פורום הקבוצה הוירטואלית

חברים מכל הכלי הוירטואלי מוזמנים להתחבר יחד לשם גילוי תכונת ההשפעה בעולם.
 
אינדקסאינדקס  CalendarCalendar  FAQFAQ  חיפושחיפוש  רשימת חבריםרשימת חברים  קבוצות משתמשיםקבוצות משתמשים  הרשםהרשם  התחבר  

Share | 
 

 העברת סיכום שעור בוקר יומי שלאון מפרסם בפייסבוק 15/9/2016

Go down 
מחברהודעה
משה



מספר הודעות : 1140
Join date : 30.10.14

הודעהנושא: העברת סיכום שעור בוקר יומי שלאון מפרסם בפייסבוק 15/9/2016   Thu Sep 15, 2016 3:06 pm



סיכום משיעור בוקר 15.09.2016 חלק א' ( "מהו השיעור של תשובה") 30 דקות
Leiderman Leon-Nahum·15 سبتمبر، 2016
"...הנה הכתוב אומר (הושע י"ד) "שובה ישראל עד ה' אלקיך, כי כשלת בעוונך".ויש להבין:א) מהו הפירוש "עד ה' אלקיך", שמשמע, שאם לא הגיע התשובה "עד ה' אלקיך", עוד לא נקרא "תשובה". אם כן, איך אנו יכולים לדעת, אם התשובה כבר הגיע "עד ה' אלקיך". ומי יכול לעלות ולראות, אם כבר הגיע או לא.ב) יש להבין זה שכתוב "כי כשלת בעוונך". משמע, שזהו הטעם למה התשובה צריך לעלות "עד ה' אלקיך".

ויש להבין מהי השייכות זה לזה.ג) יש להבין מהו הפירוש "כי כשלת בעוונך". מהי הכוונה "בעוונך". משמע, שיכול להיות כשלון מדבר אחר, שלא מהעוון של האדם. לכן הכתוב אומר לנו "כי כשלת". היינו, שהכשלון שלך בא "מעוונך", ולא מדבר אחר. אם כן, מהו הדבר אחר, שהאדם יכול לחשוב, שזה לא בא לו "מעוונותיו".וענין כשלון, המשמעות היא, שהאדם עשה חשבון, שיש לו לעשות עכשיו עסק טוב, ולבסוף הפסיד מהעסק, שהיה לו כשלון על ידי איזה דבר.

כדמיון, שאדם הלך בדרך ונכשל ע"י אבן שהיה בדרך, שהוא לא ראה ונפל. אם כן צריכים להבין, כאן ברוחניות, שקבל נפילה, בטח שנכשל באיזה אבן, שהיתה באמצע דרך. לכן יש לדעת, מהי האבן שהאדם נכשל בה, ושזה גרם לו, שנפל באמצע דרך הליכה. ובא הכתוב ואומר, שהכשלון היה מעוונך, שזהו האבן, שעל ידו נכשלת ונפלת. והידיעה זו אנו צריכים לדעת, כדי להיזהר מהאבן נגף. אם כן יש להבין, מדוע העוון של האדם הוא המכשול, שבשביל העוון שיש בו, הוא לא יכול ללכת בדרך ה' ולקיים תורה ומצות.והענין הוא, כי העוון הראשון מתחיל מחטא עץ הדעת. שאדם הראשון נולד מהול (אדר"נ ב', ה'). אלא אח"כ, ע"י החטא, הוא משך בערלתו היה (סנהדרין ל"ח).

וכמו שמפרש בהקדמה לפנים מסבירות (דף ו'), שענין "משוך בערלתו", הוא ענין ערלה של שלוש קליפות הטמאות. וכשהוא נולד, לא היה לו את הערלה הזו. כי הגוף החיצון של אדה"ר, אומר האר"י הקדוש, שהיה מבחינת מלכות שעלתה לבינה דמלכות דעשיה, הנקרא "מלכות הממותקת בבינה". וזה נקרא שנולד מהול.וע"י חטא של עץ הדעת, המשיך עליו את המלכות מבחינת מידת הדין, שהוא צורת גדלות הקבלה מחלל הפנוי.

וזה נקרא, שהיה משך בערלתו. כלומר, שהמשיך עליו את שלוש קליפות הטמאות, שמכאן באים כל החטאים שהאדם עושה. זאת אומרת, גדלות הקבלה, שאדה"ר המשיך בעצמו ע"י החטא, זהו הגורם לכל החטאים, שהשורש של החטאים נמשך בבחינת מוחא וליבא.ובזה יש לפרש מה ששאלנו, מהו הפירוש "כי כשלת בעוונך". הכונה היא על עוון שלך, הנמשך מחטא של עץ הדעת. זה נקרא "בעוונך"..."


אנחנו לומדים שמערכת , שהיא נקראת אדם , היא כוללת בתוכה הרבה חלקים והחלקים האלו הם מחוברים יחד ומלאים בכוח השפעה ,שממלא אותם , שנקרא בורא , כי הוא באמת ברא חלקים האלו ( רצונות ) בצורה ,שהם כולם קשורים זה לזה וכך מהווים מערכת אחת , כגוף אחד . ומערכת הזאת היא קשורה בין כל החלקים האלו רק מכוח הקשר ביניהם הדדי ,שנקרא קטנות . לא ,שכל חלק וחלק לוקח על עצמו עבודה של כל היתר חלקים וממלא אותם מכוחו , אלא ,רק ביניהם מחוברים בצורה של חסדים , של קטנות , גלגלתא ועיניים , זה נקרא מערכת אדם במצב התחלתי .

ואחר כך בכוונה מהבורא , מתעורר במערכת הזאת רצון להיות מקושרים יותר , גם כן בכלים דקבלה , זאת אומרת ,שכל חלק וחלק רוצה לא סתם להיות קשור בקשר הדדי היפה , הפשוט , הנורמלי ,אלא ,רוצים גם כן כל חלק וחלק לקחת על עצמו עבודה ולמלאות כל היתר חלקים , בכמה שמסוגל , זאת אומרת ,לעבוד בכלים דקבלה ,אבל ,ע"מ להשפיע ולא ,כמו שלפני היה להשפיע ע"מ להשפיע ( בכלים דגלגלתא ועיניים ) ,אלא, גם בכלים אח"פ . כלים דאח"פ נקרא ,שאני מתחיל להיות אחראי על כל המערכת , בכמה שאני מסוגל , למעלה ממסוגל אני לא יכול להרגיש את המערכת .

ואז המערכת הזאת נכנסת לסוג העבודה ,שכל חלק עובד בלקבל ע"מ להשפיע . אבל , בלקבל ע"מ להשפיע מתגלה , שאין להם מספיק כוח לעבוד עם רצונות שלהם בלקבל ע"מ להשפיע , זאת אומרת, לשרת את כל המערכת במלוא . החלק שלא מסוגל להיות מתוקן בלקבל ע"מ להשפיע , זאת אומרת , שאני לוקח כל המערכת ואני אחראי עליה מצדי , מכל הרצון שלי - לא , נשאר בי איזה חלק ,שנקרא לב האבן , רצון שלא שומע את קולי , שהוא נשאר בצורה אגואיסטית ולא מסוגל לשרת לאחרים , הרצון הזה אני לא יכול להתגבר עליו .

למה ? וודאי ,שזה כדי לגלות את הבורא , כמשהו ,שזה למעלה ממני , אני צריך ,שיהיה בי רצון , שאני לא יוכל להתגבר עליו . וזה בעצם העוון , זה כישלון , זה חטא עץ הדעת . בגילוי ,שיש באדם רצון לקבל כזה ,שהוא לא מסוגל להיות קשור לכולם ולדאוג לכולם , כמו הכוח העליון דואג לכולם . ההבדל בין מה שמסוגל אדם בכל חלק וחלק ומה שלא מסוגל , זה בדיוק אותו הבדל בין דרגת המערכת ודרגת של ,מי שבנה אותה ומילא אותה . זאת אומרת ,לב האבן זה בדיוק אותו הבדל בין מדרגת האדם ומדרגת הבורא .

לכן ,אנחנו כאשר מתקנים לאט לאט חלקים האלו בכלים דהשפעה , אחר כך בכלים דקבלה אנחנו מבררים את לב האבן , אנחנו בדיוק מבינים ,מה הבדל בינינו ובורא ואחר כך מגיע כפרס , שאנחנו באמת זוכים ,שיש בנו אותו חלק של לב האבן , שהוא הופך להיות לב הבשר , שהוא מסוגל לקבל ע"מ להשפיע ואז אנחנו ממש עולים לדבקות , להידמות לבורא בכל העוצמה


"...ובזה יש לפרש מה ששאלנו, מהו הפירוש "כי כשלת בעוונך". הכונה היא על עוון שלך, הנמשך מחטא של עץ הדעת. זה נקרא "בעוונך". כלומר, אבן הזה, הנכשלים כל הנבראים, הוא בזה שהאדם אומר, שאני רוצה להבין את הכדאיות, אם זה משתלם, אם אני אקיים תו"מ, מה ירויח מזה המקבל לעצמו, הנמשך מגדלות הקבלה, שאדה"ר המשיך לעצמו בסיבת חטא של עץ הדעת.וכמו בגשמיות, האדם כשהולך בדרך, והוא נכשל ע"י אבן הנמצא באמצע הדרך, הוא לא רואה את האבן, לכן הוא נופל ע"י האבן.

כמו כן בעבודה, שהאדם הרוצה ללכת בדרך ה', הוא לא רואה, שהאבן, שהוא הרצון לקבל, אבן מלשון "אבין", שהוא רוצה הכל להבין, מה שתצמח מזה הנאה להמקבל לעצמו.ובזמן שאומרים לאדם, שהוא צריך להאמין למעלה מהדעת, שהשגחה העליונה היא בבחינת טוב ומטיב, הוא אומר, אני רוצה לראות שהוא כך.

אבל להאמין, זהו נגד ההבנה. כי ההבנה אומרת, מה שאתה רואה, זהו אמת, ומה שאתה לא רואה, איך אתה יכול לומר, שהוא אמת. וכשאומרים לו, שצריכים להאמין, הוא טוען, מאיפוא אתה יודע, שזה שאתה מאמין, הוא אמת. וזה האבן נגף, שבני אדם נכשלים על ידו.ובהאמור יוצא, כי האבן שבה נכשלים, הוא רק שחסר ענין האמונה. והאדם, כשמתחיל ללכת בדרך העבודה דלהשפיע, האדם טוען לה', מדוע אתה עשית הסתרת פנים שלך, עד שאין ביכולתנו להתגבר על ההסתרה שהקב"ה עשה.

שנוכל להתגבר על ב' דברים אלו, היינו על בחינת מוחא ועל בחינת ליבא.ובאמת נשאלת השאלה, מדוע עשה הקב"ה כך, שנצטרך להאמין. ולא עשה אחרת, דהיינו, שכל מי שמתחיל בעבודה, תיכף יראה את גדלות ה'. ונמצא, זה שעשה ה', שצריכים לעבוד בבחינת אמונה, זה גורם, שהרבה אנשים מתרחקים מהעבודה. הלא אנו מבינים, כאילו חס ושלום, שהדרך שהבורא עשה, לעבוד בבחינת האמונה, זהו אבן נגף לכל הכושלים. אם כן מדוע עשה ככה.

ועל זה אמר אאמו"ר זצ"ל, שאנו צריכים להאמין, שהדרך הזו שהבורא עשה, שהעבודה שלנו תהיה בבחינת "ויאמינו בה' ובמשה עבדו",זו היא הדרך המוצלחת ביותר בכדי להגיע לשלימות המטרה, שהיא להטיב לנבראיו. כי דוקא ע"י האמונה, הנבראים יכלו להגיע לשלימות המטרה, שהוא בכדי לקבל הטוב והעונג, מה שהבורא חשב לתת להנבראים.אבל אסור לנו לומר, שהבורא לא היה יכול לעשות דרך אחרת, היינו בבחינת ידיעה. שבטח שהקב"ה הוא כל יכול, ויכול לעשות הכל מה שהוא רוצה, אלא כמו שאנו צריכים להאמין במטרת הבריאה, שהיא להטיב לנבראיו, וכמו כן יש לנו להאמין על הדרך, איך להגיע להמטרה, שבחינת אמונה היא הדרך הטובה ביותר ומוצלחת ביותר.

לכן בחר הקב"ה בדרך של האמונה, שרק ע"י דרך של אמונה תהיה היכולת להאדם להגיע לשלימות המטרה.ובהאמור, שהביאור "כי כשלת בעוונך" הוא בחינת גדלות של כלי קבלה, שאדה"ר המשיך עליו מחמת חטא של עץ הדעת, יש לפרש מה ששאלנו, מהו ענין "כשלת בעוונך" ל"שובה ישראל עד ה' אלקיך".ושאלנו, וכי האדם יכול לעלות למעלה ולראות אם התשובה הגיע "עד ה' אלקיך". ובהנ"ל יש לפרש, היות שכל הכשלונות, שאין האדם יכול להגיע לשלימות, והוא נכשל באמצע, הוא רק מטעם, כי עוון הראשון הוא אבן הנגף שבשבילה האדם נופל.

לכן האדם, כשרוצה לעשות תשובה, ואינו יודע מהי תשובה, אז אומר הנביא "שובה ישראל עד ה' אלקיך".פירוש, שכל המעשים, שהאדם עושה, יהיו בשביל "ה' אלקיך". נמצא, שפירושו "עד", היינו עד שתדע בבירור, שכל מה שאתה עושה הוא בשביל ה' אלקיך. זאת אומרת, שהגיע למדרגה, שהוא מרגיש, שבשביל עצמו אינו כדאי לחיות, אלא מה שהוא חי, הוא בשביל תועלת ה', וזה נקרא "תשובה".מה שאם כן אם עוד לא הגיע לדרגה זו, עוד לא נקרא זה "תשובה".

והטעם הוא כנ"ל "כי כשלת בעוונך", שהוא הקבלה עצמית. כלומר, כי רק זה הוא הכשלון, שאין האדם יכול לבוא לידי דביקות ה'..."
והבדיקה היא , אם אדם עושה רצון ה' , שהבורא מתגלה . הוא לא מתגלה, שאדם ייהנה מזה , אלא שאדם ידע , שבאמת הוא עושה נחת רוח
"...וממילא לתקן זה הוא רק עד שיגיע "עד ה' אלקיך", שכל מעשיו יהיו רק להשפיע, וזה נקרא "תשובה".ולזה אין האדם צריך לעלות למעלה, ולראות אם התשובה שלו הגיע "עד ה' אלקיך".

אלא האדם בעצמו הוא רואה ומרגיש, אם אין לו שום כוונה בחיים, אלא רק מה ששייך לתועלת ה', ולתועלת עצמו הוא אומר, שאינו כדאי לחיות. אולם גם בזה האדם יכול לרמאות עצמו. כלומר, שיכול להיות, שזה שמסכים לעבוד בשביל תועלת ה', בטח הוא חושב שתגיע מזה לתועלת עצמו הנאה גדולה.אולם על זה גם האדם יכול לראות את האמת. היות לפי הכלל, אם באמת האדם רוצה להידבק בה', ויש לו כבר השתוות הצורה, אז הוא צריך לזכות לפקיחת עינים בתורה. לפי הכלל "הלומד תורה לשמה מגלין לו רזי תורה". ואם הוא עדיין לא זכה לרזי תורה, זה הסימן שהוא עדיין רחוק מלהיות, שכל כוונתו תהיה אך ורק לתועלת ה'..."


כמו שכתב קודם שלתועלת עצמו לא כדאי להיות
"...וכמו שכתוב בהקדמה לספר הזהר (דף י' אות ל"ב) וזה לשונו "הוא העבודה בתו"מ לשמה, דהיינו על מנת להשפיע ושלא לקבל פרס. שעבודה זו מטהרת את הרצון לקבל לעצמו שבו, ומהפכתו ברצון להשפיע. אשר בשיעורי הטהרה של הרצון לקבל, נעשה ראוי ומוכשר לקבל ה' חלקי הנפש, הנקראות נרנח"י. כי הן עומדות ברצון להשפיע. ולא תוכלנה להתלבש בגופו, כל עוד שהרצון לקבל שולט בו, כי ענין התלבשות והשואת הצורה עולות בקנה אחד.


ובעת שיזכה, שיהיה כולו ברצון להשפיע ולא לצורך עצמו כלום, נמצא שזכה בהשואת הצורה לנרנח"י שלו העליונים".ובהאמור רואים, שאם האדם הולך בדרך השפעה, הוא צריך לזכות לבחינת רזי תורה, ואם לא זכה, זהו סימן שעדיין הוא נמצא באהבה עצמית. הגם שהוא מרגיש, שהוא רוצה לעשות מעשים אך ורק להשפיע. לכן אז הוא צריך עוד הפעם להרבות עצות ותחבולות, לזכות לאהבת ה' ולא לאהבה עצמית.

אבל צריכים לזכור, שבכדי לזכות לאהבת ה' ולא לתועלת עצמו, אין זה בידי אדם, אלא זהו מתנת אלקים.אולם צריכים לדעת, שבעת שהאדם רוצה לצאת מעבודה המעשית בלבד, שהיא בלי כוונה, ורוצה להתחיל בעבודת המעשה עם הכוונה דלהשפיע, יש בזה עבודה רבה. היות שבזמן שהגוף מתחיל לשמוע מבחינת הכוונה דלהשפיע, תיכף על המקום הוא מתחיל להתנגד, ולא נותן להמשיך בעבודה זו, ומראה לו צבעים שחורים על עבודה זו…"


זו היא הנקודה ,שרוב האנשים עוזבים חכמת הקבלה , שמתחילים לראות ,שכאן זה באמת יש עניין של הוויתור על החיים וזה ההפך למה שהגעתי לחכמת הקבלה - למשוך כל החיים לעצמי וכאן צריכים לוותר , לפי הכלל רוצה להיות , שימית את עצמו וזה לא מסתדר לכל האנשים . לכן ,כאן זאת נקודת המשבר , שמתחילה להיות הכוונה , לא שמתחילת הלימוד הוא נמצא בכוונות , אלא , הכוונה מתחילה ממצב ,שהוא מתחיל לוותר , לוותר על עצמו לעומת הבורא


"...ובמצב הזה, האדם צריך להאמין, שרק ה' יכול לעזור. וכאן המקום, שהאדם יכול לתת תפלה אמיתית. ונקרא "אמיתית", משום שהאמת שכך הוא. כלומר שהבורא עשה, שהאדם לא יוכל לעזור לעצמו. והסיבה היא כידוע, ש"אין אור בלי כלי", כמו שדברנו מזה כמה פעמים. וזהו כמו שאמר אאמו"ר זצ"ל, שזה שעשה הבורא, שאין האדם יכול בעצמו לצאת מאהבה עצמית, הוא בכדי שהאדם יהיה נצרך להבורא, שיעזור לו. ובמה עוזר ה', בנשמתא קדישא, כמו שכתוב בזה"ק.

היות אחרת אין להאדם צורך לקבל אור התורה, אלא הוא היה מסתפק במה שהוא מקיים תורה ומצות, ולא היה לו שום צורך לקבל את הנרנח"י דנשמה שהוכן עבורו…"
זאת אומרת ,הבורא נותן לאדם כוח השפעה , הטבע של הבורא ,בעצם, אדם מתחיל לרכוש למעלה מכל החומר , למעלה מכל מה שישנו באדם , מהבריאה עצמה


"...מה שאם כן, כשהוא רואה, שאין הוא יכול לצאת מאהבה עצמית ולזכות לבחינת השתוות הצורה, אז הוא צריך לעזרת ה', שיעזור לו. ועל ידי מה הוא נותן להאדם את העזרה. הוא ע"י נשמתא קדישא, הנקרא "אור עליון", המתגלה בהאדם, שירגיש שיש בו נשמה, שהיא "חלק אלקי ממעל". נמצא, לפי התגברות האדם, הוא מרבה בגילוי אור ה'. ולסיבה זו עשה ה' הכבדת הלב, שלא יהיה בכוחו של אדם להתגבר על הרע שבו, אלא שיהא נצרך להבורא, וע"י זה יהיה להאדם הצורך לזכות לבחינת נרנח"י שבנשמה. אולם הסדר הזה של הכבדת הלב, בא דוקא בעת שהאדם רוצה לעבוד בע"מ להשפיע, והוא נותן כוחות, בכדי להגיע לשמה, אז מתחיל ענין של הכבדת הלב…"


זאת אומרת, שמתגלה לו בדיוק אותו רצון , חלקי הרצון ,איפה שהוא כן עכשיו צריך לקבל תכונה חדשה , ע"מ להשפיע . אז , מרגיש רצון שלו כמת , כלא מסוגל ואז מגיע תיקון
"...וזה דומה להאם, שרוצה ללמד את הילד, שיוכל ללכת לבדו. היא יושבת על הברכים, ונותנת להילד שיתקרב אליה. ובזמן שהיא רואה, שהילד כבר קרוב אצלה, האם מתרחקת מן הילד. וזהו בכדי שהילד יתרגל ללכת לבד, בשיעור יותר גדול מכפי שהלך. אולם הילד מתחיל לבכות. הלא הוא התאמץ, ונותן כוחות בכדי שיתקרב אל האם, והוא בוכה, מדוע אמו התרחקה ממנו. והוא חושב, כאילו האם שונאת אותו, לכן היא מתרחקת ממנו. ולא יכול לדון את אמו לכף זכות, שההתרחקות שלה היא לטובת הילד.

מה שאם כן כשהילד לא התחיל ללכת, אין האם מתרחקת ממנו, אלא הוא רואה, שכל הזמן שהוא הולך, האם מחזיקה אותו בידה ומוליכה את הילד.וכמו כן בעבודה. מטרם שהאדם מתחיל ללכת לבד, כלומר מטרם שהוא יוצא מהכלל, שכל עבודתם הוא רק בחלק המעשה לבד, בלי כוונה דלהשפיע, זה נקרא, שהאם מחזקת את הילד בידה, ומוליכה אותו. זאת אומרת, אין הוא מרגיש שיש לו התרחקות מצד העליון, אלא אדרבה, הוא לא רואה שום חסרון בעבודתו. וממילא הוא לא יכול לומר, שמתרחקים ממנו. הלא הוא מרגיש שהוא קרוב.

והסיבה היא, היות שהוא הולך בתלם של הכלל, שהשכר הוא תועלת עצמו. אם כן, הדעה הזו היא קרובה אצל הגוף. לכן אין הגוף מתנגד לעבודתו, וממילא הוא מרגיש לאיש שלם. נמצא, שהוא במצב כמו שאמו מחזקת אותו ביד ומוליכה אותו.מה שאם כן בזמן שהוא יוצא מהכלל, שהוא רוצה לעבוד בע"מ להשפיע, הוא נבחן לילד שכבר מתחיל ללכת לבד. אז האם מתרחקת ממנו.

כל פעם שהוא חושב, שכבר הגיע לעבודה דלהשפיע, אז מלמעלה מראים לו, שהוא עוד רחוק מעבודה דלהשפיע. ובמה מראים לו שהוא רחוק, היות שמראים לו כל פעם מהו "ע"מ להשפיע". אז המחשבות האלו מביאות לו להאדם מחשבות זרות, עד שלפעמים הוא רוצה לברוח מהמערכה.ואח"כ נותנים לו עוד פעם התקרבות, שהוא מתחיל לחשוב, שעכשיו הוא קרוב להאם. אבל עוד הפעם מראים לו, שמתרחקים ממנו.

וזה שכתוב "אל תרחק ממנו". וכמו כן כתוב "אל תסתר פניך ממנו". שיש בזה ב' פירושים:א) היות שאתה מתרחק ממנו, זה גורם שאנחנו רוצים לברוח מהמערכה.ב) אל תרחק ממנו, תן לנו להבין, שזה לא התרחקות, אלא שזה אתה עושה לטובתנו,ושנדע שכל מה שאתה עושה, הכל לטובתנו..."

שאלה : בתחילת המאמר הוא מדבר על אמונה ( רב: שזאת תכונת ההשפעה ) איך עובדים עם אותה בחינת אמונה לעומת אותו גילוי , זכייה שהוא מדבר עליה , שזו ממש הרגשה בפועל , לעומת אמונה ,שהוא מתאר מצב ,שעדיין אין לך אותה הרגשה , אם אני מבין נכון ?
תשובה : כוח השפעה ,שאדם מקבל מהבורא בלבד ( מאיפה עוד ? ) הוא מגיע לאדם במידות . אם כוח השפעה הזה נותן לאדם רק יכולת להיות בלהתגבר על האגו שלו - זה נקרא להיות בלהשפיע ע"מ להשפיע , באמונה למעלה מהדעת , אז ,הוא נמצא ב"גלגלתא ועיניים" , בקטנות ובצורה כזאת הוא נמצא ב"נרן" מה שנקרא , באורות של נפש , רוח , נשמה , אורות דקטנות . אחר כך מגיע לו כוח השפעה , כוח אמונה יותר גדול , שהוא יכול גם לקבל ע"מ להשפיע , לעבוד עם רצונות שלו ,לא רק להיות למעלה מהם , אתם יחד להשתמש לטובת הזולת ודרך הזולת לבורא , דרך המערכת . אבל ,בכל זאת זו האמונה

תלמיד : זאת אומרת ,שאמונה זה המצב , שבו כן יש לי הרגשת הבורא
רב: לא , אם זה להשפיע ע"מ להשפיע אין לי הרגשת הבורא ממש
תלמיד : אז מה זה ?
רב: זו הרגשת הנוכחות , בואו נגיד , כמו עובר , כמו תינוק במשהו מגלה ,שהוא קשור לכוח העליון , אבל ,אין לו הרגשת כוח העליון ממש , כי הרגשה היא במה ,שהוא משותף עם כוח העליון , במה שהוא דומה לו . נגיד ,אני מרגיש איזה אדם , שהוא נמצא לפני ...אני הסתכלתי עליו , ישבתי לידו ,אבל, לא יכול להרגיש אותו , כי האו לא נמצא בהשגה . זה משהו ,שנוכח ולא ידוע , כי אין לך כלים שאתה יכול לעשות דימוי שלו , להידמות לו . אתה לא יכול לעשות כמוהו ,להשפיע ולכן אתה לא מבין אותו , אלא ,אתה יכול רק כאילו להיות נוכח , כמו ילד כלפי הגדולים , הוא נוכח ביניהם, אבל ,לא מבין ממש ולא מרגיש ממש בעולם שלהם , לכן , זה נקרא קטנות


תלמיד : אז אמונה זה קטנות ?
רב: לא , יש אמונה שלמה , שהיא גם כן בכלים דקבלה ואז הוא יכול לקבל ע"מ להשפיע ואם סתם אמונה זה בדגת הבינה - להשפיע ע"מ להשפיע
חזרה למעלה Go down
צפה בפרופיל המשתמש
yael



מספר הודעות : 582
Join date : 08.11.14

הודעהנושא: Re: העברת סיכום שעור בוקר יומי שלאון מפרסם בפייסבוק 15/9/2016   Sun Sep 18, 2016 6:40 pm

לחיים משה על היגיעה!!!!
חזרה למעלה Go down
צפה בפרופיל המשתמש
 
העברת סיכום שעור בוקר יומי שלאון מפרסם בפייסבוק 15/9/2016
חזרה למעלה 
עמוד 1 מתוך 1

Permissions in this forum:אתה לא יכול להגיב לנושאים בפורום זה
פורום הקבוצה הוירטואלית :: פורום הקבוצה הוירטואלית :: קבלה כללי-
קפוץ אל: