אגרת מאוד חשובה ,מפני שהיא עוסקת בשימוש הנכון בכוחות הטבע , כוחות האדם . אנחנו יודעם ,שבעצם הטבע מורכב משני כוחות מנוגדים תמיד ... חוץ מאדם , האדם ,כאילו בראתי יצר רע ובראתי לו תורת טבלין , אבל ,תורת טבלים הכוח השני , כנגד היצר הרע אנחנו צריכים בעצמנו למשוך מתוך הטבע , לגלות אותו ולאזן ע"י כוח השמאל , כוח הרע וגם כן להבין
מה זה הכוח הרע בדיוק ?
מה זה הכוח הטוב ?
שמאל , ימין , עד שנגיע להתפתחות הנכונה , לשילוב הנכון בין שני כוחות האלו , שנקרא קו האמצעי - זה כל העבודת האדם .
ע"י עבודה הזאת ,כאשר הוא לומד ,איך לאזן את הכוחות שבו , הוא ,וודאי ,שמקבל הכל מה שיש בטבע והוכן לו מלמעלה , מצד הבורא ,
מצד השני, מתוך זה הוא לומד ע"י התרגילים האלו בכל המבחר ההזדמנויות ,שמגיע אליו מתוך שורש נשמה שלו פרטית , הוא לומד,איך להרכיב שני כוחות האלו וע"י זה מגיע לקו האמצעי . וכל פעם הקו האמצעי זה ,בעצם ,גילוי בורא , שכלפי אדם כך הוא מתגלה , כי כוח האמצעי הוא כלפינו זה הבורא , בו-רא , שמאל וימין לשלב אותם יחד .
אנחנו לומדים את זה במוח ולב , במחשבה וברצון ואם משלבים נכון , אז , אנחנו בזה מגלים אותו הכוח , שסידר לנו ימין ושמאל , ייצב אותנו בצורה כזאת וייצב כל האמצעים לגלות את המציאות הנכונה .
ולפני זה ,אפילו כוח שמאל אנחנו לא מבינים ולא מכירים , מכל שכן ימין ,ומכל שכן אמצעי . לכן ,הליכה בקו האמצעי ב125 מדרגות , שכל פעם אנחנו משתמשים בימין יותר ויותר ,כדי לגלות ולאזן את השמאל יותר ויותר , זה בעצם כל העבודה שלנו . היא מתעוררת בכל מיני אופנים , העבודה הזאת , כי זה בעצם כל החכמת הקבלה , כל מה שמקובלים רוצים לגלות לנו ובואו אנחנו נראה ,איך בעל הסולם ממליץ לנו להשתמש בזה ?
יש הרבה דוגמאות , אין יותר ,חוץ מגילוי קו האמצעי , אין יותר מלשלוט בקו האמצעי ולהיות בו , ולדעת גם ,איך להיות בשמאל וימין , שכאשר אנחנו נמצאים בהם ( בהבנה , בהכרה )
,כאשר בהתחילה אנחנו לא שולטים בשמאל ולא שולטים בימין , אלא, כוחות האלו , מצבים האלו מגיעים אלינו בעל כרחנו , אבל ,בכל זאת ,אנחנו לומדים מזה , שיש מקום לכל מצב והעיקר ,שאנחנו בסופו של דבר מגיעים לקו האמצעי .
אנחנו לומדים את זה גם כן מכל המקומות ,שבלימוד שלנו , במיוחד מחלק טו' " מצבי גידול המלכות " ע"י ז"א , שמגדל אותה ,אז ,לומדים את כל השבע שלבים שלה , שזה גם כן קורה בקו האמצעי . וכל המצבים שלנו , חגים , מועדים כל המצבים , הם כולם בקו האמצעי , אז ,בואו נראה ,איך בעל הסולם מתאר את זה ואחר כך ,אולי ,נדבר בדרך
איך אנחנו יכולים לגלות באמת שני קווים ?
ולשמור את עצמנו בקו האמצעי ?
".....עם כל זה אכתוב לך, בחינת עמודי דאמצעיתא בעבודת השי"ת, שיהיה לך תמיד למטרה ימין ושמאל, כי יש הולך שעוד גרוע מיושב ובטל. והוא, המטה מהדרך, כי דרך האמת הוא קו דק מאד, שעליו פוסעים והולכים, עד שבאים להיכלא דמלכא. וכל מי שמתחיל ללכת בתחילת הקו צריך שמירה מעולה, שלא יטה לימין הקו או לשמאלו,.."
אנחנו ראוים, שיש הרבה מאוד תורות , אמונות , כל מיני פילוסופיות , דעות , אני מקבל כל יום כל מיני כאלו עצות
איך צריכים ללכת בדרך רוחנית ?
כותבים אנשים , אפילו שהם כותבים מכל הלב ובכל ,מה שמוח שלהם מוכן לייצב להם , אבל ,בהחלט זו בעיה , אחיזה בקו האמצעי היא לא פשוטה וצריכים לכן טוב טוב לראות :
מה זה בדיוק ?
"...אפילו כחוט השערה, כי אם בתחילה הנטיה היא כחוט השערה, אפילו אחר כך הולך ישר באמת, אבל כבר לא יבוא בשום אופן, להיכלא דמלכא, משום שאינו דורך על הקו האמיתי,
כזה עד"מ: והוא משל אמיתי כהלכתו.
ואבאר לך סוד עמודא דאמצעיתא;..."
כי אנחנו לא רואים היכל המלך . איך אנחנו יכולים לכוון אליו מתוך זה ,שלא יכולים לתאר אותו מראש , זה משהו ,שלמעלה מהשכל , למעלה מהרגש שלי , אני לא יכול להגיד עכשיו עליו , שזה הציור שלו , זה האופי שלו ולכן אני הולך לקראתו - אין לי שום אפשרות לתאר אותו בשכל , רגש שלי ולכן ,איך להיות בטוח , שהולך בכיוון הנכון ?
זה כמו שיוצאים לחלל ואז אין שום יסוד , איך להמשיך ?
"...ואבאר לך סוד עמודא דאמצעיתא; שה"ס "אורייתא וקב"ה וישראל חד הוא". כי תכלית הנשמה בבאה לגוף, שתזכה בעודה מלובשת בגוף…"
דווקא בעזרת הגוף
"...לשוב לשרשה ולהדבק בו ית',..."
הגוף הכוונה היא רצון לקבל
"...כמ"ש: "לאהבה את ה' אלקיכם וללכת בכל דרכיו ולשמור מצותיו ולדבקה בו". הנך רואה שגמר הענין הוא "ולדבקה בו". דהיינו, כמו שהיתה טרם התלבשותה בגוף…"
לפני שבירה , שהאור יצא מהכלי והיה הוא ושמו אחד , אור בתוך הכלי היו בהשתוות הגמורה
"...אבל צריכין הכנה דרבה, - שהוא ללכת בכל דרכיו, ומי יודע דרכי השי"ת? אמנם ז"ס "אורייתא שיש בה תרי"ג אורחין", שההולך עליהם סופו שיזדכך, עד שגופו לא יהווה מחיצה של ברזל בינו לבין קונו. כמ"ש: "והסירותי את לב האבן מבשרכם", ואז, יתדבק בקונו, ממש כמו שהיה דבוק טרם התלבשות נשמה בגוף…."
דווקא בזכות הגוף ( רצון לקבל ) שמתנגד ,אז, הוא ידבק בגוף בכל התרי"ג רצונות שלו המתוקנות ע"מ להשפיע ואז ע" זה יזכה לדבקות , פי תרך פעמים ,ממה שהיה קודם , שהיה רק כנקודה
"...נמצא, שיש לך שלוש בחינות: א. ישראל, הוא המייגע א"ע לשוב לשורשו…"
נקודה שבלב
"...ב.הקב"ה, שהוא השורש שאליו משתוקק…"
אפשר להגיד שזה מלכות דאין סוף
"....ג. הוא בחינת תרי"ג אורחין דאורייתא,אשר עליהם מזכך נפשו וגופו, שה"ס התבלין, כמ"ש "בראתי יצר הרע, בראתי לו תורה תבלין"..."
זה האור אין סוף , שבכל מדרגה ומדרגה פועל כמאור המחזיר למוטב והאור הפנימי, שממלא את הכלי המתוקן
"...אך באמת הני שלשה אחד הם ממש, שכן בסופו של דבר כל עובד ה', משיג אותם בבחינה אחת יחידה ומיוחדת…"
שאין הבדל בין אור לכלי בכל מצב ומצב ,כאשר הם מזדהים ונמצאים בהשתוות הצורה , בדבקות
"...ומה שנראה שמחולקים לשלשה, הוא בערך הבלתי שלם בעבודת השי"ת…"
שעדיין כלי הוא לא בדיוק כמו אור , לא היגיע בכל דרגה ודרגה ,שאנחנו בודקים לאותה צורת ההשפעה ,מה שבה נמצא האור
"...ואבינך באפס מה, קצה תראה, אבל כולו לא תראה, זולת בישועתו ית' אליך: …"
שיש כאן איזה מין ישועה , מזל , משהו ,ששייך לשורש נשמה , שצריכים בכל זאת לראות ,שזה לא תלוי באדם בדיוק , במאמץ שלו , ההצלחה , אלא , תלוי ברצון העליון
"...סוד הנשמה נודע, שהיא חלק אלקי ממעל, שמטרם ביאתה בגוף היא דבוקה כענף בשורש. ועיין בעץ חיים בתחילתו, שע"כ ברא השי"ת את העולמות, משום שהיה רצונו לגלות שמותיו הקדושים, "רחום וחנון" וכו',.."
זאת אומרת ,הנשמה היא דבוקה כנקודה בשורש , בבורא , כדי לעשות אותה מנקודה בגובה , בגודל , בעוצמה , בעומק , ההשגה , הבנה , הרגשה ,כמו הבורא , שיהיו שניהם שווים , זה כמו שאנחנו לומדים כמלכות דאין סוף ,כאשר היא נקודה , היא צריכה להתפתח ,שהיא תכסה את כל האור אין סוף ואנחנו לומדים שזה ע"י עיבור , יניקה , מוחין בכל המדרגות , 125 מדרגות , ,שכך נבנו מדרגות של התקדמות ואז מלכות מנקודה מגיעה לדרגת האור , בצורה כזאת
"...שאם לא יהיו בריות אין על מי שירחם עליהם וכו' ע"ש…"
הבורא רוצה שיגלו אותו בדיוק ,לפי הטבע שלנו , רצון לקבל ושיתן לו ,דווקא ,מתוך הרצון לקבל שלנו כל מיני שמות , כינוים , הבחנות , שבזה אנחנו מגלים את האור העליון , הכל ,מה שהיה טמון בו עוד לפני הבריאה
"...והם דברים עמוקים מאד.
אמנם מעט כפי כח העט, - אשר "כל התורה כולה הם שמותיו של הקב"ה". כאמרם ז"ל. וענין ס' השגחה "שכל מה שלא נשיג לא נדעהו בשם". כמובא בספרים, אשר כל אלו השמות הם שכר הנשמות,.."
שאם אנחנו מתקנים רצון לקבל שלנו בכל מצב ומצב , אז , הוא נעשה בכל מדרגה , בכל מצב דומה להאור ואז ,במידה הזאת מתמלא מהאור ומקבל אותה צורה ,כמו שהאור ( נקרא "חשכה כאורה יאיר " ) ואנחנו מגלים בתוך הרצון לקבל כל אותם השינוים , תכונות , שלהם אנחנו קוראים אור , שאור עצמו אנחנו לא מרגישים , אלא ,אנחנו מרגישים תופעות בתוך רצון לקבל שונות, שזה נקרא אור
"...שעל כרחה באה לגוף, שבאמצעות הגוף דוקא, מסוגלת להשיג שמותיו של הקב"ה, ולפי השגתה, כן מדת קומתה. וכללא נקוט: כל דבר רוחני, כל חיותו הוא ערך ידיעתו. שבעל חיים גשמי מרגיש את עצמו, כיון שהוא מורכב משכל וחומר. נמצא שהרגש רוחני, הוא בחינה ידועה, ושעור קומה רוחני, שעור גדלו של ידיעה, ע"ד שכתוב: "לפי שכלו יהלל איש". אבל בעל חיים יודע, ולא מרגיש כלל. והבן זה היטב…"
שיש עניין של הרגשה ויש עניין של הידיעה ואנחנו צריכים להגיע בעצם לשניהן , מה שמרגישים גם כן יודעים
מאיפה זה , למה זה , מה זה ? " דע את ה' אלוקיך " ,
שלפי זה אנחנו משיגים אותו וזה נקרא ,שמגלים והגילוי הוא ,אומנם ,שבכלי דהרגשה ( רצון לקבל ) ,אבל, לכל פריטי השגה אנחנו צריכים להיות שולטים , כי בזה אנחנו בונים התקשרות של הכלי לאור
"...תבין שכר הנשמות: הנשמה טרם ביאתה בגוף, היתה בחינת נקודה קטנה, הגם שהיא דבוקה בשורש כענף באילן, ונקודה זו נקראת, שורש הנשמה ועולמה. ואם לא באה לעולם הזה בגוף, לא היה לה אלא עולם שלה. כלומר, שעור חלקה בשורש…"
זאת אומרת ,נקודה בלבד . בגלל שהיא עכשיו בהתגלות שלה ( מה שנקרא בעולם הזה , אין עניין העולמות , הסתרה ) ,שנקודה מתחילה להרגיש ,שהיא בהסתרה כלפי האור העליון , כלפי הבורא ,אז ,אותה הסתרה ,שהיא עוברת , היא הופכת להיות לעביות שבה ,דווקא, מתגלה האור , כמו בכוח ההתנגדות ( בחשמל , בכל מיני מקומות ) ,כאשר יש פער ביניהם ,דווקא ,הפער הזה ( " על כל הפשעים תכסה אהבה " ) מכוח ההתנגדות אנחנו יודעים ,איך להשתמש ולגלות כוח הנסתר . ההסתרה הופכת להיות דווקא לגילוי
"...אמנם מה שזוכה יותר ללכת בכל דרכי השי"ת, שה"ס תרי"ג אורחין דאורייתא, השבים להיות שמותיו של הקב"ה ממש, אז מתגדלת קומתה בשעור השמות האלו שהשיגה, וז"ס ש"הקב"ה מנחיל לכל צדיק וצדיק ש"י עולמות". פירוש, הנשמה נכללת מב' צדיקים: צדיק עליון, וצדיק תחתון, ע"ד התחלקות הגוף מטבור ולמעלה ומטבור ולמטה. והיא זוכה בזה בתורה, שבכתב ובתורה שבעל-פה, שהם שני פעמים ש"י שבגמטריה תר"ך, שה"ס תרי"ג מצוות דאורייתא, ושבע מצוות דרבנן…"
שזה סה"כ תר"ך רצונות , שהם קבלו צורת ההשפעה ע"י מאור המחזיר למוטב, לפי כוח השפעה , כוח השתוות הצורה עם האור העליון , שהתורה ממלא אותם וכך מתגלים שמות הקדושים בתוך הרצון לקבל . אפשר להגיד ,שרצון לקבל מקבל צורת ההשפעה וזה נקרא גילוי האור בתוך הכלי . האור אנחנו לא מגלים , אלא , אנחנו מגלים שינויים ,שבכלי ושינויים האלו אנחנו קוראים להם אור , לכן ,שינויים האלו, או ,בכלל המציאות של האור בתוך הכלי אנחנו כותבים אותם באותיות , זאת אומרת ,בכלים וכך אנחנו מגיעים לכל השינויים , לכל האופנים , מה שישנם בהאור . אנחנו מגלים אותו בצורה שלמה בכל דרגה ודרגה , שאין דרגה ,שלא מתגלה בה כל התר"ך חלקים שבה , רק במידה מסויינת של אותה דרגה ...
ההתפתחות היא תלויה באדם , כאשר אדם מפתח ממה שניתן לו כוחות ההשפעה , כוחות הזדהות עם האור העליון , שזה אנחנו יודעים ,שזה ע"י עבודה שלו בקבוצה
"...וז"ש בע"ח: ש"לא נבראו העולמות, אלא לגלות שמותיו של הקב"ה", עש"ה ותבין. והנך רואה, כיון שירדה הנשמה להתלבש בחומר מטונף הזה, לא יכלה עוד לשוב ולהתדבק בשרשה, בבחינת עולמה עצמה, כמו שהיתה בשורשה קודם ביאתה לעולם הזה, אלא היא מחויבת להגדל קומתה "תר"ך" פעמים, כמו שהיתה מלפנים בשורש, שה"ס כל השלמות, כל הנרנח"י עד היחידה, שע"כ נקראת היחידה בשם "כתר", לרמז על מספר "תר"ך" הנ"ל.
והנך רואה שסוד תר"ך שמות הנ"ל של תרי"ג מצוות דאורייתא וז' מצוות דרבנן, הם בעצם ה' בחינות של הנשמה. דהיינו, נרנח"י, כי הכלים של הנרנח"י הם מתר"ך מצוות הנ"ל, והאורות דנרנח"י הם עצם אור תורה, שבכל מצוה ומצוה…"
אין כאן יותר, ממה שיש לנו רצונות והאור ,שנמצא כנגד רצונות האלו ואז רק למצא את הקשר הנכון בין האור ורצונות אנחנו צריכים ואז מתגלה בכל דרגה ודרגה תר"ך שמות , תרי"ג אורות , עשר ספרות וזה כל העבודה
"...נמצא שהתורה והנשמה הם אחד.
אבל קוב"ה ה"ס אור א"ס המלובש באור תורה שיש בתר"ך מצוות הנ"ל…"
זאת אומרת ,הכולל כביכול מצדינו , זה שאנחנו משיגים בהדרגה בכל מדרגה תרי"ג ותר"ך תיקונים , שבהם כלי ( רצונות שלנו ) תר"ך רצונות שלנו משתווים עם האורות הפרטיים ואחר כך מגיעים לרצון לקבל הכללי , שמתמלא עם האור הכללי והאור הזה הכללי ,שמתגלה הרצון לקבל הכללי ,הוא נקרא הקב"ה", הבורא . וזו הנקודה ,שבראה בעצם כל המציאות , האור העליון האחד , המופשט , הוא הבורא
"...והבן זה היטב, שז"ס שאמרו ז"ל: "כל התורה כולה שמותיו של הקב"ה"..."
גילוים שלו בכל מיני אופני ההשפעה שלו עלינו , כדי שאנחנו נגלה אותו . אותו אנחנו לא יכולים לגלות , אלא ,רק כאוסף של כל מיני גילוים הפרטים , זאת אומרת ,רק כלפינו , לכן ,הוא נקרא בורא , בו-רא , שלא יודעים עליו שום דבר על האור העליון , על טבעו , אלא רק "ממעשיך היכרנוך "
"...פירוש, שהקב"ה מהכולל, והתר"ך שמות הם פרטים וחלקים, אשר פרטים אלו, הם לפי פסיעות ומדרגות של הנשמה, אשר אינה מקבלת אורה בפעם אחת, זולת בדרך מדרגה, לאט לאט, בזא"ז.
המתבאר לך מכל זה, אשר סוף הנשמה להשיג את כל התר"ך שמות הקדושים, וקונה כל קומתה, שהם תר"ך פעמים, בכמות שהיתה מטרם ביאתה, אשר שעור קומתה נראית מתר"ך מצוות, שאור תורה מלובש בהם, וקב"ה בכללות האור תורה, הרי לך מפורש ש"אורייתא וקב"ה וישראל חד הוא" ממש.
והתבונן מאד בדברים, שאינם דרושים אלא פשט פשוט, אשר ע"ז אמרו: "הפשט לא אפשט". ואשריך אם תבין את אשר לפניך.
ונחזור לענין, אשר טרם ההשתלמות בעבודת השי"ת, נראים אורייתא וקב"ה וישראל, כמו ג' בחינות, דהיינו, שלפעמים ישתוקק להשלים את נשמתו להשיבה לשרשה, שזה בחי' ישראל, ולפעמים הוא רוצה להבין דרכי השי"ת, ורזין דאורייתא, "דמאן דלא ידע ציוויא דמארי איך יעבוד ליה", שזה בחי' אורייתא. ולפעמים משתוקק להשגת קב"ה, כלומר להדבק בו בהכרה שלמה, ומצטער רק אחר זה בעיקר, ואינו מצטער כ"כ להשגת רזין דאורייתא, וגם אינו מצטער כ"כ להשבת נשמתו לשרשה, כמו שהיתה טרם התלבשות בגוף…"
ואם אנחנו נילך לפסוקים ,אז אנחנו נראה גם כן , שצריכים לעבוד גם כלפי האור , כלפי הכלי , כלפי הבורא , כלפי הקבוצה , כלפי היחוד , בקיצור כל פסוק יכול להראות לנו,כאילו סוג עבודה אחרת ולא כוללת
"...לכן ההולך על הקו האמיתי בהכנה לעבדות ה', מחויב תמיד לבדוק את עצמו, אם הוא משתוקק לג' בחינות הנ"ל בשוה ממש, כי סוף מעשה משתווה לתחלתו…"
כל מדרגה יש לנו אותה עבודה וסיום מדרגה חייב להיו בזה ,שאנחנו ממש משלימים את הכלי ומגיעים לגמר תיקונות בצורה פרטית , בכמה שהתגלה לנו
"...ואם משתוקק לבחי' אחת מהם ביותר מבחי' הב' או הג', הרי נוטה מדרך האמת הזה, והבן זה.
על כן מוטב שתאחוז את המטרה להשתוקק לציויא דמאריה, "דמאן דלא ידע אורחין דמאריה וצוויון דמאריה, שהם רזין דאורייתא, איך יעבוד ליה", שהוא מבטיח ביותר קו הממוצע בין שלושתם.
וז"ס, "פתחו לי פתח א' של תשובה כחודה של מחט, ואני פותח לכם פתחים שיהיו עגלות וקרנות נכנסות". פירוש, פתחו של מחט אינה לכניסה ויציאה, אלא להכניס בו חוט לתפירה ולעבודה, כן תשתוקק רק אחר צוויא דמאריה, לעבוד עבודה, ואז אפתח לכם פתח כפתחו של אולם. שה"ס שם המפורש בפסוק " ואולםחי אני וימלא כבוד ה' את כל ארץ"..."
אינדקס