"
..."דגים חיים" פירוש שיש לו דאגות על עבודה, אבל הוא חי. היינו, שיש לו כוח לעבוד, ולמצוא עצות איך למלא את דאגותיו. מה שאין כן דגים מתים, שדאגותיו מביא לו בחינת מיתה. היינו שכל כוחות עבודה שלו מתו, ואין לו שום רוח חיים, שיש לו משהו כוח לעבוד ולמצוא עצות, זה נקראים "דגים מתים".
ובמצרים, שקליפת מצרים היתה על היהודים, אכלו דגים חיים, אבל בחינת מצרים נקרא דגים מתים, כמו שכתוב "והדגה אשר ביאור מתה", מה שאם כן דגים של יהודים חיים.
אם הדאגות הם בכדי להגיע לעל מנת להשפיע, זה דאגת ישראל, שהוא דואג, מדוע הוא אינו בחינת ישראל. מה שאין כן הדאגות של המצרים, שצר נקרא שהוא מונח תחת שליטת צר, היינו מדת החסדים, זה "והדגה אשר ביאור מתה". היינו הדאגות האלו מביא בחינת מיתה, היינו מיתת הכוחות ואינו מסוגל לעשות שום דבר…" ( "דגים מתים" )
דגים זה דבר מאוד מעניין , כי אנחנו לא צריכים להרוג אותו , כן ?
אנחנו יכולים לתפוס את הדג , להוציא אותו ממים והוא מת בעצמו ואפשר לאכול אותו , זאת אומרת, אין עליו חוקים, שאנחנו צריכים לשחוט אותו , לבדוק אותו במשהו מיוחד , להכשיר אותו כמו בשר , חוקים אחרים ,אבל ,בכל זאת היחס לדגים הוא מיוחד .
לדאגות ,שאנחנו מדברים למעלה מהאנושות , שיכולים אנחנו להשתמש דאגות לחיים ולדאגות לחיים ,שהם מתים ?
אם אנחנו רוצים להשתוקק למטרה , אז ,אנחנו צריכים לדאוג ,שדאגות שלנו יהיו לא מהחיים הרגילים ,אלא, מהחיים רוחניים ,ואז הם נקראים דגים חיים ולא דגים מתים . זאת אומרת ,שאנחנו צריכים לדאוג, שחיות בדאגה שלנו , היא תהיה לא מזה ,שאנחנו נותנים חיים לדאגות , אלא העיקר ,ממה אנחנו דואגים וזה בעצם ההבדל .
מה שקורה בעבודה שלנו , שאנחנו צריכים בכל מצב ומצב שאנחנו נמצאים לדאוג ,שדאגות שלנו הן יהיו יותר ויותר מכוונות למטרה יותר ויותר ברורה , יותר חדה , יותר אמיתית ומיום ליום ,שיהיה לנו ברור ,עד כמה שאנחנו נמצאים בפעולת התנתקות מהחיים ,שהם חיים מתים לחיים ,שהם חיים חיים.
וכאן זאת כל העבודת האדם . אנחנו כבר יודעים ,שמממשים את זה בקבוצה וכמה שאני יכול לתאר חיים שלי בקשר עם קבוצה , בתוכה , אז ,יש לי הבחנות יותר ברורות , חדות , מדויקות , עד כמה שאני נמצא בדגים חיים ,או ,בדגים מתים , בדאגות, שהן מביאות לחיים נצחיים ,או דאגות ,שהן ,בעצם ,רק בתוך הגוף שלי , חיים גופניים , זמנים ,ללא תועלת נצחית , אז , לבדוק באיזה דאגה אדם נמצא ,זה בעצם המצב שלנו הקבוע צריך להיות
שאלה : איך אדם יכול להגדיל דאגה שלו למטרה מיום ליום ?
תשובה : זה רק ע"י הסביבה . אנחנו בעצמנו מבינים ,שלכיוון רוחניות , כיוון המטרה אדם לא יכול ללכת ,צד קטן אפילו , מילימטר קדימה אני לא יכול ללכת לבד , כי אני בתוכי נמצא בתכונות ,שהן הפוכות מהמטרה , זאת אומרת ,אני יכול ללכת רק אחורה , להתקדם למטרה אני יכול רק ע"י כוח זר , כוח הזר הזה זה כוח האור בלבד ואין חוץ ממנו .
איך אני יכול אז להנות ממנו , שישפיע עלי ויקדם אותי אך ורק במידה ,שאני נכנס במרכז הקבוצה , משתתף איתם , מוסיף להם ,כמה שאפשר, ואז בצורה כזאת ,אם אני משתתף ,אני מפעיל מאור המחזיר למוטב ובהתאם לזה מתקדם .
אין לי שום אפשרות עוד להשפיע על ההתקדמות שלי רוחנית , אלא , רק דרך חיבור בקבוצה
שאלה : מה זה אומר להשתתף בשיעור כזה נכון , כאשר רוב החברים עובדים פיזית ?
תשובה : כבר דברתי על זה כמה פעמים , סיפרתי ,מה היה בתקופת רב"ש , הוא היה מאוד שמח ,כאשר היינו עובדים תוך שיעור , אפילו בלי להשתתף בשיעור , היינו יוצאים לכל מני עבודות והיינו מתנתקים משיעור ושוכחים , אבל , הפעולה עצמה היא מאוד חשובה , כי היא בטוח נטו כולה ,כולה היא מיוחסת לחברה ...
מה אני עושה ,אני עושה למען החברה בטוח , למען החברים והפעולות ,שאני עושה לחברים בצורה גשמית, הן ,בעצם ,פעולות רוחניות , כי אני עושה את זה ,כנגד האגו שלי , אני עושה את זה בחיבור איתם, יחד ואני עושה את זה למען המטרה להתחבר ולהיות יחד בחג כזה מיוחד , שמסמל לנו יציאת מצרים ולכן עבודה הזאת , אין עבודה יותר מועילה מצורה כזאת , שכאן זה מתחברים גם פעולה גשמית ( אי אפשר למחוק אותה , כל פעולה גשמית עושה רושם ונשארת ) וגם יש לה כל היסוד הרוחני
שאלה : האם רצון שלי לשבת ולקלף עם חברים זה מספיק ,כדי להתכלל עם החברים ?
תשובה : לא , יש בזה הרבה כוונות , זו כוונה ,שיכולה למשוך אותנו ,עד גמר התיקון , כי שום דבר לא משתנה ,אלא, בהתאם לכוונה , עד כמה שאני יותר ויותר מפתח כוונה שלי , עד כמה שאני רוצה להיות בשיתוף עם החברים , בשיתוך עם הבורא ולהתחבר איתם ובקשר בינינו להשיג את הבורא , לגלות אותו ,כדי לעשות לו נחת רוח ועוד ועוד , זאת אומרת, יש כאן שינויים בכוונה , התקדמות בה , התעמקות בה ,עד גמר התיקון .
אין יותר בפעולות של האדם ,גם בחיצוניות גם בפנימיות , גשמיות רוחניות ,רק מאמץ שהכל יהיה מסודר בתיקון הכוונה . כי רצון לקבל הוא לא משתנה , הוא כמו שהיה גולם מתחילת הבריאה וכך הולך ,עד הסוף הבריאה ואין בו שום שינוי , רק מפני שנעשה צמצום והעלמה על הרצון לקבל , שיש ירידת העולמות , מדרגות ,עד העולם הזה , אז ,ניתנה לנו אפשרות להפעיל רצון לקבל במידה ,שאנחנו רוכשים כוונה ע"מ להשפיע , שעכשיו אצלי רצון לקבל רק גשמי , בהמי . אם אני רוכש כוונה ע"מ להשפיע ממאור המחזיר למוטב , אז , במידה הזאת אני יכול להשתמש ברצון לקבל שלי ואז ככה אני מתקדם . עוד רכשתי כוונה להשפיע יותר גדולה , הרצון לקבל שלי עוד נפתח וככה אני בחזרה עולה במדרגות העולמות , היית קודם ירידה ,דרוג על רצון לקבל ועכשיו במידה ,שאני יכול להוסיף כוונה ,אז ,לכוונה שלי מצטרף רצון לקבל וכך אני עולה במדרגות , לכן ,כל העבודה שלנו היא רק בכוונה והרצון לקבל הוא תמיד נמצא לרשותי ויפתח ויצטרף לכוונה ,במידה ,שהכוונה היא תהיה נכונה , ע"מ להשפיע ואור העליון בהתאם לזה ימלא את הרצון .
זאת אומרת ,חוץ מכוונה אין לנו על מה לדאוג וכאן ,בעבודה הזאת המשותפת אנחנו במיוחד יכולים לפתח כוונה , כי הפעולה שלי היא ע"מ להשפיע ועליה יותר קל לי עכשיו לצרף את הכוונה , שגם היא תהיה ע"מ להשפיע , בפרט שעובדים כולם יחד וכל אחד הוא מתפעל מאחרים
אם היית ,אמת ,אפשרות , היית ככה מעביר כל השיעורים , אני אומר לך ברצינות , במקום שיעור שלנו הרגיל ,אין דבר שמועיל יותר לחיבור להתחברות , לבניית העשיריות , לקבוצה מעבודה הזאת , כי אנחנו ,באמת ,כאשר נמצאים בפעולה טכנית בעולם הזה גם כן מעלים פעולה עצמה לרוחניות , יש כאן מגע בין גשמיות לרוחניות , לכן היא הפעולה המועילה ביותר
שאלה : איך אנחנו ,כצופים יכולים להתכלל בעבודה הזאת , איזו פעולה אנחנו יכולים לעשות ?
תשובה : רק במחשבה , יש לנו כאן גם כן הרבה חברים מחו"ל והם גם כן נמצאים בין חברים שלנו מקומיים גם משתתפים ( בהולנד , איטליה , מסין , ארצות הברית ) מקווים ,שפעם הבא גם אתם תהיו שם
שאלה : איך אפשר לכלול את הבורא בפעולת קילוף ?
תשובה : כאשר אני מקלף את הפרי , מה אני מקלף קליפה , אני מוריד מעצמי קליפה ובעצם בזה אני מגלה את ליבי , להיות קשור לבורא .
בן אדם ידמיין את זה צורה ,שהוא עובד עם הפרי ,כמקלף את ליבו , הוא רוצה ,שהוא יהיה נקי , ללא קליפה וכך ,שהלב שלו ירגיש את הבורא ,שממלא את כל המציאות
אינדקס