סיכום משיעור בוקר 23.01.2015 חלק א' ( מאמר "ענין למעלה מהדעת " ) 31 דקות

זה בעצם צד השני של הקיום , של הנבראים . יש קיום ,שהוא נראה בתוך הדעת - זה לפי ההרגשה שלנו בחמישה חושים ,המוגבלים מאוד ( אנחנו רואים את זה אפילו בעצמנו ) ,ויש קיום ,תפיסה , הרגשה , השתתפות , פעולה בצורה אחרת ( לא דרך חמישה חושים גופניים , שהם שייכים לדרגות דומם , צומח וחי ,שנמצאים לפנינו בעולם הזה , שמצטייר כך לנו ) ,שאנחנו יכולים להגיע לציור אחר , שנרגיש עולם אחר , קיום אחר שלנו ,שהוא נראה מחוצה לחמישה חושים גופניים שלנו והקיום מחוצה לדומם , צומח וחי , מחוצה לעולם הזה -הוא נקרא למעלה מהדעת .

איך אנחנו יכולים לבנות את עצמנו , להעביר את עצמנו לקליטה השנייה ?

על זה מספרת לנו חכמת הקבלה . היא לוקחת אותנו ממצב ,איפה שאנחנו ,( אנשים שמרגישים בזה צורך , היגיעה אליהם בשלות להתפתח הלאה , מעבר לתפיסה הנוכחית ) ועוזרת לפתח חושים נוספים . אז , נקרא שהם משתדלים לעלות מלמעלה מהדעת , למעלה מרגש ושכל ( ליבא ומוחא ) ,שזה מה שיש לנו היום .

איך עושים זאת , בוא נראה ?

אבל , בעצם אין לנו חוץ מזה שום דבר מה לעשות . אנחנו קיימים כאן וחוזרים לאותה תפיסה ,עד שנרכוש יכולת בהדרגה לעבור לתפיסה אחרת , לקיום אחר

"...בענין למעלה מהדעת. יש להשתמש עם כלי זו הן בין אדם לחבירו, והן בין אדם למקום. אבל יש הבדל ביניהם. כי בין אדם למקום, הכלי הזו צריכה להישאר לעולמים. היינו, שאף פעם אסור לזלזל בכלי זו שנקראת "אמונה למעלה מהדעת". מה שאם כן בין אדם לחבירו, אם הוא יכול לראות מעלת חבירו בתוך הדעת, הוא יותר משובח.

אבל מטבע של הגוף הוא להיפך, שתמיד הוא רואה את חסרון חבירו ולא מעלתו. ומשום זה אמרו חז"ל "הוי דן את כל האדם לכף זכות". היינו, אף על פי שבתוך הדעת הוא רואה, שאין הצדק עם חבירו, מכל מקום הוא צריך להשתדל לדון אותו לכף זכות. וזה יכול להיות למעלה מהדעת. זאת אומרת, אף על פי שמצד השכל אין לו במה להצדיקו, מכל מקום למעלה מהדעת הוא כן יכול להצדיקו.

אבל אם יכול להצדיקו בתוך הדעת, זהו ודאי משובח. נגיד דרך הציור, אם הוא רואה, איך שהחברים עומדים במדרגה גבוהה ממנו, והוא רואה בתוך הדעת, איך הוא נמצא בתכלית השפלות מול החברים, והוא רואה, שכל החברים הם שומרי זמן, שנקבע לשמור סדר ביאתם לבית הכנסת, והם יותר מתעניינים לכל מה שמתרחש בין החברים, לעזור לכל אחד בכל מה דאפשר, וכל דברי עבודה ששומעים מפי מגידי השיעורים, הם תיכף לוקחים את זה לשימוש בפועל במעשה, וכדומה.

בודאי זה פועל עליו, שיתן לו כח להתגבר על עצלותו, הן בעת שהוא צריך לקום לפנות בוקר, בזמן שמעוררים אותו. ובעת הלימוד הגוף שלו מתענין יותר בהשעורים, כי אחרת הוא יהיה המפגר בין החברה. וכמו כן בכל דבר בקדושה הוא מוכרח לקבל יותר ברצינות, משום שהגוף לא יכול לסבול שפלות. ועוד יותר מזה, הגוף שלו, בעת שהוא מסתכל על החברה, והוא רואה בתוך הדעת, איך שכולם עובדים לשם שמים, אז גם הגוף שלו גם כן נותן לו לעבוד לשם שמים.

והסיבה שהגוף עוזר לו לעבוד לשם שמים, היא כנ"ל, היינו שאין הגוף מוכן לסבול שפלות. אלא כל גוף הוא בעל גאוה, ואינו מוכן להשלים עם המציאות, שחברו יהיה יותר גדול ממנו. נמצא לפי זה, שבזמן שהוא רואה, שהחברים עומדים במעלה יותר גבוהה ממנו, זה גורם להתעלות בכל המובנים…"


זאת אומרת ,אנחנו רואים כאן ,שכדי לעלות לדרגה הבאה של תפיסת המציאות - לגלות עולם הרוחני , בורא , נצחיות , שלמות שבבריאה כך , שנוכל להזדהות לא עם הגוף שלנו , אלא ,בזמן שקיים בתוך הגוף , להגדיל קומה השניה של התפיסת המציאות ונתחיל להשתייך אליה ,עד שהגוף בכלל נעלם מהרגשה שלנו .

כדי שנוכל לעבור לדרגה שניה של תפיסת המציאות הוכן לנו , חוץ מזה ,שאנחנו נמצאים באיזו מציאות הנוכחית ,גם כן יכולת לעבור, שזה קורה ע"י התפתחות דרגת האדם , שבנו . אם אנחנו מסדרים עיניינים אנושיים , יחסים בינינו בצורה מיוחדת ,שהם למעלה מהטבע שלנו ( כמה שאפשר לחיבור , שזה מנוגד לטבע שלנו וע"י זה אנחנו קופצים למעלה ) ולפי המאמצים שלנו אנחנו מזמינים את המאור המחזיר למוטב והוא משפיע ומשנה בנו את הטבע , הוא מעורר בנו לאט לאט תחושות חדשות , תכונות , יכולת להרגיש , יכולת להבין מה , ששייך לדרגה הבאה .

לצורך זה אנחנו קיבלנו רצון האגויסטי , שמרגיש רק את עצמו דווקא בניגוד לאחרים ובודק את עצמו , עד כמה שהוא מוצלח ,כלפי האחרים , כך גם אנחנו ,כדי שנוכל כלפי זה להתחיל למדוד, איך אנחנו עולים לדרגה הבאה , כי מדידה צריכה להיות בין שתי נקודות , אז , הנקודה האגויסטית שלנו היא היסוד , שממנו והאלה אנחנו בודקים איך אנחנו מתקדמים ועולים . לכן ,כלפי החברה יכול להיות ,שאנחנו משתמשים בחברה האגויסטית ויכול להיות ,שאחרת , הכל תלוי באיך שאדם מברר לעצמו ומחליט מה הוא לוקח כמטרת החיים

או להתעלות לקומה שנייה של הקיום , המציאות

או להשאר כאן

ובזה מורגש את היחס שלו לחברה , כי חברה ,זה אותו האמצעי ,שע"י אנחנו יכולים לשנות את הקומה שלנו . לכן ,מקובלים מספרים לנו ,איך אנחנו צריכים לארגן את הסביבה ובתוכה ,בצורה מלאכותית ,להתחיל לבנות כבר את המבנה הרוחני , יחס חדש . לא שאנחנו מסוגלים לזה , אלא , המאמצים ,שאנחנו נעשה ,כדי לבנות יחס של העולם הבא בעולם הזה בינינו , וע"י זה ,אנחנו מזמינים את המאור והוא כן עושה את הפעולה הנכונה , שהוא מתקן בינינו יחסים . אפילו אנחנו כולנו האגויסטים , אבל , השתדלות שלנו היא מביאה אור מקיף ואז הוא פועל עלינו מרחוק ויכול להתלבש בתופעות האגו שלנו . לכן ,כל העבודה היא בחברה ולהשתדל לבנות אותה לפי הכללים הרוחניים

"...וזה שאמרו חז"ל "קנאת סופרים תרבה חכמה". היינו, בזמן שכל החברים מסתכלים על החברה, שהם נמצאים ברמה גבוהה, הן מצד המחשבה, והן מצד המעשים, אז מצד הטבע הוא, שכל אחד ואחד מוכרח לעלות מדרגתו לדרגה יותר גבוהה, ממה שיש לו מצד תכונת גופו.

זאת אומרת, אפילו מצד הלידה אין הוא משתוקק לתאוות גדולות, ואין לו המשכה גדולה לתאוות כבוד, מכל מקום מצד הקנאה הוא יכול לרכוש כוחות נוספים, מה שאין לו מצד הטבע, שעמהם הוא נולד…"


זאת אומרת , מביאים את האדם לחברה והוא לא יודע בשביל מה ולמה ואיך , אבל , הוא נתקע באנשים ,שלומדים חכמת הקבלה ( ויש כאלו ,שמחפשים את זה הרבה זמן ויש כאלו ,שמוצאים את זה פתאום - זה לא חשוב ) ומי שמגיע לחברה , הוא כבר מסוגל להתקדם איתה . אז ,יש רצון לקבל מפותח , גדול , ויש רצון לקבל קטן , שלא יודע ולא רוצה את המטרה ( ממה ששומע וככה יכול להיות חודשים , אפילו שנים שהוא נמצא ,אבל ,עדיין לא יכול לברר לעצמו על מה מדובר ) . בכל זאת ,התהליך הוא הצטברותי ,כל פעם פועל יותר ויותר ואז זה נכנס לאיזה מחסן פנימי שלו , בתוך הנשמה מתמלא ,עד ,שפתאום ,מתחיל קצת להבין , להרגיש יותר וכך בעצם מתקדם . אבל כל אחד , שיש לו איזו מגע עם הקבוצת לומדים ( בטלוויזיה , דרך ינטרנט ) ,הוא כבר נקרא שקיבל הזמנה להגיע לגילוי בורא

"...אלא מידת הקנאה שיש בו, הכח הזה הוליד בו כוחות חדשים, הנמצאים אצל החברה. ועל ידם הוא קיבל אותו תכונות חדשות, היינו כוחות שאינם נמצאים אצלו מצד ההורים שהולידו אותו. נמצא עכשיו, שיש לו תכונות חדשות, מה שהחברה הולידה בו.

נמצא, שיש להאדם תכונות, מה שההורים מורישים להילדים, ויש לו תכונות, מה שהוא רכש מהחברה. שזה הוא קנין חדש. וזה בא לו רק מכח חיבור עם החברה, וע"י הקנאה שיש בו על החברים, בזמן שהוא רואה, שיש להם תכונות יותר יפות, ממה שיש לו, זה נותן לו תנופה, שירכוש מהם את מידותיהם הטובות, שיש להם, ולו אין, והוא מקנא בהם.

נמצא, שהוא מרויח מהחברה תכונות חדשות, מה שהוא מסגל לעצמו, מכח מה שהוא רואה, שהם נמצאים במדרגה יותר גבוהה ממנו, והוא מקנא בהם. זוהי הסיבה שיכול עכשיו להיות יותר גדול, מבאם שלא היה לו חברה, כי קונה ע"י החברה כוחות חדשים.

אולם זה ניתן להיאמר, אם באמת שהוא רואה, שהחברה עומדים במדרגה יותר גבוהה ממנו. אבל בו בעת שהיצר הרע בא ומראה לו את שפלות החברה, ונותן לו להבין, אדרבה, החברה הזאת, שאתה רוצה להתחבר עמהם, זהו לא בשבילך, היות שהם נמצאים הרבה שלבים יותר למטה מדרגתך. אם כן מחברה כזו, לא שאתה תרויח מהם משהו, אלא אדרבה, גם הכוחות שיש לך מצד הלידה, שהם כוחות קטנים, אבל החברה הזו, יש להם תכונות יותר קטנות מכפי שיש לך. אם כן, אדרבה, תתרחק מהם. ואם אתה כן רוצה להתחבר עמהם, תראה לכל הפחות, שכולם ישמעו בקולך. היינו, כפי מה שאתה מבין, שהחברה צריכים להתנהג. היינו, איך באיזו צורה הם ישבו, כשהם מתאספים, ואיך ובאיזו צורה ילמדו ויתפללו. היינו, או שיהיו כולם רציניים, וחס ושלום לא יעלה שחוק על פיהם, ואל ידברו אף פעם מגשמיות של חבירו, היינו אם יש לו פרנסה, או איך הוא ממציא את הפרנסה שלו, בנקל או ביגיעה רבה, או אם יש לו מקום עבודה בלי יסורים, או שיש לו בעלי בתים קשים שהוא סובל מהם, או הפועלים שהוא עובד אתם ביחד, אם לא מצערים אותו משום שהוא דתי וכדומה, כל הענינים האלו הם בבחינת דברים של מה בכך, ולא כדאי לחשוב בהם, כי זה הוא רק עניני גשמיים. והוא בא להשתתף באסיפת חברים לצורך ענין גבוה, היינו שהוא רוצה להיות עובד ה' באמת.

נמצא, שבזמן שהוא רוצה לשכוח מהגשמיות שלו, שבאמת הגשמיות שלו נוגעת לו עד הלב, ועם כל זה הוא מוותר ואינו רוצה לזכור, באים חברים ומתחילים לדבר מגשמיות של חבירו. שזה לא מעניין לו מגשמיות של חבירו, כי הוא רוצה עכשיו רוחניות, ומה פתאום החברים מבלבלים את ראשי עם ענינים גשמיים, מה שלא נוגע לי כלל, וכי בשביל זה אני רוצה לשכוח מהגשמיות שלי, בכדי שיהיה לי זמן לחשוב על גשמיות של חברים, היתכן דבר כזה. אם כן, יותר טוב, אומר לו הגוף, תשמע בקולי ותתרחק מהם, ובודאי יותר תצליח, אם כן מה לבלבל את ראשך עם שטויות כאלו.

נמצא, בזמן שהגוף מראה לו את שפלות החברים, ומה הוא יכול לענות להגוף, בזמן שבא עם טענות של צדיק. זאת אומרת, מה שהגוף מייעץ לו להתרחק מהחברה, אינו משום שהגוף מייעץ לו להיות רשע חס ושלום, אלא אדרבה, שהגוף אומר לו, בזה שאתה תתרחק מהחברה, אז אתה תהיה צדיק, ותחשוב רק על רוחניות שלך, ובעת הצורך גם על גשמיות שלך.

ואי לזאת, אם האדם מאמין, שבלי חברה אי אפשר להתקדם להגיע לאהבת ה', כי זהו קרש קפיצה לצאת מאהבה עצמית לאהבת ה', אז אין לו עצה אחרת, אלא ללכת למעלה מהדעת…"


זאת אומרת ,יש לו הזדמנות על הסימולטור , משחק הזה ,מה שנותנים לו חברה לפניו לעבוד , כדי לבנות יחסים ,כמו בעולם הרוחני . בהתאם ,עד כמה שהוא משתדל ומזמין על עצמו מאור המחזיר למוטב ואז זה משנה אותו .

הכל תלוי במאמץ שלו כלפי הקבוצה , שככה הבורא מסדר סביבו אנשים טובים , רעים , חרותים , עצלנים , בעד נגד - זה הכל בהתאם לתכונות האדם ,עד כמה ,שהוא צריך לקופף ולשנות את עצמו בכל מני כיוונים , כמו איזה מכשיר מיוחד שצריכים לקייל אותו , שיהיה מותאם בכל החלקים שלו הפנימיים ואז הוא יוכל לעבוד , כך אנחנו צריכים להבין שבעיה שלנו ,כדי להתאים את עצמנו לעולם העליון ( אנחנו לא יודעים ולא מרגישים אותו ) ,נותנים לנו העולם הזה ויכולת לעשות התאמה לעולם העליון ע"י סביבה הקרובה שלנו . ולא מדובר על המשפחה , קרובים , אלא , על החברים , שגם הם צריכים אותו דבר כמוני ואז אנחנו בהתקשרות הדדית , בינינו , כל אחד ואחד הוא מקייל את עצמו בצורה שמזמין מאור , שהוא כבר משנה אותו ומתאים אותו לעולם הרוחני .

החברים נקראים אנשים ,שמבינים למה הם קיימים בקשר כזה , שהבורא סידר אותם יחד ( הביא אותם לקבוצה , מורה , ספרים ) ואם הם משתמשים ,כנגד האגו שלהם ,כל האמצעים ,אז , וודאי שיש להם סיכוי להגיע לגילוי בורא , גילוי עולם הרוחני

"...זאת אומרת, שיאמר להגוף שלו, כי זה שאתה רואה, שהם לא כל כך עומדים במדרגה של השתוקקות להגיע לאהבת ה', כמו שאתה משתוקק, היינו היות שאתה הגוף שלי, אני רואה בך, שאתה יותר קדוש משאר גופות החברים, היינו שאתה רוצה להיות עובד ה', כמו שאני רואה, כפי שאתה מייעץ לי לעזוב את החברה, משום שהגופות שלהם ניכר בחוץ את שפלותם, ואין להם כח להצניע את תכונותיהם המגונות, היות מדרך העולם, שכל אחד מסתיר את הרע שיש לו בפני השני, כדי שהשני יכבד אותו, משום שיש לו תכונות חשובות.

וכאן, הרע שלהם כל כך גדול, שאין בהם כח להתגבר על הרע, ולהסתירו שהשני לא יראה אותם. אם כן בודאי לפי ראות עיני הם בודאי שפלים. אבל בלי חברה אני לא ארויח כלום, עם כל התכונות הטובות שיש לי. אלא למעלה מהדעת אני אקיים, כמו שאמרו חז"ל (אבות, פרק רביעי ד') "מאוד מאוד הוי שפל רוח". היינו למעלה מהדעת אני מוכרח ללכת ולהאמין, שהם עומדים במדרגה יותר גבוהה ממנו. ואז, כפי אמונה שלי, אני יכול לקבל עידוד וחיזוק מהחברה, ולקבל מהם מה שהחברה מסוגלת לתת. נמצא, שכל מה שהוא מקבל את אהבת חברים למעלה מהדעת, הוא מטעם הכרח, היינו אין ברירה, אבל בתוך הדעת הוא רואה שהצדק עמו.

אולם דוקא כאן, היינו בענין חברים, בתוך הדעת הוא יותר חשוב מדרגת למעלה מהדעת. מטעם, שהאמת הוא, בזמן שהאדם רוצה להתקרב את עצמו לדביקות ה', אז הוא ע"י עבודתו, שרוצה לעבוד רק בעמ"נ להשפיע. אז הוא מתחיל להתגלות אצלו הרע. וענין הכרת הרע, אין זה ענין שכלי, אלא זה הוא ענין הרגשה בלב.

זאת אומרת, שהוא צריך להרגיש בעצמו, שהוא יותר גרוע ויותר שפל מכל העולם. ואם עוד לא הגיע לידי הרגשה זו, אלא שנדמה לעיניו, שיש עוד מי שהוא יותר גרוע ממנו, בטח עוד לא הגיע לידי הכרת הרע. היינו עוד הרע שהוא טמון בלבו של אדם, עוד לא נתגלה אצלו. כי לא יכולים לראות רע, אלא שיש לו קצת טוב. כדוגמא, בחושך, לא רואים שום לכלוך בבית. אלא בזמן שמדליקים שם מנורה, אז יכולים לראות שיש שם לכלוך.

כמו כן אם אין האדם עושה מעשים טובים, היינו שאינו עוסק בתורה ותפלה ורוצה להתקרב לה', אין לו שום אור שיאיר את לבו, ותהיה לו היכולת לראות את כל הרע הנמצא בלבו. ולפי זה יוצא, מדוע אין הוא עוד לא רואה, שיש בלבו יותר רע מכל החברים. הוא משום שחסר לו עוד טוב. ומשום כך הוא חושב את עצמו, שיש בו מעלות יותר טובות, ממה שיש לחבירו.

ובהאמור יוצא, שכל זה שהוא רואה, שיש חברים יותר גרועים ממנו, הוא משום שחסר לו בחינת אור שיאיר לו, שיראה את הרע שבקרבו…"


כמה שמתקדם יותר רואה את עצמו יותר גרוע וצריך לדאוג ,שלא יברח , כי הרגשת הרע ,שמרגיש שמגלה ,שהוא לא מתקדם ,אלא ,ההפך ( פחות רצון , יותר אכזרי , יותר מתעצבן על כולם , לא מסכים , לא רוצה , האגו שלו בוער בתוכו , יש לו הרבה שאלות ולא מקבל על זה תשובות ) כאן צריכה להיות

מצד אחד נכונות הקבוצה לסבול כזה אדם

בכל צורה שהיא יכולת לשכנע את עצמו שההתקדמות היא בזה ,שרואה את עצמו יותר ויותר שפל , זאת התפתחות הנכונה, כי רואה ,עד כמה שהוא לא מתאים לרוחניות , כי תוצאה מהפעלת האור מקיף עליו ...

לחיים לאון

לחיים