סיכום משיעור בוקר 27.03.2017 חלק א' ( מאמר : אתם נצבים היום כולכם ) 27 דקות
LEIDERMAN LEON-NAHUM·יום שני 27 מרץ 2017
"...המפורשים שואלים על מה שכתוב "אתם נצבים היום כלכם, ראשיכם, שבטיכם, זקניכם, ושוטריכם, כל איש ישראל", שמתחיל בלשון רבים "אתם", ומסיים בלשון יחיד "כל איש ישראל". הנה המחבר הספר "המאור ושמש" מתרץ, שבזה שאומר בלשון רבים ובלשון יחיד, מרמז בזה על ענין של אהבת חברים. שעל ידי זה שיש בכם "ראשיכם, שבטיכם, וכו'", ומכל מקום כל אחד אינו רואה אצלו יותר מעלה מכל איש ישראל, אלא כולם שוים, בזה שאין אחד מקטרג על השני. לכן גם מלמעלה גם כן מתנהגים כן במידה כנגד מידה. לכן מושפע למטה כל טוב.
הנה לפי דרכנו, שלומדים הכל על נושא אחד, יוצא הענין כך. האדם צריך לקבל על עצמו מלכות שמים "כשור לעול וכחמור למשא", שהם בחינת מוחא וליבא. היינו שכל עבודתו של אדם צריכה להיות בעל מנת להשפיע.
ולפי זה נמצא, אם האדם עובד עבודתו בעל מנת להשפיע, ולא רוצה שום תמורה חזרה, אלא הוא רוצה רק לעבוד עבודת הקודש, ואינו מקוה שיתנו לו שום הוספה על מה שיש לו. היינו, ואינו רוצה אפילו שום הוספה בעבודה. היינו בזה שהוא מקבל איזה ידיעה, שהוא הולך על דרך הנכונה, שבטח שזה הוא תביעה צודקת, מכל מקום גם על זה הוא מוותר, משום שהוא רוצה ללכת בעינים עצומות להאמין בה'. ומה שיש ביכולתו הוא עושה, והוא שמח בחלקו.
היינו אפילו שהוא מרגיש, שיש אנשים, שיש להם קצת הבנה בעבודת ה', והוא רואה, שהוא ריקן מכל. דהיינו שיש הרבה פעמים, שגם הוא מרגיש טעם בעבודה, ולפעמים הוא מרגיש, שהוא בבחינת "ראשיכם". זאת אומרת, שלפעמים הוא חושב, שעכשיו הוא בא לידי מדרגה, שעוד אין באפשרותו מציאות, שיוכל לרדת למצב של שפלות. שפירושו הוא, למצב, שאם הוא רוצה לעסוק בעבודת ה', הוא צריך לעשות מאמץ גדול להכריח את גופו. שאז, מה שהוא עושה, הוא בכפיה, משום שאין לו שום חפץ בעבודה, אלא שהגוף רוצה רק במנוחה, שלא איכפת לו שום דבר.
אלא שאז הוא מרגיש, שהוא כבר בא לידי ידיעה ברורה, שאין דבר אחר בעולם, אלא לעסוק בעמ"נ להשפיע. ואז בטח שיש לו טעם בעבודה. ואז כשמסתכל על המצבים הקודמים שהיו לו, הוא לא יכול להבין עכשיו, כשהוא במצב עליה. לכן לפי כל החשבונות, הוא מחליט, שעכשיו כבר אין שום מציאות, שתהיה לו פעם ירידה.
אבל לפעמים, אחר יום, או אחרי שעה, או אחר כמה דקות, הוא יורד למצב של שפלות. עד כדי כך, שהוא לא מרגיש על המקום, שנפל ממצב העליה שלו ל"עומקא דתהום רבה". אלא לפעמים, אחר שעה או שעתיים, פתאום הוא רואה, שנפל מרום המעלות. היינו ממה שהיה מקודם בטוח שהוא גבר בגברים, הוא נמצא כמו כל איש ישראל, היינו כמו עמך. ומתחיל אז לחשוב עצות בנפשו, ומה עלי עכשיו לעשות, איך אני יכול להרים את עצמי שוב למצב של גדלות, שהיה לי.
אז האדם צריך ללכת על דרך האמת. היינו לומר, שמה שאני נמצא עכשיו בתכלית השפלות, זאת אומרת, שמשמים זרקו אותי בכוונה תחילה, בכדי שאני אדע, אם אני באמת רוצה לעבוד עבודת הקודש מטעם להשפיע, או שאני רוצה להיות עובד ה' מטעם שענין זה מספק לי יותר משאר דברים.
ואז, אם האדם יכול לומר, שאני רוצה עכשיו לעבוד בעל מנת להשפיע, ואין אני רוצה לעבוד עבודת הקודש בעמ"נ שאני אקבל איזה סיפוק בעבודה, אלא זה לבד מספיק לי, בזה שאני עובד עבודת הקודש כמו כל איש ישראל, שהולך להתפלל או ללמוד איזה שיעור בדף היומי, ואין לו זמן לחשוב אז על איזו כוונה הוא לומד או מתפלל, אלא הוא מקיים פשוט מעשה בלי שום כוונה מיוחדת, אז הוא נכנס שוב לעבודת הקודש, משום שהוא רוצה עכשיו להיות פשוט עובד ה' בלי שום תנאים מוקדמים.
וזה שכתוב "אתם נצבים היום כולכם". היינו, כל הפרטים שעבר עליכם, היינו כל המצבים שהיו לכם, מצבים של גדלות או מצבים פחות מגדלות, שהיה נחשב למצב של בינוני וכדומה, אתם לוקחים את כל הפרטים, ואין אתם מחשיבים מדרגה לגבי מדרגה, מטעם שלא חשובה לכם שום תמורה, אלא חשוב רק שעושים רצון ה', שצוה לנו לעשות מצות וללמוד תורה, וזה אנו מקיימים, כמו כל איש ישראל הפשוט. היינו שהמצב שבו הוא נמצא עכשיו, הוא חשוב אצלו, כמו שהיה חושב שנמצא במצב הגדלות. אז "ה' אלקיך כרת עמך היום".
זאת אומרת, שאז ה' כורת עמו ברית. היינו דוקא בזמן שהאדם מקבל את עבודתו יתברך בלי שום תנאים, אלא שמסכים לעבוד את עבודת הקודש בלי שום תמורה, שזה נקרא "כניעה ללא תנאי ", אז הקב"ה כורת עמו ברית.
שענין כריתת ברית, פירוש אאמו"ר זצ"ל, שבזמן ששני אנשים רואים, שהם אוהבים זה את זה, אז הם כורתים ברית ביניהם, שהם ישארו באהבתם לתמיד. ושאל, אם הם אוהבים זה את זה, ומבינים שאהבה לא תפסוק מהם, אם כן הברית הזה למה לי. ולשם מה הם עושים את הברית הזה, היינו לאיזו תועלת. זאת אומרת, מה הם מרויחים בזה שעשו ענין של כריתת ברית. אם זה סתם טקס או שזה לאיזו תועלת.
ואמר, שענין כריתת ברית הוא, שכמו שעכשיו הם מבינים, שכדאי להם, שכל אחד יאהב את השני, משום הסיבות שהם רואים עכשיו, שכל אחד מרגיש את השני, שהוא דואג רק לטובתו, אז הם כורתים ברית. שכמו שעכשיו אין לאף אחד שום טענות לחבירו, אחרת לא היו עושים כריתת ברית, אז הם אומרים אחד להשני, שכדאי לנו לעשות כריתת ברית אחד ולתמיד. היינו באם שיהיה חס ושלום מצב, שיהיו טענות אחד להשני, שאז כל אחד יזכור את הכריתת ברית, שעשו אז בזמן שאהבה היתה מגולה בין שניהם.
כמו כן עכשיו, שאף על פי שהם לא מרגישים את שיעור האהבה כמו שהיה אז, מכל מקום הם מעוררים את האהבה הישנה, ולא מסתכלים על המצב שבו הם נמצאים עכשיו, והם חוזרים לעשות טובות זה לזה. וזהו שמועיל את ענין כריתת ברית. היינו אפילו בזמן שאהבה שהיתה ביניהם, פג טעמה, אבל מטעם שעשו את הכריתת ברית, יש להם כח לחזור ולעורר את האהבה, שהיתה להם מהעבר, המאירה, ומכניסים זה שוב לתוך העתיד.
נמצא לפי זה, עיקר הכריתת ברית, הוא לצורך העתיד. שהוא כעין חוזה שעושים, שלא יוכלו להתחרט במקום, שיראו, שאין עוד קשר האהבה כמו שהיה. שבשביל האהבה זו היה להם תענוג גדול, בזמן שכל אחד היה עושה טובות כל אחד להשני. ועכשיו, שנתקלקלה האהבה, נמשך מזה, שאין כוחות, שמי שהוא יכול לעשות משהו לטובת הזולת.
ואם הם כן רוצים לעשות משהו לטובת חבירו, אז הם צריכים להסתכל על כריתת ברית שהיתה להם אז, ומזה הם צריכים לבנות מחדש את האהבה. היינו כמו שהאדם שעשה חוזה עם חבירו, אז החוזה מקשר אותם, שלא יוכלו להתפרד אחד מהשני.
היוצא מזה הוא, כנ"ל "אתם נצבים היום כולכם". היינו שחושב פרטים, היינו "ראשיכם, שבטיכם, זקניכם, ושוטריכם, כל איש ישראל". היינו שמכל מדרגות הגבוהות שהיו לו, נחשב אצלו עכשיו, שהוא נמצא במצב של "כל איש ישראל". והוא מקבל על עצמו המצב הזה, כמו בהמצב שהיו לו מצבים טובים לפי דעתו. ואומר, אני עושה את שלי, וה' מה שהוא רוצה לתת לי אני מסכים, ואין לי שום בקורת. אז הוא זוכה לכריתת ברית, כנ"ל. זאת אומרת, שהקשר נשאר לתמידות, משום שה' כרת ברית עמו לנצחיות…"
זאת אומרת ,בכל רגע יש לנו אותה הזדמנות , אותה חובה גם כן ,אם אנחנו רוצים להתקדם בדרכנו ולהבין ,מה חובתנו - זה לכרות ברית. יש מצבים לזה יותר טובים ,פחות טובים כאילו , מצב הכי טוב זה מצב הכי גרוע ,כאשר אנחנו מרגישים את עצמנו ,שלא שייכים לא לדרך ולא לעבודה , לא לדבקות חברים או ללימוד , או ,בכלל לעבודה ללא שייכות לישר-אל וכו' . אז ,אנחנו דווקא רואים כריתת ברית , להזכיר את הברית מאהבה ולהמשיך אותו .
אנשי עבודה הם אלו ,ששמחים שיש להן עבודה , כמו שהוא אומר במקום אחר ,שמי שמומחה , מי שאוהב עבודה שלו , אז , הוא אוהב עבודה ולא התוצאה , השכר , אלא ,התענוג שלו בזמן שהוא עובד . כך אצלנו :
אם אנחנו נהנים מעבודה עצמה ,זה בזמן ,שאנחנו מהנים לבורא , אם אנחנו נהנים מהשכר , אז אנחנו לא נהנים מעבודה, אלא, מצפים לסוף עבודה ,מתי נקבל שכר . זה צריכים להשתדל כל הזמן למדוד ולכוון את עצמנו נכון בזמן העבודה , שהיא ,היא ,דווקא ,בזמן עבודה , היא בשבלינו העיקר התענוג . כמו שאנחנו נותנים תענוג לבורא בזמן הזה אנחנו גם כן נהנים מזה ,שנותנים לו תענוג ולא מזה ,שמצפים לשכר ואז לא הבורא ולא התענוג ,שיכולים להעביר לו ,הם העיקר , אלא ,אמצעי לשכר שלנו . זה ממש נקרא ע"מ לקבל וע"מ לקבל יותר גדול ,יותר אגואיסטי מזה ,שאנחנו רוצים להגיע לסיום של העבודה :
מתי סוף סוף זה יגמר ומתי אני אקבל ,מה שמגיע לי ?
לכן ,צריכים לחשוב על השינוי הדרישה , שינוי ערכים . אם גדלות הבורא היא באמת גדלות הבורא בינינו ,אז ,כל רגע בחיינו ,שאנחנו נרגיש התנגדות לחשוב איך להשפיע לו - זה בשבילנו תענוג ,כי אנחנו יכולים כאן ברגע זה להראות ,עד כמה שאנחנו רוצים לעשות משהו כדי ליהנות לו , אפילו סתם מחשבה עליו ללא שום קשר אלינו . כאן מתחילה נקיות העבודה בבדיקה, מה היא הסיבה ? מה היא התוצאה לכל המעשים שלי וכו'
שאלה : כאשר שני אנשים רגילים עושים ביניהם חוזה ויש קונפליקט ,אז ,אחד אומר רגע ,רגע בואו נעצור , מוציא חתיכת נייר -הנה יש בינינו חוזה , שזה כך וכך ואז יש מערכת משפטית ,שאותה מחייבת אדם לעמוד בחוזה וכו' ,מה מחייב אותנו בין חברים ? איזו חתיכת נייר ומערכת משפטית ?
תשובה : בין החברים או בינינו ובורא ?
תלמיד : בין חברים , מה מחייב אותנו להחזיר ,או ,לשמור אותה אהבה ,שהיא כרגע נשכחה לא מיראה , מהי חתכת נייר ,מערכת משפטית ,שאנחנו נוכל להוציא ולהגיד הנה חתמנו , כי כאשר אין אהבה
רב: אנחנו צריכים להבין ,שהקשר בינינו הוא יכול להתקיים רק ,אם אנחנו מחזיקים קשר עם הבורא , כי אין בנו שום מערכת ,שאנחנו יכולים לשמור על עצמנו בקשר בינינו ממצב למצב .
איך אני יכול לשמור את עצמי ?
מאיפה אני יודע ,באיזה מצב אני אהיה ברגע הבא ?
יש לי כאלו מצבים ,שאני שוכח על הכל , יש מצבים ,שאני נמצא בהתפעלות גדולה , יש מצבים שאני נמצא בכלל ללא התפעלות, מת ,וגם כלפי עולם הזה אני לא רוצה כלום ומכל שכן ברוחניות , ,או , ההפך בעולם הזה כן ולרוחניות לא , רוחניות כן עולם הזה לא . המצבים האלו מתחלפים בי ,מפני שיש מנוע גדול , שנקרא הנשמה הכללית השבורה , והיא אחרי שבירה ,כמו שהביאו אותה לשבירה מעולם אין סוף , כמו שאנחנו לומדים מתע"ס , מכל הירידות האלו עכשיו מביאים אותה לגמר התיקון רוצים או לא רוצים התהליך הזה הוא קורה , זה בג' צירים ,כמו שאנחנו לומדים . אז ,יוצא ,שמצבים מתחלפים ולא תלוים בי בכלל , כי יש מיליארדי חלקים של הנשמה הכללית , שהם כולם מתגלגלים בהתקשרויות ביניהם , כמו שראית בגוף החי , המתפתח ,כמו עובר , זה הוא מתפתח כל הזמן מכל מיני חלקים שלו קודם ואחר כך, ואנחנו לא יודעים בדיוק ,איך שזה קורה . בחכמת הקבלה כן ,אבל ,בכל זאת זה לא תלוי בנו ולכן איך אנחנו יכולים לכרות ברית ?
בינינו ?
וודאי ,שזה לא יקרה , כי אם אין קשר ,אז, אין קשר , יש קשר ,אז ,יש קשר . אבל, כל פעם ,כאשר מתחדשים רשימות החדשות לתיקון , אז , וודאי ,שאין קשר ,כי כולם באים מהשבירה כל החלקים האלו .
מה לעשות ?
רק דרך הבורא , לכן , קשר בינינו הוא רק קשר בינינו דרך כוח העליון , שהוא קבוע ולא משתנה ואנחנו יכולים לקשור גם כן קשר בינינו , ששייכים לאותו אבא . זה הכל
איך אנחנו משייכים את עצמנו לאותו מקור ?
ע"י לימוד , הפצה , קביעת עתים לתורה ,מה שנקרא , ע"י מורה וכו' ,אבל ,לא על ידינו . הקשר בינינו הוא נפסק כל רגע ורגע ואם עכשיו עדיין לא נפסק זה סימן ,שאנחנו קטנים , אבל, כאשר נהיה יותר גדולים, לא נרצה להסתכל אחד על השני , לשבת ליד השני , נגיע עד כמה שאנחנו דוחים זה לזה ,עד שנרצה לשרוף זה את זה . ואז ,וודאי ,במידה הזאת אנחנו נשתוקק לכוח המקשר , שזה הבורא . אבל ,בינתיים בואו נבדוק את עצמנו :
האם במצב ,שאנחנו מתנתקים מעבודה , נגיד ,עכשיו חזרנו מכנס , כנס קייב , היית התפעלות מסוימת וחזרנו ונמצאים במשך ימים במצב מסוים , ממדרגה ,שהיית שם ,ירדנו , בצורה טבעית זה ככה , האורות המקיפים מסתלקים ואנחנו צריכים להיכנס למצב החדש . ובין זה לזה ישנם מצבים כאלו אפורים כביכול ,
האם אנחנו מרוצים , שמחים ,שאנחנו ניכנס לניתוק היחסי מההתפעלות ?
אם אנחנו מדברים על העבודה ,מתי שאנחנו עושים עבודה ובזה גורמים נחת רוח לבורא - הם המצבים הכי טובים ולא מתי שטוב לי , הכוונה לבהמה שלי , לאגו שלי , כי אני עדיין לא מתוקן , לא ע"מ להשפיע , אז ,דווקא ממצבים האלו , ממצב החושך אני יכול לעשות עבודה הכי טובה .
לכן ,כמו שזוהר אומר ,אתם ,שהופכים את הלילה ליום , חושך לאור - זה תלוי ,איך אתה מתחשב בלילה או ביום , כאשר לא מאיר לך, אתה רואה בזה הזדמנות עכשיו לעשות מאמצים ובזה לגרום נחת רוח לבורא . יש בזה עבודה מסוימת , שלא יהיה ,כמו אותו עבד ,שלוקח חרף ומגן לא אמתי , זה כבר משהו אחר , אבל ,ככה אנחנו צריכים לראות .
לכן ,אני פונה לכל האנשים שאחרי , כי שמעתי הרבה ,שאחרי כנסים , כאלו אירועים ,ישנה ירידה . זאת לא ירידה ,אלא ,ירידה לצורך עליה , שאנחנו דווקא בזמנים האלו יכולים למדוד את עצמנו ,עד כמה שאנחנו בעלי עבודה או לא .
האם אני שמח מזה ,שיש לי מקום עבודה ?
מתגלים כלים שבורים ,שבהם אני מרגיש חוסר התרוממות ואני שמח מזה ,שנתנו לי עוד מקום לעבודה , עוד שטח . זה מאוד חשוב .
לפי זה אני מודה לבורא , שאם הוא נותן לי עבודה ,זאת אומרת יש בינינו ברית , הוא מגלה לי ,שאני לא נשאר כבהמה בכלל מנותק מכל , כאילו שכחתי על הכל , נשאר בחיים שלי הרגילים - עבודה , בית , כל מיני בעיות ,או ,שמחות קטנות ,כמו שיש אצל אדם הרגיל , אלא ,אני מרגיש או טוב לי או רע לי בקשר עם עבודה רוחנית . זה נקרא ,שברית קיימת ועוד יותר קיימת ,מתי שאני נמצא בחושך ושמח מזה . זה תלוי ,כמו שאנחנו לומדים בתע"ס, במצבים ,שאנחנו מכינים לעצמנו ,
האם אנחנו מכינים לעצמנו אורות המקיפים ,שיהיו פועלים עלינו בזמן ,שאנחנו לא נמצאים באורות הפנימיים ?
נכון ,שאין עדיין פנימי , מקוף ,כמו שמדובר בתע"ס , אבל ,בכל זאת ,ישנם מצבים ,שאנחנו בהם נמצאים באיזושהי התפעלות , הארה , יותר מבינים , יותר מרגישים וישנם שלא . אז ,במצבים שלא מרגישים התפעלות , התקרבות להבחנות רוחניות ,
האם מאיר לנו איזה אור בטחון ?
וגם כן האור ביטחון הזה, מהו טבעו ?
אור ,שהוא מאיר לנו ככה בצורה אגואיסטית ,או ,מתחיל להאיר לי דווקא למעלה מהדעת , למעלה מהאגו שלי , צריכים בדיקות .
אינדקס 