פורום הקבוצה הוירטואלית

חברים מכל הכלי הוירטואלי מוזמנים להתחבר יחד לשם גילוי תכונת ההשפעה בעולם.
 
אינדקסאינדקס  CalendarCalendar  FAQFAQ  חיפושחיפוש  רשימת חבריםרשימת חברים  קבוצות משתמשיםקבוצות משתמשים  הרשםהרשם  התחבר  

Share | 
 

 העברת סיכום שעור בוקר יומי שלאון מפרסם בפייסבוק 19/8/2016

צפה בנושא הקודם צפה בנושא הבא Go down 
מחברהודעה
משה



מספר הודעות : 1140
Join date : 30.10.14

הודעהנושא: העברת סיכום שעור בוקר יומי שלאון מפרסם בפייסבוק 19/8/2016   Sat Aug 20, 2016 2:29 am


סיכום משיעור בוקר 19.08.2016 חלק א' ( חמשה עשר באב ) 42 דקות
Leiderman Leon-Nahum·19 أغسطس، 2016

אנחנו לומדים ,שהעולם הזה הוא תוצאה מהתפתחות מערכת העליונה , מערכת הכוחות, שאחר כך היגיע למצב ,שנתהווה העולם הזה ואדם שבו ולכן כל ,מה שיש בעולם הזה ,נקרא ענפים לעומת העולם העליון , מערכת הכוחות , שנקרא שורשים . וכל מה שי שלנו בעולם הזה ,עד פרטים הקטנים של כל המציאות והקשרים ביניהם , מצבים ,שהן עוברים הכל , -זה נובע מעולם העליון , כמו שכתוב "אין לך עשב למטה שאין לו מלאך מלמעלה שמכה אותו ואומר לו גדל " לכן, כל המנהגים , הגים , כל הימים , לילות , חלוקה לשנים , שניות , שעות , כל מה שי שבמערכת השמיים וכאן בחברה אנושית בין בני אדם - כל זה סה"כ תוצאה מהשתלשלות הכוחות העליונים ,שהם כך קובעים אצלנו כל מיני חוקים למיניהם ברמות של דומם , צומח , חי , מדבר גם בחברה אנושית , גם ביחס בין בני אדם וכו' הכל ואין שום דבר ,שלא נקבע מלמעלה. לכן ,אותו היום המיוחד , שנקרא ט"ו באב , יום אהבה , חיבור , שמחה ,שלא היה יום כזה יפה לישראל ( זה בכלל אנחנו לא מבינים ,איך יכול להיות דבר כזה ? אנחנו כמעט ולא מכירים את היום הזה .

יש לנו יום כיפור , פסח , ימים כבדים ,חשובים , שדורשים מאתנו גם מאמצים גדולים לקיים אותם ,אולי , תו-בשוות או חנוקה . יש לנו כל מיני חגים בצביונם מאוד שונה וכאן זה חמשה עשר באב , מה כל כך ? יום האהבה ? צריכים רק להגיד ,שכמה שאנחנו נמצאים במאמץ פחות ,כדי לקיים איזה יום , אז ,החשיבות שלו ברוחניות היא יותר גדולה , כי מדובר על החג , במצב ,שהוא כבר התלבש בעם ישראל ועם עבר את התיקון ומקבל את החג הזה , את המצב הזה . לכן ,יום של אהבה הוא בעצם צריך להיות יום הכי גדול , הכי גבוה , הכי מיוחד , למעלה מכל יתר הימים , כי בו הוא לא דורש שום דבר מאתנו - זה לא יום הכיפורים , פסח ,או ,מנהגים כמו שבועות , חנוקה .

כל חג הוא מוגבל בכל מיני תנאים וכאן אין שום תנאים - אהבה . רק מדובר על זה ,שאנחנו נמצאים כבר בכלים כאלו ,שכולם מתוקנים ולכן ,אין להם שום הגבלות ולכן זה היום כזה , כאילו חופשי וקל , אבל , קל הוא ,מפני שאנחנו כבר יצאנו מכל ההגבלות ויכולים להגיע למצב כזה של אהבה , אהבה פשוטה , שאנחנו מסוגלים כבר לקיים אותה בכל התכונות שלנו . לכן ,באמת יום הגדול ביותר שיכול להיות מכל יימים וחגים וזה ,שהוא לא כל כך בולט מכל מאגר השנה זה מפני שאנחנו רחוקים ממנו ולא שהוא כל כך פחות חשוב מיתר ימים


"...במשנה )תענית דף כ"ו, ע"ב( "אמר רבי שמעון בן גמליאל, לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב וכיום הכיפורים, שבהם בנות ירושלים יוצאות בכלי לבן, שאולים, שלא לבייש את מי שאין לו, וכו'. ובנות ירושלים יוצאות ומחוללות בכרמים. ומה היו אומרות, בחור שא נא עיניך וראה מה אתה בורר לך. אל תתן עיניך בנוי, תן עיניך במשפחה, וכו'". )ובדף ל"א( "תנא מי שאין לו אשה נפנה לשם. תנו רבנן, יפייפיות שבהן מה היו אומרות, תנו עיניכם ליופי, שאין האשה אלא ליופי. מיוחסות שבהן, מה היו אומרות, תנו עיניכם למשפחה, לפי שאין האשה אלא לבנים. בעין יעקב מוסיף, עשירות שבהן אומרות, תנו עיניכם בבעלי ממון. מכוערות שבהן, מה היו אומרות, קחו מקחכם לשם שמים ובלבד שתעטרונו בזהובים".

ויש להבין, מה הוא הענין של ימים טובים לבנות ירושלים, היוצאות ומחוללות בכרמים, ומדברות לבחורים בקשר לשידוכים. איזו צניעות יש בזה, שמשמע, שדבר זה הוא ענין, שימים טובים שהיו לישראל, גרם שבנות ירושלים יוצאות ומחוללות בכרמים. ויש להבין, מה הוא הקשר זה לזה.ידוע, שמלכות נקראת "בת", בסוד "אבא יסד ברתא". והנה במלכות אנו מבחינים ארבע בחינות הנקראות: חכמה, בינה, ז"א, ומלכות, המכונות ד' בחינות שבעביות.בחינה א', שהיא בחינת חכמה, נקראת יופי, כי ידוע בחכמה נקרא בחינת "יפה עינים".בחינה ב', שהיא בחינת בינה, נקראת אם הבנים, שהיא הולידה את זו"ן. ובינה, תכונתה היא, שהיא רוצה בהשתוות הצורה, להדמות להמשפיע.

ומשום זה, המעלה שיש בבינה היא, שאנו מיחסים אותה לכתר, היינו שהיא רוצה להדמות לכתר, שהוא המשפיע.בחינה ג', שהיא בחינת וז"א, נקראת עשיר, כמו שכתוב "העשיר לא ירבה" )זהר, כי תשא, ובהסולם דף ב' אות ד'(. וזה לשונו "העשיר לא ירבה, זהו עמוד האמצעי, שהוא ז"א, שלא ירבה על יוד, וכו'. העשיר לא ירבה, זה הוא עמוד האמצעי, שהוא מבחינת עצמותו נוטה לימין, לחסדים, ואינו צריך לחכמה. על כן נקרא "עשיר", וכו'".בחינה ד', שהיא בחינת ומלכות, נקראת עניה ודלה, כמו שכתוב "לית לה מגרמה ולא מידי, אלא מה דיהיב לה בעלה". וידוע, שמלכות נקראת בחינת אמונה. וזהו כמו שנאמר אצל אברהם "והאמין בה' ויחשבה לו לצדקה".

שענין אמונה נקראצדקה, כדרך שנותנים צדקה לעני ולא דורשים שום תמורה. כך הוא בחינת אמונה למעלה מהדעת, שלא דורש שום תמורה, אלא בלתי ה' לבדו. נמצא, כאילו שאמונה נקרא דל, שדומה לעני, שאינו מחזיר שום דבר עבור הצדקה, שנותנים לו.ובהאמור נפרש את המשנה של "בנות ישראל יוצאות, וכו'". ידוע, ימים טוביםנקראים, שיש עליות העולמות וגלויים. אי לזאת, יש אז הזמן לגלויים, ואז "בנות ירושלים יוצאות"."יוצאות" היינו מהעלם להגלוי. וכל ספירה וספירה מראה את חשיבותה.

וידוע שיש ד' בחינות דאור ישר, שפרוש, שבמלכות עצמה, היינו בהרצון לקבל, שזה היא מלכות מבחינת אור ישר, שתכונתה מכונה מקבל בעמ"נ לקבל, נבחן שם ארבע בחינות, כמו שכתוב )פתיחה לחכמת הקבלה, דף ו' אות כ'( וזה לשונו "ומה שה' בחינות הקבלה שבבחינה ד' נקראות בשם הספירות כח"ב תו"מ, הוא, כי הבחי"ד מטרם הצמצום, דהיינו בעוד שהבחי"ד היתה כלי קבלה על הע"ס, הכלולות באור העליון, בסוד "הוא אחד ושמו אחד", וכו', נבחן שם הלבשתה לע"ס ע"פ אותן הבחינות הנ"ל, שכל בחינה מה' בחינות שבה הלבישה הבחינה שכנגדה בהע"ס שבאור העליון, וכו'".

עד כאן לשונו.ואלו הבחינות הנ"ל מתגלות ב"ימים טובים", היינו שכל ספירה מגלית את מעלתה. והסדר הוא, כי בחינה א', הנקראת חכמה, אומרת "בחור". היינו מי שראוי להיות בחור מעם, אז היא מגלית המעלה שלה, שבה נמצא בחינת היופי. היינו כנ"ל, שחכמה נקראת "יפי עינים", כמו שנאמר "עיני העדה", שהכוונה על חכמי העדה. לכן בחינת חכמה נקראות יפייפיות. ולכן אמרו, ש"אין האשה אלא ליופי". שענין הכלי קבלה באופן כללי, שהרצון דלהטיב לנבראיו ברא כלי לקבל את הטוב והעונג, הוא על אור החכמה. ומשום זה "אשה" הנקראת כלי קבלה, הוא רק על חכמה." מיוחסות שבהן מה היו אומרות". ענין "יחוס" פרוש, שיש לו שורש גבוה.

למשל שאומרים, הוא נכד מאדם גדול, היינו השורש שלו הוא שורש גבוה מאד. הנה ספירתהבינה, הנקראת בחינה ב', מראית מעלתה שהיא משתוקקת להשתוות הצורה, שע"י יכולים לבוא ולהדבק בהשורש, שהוא בחינת המאציל והכתר. נמצא, שספירת הבינה מראית, שהיא דבוקה בהשורש. וזה נקרא "יחוס משפחה", היינו שהבנים, שהיא תוליד, תהיה בהטבע שלהם אותה תכונה שיש לה, ממה שיש לה השתוות עם השורש. וזה שכתוב "מיוחסות שבהן, מה היו אומרות, שאין האשה אלא לבנים".פרושו, שהכלי קבלה, הנקרא "אשה", צריכים להשתדל שיוליד בנים, היינו שהבנים שיולידו, יהיו בנים חשובים. וזה שנאמר "תנו עיניכם למשפחה", היינו יחוס משפחה. זאת אומרת, שבינה הראה מעלתה, שיש לה דביקות בהשורש, שזה נקראהשתוות הצורה, שהשורש של בינה הוא הכתר, שהוא רצון להטיב ולהשפיע. אי לזאת, מעלתה היא, שהיא מולידה כח השפעה להבנים, שיולידו אח"כ." עשירות שבהן אומרות, תנו עיניכם בבעלי ממון". בחינה ג', שהיא בחינת ז"א, נקראת בחינת עשיר, משום שיש לו חסדים, הוא נקרא "עשיר, שהוא שמח בחלקו ואינו זקוק לחכמה". אבל יש לו הארת חכמה גם כן. אבל הוא נוטה לחסדים.

ומבחינה זו הוא דומה לבינה כנ"ל, שהיא מקור החסדים, הנמשכת מהשורש הכתר, שהיא רוצה להדמות לשורשה. אבל יש לו הארת חכמה.ובזה"ק )כי תשא, דף ב' ובהסולם אות ד'( כתוב שם וזה לשונו "העשיר לא ירבה, זהו עמוד האמצעי, שהוא ז"א, שלא ירבה על יוד, וכו'. וזה שכתוב, העשיר לא ירבה, זהו עמוד האמצעי, שהוא מבחינת עצמותו, נוטה לימין לחסדים, ואינו צריך לחכמה. על כן נקרא עשיר. ונאמר לו, שלא ירבה על יוד", שפירושו, שלא ירבה על י', אלא יקח אור דחסדים עם הארת חכמה. עיין שם.וזה שכתוב "עשירות שבהן", היינו בחינה ג', שהיא בחינת ז"א, הנקרא אור דחסדים בהארת חכמה, שז"א נקרא עשיר. הספירה הזאת שבמלכות מראית את מעלתה, שיש בה.

וזה שכתוב "תנו עיניכם בבעלי ממון"."ו המכוערות שבהם", היינו עצם בחינת מלכות הנקרא בחינה ד' שבד', שעליה היה צמצום, ולכן בחינה זו נקראת דלה ועניה, כמו שכתוב בזה"ק, שמלכות נקראת "דלה ועניה, דלית לה מגרמה ולא מידי, אלא מה דיהב לה בעלה". ידוע, ש"מלכות שמים" צריכים לקבל בבחינת למעלה מהדעת, שזהו נקרא בחינת אמונה, להאמין בה', אף על פי שהגוף בא עם הרבה שאלות וטענות ותביעות. אז צריכים לומר "עינים להם ולא יראו, אזנים ולא ישמעו", אלא לקבל הכל למעלה מטעם ודעת. ולא עוד, שזה צריך להיות בבחינת צדקה, כמו שנאמר אצל אברהם "והאמין בה' ויחשבה לו צדקה".

והטעם הוא, כמו כשנותנים צדקה לעני, שאין דורשים מהעני שום תמורה, כי אין להעני מה להחזיר לו, כי אין לו רק מה שנותנים לו. כך צריכה להיות קבלת עול מלכות שמים, בלי שום תמורה חזרה, אלא "בלתי ה' לבדו", כאילו אין מה להקב"ה להחזירו לאדם תמורת עבודתו בקבלת עול מלכות שמים.ובאמת, מדוע צריכה להיות האמונה בדרך הזה דוקא. זהו מטעם הידוע, היות שעל הכלים דקבלה היה צמצום, בכדי שיהיה מקום לעבודה, היינו להגיע ע"י זה להשתוות הצורה, המכונה "דביקות". ודוקא בכלים האלו, הנקראים "ביטול כלים דקבלה", ומשיגים כלים דהשפעה, שהאדם יכול לכוון בעמ"נ להשפיע. ובכלים האלו מאירים כל הטוב והעונג, מה שהבורא רצה להטיב לנבראיו.אבל אצל הנבראים, שנבראו בכלים דקבלה, ואומרים להם, שצריכים לעבוד למעלה מהדעת, עבודה זו נקראת "עבודה בלתי חשובה".

ונקראת בחינת "מטה בחשיבות". כי לאדם בר דעת לא מתאים, שיעשה מעשים, מה שהשכל לא מסכים למעשים כאלו.וזהו על דרך מה שאמר אאמו"ר זצ"ל על הפסוק, שאמר הקב"ה למשה )שמות, חמישי( "ויאמר אליו ה', מזה בידך. ויאמר, מטה. ויאמר, השליכהו ארצה, ויהי לנחש. וינס משה מפניו". ואמר, שידים של משה נקראים בחינת אמונה. וזה הוא בחינת מטה בחשיבות. כי האדם משתוקק רק לידיעה, ובמקום שהוא רואה, שמצד השכל אין הדבר הזה, שהוא רוצה להשיג, אין לו שום מציאות להשיג את הדבר. כי הוא טוען, שכבר הוא השקיע בעבודה זו, שנוכל לעשות הכל לשם שמים, הרבה יגיעה, ולא זז כמלא הנימא. אם כן, הגוף אומר לו, תייאש עצמך מדבר זה, ואל תחשוב, שיהיה פעם, שאתה כן תוכל להשיג אותה. לכן כלך מדרך הזה. אז אמר לו הקב"ה, השלכהו ארצה, היינו שכך אתה תעשה לפני העם ישראל.

וצריכים לדעת, כי ענין פרעה ומצריים, הם מרמזים גם לבחינת פרעה ומצריים שיש בלב ישראלי. ויהי לנחש, היינו תיכף כשעוזבים את בחינת אמונה, הנקרא בחינת מטה בחשיבות, נופלים תיכף להקליפות. שדוקא ע"י האמונה למעלה מהדעת יכולים לזכות לכל השלימות.ובהאמור, שעיקר העבודה היא בזמן שאין להאדם שום בסיס של שכל, שתהיה לו היכולת לבנות על יסוד זה. ובבחינת אמונה אין לו שום יסוד בהשכל שלו. ומשום זה, במקום שהאדם לא רואה, שיהיה לו מזה תועלת עצמו, תיכף נאבדים לו כוחות עבודה, ונעשה אז כמו בול עץ בלי שום רצון וכח.ודוקא אז האדם יכול לראות את האמת, אם יש לו אמונה למעלה מהדעת, שתהיה לו היכולת לומר לגופו, הבא אליו בטענות צודקות לפי השכל.

ואומר לו הגוף, האם לא מספיק לך לראות האמת, שאין שום מציאות להתקדם בהדרך שלך, ותגיד לי, אדרבא, כמה ידיעות חסרות לך עוד, בכדי שאתה תשמע בקולי, להרים את הידים, ולומר, עכשיו אני הגעתי לנקודת האמת, שהדרך הזו, שצריכים לעבוד רק לשם שמים, זה לא בשבילי, ובשביל מי כן אני לא יודע, אבל מה אני יודע, שזה לא בשבילי.והגם שחז"ל אמרו אחרת )סנהדרין, דף ל"ז ע"א( וזה לשונו "לפיכך כל אחד ואחד חייב לומר, בשבילי נברא העולם", אבל מה אני אעשה, שאני רואה את המציאות, שאין בידי לקיים את המציאות הזאת, היינו לומר, שאני מוכרח לעשות הכל לשם שמים. ולפיכך עבודה של אמונה נקראת עבודה בלתי חשובה.ובהאמור נפרש את מה ש"המכוערות היו אומרות, קחו מקחכם לשם שמים, ובלבד שתעטרונו בזהובים".

הנה בחינה ד' שבמלכות, שהיא נקראת דלה ועניה, כנ"ל, עבודה זו מכוערת אצל אדם, כי אין כאן להסתכל על יופי של רוחניות, ולא על בחינת יחוס משפחה שברוחניות, ולא על ממון שברוחניות.אלא מה יש כאן, רק דברים שאין הדעת והשכל יכולים לסבול אותם. כדמיון דבר מכוער, שאדם מרחק עצמו, כמו שכתוב )חולין, מ"ד( "הרחק מן הכיעור ומן הדומה לו". ומה הם יכולות לומר להבחור הזה, שרוצה להיות בחור מעם "קחו מקחכם לשם שמים". היינו, שאין אנו יכולים להבטיח לכם משהו בתועלת עצמו, אלא אם אתם רוצים להיות בחור מעם, אתם מוכרחים לקבל את מקחכם רק לשם שמים. היינו, אם אתם יכולים להסכים על תנאים אלו, אתם יכולים לקחת אותנו, אחרת אין ממה לדבר.

אולם גם זה לא פשוט, אלא אנחנו רוצים ש"תעטרונו בזהובים". ופרש"י, "תעטורונו בזהובים", שלאחר נשואין תתנו לנו תכשיטים ומלבושים נאים. ואאמו"ר זצ"ל אמר, שהגם שהאדם מסכים לקבל על עצמו את המקח לשם שמים. היינו, אפילו שהיא מכוער, ואינו מסתכל על שום דבר, אלא שזהו כמו "כלה כמות שהיא", מכל מקום היא דורשת, שאח"כ ימשיך לה את האור תורה, היינו שישתדל להשיג טעמי תורה וטעמי מצות. כי אחרת היא לא מסכימה, מטעם כי "מאן דלא ידע צוויה דמארי, איך יעביד ליה".

וזהו שאמרו "ובלבד שתעטרונו בזהובים". היינו, שהגם בבחינת אמונה הוא למעלה מהדעת, אבל אח"כ צריכים להמשיך את האור תורה.ובהאמור אנו רואים שני דברים, שהם בהפוכים זה מזה:מצד אחד, האמונה צריכה להיות למעלה מהדעת בלי שום יסוד.מצד הב', צריכים להשיג טעמי תורה ומצוות.ועל דרך זה אמר אאמו"ר זצ"ל, מה שאנו אומרים בברכת "אשר יצר, וכו', וברא בו נקבים נקבים, חלולים חלולים, וכו', שאם יפתח אחד מהם או יסתם חד מהם, אי אפשר להתקיים ולעמוד לפניך, וכו'". ואמר, שענין סתימה הכוונה על האמונה, שהיא צריכה להשאר בסתימה. וזה פירוש "אם יפתח", אלא צריך להשאר בסתימה. "או יסתם" פירושו, היינו טעמי תורה ומצוות. אלא אמונה ישאר בלמעלה מהדעת, וטעמי תורה ומצוות יהיו מגולים…."


שאלה : באיזה אופן נוכל להידמות בעבודה שלנו ,בחג הזה ,במצב הגבוה הזה שט"ו באב ?
תשובה : אנחנו רואים ,שמלכות היא תוצאה מט' הראשונות וצריכה להידמות להם מהחומר שלה והחומר שלה הוא הפוך לט' ראשונות ולכן העבודה היא שלה ,עם כל אחד ואחד להסתדר . תראו חכמה , בינה , ז"א , מלכות כולם כאלו הפוכים ושונים . והמלכות רצון לקבל צריך לקבל צורה כזאת ,שהיא מקבלת מתקבלת , אוספת , מגיבה , מסתדרת וקושרת כל האלו התכונות , שנמצאות לפניה ואז היא מגיעה להידמות לכתר . היתכן ? כן היתכן , למה ? כי סה"כ היא בנויה משילוב של כל האלו הבחינות ,שמגיעות מכתר אליה ומספיק לה להוסיף לה עליהם רק כוונה , שהיא רוצה עם כל התכונות ,שיש בה, להידמות לכתר , לכן העבודה שלה היא ,בעצם, יחסית פשוטה - רק להיות מעל עצמה ואז היא מגיעה לאותו חיבור , שילוב ,שנקרא אהבה . זה ,בעצם, יישום של כל החכמת הקבלה , שאנחנו משתוקקים להגיע לדבקות בבורא : מלכות מגיעה לדבקות בכתר .


איך עושים את זה ? זו כבר שאלה , צריכים ללמוד המאור המחזיר למוטב ,שמאיר על הקבוצה , שהיא מקודם צריכה לתת בירור לעצמה לסדר , לקראת מה היא הולכת ? שאין התורה מגיעה , האור המחזיר למוטב , אלא ,בתנאי ,שמוכנים להגיע לערבות , לחיבור ביניהם , להיות ,כאיש אחד בלב אחד בדרגה שלנו , לא דורשים יותר מזה וכו' . אנחנו כאן נמצאים במצב ,שיש בנו כל ההכנות, תכונות , כמו שכתוב שכל יום אדם צריך לתאר לעצמו ,שהוא נמצא בהר סיני , שהוא שומע קול מהר סיני , שמזמין אותו להיות מחובר עם הכלל , עם האלו ,שגם כן רוצים לגלות תכונת האהבה ,שזה הבורא .

אנחנו ח"ו לא מגלים ,איזו דמות , ציור ,או ,איזה פסל ח"ו או משהו , אנחנו מגלים תכונה וגם תכונה הזאת היא לא מתגלה מחוצה לנו , כמו שחושבים כל האלו הלא מבינים , שקוראים בכל מיני חומרים , אלא , התכונות האלו הן מתגלות בנו , באדם , אין להן איפה להתגלות , כי סה"כ נמצא אור המופשט והאדם ,עד כמה שהוא יכול להגיע להידמות לאור המופשט הזה , אז , מגלה בתוכו חלק , תופעה מהאור המופשט הזה , לפי השתוות הצורה עמו - וזה נקרא גילוי בורא לנברא . אז ,כאן מדובר על גילוי בורא לנברא בט"ו באב בצורה שלמה מלאה , כי הבורא זו תכונת האהבה , כמו "ואהבת לרעך כמוך" זה כלל של כל התיקונים שלנו ,שנקראים מצוות , כך גם כן "ואהבת את ה' אלוקיך " זה הכלל של התיקונים שלנו ,כאשר מגיעים לזה . ואז אנחנו מגיעים לגילוי שלם של האור המופשט בנו , כאשר הוא מתלבש בנו בתכונות , כלים שלנו המתוקנים ,אז ,נקרא שאנחנו מגיעים להזדהות , לחיבור , לזיווג , לאהבה , שבתוך רצון המתוקן מתלבש הבורא , האור העליון והסימן לזה זה ,בעצם ,ט"ו באב .


לכן ,אנחנו כאן רואים במאמר ,שלא כתבו הרבה על ט"ו באב , כי זה דבר מאוד גבוה , בדרך כלל כותבים על הדברים ,שהם יותר קרובים לנו , אז , אנחנו רואים ,איך שהוא מתאר את זה דרך כל הספירות , הבחנות ,איך שהאור המופשט הזה דרך הכתר פועל עלינו דרך כל מיני הבחנות , בחינות ( חכמה , בינה , ז"א , מלכות ) מחייב את המלכות להרגיש את החומר שלה , רצון לקבל בצורה יותר עמוקה , יותר אמתית , יותר רחוקה והפוכה מתכונות הכתר , איזה יש פער בין בורא לנברא ואיך ,בעצם ,הנברא יכול ,בכל זאת ,מהחומר הזה להידמות לבורא , שבחומר הזה ישנן כל ההכנות , הוא נבנה , נברא מהכתר דרך כל מיני פעולות מיוחדות , שעשו את החומר הזה הפוך ובכל זאת יש שם כל הבחנות ,שהחומר יוכל להגיע לרוח , לרכוש תכונת ההשפעה , לא בזה ,שחומר בעצמו התהפך ,הוא נשאר ,רצון לקבל וכל פעם מגלה את עצמו עוד יותר הפוך מהבורא .

במידה ,שהוא רוצה להידמות לבורא בכוונה ,הוא מגלה את החומר שלו יותר רחוק והפוך מהבורא , ברצון . אז ,יוצא ,שמצד אחד רצון לקבל ,שבמלכות מתגלה יותר ויותר כגרוע , רחוק מרצון להשפיע שבכתר מצד השני ,זה נעשה קשור לכתר ע"י הכוונה שעל הרצון ,או, אפשר להגיד להפך שהכוונה , שמלכות , הנברא מסוגל להעמיד קשר בינו והכתר , הכוונה הזאת המקשרת , היא במידה ,שהיא מקשרת גם כן מגלה ההופכיות ביסודות שלהם בין כתר ומלכות .

אז ,יוצא ,שעד כמה שהכוונה היא יותר ויותר גודלת , היא מתגברת על הרצון לקבל שגובר , הגדול ומקשרת יחד עם זה את הרצון לקבל עם הבורא ( רצון להשפיע ) כך ,שיוצא ששלושתם ( רצון להשפיע של הבורא , רצון לקבל של הנברא , וכוונה דלהשפיע של הנברא ) הם כולם מהאחדים יחד ומגיעים למקום ,שנקרא אהבה . ואנחנו צריכים מזה ללמוד , שהתקדמות שלנו לתיקון היא התקדמות דואלית

מצד אחד ,הרצון שלנו כל הזמן גודל ולכן אנחנו נמצאים בכל מיני צורות ההפוכות מהשפעה וזה מאוד מבלבל אותנו , מחליש אותנו ועושה מאתנו כל מני צורות ומצבים כאלו ,שאנחנו עוברים מצד אחד מצד השני ,אנחנו, דווקא ,בזכות גילוי הניגודיות הזאת בין מלכות וכתר . אנחנו רואים ,עד כמה שזה הפוך , לא מסתדר , עד כמה ,שאין לנו שום סיכוי , תקווה להגיע - נכון ,אחר כך אנחנו מבינים ,וודאי ,שרצונות האלו הם הפוכים , רצון להשפיע של הבורא הוא רצון להטיב לנבראים , רצון לקבל של הנברא הוא לקבל רק לעצמו , אבל , זה נותן לנו ,דווקא ,להגדיל את הכוונה שלנו ובה להתקיים . לכן, "הכל במחשבה יתבררו" וככה אנחנו מגיעים למצב ,שהרצון שלנו מתגלה בצורה הפוכה , האכזרית ביותר , גרועה ביותר והבורא מתגלה ,כנגדו בצורה הפוכה הנעלה ביותר ,והכוונה שלנו היא רוכבת על פני רצון לקבל ודומה לרצון להשפיע של הבורא .

כך מגיעים ליחוד . לכן ,מי שמסוגל להחזיק אצלו את ההתנגשות הזאת בין הבורא ונברא והכוונה שביניהם , קו האמצעי , לפי זה הוא נקרא איש סגולה , ג' קווים ( סגול ) , נקודות, ולכן צריכים הרבה סבלנות ,כדי לייצב את היחס הזה נכון וללמוד ,איך להתקדם משלוש הבחנות האלו בשווה ואז מגיעים לחמישה עשר באב - זה כבר סוף התיקונים , סוף המצב , דבקות שלמה נברא בבורא , גמר התיקון . לכן ,באמת אין יום יותר יפה , שמח , יותר גדול לישראל ,כמו חמישה עשר באב .
חזרה למעלה Go down
צפה בפרופיל המשתמש
yael



מספר הודעות : 582
Join date : 08.11.14

הודעהנושא: Re: העברת סיכום שעור בוקר יומי שלאון מפרסם בפייסבוק 19/8/2016   Mon Aug 22, 2016 8:36 pm

לחיים משה תודה על היגעה!!!!
חזרה למעלה Go down
צפה בפרופיל המשתמש
משה



מספר הודעות : 1140
Join date : 30.10.14

הודעהנושא: Re: העברת סיכום שעור בוקר יומי שלאון מפרסם בפייסבוק 19/8/2016   Tue Aug 23, 2016 10:40 am

cheers
חזרה למעלה Go down
צפה בפרופיל המשתמש
 
העברת סיכום שעור בוקר יומי שלאון מפרסם בפייסבוק 19/8/2016
צפה בנושא הקודם צפה בנושא הבא חזרה למעלה 
עמוד 1 מתוך 1

Permissions in this forum:אתה לא יכול להגיב לנושאים בפורום זה
פורום הקבוצה הוירטואלית :: פורום הקבוצה הוירטואלית :: קבלה כללי-
קפוץ אל: