לאון-נחום
מספר הודעות : 470
Join date : 30.10.14
 | | נושא: סיכום משיעור בוקר 09.01.2015 חלק א' ( מאמר "לעולם ימכור אדם קורות ביתו" ) 30 דקות Fri Jan 09, 2015 6:54 am | |
| "..."אמר ר' יהודה, אמר רב, לעולם ימכור אדם קורות ביתו ויקח מנעלים לרגליו" (שבת קכ"ט). ויש להבין, מהו הדיוק "קורות ביתו", ומהי החשיבות של מנעלים, עד כדי כך שכדאי למכור קורות ביתו בשביל זה, היינו בכדי שתהיה לו היכולת לקחת נעלים לרגליו.
ויש לפרש את זה על דרך העבודה. הנה "קורות ביתו" הוא מלשון "מקרה", היינו כל מה שעבר על אדם בביתו. היות שהאדם מובן לנו בשתי הבחנות: בידע, היינו בשכל, ובהרגשה. זאת אומרת, מה שהאדם מרגיש בלבו, אם טוב לו או חס ושלום להיפך. והנה המקרים האלו, שעוברים על האדם, מעוררים לו שאלות בחיי יום יום. וזה נוהג בין אדם למקום, וכמו כן בין אדם לחבירו.
בין אדם למקום. היינו, שיש לו טענות להבורא, מדוע הוא לא ממלא לו כל צרכיו. זאת אומרת, מה שהאדם חושב שחסר לו, הבורא צריך למלאות לו. מטעם הכלל, שמדרך הטוב להטיב. ולפעמים יש לו טענות, כאילו הוא מרגיש להיפך, שמצבו הוא תמיד ברע ביחס לאחרים, שהם נמצאים במדרגה יותר גבוהה ממה שיש לו.
נמצא, שהוא בבחינת מרגלים, שמדברים על ההנהגה העליונה חס ושלום, מסיבת שהוא לא מרגיש את הטוב והעונג בהחיים שלו, וקשה לו לומר: "אך טוב וחסד ירדפוני כל ימי חיי". נמצא, שהוא אז בבחינת מרגלים.
ועל זה אמרו חז"ל (ברכות, נ"ד) "חייב אדם לברך על הרע כשם שמברך על הטובה".
כי הבסיס של היהדות בנוי על האמונה למעלה מהדעת. היינו, שלא להסתמך על מה שהשכל מחייב אותו לחשוב, ולדבר, ולעשות, אלא להאמין בהשגחה עליונה, שהיא בבחינת טוב ומטיב. שדוקא ע"י זה שמצדיק את ההשגחה עליונה, הוא זוכה אח"כ להשיג ולהרגיש את הטוב והעונג.
ובעל הסולם זצ"ל אמר משל, על מה שיש לאדם טענות ותביעות להבורא, שהוא לא עונה לו על משאלותיו. שזה דומה לאדם, שהולך עם ילד קטן ברחוב, והילד בוכה בבכיות איומות. וכל אנשים שברחוב מסתכלים על האב, איזה מן אכזריות נמצאת באדם זה, שהוא יכול לשמוע בקול בכיותיו ואינו שם לב לכל זה. לאנשים ברחוב הילד מעורר רחמים עם בכיותיו, ולאדם הזה, שהוא אביו, אינו כך. הלא יש כלל, "כרחם אב על בנים".
והנה לקול בכיות הילד, הלכו אנשים אל אביו ושאלו, איפוא הרחמנות של אביו. אז אביו השיב להם, ומה אני יכול לעשות, שבני, מחמד נפשי, שאני שומר עליו כבבת עיני, דורש ממני, שאני אתן לו סיכה, לדקור את עיניו, מסיבת שמגרד לו בעינים. האם בזה שאני לא ממלא את משאלותיו, אני נקרא "אכזר". או מטעם רחמנות עליו, אני לא אתן לו, שידקור את עיניו, וישאר סימא ועיור לעולמים.
אי לזאת, אנו צריכים להאמין, שכל מה שהבורא נותן לנו, הוא לטובתינו. הגם שאנו צריכים להתפלל על כל צרה שלא תבוא, שהבורא יסיר ממנו את הצרות האלו. אבל אנו צריכים לדעת, שתפלה לחוד, ועניית התפלה לחוד. זאת אומרת, אם אנו עשינו את מה שעלינו לעשות, אז הבורא עושה מה שהוא טוב בשבילנו, כמשל הנ"ל. ועל זה נאמר "וה' הטוב בעיניו יעשה".
וכמו כן אותו ענין נוהג בין אדם לחבירו. היינו כנ"ל, ש"ימכור אדם קורות ביתו ויקח מנעלים לרגליו". זאת אומרת, שאדם צריך למכור "קורות ביתו", היינו כל המקרים שעבר על ביתו בקשר לאהבת חברים. שיש לאדם שאלות וטענות על חבירו, היות שהוא עובד במסירות לאהבת חברים, ואין הוא רואה שום תגובה מצד החברים, שיעזרו לו משהו, וכולם מתנהגים עמו לא לפי הבנתו, שצריך להיות באהבת חברים. דהיינו, שכל אחד ידבר עם חבירו בצורה המכובדת ביותר, כמו שנהוג בין אנשים מכובדים.
וכמו כן במעשה, הוא לא רואה שום פעולה מצד החברים, שיהיה לו על מה להסתכל, שיש כאן ענין של אהבת חברים, אלא הכל מתנהג כרגיל, כמו בין סתם אנשים, שעוד לא היה להם ענין להתאסף ולהחליט, שצריכים לעשות חברה, שתהיה בהם אהבת חברים, שכל אחד ידאוג לטובת הזולת.
אם כן, הוא רואה עכשיו, שאין על מי להסתכל, שמי שהוא יעסוק באהבת חברים. והיות שהוא מרגיש, שהוא היחידי שהולך בדרך הישר, ועל כולם הוא מסתכל בעין של לעג וקלס, וזה נקרא "מרגלים", שמרגל אחר החברים, לראות אם מתנהגים כסדר נגדו באהבת הזולת. היות שכל הזמן הוא שומע, שהחברים דורשים כל היום, שעיקר הוא אהבת הזולת. והוא רוצה באמת לראות, אם זה תוכו כברו.
ואז הוא רואה, שהכל הוא משפה ולחוץ. ואפילו בדיבורו הוא רואה, שאין שם שום אהבת הזולת, שזה דבר הכי קטן באהבת הזולת. דהיינו שאם הוא שואל ממנו איזה דבר, הוא עונה לו כלאחר יד, בלי תשומת לב, לא כדרך שעונים לחבר, אלא הכל בקרירות, כאילו הוא רוצה להפטר ממנו.
ואל תשאלו אותי, אם אני חושב על אהבת הזולת, מדוע אני עושה בקורת, אם החבר שלי אוהב אותי, כאילו אהבת חברים נתייסדה על בסיס של אהבה עצמית. לכן אני רוצה לראות, מה הרויח אהבה עצמית שלי מכל העסק הזה. לא כך הוא מחשבותי. אלא אני באמת רוצה באהבת הזולת.
ולכן הייתי מעונין בחברה זו שנתייסדה, בכדי שאני אראה, שכל אחד ואחד עוסק באהבת הזולת, שע"י זה כח הקטן שלי, שיש לי באהבת הזולת, יתרבה ויתגדל ע"י זה, ויהיה לי כח לעבוד באהבת הזולת, בכח יותר גדול מכפי שיש לי מכח עצמי. ועכשיו אני רואה, שלא הרוחתי כלום, כי אני רואה "אין עושה טוב גם אחד". אם כן, יותר טוב יהיה, אם אני לא אהיה עמהם, ואני לא אלמד ממעשיהם.
ועל זה באה התשובה, אם חברה שנתייסדה על אנשים מסוימים, ובעת שהתאספו, בטח היה מי שהוא, שרצה אז ליסוד את החבורא זו דוקא, בטח היה מברר אנשים אלו, שהם מתאימים לזה. היינו שיש בכל אחד מהם ניצוצין של אהבת הזולת. אלא שהניצוץ לא היה יכול להדליק את אור האהבה, שיאיר בכל הפרט. לכן הסכימו אז, שע"י התחברותם יחד אז, מכל הנצוצין ביחד יעשה שלהבת אחת גדולה.…"
זאת אומרת, הבורא מברר את הכלים - אנשים פרטיים , נשמות ומביא אותם יחד , שמתחילים ללמוד , איך שהו להתחבר , לשמוע על החיבור ,עד שבאים אחרי הרבה בירורים , אחרי הרבה זמן והיגיעה ,באים להחלטה ,שחייבים להתחבר , שבלי זה אי אפשר להשיג את המטרה ומהרגע זה מתחילים לדבר מה הם מרגישים . שלב הראשון -באים ללמוד ולדעת משהו ,שכל אחד חושב בצורה אישית שלב ב' -שהם מבינים שהמטרה היא גילוי בורא , שזה מחסה את הכל , כל היתר פשוט לא ריאלי , כי רק גילוי בורא זו תשובה לכל השאלות וזה אפשר להשיג רק ע"י חיבור ואז הם עושים בקורת על החיבור אני רוצה , הם רוצים , או שהם לא כל כך , או שאני מבין מה שהם רוצים או לא וכו' ? "...לכן גם עתה, לאחר שהוא מרגל אחריהם, הוא צריך להתגבר ולומר, שכמו שהיו אז בעת שנתייסדה החברה, כולם בדיעה אחת, שצריכים ללכת בדרך של אהבת הזולת, כמו כן גם עתה. ובעת שכולם ידונו לכף זכות כל אחד לחבירו, שוב ידלקו את כל הנצוצים, ושוב תהיה שלהבת אחת גדולה.
וזה דומה כמו שאמר פעם בעל הסולם זצ"ל, ששאל, מה זה ענין כריתת ברית בין שני חברים, כמו שמצינו בתורה (וירא, שישי) "ויקח אברהם צאן ובקר, ויתן לאבימלך, ויכרתו שניהם ברית". ושאל, אם שניהם אוהבים זה לזה, ובטח אז שניהם עושים טובות זה לזה, ומובן מאליו, בזמן שאין האהבה נמצאת ביניהם, שמשום איזו סיבה שהיא האהבה נחלשה, בטח שאין הם עושים טובות זו לזו. אם כן מה מועיל את הכריתת ברית ביניהם.
ותירוץ, שהברית מה שהם עושים, אין זה על עכשיו, משום שעכשיו, בזמן שהאהבה מורגשת ביניהם, אין צורך לכריתת ברית. אלא הכריתת ברית נעשתה בכוונה תחילה על העתיד לבוא. היינו לאחר זמן, יכול להיות שהם לא ירגישו את האהבה כמו עכשיו, שגם אז יקיימו ביניהם היחסים כמקדם. ועל זה באה הכריתת ברית.
ולעינינו גם כן, הגם שעכשיו לא מרגישים את האהבה, כמו שהיתה בעת התיסדות החברה, מכל מקום כל אחד צריך להתגבר על דעתו וללכת למעלה מהדעת. ואז ע"י זה יתוקן הכל. וכל אחד ידון את חבירו לכף זכות.
ובזה נבין את דברי חז"ל, מה שאמרו "לעולם ימכור אדם קורות ביתו ויקח מנעליו לרגליו". "מנעליו" הוא מלשון "נעילת דלת", שפירושו "סגירה". שהאדם, לאחר שריגל את חברו, ש"ריגל" הוא מלשון "רגלים", שימכור אדם "קורות ביתו", היינו כל המקרים שעבר על ביתו בקשר בין אדם לחבירו, היינו שיש לו מרגלים, שאומרים לו דיבה רעה על החברים.
אז "ימכור הכל". זאת אומרת, שיוציא את כל המקרים, מה שהרגליו הביאו לו, ויקח במקום זה "מנעליו לרגלו". שהכוונה היא, שיסגור את כל המרגלים, כאילו אינם עוד בארץ. וכל השאלות ותביעות שיש עליהם, יסגור אותם. ואז הכל על מקומו יבוא בשלום…"
שאלה : מה אם אדם שומע ,שחברים מדברים על אהבת חברים רק באופן אוטומטי ? תשובה : תראה , האנשים שבאים ,הם באים מתוך התעוררות פנימית , שלא מבינים אותה ,כי מתעוררת נקודה שבלב והיא תמונה בפנים , לא מרגישים אותה כל כך מה היא , אלא , איזה תסכול פנימי . אתה רואה בתסכולים האלו ישנם הרבה דרגות , אותו חסרון , שאוכל את האדם , הוא שונה מאוד : ישנם אנשים ,שלא מרגישים את זה ומה רוצים מהם ונמצאים סתם ביאוש ישנם כאלה שמקבלים תרופות , סמים ישנם כאלה שהולכים להלחם זה הכל מתוך תסכול פנימי , שהם לא יכולים לבטא אותו . חוסר טעם בחיים , מטרת החיים , מהות החיים , לא יודעים מה לעשות . תראה ,מה שקורה בכל העולם . עד שמגיעים להבנה ,שזו שאלה מה טעם בחיים ? אני צריך לפתח לעצמי שאלה ,בשביל מה אני חי ? סה"כ כולם מתים ונעלמים וכו' וזה לוקח זמן . אחרי שאדם מתחיל לשמוע ,לפחות מה שמציק לו , שזה אפשר לפתור רק בגילוי בורא וגילוי בורא יכול להיות רק בתוך חברה , שעכשיו אנחנו עוברים . זה לא פשוט . זה ,שאני צריך לגלות את הבורא ,כדי להבין את הכל , אני יכול לספר לאנשים והם יסכימו , כי זה לא מתנגד להאגו . אבל ,ברגע שאני אומר ,שלגלות בורא ( כוח השפעה , כוח אהבה ) אפשרי רק בכלי , בחוש ,שהוא גם כן בעל אותו אופי , אותו טבע , שצרייכם בשביל זה מהאגו שלי הקטן לעשות משהו ,שהוא משפיע ( צריך להתחבר עם מישהו ועוד עם מישהו וכו' ) סה"כ צריכים כולם להגיע לכלי ,דווקא בחיבור וויתור הדדי ,וחיבור מעל האגו , אז , אותם בונים כך את החוש . לא יכול להית חוש לגילוי בורא , אלא , שעשרה אגויסטים מתחברים ביניהם בוויתור ובשיוויון מעל האגו שלהם ,של כל אחד ואחד . אז הסכום הזה , מה שהם מייצבים ביניהם - זה החוש לגילוי בורא , הראשון , הקטן ( חישן חלש מאוד ) . לזה אדם ,אפילו לשמוע לא יכול . ישנם אנשים, שיושבים שנים כאן לפני ואת זה לא שומעים . זאת אומרת , הם יכולים לחזור מילולית על מה שכתוב ,אבל ,זה עובר לייד האוזן ולא ליד הלב , וזה לוקח זמן , כי הלב שלנו הוא עטוף בהרבה מאוד רגש ות האגויסטיות , עד שמתחיל ,באין ברירה ,בהשקעה שלו לעורר מאור ,בכל זאת , כי הוא נמצא בחברה , כולם יחד . הוא מגיע ללמוד ומוותר על המנוכה , משלם מעשר ומוותר על הכסף , מתעסק עם הפצה וכל הדברים האלה ,בסופו של דבר, נותנים סכום היגיעה , הסאה , שהוא מתחיל כבר להבין ,שאין ברירה וחייבים להגיע לברית , שכולנו צריכים לחתום , שמהיום ברור לנו ( לכל אחד במידה שלו ) ,שאין ברירה : התנאי מלמעלה ,שאנחנו כלים השבורים חייבים להתחבר . אנחנו לא מסוגלים , כי אנחנו נדחים זה מזה , אבל ע"י האור העליון ,הוא הופך את הדחייה דווקא לחיבור , הוא יכול לעשות את ההיפוך . אנחנו מסכימים שזה כך , כי זה חוקי הטבע ומאז הם מתחילים לעבוד על הכלי . אנחנו נמצאים במצב ,שלפני חתימת החוזה ( שנקרא ברית ) ,שבאמת מבינים ,שאם חותמים ומקיימים ,זו פעולה היחידה, שממנה אנחנו מתקרבים לגילוי בורא . חסרים כאן עוד כמה תנאים : כדי לעשות נחת רוח לו ולא לעצמו , אז , אני מבטא את זה כלפי הזולת , יש בזה הרבה ,אבל ,לפחות ההתחלה , בשביל לתפוס את המצב ולהתחיל לדחוף אותו קדימה וזה ,מה שאנחנו צריכים לעשות. מה שאנחנו השגנו במשך השנים -זו הכרת הכלי , שכלי יכול להיות רק בחיבור בינינו . אם אנחנו נסדר קשר הנכון בינינו , בו אנחנו נגלה את האור ( זה הבורא ) וכל הפעולות שלנו ,גם יכולות להתבצע ,הם רק ע"י האור, שזה עבודת ה' , אבל ,זה נעשה אף ורק ע"פ דרישה שלנו . עכשיו ,בקשר ל "מנעלים לרגליו" שזה התנאי הראשון , כדי להיות מחובר נכון עם אחרים , שאני לא עושה עליהם בקורת ( שאני לא הולך לרגל ) אלא , "עינים להם ולא יראו, אזניים ולא ישמעו" . אם אנשים ,שנמצאים סביבי ,הם לא מפריעים , לא נגד , לא מזיקים לחיבור , אני צריך להגיד שיש לכל אחד מקום . אז ,הוא נמצא קצת יותר רחוק מהכרת הכרחיות בחיבור וההוא יותר קרוב , אבל כולם בדרך , רק לפעמים ישנם אנשים ,שבאים ממש כהפרעה ,אז ,חברה צריכה לטפל בהם ולהוציא אותם החוצה … תלמיד : איך אנחנו יכולים לבדוק שברית שעשינו , היא ברית נכונה או שהיא פועלת ? רב: אנחנו צריכים לראות את זה ,לפי התנהגות של כל החברים . זה מה שעומד לפניכם : לקבוע ברית , שכל אחד ירגיש ,שכל הברית תלוי בו , שאחרים הם ב100 אחוז מקיימים ומה שהוא רואה שלא כך , אז ,הוא צריך להגיד ""עינים להם ולא יראו, אזניים ולא ישמעו" וכל הפוסל במומו פוסל , אני לא רואה את האמת ,אלא ,אני רואה הכל לפי הפגמים שבי ,ולכן אחרי שחותמים ,אני צריך להגיד שהכל תלוי רק בי , אני מחזיק את הברית . כולם ב100 אחוז ואני , יכול להיות , שקודח חור בתוך הסירה שלנו שאלה : איך להתיחס למישהו ,שהפר את הברית ? תשובה : אני לא יודע ,מה זה להפר את הברית ? אם הוא באמת מזיק לאחרים להיות מחוברים ( ולא פעם אחד ) ואנחנו רואים ,שאין מה לעשות עם האדם הזה , שהוא כולו מנוהל מלמעלה בצורה ,שאנחנו צריכים להוציא אותו מהחברה . זה לא הוא בעצמו , אלא , הבורא נותן לנו סימן, שהרצון הזה האישי שיש לפני , שהוא כנראה תיקן את עצמו מהמגע איתנו ועכשיו הוא צריך כבר לצאת משם , כי יש לו דרך משלו . יכול להיות ,שהוא יצא מהקבוצה שלנו וילך בצורה מהירה מאוד להתקדם . מה שנראה לנו ,שהוא לא מקבל את החיבור , ולר נמצא בקבוצה וכו' יכול להיות ,שזו נשמה מיוחדת, אנחנו לא יודעם ולא עושים עליו שום ביקורת , כלום , חוץ מזה ,שלחיבור איתנו הוא לא מתאים . צריכים להבין ,שמערכת כאן היא לא פשוטה שאלה : כתוב ""חייב אדם לברך על הרע כשם שמברך על הטובה". כי הבסיס של היהדות בנוי על האמונה למעלה מהדעת."אתה מדבר על ברית ,אז ,עד שאני לא עובד ע"פ נאמר אין ברית ? תשובה : לא , למה ? ברית יכולה להיות אפילו מצעד הראשון , שאנחנו מוכנים לעשות צעדים מהרגע יחד וכל אחד תורם לזה ,כמה שהוא מסוגל ,ואנחנו לא עושים בקורת , לדון את חברו לקו זכות . אם אדם לא מפריע ,אלא ,איכשהו תומך , בכמה שאפשר , אנחנו מקבלים אותו ומוכנים , זאת אומרת ,הוא לא קודח חור , הוא כמה שמסוגל ,אז ,הוא עושה ולא עושה הפוך  | |
|
