יש לנו קצת לדייק בכיוון שלנו , לכוון את עצמנו נכון בהתפתחות הרוחנית , כי מושג הבורא הוא בדרך כלל מצטייר בנו בצורה לא נכונה . אנחנו מחפשים את ההויה ,ההויה זה עשר ספרות הקשורות ביניהן בצורה נכונה , שבעוצמת המערכת הזאת היא מביאה לנו גילוי , מה שמתגלה בה , מה שמתגלה בכוח החיזוק בתוכה , בין כל המרכיבים שלה , בין כל העשר הספרות , עד כמה ,שבכל אחת מהן ובכולן יחד ישנו רצון לקבל הגדול ,שקורע אותן ומרחיק ביניהן והן רוצות להתחבר ועד כמה שהן משתדלות להתחבר נכון ( נכון אנחנו לומדים ,את זה מכתבי רב"ש זה ביטול , חיבור , כמה שיותר אפסים ואני אחרון ושוויון וכו' ).
וכמה שמתגברים יותר על הרצון לקבל הכללי , שקיים בתוך המערכת , שמפריד בין כל התכונות ,שלא להיות מחוברות יחד ,כביכול , שאיחוד מביא לנו צורת הבורא .
אז ,אנחנו כך צריכים לתאר עבודה שלנו בקבוצה והבורא זו צורה הנכונה של החיבור שבקבוצה , שהיא מתגלה כהויה , שכולנו נמצאים במאמצים מסוימים , בהתקשרות , בהתחברו , בשוויון ,כדי לגלות את הבורא כגדול , השולט , חשוב מכל ע"י "אין עוד מלבדו " "טוב ומטיב " ואז אנחנו מגיעים למצב ,שזה קורה , שאנחנו בינינו , במאמצים שלנו ,במצב ובו-רא מתגלה בינינו בתוכנו , בקשר בינינו .
אז , "אורייתא וקב"ה וישראל חד הוא" - זה יישום ואסור לנו לשכוח את זה , אחרת זה נקרא עבודה זרה , כי אנחנו מתכוונים למשהו אחר לגמרי , חוץ מהחיבור "ואהבת רעך כמוך " כפרט של כל העבודה בתיקונים , אלא , רק בצורה כזאת אנחנו צריכים לכוון את עצמנו , ללחוץ את עצמנו , לדחוף את עצמנו . אז ,כאשר אנחנו קוראים מקורות מקובלים ,אנחנו צריכים להבין ,שכך זה בעצם היישום . כאשר הם כותבים ,הם כותבים מנקודה הזאת
"......אמנם שמור רגליך מלקבל טלטולא דגברא טרם הזמן. כי "במקום שאדם חושב, שם הוא". ועל כן בזמן שאדם בטוח שלא יחסר לו כל טוב, אפשר לו לשים עמלו בדברי תורה, כי "ברוך מתדבק בברוך".
אבל בחוסר הבטחון יתחייב בטרחא, וכל טרחא הוא מס"א. "ואין ארור מתדבק בברוך". כי לא יוכל לשים כל עמלו בדברי תורה. ואם אמנם מרגיש הוא לכתת רגליו במדינת הים, על כל פנים, לא יחשוב בדברים אלו כלום, אלא במהירות גדולה כמו שכפאו שד, ויחזור לקביעותיה, כדי דלא יפזר נצוציו בזמנים ומקומות אשר זולת זה, עודם אינם מאוחדים כראוי.
ודע שלא ישוער שום פגם מהתחתונים, רק בזמן ומקום המורשים, כמו שהוא עכשיו, רצוני לומר, אם מועיל, או מצטער, או ח"ו מתיאש לרגע הנוכחה, הרי הוא "שדי תכלה בכל הזמנים, ובכל המקומות שבעולם", שז"ס "רגע באפו, וכמה זעמו"? רגע…"
זאת אומרת ,אדם צריך להבין ,שנותנים לו בכל רגע ורגע ניתוק , כדי שהוא ע"י יחזק את עצמו , יחזיק את עצמו עוד יותר בתוך הקבוצה , שכל פעם הניתוקים האלו הם מראים לו ,איפה עוד אפשר לחזק את הקשר וכך מגיעים למערכת הויה הראשונה
"...על כן אין תקנה לאדם, אלא להיישיר כל הרגעים ההוים, והעתידים לבוא, שיהיו מוקטרים ומוגשים לשמו הגדול. ומי שדוחה רגע שנוכח פניו, כי מוקשה הוא, מגלה כסילותו לכל, שכל העולמות, וכל הזמנים, אינם כדאים בעדו, באשר שאין אור פניו מלובש בשינוי העיתים והזמנים, אע"פ שעבודתו של אדם, בהכרח משתנה על ידיהם. ובעבור זה, הוכן לנו בזכות אבותינו הקדושים, האמונה והבטחון שלמעלה מן הדעת, שהאדם משתמש בהם, ברגעים הקשים, בלי טורח ובלי לאות.
וזה ענין "בהאי אתא קלילא, זמין לכל עבידתיה בהני יומא שיתא". כי אות ה"א שהיא שורש הבריאה, היא אות קלה, שאין הטורח מועיל להגדיל קומתה ולא כלום, באשר "דאזדריקת ע"ד א"ס וא"ת", ע"כ המקבל עליו עול מלכות שמים שלמה, אינו מוצא טורח בעבודת השי"ת, ועל כן יכול להיות דבוק בהשי"ת ביום ובלילה, באור ובחושך, ולא יעצרנו הגשם, הנברא בעובר ושב, בחלוף ותמורה, כי הכתר שה"ס אין סוף ב"ה, מאיר לכולם בשוה ממש, שהסכל ההולך, תחת מבול של המניעות הזורם עליו, מלפניו ומלאחריו, ואומר לכל, שאינו מרגיש בחסרון הפסק הדבקות, איזה קלקול ואון בעדו…"
זאת אומרת ,כמו שדברנו בימים אחרונים גם כן , שיש לנו עבודה רק אחת - על הגדלת הגדלות של הבורא , "אין עוד מלבדו " "טוב ומטיב " הוא השולט במוחא וליבא ,בכל מה שיש בעולם ואנחנו צריכים להיות דבוקים לזה כל הזמן . ואז ,אם אני מתנתק מזה , יש לי הזדמנות עוד יותר לחזק את העיקרון הזה "אין עוד מלבדו " "טוב ומטיב "
"...כי אם היה מרגיש את זה, ודאי היה מתחזק למצוא איזה תחבולה, להנצל על כל פנים מהפסק הדבקות, הן פחות והן יותר, אשר תחבולה זו עדיין לא נמנעה משום מבקש אותה, או על דרך "מחשבת האמונה", או על דרך "הבטחון", או על ידי "בקשות תפלתו", שהמה מותאמים לאדם דוקא במקומות הצרים הדחוקים, .."
זה בהתאם למצב ,שאדם בו נמצא
"...כי אפילו "גנבא אפום מחתרתא רחמנא קרי", אשר על כן אין צורך לזה למוחין דגדלות, לשמור על הענף שלא יופסק משורשו כרגע…"
זאת אומרת, כל מצב הקטן ביותר , אדם הגרוע ביותר , שמתגלה בו החטא מחטא עץ הדעת בכל מיני צורות , זה לא מונע ממנו לפנות לבורא ולייצב נכון את הבקשה . קודם כל ,שלא הוא אשם בזה , זאת הזדמנות לכוון את עצמו נכון , לקרב את עצמו לאיחוד וכך זה פתוח לכולם
"..."ואם שלוש אלה לא יעשה לה", אלא "ויצאה" לרשות הרבים, תחת שעבוד הבריות, "חנם אין כסף", לאדון זה, כי לא יתנו לו כלום, בעד טרחתו,.."
שלוש אלה זה אמונה , בטחון ותפילה …
"...בעמל של דברים בטלים…"
הוא סה"כ הולך עכשיו לרכוש עוד כל מיני צורות האגו הצדדיות ,שזה כבר נקרא דרך בעתה ולא אחישנה . אחישנה, אם הוא מייד מכוון את זה לבורא ומתחיל ,או ,בדרך אמונה ,או, בדרך בטחון , תפילה ואם לא ע"י שלושתם ,אז ,יוצא לתפיסה ,שזה הכל בא מכל מיני מקרים הצדדיים בעולם שלנו , שיש בזה חוץ מ"אין עוד מלבדו " עוד כוחות ששולטים , אז , בזה כבר נכנס לבעתה כזה ,שמי יודע מתי יצא מזה .
"...כמו שכתוב: "כמוהם יהיו עושיהם", וכו', ומה יבקש מאתם כזה שנברא על ידי הנעבד, משתחוה למעשה ידיו? על כן, כל האומר שיש לו מניעות מן השמים, אני אומר עליו, ששקר העיד בקונו. אלא בזדון לבו עושה את עצמו מונע באשר שאין לו הרצון האמיתי, להיות דבוק בהשי"ת, מחמת קשריו החזקים עם "הכתרין דמסאבותא", שאינו רוצה מתוך פנימיות הלב להפרד מהם לנצחיות…"
נותן חולשה בלבו באמת להיות נמשך אחרי כל מיני אירועים ,שמביאים אותו להרגשה ,שיש עוד מקורות למצב העולמי , פנימי , שלו פרטי וכו' , שבכלל הדברים האלו לא מייצבים לו , לפניו ע"י כוח אחד
"...וזש"ה "ואשר אין לו כסף לכו שברו ואכלו ולכו שברו בלוא כסף, ובלוא מחיר יין וחלב". דהיינו, כל תפלתנו להשי"ת, שיעניק לנו מחכמתו וזיוו יתברך, הוא רק משום שחפץ ממנו שנתקשט לפניו ברצונות האלו, בסוד "רוח אמשיך רוח ואייתא רוח".
על דרך משל: משום שאין זה מן הנמוס לבוא אל המלך פנימה, בלי איזה בקשה... אבל האמת שאין לנו עסק עם המתנה בערכה עצמה, אלא בזה שזכינו להיות דבוק הן פחות והן יותר, בו ית'.
ועל דרך משל: בעבד שרוצה להתדבק במלך מתוך תשוקת לבו, ומתחיל ללכת בנמוסי המלכות. ומסדר לו ית' איזה בקשה. והמלך דוחה אותו. אם פיקח הוא, הרי הוא אומר למלך, אמתיית נקודת לבו, שאינו חפץ בשום מתנות, אלא שהמלך יסדר לו איזה שרות, הפחות שבפחותים, ויהיה באיזה צורה שיהיה, רק להיות דבוק באיזה שעור עם המלך. בקטורא חדא דלא יופסק ח"ו מאד. כרגע כבר גלה לנו המלך זה בצורה של דביקות, אשר שפלה היא בעיני השפלים, וערכה תמיד לפי מדת הרצון, של נקודת הלב, דהיינו, התפלה, האמונה והבטחון, שהוא תמיד לא יחסר המזג כנ"ל, אפילו ברגע קטן מכ"ד שעות המעת לעת.
אבל השפלים, מתוך נקודת לבבם, אינם משתוקקים לדביקות במלך עצמו, בגופא דמלכא, אלא במתנותיו המרובות ובשמעם דבר המלך, שמחלק מקנה וחיל בתענוגים נפלאים. אשר יזרמו הניצוצות מתוך עומק לב אל מתנותיו העצומות. אשר על כן, מוצאים טורח בדביקותו ית', דמה ח"ו יהיה מזה, וכדומה מהצורות של מה בכך, אלא תפוחי הזהב... ועל כן, כל מבין יצחק אל העובדים האלו שלבם חסר, ואומרים לכל שסכלים המה, כי מספרים שיש להם מניעות וד"ל.
אבל "ברית אבות לא תמה", "והבא לטהר מסייעין אותו", ותכף בבוקר, בקומו משנתו יקדש הרגע הראשון בדביקותו ית', וישפוך לבו להשי"ת, שישמרהו כל הכ"ד שעות שבמעל"ע, שלא יעבור במוחו דבר בטל, ולא ידומה לו זאת לנמנע, או למעלה מן הטבע, כי תמונת הטבע העושה המחיצה של ברזל וכו'. וראוי לאדם לבטל מחיצות הטבע המוחשות לו. אלא מתחילה יאמין שאין מחיצות הטבע מפסיק אליו ית' ח"ו, ואחר כך יתפלל בכל לבו, אפילו על דבר שהוא למעלה מרצון טבעו.
והבן את זה תמיד, גם כן בכל שעה שיהיו עוברים ושבים עליו צורות שאינם של קדושה, ויופסק כרגע, תכף בזוכרו, יראה לשפוך לבבו, שמכאן ולהלאה, יציל אותו השי"ת מהפסק מדבקותו, בכל יכולתו, ולאט לאט יתרצה לבו לה', ויחשוק להדבק בו באמת. וחפץ ה' בידו יצליח…"
זאת אומרת ,לא מתפלל שלא יהיו לו ניתוקים , אלא ,במידה ,שמרגיש אותו ,כי זה נקרא ניתוק , אז ,מייד יוכל לחזור , כי בניתוק עצמו , אם ,זה באמת ניתוק ,אז ,בעל ניסיון יודע ,שברגע זה נאבד לו הכל , אחרת זה לא נקרא ניתוק
שאלה : איך אני מבטיח לעצמי לחזור מניתוק האמתי לכיוון הנכון , התקדמות הנכונה , לנטייה לחיבור בצורה נכונה ?
זה בכל רגע ורגע קורה לנו , אז ,איך אנחנו עושים את זה - חוזרים לקשר בצורה הנכונה , המהירה ביותר ?
שאלה : מה הבדל בין פתחים ,שאנחנו יוצאים מהם מקשר ,לפתחים ,שאנחנו נכנסים לקשר ?
שאלה : איך אנחנו עוברים מפתח יציאה לפתח כניסה ע"י אמונה למעלה מהדעת ?
כמו שאתמול דברנו ,שעושים מסך , אור חוזר , ראש הפרצוף על פני רצון לקבל שמתגלה , על פני הפתח של יציאה .
שאלה : מאיפה בונים לנו כל הניתוקים , תמונות של העולם , כל הסיבות למצבנו , חוץ מהבורא , ,שמתגלות , מהעולם ,שכל כך עשיר וכך מבלבל אותנו , איך כל זה מתגלה ?
מה הוא התהליך , הטכנולוגיה של הדברים האלו , שכך זה מתגלה לנו ?
שיש אלפי הפרעות , הרבה דברים , מושכים אותנו לכל מיני כיוונים , איך זה מתארגן כלפינו ?
איך מתייצבות כל מיני סיבות לכל מיני האירועים , שאנחנו בכל רגע מגלים בעולמנו ?
שאלה : מה הבדל בין שבירה, שמתגלה בעולם , בעשירייה , באדם ?
שאלה : מתי אני מבקש עבור כל העולם , או , עבור הקבוצה , או עבור עצמי , או עבור כולם יחד אני חייב כל הזמן לבקש ?
שאלה : בואו נתאר לעצמנו השירות הכי קטן ,שבורא יכול לסדר לנו, ואיך אנחנו ע"י מימוש שלו מגיעים לדבקות השלמה ?
שאלה : בואו אנחנו נחשוב קודם, האם ישנו הבדל בין משהו קטן וגדול ?
וכלפי מה זה ?
כלפי רצון לקבל , רצון להשפיע , בתוך הדעת , למעלה מהדעת ?
מה הוא השירות ,שהבורא מצפה מאיתנו ?
שאלה : למה לשרת לבורא אנחנו יכולים רק למעלה מהדעת ?
שאלה : למה למעלה מהדעת מושג רק בכוח התפילה ?
אינדקס