פורום הקבוצה הוירטואלית

חברים מכל הכלי הוירטואלי מוזמנים להתחבר יחד לשם גילוי תכונת ההשפעה בעולם.
 
אינדקסאינדקס  CalendarCalendar  FAQFAQ  חיפושחיפוש  רשימת חבריםרשימת חברים  קבוצות משתמשיםקבוצות משתמשים  הרשםהרשם  התחבר  

Share | 
 

 לעילוי נשמת חברתנו "יעל זפרן" שנפטרה יא' סיוון תשע"ז -חלק ג'-יום שני ה-5/6/2017-

צפה בנושא הקודם צפה בנושא הבא Go down 
מחברהודעה
שלומי



מספר הודעות : 362
Join date : 30.10.14

הודעהנושא: לעילוי נשמת חברתנו "יעל זפרן" שנפטרה יא' סיוון תשע"ז -חלק ג'-יום שני ה-5/6/2017-   Mon Jun 05, 2017 11:52 pm

הסיבה, שהוא לא יכול לראות, אם עונים לו, הוא משום שאין לו עוד בחינת אדם. לכן הכל אצלו בהסתרה. ורק הוא צריך להאמין, שה' כן שומע תפלת כל פה. מה שאין כן אח"כ, שנראה אדם, "מיד הנצנים נראו בארץ". כלומר, נראו כל הדברים מה שהיו עד כאן בהסתר. בזמן שבא בחינת אדם, הכל נראה, היינו שאז רואים את הטוב ועונג, מה שהיה במטרת הבריאה, כבר נתגלו בעולם.
לכן האדם צריך להיזהר, לא לברוח מהמערכה, ולומר, שאין הבורא רוצה לעזור לו, היות שהוא רואה, שכבר הרבה פעמים בקש ממנו, שיעזור לו. והאדם חושב, כאילו לא מסתכלים עליו מלמעלה. אלא, בין שהוא נותן תפלה, בין שהוא לא נותן, הכל הוא אותו דבר, ללא כל שינוי. אם כן, אין הוא רואה שום דבר שיעזור לו. אלא הוא רואה, שהוא ככלי ריק, שאין לו שום דבר, ומאי שה' רוצה לעשות, הוא יעשה. אבל האדם מצדו, אין לו שום כח לעשות משהו.


הכנה

כדי להתחבר לבורא עלינו להיות כמעבר, אחרת אנחנו לא מתחברים, כי בשביל מה אנחנו נקבל מהבורא? בשביל עצמנו אנחנו לא נוכל לקבל. אם אתה חושב על עצמך אתה לא תוכל להתחבר אל הבורא, עליך לחשוב על אחרים. ואיפה האחרים? האחרים צריכים להיות מתחתיך. זה כל האנושות. כלומר עלינו לחשוב עליהם, ואז זה מעורר אותנו. כלומר, זה מעורר אותנו לצאת להפצה רחבה.
התחלנו להפיץ לרוחב ובנינו סביבנו מעגל, וזה עזר לנו להתקדם קדימה. כלומר, נכללנו במערכת הזאת בצורה מסוימת. התחלנו לקבל כל מיני אפשרויות לצאת החוצה, ועיתונים, וקבוצות נוספות, ואנשים שמתעניינים בקבלה ולא רק בקבלה, ובחכמה האינטגרלית שלנו. כלומר יצאנו לאיזשהו סוג של קשר במערכת הכללית.

1. קטע לדיון

על מה סובבת החכמה.

שאלה זו כמובן עולה על כל בר דעת, וכדי לתת תשובה מספקת לשאלה זו אתן הגדרה נאמנה ומשומרת, כי חכמה זו היא לא פחות ולא יותר אלא סדר של שרשים המשתלשלים על דרך קודם ונמשך בחוקים קבועים ומוחלטים המתחברים וקולעים למטרה אחת מאד נעלה, הנקובה בשם "גילוי אלקותו ית' לנבראיו בעולם הזה". וכאן נוהגים כלל ופרט. "כלל" כלומר, כל האנושות המתחייבת בסופה, בהכרח ובחיוב מוחלט, לבא עד לידי ההתפתחות המופלגת הזאת, כמ"ש "כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים" (ישעי' י"א). "ולא ילמדו עוד איש את רעהו ואיש את אחיו לאמר דעו את ה', כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם" (ירמי' ל"א). ואומר "ולא יכנף עוד מוריך והיו עיניך רואות את מוריך" וגו' (ישעי' ל').
" פרט", היינו שאף מקודם שלימות כלל האנושות כולה, בכל דור ודור נוהג דבר זה גם בפרטים יחידי סגולה, כי אלה הם הפרטים הזוכים בכל דור ודור למדרגות מסוימות בענין גילוי אלקותו ית', והם המה הנביאים ואנשי השם, וכמו שאמרו ז"ל (ב"ר פר' ע"ד) אין לך דור שאין בו כאברהם ויעקב. הרי לעיניך, אשר גילוי אלקותו ית' נוהג בכל דור ודור, לפי דחז"ל המוסמכים לדבר זה ונאמנים עלינו.


שיר    

2. קטע לדיון

אי לזאת, עלינו לדעת, כי זה שניתן לנו ענין אהבת חברים, הוא ללמוד מזה שלא לפגום בכבוד המלך. פירוש, שאם אין לו רצון5רק להשפיע נחת רוח להמלך, בטח הוא יפגום בכבוד המלך, שזה נקרא שמוסר קדושה לחיצוניים. ומשום זה לא לזלזל בכבוד של חשיבות של עבודת אהבת חברים, כי ממנה האדם ילמד איך לצאת מאהבת עצמית, ולהכנס לדרך של אהבת הזולת. וכישגמור את העבודה של אהבת חברים, אז הוא יכול לזכות לאהבת ה'.

3.שיר    

4. קטע לדיון

אנו רואים בין לרב ובין לשמואל אין חולקים במציאות אלא בהדרוש. והמציאות היתה שם, כל מה שהיו בונים היה נופל. שהכוונה היא, שכל מה שהיו בונים לעצמם איזה בנין בעבודה, אז באו המצרים, היינו המחשבות זרות של המצריים, והרסו כל עבודתם. זאת אומרת, שכל עבודתם, שהיו עובדים עם כל כוחם להתגבר ולעבוד עבודת הקודש, הכל נבלע בארץ. וכל יום ויום היו צריכים להתחיל מחדש. והיה נדמה בעיניהם, כאילו אף פעם לא היו עוסקים בעבודת הקודש. ועוד יותר מזה, אלא כל פעם, שהיו בדעתם, שצריכים ללכת קדימה, אז ראו, שלא זו בלבד, שלא היו מתקדמים, אלא הלכו אחורה, כי תמיד היו מתעוררות להם שאלות חדשות בענין "מי ומה".

שיר    

5. קטע לדיון

רבים סבורים שכל המלים והשמות הבאים בחכמת הקבלה המה מין של שמות מופשטים, והוא מטעם היותה עוסקת באלקיות ורוחניות שהם למעלה מן המקום והזמן אשר אפילו עין הדמיון אינו שולט שם, ומשום זה יחליטו שכל המדובר בענינים כאלה ודאי אינם אלא שמות מופשטים או עוד יותר נשגבים ונעלים משמות מופשטים בהיותם נשללים לגמרי מתחילתם מיסודות המדומים. אולם זה אינו אמת, אלא לגמרי להיפך, שאין הקבלה משתמשת בשמות ובכינויים, זולת מבחי' הריאליות והממשיות שבהם, וזה כלל ברזל אצל כל חכמי הקבלה. " כל מה שלא נשיג, לא נגדרהו בשם ומלה", וכאן צריך שתדע שמלת השגה, פירושה המדרגה הסופית שבהבנה, והוא נלקח מלשון כי "תשיג" ידך, דהיינו טרם שהדבר מתבהר לעינים בהחלט הגמור כמו שהיה תפוש בידים, אין המקובלים מכנים אותו בשם השגה אלא בכינויים אחרים כמו הבנה והשכלה וכדומה.

שיר    


6. קטע לדיון


והנה בכללותה מתחלקת חכמה זאת לב' סדרים המקבילים זה לזה ושוים זה לזה כמו ב' טפות מים ואין הפרש ביניהם, רק שהסדר הראשון נמשך מעילא לתתא עד לעוה"ז, והסדר שני מתחיל מעולם הזה והולך מתתא לעילא בדיוק בכל אותם הדרכים וההרכבות שנרשמו משורשם בעת הופעתם והתגלותם מעילא לתתא.
והנה סדר הא' מכונה בשפת הקבלה סדר השתלשלות העולמות והפרצופים והספירות לכל מקריהם אם קבועים אם בני חלוף, וסדר הב' מכונה בשם השגות, או מדרגות של נבואה ורוח הקודש, אשר האדם הזוכה לדבר מחויב ללכת באותם המבואות והדרכים ולהשיג כל פרט וכל מדרגה לאט לאט בדיוק נכון על פי אותם החוקים שנרשמו בהם מעת התאצלותם מעילא לתתא. והוא כי ענין זה של גילוי אלקותו ית', אינו ענין המופיע כולו בבת אחת, כדרכי הגילוי שבדברים הגשמיים, אלא הולך ומופיע בהמשך זמן מסוים, אשר תלוי לפי זיכוכו של אותו המשיג, עד שיתגלו אליו כל המדרגות המרובות הערוכות מראש מבחינתם שמעילא לתתא. ולהיותם מסודרים ובאים בהשגה בזה אחר זה וזה למעלה מזה, כדוגמת שלבי הסולם, מכונים משום זה בשם מדרגות.


הכנה

אתה משפיע למאור המחזיר למוטב במידת הקשר שלך עם הסביבה. אתה מכופף אותו. "נצחוני בני", בבקשה, נתנו לך בְּמָה? אני רוצה או לא רוצה, על ידי הקשר שלי עם החברים, להשפיע למאור, אני רוצה ככה שהוא ישפיע עלי, לפי מה שבא לי. לא. זה כאן כבר אין לך מה להגיד. במערכת עצמה אתה לא יכול לשנות כלום. רק הפעולות זה כנגד זה, זה אתה משנה.
תבין, יש לך למטה מערכת ויש מלמעלה כח, או מאור, אור כללי. אתה יכול להזמין את השפעת האור על המערכת, זה תלוי בך, אבל מערכת בעצמה אתה לא יכול לשנות. האור בעצמו, אתה לא יכול להשפיע עליו, רק על הפעולה הזאת. זה הכל. אם אתה עושה אם לא עושה לא חשוב, המערכת בעצמה גם כן מתקדמת בפעולה שנקראת "בעיתו".


1. קטע לדיון
ובראשונה צריכים להבין את הבורא ית' אשר הוא "הטוב המוחלט", כלומר שאי אפשר בשום פנים שבעולם שיגרום למי שהוא צער כלשהו, שזהו מובן לנו כמו מושכל ראשון, באשר השכל הבריא מראנו בעליל את הבסיס לכל עושי רעות שהוא מוגדר אך ורק "ברצון לקבל", פירוש, שמתוך שלהוט אחרי קבלת טובה להשלמתו עצמו, הנה משום זה יוצא להרע לזולתו, מתוך "הרצון לקבל" את השלמתו עצמו. באופן שאם הבריה לא היתה מוצאת שום קורת רוח בעד עצמה, לא היתה שום בריה בעולם שתרע לזולתה, ואם לפעמים אנו מוצאים איזו בריה המזקת לזולתה בלי שום "רצון לקבל" הנאה לעצמה, אינה עושה זאת רק מתוך הרגל קדום שהגיע לה מתחילה מתוך הרצון לקבל, אשר ההרגל פוטר אותה עתה מכל סבה חדשה, כנודע.

שיר  

2. קטע לדיון

צריך אני להדגיש מיד בדבר החינוך הלאומי האמור, כי הגם שכוונתי להשריש אהבה יתירה בין יחידי האומה מזה לזה בפרט, ולכללות האומה בכלל, בכל מדת הגדלות האפשרית; עם כל זה, אין זאת מזדהה כלום עם שובוניזם או פשיזם השנוא כל כך עלינו, ושמצפוני נקי מזה לגמרי; כי הגם שלפי הצלצול החיצוני של המלות נדמה שהם קרובים זו לזו, שהרי שובוניזם אינם אלא אהבה לאומית נפרזת; ברם ביסודם רחוקים זה מזה כרחוק צבע השחור מהלבן.

3.שיר  

4. קטע לדיון

ולא עוד, אלא שמקובל ומתיישב על לבנו בתכלית הפשטות במושכל ראשון שיש לו "רצון להשפיע" טוב אל זולתו, דהיינו לנבראיו, שזה מוכח לנו מכל הבריאה הגדולה שברא וערך לעינינו. כי בהכרח, שיש כאן בעולמנו בריות שמרגישות: או הרגשה טובה או הרגשה רעה. ואיזו הרגשה שהן מרגישות, בהכרח הוא, שנגרמת להם מהבורא ית', ואחר שידוע בבירור גמור שאין בחוק הבורא ית' להרע, כמו שנתבאר, א"כ בהכרח שכל הבריות מקבלים הימנו ית' טובות בלבד, הרי שברא את הבריות רק כדי להטיב להם.
נמצינו למדים, שיש לו ית' "רצון להשפיע" טוב בלבד, ובשום אופן שבעולם לא יצוייר בחוקו גרם של היזק וצער שיהיה נמשך הימנו ית', ועל כן גדרנו אותו ית' בשם "הטוב המוחלט". ואחרי שידענו את זה, נרד ונסתכל במציאות הממשית המתנהלת ומושגחת על ידו ית', איך הוא ית' משפיע להם רק טוב בלבד.


שיר  


5. קטע לדיון

והנה נתבארו היטב דרכי השגחתו ית' בעולמנו שהיא בחי' השגחה מטרתית בלבד, שאין מדת הטוב ניכרת בה כלל מקודם ביאתה של הבריה לנקודה הסופית שבה, לגמר צורתה ובישולה, ואדרבה דרכה להתעטף תמיד במעטפה של קלקולים כלפי המסתכלים, הרי לעיניך, שהשי"ת משפיע לבריותיו תמיד רק טוב בלבד אלא שהטוב הזה מושגח הימנו ית' בדרך השגחה מטרתית.

שיר  

6. קטע לדיון

אולם עובדה כזאת יכולה שתארע למלך בשר ודם, מה שלא יתכן לאמר כלפי השי"ת אשר ענין אונאה אינה נוהגת בו כמובן, אשר ע"כ הכין לנו ב' דרכים של התפתחות: האחד הוא דרך יסורים, שהוא סדר התפתחות של הבריאה מתוך עצמה אשר מוכרחת מטבעה ללכת ולקבל בדרך עילה ועלול במצבים שונים זה אחר זה, אשר אנו מתפתחים על ידיהם לאט לאט עד בואנו לכלל הכרה לבחור בטוב ולמאוס ברע ולהגיע להכשר התכליתי הרצוי לו ית', ודרך זה הוא אמנם ארוך בזמן ומלא יסורים ומכאובים, וע"כ הכין לנו כלפי זה דרך נעים וטוב, שהוא דרך התורה והמצוה, המסוגל להכשירנו לתכליתנו בזמן קצר ובלי יסורים.


הכנה


*** מצד אחד, אני צריך לראות את הסביבה שהיא שלמה, ששם זה שלמות ואני רוצה
להתכלל בהם בלב ונפש, כמו במלכות של גמר התיקון. מצד שני, כל העבודה שלי זה
להתפלל עבורם, שזה נקרא "תפילת רבים". איך אני נמצא בפיצול הזה? מצד אחד צריך
לראות אותם שלמים, בגמר התיקון, ממש קבוצה, חברה קדישא, מצד שני אני צריך
להתפלל עבורם לבקש שאני אהיה ממש הצינור שדרכי יבוא המאור עליהם ויחבר, יתקן,
ימלא אותם. איך מצד אחד הם שלמים, מצד שני אני הולך ממש לבקש למלא אותם, לתקן
אותם? [חלק א, ד72]

1. קטע לדיון

האדם יצור חברתי. הוא אינו יכול למלא את צרכי חייו כי אם בעזרה מזולתו. ולכן שיתוף רבים - הוא תנאי הכרחי לקיומו. ואין כאן המקום לחקירת התהוות האומות, ודי לנו ללמוד את המציאות כפי שהיא לעינינו. עובדה היא, שהפרט הוא חסר אונים למלא את צרכיו בעצמו. והוא זקוק לחיי חברה, - הוכרחו היחידים להתאגד באיגוד אחד הנקרא בשם "אומה" או "מדינה". שבה עוסק כל אחד במקצועו: מי בחקלאות ומי במלאכת יד וכדומה: והם מתקשרים באמצעות חליפין של תוצרות כפיהם. מכאן נתהוו האומות, שכל אחת נושאת אופי מיוחד הן בחיים החומריים והן בחיים התרבותיים.

שיר  

2. קטע לדיון


ההרגשה כזאת שהכל יבש, אין התעוררות, אין שמחה, אין תחושות בלב, ויברציות כאלה, אין. אז דווקא המצבים האלה הם מצבים טובים מאוד. כמו שכתוב "תיזהרו מבני עניים כי מהם תצא תורה". דווקא שאדם מרגיש שאין לו כלום, זה טוב מאוד. הוא צריך להרגיל את עצמו כך לחשוב, ולהיות בשמחה. דווקא בשמחה. עכשיו שאני ריק לגמרי אני יכול להיוולד מחדש בדרגה גבוהה, ואני צריך עכשיו להתחיל לתאר את החברים, בכמה שאפשר, כגדולים, כחשובים, שיש בהם הכל. ובאמת יש. אפילו שהם לא מרגישים. אלא אם אני עכשיו מסדר את עצמי כך כלפיהם, אני יכול להתפעל ממה שטמון בהם, למרות שהם עדיין לא הגיעו לגילוי הזה. אבל הדרגות הגבוהות שלהם, שיבואו אליהם אחר כך, אני יכול לגלות אותם עכשיו. כמו רבי יוסי בן קיסמא. איך? בזה שאני נכנע כלפיהם. אז אני מגלה את מצבם העתידי, וכך אני מתעלה. ואז מה יכול לקרות? אני יכול לראות אותם יושבים בישיבה של מעלה, ולומדים סודות התורה, ואני אראה את עצמי נכנס ביניהם, ויושב ולומד גם כן. אתם זוכרים מהזוהר? רבי חייא. זה לא סיפור. זה אמת. אני נכנס ביניהם, ולומד איתם יחד. בגלל שהעלתי אותם לדרגה כה גבוהה, אני עכשיו יכול להצטרף אליהם וללמוד מאותה הדרגה. אז המצב מאוד טוב. הכל תלוי באדם. וזה לא פנטזיות, זו העבודה נגד האגו, כדי להעלות את החברים, להעלות את התלמידים, וכך מתעוררים.


3.שיר  

4. קטע לדיון

אנחנו מדברים עכשיו איך אני מתעלה וקונה, זאת אומרת איך אני רוכש לבושים חדשים על הרצון לקבל שלי לאט לאט, צעד אחד צעד, כל מיני אופני הלבושים שנותנים לי כל מיני אופני ביטוי של רצון להשפיע, ובזה, על ידי השינויים האלה, הלבושים האלה, אני מתחיל לגלות את הבורא לפי השתוות הצורה. על זה מדובר. איך אני יכול להגיע להשתוות עם הבורא בלבושים שלי, ברצון להשפיע? אומרים לי "מאהבת הבריות לאהבת ה'". תנסה, נתנו לך את העולם הזה, נתנו לך אפשרות, אתה יכול לעשות כאן תרגילים. אם אתה יכול להתייחס בצורה כזאת, לא לכל האנושות, אלא לחברה ששם אתה מוצא אנשים כמוך. אם אתם משתדלים לבנות יחסים כאלה ואתם כאילו מתייחסים אחד לשני בהשפעה, כל אחד מתלבש בלבוש של המשפיע, אז לפי המאמצים האלה אתם יכולים למשוך את מה שנקרא "המאור המחזיר למוטב", זה נקרא "תורה". אם אתם עושים יחד מאמצים כאלה, אחד כלפי השני ובאמת מבקשים תיקונים, שיהיה לכם רצון להשפיע על פני הרצון לקבל שלכם, שהוא לא נעלם, אלא נשאר, יוצא שהלבושים האלה פתאום באים. מתוך המשחק שאתם משפיעים זה לזה אתם פתאום רואים שלא, זה כבר לא משחק, הטבע הזה באמת הופך להיות שלי. מאיפה? מתוך זה שבהתאם למאמץ שלי להשפיע מגיע המאור המחזיר למוטב, כוח מיוחד.
מתוך שיעור בוקר, כתבי רב"ש, עשה לך רב וקנה לך חבר- ב, 20.05.

שיר  

5. קטע לדיון

מתוך השתקפות החיים אנו רואים, שהתהליך של אומה דומה לגמרי להתהליך של אדם יחיד: ותפקיד כל יחיד בהאומה שוה לתפקידם של האברים בגוף היחיד. וכמו שגוף כל אדם יחיד מחויב, שימצא בתוכו הרמוניה מליאה בין אבריו: העינים רואות, והמוח נעזר על ידיהן לחשוב וליעץ, אשר אז הידים עובדות או לוחמות, והרגלים הולכות וכדומה, שכל אחד על משמרתו עומד ומחכה לתפקידו; כן האברים המהוים את גוף האומה: היועצים, המעבידים, העובדים, המובילים וכדומה, צריכים לפעול ביניהם מתוך הרמוניה מליאה, - וזה הכרחי לחיים הנורמליים של האומה ולקיום בטוח. וכמו שהמיתה הטבעית של היחיד היא תוצאה של חסרון הרמוניה מבין אבריו; כן האומה, השקיעה הטבעית שלה היא תוצאה מאיזה הפרעה שנתהותה בין האברים שלה, כמו שהעידו קדמונינו, "לא חרבה ירושלים אלא מפני שנאת חנם שהיתה באותה הדור", כי אז נגועה האומה ומתה, ואבריה נתפזרו לכל רוח.

שיר  

6. קטע לדיון

צריך אני להדגיש מיד בדבר החינוך הלאומי האמור, כי הגם שכוונתי להשריש אהבה יתירה בין יחידי האומה מזה לזה בפרט, ולכללות האומה בכלל, בכל מדת הגדלות האפשרית; עם כל זה, אין זאת מזדהה כלום עם שובוניזם או פשיזם השנוא כל כך עלינו, ושמצפוני נקי מזה לגמרי; כי הגם שלפי הצלצול החיצוני של המלות נדמה שהם קרובים זו לזו, שהרי שובוניזם אינם אלא אהבה לאומית נפרזת; ברם ביסודם רחוקים זה מזה כרחוק צבע השחור מהלבן.


הכנה

*** מה זה אומר שבני ישראל הסכימו לקבל את התורה?

"תורה" נקרא המאור המחזיר למוטב. בא אליך כוח ומשנה אותך שמרגע זה והלאה אתה
דואג לכל האנושות. אין לך שום דבר על עצמו, על עצמך, כלום, רק כל האנושות. אתה
מסכים לזה או לא? בשביל מה, למה, מה יש בזה?

אז "קבלת התורה" נקרא שאתה מגיע למצב שאתה רוצה את זה ואתה מוכן לשלם על זה כל
מה שרק אפשר. נותנים לך מיליון דולר. "לא, לא רוצה. אני רוצה לדאוג לכולם".
מיליארד דולר, "לא רוצה, אני רוצה לדאוג לכולם". וכך על הכול. אחר כך, לוקחים
ממך את כל החיים, "בסדר תיקחו, רק אני רוצה לדאוג לכולם".


שיר  

1. קטע לדיון


האדם הוא איזשהו נקודה כזאת ניטראלית. מצד אחד מוסיפים לו יצר רע, מצד השני בא האור ומתקן, שמיצר רע נעשה יצר הטוב. וכך כל פעם, אדם הולך על שתי רגליים. שהוא בעצמו קו אמצעי, נקודה. שלאט לאט הנקודה הזאת מקבלת בהתחולה תוספת הרע, כביכול משמינה על ידי הרע. ואחר כך על ידי הכרת הרע ודחיפה לטוב, מבקשת את הטוב, מתקנת את הרע לטוב וכך מתקדמת. כך מטפסים על "הר המלך". שגם הרע וגם הטוב מקבלים מלמעלה ואנחנו רק צריכים ללמוד, זה הכול עבודת ה', לא עבודה שלנו ואנחנו רק צריכים ללמוד איך זה נעשה עלינו. איך כל הפעולות האלה באות ואיך הם מסתדרות ביניהם, איך בורא מלמד אותנו מה קורה בכל המציאות שהיא נראית לנו חיצונה ולאט לאט אנחנו הופכים אותה למציאות הפנימית.


שיר  

2. קטע לדיון

התגברות, זאת אומרת, שאני מקבל את הדברים האלו בצורה שאני אוכל להשתמש בהם גם כן בעל מנת להשפיע. כל הרצונות אני חייב לכופף אותם להשפעה. איך אני עושה את זה? זה כבר תהליך שלם. אבל אני קודם כל לא מוחק אותם, אני לא מתנזר מהם. אני על ידי הסביבה רוצה להיות תמיד במצב שאני מודע שכל מה שעובר עלי זה בכוונה, בהכוונה נכונה מלמעלה. ואני לא מזדהה עם אף מצב, גם מצב הכי טוב והכי רע, הכי קליפה והכי קדושה, לא חשוב מה שיהיה. אני לא רוצה להיות דבוק להרגשה למצב עצמו. אני רוצה להיות האקספרט, המומחה, המברר מה קורה. זאת אומרת, קודם כל לסגור את עצמו מכל הרגשות האלה, רעות, טובות, מה קורה. אני רוצה להסתכל על המצב שלי, לא להיות משוחד, לא מרע ולא מטוב. קורה קורה. זאת אומרת, בא אלי ענן שחור, בסדר. אחר כך בא איזה שמש, מפזרת את הענן הזה, נותן לי כוח, גם כן בסדר. זאת אומרת, לא לאבד את עצמו למצב. וזה נותן לי אפשרות תמיד להיות בקשר נכון עם הבורא, שכל הרע וכל הטוב בא ממחשבת הבריאה ומקדם אותי בצורה כזאת. שחייב אני לעלות ל"הר המלך" וחייב להתמודד נגד כל מיני ההפרעות. ובהפרעות האלה אני מרגיש את עצמי ללא כוחות, ברור. גם כוחות פיזיים, גם כוחות נפשיים, גם כוחות שכליים. אני מאבד את הרגש, אני מאבד את הזיכרון, אני מאבד את השכל. זה מגיע אלי כאיזה ממש ענן המנתק אותי מהכול, נכון. אני משתדל להיות מחוצה להרגשה.






3. שיר  

4. קטע לדיון

קבוצה שהיא מחוברת, שהיא נותנת הארה נכונה, התעוררות הנכונה לאדם, היא בעצם בלי מילים מסבירה לו את המצב שלו. כך זה עובד. קבוצה חייבת כל הזמן להחזיק מין נוסחה, שכל מה שמגיע לנו זה גילוי השבירה. זה לא שאני עכשיו עשיתי איזה עבירה, אין דבר כזה, אנחנו לא עושים שום עבירה. לא חשוב מה שתעשה בחיים שלך, זה הכול רק גילוי השבירה שכבר היתה, אלא מתגלה כלפיך, "ואכלת ישן נושן", אין חדש. ולכן אנחנו צריכים להתייחס לכל הפעולות שלנו שאנחנו נכללים בהם, פעולות לא נעימות, לא נכונות, אפילו גרועות, אלא מסריחות. אנחנו צריכים להבין שזה הגילוי של השבירה שבצורה כזאת הנשמה שלי היא נשברה ואין לי ברירה, אני חייב לגלות הכול. וכמה שאני יותר מהר משתדל לצאת מכל פעם מהשבירה ולחבר את עצמי, לחבר את עצמי לקבוצה, אז אני יותר מהר עובר. אבל אין לי ברירה, אני חייב לעבור על כל המצבים הללו. ואיזה מצבים אני לא יודע, אולי יתגלה לי מחר או בעוד רגע איזה מעשה ממש של השבירה עוד יותר גרוע ממה שעכשיו, כי זה כבר הכרה, זה כבר נמצא לפנינו. אנחנו רק, מגלים לנו את זה שאנחנו נוכל לתקן, ואם זה התגלה סימן שאתה יכול לתקן את זה בצורה מהירה ונכונה. רק תארגן סביבה, השפעת הסביבה לאדם, שום דבר חוץ מזה. אנחנו למדנו את זה כל כך, דברנו כל כך הרבה על זה. על זה בעצם כל התהליך, אין כלום חוץ מזה, אין כלום.


שיר  

5. קטע לדיון

ההרגשה כזאת שהכל יבש, אין התעוררות, אין שמחה, אין תחושות בלב, ויברציות כאלה, אין. אז דווקא המצבים האלה הם מצבים טובים מאוד. כמו שכתוב "תיזהרו מבני עניים כי מהם תצא תורה". דווקא שאדם מרגיש שאין לו כלום, זה טוב מאוד. הוא צריך להרגיל את עצמו כך לחשוב, ולהיות בשמחה. דווקא בשמחה. עכשיו שאני ריק לגמרי אני יכול להיוולד מחדש בדרגה גבוהה, ואני צריך עכשיו להתחיל לתאר את החברים, בכמה שאפשר, כגדולים, כחשובים, שיש בהם הכל. ובאמת יש. אפילו שהם לא מרגישים. אלא אם אני עכשיו מסדר את עצמי כך כלפיהם, אני יכול להתפעל ממה שטמון בהם, למרות שהם עדיין לא הגיעו לגילוי הזה. אבל הדרגות הגבוהות שלהם, שיבואו אליהם אחר כך, אני יכול לגלות אותם עכשיו. כמו רבי יוסי בן קיסמא. איך? בזה שאני נכנע כלפיהם. אז אני מגלה את מצבם העתידי, וכך אני מתעלה. ואז מה יכול לקרות? אני יכול לראות אותם יושבים בישיבה של מעלה, ולומדים סודות התורה, ואני אראה את עצמי נכנס ביניהם, ויושב ולומד גם כן. אתם זוכרים מהזוהר? רבי חייא. זה לא סיפור. זה אמת. אני נכנס ביניהם, ולומד איתם יחד. בגלל שהעלתי אותם לדרגה כה גבוהה, אני עכשיו יכול להצטרף אליהם וללמוד מאותה הדרגה. אז המצב מאוד טוב. הכל תלוי באדם. וזה לא פנטזיות, זו העבודה נגד האגו, כדי להעלות את החברים, להעלות את התלמידים, וכך מתעוררים.


שיר  

6. קטע לדיון

אנחנו מדברים עכשיו איך אני מתעלה וקונה, זאת אומרת איך אני רוכש לבושים חדשים על הרצון לקבל שלי לאט לאט, צעד אחד צעד, כל מיני אופני הלבושים שנותנים לי כל מיני אופני ביטוי של רצון להשפיע, ובזה, על ידי השינויים האלה, הלבושים האלה, אני מתחיל לגלות את הבורא לפי השתוות הצורה. על זה מדובר. איך אני יכול להגיע להשתוות עם הבורא בלבושים שלי, ברצון להשפיע? אומרים לי "מאהבת הבריות לאהבת ה'". תנסה, נתנו לך את העולם הזה, נתנו לך אפשרות, אתה יכול לעשות כאן תרגילים. אם אתה יכול להתייחס בצורה כזאת, לא לכל האנושות, אלא לחברה ששם אתה מוצא אנשים כמוך. אם אתם משתדלים לבנות יחסים כאלה ואתם כאילו מתייחסים אחד לשני בהשפעה, כל אחד מתלבש בלבוש של המשפיע, אז לפי המאמצים האלה אתם יכולים למשוך את מה שנקרא "המאור המחזיר למוטב", זה נקרא "תורה". אם אתם עושים יחד מאמצים כאלה, אחד כלפי השני ובאמת מבקשים תיקונים, שיהיה לכם רצון להשפיע על פני הרצון לקבל שלכם, שהוא לא נעלם, אלא נשאר, יוצא שהלבושים האלה פתאום באים. מתוך המשחק שאתם משפיעים זה לזה אתם פתאום רואים שלא, זה כבר לא משחק, הטבע הזה באמת הופך להיות שלי. מאיפה? מתוך זה שבהתאם למאמץ שלי להשפיע מגיע המאור המחזיר למוטב, כוח מיוחד.
מתוך שיעור בוקר, כתבי רב"ש, עשה לך רב וקנה לך חבר- ב, 20.05. הכנה

*** עליכם לקבל על עצמכם, מהבוקר עד הלילה ומלילה עד הבוקר, כל הזמן לדאוג על גדלות הבורא בתוך החברה. שזה המניע אותנו, זה המתניע אותנו, זה המושך אותנו, זה העומד לפנינו. אנחנו כל הזמן חושבים על זה, דואגים לזה, ורוצים להשיג את זה, וכל הזמן כולם. זה מה שממלא אותנו, זה מה שמעניין לנו, חוץ מזה לא מעניין כלום. ואין לי לְפָנַי את זה ולא יכול להיות בגלל שחברה לא חושבת יחד איתי את זה. אם לא תעשו לא יהיה.[שמעתי ל, ד37]

1. קטע לדיון

*** אם אנחנו עובדים עם הרצון לקבל אז זה מה שנשאר לנו מהחיים. סך הכול מתרוממים, נופלים, מתרוממים, נופלים, וכך כל הזמן מתנדנדים. אלא חייבת כאן להיות החלטה, והחלטת קבוצתית, לבד - בלתי אפשרי. והחלטה קבוצתית זה לא שכלום אומרים אלא כולם לוחצים, מחייבים את כולם, ואז זה אפשרי לעשות בקלות ומהר. [שמעתי ל, ד2]

שיר  

2. קטע לדיון

אף אחד לא מראה שהוא דואג על גדלות הבורא לחברה, שממש שחברה תחיה לפי זה, זה ה"אהה, אנחנו כל הזמן מזה ניזונים, מזה חיים, לזה נמשכים, זה המהות שלנו, זה החיים שלנו, סביב זה הכל". אין דבר כזה. ולזה מגיעים בצורה מלאכותית, מלאכותית לגמרי. אז או שאתם מחליטים, ואז ממש מכריחים את כולם, מכריחים. אתם לא צריכים אנשים, אני אומר לך, אצלנו חייבת להיות קבוצה קטנה, אבל חזקה, זהו. אנחנו לא צריכים סתם להקטין, אבל אנחנו צריכים איכות, ואיכות היא רק בזה נבדקת, נמדדת, רק בזה, כי חוץ מגדלות הבורא אני לא צריך כלום לקבל מהסביבה, לא חסר לי יותר כלום. מה שהבורא נסתר ואין לי גדלות שלו כדי להתקדם, כי אחרת הייתי מתקדם עם האגו שלי, אז במקום זה חברה חייבת לתת לי, לכן הייתה שבירה ולכן חברה קיימת סביבי. [ חלק "שמעתי ל", ד49]

3. שיר  

4. קטע לדיון/color]

*** אצלנו להיות בוער מגדלות הבורא זה שאני מקבל התעוררות מהסביבה, עד כמה שהם בוערים לגדלות הבורא, ואני, מצד הקנאה והכבוד, מפחד להיות מפגר לעומתם, אני גם כן בוער ומשתוקק לגדלות הבורא. אם חברה היא מעוררת בי כאלו רגשות, שהיא כולה מסתערת, נמשכת לגדלות הבורא, אז אין לי ברירה, אני, מתוך הטבע שלי, האגואיסטי, גם ארצה את זה. גם ארצה.
זאת אומרת, אם אני לא רוצה חברה שלא פועלת נכון ואני חייב להגיע לחברה ולעורר אותם, ולהגיד, חבר'ה, אם אתם לא עושים זאת אז אתם לא שווים כלום, אז פשוט זה לא חברה. חברה היא נבדקת לפי זה. זאת אומרת, אם אני לא מקבל כל הזמן התעוררות, אם אני לא בוער, אתם לא חברה, פשוט מאוד. מושג ה"חברה" זה שהיא כל הזמן נותנת לי התרשמות החיובית בהכרת המטרה, ואם לא, אין לי תועלת ממנה, אין. אז מה? זה מסגרת כדי להגיע לשיעור? זה מסגרת כדי.. מה לעשות? זה לא מושג ה"חברה". תראו מה שכותב ודורש מאיתנו רב"ש.

שיר  

5. קטע לדיון

*** מחליטים: מרגע זה והלאה אני חייב להראות לכולם שאני בוער, נקודה. אני בעצמי לא בוער, אני לא עובד על עצמי, אני עובד על להיות שחקן כלפי האחרים.
זה לא לחייך, הם צריכים ממש להרגיש לפי כל התנועות שלך, לפי כל הפעולות שלך, שחשוב לך את זה. וגם כן מילים, אבל לא מילים סתם כמו שאתם אומרים "לחיים". זה.. זה צריך להיות משהו שזה מדליק את האדם, מעורר בו קנאה. שמישהו אומר "לחיים", אני לא מקנא בו. אני צריך לראות שמישהו ככה איך שהוא לומד, איך שהוא מדבר, איך שהוא.. אני לא יודע, כל הפעולות שלו, תנועות הגוף, לשון הגופני, אתה מבין? אז לפי זה אני אקנא. בלי זה אין לי מה לעשות בקבוצה, בשביל מה אני צריך אותה? רק מחלישה אותי.

שיר  

6. קטע לדיון

*** שאלה: האם כדאי לנו להקים איזשהו צוות שמטפל בכל הנושא גדלות הבורא, המטרה?
אני לא יודע. אתם צריכים להבין שאם זה לא יעלה, כדאי לסגור את העסק. בשביל מה אנחנו סתם מבזבזים זמן? זהו. אני אומר לכם ברצינות. כאן זה מקום שאתם נכשלים, כבר נכשלים. אני אומר לכם. ואתם צריכים להחליט, או שזה ככה ימשיך או שזה.. כי אם לא יתחדש בכם רוח עליון אתם לא תוכלו גם כן לעשות הפצה. ואני אומר לך, אני רואה שההכבדה הזאת, מה שקורה כאן, היא מתחילה להיות.. יש כבר קבוצות שנמצאות במצב יותר טוב מכאן. אני אומר ברצינות, לא סתם ככה לעורר אתכם כמו לילדים. ולכן אני לא יודע מה לעשות. תעשו, תעשו צוות שהוא יטפל בזה, אבל שיטפל בצורה מאוד רצינית, נוקשה, כי.. אתם מבינים מכל הכתבים על מה מדובר. זה לא משהו צדדי.

הכנה

רב: ״העשיריות כרגע לא בהתפתחות, שיש איזה השהייה, וזה צריך להשתנות יחד עם הפצה חזקה ומסיבית לעם ישראל, ואז נקבל חיים חדשים. העשירייה לא יכולה לגדול, אלא אם היא מטפלת במשהו חיצון. צריכים גוף חיצון חזק, שנדע איך לגשת, לטפל ולעשות עימו. אחרת, אני לא חושב שיש לנו איך להתפתח פנימית,..המצבים בעולם והמצב שיגיע לישראל כתגובה,...חייבים כמה שיותר מהר לצאת לעם, ולא חשוב עד כמה שישמע ויממש. חייבים לעשות את המוטל עלינו בעיניים עצומות!(כיפורים).

1. קטע לדיון

עיקר מה שחסר לנו, שמסיבה זאת אין לנו חמרי דלק לעבודה, הוא שחסר לנו חשיבות המטרה, שפירושו שאין אנו יודעים איך להעריך את השרות שלנו, שנדע למי אנו משפיעים. וכן חסר לנו את הידיעה של גדלות ה', שנדע עד כמה אנו מאושרים בזה שיש לנו הזכיה לשמש את המלך, כי אין לנו כלום שנוכל להבין את גדלותו.
וזה נקרא בלשון הזהר הקדוש, שכינתא בעפרא, היינו שענין להשפיע אליו יתברך הוא חשוב לנו כמו עפר. וממילא אין לנו חמרי דלק לעבודה, כי בלי תענוג אין כח לעבודה. אלא במקום שמאיר אהבה עצמית, אז הגוף מקבל חיות מזה, אבל בעבודה דלהשפיע, אין הגוף מרגיש בזה טעם של תענוג, וממילא הוא מוכרח להיות "רובץ תחת משאו".

שיר  

2. קטע לדיון

והנה התורה אמרה "ואכלת ושבעת וברכת". ודרשו חז"ל, שמן התורה רק אכילה שיש בה שביעה החיוב לברך, מה שאין כן מדרבנן החמירו, אפילו בסעודה שאין בה שביעה, גם כן צריך לברך. כמו שדרשו על הפסוק "ישא ה' פניו אליך", והקשו, הא כתיב "אשר לא ישא פנים ולא יקח שוחד", והשיבו, שהקדוש ברוך הוא - "ואכלת ושבעת וברכת", והם החמירו על עצמם "עד כזית ועד כביצה".
וביאר אאמו"ר ז"ל שענין כזית הוא כמו שאמרה היונה, "מוטב שיהו מזונותי מרורים כזית בידי הקדוש ברוך הוא ולא יהיה מתוקים כדבש בידי בשר ודם".וביצה, ביאור, כשאנו מסתכלים על ביצה אנו אומרים, שממנה יכול לצאת בעל חיים, היינו אפרוח, אבל מטרם שיצא אפרוח, עדיין אין שום חיות בהביצה.

3. שיר

4. קטע לדיון

בפסוק "אשר לא ישא פנים ולא יקח שוחד". ויש להבין מהו הפירוש, "אשר לא יקח שוחד", איך אפשר לתת שוחד להבורא יתברך, שהפסוק משמיענו, "אשר לא יקח שוחד".
והענין, שכל המדות שאנו אומרים כלפי ה' יתברך הכוונה בערך האדם. שאם האדם רגיל לקבל שוחד, היינו להנאת עצמו, כבר אין לו שום יכולת שיוכל להדבק בו יתברך, משום "הדבק במדותיו". נמצא שכוונת הפסוק, "אשר לא יקח שוחד", היינו שאין להאדם לקבל שוחד בזמן שרוצה לברר איזה ענין בבחינת אמת ושקר, שאם יש שם איזו כוונה להנאת עצמו, כבר אינו יכול לראות את האמת, "כי השוחד יעור עיני חכמים". משום שאור החכמה יכול להתפשט רק במקום שיש כלים נקיים לגמרי מבחינת קבלה עצמית.

שיר  

5. קטע לדיון

ודאי אני רוצה להתאחד עמכם בגוף ונפש, בזה ובבא. אמנם איני יכול לעבוד, זולת ברוחניות ובנפש, כי יודע אני את נפשכם, ואני יכול להתאחד עמה, אבל אתם אין היכולת בלבכם לעבוד זולת בגוף, כי אינכם יודעים את רוחניותי, שתוכלו להתאחד עמה, ואם תבינו את זה, תבינו גם כן, שאני איני מרגיש בעצמי שום מרחק מכם, אבל אתם, ודאי לקרבת גוף ומקום צריכים, אך זה, לעצמכם ולעבודתכם, ולא לי, לעבודתי, ומתרץ אני את עצמי בזה מראש, על הרבה קושיות.
אבל אני מתפלל לה' שיוליך אתכם בדרך אמת, ותנצלו מכל המעקשים המצוים בדרכים, וכל מה שתעשו ה' יצליח בידכם.

שיר  

6. קטע לדיון

אנחנו חייבים כל הזמן לחשוב איך אנחנו נמצאים בתוך החברה שלנו ואיך אנחנו יכולים לחזק את הקשר בינינו. כי או שמגלים שאנחנו יכולים להתקשר בינינו, או שמגלים שלא מסוגלים להתקשר בינינו, לא חשוב. אבל עוצמת הקשר או חוסר הקשר בינינו זה בשבילי החשוב ביותר, כי בו, אם אני אקיים אותו, אני אגלה את העולם העליון שלי, העולם הרוחני, הנשמה שלי, הבורא שלי וכן הלאה. ואם לא אתקשר ולא אגיע לחיבור הנכון בעוצמה הנכונה, אז זה לא יהיה לי, ואני כל הזמן דואג לזה. וזה שמפריעים לי כל מיני אנשים והעולם, זה הבורא מסדר לי כדי שאני, למרות ההפרעות האלה, אהיה למעלה מהם. בכל זאת אני אעשה מה שצריך שם עם האנשים האלה בדרגת החי שלי, אבל בדרגת האדם שלי אני נמצא בקשר עם החברים שלי בלבד. בין שתי הרמות האלה אני לא רוצה להתבלבל. היחס שלי לאנשים הרגילים ברחוב, הוא כמו שהם כך גם אני. והיחס שלי לחברים כל הזמן מדאיג אותי, כי שם אני מגלה את העולם הרוחני שלי, זה כל הזמן נמצא אצלי באיזה מקום במוח ואני חושב עליו כל הזמן.
חזרה למעלה Go down
צפה בפרופיל המשתמש
 
לעילוי נשמת חברתנו "יעל זפרן" שנפטרה יא' סיוון תשע"ז -חלק ג'-יום שני ה-5/6/2017-
צפה בנושא הקודם צפה בנושא הבא חזרה למעלה 
עמוד 1 מתוך 1

Permissions in this forum:אתה לא יכול להגיב לנושאים בפורום זה
פורום הקבוצה הוירטואלית :: פורום הקבוצה הוירטואלית :: קבלה כללי-
קפוץ אל: