מילוי הרוחני בא "לפום צערא אגרא", משום שהצער והיסורים מזה שחסר לו - מודד לשיעור הצורך, ולפי שיעור הצורך בא שיעור השכר - המילוי לחיסרון. לכן הרגשת החיסרון נקראת מתנה מה', כי על ידה יוכל לקבל מילוי.
ועל האדם לסדר החיסרון בצורה נכונה, במקום הנכון - לתכונת ההשפעה, שאז ה' ממשיך לתת לו כוח לעסוק בתורה ומצוות על מנת להשפיע, ואז ההסתרה עוברת ממנו.
6.קטע לדיון
נשמה - האור שמתלבש בכלי שנקרא גוף, שהוא הרצון לקבל.
הרצון לקבל צריכים לברר מן הש"ך ניצוצים, שנפלו לבי"ע, שהקליפות אוחזים את הניצוצים דקדושה, שנפלו לבי"ע. וכשמבררים כלי לקבל את הנשמה, להיות משפיע, על ידי התורה יכולים לנצח את היצר הרע.
קבר - מקום מנוחת הגוף. מערת המכפלה - כפילות זה שיתוף הרחמים בדין, שמלכות עלתה בבינה, ומזה יש: מלכות בבינה, בינה דבינה, בינה במלכות, מלכות דמלכות.
הגוף (הרצונות) צריך לקבל תיקון של שיתוף מידת הרחמים בדין - לכלול הרצון לקבל, שהוא הדין, ברחמים. ואז הגוף, הכלי, יהיה מוכשר לקבל את אור הנשמה, שזה נקרא "תחית המתים", שהגוף קם לתחיה משבירת הכלים וחטא של עץ הדעת, מנשירת אברים. ועל ידי התיקונים של שיתוף מידת הרחמים בדין, מתקנים את הגוף, הנקרא כלי, שבו יכול שוב לשכון אור ה', שהוא נשמת האדם.
מ- 6/12/2014
קטע הכנה
ויש לפרש את זה על דרך העבודה. הנה "קורות ביתו" הוא מלשון "מקרה", היינו כל מה שעבר על אדם בביתו. היות שהאדם מובן לנו בשתי הבחנות: בידע, היינו בשכל, ובהרגשה. זאת אומרת, מה שהאדם מרגיש בלבו, אם טוב לו או חס ושלום להיפך. והנה המקרים האלו, שעוברים על האדם, מעוררים לו שאלות בחיי יום יום. וזה נוהג בין אדם למקום, וכמו כן בין אדם לחבירו.
1.קטע לדיון
ובעל הסולם זצ"ל אמר משל, על מה שיש לאדם טענות ותביעות להבורא, שהוא לא עונה לו על משאלותיו. שזה דומה לאדם, שהולך עם ילד קטן ברחוב, והילד בוכה בבכיות איומות. וכל אנשים שברחוב מסתכלים על האב, איזה מן אכזריות נמצאת באדם זה, שהוא יכול לשמוע בקול בכיותיו ואינו שם לב לכל זה. לאנשים ברחוב הילד מעורר רחמים עם בכיותיו, ולאדם הזה, שהוא אביו, אינו כך. הלא יש כלל, "כרחם אב על בנים".
והנה לקול בכיות הילד, הלכו אנשים אל אביו ושאלו, איפוא הרחמנות של אביו. אז אביו השיב להם, ומה אני יכול לעשות, שבני, מחמד נפשי, שאני שומר עליו כבבת עיני, דורש ממני, שאני אתן לו סיכה, לדקור את עיניו, מסיבת שמגרד לו בעינים. האם בזה שאני לא ממלא את משאלותיו, אני נקרא "אכזר". או מטעם רחמנות עליו, אני לא אתן לו, שידקור את עיניו, וישאר סימא ועיור לעולמים.
אי לזאת, אנו צריכים להאמין, שכל מה שהבורא נותן לנו, הוא לטובתינו. הגם שאנו צריכים להתפלל על כל צרה שלא תבוא, שהבורא יסיר ממנו את הצרות האלו. אבל אנו צריכים לדעת, שתפלה לחוד, ועניית התפלה לחוד. זאת אומרת, אם אנו עשינו את מה שעלינו לעשות, אז הבורא עושה מה שהוא טוב בשבילנו, כמשל הנ"ל. ועל זה נאמר "וה' הטוב בעיניו יעשה".
2.קטע לדיון
ותירוץ, שהברית מה שהם עושים, אין זה על עכשיו, משום שעכשיו, בזמן שהאהבה מורגשת ביניהם, אין צורך לכריתת ברית. אלא הכריתת ברית נעשתה בכוונה תחילה על העתיד לבוא. היינו לאחר זמן, יכול להיות שהם לא ירגישו את האהבה כמו עכשיו, שגם אז יקיימו ביניהם היחסים כמקדם. ועל זה באה הכריתת ברית.
ולעינינו גם כן, הגם שעכשיו לא מרגישים את האהבה, כמו שהיתה בעת התיסדות החברה, מכל מקום כל אחד צריך להתגבר על דעתו וללכת למעלה מהדעת. ואז ע"י זה יתוקן הכל. וכל אחד ידון את חבירו לכף זכות.
ובזה נבין את דברי חז"ל, מה שאמרו "לעולם ימכור אדם קורות ביתו ויקח מנעליו לרגליו". "מנעליו" הוא מלשון "נעילת דלת", שפירושו "סגירה". שהאדם, לאחר שריגל את חברו, ש"ריגל" הוא מלשון "רגלים", שימכור אדם "קורות ביתו", היינו כל המקרים שעבר על ביתו בקשר בין אדם לחבירו, היינו שיש לו מרגלים, שאומרים לו דיבה רעה על החברים.
3. שיר
4. קטע לדיון
שאלה: לאיזה דרגה צריך האדם להגיע שלא יצטרך להתגלגל פעם שנית.
הנה בשער הגלגולים (דף י' טור ב') כתוב שם, "שכל בני ישראל מוכרחים להתגלגל עד שיושלמו בכל הנרנח"י. אמנם רוב בני אדם אין להם כל החמישה חלקים, הנקראים נרנח"י, רק נפש בלבד, אשר היא מן העשיה".
משמע מכאן, שכל אחד צריך לתקן רק חלקו ושורש נשמתו, ולא יותר. ובזה נשלם בחינתו מה שהוא צריך לתקן.
והענין הוא, כי צריכים לדעת, שכל הנשמות נמשכות מנשמת אדם הראשון, כי לאחר שחטא בחטא עץ הדעת, נתחלקה נשמתו לשישים רבוא נשמות, זאת אומרת, מה שהיה לאדם הראשון אור אחד, הנקרא בלשון הזה"ק, "זיהרא עילאה", שהיה לו בגן עדן בבת אחת, היא מתפשטת לחלקים רבים
5.קטע לדיון
הדרגה הראשונה שאדם נולד
בזהר משפטים (דף ד' אות י"א בהסולם) כתוב שם, וזה לשונו "בוא וראה, אדם כשנולד, נותנים לו נפש מצד הבהמה מצד הטהרה, מצד אלו שנקראו אופני הקודש, דהיינו מעולם העשיה. זכה יותר, נותנים לו רוח מצד חיות הקודש, דהיינו מצד היצירה. זכה יותר, נותנים לו נשמה מצד הכסא, דהיינו מעולם הבריאה. זכה יותר, נותנים לו נפש בדרך האצילות. זכה יותר, נותנים לו רוח דאצילות מצד העמוד האמצעי, ונקרא בן אל הקב"ה, זה שכתוב, בנים אתם לה' אלקיכם. זכה יותר, נותנים לו נשמה שהם בינה, שעליהם נאמר, כל הנשמה תהלל יה. ונשלם בהם שם הויה".
6. קטע לדיון
וכמו כן מובא בהסולם, (הקדמת הזהר דף צ"ג, ד"ה והענין), וזה לשונו "והענין ההוא דטעין חמרי, הוא סוד הסיוע לנשמות הצדיקים הנשלח להם ממרומים בכדי להעלותן ממדרגה למדרגה, כי לולא הסיוע הזה שהקב"ה שולח לצדיקים, לא היו יכולים לצאת ממדרגתם ולהתעלות יותר למעלה. ולכן שולח הקב"ה לכל צדיק וצדיק נשמה גבוהה ממרומים, לכל אחד לפי מעלתו ומדרגתו, המסייעת לו בדרכו, והוא נקרא, עיבור נשמת הצדיק, וזה נקרא, גילוי נשמת הצדיקים".
היוצא מזה, מה שאומרים, אין בו דור שלא יהיה בו כאברהם יצחק ויעקב, אין הפירוש שהם נולדו כך ושאין להם בחירה, אלא אלו אנשים שמשתדלים ללכת בדרך האמת, ונותנים את היגיעה מה שצריכים לתת, אלו אנשים מקבלים תמיד עזרה מלמעלה על ידי עיבור נשמת הצדיקים, שמקבלים כח לעלות במדרגות עליונות.
נמצא, שכל מה שנותנים מלמעלה הוא בדרך סיוע, אבל לא בלי שום עבודה ובחירה.
וקיום העולם הוא על ידי הצדיקים האלו שממשיכים שפע מלמעלה, וע"י זה יש קיום העולם.
קטע הכנה
. העליון זה מי שקובע לך כל העולם. העליון זה אח"פ שבתוכו אתה נמצא כעובר או כמשהו, ושהוא מייצב לך את העולם. אם אתה מרגיש גם כן מי שמייצב לך את העולם, שאתה אומר אתה רואה את העליון, זאת אומרת אתה, שאתה רואה עכשיו את כל העולם הזה, עד כמה שהרגש והשכל שלך מגיע, אתה גם צריך בעולם הזה עכשיו, איפה שאתה נמצא, מה שאתה רק יכול ככה לספוג בתכונות רצונות ומחשבות שלך, אתה בסך הכול צריך להוסיף לתמונה הזאת עוד כוח נוסף שמייצב את העולם הזה, מארגן אותו, מפעיל תוכנה מיוחדת וכך הוא מחזיק אותך, מייצב אותך ואת העולם שאתה בו נמצא. וכוח
1 קטע לדיון
במידה שיש לאדם השפעת המאור מלמעלה, במידה הזאת הוא יכול להשפיע, לצאת מעל עצמו, ובמידה הזאת זה נקרא שיש לו ביטחון בחיים הרוחניים. זה הפוך לגמרי ממה שאנחנו רואים בעולם הזה, זאת אומרת הכל תלוי בעצם במאור שפועל, שמשפיע, שממלא אותו. איך אדם בודק שהוא נמצא ברצון על מנת לקבל ולכן הוא מתחיל לחשוב עכשיו על חשבונות ארציים? הכל תלוי בסביבה. כי לאדם צריך להיות איזה קנה מידה, משהו, איזו רמה, סרגל, משקל, איזו מדידה שכנגדה הוא בודק. לכן הוא תמיד צריך תמיכה. כי מתוך המצבים שלנו אנחנו רואים שלפעמים אנחנו נמצאים בקו של השפעה ומוכנים לזרוק את כל העולם הזה מעל כתפינו, לא להיות שייך אליו. ולפעמים הפוך, אנחנו מתחילים לראות עד כמה היינו מטומטמים, הרי אני צריך לדאוג לחיים האלה ולעולם הזה, לכל מה שיש לי כאן. אלא שהכל תלוי בהשפעת האור עלי, או שהוא זורק אותי לכיוון הזה או לכיוון ההוא. אבל האמת היא שבזה, מפעולות הבורא עלינו, אנחנו לומדים עד כמה אנחנו כולנו נתונים לפעולת האור ולתוצאה מפעולתו. אבל האם זה טוב או לא טוב שאני עד כדי כך ללא כוחות מעצמי? אין כאן שאלה, כי אני בכלל נטול כוחות מעצמי. יש לי רצון שתלוי פשוט במי משפיע עליו, או צד ימין או צד שמאל, כך הרצון שלי עובד. לכן אני רק צריך להעמיד את עצמי בצורה נכונה כלפי הבורא, במצב שאני במאה אחוז תלוי בו. אבל על ידי הסביבה ועבודה עצמית אני תמיד יכול לקבוע את הרגע הקרוב אלי. בצורה כזאת האדם משייך כל הזמן את כל הרגעים, הוא מכתיר אותם לבורא וכך מתקדם.
מתוך שיעור בוקר, כתבי בעה"ס, הביטחון הוא הלבוש להאור 07.11.14
2 קטע לדיון
הקדמה לספר הזוהר
א) רצוני בהקדמה זו, לברר איזה דברים פשוטים לכאורה, כלומר, אשר ידי הכל ממשמשות בהם, והרבה דיו נשפכה בכדי לבררם. ובכל זאת, עדיין לא הגענו בהם לידי ידיעה ברורה ומספקת. שאלה א) מה מהותנו. שאלה ב) מה תפקידנו בשלשלת המציאות הארוכה, שאנו טבעות קטנות הימנה. שאלה ג) הנה כשאנו מסתכלים על עצמנו אנו מרגישים את עצמנו, מקולקלים ושפלים עד שאין כמונו לגנות. וכשאנו מסתכלים על הפועל שעשה אותנו, הרי אנו מחויבים להמצא ברום המעלות שאין כמוהו לשבח, כי הכרח הוא, שמפועל השלם תצאנה פעולות שלמות. ד) לפי שהשכל מחייב, הלא הוא ית' הטוב ומטיב שאין למעלה הימנו ית' ואיך ברא מלכתחילה כל כך הרבה בריות שתתענינה ותתיסרנה בכל ימי היותן, והלא מדרך הטוב להטיב, ועכ"פ לא להרע כל כך. ה) איך אפשר שמהנצחי שאין לו ראשית ואין לו תכלית, תמשכנה בריות הוות וכלות ונפסדות.
3 שיר
4 קטע לדיון
הקדמה לספר הזוהר
לפיכך השכל הבריא מחייב אותנו להבין, את ההיפך מהנראה בשטחיות, ולהחליט שאנו באמת בריות טובות ונעלות ביותר, עד שאין קץ לחשיבותנו, דהיינו ממש באופן הראוי והמתאים לבעל מלאכה שעשה אותנו. כי כל משהו חסרון שתרצה להרהר על גופותנו, הנה אחר כל מיני תירוצים שאתה מתרץ לך, הוא נופל רק על הבורא ית', שברא אותנו ואת כל הטבעים שבנו, שהרי ברור, שהוא עשנו ולא אנחנו, גם ידע כל אלו התהלוכות, אשר תמשכנה לצאת מכל אלו הטבעיות והנטיות הרעות שנטע בנו. אלא הוא הדבר אשר אמרנו, שצריכים אנו להסתכל על סוף המעשה. ואז נוכל להבין הכל. ומשל בפי העולם, אל תראה דבר לשוטה באמצע מלאכתו.
5 קטע לדיון
ולפיכך השכל הבריא מחייב אותנו להבין, את ההיפך מהנראה בשטחיות, ולהחליט שאנו באמת בריות טובות ונעלות ביותר, עד שאין קץ לחשיבותנו, דהיינו ממש באופן הראוי והמתאים לבעל מלאכה שעשה אותנו. כי כל משהו חסרון שתרצה להרהר על גופותנו, הנה אחר כל מיני תירוצים שאתה מתרץ לך, הוא נופל רק על הבורא ית', שברא אותנו ואת כל הטבעים שבנו, שהרי ברור, שהוא עשנו ולא אנחנו, גם ידע כל אלו התהלוכות, אשר תמשכנה לצאת מכל אלו הטבעיות והנטיות הרעות שנטע בנו. אלא הוא הדבר אשר אמרנו, שצריכים אנו להסתכל על סוף המעשה. ואז נוכל להבין הכל. ומשל בפי העולם, אל תראה דבר לשוטה באמצע מלאכתו.
6 קטע לדיון
והנה נתבאר היטב דבר התיקון של הרצון לקבל המוטבע בנשמות מצד מחשבת הבריאה כי הכין הבורא ית' בשבילן ב' מערכות הנ"ל זה לעומת זה שעל ידיהן עוברות הנשמות ומתחלקות לב' בחינות, גוף ונפש, המתלבשים זה בזה, וע"י תורה ומצות, נמצאים בסופם, שיהפכו צורת הרצון לקבל כמו צורת הרצון להשפיע, ואז יכולים לקבל כל הטוב שבמחשבת הבריאה, ויחד עם זה זוכים לדבקות חזקה בו ית', מפאת שזכו ע"י העבודה בתורה ומצות, להשואת הצורה ליוצרם. שזה נבחן לגמר התיקון. ואז, כיון שלא יהיה עוד שום צורך לס"א הטמאה, היא תתבער מן הארץ ויבולע המות לנצח. וכל העבודה בתורה ומצות, שניתנה לכלל העולם במשך שתא אלפי שני דהוי עלמא, וכן לכל פרט במשך שבעים שנות חייו, אינה אלא להביאם לגמר התיקון של השואת הצורה האמורה. גם נתבאר היטב, ענין התהוות ויציאת מערכת הקליפות והטומאה מקדושתו ית', שהיה מוכרח זה, כדי להמשיך על ידה בריאת הגופים, שאח"כ יתקנו אותו ע"י תורה ומצות, ואם לא היו נמשכים לנו הגופים ברצון לקבל שבהם המקולקל, ע"י מערכת הטומאה, אז לא היה אפשר לנו לתקנו לעולם כי אין אדם מתקן מה שאין בו.
קטע הכנה
*** יש כוח עליון אחד מטפל באדם משני הצדדים. מצד אחד מסובב לו כל מיני אירועים, מצבים, מקרים, ורוצה שאדם יגיב על כל הדברים האלו כאילו שיש רק כוח אחד, "אין עוד מלבדו". אדם לא יודע, לא מרגיש את הבורא, לא מבין אותו, הוא צריך פשוט לקחת בחשבון שככה זה. "אין עוד מלבדו" הוא מסובב לי את הכול.
וגם שמביא לי כל מיני ספקות ודחפים נגד הייחודיות של הבורא, גם הוא עושה. רק נקרא אחר, לא הבורא אלא אחר, צד השני. וכל הזמן אדם צריך להחזיק את עצמו בזה. אם הוא משתדל להחזיק את עצמו בזה שהכול מקבל מהבורא, גם דברים כאילו הטובים וגם דברים הרעים - המחשבות להתחבר, ומחשבות לעזוב, ובכל מיני אופנים -אם הוא מחזיק בזה, הוא מתחיל לשמוע איזה גל מיוחד שזו ההתקשרות שלו לבורא. אבל בתנאי שהוא מתייחס למה שיש לפניו ומה שיש מתוכו כשבא מכוח אחד. בזה הוא מסובב איזה וסת שבו, לגל שמתחיל להרגיש איך לגשת לבורא. בונה לו כל מיני אירועים, מצבים, מקרים, ורוצה שאדם יגיב על כל הדברים האלו כאילו שיש רק כוח אחד, "אין עוד מלבדו". אדם לא יודע, לא מרגיש את הבורא, לא מבין אותו, הוא צריך פשוט לקחת בחשבון שככה זה. "אין עוד מלבדו" הוא מסובב לי את הכול.
וגם שמביא לי כל מיני ספקות ודחפים נגד הייחודיות של הבורא, גם הוא עושה. רק נקרא אחר, לא הבורא אלא אחר, צד השני. וכל הזמן אדם צריך להחזיק את עצמו בזה. אם הוא משתדל להחזיק את עצמו בזה שהכול מקבל מהבורא, גם דברים כאילו הטובים וגם דברים הרעים - המחשבות להתחבר, ומחשבות לעזוב, ובכל מיני אופנים -אם הוא מחזיק בזה, הוא מתחיל לשמוע איזה גל מיוחד שזו ההתקשרות שלו לבורא. אבל בתנאי שהוא מתייחס למה שיש לפניו ומה שיש מתוכו כשבא מכוח אחד. בזה הוא מסובב איזה וסת שבו, לגל שמתחיל להרגיש איך לגשת לבורא. [חלק, ד38]
1. קטע לדיון
"ענין אמת ואמונה, שהם שני דברים המנוגדים זה לזה. כי אנו רואים, שבהתפלה שלנו, שתיקנו אנשי כנסת הגדולה, גם שם יש לנו שני דברים המנוגדים זה לזה. כי מצד אחד סדרו לנו סדר של תפלה. שענין תפלה שייך לומר דוקא בזמן, שהאדם נמצא בחסרון. ולא עוד, שאמרו חז"ל "תפלה צריכה להיות מעומקא דליבא", שפירושו, שהתפלה שאנו מתפללים לה', צריכה להיות מעומק הלב, היינו שיהיה החסרון מורגש בכל הלב.
2. קטע לדיון
אם שש מאות אלף איש מסתלקים מכל עסקיהם לצרכי עצמם, ואין להם שום עסק בחייהם, רק לעמוד על המשמר תמיד, שלא יחסר שום צורך לחבריהם. ולא עוד, אלא שיעסקו בזה באהבה עצומה, בכל לבבם ונפשם, ככל גדרה של המצוה "ואהבת לרעך כמוך". אז ברור בלי שום ספק, שאפס כל צורך מכל יחיד מחברי האומה, לדאוג מה בשביל קיומו עצמו. ונעשה משום זה, מופנה גמור משמירת קיומו עצמו, ויכול לקיים בנקל את המצוה של "ואהבת לרעך כמוך". כי איך יפול לו איזה פחד כרגע על קיומו עצמו, בה בשעה ששש מאות אלף איש אוהבים נאמנים, עומדים על המשמר הכן, בהשגחה עצומה, שלא יחסר לו כלום מצרכיו. ולפיכך, אחר שכל חברי האומה הסכימו לדבר, תיכף ניתנה להם התורה, כי עתה המה נעשו מוכשרים לקיימה.
(בעל הסולם, מתן תורה, אות ט"ז)
3.שיר
4.לדיון
אם שש מאות אלף איש מסתלקים מכל עסקיהם לצרכי עצמם, ואין להם שום עסק בחייהם, רק לעמוד על המשמר תמיד, שלא יחסר שום צורך לחבריהם. ולא עוד, אלא שיעסקו בזה באהבה עצומה, בכל לבבם ונפשם, ככל גדרה של המצוה "ואהבת לרעך כמוך". אז ברור בלי שום ספק, שאפס כל צורך מכל יחיד מחברי האומה, לדאוג מה בשביל קיומו עצמו. ונעשה משום זה, מופנה גמור משמירת קיומו עצמו, ויכול לקיים בנקל את המצוה של "ואהבת לרעך כמוך". כי איך יפול לו איזה פחד כרגע על קיומו עצמו, בה בשעה ששש מאות אלף איש אוהבים נאמנים, עומדים על המשמר הכן, בהשגחה עצומה, שלא יחסר לו כלום מצרכיו. ולפיכך, אחר שכל חברי האומה הסכימו לדבר, תיכף ניתנה להם התורה, כי עתה המה נעשו מוכשרים לקיימה.
(בעל הסולם, מתן תורה, אות ט"ז)
5. קטע לדיון
*** הבורא פוגע דווקא במקומות שאתה צריך לראות את עצמך כלא מסודר, כמפסיד, וכל זה כדי שאתה תשים שם תשומת לב. הבעיה שלך היא שאתה, מיד כשמגיע לך משהו, אתה מתחיל לבדוק את זה כלפי עצמך ולא כלפי החיבור. אתה תיקח רק הבחן אחד- חיבור שלי עם החברים. שם הייתה שבירה. יותר מזה אני לא צריך. מה אני צריך לעשות כדי להחיות, כדי לשחזר את החיבור, מה עלי לעשות? אבל רק על זה. אין לי למה לדאוג יותר.
עכשיו, אם אתה, מתוך חיבור או חוסר חיבור, תראה את כל החיים שלך, אתה תראה את זה בתדר, בגל, בצבע, בזווית אחרת לגמרי. אתה תתחיל לראות מה קורה. אני נוסע באוטו, אני נכנס לכאן, אני מדבר כאן, אני עושה כאן, אני עושה ככה. מה אני מרגיש בפנים? מה בורא מסובב לי? הוא, כל הזמן, כל רגע ורגע, רק כלפי חיבור בלבד עושה איתך את כל המשחק. כל החיים שלך, אתה בודק אותם - איך אני מרגיש טוב או רע, רע או טוב? ככה וככה כלפי טוב ורע, כלפי ההרגשה הפנימית שלך, אבל את ההבחנות האלו תסגור. תתחיל לבדוק את עצמך כלפי החיבור. יותר או פחות, בכל רגע ורגע.
תראה עד כמה שחיים שלך ישתנו. אתה תדרוש דברים אחרים לגמרי מהחיים. אתה תחפש חברים, תחפש איך להיות תחתיהם או להשפיע עליהם לצורך החיבור. צריך את ההבחן הזה לקחת כעיקר. [חלק א, ד50]
6.קטע לדיון
*** אתם מתחייבים ביניכם? ממש מתחייבים? אתה מזכיר להם את זה כל פעם, והם לך? ואתה מרגיש שזה לא עובד?
אולי חסרה בזה נוכחות הבורא?
לפנות, אני ממליץ, יחד עם החברים, לבורא. אין לך למי עוד לפנות. ולבד ודאי שלא, כמו שאנחנו לומדים בעניין התפילה. תעשו בוקר, צהריים וערב ריכוז פנייה מכולכם לבורא. בואו נראה עד כמה שתתחיל להרגיש שינויים. יכול להיות לרעה, אבל שינויים.
פשוט ככה, מה הבעיה? כן, כמו תינוק שבוכה ואימא מבינה מה שהוא בוכה. בלי מילים, בלי כלום, ככה, כן, בוכים, צועקים. הבורא מבין, הוא הרי מזמין בך את הדברים האלה.
ואיך הבורא יעזור?
הוא מקיים את הברית. אם אתה אומר שאתה מתנתק מכוונות, זה חוסר נוכחות הבורא בזה, חוסר נוכחות האור. אם האור היה שורה, אז הוא היה מחזיק את הקשר ביניכם. זה שהוא נעלם, זה מפני שיש בקשר ביניהם חוסר חיסרון אליו, שבסופו של דבר הוא צריך להתגלות בקשר. [זהר, ד8]
קטע הכנה
לא מספיק שהתפילה שלי תהיה שהחברים יצליחו, גם צריך לבקש שחברים ישפיעו עלי ?
בלי זה לא תוכל לעשות תפילה נכונה. לייצב את עצמך נכון כלפי הקבוצה אתה יכול רק על ידי זה שאתה מבטל את עצמך כלפיהם ואז מקבל רגש ושכל אחר, לא ממה שהיה לך כבר אינטגרלי, ואז אתה משפיע לקבוצה. [זהר, ד27]
1.קטע לדיון
והאדם יכול להבין זה, שהכל בא מהבורא, כי ידוע שהבטישות, מה שהגוף בוטש את האדם, עם המחשבות זרות שלו, היות שהם לא באים לאדם, בזמן שהוא לא עוסק בעבודה, אלא הבטישות האלו, שבאים לאדם בהרגשה גמורה, עד כדי כך, שהמחשבות האלו רוצצים את מוחו, הם באים דוקא, אחרי הקדם של תורה ועבודה, שלמעלה מהרגילות. וזה נקרא "אבני למשקל בה", היינו שהאבנים האלו, מה שהוא רוצה להבין, השאלות האלו נופלים לו במוחו, שהולך אח"כ לשקול את מטרת עבודתו, אם באמת כדאי לעבוד, בעמ"נ להשפיע, ולעבוד בכל מאודו ונפשו, ושכל מאויו יהיה רק לקוות, שיש מה לרכוש בעולם הזה, הוא רק במטרת עבודתו, בעמ"נ להשפיע נחת רוח ליוצרו, ולא בשום ענינים גשמיים. ואז מתחיל ויכוח חריף, שרואה שיש פנים לכאן ופנים לכאן, ועל זה מזהיר הכתוב, "לא תעשו אלהים אחרים על פני". שאל תאמרו, שאלהים אחרים נתן לך את האבנים, לשקול בהם את עבודתכם, אלא "על פני", אלא האדם צריך לדעת שזהו בחינת פני. והטעם הוא, בכדי שהאדם יראה, את צורתה האמיתית של הבסיס והיסוד, שעליו בונים את בנין של העבודה.
2. קטע לדין
לכן בזמן שהאדם הורגל את עצמו ללכת בדרכי השפעה, אז ממילא אין לו כלים דקבלה. ובזמן שהולך בדרכי קבלה, אין לו כלים דהשפעה. לכן, על ידי "האבנין למשקל בה" הוא קונה את שניהם ביחד. משום שאחרי דין ודברים שהיה לו בזמן העבודה, ובזמן כשהוא מתגבר, ומקבל על עצמו עול מלכות שמים, בבחינת השפעה במוחא וליבא, זה גורם לו, שבזמן שהוא הולך להמשיך שפע עליון, היות שכבר יש לו יסוד מוצק, שצריך הכל להיות בבחינת השפעה, לכן אפילו כשמקבל איזה הארה, כבר מקבל זה, בעמ"נ להשפיע. וזהו מטעם, שכל יסוד עבודה שלו, נבנה אך ורק על בחינת השפעה, וזה מכונה בשם, שהוא מקבל בעמ"נ להשפיע.
3. שיר
4. קטע לדיון
חז"ל אמרו על מה שכתוב וזה לשונו, "הוי המתאוים את יום ה', למה זה לכם את יום ה', הוא חושך ולא אור" (עמוס ה'), משל לתרנגול ועטלף, שהיו מצפים לאור. אמר לו התרנגול לעטלף, אני מצפה לאורה, שאורה שלי היא, ואתה למה לך אורה, (סנהדרין צ"ח ע"ב) עד כאן לשונו. שהפירוש הוא, היות שאין לעטלף עינים לראות, אם כן מהו מרויח מאור השמש. אלא להיפך, מי שאין לו עינים, אור השמש מחשיך לו יותר.
ויש להבין את המשל הזה, היינו איזה שייכות יש לעינים, להסתכלות באור ה', שהכתוב מכנה "יום ה'", ונותנו על זה משל מעטלף, שמי שאין לו עינים, הוא נשאר בחושך. ועוד יש להבין, מהו יום ה', ומהו ליל ה', איזה הפרש יש ביניהם. בשלמא יום של בני אדם, אנו מבחינים בזריחת השמש, אבל יום ה', במה אנו מבחינים את זה.
התשובה הוא, כמו גילוי השמש. היינו שהשמש זורחת על הארץ, אנו קוראים אותה יום, ובזמן שהשמש אינה זורחת, נקרא חושך. כמו כן אצל הקב"ה, יום נקרא גילוי, וחושך נקרא הסתרת פנים. זאת אומרת, בזמן שיש גילוי פנים, שהדבר ברור אצלו כיום, זה נקרא יום, כמו שדרשו חז"ל על מה שכתוב "לאור יקום רוצח, יקטל עני ואביון, ובלילה יהי כגנב", הא מדקאמר ובלילה יהי כגנב, אלמא אור יממא הוא, וכו', הכי קאמר, אי פשיטא לך מלתא כנהורא, דאנפשות קא אתי, רוצח הוא, וניתן להצילו בנפשו וכו' (פסחים ב.), עד כאן לשונו. הרי אנו רואים שענין יום, אומרת הגמרא, שהיא ענין דבר ברור כיום.
5. קטע לדיון
אולם, בכדי להגיע לזה, היינו שיהיה לאדם רצון וחשק להדבק בה', והיות שהאדם נברא עם טבע רצון לקבל רק לתועלת עצמו, אם כן איך אפשר להגיע לדבר, שהוא ממש נגד הטבע, ולכן מוטל על האדם להשקיע עבודה רבה, עד שהוא יקבל טבע שני, שהוא הרצון להשפיע. שעם הרצון להשפיע, בזמן שהאדם זוכה לזה, אז הוא מוכשר לקבל שפע עליון ולא לפגום. כי כל הפגמים באים, רק ע"י הרצון לקבל לעצמו. היינו אפילו בזמן שהוא עושה משהו בעמ"נ להשפיע, יש שם בבחינת פנימית המחשבה שהוא יקבל משהו איזה תמורה, עבור מעשה דלהשפעה שהוא עושה עכשיו. במלה אחת, אין בכחו של אדם לעשות משהו, אם לא יקבל תמורה זה משהו עבור המעשה. היינו שהוא צריך להנות, וכל הנאה שהאדם מקבל לתועלת עצמו, מוכרח להיות ע"י הנאה זו נפרד מחיי החיים מסיבת הפירוד. ומפסיקו מלהיות דבוק בהבורא. היות שענין הדביקות נמדדת בהשתוות הצורה, לכן אי אפשר להיות השפעה נקיה בלי תערובות של קבלה, מצד כוחות עצמו.
6. קטע לדיון
הנה בעת שההסתרה גברה על האדם, והגיע לידי מצב, שאין הוא מרגיש שום טעם בעבודה, ואין בידו לצייר ולהרגיש בחינת אהבה ויראה בשום אופן, ואין הוא מסוגל, לעשות שום דבר בקדושה, אז אין לו שום עצה, רק לבכות לה', שירחם עליו ויעביר מעליו את המסך, מעל עיניו ולבו.
וענין הבכיה, הוא דבר חשוב וגדול. וזה, כמו שאמרו חז"ל, "כל השערים ננעלו, חוץ משערי הדמעות". ועל זה מקשין העולם, אם שערי הדמעות לא ננעלו, בשביל מה צריכים בכלל שערים. ואמר, שזה דומה לאדם המבקש מחבירו איזה דבר נחוץ, ודבר זה נוגע עד לבבו, והוא מבקש ומתחנן לפניו בכל לשון של תפלה ובקשה, וחבירו אין שם לב לכל זה. ובעת שהוא רואה, שאין כבר מקום, לתת תפלה ובקשה, אז האדם מרים את קולו בבכיה, ועל זה אמרו, כל השערים ננעלו, חוץ משערי הדמעות. כלומר, מתי שערי דמעות לא ננעלו, דוקא בזמן שכל השערים ננעלו, אז יש מקום לשערי דמעות ואז רואים שהם לא ננעלו. מה שאם כן בזמן ששערי התפלות פתוחות, אז לא שייך שערי דמעות ובכיות, זה נקרא ששערי דמעות כן ננעלו. אלא מתי שערי הדמעות לא ננעלו, דוקא בזמן שכל השערים ננעלו, אז שערי דמעות פתוחות, היות שעדין יש לו עצה של תפלה ובקשה.
וזה פירוש "במסתרים תבכה נפשי", היינו בזמן שהאדם בא לכלל הסתרה, אז תבכה נפשי, מטעם שאין לו עצה אחרת, וזה ענין "כל מה שיש בידך ובכוחך לעשות, עשה".
הכנה
אינדקס 