6) ידוע ש"כל בי עשרה שכינתא שריא" (בעשרה השכינה שורה) והוא קומה שלימה, ובקומה שלימה יש ראש וידים ורגלים ועקבים [...] ובהיות כל אדם נחשב את עצמו ל"אין" בהחברה הקדושה, אזי נחשב לעצמו שהוא "עקב" בבחינת החברה, והם בבחינת הראש והגוף והאברים העליונים. ובהיות כל אחד חושב את עצמו לכך, אזי המה פועלים שיפתח להם שערי שפע וכל טוב שבעולם. והעיקר הוא אותו הצדיק היכול יותר לתפוס בחינה שהיא יותר "אין" מכולם, על ידו הולך כל השפע.
(מאור ושמש, פרשת עקב)
שאלה : שאנחנו לומדים ,איך ייווצרו פרצופים ומפרצופים אחר כך עולמות ,ועולמות אנחנו יודעים ,שעולם א"ק רק נקרא עולם , הוא כמו עולם אין סוף , זה לא עולם - זה סדרת הפרצופים והעולמות באמת הם נוצרו אחרי צמצום ב' , עולם הניקודים עוד לא נחשב כמו עולם , זה עדיין רק איזו הכנה לעולמות אביע , לכן ,אנחנו סופרים א"ק ואביע ובתוך עולמות אביע מהתכללות כלים דקבלה וכלים דהשפעה באמת נותרו עולמות אביע ונוצר אדם הראשון ומהתכללות ג"וע ואח"פ ואח"פ בג"וע הכל בקיצור נסגר בעשר ספרות ומעניין לשאול :
שאלה : איך אנחנו ,כאשר אנחנו רואים בעשירייה , כל אחד בעשירייה שלו , כל המציאות ,ששם הוא יגלה אותה , ששם הכל רוחנית ,גשמי, הכל בפנים בתוך העשר ספרות האלו , איך הוא יגלה שם עולמות ופרצוף אדם ,שנמצא בתוך העולמות ? איך הוא יתחיל לגלות בעשירייה עולמות ?
שאלה : בואו נתאר לעצמנו תלמידי רבי שמעון : כל אחד מבטל את עצמו מעל האגו שלו הבוער , מעל השנאה שלו לאחרים , כל אחד נכלל מאחרים ,שהוא כמין מלכות כלפי כולם ומגלה בקשר אתם גם עולמות וגם נשמת אדם הראשון , כל הפרטים ואז כל אחד , מתוך עצמו שמגלה עולמות ונשמה וכלים השבורים ( הכל ,מה שאנחנו לומדים ) , אבל ,כל אחד מגלה את זה מבחינתו ( אני רואה כך והשני כך ) ,כי כל אחד בונה משלו את הצורה הזאת , שהוא המלכות כלפי ט' הראשונות , של אחרים .
איך אחר כך הם מדברים על זה , שלכל אחד ישנה תמונה רגשית , שכלית , השגה משלו פרטית - איך הם מדברים ביניהם ?
שאלה : אם אני מבטל את האני שלי , את המלכות שלי , אז ,באיזה כלים אני מקבל את ההתרשמות שלי מהמציאות , מהבורא ומה זה נקרא ,שנפתחות לי שערי שמיים ?
כמו שכתוב " ... ובהיות כל אחד חושב את עצמו לכך( לעקב ) , אזי המה פועלים שיפתח להם שערי השפע וכל טוב שבעולם…" איך זה יפתח , באיזו בחינה ?
מה זה ,שנפתח לי בט' ראשונות ?
מה זה נקרא שנפתחות לי שערי השפעה בט' הראשונות , בחברים ?
זאת אומרת ,לפי מידת התכללות שלי בהם ,בכל אחד מהם ,וסה"כ במידת התכללות הכללית של המלכות שלי אני כך מסדר את הכלי הרוחני , שבו אני זוכה לגילוי השפע , אז , השפע מתגלה בי ? בחברים ? בהתכללות שלי בהם ? איך לקרוא לכלי הזה ?
שאלה : אבל אחר כך כל העשרה האלו ,שנכללים זה מזה וזה מזה ,ובונים יחד כל הכלי ,בכל זאת ,בכלי הזה יש כתר , חכמה , בינה … מלכות . מה כל אחד מהם , נגיד ,מרבי שמעון ועד האחרון ? איך כל אחד תופס את המקום ?
לפי האופי , לפי דרגת הביטול ,כנגד עביות " כל הגדול יתרו גדול ממנו " ?
ואיך הם מתחברים לעשרה בכל זאת , לכלי הזה ?
אחרת לא וכלו להגיע לכלי שלם להשפיע , גם שם ביטול מסוג אחר , אבל ,בכל זאת . בבקשה
איך כל אחד תופס את המקום שלו ,לפי דרגות , וודאי ,שזה יכול להשתנות בכל רגע , אבל ,איך הם מסתדרים לעשרה ?
שאלה : כתוב "עושה תורתך קבע ודירתך ארעי" , מה זאת אומרת על עסקים שלי כלפי הקבוצה וכלפי משפחה ?
איך אנחנו קובעים את זה בפועל ?
איזה יחס אנחנו צריכים לתת לחיבור בהשגת הבורא ,לעומת משפחה וכל מה שיש לנו בעולם הזה ?
שאלה : מה זה הנקרא ,שאני חייב להתייחס לעולם הזה , כולל משפחה כארעי , זאת אומרת ,זה ציווי , שאדם המתוקן , הולך לקראת תיקון כך חייב להתייחס לזה .
מה זה נקרא להתייחס למשפחה , פרנסה ,כארעי לעומת רוחניות שזה הקבע ?
שאלה : איך אני יכול להגיע למצב ,שע"י זה שאני עושה תורה כעיסוק הקבע שלי , אז ,כל היתר הדברים אני מנהל ומסדר אותם ע"י העסק שלי בתורה , שמתוך היחס ומצב שלי בחברה , בעשירייה אני מגיע למצב ,שכל היתר הדברים אני רואה ,שהם נמצאים בקשר ישיר מזה ,כתוצאה ואני לא יכול בשום צורה להשפיע עליהם בקשר ישיר , לכל מה ששייך לעולם הזה , אלא , רק דרך עשירייה , מה שאני שם פועל ומשפיע , במידה הזאת לכאן או לכאן מסתדר כל המצב שלי בעולם התוצאות , בעולם הזה , בעולם הענפים , מהחברה ,שהיא עולם השורשים ?
מתי אני אראה את זה ממש בחוש ?
7) עיקר מה שהאדם צריך לבחינת "קנה לך חבר", לעבוד באהבת הזולת, שע"י זה יכולים לבוא לזכות לאהבת ה', אבל החברים צריכים בעיקר לדבר ביחד על ענין רוממות ה'. כי לפי גדלות ה', שהאדם משער בעצמו, בשיעור הזה האדם מבטל את עצמו מצד הטבע לה' [...] נמצא, שע"י שהחברים מדברים מרוממות ה', התעורר ע"י זה חשק ורצון להתבטל לפני הבורא, כי מתחיל להרגיש ענין תשוקה וכיסופין להתחבר להבורא [...] ואת זה האדם צריך לקבל מהחברים.
(כתבי רב"ש, כרך א', מה לדרוש מאסיפת חברים)
שאלה : איך אני קובע ברגש ושכל שלי יחס הקבוע זה ,שכל מה שאני רוצה לפנות חייב אצלי להיות מסודר מתוך הקבוצה ומתוך הרגש שלי , יחס שלי לקבוצה אני מגיע לאותו היחס לבורא ?
איזה הבדל יש בין יחס לבורא , גדול , עליון , הקובע , כל מה שאנחנו יכולים לשייך לו , בין זה שאני משייך את זה לקבוצה ולבורא ?
איך אני דרך הקבוצה מתייחס לבורא ולא שאני מתייחס אליו באופן ישיר מיד , אלא ,הקבוצה מהווה לי כלי שבו מתגלה הבורא , שהיא מסדרת לי אותה תופעה ,שנקראת בורא ,ושאני מתייחס אליה באותם התכונות , נטיות , פעולות , מחשבות , כוונות כמו לבורא ?
ומה ,בכל זאת , הבדל בין היחס לקבוצה ויחס לבורא ?
גם כן ,איך אני בודק ,שאני לא עוזב , אם אני עוזב מחשבה על הקבוצה המחשבה ,שקשורה לבורא הופכת להיות לאיזה רוח , לא מציאותית ?
איך אני קובע בקיצור צורת הבורא כצורה מתוך צורה , מתוך קבוצה ?
כתוב: ברוב עם הדְרָת מלך. נמצא, מה שהרבים יותר גדול, הכוח של הרבים יותר פועל, היינו שמייצרים אווירה יותר חזקה של גדלות וחשיבות של הקב"ה. שאז כל אחד ואחד, הגוף שלו מרגיש, שכל המעשים מה שהוא רוצה לעשות עבור קדושה, שהוא להשפיע לה', להון תועפות יחשב לו, שזכה להיכנס בין האנשים, שזוכים לשמש את המלך. ואז, כל מעשה קטן שהוא עושה, הוא מלא שמחה ותענוג, שיש לו עתה במה לשמש את המלך. כן הוא יכול ללכת כל היום בעולם השמחה והחדווה.
(רב"ש א', סדר ישיבת התוועדות
שיעור 4
1) כל עוד, שהאדם אינו זוכה, להשגחה של גילוי פנים, נמצא, שהתורה והמצוות, שהרבה, מכבידים לו הסתר הפנים, במידה מרובה. וז"ש, אשר הקב"ה מסתיר עצמו בתורה. ובאמת, כל הכובד הזה, שהוא מרגיש ביותר על ידי התורה, אינו, אלא כבחינת כרוזים, אשר התורה הקדושה בעצמה, קוראת אליו עי"ז, ומעוררתו להזדרז ביותר, ולמהר ליתן את סכום היגיעה, הנדרש ממנו, בכדי לזכותו תיכף לגילוי הפנים, כחפץ ה'. והבן מאד.
(בעל הסולם, הקדמה לתע"ס, אות קא)
2) מטרם שזוכים להפוך הרצון לקבל שבנו ע"י תורה ומצוות, לקבלה ע"מ להשפיע, נמצאים מנעולים חזקים על אותם השערים לה', כי אז יש להם תפקיד הפוך, להרחיק אותנו מה'. ע"כ נקראים כוחות הפירוד מנעולים, כי סותמים את שערי ההתקרבות, ומרחיקים אותנו מה'.
אבל אם אנו מתגברים עליהם, שלא ישפיעו עלינו, לצנן אהבתו מליבנו, הנה אז נהפכים המנעולים ונעשים פתחים, והחושך נהפך לאור, והמר למתוק. משום שעל כל המנעולים מקבלים אנו מדרגה מיוחדת בהשגחתו, והם נעשים לפתחים, למדרגות של השגה בה'.
(זוהר לעם, הקדמת ספר הזוהר, שתי נקודות, סעיף 121)
3) כל המניעות והעיכובים, המתראים ומתגלים לעינינו, אינו אלא בחינת התקרבות, שהבורא ית' רוצה לקרב אותנו. וכל אלו המניעות מביאים לנו רק התקרבות. כי לולי זה לא היה שום מציאות להתקרבות אליו... ורק כשהאדם מתחיל להתקרב, אזי הוא מתחיל להרגיש את המרחק שבינינו. וכל מניעה, שהוא מתגבר עליה, מקרב לו את הדרך. יען, שהוא מתרגל לילך על קו של התרחקות.
(בעל הסולם, שמעתי קעב. ענין המניעות והעיכובים)
4) אני שש ושמח באותם הקלקולים הגלוים, ומתגלים. אמנם כמה אני מתאונן ומצטער, על הקלקולים שעדיין לא נתגלו, ועתידים להתגלות, כי קלקול הטמון הוא באפס תקוה, ותשועה גדולה מהשמים - היא ההתגלות שלו, כי זה הכלל, שאין לך נותן מה שאין בו, ואם נתגלה עכשיו, אין שום ספק שהיה גם מעיקרא, אלא שטמון היה, לכן שמח אני בצאתם מחוריהם, כי תשים עיניך בהם ויהיו גל של עצמות. (כתבי בעל הסולם, אגרת ה)
אינדקס 