סיכום משיעור בוקר 19.03.2015 חלק א' ( מאמר "ענין אמת ואמונה" ) 45 דקות

"...ענין אמת ואמונה, שהם שני דברים המנוגדים זה לזה. כי אנו רואים, שבהתפלה שלנו, שתיקנו אנשי כנסת הגדולה, גם שם יש לנו שני דברים המנוגדים זה לזה. כי מצד אחד סדרו לנו סדר של תפלה. שענין תפלה שייך לומר דוקא בזמן, שהאדם נמצא בחסרון. ולא עוד, שאמרו חז"ל "תפלה צריכה להיות מעומקא דליבא", שפירושו, שהתפלה שאנו מתפללים לה', צריכה להיות מעומק הלב, היינו שיהיה החסרון מורגש בכל הלב.

זאת אומרת, שלא יהיה בהלב שום מקום, שיהיה בו שלימות, אלא כולו חסרון. וכל שהחסרון יותר גדול, אז התפלה מקובלת יותר משאר תפלות. כי על פסוק "תפלה לעני כי יעטוף, ולפני ה' ישפוך שיחו", כתוב בזהר (בלק ובהסולם דף ע"ב, אות קפ"ז-קפ"ח) וזה לשונו "אבל ג' הם, הנקראים תפלה. תפלה למשה איש האלקים. תפלה זו שאין כמוהו באיש אחר. תפלה לדוד, תפלה זו שאין כמוהו במלך אחר. תפלה לעני. תפלה היא מאלו הג', מי חשובה מכולם. הוי אומר, תפלה לעני. תפלה זו קודמת לתפלה של משה, וקודמת לתפלה של דוד, וקודמת מכל שאר תפלות העולם. מאי טעמא. שואל, מהו הטעם. ומשיב, משום שעני הוא שבור הלב. וכתוב "קרוב ה' לנשברי לב". והעני עושה תמיד ריב עם הקב"ה. והקב"ה מקשיב ושומע דבריו", עד כאן לשונו.

נמצא לפי דברי הזה"ק הנ"ל, שעיקר תפלה היא דוקא בזמן שהאדם שבור, שאין לו במה להחיות נפשו. אז נקרא זה "תפלה, שהיא מעומקא דליבא". וזו תפלה החשובה ביותר מכל התפלות שבעולם, מטעם שאין לו שום מעלה, שיכול לומר "אין אני דומה לחברי, כי יש לי איזו מעלה מה, שאין בחברי". נמצא, שהוא מלא חסרונות. ואז הוא מקום לתת תפלה אמיתית מעומקא דליבא. זאת אומרת, כל כמה שהחסרון יותר גדול, אז התפלה יותר חשובה.

וכנגד התפלה שסדרו לנו בסדר התפלות, סדרו לנו סדר של שבח והודיה, שזהו בסתירה לתפלה ובקשה, שישנם בסדר התפלות. כי מדרך העולם הוא, מי שנותן טובה לחבירו, הוא נותן לו תודה רבה. אבל ערך התודה נמדד תמיד לפי ערך ההטבה, שהוא עושה לו. כך הוא מביע את ההודאה להמקבל הטבה.

למשל, אם אחד עוזר להשני על חצי פרנסה, היינו על ידו הוא השיג פרנסה, שזה מספיק לו רק לפרנס את ביתו רק על חצי, אז התודה שהוא נותן לו, איננה עוד בשלימות. אבל אם הוא השתדל להמציא למי שהוא פרנסה שלימה, וגם שיהיה לו לפרנס גם עם מותרות, היינו שאין לו שום חסרון, מה שהוא לא מילא אותו, בטח לאיש כזה הוא מודה ומשבח אותו בכל לבו ונפשו.

נמצא לפי זה, כשאדם מודה ומשבח להבורא, והוא רוצה לשבח ולהודות להבורא בכל לבו ונפשו, בטח שהוא צריך לראות, שהבורא נתן לו כל משאלותיו, ולא חסר לו שום דבר, אחרת אין ההודאה שלו יכולה להיות בשלימות.

אם כן צריך האדם להשתדל אז לראות שלא חסר לו כלום, אלא הבורא השלים לו כל חסרונותיו, ולא נשאר אצלו שום חסרון. ורק אז הוא יכול לתת להבורא תודה רבה, שזה ענין שירות ותשבחות, שסדרו לנו בנוסח התפלה.

אם כן הם, היינו תפלה ובקשה, ושירות ותשבחות, שני הפכים זה לזה, כנ"ל. כי בזמן התפלה ובקשה, אם אין לו שום שלימות, אלא הוא כולו מלא חסרונות, אז התפלה שלו בשלימות. מה שאם כן בשירות ותשבחות הוא להפוך. שאם לא נשאר לו שום מקום, שלא יהיה ממולא בשלימות, דוקא אז הוא יכול לתת תודה אמיתית.

ויש להבין, למה באמת סדרו לנו את שני הפכים האלו, ולאיזה צורך, ומה נותן לנו זה הסדר. וכמו כן יש להבין, איך אפשר לקיים את שני הפכים האלו, כיון שכל אחת היא בסתירה להשניה.

והנה האר"י הקדוש אומר (תע"ס דף תשפ"ח, אות פ"ג) וזה לשונו "והנה צריך שיהיו באישה בחינת דלתות, כדי לסוגרם, ולעכב הוולד שם בפנים, שלא יצא לחוץ, עד שיגמור להצטייר לגמרי. וגם צריך שיהיה בה כח המצייר את צורת הוולד".

והנה מבאר שם הטעם "כמו בגשמיות, אם יש איזה קלקול בבטן האם, אז האם מפילה את הוולד. היינו, שאם הוולד יוצא מבטן האם, טרם שנגמרה בחינת צורת הוולד כל צרכו של מדרגת העיבור, אז אין הלידה הזאת נקראת "לידה", מטעם שהעיבור לא יכול להתקיים בעולם. אלא שזה נקרא "הפלה", שפירושו, לא שנולד, אלא שנפל מבטן האם, ואינו יכול לחיות".

כמו כן ברוחניות, יש שם בעיבור ב' בחינות:

א) צורת העיבור, שהיא מדרגת קטנות, שזוהי צורתו אמיתית. אבל כיון שאין לו רק קטנות, נבחן זה לחסרון. ובכל מקום שיש חסרון בקדושה, יש אחיזה לקליפות. ואז הקליפות יכולות לגרום הפלה, היינו שהוולד הרוחני יפול טרם שנגמר בחינת העיבור שלו. לכן צריך להיות דבר המעכב, שהוא, שנותנים לו בחינת שלימות, היינו בחינת גדלות.

ב) אבל יש להבין, איך יכולים לתת גדלות להוולד, בו בזמן שהוא לא מוכשר לקבל אפילו קטנות כל צרכו, מטעם שעדיין אין לו כלים, שיוכל לקבל אותם בעל מנת להשפיע. ועל זה יש שם תירוץ, על דרך שאמרו חז"ל "עובר במעי אמו, אוכל מה שאמו אוכלת".

כמו כן אמרו "עבור ירך אמו", שפירושו הוא, כיון שעובר ירך אמו, אז העיבור לא עולה בשם בפני עצמו. לכן העובר אוכל מה שאמו אוכלת. שפירושו, שכל מה שהעובר מקבל, הוא מקבל בכלים של האם. לכן, הגם שאין להוולד כלים מוכשרים לקבל גדלות, אבל בכלים של העליון, שהוא האם שלו, הוא יכול לקבל, משום שהוא מתבטל כולו להאם, ואין לו רשות בפני עצמו, שזהו נקרא בחינת "עיבור", שהוא מתבטל לגמרי להעליון.

ואז כשמקבל גדלות, נמצא שהוא בשלימות. לכן אין שם אחיזה לקליפות. ולכן נקרא זה " כח המעכב". לכן זהו שמירה, שלא תיפול הוולד ברוחניות, כדוגמת שיש הפלה בוולד גשמי, שהאם הגשמי צריכה לשמור על הוולד שלה, שלא יהיה שם שום קלקול חס ושלום. כמו כן הוא ברוחניות.

היוצא מכל הנ"ל, שיש להבחין שני מצבים בעבודת האדם:

א) מצב האמיתי שבו הוא נמצא, היינו קטנותו. שכל מה שהוא חושב ועושה, הכל הוא קטנות, שתחילת הרגשת הקטנות מתחילה בעת שהוא רצה ללכת על דרך האמת, שהוא עבודה בעמ"נ להשפיע. אז הוא מתחיל לראות את קטנותו, איך שהוא מרוחק מעניני השפעה, שאין בכוחו לעשות מעשה כל שהוא, שתהיה בעמ"נ להשפיע. וזה נקרא, בחינת "אמת". היינו מצבו אמיתי, שבו הוא נמצא.

ואז, כיון שזהו קטנות, יכולה להיות אחיזה לס"א, ויכול לבוא לידי יאוש חס ושלום. נמצא, מה שהוא נכנס בעבודה, נבחן לבחינת עיבור, ויכול לבוא לידי הפלה. זאת אומרת, שיפול ממדרגתו, בדומה לעובר הגשמי, שנופל מבטן האם, ואינו יכול להישאר בחיים. כמו כן ברוחניות, הוא נופל ממדרגתו, והוא צריך אח"כ עיבור מחדש. היינו, הוא צריך להתחיל עבודתו מחדש, כאילו אף פעם לא היה עובד ה'.

לכן צריך להיות כח המעכב, שלא תיפול הוולד לחוץ. היינו, שאז הוא צריך להיות בשלימות. זאת אומרת, שירגיש בעצמו, שלא חסר לו כלום בעבודה, אלא שהוא עכשיו מקורב לה' בדבקות גמורה, ולא יכול מי שהוא לומר לו "הלא אתה רואה, שאין לך שום התקדמות בעבודת ה'. אם כן לחינם אתה מתייגע, ואין אתה ראוי לשמש בקודש. לכן אתה צריך ללכת כמו כל הכלל. ולמה אתה מרעיש עולמות, שאתה רוצה להיות במדרגה יותר גבוהה מהכלל, הגם שאין לך סיפוק מהעבודת הכלל. וזהו שנתן לך דחיפה, שתוכל לקבל מחשבות ורצונות, שצריכים לצאת מעבודת הכלל, וללכת יותר קדימה להאמת. נכון שזהו אמת, אבל אתה רואה, הגם שאתה רוצה ללכת להדרך של אמת, אבל אתה לא מוכשר לזה, או מטעם חוסר כשרון, או מטעם חוסר כח התגברות, שאין אתה מסוגל להתגבר על הטבע, שנולדת באהבה עצמית. לכן עזוב את כל עבודה הזאת, אלא תשב בשפל, ככל שאר בני אדם, ולא תרום לבבך מאחיו להינשא, אלא יותר נכון לך לפרוש מדרך זה".

ומשום זה, כדי שלא יפול במחשבות כאלו, הוא צריך אז ל כח המעכב. היינו, שהוא צריך להאמין למעלה מהדעת, שמה שיש לו אחיזה בדרך האמת, הוא דבר גדול וחשוב מאוד. ואין לו כח להעריך את חשיבותו, מה שהוא נוגע בדרך האמת. כי זה הוא כל הכלי שאור ה' ישכון בתוכו.

אבל זהו בכלים דעליון. היינו, שהבורא יודע, מתי שהאדם צריך להרגיש את דביקותו בה'. והגם שבהכלים של עצמו, הוא מרגיש, שאדרבה, שהוא עכשיו יותר גרוע, מהזמן שהוא היה הולך בדרך של הכלל. ששם היה מרגיש, שבכל יום ויום הוא מוסיף והולך במעשים טובים ובתורה ומצות. מה שאם כן עכשיו, מעת שהתחיל ללכת בדרך הפרט, היינו לשמור תמיד את הכוונה, כמה הוא מסוגל לעשות מעשים בעמ"נ להשפיע, וכמה הוא מסוגל לוותר על אהבה עצמית.

ואז הוא רואה בדרך כלל, עד כמה שהוא מתקרב אל האמת, אז הוא רואה תמיד יותר את האמת, איך שהוא לא יכול לצאת מאהבה עצמית. מכל מקום, בכלים דעליון, היינו למעלה מהדעת, הוא יכול להגביה את עצמו. ולומר, מה חשוב לי, במה אני משפיע להבורא. ואני רוצה, שהבורא יקרב אותי אליו. ובטח הבורא יודע, מתי הזמן שלי, שגם אני ארגיש, שהבורא קירב אותי. ובינתיים אני מאמין, שבטח הבורא יודע, מה שטוב בשבילי. לכן הוא נותן לי להרגיש את הרגשות, מה שאני מרגיש.

אבל מהו הטעם, שהבורא רוצה להדריך אותי בדרך כזה. היינו, שאני צריך להאמין בדרך האמונה, שהוא מתנהג עמי בדרך הטוב ומטיב. ואני, אם אני מאמין בזה, הוא נתן לי סימן, כמה שמחה שיש לי, וכמה אני מסוגל לתת לו רב תודות על זה, וכמה שאני מסוגל להודות ולהלל את שמו יתברך. בטח שאנו צריכים לומר, שזהו לטובתנו, שדוקא על ידי דרך האמונה נוכל להגיע להמטרה, שנקראת "מקבל בעל מנת להשפיע". אחרת בטח שהבורא היה יכול לנהוג עמנו בדרך ידיעה ולא בדרך האמונה.

ובזה תבין מה ששאלנו, בשביל מה צריכים את השני דברים, המכחישים זה את זה. היינו מצד אחד יש לנו ללכת בדרך האמת, היינו להרגיש את מצבנו, מה שאנו מרגישים, איך אנו מתרחקים מאהבה עצמית ומתקרבים לאהבת הזולת. ועד כמה שחסר לנו, שיהיה בעולם "יתגדל ויתקדש שמו יתברך".

ובזמן שאנו רואים, שעדיין אין הרוחניות בחשיבותו, אנו מרגישים את עצמנו בחסרון גדול. וגם לראות, עד כמה אנו מצטערים על זה. וכמה כואב לנו במה שאנו מרוחקים ממנו יתברך. זה נקרא "אמת", היינו המצב שאנו מרגישים בכלים שלנו, זאת אומרת, לפי הרגשתנו.

ועוד ניתן לנו דרך האמונה, שהיא למעלה מהדעת. היינו, שלא להתחשב עם הרגשתנו וידיעתנו. אלא לומר, כמו שכתוב "עיניים להם ולא יראו, אוזניים להם ולא ישמעו". אלא להאמין, שבטח הקב"ה הוא המשיח. והוא יודע מה שטוב בשבילי, ומה שלא טוב בשבילי. לכן הוא רוצה, שאני ארגיש את מצבי כמו שאני מרגיש. ואני כשלעצמי, לא חשוב לי איך שאני מרגיש את עצמי, כיון שאני רוצה לעבוד בעבודה בעמ"נ להשפיע.

אם כן עיקר הוא, שאני צריך לעבוד לשם שמים. והגם שאני מרגיש, שאין שום שלימות בעבודתי, מכל מקום בכלים דעליון, כנ"ל, היינו מצד העליון, אני שלם בתכלית השלימות, כמו שכתוב "כי לא ידח ממנו נדח". לכן אני שבע רצון מעבודתי, שיש לי זכות לשמש את המלך, אפילו במדרגה הנמוכה ביותר. אבל גם זה לי לזכות גדול יחשב, שהבורא נתן לי להתקרב אליו, במשהו על כל פנים.

וזה נותן לנו שני דברים:

א) מבחינת האמת, שהוא רואה את מצבו האמיתי, יש לו מקום לתפלה. ואז יש לו מקום חסרון. ואז הוא יכול להתפלל, שהקב"ה ישלים חסרונו. ואז הוא יכול להתעלות במעלות הקודש.

ב) דרך האמונה, שהיא בחינת שלימות, שמכאן הוא יכול לתת שבח והודאה לה'. ואז הוא יכול להיות בשמחה…"


שאלה : אם ניתן את המאמר הזה לאדם מרחוב או לאדם פרטי ,הוא יחשוב, שמאמר הזה מדבר על האדם פרטי , אבל אתה כל הזמן מדבר על זה ,שמאמרים האלו לא מדברים על האנשים פרטיים ?

תשובה : מה זה נקרא פרטיים ?

תלמיד : רק אני , שלבד אני יכול להשיג רוחניות

רב: נכון , ככה כתוב . האם אנחנו צריכים להבין ככה זאת השאלה ?

אחרי ,שרב"ש כתב לך שלושים מאמרים הראשונים על זה ,שאתה צריך להיות כאיש אחד ולב אחד עם החברים , הוא הפסיק לכתוב על זה כל הזמן . כמה אפשר לכתוב על זה , זה ברור . אלא מה ?

כל הזמן לברר לך ,שאתה צריך שוב חברים , יחד, קבוצה , שיוויון , התכללות וכו' .

אנחנו כבר לא מדברים על זה ,שאדם מגיע למגע עם החברים , אלא ,אנחנו מדברים על זה, שיחד עם החברים , איך שהוא עכשיו נכנס לעיבור . העיבור זאת דרגה ראשונה, שדומה לבורא...

זה עדיין התפתחות של מי ? של הקבוצה , אדם בקבוצה , שהוא נמצא תחת השפעת האור המחזיר למוטב . הוא פועל עליו ואדם מתפתח ע"י

תלמיד: למה קוראים "אני" ברוחניות ?

רב: זה נקרא במה שאני מבטא את ה"אני" שלי , שאני מבטא את הקשר שלי עם כל המציאות , קשר השבור , עד כמה שאני יכול לשחזר אותו , לתקן אותו ולחזור שוב לנשמה אחת . אני צריך לתקן שבירה ...הוא מתחבר ,איך שהו עם הקבוצה ומשתדל להתחיל מזה לבנות צורת הקשר הנכונה , שזה נקרא עיבור .

אבל , בוא לא נדבר על זה , אתה תילך ,כאילו לבד והקבוצה עוזרת לך , שומרת עליך , נותנת לך דוגמה , מסביב ולא ,שאתה איתם חייב להגיע כאיש אחד בלב אחד . עזוב , לא הכל בבת אחת .

נגיד ,שזה אתה צריך להגיע עכשיו לדביקות בעליון , שנקרא להכנס לעיבור , אז ,כך הוא אומר לך ,שיש לך יחס לעליון שנקרא אמונה , שזה כוח השפעה , שאתה רוצה שיהיה לך ואז אתה תהיה דבוק לעליון וזה מגיע לך ע"י המאור המחזיר למוטב - אתה לא יכול לעשות כלום לבד.

ואחרי זה יש לך גם כן אמת - זה מה שאתה מרגיש , אסור כאן לשקר לעצמו . אז יש לך שני דברים :

אמת ,שזה החיים שלך , המצב שלך הרגיל כלפי רוחניות ( לא כלפי איפה שאתה עובד וחי וכו' ) . מה באמת אני מרגיש ברוחניות , כלפי הבורא , השפעה , תיקון העולם - זה נקרא אמת שלי , לפי הכלים שלי . לפי הכלים , נגיד , אני מרגיש מצב לא כל כך טוב . אני נמצא בזה מזמן ועדיין אני לא יודע כלום ולא מבין שום דבר , מבולבל ואיך שהו עוד מחזיק , אבל ,ישנם המון ספקות , אי הבנות ,כמו לכל אחד פחות או יותר

אמונה - זה שאני מתאר לעצמי , שאי נמצא במצב ,שכולו טוב , שיש לי קשר עם הבורא . אני נמצא ממש דבוק אליו והוא הגדול והכל . מצב השלם , עד כמה ,שאני יכול לתאר לעצמי . זה נקרא אמונה מלמעלה מהדעת . זה נקרא אמונה ,שאני מדביק ציור הזה , שכולו שלם לעומת אמת , שכאן אני מדביק ,מה שאני מרגיש

יש לי שתי רמות אמת ( מצב האמיתי ) ואמונה ,זה מצב ,שאני יכול לתאר לעצמי ,עד כמה ,שאני מבין מה זו שלמות

שאלה : האם אפשר לתת הגדרה ברורה מה זה הכוח המצייר והכוח המעכב ?

תשובה : כוח המעכב ,זאת שלמות , שאדם דבוק לעליון ומבטל את כולו , כולו וכך הוא שומר את עצמו להיות בתוך העליון , בתוך הרחם ולהתפתח בזה ,שכל פעם מראים לו אגו יותר גדול , ספקות יותר גדולים והוא ,למרות זאת , דבוק בכמה שאפשר . זה נקרא שהוא נמצא בשילטת הכוח המעכב

הכוח המצייר ,זה שלמרות שכל פעם יש לו ספקות ,הוא , בכל זאת , שומר לחיבור , איחוד כאן ישנה השפעת הרצונות שונים אגויסטיים . ע"י שני כוחות האלו ( לא יכול באחד בלי שני ) הוא מתפתח .

כוח המעכב : שלמות העליון , רחם , הסביבה ,שהוא מתאר לעצמו ,שהוא נמצא בתוך העליון , בתוך הבורא . שכל דבר , מה שקורה , בא ממנו מ"אין עוד מלבדו" ו"טוב ומטיב" - זה הכוח שמחזיק אותו , שלא יפול מהרחם .

והמצייר הוא , ממה בא ציור האדם , הדומה לבורא ? - שהוא מגלה את ההפרעות , אמת ועל פני האמת הזאת הוא מחזיק את עצמו קשור לעליון . זאת אומרת ,גילוי הכוח המצייר לא מעפר לו , אלא, רק מחזק לו דביקות בעליון. כי , עד כמה שהוא גודל בתוך העליון ,כמו עובר ,הוא צריך כמה שיותר להשתמש בכוח המצייר וגם בכוח המעכב

במאמר הזה הוא כל כך רוצה להעביר לך איפה אתה נמצא ואיך אפשר לעלות ממצב ,שנקרא עיבור - שזה דרגה מאוד גדולה. כמו שכתוב "... שאמרו חז"ל "עובר במעי אמו, אוכל מה שאמו אוכלת"..".

מה זאת אומרת ? - שהוא מבטל הכל מה שיש לו , מה שטוב לעליון טוב לי , זאת אומרת ,הכל מה שאני נמצא בעולם הכל מושלם , ככה אני מקבל ,אומנם שאני לא מרגיש ככה , כי ע"י זה אני יכול לקבל את האוכל של העליון , כי עליון יודע מה להכין לי . מאיר לו אור לכל העשר ספרות שלי ( הוא עדיין לא מזהה אותם )

מה זה נקרא שהוא רואה מסופו ועד סופו של העולם ? כי הוא נמצא באור החכמה . הוא בעצמו לא קולט אותו , הוא לא מסוגל ,אבל ,הוא נמצא באור הזה ומלמדים אותו תורה כולה . זאת אומרת ,הוא עכשיו מתחיל לעבוד עם כל ה"תרי"ג" הרצונות שלו ( זה נקרא על הגוף שלו ) ומתחיל להגיש את זה לעליון , שהעליון יתחיל לתקן את זה . יש לו שלמות , כי הוא מבטל טת עצמו כל הזמן , אז , הוא נמצא במצב הכי קרוב לעליון .

מה יכול להיות יות קרוב, אם אתה נמצא בתוך הרחם של אמא ?

איזה קשר יש לך עם אמא ,אם אתה נמצא בתוכה ?

תלמיד : את כל מה שאתה אמרת אני מבין בשכל , אבל יש לי זיכרון חזק במצבים ,שאתה בעצם מרגיש איך משחקים לך בשכל , איך אתה שוכח את הכל מה שהצלחת

רב: עף אחד לא משחק לך , אלא , אתה בעצמך עם התכונות שלך כך מתאר לעצמך בצורה מעוותת את המציאות , כי "כל הפוסל במומו פוסל" .

איך אפשר עוד ? תן לי עצה ואני אספר לך את זה בצורה אחרת או בעל הסולם , רב"ש .

מה אתה חושב ,שהם לא רוצים לכתוב לך עוד יותר טוב ?

תלמיד : אבל אני מאבד את כוח האמונה , זה מה שקשה לי

רב: איזו אמונה יש לך ?

אתה לא משתמש נכון במילים - אין לך כוח אמונה , אם היה לך כוח אמונה ,אתה לא היית בכלל מדבר ככה . כוח האמונה ,זה כוח החיבור עם העליון , שהעליון הוא מושלם , אהבה והשפעה , "אין עוד מלבדו" וכו' אתה כבר נמצא בזה ,רק יש לך חושים מקולקלים ואתה לא יכול להרגיש …

שאלה : למה כתוב "קרוב ה' לנשברי לב". ? אין אפשרות להיות קרוב אליו בלי להיות שבור ?

תשובה : ישנם שני דברים : יחס של הבורא לכולם , שכולם נמצאים במצב האחד , שקיים ,שזה המלכות אין סוף - אין מצב אחר . ואנחנו מדברים על זה ,שכאשר כולנו נמצאים באותו מצב , במלכות אין סוף כעובדה , איך כל אחד ואחד ,לפי הקילקול שלו ,מתאר איפה הוא נמצא ?

המצב שלך נקרא העלמה , הסתרה . אומרים ,שזה לא סתם העלמה אלא העלמות , הרבה עולמות , כיסויים ,שהם מסתירים ממך את השלמות

תלמיד : אם יש לי אמונה ,אני יכול להיות קרוב לה' ?

רב: אם יש לך אמונה אתה דבוק אליו , לא רק קרוב

תלמיד : אם יש לי אמונה ,אז, לא צריכים צרות

רב: לא יכול להיות ,שאם יש לך אמונה ,אז ,יש לך צרות , זה סותר את זה

תלמיד : אז מה זה האמונה בדיוק ?

רב: אמונה - זה הכוח שלי הפנימי , שאני מרגיש ,שאני נמצא בדביקות עם הבורא ,ואני נמצא בעולם שכולו טוב

תלמיד : סיבכת אותי , אז מה זה אמת ?

רב: האמת זה ההפך , שאני נמצא ,לפי כל החושים שלי ,ואני נמצא בעולם כמוך , אמת . אתה מבין מה זה אמת ?

אין לי כסף , מזל , חיים טובים , לא מרוצה משום דבר , יש לי בעיות בעבודה , בנק , בבית ואני לא יודע לאן לברוח . זה נקרא אמת . אמת זה "אין לדיין אלא מה שעיניו רואות" מצד אחד ויחד עם זה עכשיו אני אומר לא , רגע - זה נכון , כולם ככה מדברים על העולם שלנו , בזה אנחנו לא טועים לכן ,זה נקרא אמת . עכשיו אני ,יחד עם זה ,שומע מה שאומרים מקובלים :

הם אומרים ,שאתה נמצא באין סוף , אתה נמצא ברחם של אמא , אתה נמצא בדביקות עם הבורא , אתה נמצא בשלמות רק "עינים להם ולא יראו, אזניים ולא ישמעו" . אתה מקולקל ובורא מחזיק אותך על הידיים ואתה מרגיש כמו תינוק זרוק ( ככה אתה מרגיש ,אבל ,באמת אתה נמצא בידיים , בשלמות באהבה חלוטה . אתה צריך להבין ,מה שמקובלים מספרים לך ,זאת שיטה , שיטת הגילוי בורא , שאתה לא יכול לגלות אותו ,אלא , אם אתה מחזיק בשתי נקודות

אתה צריך להיות דבוק לשלמות מצד אחד

ולגלות את האמת ההפוכה משלמות מצד השני

שתי נקודות האלו חייבות להיות יחד בך , באותו זמן קיימות - זה נקרא אמת ואמונה , אמת נקודה תחתונה אמונה נקודה עליונה

תלמיד : אם מישהו זר היה קורא את זה ,הוא בכלל לא יודע מה הוא קורא ?

רב: בטח שלא , אני יכול להראות לך בכל מאמר ומאמר ,שאתה לא יודע מה כתוב .

תלמיד : הוא אומר ,ששני דברים מנוגדים זה לזה

רב: עוד איך מנוגדים , כי ,עד כמה שאתה עולה למעלה אתה גם יורד למטה . מה אתה עכשיו יודע על היצר הרע שלך ? כלום .

אתה תגיע לכאלו דברים , שכל מה שיש בעולם הזה זוועות וכל מני מוטציות , יש בך פי מיליארד יותר . אתה תגלה בנעימות , מפני שמעלהם אתה תוכל עוד יותר להיות דבוק באמונה , בבורא

תלמיד :, זאת אומרת , מה שאתה מספר לי ,שכל הדרך הם צרות ואין שום דבר טוב ?

רב: יש לי הזדמנות להיות מעל הטבע שלי וברוך ה' ,שהבורא נתן לי טבע זוועתי , מסריח ואני מעל זה יכול


לעלות את עצמי ולהיות דבוק אליו , דבוק בו , בתוכו ואז אני לומד ,איך אני עושה את זה , איך אני מפתח את העובר , איזה דלתות ,שמחזיקות אותי ,מכוח המצייר, שבא אור ומצייר אותי על כמה שאני מתעלה לדביקות , מאמת לאמונה , לפי זה ,אני מקבל ציור העובר

תלמיד : אתה אומר לי עכשיו תקריב את עצמך

רב: זו לא הקרבה , זה ההפך ,אני מציל את עצמי , אני מוצא את התינוק מהזבל שזרקו אותו ואני מביא אותו לאור העליון , הוא מקבל כוח המחייה ( נקרא כוח המצייר ) . איזה ציור הוא מקבל ? - ציור של הבורא , לכן נקרא אדם , שזה נקרא השפעה , האהבה . זה ,בעצם ,הציור של העובר ,שהוא מתחיל להיות ככה

לחיים לאון

לחיים לאון !!!
תודה לך