סיכום משיעור בוקר 06.03.2017 חלק א' ( נושא פורים ) 22 דקות
LEIDERMAN LEON-NAHUM·יום שני 6 מרץ 2017
האור של פורים
7) מובא בדברי האר"י (בתע"ס, חלק ט"ו) "וזה סוד מה שכתוב, וזכרם לא יסוף מזרעם. כי אותה ההארה היא בימי הפורים שבכל שנה ושנה. לכן לעתיד לבוא, כל המועדים יתבטלו, חוץ ממגילת אסתר. והטעם הוא, כי לעולם לא היה נס גדול כזה, לא בשבתות ולא ביום טוב, להתקיים הארה זו. ובבחינה זו יש יתרון גדול אל פורים על כל שאר הימים, אפילו בשבתות ויום טוב". ובפירוש "אור פנימי" מפרש שם, שענין האור הזה, שהיה בימי פורים, יכול להאיר רק בגמר התיקון ולא לפני זה. והאור הזה נקרא "אור של מטרת הבריאה". פירוש, אור החכמה המתלבש בכלים דקבלה. היינו, שהוא רוצה לקבל את הטוב ועונג, מה שיש שמה, שזה באה מכח מטרת הבריאה.
והאור הזה של מטרת הבריאה, הנקרא "אור החכמה", אינו יכול להאיר בלי לבוש, שהוא מתלבש באור תיקון הבריאה, הנקרא "אור דחסדים". ולפני גמר התיקון אור החכמה הזו, הנקרא "גדלות דחכמה", אינו יכול להאיר ביחד עם אור דחסדים. ואז היה נס, מחמת דברי הצומות וזעקתם, שהמשיכו גם אור דחסדים. ואז אור החכמה היה יכול להתלבש בתוך אור דחסדים, וזה נקרא, שהיה נס, בזה שהיה מאיר האור עוד לפני גמר התיקון, היות שמצד הטבע האור הזה יכול להאיר רק בגמר התיקון, שזה נקרא "לעתיד לבוא". והיה נס, שהיה מאיר עוד מטרם גמר התיקון. לכן אמרו חז"ל "כל המועדים יתבטלו חוץ ממגילת אסתר", היות האור של פורים הוא האור שיאיר לעתיד לבוא. (רב"ש ב', מאמר 21, "מהו שקוראים פרשת זכור לפני פורים, בעבודה", 1991)
בבבל העתיקה התלכדה קבוצת אברהם ,שקרא לעצמה יהודים , עם ישראל העתידי , שעברה תיקונים דרך מצרים , יציאת מצרים , ים סוף , ערבות , קבלת התורה , מדבר , השגת דרגת הבינה , כניסה לארץ ישראל , לקבל ע"מ להשפיע ( זה נקרא כיבוש הארץ , כיבוש הרצון ) ובניית בית המקדש הראשון - זה פסגת התיקון . אחר כך שבירה , חורבן וחזרה לבבל . ואז ,כמין גמר התיקון ,משהו מזה קורה בבבל וע"י זה ,שתקנו את עצמם ע"י תפילות , בקשות , חזרה בתשובה ,מה שנקרא , חיבור , אז , ע"י זה הם הגיעו לתיקון , למין גמר התיקון קטן , לעצמם . הם המשיכו הארה כזאת ,שהיא רק תבוא בגמר התיקון הכללי ,אבל ,בינתיים היא נמצאת בגמר התיקון הפרטי
"...אורה זו תורה
במגילה, ליהודים היתה אורה, זו תורה. י"ל כי ענין שם אורה על התורה הוא
במה שמאירה לכל העולם כולו, כמ"ש והארץ האירה מכבודו, וכמש"ל שעיקר
פעולת ישראל על כל העולם הי' בימי המן, שראו כל אפסי ארץ את ישועת אלהינו,
שאפי' בגלות לא יעזוב ד' את עמו, ועי"ז מתדבקים גרים בישראל, כי אין מקבלים
גרים בשלותן של ישראל. גם ע"י הפיזור בין אוה"ע מתודעים אוה"ע מאמונת
ישראל וחוזרים למוטב בכמה דברים, ע"כ אמר אורה זו תורה…." ( גנזי הראי"ה א-ז)
"...כל גלות שבני ישראל נכנסים בה היא רק להוציא ניצוצות קדושות שבתוך האומות , כמו שכתוב במדרש על הפסוק עם "אהבת ורעך …" שבני ישראל הם ערבים מה שקבלו התורה לתקן כל העולם…" ( ספר אמת )
"...ההבדל בין נס חנוכה לנס פורים
הנה חז"ל אמרו, "מאי חנוכה, תנו רבנן, בכ"ה בכסלו יומי דחנוכה" וכו' (שבת כ"א ע"א). היינו חנו-כה, שבכ"ה היה להם חנייה מהמלחמה. ויש להבין, שענין חניה הוא דווקא באמצע עבודה. ועומדים לנוח, בכדי לקבל כוחות חדשים, שיוכלו ללכת הלאה, ולנצח את המלחמה עד גמרה.
ויש להבין החניה הזו מהי. הנה חז"ל אמרו, שאז היונים גזרו על ישראל, שלא לעסוק בתורה. היינו שהנס היה רק על גאולת הרוחניות, שהוא צרכי הנשמה. מה שאין כן בפורים היה גאולת הגופות.
לכן בחנוכה ניתן לנו את הכרת הנס בענין הלל והודאה, מה שאין כן בפורים, משתה ושמחה כתיב, משום שהנס היה על הגופים. לכן צריך להיות הכרת הנס עד הגוף, היינו במשתה ושמחה.
הנה להבין את כל הנ"ל בדרך העבודה ומוסר, יש להבין מה שאמרו חז"ל, "ואהבת את ה' בכל לבבך - בשני יצריך, ביצר טוב וביצר הרע" (ברכות נ"ד). הנה יש לנו לעבוד ה' ביצר טוב, היינו לעסוק בתורה ומצוות להשפיע נחת רוח ליוצרו. וענין יצר הרע, מהו. הנה היצר הרע כידוע, זהו הרצון לקבל שבנו. ויש להבין, איך שייך שהרצון לקבל יהיה עובד ה'.
וכפי המבואר בהסולם, שבזמן שהאדם עוסק בקבלת התענוגים על מנת להשפיע, אז אין שום רע ברצון לקבל, כמו שכתוב "בראתי יצר הרע בראתי תורה תבלין", שעל ידי התורה נמתק היצר הרע, כמבואר.
הנה הנס של חנוכה היה רק בבחינת היצר הטוב. לכן נקרא זה רק "חניה", משום שעוד לא נשלמו העבודה, היינו שיש עוד לתקן את היצר הרע, שנקרא בחינת גוף. וזה היה רק נס של פורים.
וזה ענין "קיימו וקבלו", עד כאן באונס, משום שהיצר הרע עוד לא הסכים לעבודה, משום שעוד לא קיבל את תיקונו. ועכשיו, שהיה הנס בגאולת הגופים, שאז מקויים "בכל לבבך - בשני יצריך", לכן נקרא זה ברצון.
לכן יש בחנוכה היכר הנס רק בהלל והודאה, שהוא רק צרכי הנשמה. מה שאין כן בפורים עושים היכר הנס במשתה ושמחה, שזה נוגע עד הגוף. (רב"ש ג', מאמר 899, "חנו-כה")
אינדקס 