"...1) עיקר קיום התורה, שהוא בחינת הרצון, הוא ע"י האחדות. ע"כ צריך כל אחד להכלל בכלל ישראל, באחדות גדול, וע"כ בשעת קבלת התורה בודאי נעשו מיד ערבים זה לזה, כי תכף כשרוצים לקבל התורה צריכים תכף להכלל יחד כולם כאחד, כדי להכלל ברצון, ואזי בודאי כל אחד ערב בעד חברו, מאחר שהכל חשובים כאחד. ודווקא ע"י זה שכל אחד ערב בעד חברו, שהוא בחינת אחדות, ע"י זה דווקא יכולים לקיים את התורה, ובלא זה לא היה אפשר כלל לקיים את התורה, כי עיקר האהבה ואחדות הוא בבחינת הרצון, שכל אחד מרוצה לחברו, ואין שום שנוי רצון ביניהם, ונכללים כולם ברצון אחד, שע"י זה נכללים ברצון העליון, שהוא תכלית האחדות.
(ליקוטי הלכות, חשן משפט הלכות עָרֵב)..."
מטרת הבריאה לברוא את הנברא ,שיגיע לדרגת הבורא , אחדות , לחיבור , לאהבה או למילה ,שנקראת דבקות ,והנברא משיג את הדברים האלו בהרגשה בהבנה , בהשגה רק מדבר והיפוכו , כי הוא נברא וחייב להיות כבורא , זאת אומרת ,חייב להיות במצב ,כנגד הבורא ,בכל מיני הבחנות ואחר כך להשיג את המצב של הבורא וששני מצבים האלו יהיו נמצאים בנברא ויתנו לו הרגשה , הבנה , מדידה ,בכמה שהוא דבוק בבורא , לכן ,לא יכול להיות נתינת התורה לפני שהנברא מוכן לקבל אותה , לממש אותה , לעבוד עמה וזה יכל להיות מתי ?
אנחנו רואים שיש לזה הרבה מאוד הכנות בנברא
קודם כל נברא כמלאך , אדם הראשון , נמול , בלי יצר הרע , בלי משהו ,שמפריד בינו ובורא , אלא דבוק בו , בבורא , בדרגות דומם , צומח וחי שבו ודרגת המדבר שבו היא לא פועלת , כי מלאך זה נקרא דרגת חי
אחר כך ,מקבל חיבור לרצון לקבל ,שהוא חטא עץ הדעת , אבל ,עדיין הוא נמצא בו , שהוא נופל מדרגת המלאך , שהיה דבוק דרך ז"ן דאצילות ב"אוא" , כמו שאנחנו למדנו ,אדם הראשון לפני חטאה ונופל, אבל עדיין אין לו ההכרה מספיקה של הרע , כדי מתוך זה לתקן את עצמו
שלב הבא הכרת הרע בינו לבורא , שיתחיל לתקן ואז לראות , להרגיש ,עד כמה שבפער בין שני מצבים האלו ,הוא מתקרב ומשיג שלמות ונצחיות , שנמצאים בדרגת הבורא
שלב הבא זה כבר שבירת הלוחות , אחרי גלות מצרים ( ששם הוא משיג תוספת רצון ) , שע"י שבירת הלוחות נכנס אור העליון בתוך רצון לקבל ( שנקרא עגל הזהב ) ושוב נעשתה שבירה וניצוצות השפעה , האור נכנסו לכלים דקבלה של הנבראים ועכשיו רצון לקבל סוף סוף מוכן לקבל שיטה ויכול לקיים תיקון
כי מצד אחד ,מה שהיה בלוחות הברית כל התוכנית התורה , תהליך , תחלית התורה , עוצמה נכנסה אל תוך רצון לקבל , שברה אותו , נכללה בו ( זה בלוחות הראשונות )
ובלוחות השניות כבר האור ,שנקרא תורה ,עומד מעל הרצון לקבל השבור עם כל הניצוצות שבו , של האור והוא כבר מבין ויכול להבדיל בין אור לחושך בכל מיני מצבים ,שאנחנו לא כל כך מבינים .
מבינים מה זה באמת ע"מ לקבל ,ע"מ להשפיע , מה זה אמונה למעלה מהדעת , איך להיות בשני מימדים האלו ?
ורצון לקבל אחרי השבירה הזאת , אחרי חורבנות שנעשו ( מה שאנחנו אומרים בית מקדש ראשון , שני ) והגלות ,שהיא מסמלת לנו התערבבות של כל האורות בכלים של הנברא , אז , אחרי זה אנחנו מגיעים סוף סוף למימוש , לתיקון . זה יוצא ,שזה רק עכשיו מתגלה תורה , שהיא חכמת הקבלה , שהיא מביאה לנו את הלוחות השניות , שע"י אנחנו יכולים לתקן את השבירה , שבעזרת ה' , הוכנה לנו ,כדי שנוכל להגיע לשלמות . לכן ,בואו אנחנו נגדיר בדיוק :
שאלה : מה היא תורה , מה זה לוחות ראשונות , לוחות שניות , מהי שבירת הלוחות , מהו התיקון ?
שאלה : למה קיום התורה יכול להיות רק ע"י האחדות ובמידת האחדות , אחרת אין קיום התורה ?
שאלה : מתי אפשר להגיד ,שאנחנו , עם ישראל ,או ,עולם מוכנים לקיום התורה ?
איזה הוא המצב ,שעכשיו אפשר להגיד ,שאנחנו מוכנים לקיום התורה ?
שאלה : איזה תנאים צריכים להיות בתוך הנבראים , כדי שיהיו מוכנים לקיום התורה ? לקבלת התורה , לשימוש בתורה , לקיום התורה ?
שאלה : לפי איזה נתונים אנחנו היום יכולים להגיד ,שאנחנו נמצאים מוכנים לקיום התורה ? אולי לא ?
אנחנו נמצאים בהכרת האגו שלנו , שבטוח שעברנו פרעה וברחנו ממנו , שאנחנו רוצים לברוח ממנו , שלרגע רק יצאנו משליטתו ועדיין נמצאים ממש במצב הסכנה , האם יש לנו הרגשה כזאת ?
האם יש לנו הרגשה ,שאנחנו חייבים להיות בערבות , כי זה התנאי לקבלת התורה ?
בלי זה אי אפשר לגשת לזה . האם אנחנו מוכנים לקבל את התורה ?
זה מאור המחזיר למוטב , שהמוטב זה בשבילנו בינתיים הוא שנואי - זה להשקיע כל החיים לשם הזולת , לטובת הזולת , בלי לחשוב על עצמו .
האם אנחנו מוכנים לזה ,או ,משתוקקים במשהו לפחות ,שהאור העליון יבנה אותנו בצורה כזאת ?
לפי מה אנחנו יכולים למדוד השתוקקות שלנו ?
אולי ,בינתיים אנחנו חושבים על האחדות ,כמו על בריונות ,שרוכשים לצורך בטחון , הגנה , התקפה
האם באמת אנחנו מדברים על התכללות ,שכל אחד נכלל ונעלם ממש באחדות ולא נמצא ?
כמו מת ?
ממש כמו גוף המת ,שמתפרק לאפר ואז הוא ,כמו כל אפר בארץ " לאפר תשוב " - זה התכללות
,וודאי ,שזה לא בכוחנו להשיג אותן הבחנות ,אבל , האם אנחנו מוכנים ,שזה יעבור עלינו גם לכל אחד ולכולנו יחד בחיזוק הדדי ובעזרת המאור
2"...) וזה סוד תפלה בציבור, שאסור ליחיד לצאת מהכלל, ולבקש על עצמו, אפילו לעשות נחת רוח ליוצרו, זולת על הכלל כולו. כי היוצא מהכלל לבקש על נפשו בפרט, אינו בונה, אלא אדרבה, גורם חורבן לנפש... וגם בזמן עבודה, כשהאדם מתפלל ביחידות, על כורחו יוצא מהכלל ומחריב לנפשו. שלא היה התעוררות, לכל פרט מבני ישראל, לדרוש שום דבר ביחידות, כי לכל פרט לא היה חסר כלום, מחמת שלא הרגישו בעצמם, לאני בפני עצמם, וזה כחם לצאת ממצרים ביד רמה. וצריך כל אדם להאסף בכל כחו, בכלל ישראל, בכל פניות לה' בתפילה ועבודה, ויכלול את עצמו בשורש כל ישראל.
(בעל הסולם, פרי חכם על התורה, לא עת האסף המקנה)..."
אחרי היאוש מכוחות עצמו גם באדם וגם בקבוצה מתחילים להיות מוכנים לפי רמת הנחיצות לפנות לבורא ולהתפלל . כי אם מבינים ,שכל התנאים ,שעומדים לפניהם , הם לא במציאותם לקיים , אי אפשר לקיימם , אז ,נשאר רק דבר אחד - לבקש , לצעוק , לבכות על התיקון האמתי , עד כמה שמבינים אותו , שיתרחש . ואז הוא אומר ,שהתפילה היא צריכה להיות גם כן אמתית , רוחנית . זאת אומרת ,היא לא עבור עצמו , לא לבד ,אלא ,עבור אחרים והוא אפס
שאלה : איך אנחנו מייצבים כזאת פניה ?
כאשר אנחנו חושבים על התנאים , שעומדים לכלי ,כדי לתקן אותו ,אז,אנחנו לא מבינים ,איך אפשר להגיע לזה גם מצד הכלי : איזה צרות , חסרונות , ייסורים , איומים צריכים לעבור עליו , שירצה להתפטר באמת מרצון לקבל שלו וגם כן ,איך אפשר להשתוקק למות , להשפעה ,שהיא יותר גרועה מכל מה שאפשר לתאר ?
וודאי ,כל השגת ההבחנות האלו , השגת הגובה של האור לעומת עומק הכלי - כל הדברים האלו אנחנו לא מסוגלים בעצמנו להשיג , אפילו צד אחד קטן ,כנגד רצון לקבל שלנו ,אנחנו לא מסוגלים לעשות בעצמנו .
כמה שאנחנו מתקדמים , אנחנו נעשים יותר גדולים יחד עם זה נעשים יותר חלשים . המקובל הגדול הוא מרגיש ,עד כמה שהוא חלש , עד כמה שהוא לא בעל המעשה , עד כמה שהוא לא מסוגל כלום לעשות ,אלא ,מה שיש לו רק עוצמה , יכולת לפנות לבורא בצורה נכונה . אם בהתחלה חשב ,שזה איזה אחוז קטן נופל לו על התפילה ,כדי להצליח ,אז ,אחר כך רואה ,שדווקא מאה אחוז , הכל תלוי רק בפניה לבורא , כי הוא בעצמו לא מסוגל לא לצד הטוב ולא לצד הרע , לא להכרת הרע , לא להכרת הטוב , בכלום לעשות איזו פעולה , אלא ,עד מאה אחוז הכל עושה בורא
שאלה : איך אנחנו , כאשר אנחנו שומעים את זה , בכל זאת מייצבים את עצמנו כל פעם בצורה יותר נכונה , שלא עושים איזה עבודות ,כאילו אנחנו בעלי מעשה , אלא ,מייצבים את עצמנו נכון , לא זורקים סתם על הבורא ( ה' ישמור , יעשה ) , אלא , אנחנו מכינים את הכל ,כדי באמת החיסרון שלנו יהיה מכוון אליו , שאנחנו נדרוש , נבקש שיעשה ?
שרק ע"י פניה שלנו הנכונה , מיוצבת נכון , אנחנו מקבלים בחזרה את התוצאה הרצויה ?
"...3) האדם יש לו להתפלל תמיד בעד חבירו, שלעצמו אין יכול לפעול כל כך, ש"אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים", אבל על חבירו הוא נענה מהרה. וכל אחד יש לו להתפלל בעד חבירו, ונמצא זה פועל לזה חפצו, וזה לזה, עד שכולם נענים.
(נועם אלימלך, ליקוטי שושנה)..."
"...4) כתוב "ויחן העם, כאיש אחד בלב אחד", שפירוש, שלכולם היה מטרה אחת שהוא לתועלת הבורא. ויש להבין, איך יכול להיות כאיש אחד בלב אחד, הרי ידוע מה שאמרו חז"ל "כשם שאין פרצופיהם דומים זה לזה, כך אין דעותיהם דומות זו לזו", ואיך יכול להיות כאיש אחד בלב אחד.
תשובה - אם אנו מדברים שכל אחד ואחד דואג לצורך עצמו, נמצא שאי אפשר להיות כאיש אחד, הלא אין הם דומות זו לזו. מה שאם כן שכולם בטלו את רשות עצמם, וכולם דאגו רק לתועלת הבורא, אם כן אין כבר דעותיהם הפרטים, שכל הפרטים יתבטלו, ונכנסו כולם לרשות היחיד.
(רב"ש ב', אגרת מ"ב)..."
"...5) אם שש מאות אלף איש מסתלקים מכל עסקיהם לצרכי עצמם, ואין להם שום עסק בחייהם, רק לעמוד על המשמר תמיד, שלא יחסר שום צורך לחבריהם. ולא עוד, אלא שיעסקו בזה באהבה עצומה, בכל לבבם ונפשם, ככל גדרה של המצוה "ואהבת לרעך כמוך". אז ברור בלי שום ספק, שאפס כל צורך מכל יחיד מחברי האומה, לדאוג מה בשביל קיומו עצמו. ונעשה משום זה, מופנה גמור משמירת קיומו עצמו, ויכול לקיים בנקל את המצוה של "ואהבת לרעך כמוך". כי איך יפול לו איזה פחד כרגע על קיומו עצמו, בה בשעה ששש מאות אלף איש אוהבים נאמנים, עומדים על המשמר הכן, בהשגחה עצומה, שלא יחסר לו כלום מצרכיו. ולפיכך, אחר שכל חברי האומה הסכימו לדבר, תיכף ניתנה להם התורה, כי עתה המה נעשו מוכשרים לקיימה.
(בעל הסולם, מתן תורה, אות ט"ו)..."
"...6) באברהם עם אבימלך כתוב, "ויכרתו שניהם ברית". ושאל אאמו"ר ז"ל, אם שני אנשים מבינים, שכדאי שיאהבו זה את זה, כריתת הברית למה לי. למה זה עוזר שעושים מעשה, כאילו עושים חוזה. ומה זה נותן לנו. אז הוא אמר, זה נותן, שזהו שעושים ברית, הכוונה היא, היות שיכול להיות, שיבוא דבר שיכול להביא פירוד ביניהם, אזי הם כורתים עכשיו ברית, שכמו שעכשיו הם מבינים, שיש ביניהם אהבה והשתוות זה לזה, הברית הזו תהיה לקיום, אפילו שאח"כ יבואו דברים שצריכים לעשות פירוד, מכל מקום הקשר שהם עושים עכשיו יהיה לצמיתות. ולפי זה צריכים לומר, שאם אח"כ באים דברים, שכן צריכים להפריד אותם, אז צריכים לומר, שכל אחד ואחד צריך ללכת למעלה מהדעת, ולומר, שהם לא משגיחים על מה שהם רואים בתוך הדעת, אלא שהולכים למעלה מהדעת. ורק באופן כזה יכול להתקיים הברית, ושלא יהיה פירוד ביניהם.
(רב"ש א', כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא)..."
אינדקס