פורום הקבוצה הוירטואלית

חברים מכל הכלי הוירטואלי מוזמנים להתחבר יחד לשם גילוי תכונת ההשפעה בעולם.
 
אינדקסאינדקס  CalendarCalendar  FAQFAQ  חיפושחיפוש  רשימת חבריםרשימת חברים  קבוצות משתמשיםקבוצות משתמשים  הרשםהרשם  התחבר  

Share | 
 

 העברת סיכום שעור בוקר יומי שלאון מפרסם בפייסבוק 14/8/2016

צפה בנושא הקודם צפה בנושא הבא Go down 
מחברהודעה
משה



מספר הודעות : 1140
Join date : 30.10.14

הודעהנושא: העברת סיכום שעור בוקר יומי שלאון מפרסם בפייסבוק 14/8/2016   Sun Aug 14, 2016 3:49 pm



Leiderman Leon-Nahum
סיכום משיעור בוקר 14.08.2016 חלק א' ( מהו "כל המתאבל על ירושלים, זוכה ורואה בשמחתה" בעבודה ) 60 דקות
منذ 11 ساعة

אנחנו היום נמצאים ביום  מיוחד ,שזה ענף הגשמי משורש הרוחני של חורבן , שהוא נובע מחטא  עץ הדעת , שבירת הלוחות , חטאים למיניהם ,שעם ישראל עבר ( חורבן בית מקדש הראשון ושני ועוד יתר חורבנות ,מה שהיו אחר כך ) ,שכולם הם גילוי פרוד

,מה שיש בינינו ,בכלי שבור ,שחייב להתגלות הפרוד הזה ,אם אנחנו ,כמו שאנחנו לומדים ,שמטרה היא לתקן את הפירוד  
שמתגלה ולהגיע לתיקון , לחיבור . לכן ,אנחנו צריכים לתאר לעצמנו ,כמה שיותר ברור מצב הרע , חורבן , ניתוק , פרוד , שנאה ,כנגד מצב החיבור , אהבה , חיבוק , התקרבות ,שאין יותר משני מצבים האלו .

שהמצב פרוד ושנאה נקרא קליפה , מצב של התקרבות , חיבור נקרא קדושה וישנם בעצם שני מצבים או זה ,או זה ואין באמצע , אלא, חוסר הכרה שלנו , הכל  בעצם שני מצבים . ואנחנו לומדים את זה במשך היסטוריה ,שזה מתרחש לפנינו במדרגה הגשמית ,שבה צריך הכל להתרחש בצורה ,כמו בחומר ובאמת התיקון שלנו הוא לגמרי לא שייך לחומר .

אלא ,חומר שאנחנו מרגישים את העולם הזה - זה סה"כ תמריץ , שצריך לדחוף אותנו לעבור לבירורים למדרגה העליונה יותר , רוחנית ושם אנחנו צריכים באמת לראות , איפה אנחנו נמצאים ? בצורה ברורה או ,בצד הטומאה ,או בצד הקדושה ואין באמצעוכל הבירורים וכל התיקונים  הם נמצאים רק במישור הרוחני ולא במישור הגשמי . אנחנו לא צריכים להצטער ,שיש חורבן של בניין בירושלמיים , שנקרא בית המקדש ולא לקוות ,שהוא יבנה פתאום מאיזה בלוקים ,שיפלו מהשמיים , אלא ,אנחנו צריכים באמת לתאר לעצמנו תיקון הנכון , שזה הקשר בין הרצונות , שנמצאים תחת כוונה אגואיסטית וחייבים רצונות האלו לקבל כוונה , לתקן את הכוונה לחיבור ,עד האהבה שביניהם .

זה ,בעצם ,כל העניין ואין יותר . כמו שאנחנו לומדים רק חלק מהרצונות ,שבורא ברא  יכול לאתר מטרת הבריאה , יחס לתיקון הבריאה ודרכי המימוש של התיקון , רק חלק מהנשמות . והחלק הגדול מאוד מהנשמות -אלו נשמות ,שרק מקבלים , כמו גוף מקבל מראש את הכל ,מה שראש מחליט , לכן ,הפעולות שלהם הם כאלו ,שהם מופעלים ואין מה לחכות מהם . לכן ,כל האלו אנשים ,שמתעוררת בהם נקודה שבלב ,הם חייבים קודם כל ללמוד ולסדר , למיין את כל הנתונים ,מה שהם בכלל לומדים מהחיים ורוחניות ורצוי לסדר אותם נכון כלפי התהליך ,שאנחנו צריכים לעבור , כדי לתקן את החטא עץ הדעת.

איך אנחנו עושים את זה , מממשים את זה ?  הכל במישור הרוחני , אפילו ,כאשר אנחנו מדברים על זה ,שאנחנו צריכים לשבת , להתחבר , לדבר , לעשות סעודה ,כל זה אנחנו רוצים לתאר לעצמנו כהתקרבות רוחנית בינינו ולא גשמית . ,אלא ,הגשמיות זה כמו איזה תמריץ , תנאי בינתיים ,שמעורר אותנו , אבל ,כמה שיותר רצוי להעביר כל ההבחנות למישור הרוחני - זה עיקר הבעיה , שאם אנחנו מבינים ,שאין יותר חוץ מחיבור , כנגד הפרוד ,שנעשה בחטא עץ הדעת  , אז ,מובן ,מה אנחנו צריכים לעשות ואין כאן יותר מפעולה אחת ( וודאי ,שהיא מתחלקת להברה פעולות , כוונות , מעשים , לימוד , עזרה , הפצה וכו' אבל ,הכל נכלל בפעולה אחת ) וכמה שפעולות הפרטיות מועילות במימוש החיבור ,כך אנחנו צריכים לקחת אותן ככה למימוש .


לכן ,כמה שאפשר לתאר נכון , שכל מה שמדובר בתורה , כל מה שמדובר בתורה  , דובר רק על אופני הקשר בינינו , בין כל בני אדם . רק אופני הקשר ,או, לפירוד ,או, לחיבור , להתקרבות או שנאה ,או אהבה ובכל מיני אופנים שביניהם - אין יותר חוץ מזה וכך מדברים כל הכתובים הקדושים , כי מטרתם להביא אותנו לקודש , להשפעה , שזה אמצעי לחיבור . אחר כך אנחנו נראה ,שבאמת עוסקים בזה כל בני העולם , אבל ,עוסקים בזה בכל מיני צורות כאלו נמוכות בענפים ולא בשורשים כמונו , שרוצים להגיע לעבודה , סדר , תיקון בשורשים .

הם מתעסקים בענפים ,שבעולם הזה ,בכל מיני צורות , כמו נמלים קטנים ללא הבנה , ללא ידיעה , ללא תחליט כאילו , שלא רואים אותו , אבל ,הם מבצעים את הפעולות האלו - בהמה לא טועה , כך הם עושים , לכן ,אנחנו צריכים להתרכז רק עלינו ולראות ,אם אנחנו נצליח להגיע להיות ראש , ישראל - לי-ראש ,אז ,נפעיל אותם גם כן אחרינו לתיקון , אם לא נוכל להפעיל אותם, אז ,הם יפעלו עלינו , ישפיעו עלינו כי ,ככה השגחה  עליונה תחייה אותנו לטפל בהם , בכל האנושות . זה ,מה שאנחנו מגלים לעת עתה .

אז ,בואו נראה את המאמר ושוב העיקר בשבילנו לתת הגדרות הנכונות : חיבור , ניתוק , בית המקדש נחרב , נבנה , חורבן , קדושה , עם ישראל , מדבר , ארץ ישראל  , מצרים כל מיני אופני הקשר פחות , יותר מניתוק ועד החיבור , זה מה שמדובר ולא יותר וכל אחד צריך לתאר את הדברים האלו בתוך מניין  עשירייה , קבוצה

"...חז"ל (תענית דף ל', ע"ב) אמרו "כל המתאבל על ירושלים, זוכה ורואה בשמחתה". הנה בפשטות קשה להבין, בטח שהיה הרבה צדיקים, שהיו מתאבלים על ירושלים, והלא ירושלים עדיין לא נבנה, ואיך הם זכו לראות ירושלים בשמחתה. בטח על דרך הפשט יש על זה תירוצים. ויש לפרש זה על דרך עבודה.ידוע, שמלכות נקראת "ירושלים". לכן כשאנו אומרים "חורבן ירושלים", הפירוש יהיה על בית המקדש, שנחרבה. היינו, שזה נקרא "שכינתא בעפרא" או "שכינתא בגלותא". כלומר, זה שהאדם צריך לקבל על עצמו עול מלכות שמים, ולהאמין שהקב"ה הוא מנהיג את העולם בהשגחה של בחינת טוב ומטיב. היות שזה נסתר מהאדם.

מלכות, היא המשפעת לנשמות ולבי"ע. שכל השפעות שבאות מלמעלה להנבראים, הן בחינת מלכות. נמצא לפי זה, שהמלכות אינה מכובדת אצל הנבראים, בגלל שלא רואים את חשיבותה, מה שהיא משפעת אלינו. וזה נקרא "ירושלים בחורבנה". היינו כלומר, במקום שהיא היתה צריכה להשפיע טוב ועונג להנבראים, שכולם יראו את מעלתה, רואים שהכל אצלה חרב ואין לה מה לתת. כמו שנאמר (בתפלת "נחם" של תשעה באב) וזה לשונו "ואת אבלי ירושלים, ואת העיר האבלה, והחרבה, והבזויה, והשוממה".

היינו, שהכל חרב ונחרב, שזה נקרא "שכינתא בעפרא". לכן בזמן שהאדם צריך לקבל עול מלכות שמים, יש התנגדות גדולה מצד הגוף.לכן אם האדם מתגבר, ומקבל על עצמו עול מלכות, אף על פי שלא רואה שום חשיבות, והוא מתאבל על זה, מדוע הוא כך, היינו למה כל כך נסתר מאתנו את חשיבותה של ירושלים, ומתפלל על זה, מדוע אין חשיבות למלכות, ומבקש מה', שיקים את ירושלים מעפר הזה, שהיא נמצאת בה, ובשיעור שהאדם מצטער על חורבנה, הוא זוכה, שהקב"ה ישמע את תפלתו.והאדם זוכה לראות אותה בשמחתה, היינו שהיא כן משפיע לו טוב ועונג.

נמצא, שהפירוש יהיה, אותו אדם המצטער ומתאבל על ירושלים, מדוע היא שכינתא בעפרא, האדם הזה הוא הזוכה לראות בשמחתה. "כי אין אור בלי כלי" והיות שיש לו הכלי, היינו החסרון, מדוע ששכינתא היא בעפרא, ומצטער על זה, לכן הוא זוכה ורואה בנחמת ירושלים.ובהאמור יש לפרש מה שכתוב (ישעיה א') "ידע שור קנהו, וחמור אבוס בעליו, ישראל לא ידע, עמי לא התבונן". ויש להבין, מהו ההבדל בין שור לחמור בעבודה.

וכמו כן מהו ההבדל בין ישראל לעמי, בעבודה. אאמו"ר זצ"ל אמר, ההבדל בין שור לחמור הוא, ש"שור" נקרא בחינת מוחא, שהיא בחינת אמונה למעלה מהדעת. וזהו "ידע שור קנהו". ו"חמור" הוא בחינת ליבא, היינו הרצון לקבל, שזהו "וחמור אבוס בעליו". ולפי זה יש כאן להבחין ב' בחינות:א) אלו שעובדים בשביל שכר, היינו שמקיימים תו"מ הוא בכדי לקבל שכר.

נמצא, עיקר שאלתם היא, כמה שכר אני אקבל, ומה יהיה השכר, אם הוא כדאיות לתת עבור השכר הזה את היגיעה בתו"מ.ב) אלו שרוצים לעבוד בע"מ להשפיע, מטעם כמו שכתוב בזה"ק "בגין דאיהו רב ושליט".זאת אומרת, שעובד רק מטעם גדלות ה'. היינו שיש לו זכיה גדולה, שהוא משמש מלך גדול. נמצא, באלו שעובדים בע"מ להשפיע, הם כבר צריכים לדעת את מי הם עובדים, היינו אם הוא באמת מלך גדול וחשוב, שכדאי לעבוד בשבילו.אולם בזמן שמתחילים לעבוד בע"מ להשפיע, וכל הסיבה שיש להם כח לעבודה, היא מטעם חשיבות הבורא, אז מתחילה העבודה להיות בבחינת "שכינתא בעפרא".

כלומר, במקום שהרוחניות, היינו לעבוד לתועלת ה', היה צריך להיות כל פעם יותר חשוב, באות לאדם מחשבות כאלו, שמראות להיפך. והאדם, במקום שהוא היה צריך ללכת כל פעם קדימה, ולעבוד ביותר שמחה, היות שהוא משמש מלך גדול וחשוב, בא לו ציורים בלתי חשובים. היינו, שהוא לא מרגיש את גדלותו יתברך. וזה גורם לו ירידות כל פעם.זאת אומרת, אפילו שהוא מתגבר על הירידות, מכל מקום לא תמיד הוא יכול להחזיק מעמד ולהילחם עם המחשבות האלו. ומה המחשבות מראים לו, בחינת "שכינתא בעפרא".

זה שהוא רוצה לעבוד בשמחה, בזה שהוא משמש מלך גדול וחשוב, שזה צריך להביא לו שמחה, הוא מרגיש ממש להיפך, היינו בחינת דחיה. כלומר, כאילו דוחים אותו מעבודה.וזה נקרא "שכינתא בעפרא". זה שהוא מרגיש עתה, כאילו דוחים אותו החוצה. כלומר, שהוא מרגיש, בעת שהוא רוצה לקבל על עצמו עול מלכות שמים, באות לו אז "השאלות של פרעה", ששאל "מי ה', אשר אשמע בקולו". וזה נקרא שהמלכות, היינו השכינה, היא בגלות אצל פרעה מלך מצרים, שהם מראים את שפלות של המלכות שמים.ואז אין להאדם רק לבקש שיבנה את המלכות, היינו שהמלכות לא תשאר בהצורה של שפלות. שמהשפלות הזו אין האדם יכול לקבל שמחה, בזמן שהוא רואה, שאין לה שום חשיבות. וזה נקרא, שהאדם צריך להתפלל על "חורבן בית המקדש".

כלומר, מדוע כל העולם לא יכולים לראות את קבלת מלכות שמים לדבר טוב. היינו, לעבוד לתועלת ה', שתהיה בכבוד. היינו, שתהיה עבודה מכובדת.ולכן כשהאדם מתפלל על גלות השכינה, אל יתפלל על מה שרק שאצלו היא בעפרא. אלא האדם צריך להתפלל, מדוע היא כל כך בשפלות אצל כל העולם, בשיעור שכל העולם לא חושבים בכלל על רוחניות.
והוא מתפלל עבור כל העולם, כמו שאנו מתפללים "ובנה ירושלים במהרה בימינו". שזה יהיה לכבוד לכל העולם, כמו שנאמר בתפלת ראש השנה "מלוך על כל העולם כולו בכבודך". והיות שאין הכלל מרגיש את החסרון, איך הם יכולים להתפלל.אלא האדם הזה, שהוא זכה להשיג על כל פנים בחינת חסרון, היינו שהוא השיג את הגלות, לכן הוא יכול לבקש על גאולה.

מה שאם כן אלו אנשים, שהם לא מרגישים שיש גלות, איך הם יכולים לבקש שיוציאם מהגלות. נמצא, זה שהאדם מרגיש שהוא נמצא בגלות, כבר נקרא "עליה בדרגה". ועליו מוטל לבקש מילוי עבור הכלל כולו.וזהו כנ"ל "כל המתאבל על ירושלים, זוכה ורואה בשמחתה". כלומר זה שהוא מרגיש את גלות השכינה, ומתאבל, הוא זוכה ורואה בשמחתה. היות שמבחינת הכלים רק לו יש הכלים המוכשרים לגאולה. כי ענין כלים פירושו חסרון למילוי.

לכן כשהוא מתאבל, בזה שהוא מרגיש, איך שהשכינה הוא בגלות, שלא רואים את גדלותה, אלא מי שרוצה לקבל עליו מלכות שמים, מטעם "בגין דאיהו רב ושליט", בא לו מחשבות וציורים, שהמחשבות האלו דוחים אותו לחוץ מקדושה, ורק על ידי התגברות וכפיה למעלה מהדעת, הוא יכול להחזיק מעמד, וכל פעם כשהוא רוצה להאמין, שהשגחתו יתברך היא בבחינת טוב ומטיב, באות לו מחשבות, שמדברות לשון הרע על ה', וכואב לו, מדוע הוא מוכרח לשמוע לשון הרע, והוא מאמין שזהו רק מטעם, שהאומות העולם שולטים על הקדושה, היינו שיש הסתרה, שמי שרוצה להכנס לעבוד עבודת הקודש, אז הסטרא אחרא מסתירה את החשיבות של הקדושה. נמצא, שדוקא האדם המתאבל, הוא זקוק לרחמי שמים, שתהיה יכולת בידו להתגבר על הרע שבו, והוא מתאבל ובוכה שה' יעזור לו…"


שאלה : איך אנחנו בונים כזה מצב , כזאת מערכת ,שאני לא נכלל בטוב ולא נכלל ברע , כמו בהמה , שאין לי שום אפשרות ,אפילו להבין מה שקורה , אלא ,נמצא בזה , במצב אחד אני צוחק , במצב אחר אני בוכה . איך אני נמצא מחוצה  למצב, שאני מרגיש , כאשר אני מרגיש אותו ברצון שלי ( או צוחק או בוכה ) ,אבל ,במוח אני מבקר את המצב ברצון ,שאני בוכה או צוחק . מפני שכך ממלאים לי את הרצון , או מרוקנים לי אותו ?  איך אני מחזיק את עצמי להיות בצורה ניטרלית , חופשית ממה שקורה אתי , שאני מסתכל על עצמי מהצד , מלמעלה ונשאר בבחירה חופשית ? איך אני מגיב על מה שאני מרגיש טוב או על מה שאני מרגיש רע ? אולי אני צריך ,דווקא ,לשמוח מהרע ולבכות מהטוב , מי יודע ? ע"י מה אנחנו בונים כזה מעמד , שבכל מצב אני נמצא מחוץ להרגשה , למעלה מהרגשה וקובע על עצמי יחס אליה , יחס מטרתי ?

שאלה : איך אנחנו בונים בתוך הקבוצה ייסוד כזה המשותף , שכולם יכולים להחזיק בו ולא להיות תחת השפעת מצבי רוח , מה שמתרחש ברצון ( מילואים חיובים , שליליים ) ? איך אנחנו עוזרים אחד לשני להחזיק בעוגן , בגלגל הצלה, שאנחנו כל הזמן צפים על פני מצבים ומקבלים אותם לכן רק בצורה מטרתית ? איך בונים בתוך קבוצה את הייסוד הזה ?


"...אבל בטח הוא צריך להתפלל עבור כל הכלל. אחרת נקרא זה, שהוא מתפלל רק לתועלת עצמו. כלומר, שרק הוא יצא מהגלות. ואם באמת האדם מבקש לתועלת ה', שיהיה כבוד שמים מגולה בעולם, איך הוא מבקש רק עבור עצמו. לכן האדם צריך לבקש, שיתגלה כבוד שמים על כל העולם. וזה כמו שאמרו חז"ל (בבא קמא צ"ב) "כל המבקש רחמים על חבירו, והוא צריך לאותו דבר, הוא נענה תחילה".

ובבחינת עבודה יש להבין, אם האדם מבקש רחמים על חבירו, הוא נענה תחילה, נראה זה, כאילו מה שהוא מבקש רחמים, אין זה מטעם, שיש לו ענין לעורר רחמים על חבירו, אלא זהו כמו רמאות. היות שחז"ל אמרו, שהוא נענה תחילה, לכן הוא מבקש רחמים על חבירו. ועוד יותר מזה יש להבין, מדוע הוא נענה תחילה. האם משמים לא יכולים לתת להם, שיקבלו את עניית התפלה שניהם ביחד, אלא מוכרח להיות כאילו זה אחר זה, ולא שניהם ביחד.

ויש להבין, מה יש בזה שהוא נענה תחילה.אלא כנ"ל, זה שהאדם מבקש רחמים על חבירו בענין עבודה, יש לפרש, כשהאדם מתחיל ללכת על דרך, שיגיע על ידי הקיום בתו"מ לדביקות ה', הנקרא "שכל מעשיו יהיו לשם שמים ולא לתועלת עצמו". אז הזמן שהגוף מתחיל להתנגד לעבודה זו, ומביא לו מחשבות, איך שהעבודה זו אינה בשבילו. מטעם, שהיות שטבע הגוף הוא לתועלת עצמו, והוא רוצה לעבוד עתה לתועלת ה', לכן הגוף, הנקרא "רצון לקבל", מראה לו תמיד שאינו כדאי לעבוד לתועלת ה'.

והיות בלי תענוג אין האדם יכול לעשות שום תנועה, שכך הוא הטבע של הבריאה, וזה נובע מטעם, שרצונו להטיב לנבראיו, שזהו סיבת הבריאה, לכן אם אין להאדם תענוג מהעבודה, הוא לא יכול לעבוד.לכן כל מה שהאדם עושה, הוא רק בכדי להנות, היינו שהוא מקבל תמורה עבור היגיעה שהוא נותן. לכן בשלא לשמה, היינו כשהאדם מאמין בשכר ועונש, יש חומרי דלק להאדם בזמן עבודה, היות שהוא מסתכל על השכר, מה שהוא יקבל אחר כך.

מה שאם כן כשהאדם עובד בכדי להשפיע, היינו שלא רוצה לקבל שום תמורה עבור היגיעה, איך הוא יכול לעבוד בלי הנאה.ועל זה אומר הזה"ק, שצריכים לעבוד מסיבת שהבורא הוא רב ושליט, שפירושו, מטעם גדלות ה'. היות שאנו רואים מה שנמצא בהטבע, שיש הנאה להקטן בזמן שהוא משמש להגדול. כי מדרך העולם הוא, שיש באדם כח לשמש אדם חשוב. ובפרט לשמש מלך גדול יש להאדם תענוג גדול. ועל זה אין האדם צריך לעבודה, אלא זה נמצא בטבע הבריאה. אלא על מה יש להאדם לעבוד, שיהיה הידיעה והרגשה שהוא אדם חשוב, אז כבר האדם מסוגל לשמש אותו.לכן, דוקא בזמן שהאדם רוצה לעבוד מטעם גדלות ה', אז באות לו מחשבות רעות, שלא נותנים לו להרגיש את גדלות ה', אלא ממש מראים לו להיפך.

ובאמת הסתרה זו שולטת על הכלל כולו. אלא, אצל אלו אנשים, שלא עובדים מטעם גדלות ה', אין להגוף צורך להסתיר ממנו את גדלות ה'. וזהו מטעם, שכל עוד שלא נותנים הסיבה להעבודה "מטעם גדלות ה'", הגוף לא עובד בחינם, היות שהוא מסתכל על השכר, ולא על הנותן השכר…"
שאלה : איך אנחנו יכולים למדוד גדלות ה' ?


"...נמצא לפי זה, דוקא אצל אנשים שרוצים לעבוד רק מטעם גדלות ה', אז יש התנגדות, ומכסים, ומסתירים אומות העולם על בחינת ישראל שבאדם. וממילא אצל מי נמצא עיקר לשון הרע על גדלות ה', דוקא באלו אנשים שהם רוצים להגיע לדביקות ה'. ואלו אנשים, שמרגישים את בחינה זו, הנקראת "שכינתא בעפרא", להם יש צורך לבקש מה', שיוציא אותה מהגלות, שהיא נמצאת בין העמים. היינו, שהעמים שולטים עליה, שמסתירים את גדלותה וחשיבותה של השכינה הקדושה.לכן אלו אנשים שמרגישים ששכינתא בעפרא, צריכים להתפלל על כבוד שמים, שיתגלה לכל העולם. אלא שלא כל העולם צריכים לזה, היינו לאקמא שכינתא מעפרא. לכן הוא "נענה תחילה", מטעם שהוא צריך לאותו דבר.

אולם אח"כ מביא זה גם הגילוי לכל הדור. אולם כל זמן שאין להם הכלים המוכשרים לזה, לא יכול להיות אצלם כל כך בגלוי. וזהו על דרך שאמרו חז"ל "עשה מצוה אחת, אשריו שהכריע את עצמו ואת העולם כולו לכף זכות".לכן רק האדם הזה, שהוא מרגיש את ההסתרה על הרוחניות, היינו על הרצון להשפיע מטעם גדלות ה', לכן מוטל עליו לבקש רחמים על הדור כולו, כנ"ל. והיות שהוא צריך לאותו דבר, לכן הוא נענה תחילה. לכן עליו נאמר "כל המתאבל על ירושלים, זוכה ורואה בשמחתה". והטעם הוא כנ"ל, מפני שהוא צריך לאותו דבר, ולא הכלל.

לכן המבקש רחמים על חבירו, לא יכולים לקבל שניהם בבת אחת את העניית התפלה, מטעם שרק הוא צריך לאותו דבר, היינו להישועה הזו, שהוא להרגיש את גדלותה של הקדושה, הנקראת "לאקמא שכינתא מעפרא".מה שאם כן אלו העובדים, שבבחינה הא' הנ"ל, היינו שעובדים בשביל שכר, לכן הם מסתכלים על השכר. ויש כלל, מי שנותן הוא חשוב. נמצא, שזה שמאמינים שהם יקבלו שכר, שה' ישלם שכרם, כבר הוא חשוב אצלם. מה שאם כן אלו, שלא עובדים בשביל שכר, אז הם צריכים להרגיש עתה את גדלותו יתברך. ועל זה בא ההסתר, מה שמונח על הקדושה, שלא רואים את גדלותה.

ועל זה ניתן לנו לבקש מה', שהוא יסיר את ההסתר, כמו שכתוב "אל תסתר פניך ממנו".ובהאמור נבין מה ששאלנו, מהו "ישראל לא ידע", ומהו "עמי לא התבונן". כי הנה "ישראל" הוא אלו אנשים שעובדים על הכוונה להגיע לדביקות ה', שיזכו להגיע לדרגתישר-אל ולא לתועלת עצמו. והם שייכים לבחינת כוונה, הנקראת "ידיעה", שהם צריכים להגיע לידי ידיעה ברורה, שצריכים להגיע להשיג את גדלות ה'. וידיעה זו באה דוקא על ידי אמונה למעלה מהדעת. כי על הדעת יש שליטת אומות העולם, שמסתירים את גדלותה של הקדושה, ומשפילים את מלכות שמים עד העפר.

ודוקא על ידי התגברות באמונה למעלה מהדעת, והאדם עושה מעשיו בכפיה, בזמן שבאות לו מחשבות רעות של הס"א, שמדברים לשון הרע ואומרים, שלא כדאי לעבוד לתועלת ה', שסיבת רצון עבודה זו, תהיה רק מטעם גדלות ה', אז אין להאדם לעשות שום דבר, רק להאמין באמונת חכמים, מה שהם אומרים לנו, שדוקא מעבודה זו, שהאדם עובד למעלה מהדעת, יש הנאה להבורא, כמו שאמר אאמו"ר זצ"ל, כי עיקר עבודה הוא, מה שהאדם נותן משהו להבורא, וזהו דוקא בזמן שהוא הולך למעלה מהדעת.

פירוש, שהדעת אומר לו, שלא כדאי לך לעשות מעשים בע"מ להשפיע, והאדם מתגבר, ועושה למעלה מהדעת. זה נבחן שהאדם נותן משהו להבורא. מה שאם כן בזמן שהבורא נותן לו התעוררות מלמעלה, אז אין להאדם לעשות שום מעשה, שתהא אפשר לומר, שהוא נותן משהו להבורא. משום שהאדם מתבטל אז כלפי הבורא "כנר בפני אבוקה", בלי שום בחירה. אם כן במצב הזה, אין האדם נותן שום דבר, מטעם שאין לו בחירה. אלא דוקא בזמן שהוא צריך ללכת למעלה מהדעת, היות שהדעת אומר אחרת, אז שייך לומר, שנותן משהו להבורא. ואמר, שצריכים להאמין, שעבודה זו חשובה לפני הקב"ה יותר משאר עבודות…."

בצורה כנגד רצון שלנו , מחשבות וחשבונות הרגילים , רק בניגוד לזה אנחנו מסוגלים , אם נגיע למצב כזה , לתת משהו לבורא . הקשר אליו זה אחרי מאמץ האנושי , למעלה מהיכולת אנושית רק ע"י מאור המחזיר למוטב , שמקבלים יכולת כזאת
"...ואמר הנביא "ידע שור קנהו", שזה שייך לבחינת ישראל, שהם בחינת ראשי העם. כי ישראל מראה לי-ראש. להם שייך ידיעה, כנ"ל. לכן אמר "ישראל לא ידע".

הם לא עסקו לתת עבודה בכדי להגיע לידיעת ה', כמו שכתוב "וידעת היום והשבות אל לבבך, כי ה' הוא אלקים".ואמר הנביא, שהם לא עסקו בזה. וגם הנביא דיבר להכלל, היינו עמך, שעבודתם הוא רק בכדי לקבל שכר, שבגלל זה הם עוסקים בתו"מ, שהם לא התבוננו בענין "חמור אבוס בעליו". שענין "חמור", דברנו לעיל, שהיא בחינת רצון לקבל, הנקרא "רק אהבה עצמית". אז הנביא אמר להם, החמור, היינו זה שמסתכל על "אבוס בעליו", היינו על השכר, לא התבונן שהבורא נותן להם את השכר, היינו שעל ידי התבוננות הם יקבלו אהבת ה', כדרך שיש אהבה למי שהוא נותן מתנות לאנשים.

והם לא שמו לב להנותן, רק חשבו שיהיה להם שכר.נמצא, שהמעשים, מה שהם עשו בגלל שכר, היו בלי אהבה ויראה. כלומר, שלא חשבו כלל על "אבוס בעליו", היינו לחשוב על בעל הבית, שהבורא הוא הנותן. והם חתכו הן המצות מן הנותן את התורה ומצות, שלא חשבו בעת העבודה על נותן עבודה. וגם מתי שחשבו על השכר, גם כן לא חשבו, מי הוא הנותן את השכר.זאת אומרת, שהנביא עומד ומזהיר, הן לבחינת ישראל, שעובדין על הכוונה, לא עושים תשומת לב כמו שצריכים, להגיע לדבקות בהבורא. והן לאלו שעובדים רק בבחינת המעשה, והכוונה שלהם היא רק בכדי לקבל שכר, לא שמים לב לחשוב מי הוא הנותן את השכר.."
שאלה : איך אנחנו יכולים להבדיל את זה בבני אדם או בעצמי , כל אחד בעצמו ? מה הן המצוות שלי , הפעולות ,שאני צריך לעשות ? מהו השכר עבור פעולות האלו ? איך אני שוקל את זה ?

שאלה : מה הבדל בין מצוות אנשים מלומדן למצוות הבורא , מצוות ה' ? מה הבדל בין מצוות ,שמלמדים אותי ובין המצוות ,שאני מקבל מהבורא ?
"...לכן "עמי לא התבונן". וממילא חסר להם אהבת ה'.ובהאמור יוצא, שהאדם צריך לתת חשבון לעצמו טרם שהוא הולך להתפלל, על מה להתפלל. לכן אמר אאמו"ר זצ"ל, שיש להאדם להתפלל דבר אחד, וזה כולל הרבה דברים. והיא, שהוא מבקש מה', שיתן לו רצון לעבוד בע"מ להשפיע, ולא לתועלת עצמו.

היות בכדי שיהיה לו רצון להשפיע, מוכרח הוא שתהיה לו אמונה בה', ושיאמין בגדלות ה'. אולם תפלתו, מה שהוא רוצה שה' יתן לו את הרצון להשפיע, שפירושו הוא, שהאדם אומר להבורא, אני רוצה, בזמן שאני עוסק בתו"מ, שתהיה הכוונה, שיאמין, שיש הנאה להבורא מהמעשים שלי.כלומר, אף על פי שהאדם לא מרגיש שום טעם והרגשה בעת היגיעה שלו, שיהיה כח בידו לומר להגוף שלו, בזמן שהגוף טוען, הלא אתה רואה, שאין לך שום טעם בלימוד התורה, וכמו כן בתפלה, אז האדם רוצה, שיהיה לו הכח לומר להגוף, היות שאני עובד רק שה' יהנה, מה חשוב אם אני מרגיש טעם בזה או לא.
אם אני הייתי עובד לתועלת עצמי, אתה צודק במה שאתה אומר לי, שאין אתה מרגיש שום טעם, מדוע אתה עובד, כדוגמת מאכל שאין האדם נהנה ממנו, אינו אוכל. אבל אני עובד לתועלת ה'. אם כן מה חשוב איזה טעם אני טועם. את זה הוא מבקש מה'. וזה נקרא "כניעה ללא תנאי"..."


נערך לאחרונה על-ידי משה בתאריך Sun Aug 14, 2016 7:53 pm, סך-הכל נערך 2 פעמים
חזרה למעלה Go down
צפה בפרופיל המשתמש
yael



מספר הודעות : 582
Join date : 08.11.14

הודעהנושא: Re: העברת סיכום שעור בוקר יומי שלאון מפרסם בפייסבוק 14/8/2016   Sun Aug 14, 2016 8:32 pm

לחיים משה על היגיעה!!!
חזרה למעלה Go down
צפה בפרופיל המשתמש
משה



מספר הודעות : 1140
Join date : 30.10.14

הודעהנושא: Re: העברת סיכום שעור בוקר יומי שלאון מפרסם בפייסבוק 14/8/2016   Sun Aug 14, 2016 9:58 pm

cheers
חזרה למעלה Go down
צפה בפרופיל המשתמש
 
העברת סיכום שעור בוקר יומי שלאון מפרסם בפייסבוק 14/8/2016
צפה בנושא הקודם צפה בנושא הבא חזרה למעלה 
עמוד 1 מתוך 1

Permissions in this forum:אתה לא יכול להגיב לנושאים בפורום זה
פורום הקבוצה הוירטואלית :: פורום הקבוצה הוירטואלית :: קבלה כללי-
קפוץ אל: