Leiderman Leon-Nahum
סיכום משיעור בוקר 09.08.2016 חלק א' ( הקדמה לספר פנים מאירות ומסבירות ) 27 דקות
اليوم
"...(אות י"ט) והיינו שאמרו ז"ל (ב"ב י"ז), הוא היצה"ר הוא השטן הוא מה"מ, שיורד ומסית, ועולה ומקטרג, ובא ונוטל נשמתו: והוא, כי ב' קלקולים כוללים נעשו בסבת החטא של עצה"ד, קלקול הא', ה"ע עולה ומקטרג, כי אחר שנתפתה ואכל מעצה"ד, וקנה בבנין גופו, כלי קבלה דחלל הפנוי, נעשה מחמת זה, שנאה והרחקה, בין אור החיים הנצחי דנפח ה' באפו של האדם, ובין גוף האדם: ודומה למה שאמרו ז"ל, כל המתגאה אומר הקב"ה אין אני והוא יכולין לדור במדור א', כי ענין הגאווה, נובעת מכלי קבלה דחלל הפנוי, שכבר אור העליון נתרחק ונפרד משם, מעת הצמצום ולהלן, ועד"ש בזוהר הק', שהקב"ה שונא את הגופות שבנינם אך לעצמם: וע"כ פרח ממנו אור החיים והוא קלקול א': וקלקול ב', הוא ירידת רפ"ח ניצוצין, שכבר היו מחוברים במערכת הקדושה, כנ"ל, שעתה, כדי שלא יחרב העולם, נמסרו וירדו, למערכת הס"א והקלי': כי מאחר שאין מערכת הקדושה יכולה, לפרנס ולכלכל את האדם ובני העולם, מסבת השנאה, שנתהוה בין הקדושה והכלים דחלל הפנוי, כחוק ההפכים זה לזה, כנ"ל, שאין אני והוא יכולים לדור במדור א': ע"כ נמסרה הרפ"ח ניצוצין למערכות הס"א, כדי שהמה יכלכלו ויקיימו את האדם והעולם, בכל משך זמן גלגולי הנשמות בהגופים בס' ריבוא לדור, ובאלף דור, עד גמר התיקון: ובזה תבין, למה המה מכונים בשם קליפות, להיות ערכם, כערך הקליפה שעל הפרי, כי קליפה הקשה חופפת ומכסית על הפרי, לשמרה מכל טינוף והיזק, עד שתבוא הפרי, לידי האוכלה, שבלעדה, היה הפרי נשחתה, ולא היתה באה למטרתה: כן אתה מוצא, אשר הרפ"ח ניצוצין נמסרו לידי הקליפות, כדי לכלכל ולהכשיר את המציאות, עד שיתחברו וישיגו למטרתם הנרצה, כנ"ל:.."
לכן ,כל הבירור שלנו הוא ברפ"ח ניצוצין ובלב האבן אין לנו מה לברר , אנחנו לא מסוגלים , אבל ,רפ"ח ניצוצין אנחנו כן מסוגלים לברר מין הקליפות ודווקא בירורם מהקליפות זה מקנה לנו חכמה , הרגשה ,שנוכל אז ולהיות כאלוקים
"...הנה קלקול הב' הנזכר, ה"ע ובא ונוטל נשמתו, רצוני לומר, גם זה החלק הקטן של נשמה, הנשאר לו להאדם, בבחי' זיעה, של חיים הקודמים, הרי הס"א עושקתה, על ידי אותה ההשפעה בעצמה, שהיא משפעת לו מהרפ"ח הניצוצין, שנפלו לגורלה: ולהבינך את זה, צריך לצייר היטב תמונת הס"א כמות שהיא, בכדי שתוכל להשכיל כל דרכיה, וכבר הראיתי לדעת בפמ"ס בענף ו' דכל חלקי המציאות מעולם התחתון, המה ענפים נמשכים משורשם, כמו חותם מחותם, מעולם העליון, והעליון מגבוה הימנו, והגבוה, מגבוה על גבוה וכו': ותדע, שכל הבחן שיש מהענפים על השורשים, הוא רק ביסודות החומר שבהם לבד, כלומר שחומריים שבעוה"ז, המה יסודות גשמיים, והחומריים שבעולם היצירה המה יסודות רוחניים, דהיינו מבחי' רוחניית היצירה, וכן כל עולם ועולם מבחינתו, אמנם המקרים והתהלוכות שבהם, יש להם ערך שוה, מכל ענף לשורשו, כמו ב' טפות מים, השוות זו לזו, וכמו הנחתם ששוה צורתו בכל וכל להחותם, שממנו נחתם:.."
נגיד ,השתנה משהו באטומים , שאנשים מלפני עשרת אלפים שנה אז עשו מקלות ועל מיני כלים שלהם מעצים , אבנים ,או ,שאנחנו מאטומים עושים תחנות כוח גרעיניות וחלליות וכו' - היסודות הם אותם יסודות ,או ,כוחות אחרים שבעולם , גם ע"מ לקבל וגם ע"מ להשפיע . החומר לא נשאר אותו חומר ( חומר זה רצון לקבל ), אלא, תלוי הקשר שביניהם , בין החלקים . לשם מה ? לשם מה עושים , עובדים ? זה כבר קומה עליונה מהחומר . אנחנו לא יכולים להגיד על הכוונה של האדם אף פעם , בשביל מה ולמה הוא עושה ואיך , מה היא כוונתו , תועלת ,אבל ,יסודות בכל העולמות זה רצון לקבל
"...ואחר שתדע זה, נבקש את זה הענף, שישנו להס"א העליונה בעוה"ז, ואז נדע על ידו, גם את שורשו הס"א העליונה:ומצאנו בזוהר הק' פרשת תזריע, דהנגעים שבגופי בני אדם, המה ענפים של הס"א העליונה עש"ה: ולפיכך, נקח להשכיל את קומת הבעל חי, ואנו מוצאים בו, אשר זה הנביע המתהוה בגופו, ע"י השגת התענוג, הוא המרבה ומפריא לו החיים, וע"כ ההשגחה הטביעה בהקטנים, שבכל מקום שיתנו עיניהם, ימצאו קורת רוח ותענוג, ואפי' מדברים קטנטנים של מה בכך: להיות קומת הקטן, מחוייב לרביה של חיים ביותר, כדי שיהיה סיפוק בו לצמיחה וגידול, וע"כ תענוגם מצוי: והנך מוצא אשר אור התענוג הוא אבי החיים: אמנם חוק זה, אינו נוהג זולת בתענוג, שהוא מושפע לכללות הקומה, אבל בתענוג דפרודא, כלומר, בשהתענוג מתקבץ ומקובל, רק לחלק נבדל של קומת הבעל חי, אז אנו מוצאים בו דין הפוך: דהיינו אם יש לו מקום לקוי בבשרו, התובע אותו לגרד ולחכך, והנה פעולת החיכוך, מביאה לו ג"כ שכרו בצדה, שמרגיש עמה תענוג מרובה ברדיפה כבירה, אמנם בתענוג זה, טפת סם המות כרוך בעקבו, שבאם לא ימשול על יצרו, וישלם את התביעה הרדופה, נמצאים התשלומים מגדילים עוד את חובו, כלומר, לפי מדתו של השגת התענוג מהחיכוך, כן יתרבה עליו הלקותא, ויתהפך התענוג למכאוב, ובהתחילה שוב להתרפאות, נולדה עמה יחד, תביעה חדשה לחיכוך, ובמדה יותר גדולה מקודם, ואם עדיין אינו מושל ביצרו, ושוב משלם די התביעה, נמצא גם הלקותא הולך ומתרבה עליו, עד שמביאה לו טפה של מרה בסופו, שמרעלת כל הדם, שבאותו החי: ונמצא, שמת ע"י קבלת התענוג, מפני שהיא תענוג דפרודא, המקובל רק לחלק נבדל של הקומה, וע"כ פועלת המות בהקומה, בהפכי מהתענוג המושפע לכלל הקומה,..."
זאת אומרת ,שאין קשר בין קבלת התענוג ותועלת . כאשר במקבל תענוג מזה ,שכל הזמן , נגיד , מגרד את הפצע ומביא את עצמו למוות , התועלת אין וההפך , גורם למיתה ,אבל ,התענוג מחייב אותו ולכן במקרה כזה שהבירור שלו הוא לא אמתי , הוא זקוק לכוח החיצון , עזרה מבחוץ ,שתעזור לו למנוע את עצמו מלהמשיך בתענוג , שהוא ,בעצם ,מביא למוות . או ,שזה יכול להיות הרופא ,שיבוא ויעזור לו , או שיכול להיות ,שיקשור לו ידיים , נגיד , במקרה הפשוט , או ,יכול להיות ,שיבוא המאור המחזיר למוטב ויעזור לו , וודאי ,שדרך הקבוצה , אבל ,לא שאדם בעצמו מסוגל למנוע את עצמו מתענוגים כאלו , תענוגים של מיתה ,שכל העולם הוא נמשך ועוסק בזה
"...כאמור: והנה הגיע לפנינו, צורת הס"א העליונה מראשה עד עקבה, אשר ראשה, היא הרצון לקבל אך לעצמה, ולא להשפיע מחוץ לה, כתכונת התביעה שבבשר המנוגע, בערך כללו של קומת החי; וגופה של הס"א, היא צורתה של מין תביעה, שאינה עומדת להפרע, שהפרעון שהוא הולך ופורע, עוד מגדיל החוב והלקותא ביותר, כדוגמת קבלת תענוג ע"י החיכוך, כנ"ל: ועקבה של הס"א, היא הטפה של סם המוות, שעושקתו ומפרידו, גם מניצוץ חיים האחרון שנשאר לו, כדוגמת טפה של סם המות הנ"ל המרעלת את כל הדם שבקומת הבעל חי: והיינו שאמרו ז"ל, ולבסוף בא ונוטל את נשמתו, כנ"ל: והיינו שאמרו שהמה"מ מזדמן בחרב שלופה וטפה של מרה בקצה החרב, והאדם פותח פיו וזורק בו הטפה, ומת: אשר חרבו של מה"מ, הוא השפעת הס"א, שנק' חרב, לסבת הפירוד המתגדל במדת הקבלה, שהפירוד מחריבו, כנ"ל, והאדם פותח בהכרח את פיו, להיות שמוכרח לקבל שפע הקיום והעמדתו, מתחת ידיה. עד שמגיע אליו טפה של מרה, שבסוף החרב, שהוא גמר הפירוד לניצוץ האחרון של נשמת חייו, כנ"ל:.."
פעם הראשונה זה קצת קשה , מבלבל , יש הרבה פרטים , אני מבין ,שזה לא הולך בקלות , כי זה יסודות של תפיסת העולם בתפיסה אמתית מחכמת הקבלה , מאיך שנמסר לנו מהתורה בצורה פנימית . אז , צריכים אולי לקרא עוד כמה פעמים , כדי שזה יתיישב . קודם כל ,כמו שכתוב ,שזה יהיה מונח בקופסה ואחר כך אפשר לעבד את זה , כמו שאנחנו מכניסים נתונים למחשב , מסדרים לפי תוכנה ואחר כך יכולים לשלוט על הפרטים , לראות את הפרטים ,שמסודרים ולאט לאט ככה אנחנו נכללים מהחומר הזה . זה לוקח זמן
שאלה : כתוב הרבה "...ב' טפות מים, השוות זו לזו, וכמו הנחתם ששוה צורתו בכל וכל להחותם, שממנו נחתם:.." ?
תשובה : זה קשר בין ענף ושורש ,שכל העולמות הם נמצאים בצורה דומה זו לזו , כל עולם שלפניו ולעולם שאחריו וכולם הם בנוים לפי הויה , שלומדים אותה מהשפעת האור לרצון לקבל , שנברא "יש מאין " , שהאור שמשפיע על הרצון פועל עליו בארבע דרגות ובזה מסיים פעולתו . אחרי שהוא משפיע על הרצון ורצון מגיע לדרגה רביעית , דרגה ד' , אחרי זה האור כבר סיים את הפעולה שלו בעצם ,אפשר להגיד ,שהוא סיים פעולתו כבר בבחינת שורש , בד' בחינות דאור ישר , אבל, עד שזה יצא לפועל צריכים לעבור ד' בחינות ואחרי זה הכלי כבר בעצמו , כאשר מרגיש בושה , שזאת התגובה הראשונה של הכלי , שכלי מרגיש ,שזה בא מתוכו ולא כמו בד' בחינות אור ישר ,שבהכרח באים שינויים מבחינה לבחינה , לכן ,מהרגשת הבושה והלאה שאחרי באה פעולת הצמצום , מסך וכל הפעולות ,עד גמר התיקון , שמלכות דאין סוף מממשת הרגשת הבושה , שעוזרת לה להבין מי ? מה? בכמה היא שונה מהבורא ? מה היא צריכה לעשות ,כדי להשוות את עצמה לבורא ? שהכלי יהיה שווה לאור , או שיהיה אדם ,שהוא החלק הקובע כל פעולות הכלי והוא יגיע להשתוות הצורה , לדבקות באור . זה מה שלומדים , אז ,מד' בחינות דאור ישר כל הפעולות ,שאחר כך יוצאות הן מחויבות להיות ,כי העתקה מהויה הזאת קוצו של יוד כתר , יוד חכמה , ה ראשונה בינה , ו- זעיר אנפין , ה- מלכות וכך כל מדרגה ומדרגה היא ,כאיזה מין העתקה מהויה הראשונה , שכך העתקות האלו נקראות עולמות , פרצופים , ספירות , תת ספירות וכו' . והכל לפי תבנית אחת
תלמיד : הבושה מגיע מתוך בירור אמת ושקר נכון , ולא מתוך בירור של מר ומתוק ? רב: הבושה היא מורגשת מבירור אמת ושקר ,ומה ? אתה כבר מדבר ממטה למעלה ?
תלמיד : כל תחושת הבושה ,שמגיעה מתוך בירור מר ומתוק זו לא בושה , אלא סתם
רב: מר ומתוק זה בירור גופני , מה זה מר לי ? מה זה טוב לי ? מה זה מתוק לי ? ואז , אם אין יותר בירורים , אז מה שמתוק ? זה טוב , מה זה מר ? זה רע . זהו , כי אין משהו ,שמפריע לבירור הזה וככה זה לילדים , אני כבר לא מדבר על דומם , צומח , חי - אצלם זה בצורה הכרחית , גם בילדים , גם באנשים בגדולים לא מפותחים , בעצם ,כל העולם, הוא פועל לפי מר ומתוק . אתה רואה ,איך כולם מוחרים את האמת ולא אכפת להם כלום , העיקר ,שיהיה מתוק . אתה רואה ממשלות , כלי תקשורת , אנשים ברחוב , בתי משפט , לא חשוב, ואי אפשר לדרוש מהם יותר מזה . אי אפשר , אלא , ככה אנושות פועלת ובניגוד לזה פועלים רק מקובלים , שיש בהם ,באנשים האלו המיוחדים , בירור אמת ושקר וזה משהו ,שאדם רגיל לא מבין , זה לא האידאלים ,שישנם ברחוב . אפילו ,כאשר לפעמים הם הולכים כנגד הרגשת המתוק , אז , הוא עושה את זה בגאווה , כדי להתגאות לפי אחרים , לרשום את השם שלו לדורות וכו' - גם אצלו זה בתוך האגו . ואצלנו , כאשר אנחנו מדברים על הבירור אמת ושקר - זה למעלה מהאגו , זה בהתקשרות לאלוקות בלבד , זאת אומרת להשפעה , אהבה ,מה שנמצא מחוצה לרצון לקבל , מחוצה לגוף שלנו . לכן ,זה נקרא מר ומתוק בירור גופני , רצוני ואמת ושקר זה בירור שכלי , אמנם ,שצריכים להבין ,מה כאן עניין של השכל ? - זו אמונה למעלה מהדעת …
הויה זו אותה הויה בכל עולם , אלא ,ההבדל הוא מי משתמש בה , באיזו רמה משתמשים בה . כמו שחומר , זה אותו חומר , כמו חומר של מקלות ואבנים , כמו חומר בגרעין - מה , לא אותם אטומים ? אלא ,תלוי איך משתמשים ע"י משתמש
שאלה : מר ומתוק זה יכול להיות בסיס לבירור אמת ושקר ?
תשובה : איך זה יכול להיות ?
תלמיד :האם יש מצב ,שמשהו מתוק לי וזו האמת ?
רב: בבקשה , אתה יכול להגיד - זו האמת . למה ? כי זה מתוק . תגיד , ככה משתמשים מכל החיות או אנשים לא מפותחים , שהם גם כן הדרגת חי , כולם כבהמות נדמו . אם אתה לא מתעלה באמונה למעלה מהדעת לבירור אמת ושקר , אתה נמצא בבירור מר ומתוק בלבד ואצלך מתוק זה אמת ומר זה שקר או ההפך . תראה ,איך אנשים חושבים , שהם כותבים עיתונים , כאשר מדברים , קובעים משפטים - מה שטוב להם זו האמת . אנחנו רואים עכשיו ,לפני בחירות באמריקה ובכלל בכל מקום ,...כל מדינה אומרת תראו אני נמצאת באמת ולא מודעים ,שהם נמצאים במתוק שלהם , אבל ,זו לא האמת והעובדה ,שמישהו אחר אומר לא , זה שקר . מה זה שקר בשבילו ? מפני שבשלו זה מר . זאת אומרת ,אמת ושקר בכלל לא נמצאים כאן , אלא רק מר ומתוק
תלמיד : אז ,ברגע ,שקבעתי שזו נקודת האפס שלי , זאת אומרת , אני צריך להתעלות מעל החשבון שלי של מר ומתוק בשביל להגיע לאמת ושקר
רב: לכן אין לדיין אלא מה שעיניו רואות ( עיניו - שכל ולא לב )
תלמיד : ברגע ,שנקבע מה שמתוק לי זה שקר , אך אני מתעלה מהנקודה הזאת לנקודת האמת בעבודה ?
רב: דרך הקבוצה ,שאתה נכלל בה . אתה צריך לעבד את הבחן הזה של מר ומתוק , שזה בירור גופני . אתה צריך להתכלל בקבוצה ולהחליט בתוך הקבוצה ,מה לטובת הקבוצה , זה כל הפטנט , זו כל ההצלה שלנו
תלמיד : בנקודת מעבר הזאת ,כאשר אני המכונה ,שחיה רק על מר ומתוק , רוצה להגיע עכשיו לאמת ושקר ע"י הקבוצה , מאיפה אני לוקח כוח ?
רב: להתכלל בקבוצה ?
תלמיד : לעשות צעד לטובת הקבוצה . אנחנו עכשיו רוצים להתעלות מעל מר ומתוק גופני , לעשות צעד למעלה מהדעת
רב:אתם צריכים לשחק בקבוצה , כאילו זה דבר חשוב וקבוצה משפיעה על כל אחד ואתם רוצים שככה זה יהיה ואז השפעת הסביבה , השפעת הקבוצה היא תשפיע על כל אחד וכולם ירצו להיות כלולים וזה ישפיע דרך הקבוצה המאור המחזיר למוטב , כי ,וודאי, בקבוצה אין שום כוח לעצמה ואז אתם תתכללו והמאור ישפיע דרך התכללות הזאת על כל אחד ויקשור אותכם יחד ואתם תקבלו במקום רגש ושכל פרטי , רגש ושכל קבוצתי וזה כבר כלי הרוחני
אינדקס 
