סיכום משיעור בוקר 26.01.2015 חלק א' ( מאמר "מהו מבול מים, בעבודה " ) 34 דקות

"...בזה"ק נח (דף נ"ד, ובהסולם אות קמ"ח) מפרש את הכתוב, "ואני הנני מביא את המבול מים על הארץ". וזה לשונו, "ר' יהודה פתח, המה מי מריבה, אשר רבו בני ישראל. ושואל, וכי במקום אחר לא רבו בני ישראל את ה'. ומשיב, אלא אלו היו מי מריבה ודאי, שנתנו כח וגבורה לבעל הדין להתחזק. משום שיש מים מתוקים, ויש מים מרורים. שהוא סוד הקדושה והלעומת דקו ימין. ויש מים צלולים, ויש מים עכורים. שהוא סוד הקדושה, והלעומת של קו שמאל. יש מים שלום, ויש מי מריבה. שהוא סוד הקדושה, והלעומת של קו האמצעי. ועל כן אומר הכתוב, המה מי מריבה, אשר רבו בני ישראל את ה', להורות שהוא הלעומת של קו אמצעי, כי המשיכו עליהם את מי, שלא היו צריכים להמשיך, דהיינו הלעומת הנקרא מי מריבה, ונטמאו בו. וזה שאומר ויקדש בם".

ויש להבין את ענין ג' מיני מים, שאומר, שהם נגד ג' קוים. מהו הענין בדרך העבודה. בטח שהזה"ק מדבר ממדרגות עליונות, ששם שייך ענין ג' מיני שפע, המתגלים בג' אופנים. ומה יש לנו ללמוד מזה בדרך העבודה.

קודם כל אנו צריכים לדעת, מה זה "מבול מים" בעבודה, שהמבול הזה היה המחבל, אשר "וימח את כל היקום". ידוע, שבזמן שהאדם מתחיל לעבוד בעבודה דלהשפיע, אז הגוף טוען, מה העבודה הזאת לכם, איזה הגיון יש בזה, שאתה לא רוצה לעבוד לתועלת עצמך, הלא אתה צריך לדאוג, שאתה תהנה מהחיים, ולהשפיע נקרא, שאתה תעבוד לא בשבילך. איזה תועלת תצמח לך מזה שאתה עובד, שהבורא יהנה, מזה שאתה מקיים את התורה ומצות שלו, אשר צוה לנו ע"י משה רבינו עליו השלום. האם יתן לך שכר תמורת עבודתך, כלומר שאתה מתייגע בתורה ומצות.

על זה אתה עונה לי, שאתה רוצה לעבוד בלי שכר. איך אפשר להבין דבר כזה, לעבוד בלי שכר. הלא הוא נגד ההגיון. הלא הטבע שבו נולדנו, הוא רצון לקבל הנאה ותענוג, ואם אנו מתייגעים באיזה דבר, בטח שאנחנו מקבלים הנאה ותענוג תמורת היגיעה. אם כן הרי זהו נגד הטבע שלנו. וזה נקרא "טענת מה".

אולם יש עוד טענה, שהגוף מתנגד לעבודת ה', בזמן שהאדם אומר להגוף, שאנו צריכים להאמין בה', שהוא המשגיח ומנהיג את העולם בבחינת טוב ומטיב. אז בא להאדם הגוף, וטוען טענת פרעה, שאמר "מי ה' אשר אשמע בקולו", כלומר, שקשה לו להאמין בה'. זאת אומרת, שהוא אומר, שהוא מסוגל לעבוד לתועלת ה', אבל בתנאי, שאם הוא היה מרגיש את גדלות ה', היה מבין, שכדאי לעבוד בשבילו.

כמו שאנו רואים בגשמיות, שאם בא איזה גדול, שיש הרבה אנשים שקבעו שהוא גדול, והשכל מחייב, כדעת אלו, שאמרו שהוא גדול, בטח כמו בגשמיות האדם מסוגל לעבוד ולשמש את הגדול, בטח אם היתה לו הרגשה כזו בגדלות ה', היה גם כן יכול לעבוד ולשמש את ה'. מה שאם כן לגבי הבורא, אין לנו הרגשה כזאת, אלא, כמו שרואים, הוא בבחינת "שכינתא בגלותא",ואין שום הרגשה בגדלות ה'. אם כן איך הוא יכול לבטל את תועלת עצמו בפני תועלת ה'.

לכן ב' אלה, היינו "מי ומה", כשהם מתחברים, נעשה צירוף מים, שזהו מה שכתוב "המבול מים על הארץ,שעל ידיהם מתו". כלומר, שכל בחינת הרוחניות, הנקראת חיים, נאבדה בגלל המים הנ"ל, שהם ב' השאלות, מי ומה. פרחו מהם רוח החיים דקדושה ונשארו מתים. כמו שכתוב "רשעים בחייהם נקראים מתים". וזה נקרא מי המבול בעבודה, שבגלל המים האלה מתו בעבודה, ולא היו יכולים להמשיך בעבודת ה', מסיבת הטענות של מה ומי, כנ"ל.

וזה שכתוב בזה"ק (נח דף ע"א ובהסולם אות ר') וזה לשונו, "אמר ר' יוסי, ראה את מלאך המות, שהיה בא עם מי המבול, ועל כן נכנס אל התיבה. כלומר שהמחבל, שהוא מלאך המות, הוא בתוך הטענות של מה ומי. כנ"ל"...."


אז השאלה ראשונה , מים זה מדד של סוג הקשר בינינו , יש מים טובים , רגועים , מנוחות , שקטים , זדונים ועוד כל מני סוגי מים . עכשיו הוא מספר לנו על המים הזדונים , מבול , שזה יחס מסויים בין החברים . זה כוח ,שמפריד בינינו , עושה ממש ריחוק - זה נקרא מי מבול .


שאלה : מדוע קו האמצעי נקרא מי מריבה ?

תשובה : נראה , בינתיים הוא אמר לנו על מי מבול , עוד נברר

"...וענין הצלת התיבה מהמבול, בעבודה, הוא, היות שיש ענין למעלה מהדעת, שהוא בחינה, שהוא רוצה ללכת בעינים עצומות. כלומר, אף על פי שההגיון והחוש אינם מבינים, את מה שאומרים לנו חז"ל. אבל הם מקבלים עליהם את אמונת חכמים, ואומרים, שמוטל עלינו לקבל על עצמנו אמונת חכמים. כמו שכתוב "ויאמינו בה' ובמשה עבדו". ובלי אמונה, אין שום דבר להשיג ברוחניות.

ובחינה זו נקראת בחינת בינה, שהיא בחינת חסדים מכוסים, שהיא נקראת בחינת "כי חפץ חסד".שפירושו, אין הוא רוצה שום דבר להבין, ועל כל דבר הוא אומר, בטח שזהו חסד של הקב"ה, שעושה עמו. והגם שהוא לא רואה את החסדים שה' עושה עמו ועם כל העולם, מכל מקום הוא מאמין, שהקב"ה מנהיג את עולמו בהשגחה פרטית של טוב ומטיב, כמו שכתוב, "וכל מאמינים שהוא טוב לכל, הטוב ומטיב לרעים ולטובים".

וזהו חסדים מכוסים, כלומר, הגם שאינו רואה שזה יהיה חסדים, מכל מקום הוא מאמין למעלה מהדעת, ואומר "עינים להם ולא יראו". וזה נקרא "בחינת תיבה", שמי שנכנס לבחינת חסדים מכוסים, ומקבל הכל למעלה מהדעת, במקום זה אין שום שליטה להס"א, כי כל השאלות, מה שהס"א שואלת, הן יכולות לשלוט רק בתוך הדעת.

מה שאין כן למעלה מהדעת, זה השטח שייך להקדושה, כי כל השאלות הם רק לפי שכל החיצוני. מה שאם כן שכל הפנימי, שהוא בא לאחר שהאדם זכה לבחינת השתוות הצורה, שהוא זוכה אז לשכל הפנימי, שאז הוא מבין בתוך הדעת הפנימי, ואז הוא רואה, שכל מה שהשכל החיצוני הבין שהצדק אתו, לאחר שהוא זוכה לשכל הפנימי, הוא רואה, שהכל מה שהשכל החיצוני טוען, אין בזה ממש, כמו שכתב אאמו"ר זצ"ל במאמר תש"ג…"


שאלה : מה זה אומר ללכת בעיניים עצומות ו "ויאמינו בה' ובמשה עבדו" ?

תשובה: לקבל מה שאומרים חכמים , שהם נמצאים בדרגה יותר עליונה ממני והם יודעים ,מה שצריך להיות ומה שטוב לי , לכן, אני שומע לעצות שלהם, כמו ילד טוב ,למרות שהטבע שלי לא מסכים - זה נקרא ללכת בעיניים עצומות .

זאת אומרת , זה לא עיניים עצומות , אלא אני עוצם את העיניים שלי על מה שהאגו שלי אומר לי ואני רוצה לראות באותם עיניים כמו שהחכמים , כמו שאלו ,שמובילים אותי בדרך . יש לי "מחמר" ,שלוקח את האגו שלי ( חמור שלי ) ויודע לאן לקחת אותו ואני הולך ליידו באותה דרך ,שהוא מוביל אותי .

זה לא פשוט , אלא ,אני עוצם עיניים על הכל ההגיון שלי וכך מתקדם

תלמיד : זה כל הבירור, שאני עושה על הרגשה בתוך הדעת

רב: זה לא כל הבירור , ישנם עוד בירורים אולי , אנחנו דיברנו על מה שהוא אומר כאן

"...ובהאמור, "שהמחבל הנמצא בתוך מים של המבול, שהוא ממית את האדם", פירושו, שבתוך המים, שהם מי ומה, כלומר, שעם הטענות האלה הוא הורג את בני אדם. וזה שאומר הזהר "אמר ר' יוסי, ראה את מלאך המות בא עם מי המבול, ועל כן נכנס אל התיבה".

כלומר שראה, שע"י הטענות האלה, תאבד לו רוח החיים שיש לו. אז הוא נכנס לבחינת למעלה מהדעת, שהיא בחינת בינה, שהיא בחינת כי חפץ חסד, שפירושו הוא, שרוצה להיות רק משפיע ולא לקבל כלום. אלא שהוא שמח בחלקו, כמה שהוא מבין ומרגיש משהו בעבדות ה', הוא לזכיה גדולה אצלו, ואת כל הטענות, מה שהוא שמע מהמי ומה, הוא שמח בזה, שיש לו עכשיו מקום ללכת למעלה מהדעת. נמצא, שעל ידי זה הוא ניצול ממבול מים.

ובהאמור נוכל לפרש מה שאומר הזה"ק (נח דף ע', ובהסולם אות קצ"ו) וזה לשונו, "כי ודאי הוא, שהאדם צריך להסתיר עצמו, שלא ייראה לפני המשחית, כשהוא שורה בעולם, כדי שלא יסתכל בו. כי כל אלו שמתראים לפניו, יש לו רשות להשחיתם".

(ובאות ר') בהסולם אומר הזהר וזה לשונו, "ועל כן ביקש הקב"ה לחפות על נח להסתירו מעין רואה, כדי להסתר מעין, מפני מי המבול, כי המים דחקו אותו אל התיבה, כלומר כי ראה את מי המבול ופחד מהם, ועל כן בא אל התיבה".

ויש להבין, איך שייך לומר לגבי מלאך המשחית, שאם נח נכנס בהתיבה, אז המלאך כבר לא רואה אותו, שהוא נמצא בהתיבה. איך אפשר להבין זאת, אם הקב"ה היה מייעץ לנח, שיכנס להתיבה, בכדי שלא יראה אותו המחבל המשחית, בטח כשהיה רואה את התיבה, מה הוא היה חושב, שזהו תיבה ריקה מבלי אנשים. הלא אפילו אם היה המחבל המשחית גשמי, היה בטח רוצה לראות מה שיש בתיבה, ובפרט מלאך, לא רואה מה שיש בתיבה. היתכן.

אלא בבחינת עבודה יש לפרש כנ"ל, "שהמחבל המשחית", הוא רואה באלו אנשים שהולכים בתוך הדעת. עמהם הוא יכול להתוכח בטענות של מי ומה כנ"ל. מה שאם כן שה' אמר, שהוא יכנס בבחינת בינה, הנקראת "עלמא דאתכסיא", שפירושה, שהוא מכוסה בפני חיצונים. כלומר, לאלו אנשים שהולכים עם שכל החיצון, המחבל יכול לראות, משום שיש להם שפה משותפת. היינו, בבחינת חיצוניות.

מה שאם כן אלו שהולכים למעלה מהדעת, הנקרא שעושים הכל מטעם אמונת ה', וע"י אמונת צדיקים, שהם נותנים ההדרכה, איך ללכת ולהגיע לדביקות בה', ולזכות לשכל הפנימי, הנקרא שכל התורה. במקום הזה נבחן, שאין להמלאך המשחית שום אמצעים לראות, היות שהראיה שלו היא בכלים דקבלה.

לכן אמרו חז"ל, "כיון שניתן רשות למשחית, שוב אינו מבחין בין טוב לרע". ופירשנו, שהכוונה היא, בזמן שניתן רשות למשחית, אפילו אלו אנשים שעוסקים בקבלה בע"מ להשפיע, שהם נקראים טובים, מכל מקום היות שעוסקים בקבלה, יכול להיות קטרוג ע"י. לכן גם הם נכנסים בבחינת בינה, שהיא כלים דהשפעה, שבהם אין שום אחיזה להס"א, שזה נקרא, "שאין המלאך המשחית יכול לראות מי שנמצא בהתיבה". כי כל אחיזה שלו הוא רק בכלים דקבלה. שם הוא יכול להשטין ולקטרג.

אבל מי שנכנס בהתיבה, היינו שהיא בחינת בינה, כלי דהשפעה, אין הס"א רואה אותם. היינו, שאין להם שפה משותפת, שתהיה מציאות להבין מה שהס"א טוען נגד העבודה, כשהאדם הולך בדרך השפעה, שזה נבחן למעלה מהדעת, שהוא בחינת אמונה, שעד בחינת אמונה יש יכולת להס"א להתווכח עם האדם. אבל, ברגע שהאדם נכנס לתיבת האמונה, למעלה מהדעת, הס"א נשארה עומדת על יד שער האמונה ואינה יכולת ללכת הלאה.

וכמו שכתוב בתע"ס (חלק י"ד, דף תקל"א, ד"ה אמנם) וזה לשונו, "אלא בינה זו, עדיין אינה נחשבת למחסרת ראש (היינו שלימות) מטעם, דבינה אינם סובלים משום כח של צמצום".

שפירושו, היות שבינה נקראת בחינת חפץ חסד, שהוא כלי דהשפעה, שאינה צריכה בשביל עצמה שום דבר, וכל דבר שהיא יכולה לעשות למעלה מהדעת, היא מרגישה בעצמה שיש לה משהו לתת. כלומר, שענין צמצום נקרא חסרון. והחסרון בא תמיד על ידי שהאדם רוצה לקבל משהו. ואם הוא צריך לקבל, ואם יש הפרעות מצד מי שהוא, היינו שהנותן אומר, כן אני מסכים לתת לך, אולם רק לפי התנאים שאני רוצה, ואם אתה תסכים לתנאים האלו, אתה תקבל, אחרת לא, כאן יש מקום להפרעות.

כלומר, אם אין המקבל מוכשר לקיים התנאים מה שהנותן דורש, נמצא, אז המקבל בבחינת חסרון. זאת אומרת, התנאים שהנותן רוצה, זה נקרא הגבלות וצמצומים, שלא תמיד המקבל מוכן לקיים את התנאים האלו.

מה שאם כן אם הוא לא רוצה לקבל שום דבר מהנותן, מה איכפת לו מזה שהנותן לא רוצה לתת, רק לפי ההגבלות, הלא אין לו שום עסק עם הנתינות של הנותן. זה מכונה בחינת בינה, כלי דהשפעה, היא רוצה לתת ולא לקבל כלום…"


שאלה : מה זה "סטרא אחרא " בקבלה ?

תשובה : צד אחר מהקדושה , צד הפוך , תכונה הפוכה מהבורא

תלמיד: הוא כותב "...מי שנכנס בהתיבה, היינו שהיא בחינת בינה, כלי דהשפעה, אין הס"א רואה אותם…"

רב: זאת אומרת ,בינה זה כלי דהשפעה נקי וכלים דקבלה לא יכולים לאחוז בה . אם אדם נמצא בתוך תיבה ( בתוך בינה ) ,הוא שמור מכל הבעיות של כלים דקבלה . יש לו כבר מגן , שהם לא יכולים לפגוע בו . אנחנו רואים כאן דוגמה יפה מאוד : מי היה חושב על המבול כמו על היחסים בין בני אדם ? ...

רואים אנחנו מכאן ,שתורה מספרת לנו רק על ,איך אנחנו מתחברים ואין שום בעיה אחרת . אז ,בדרך לחיבור ,קודם כל ,אנחנו צריכים להתעלות מעל הכלים דקבלה שלנו - זה נקרא להכנס לתיבה . אחרי שאנחנו כבר נמצאים שם ( נכללים מכלים של בינה ), אז ,יכולים לצאת מהתיבה לארץ חדשה , זאת אומרת , להתחיל לעבוד גם עם כלים דקבלה ע"מ להשפיע

תלמיד : אצל אדם ישנם גם ירידות בדרך הרוחנית ...

רב: אני מתקדם לקראת החיבור , כדי לתת אותם תנאים ביני וחברים ,שהבורא יוכל להתגלות ולהנות . אני רואה בדרך ,שאני בונה תשתית הזאת , אני מרגיש כל מני הפרעות , כי אני עובד עם כלים דקבלה .

עוד לבנה עוד לבנה ,אני בונה ,אז, כל פעם אני מרגיש כל מני הפרעות , אבל ,זה לא של "סטרא אחרא ". זה תלוי ,איך אני מגיע להשתמש רצון לקבל ?

אם אני מתקרב אליו בצורה נכונה ( מתוך הבינה , מתוך תמיכה), אז , הוא בשבילי הופך להיות עזר כנגדו


אם אני לא מוכן לזה , אז ,אני יכול להגיע למצב ,שאני מרגיש ממש נכשל וכאן אנחנו עוד נלמד מי מריבה , מי מבול , באר , מיים מתוקים , מיים זדונים , מיים עכורים - ישנם הרבה הבחנות

תלמיד: מתי מלאך המחבל נכנס לחיים הרוחניים שלי ? מתי אני מרגיש אותו ? האם בכלל אני צריך אותו ?

רב: אנחנו בלי זה לא יכולים להתקדם . כל דבר , שאנחנו מבררים , יש בו כל ההבחנות ( חלק מלב האבן , "סטרא אחרא ", מחבל וכו' ) כי במצב ,שאני נמצא ,צריך להשתדל לברר ,עד כמה שניתן בדרגה שלי . אולי אני ארגיש שחסרה לי בינה ,אז ,אני אעבוד בזה ואולי אני יותר מדי התקרבתי לרצון לקבל ועכשיו אני צריך להתרחק ממנו וכך כל הזמן .

אם אתה רואה את החיים הגשמיים שלך : קם בבוקר , מתרחץ , שותה משהו , הולך לעבודה , נוסע , הולך , מדבר עם אנשים וכו' יום שלך עובר כרגיל , אז , אותו דבר ברוחניות - אתה כל הזמן נמצא בכל מני בירורים אם אנשים , עם עצמך , עם הדומם , צומח , חי , עם כל דבר ודבר : איך אתה בונה תכונת ההשפעה מלמעלה מהדעת . כמו בכל רגע בחיים ,ישנה הרגשה שונה מהרגע הקודם , כך גם כן בהבחנות רוחניות אבל כולם , כולם הם רק על הדבר אחד - חיבור ביין כולם לגילוי השם באופנים אין סופיים .


שאלה : מה קשר בין המים לתיבה ?

תשובה : בלי מיים אין תיבה ואדם צריך לעבור כל סוגי המיים , כי זה סוגי הקשר בין מלכות לבינה , עד שהוא מגיע לבירור נכון , שתיקן את עצמו בבינה ואז יוצא מהתיבה לארץ חדשה , שזה אחרי המבול , כל הבדיקות וכבר יכול להתחיל חיים החדשים

שאלה : איך נכנסים לתיבה ?

תשובה : זה אני צריך לבנות עם החברים , מיחסים שלנו ,שאנחנו כולנו יכולים לוותר על האגו שלנו ולהתעלות כולנו ( כל אחד מהאגו שלו ), כדי רק לבטל . זאת אומרת , זה חיבור מעל ביטול האגו הפרטי , של כל אחד . הוא בונה תיבה .

לתיבה אין תכונות אחרות חוץ מלהיות מוגן נגד האגו . אבל ,זה לא האגו שלי הפרטי , שאני מרגיש ,שאני אגויסט כך וכך בכל מני דברים ,שכל אחד יכול לספר על עצמו . זה האגו ,שמפריע לנו להתחבר , רק כלפי החיבור - זה מאוד חשוב .

אנחנו לא צריכים לתקן שום רצון , חוץ ממה שמפריע לנו לחיבור - אותו רצון אנחנו מבררים , ממיינים ,ואותו רצון רק ניתן לתיקון .

כל היתר זה רצון הבהמי שלי , הבהמה אני לא מתקן , "לך לאומן שעשאני "...אסור לך לכופף את הטבע שלך שקיבלתי , התחנכת , אבל ,כאשר אתה מגיע לחיבור לקבוצה - כאן זה מקום ,שאתה מברר ,מה עליך לתקן ?

לפני שאתה מתחיל לעבוד בקבוצה אין לך יצר רע ,אלא ,זו בהמה ולבהמה אין יצר רע . כאשר אתה רוצה להיות אדם וזה נבנה רק ע"י חיבור , אז ,מתחיל להיות יצר רע ,שמפריע לחיבור בלבד . זה מאוד חשוב

בדרך כלל אנשים אוכלים את עצמם : איזה אני כזה ? איך עשיתי בעבר ? וכו' - לא שייך בכלל . זה מאוד חשוב וחוסך הרבה כוח וזמן ...

תודה לאון

לחיים לאון