סיכום משיעור בוקר 30.01.2015 חלק א' ( מאמר "לשמה זהו אתערותא דלעילא. ולמה צריכים אתערותא דלתתא?" ) 38 דקות

"...הנה בכדי לזכות לבחינת לשמה, אין זה בידי אדם להבינה. כי אין זה בשכל אנושי להבין איך אפשר להיות דבר כזה בעולם. וזהו מטעם, כי כל מה שנותנים לאדם להבין, שאם יעסוק בתו"מ ישיג משהו, מוכרח להיות שם תועלת עצמו, כי אחרת אין האדם מסוגל לעשות משהו. אלא זהו הארה הבאה מלמעלה, ורק מי שטועם זה, הוא יכול לדעת ולהבין, ועל זה נאמר "טעמו וראו כי טוב ה'".

אם כן, יש להבין בשביל מה האדם צריך לעשות תחבולות ועצות איך להגיע לשמה. הלא, לא יעזור לו שום עצות, ואם ה' לא יתן לו את הטבע השני, הנקרא רצון להשפיע, לא יועיל לאדם שום יגיעה, בכדי להשיג את הענין של לשמה.

והתשובה היא, כמו שאמרו חז"ל "לא עליך המלאכה לגמור, ולא אתה בן חורין להבטל ממנה" (אבות פרק שני כ"א). זאת אומרת, על האדם מוטל לתת את האתערותא דלתתא, היות שזהו בחינת תפלה. כי תפלה נקרא חסרון, ובלי חסרון אין מלוי. לכן כשיש להאדם צורך לבחינת לשמה, אז בא המלוי מלמעלה, ואז בא מלמעלה עניית התפלה, היינו שהוא מקבל מלוי על חסרונו. נמצא, זה שצריכים עבודת האדם בכדי לקבלת מה' את הלשמה, הוא רק בחינת חסרון וכלי. והמלוי, אף פעם האדם יכול להשיג מעצמו, אלא זהו מתנת אלקים.

אולם התפלה צריכה להיות, תפלה שלמה היינו מעומק הלב. שפירושו, שהאדם יודע מאה אחוז, שאין מי בעולם שיכול לעזור לו, אלא ה' בעצמו. ואיך האדם יודע זאת, שאין מי שיעזור לו, אלא הקב"ה בכבודו ובעצמו, הידיעה הזאת, האדם יכול להשיג, דוקא אם הוא השקיע כל הכוחות מה שיש ברשותו, ולא עזר לו. לכן מוטל על האדם לעשות כל המעשים שאפשר להיות בעולם, בכדי לזכות לבחינת לשם שמים, אז הוא יכול לתת תפילה מעומק הלב, ואז הקב"ה שומע תפילתו.

אבל האדם צריך לדעת, בעת השתדלותו להשיג את בחינת לשמה, שיקבל על עצמו, שהוא רוצה לעבוד כולו להשפיע על תכלית השלמות. היינו כולו להשפיע, ולא לקבל כלום. ורק אז הוא מתחיל לראות, שאין האברים מסכימים לדעה זו. ומזה הוא יכול לבוא לדעת בבירור, שאין לו עצה אחרת אלא, שישפוך שיחו לה', שיעזור לו, שהגוף כן יסכים לשעבד עצמו לה', בלי שום תנאים. היות שהוא רואה שאין בידו לשכנע את גופו, שיבטל את עצמותו לגמרי. נמצא, שדוקא בזמן שהוא רואה שאין מה לקוות, שגופו יסכים מצד עצמו לעבוד לתועלת ה', אז התפלה שלו יכולה להיות מעומק הלב, ואז נתקבל תפלתו.

ויש לדעת, שעל ידי זה שזוכים לבחינת לשמה, הוא ממית את היצר הרע. כי היצר הרע הוא הרצון לקבל, ועל ידי זה שזוכין להרצון להשפיע אז הוא מבטל את הרצון לקבל, שיהיה בידו מה לעשות, זה נבחן שממית אותו. היות כיון שהעבירו מתפקידו, ואין לו מה לעשות, כי כבר לא משתמשים עמו, זה שנתבטל מפעולתו, זה נבחן שהמית אותו.

וכשהאדם יתן חשבון לנפשו "מה יש לו בעמלו שיעמול תחת השמש" אז הוא יראה שלא כל כך קשה לשעבד את עצמו לשמו ית', מב' טעמים: א) הלא בין כך ובין כך, היינו בין שהוא רוצה ובין שאינו רוצה, הוא מוכרח להתיגע בעולם הזה, ומה נשאר לו מכל היגיעה שנתן. ב) מה שאם כן אם האדם עובד לשמה, הוא מקבל תענוג גם בזמן העבודה. לפי המשל של המגיד מדובנא ז"ל, שאמר על הכתוב "לא אותי קראת יעקב, כי יגעת בי ישראל". ואמר שזה דומה לאיזה עשיר שיצא מהרכבת, והיה לו תיק קטן, והעמיד זה אצל המקום שכל הסוחרים מעמידים שם חבילותיהם. והסבלים לוקחים את החבילות, ומביאים אותם למלון ששם נמצאים הסוחרים. והסבל חשב שבטח תיק קטן, היה הסוחר בעצמו לוקח, ולא צריכים לזה סבל, לכן לקח חבילה גדולה. והסוחר, רוצה לתת לו סכום קטן כפי שהוא רגיל לשלם, והסבל לא רוצה לקחת, והוא אומר, הכנסתי להמחסן של המלון חבילה גדולה שנתעיפתי מאד, ובקושי סחבתי את החבילה שלך, ואתה רוצה לתת לי סכום פעוט עבור זה.

והנמשל הוא בזמן שאדם בא ואמר, שהוא נתן יגיעה גדולה בזה שקיים תו"מ, אמר לו הקב"ה "לא אותי קראת יעקב", היינו לא החבילה שלי לקחת. אלא, החבילה זו שייך למי שהוא אחר. היות שאתה אומר שיש לך הרבה יגיעה בתו"מ, בטח שהיה לך בעל בית אחר שבשבילו עבדת, לכן לך אליו שהוא ישלם לך. וזה שכתוב "כי יגעת בי ישראל". זאת אומרת, מי שעובד אצל הבורא, אין לו שום יגיעה אלא להיפך תענוג והתרוממות רוח. מה שאם כן מי שעובד לשם מטרות אחרות, אז הוא לא יכול לבוא בטענות להבורא, מדוע הבורא לא נותן לו חיות בעבודה, היות שהוא לא עבד עבור ה', שהשם ישלם לו עבור עבודתו. אלא האדם יכול לבוא בטענה לאלו אנשים, שהוא עבד בשבילם, שהם ישפיעו לו תענוג וחיות. והיות בשלא לשמה יש הרבה מטרות, לכן האדם צריך לדרוש מהמטרה שעבד בשבילה, שהמטרה זו, שעבד בשבילה, שהיא יתן לו שכר, היינו תענוג וחיות, ועליהם נאמר "כמוהם יהיו עושיהם, כל אשר בוטח בהם".

אבל לפי זה יהיה קשה, הלא אנו רואים, שאפילו בזמן שהאדם מקבל על עצמו את עול מלכות שמים, בלי שום כוונה אחרת, ומכל מקום אינו מרגיש שום חיות, שנגיד שהחיות הזאת מחייב אותו לקבל על עצמו, את העול מלכות שמים. ומה שכן הוא מקבל עליו את העול, הוא רק מטעם אמונה למעלה מהדעת, היינו שעושה זה בבחינת התגברות בכפיה שלא בטובתו. אם כן נשאלת השאלה, מדוע הוא כן מרגיש יגיעה בעבודה זו, שהגוף מסתכל כל רגע, מתי אני יכול להתפטר מעבודה זו, היות שאין האדם מרגיש שום חיות בעבודה. ולפי הנ"ל, בזמן שהאדם עובד בהצנע לכת, שאין לו אז שום מטרה רק בשביל לעבוד בע"מ להשפיע, אם כן מדוע אין ה' משפיע לו טעם וחיות בעבודה?

והתשובה היא כי יש לדעת, שענין זה הוא תיקון גדול, שלולי כך, היינו, שאם היה מאיר אור וחיות, תיכף בזמן שהאדם מתחיל לקבל על עצמו עול מלכות שמים, היה לו חיות בעבודה, היינו שהרצון לקבל גם כן היה מסכים לעבודה זו, אז בטח מדוע הוא מסכים, בטח שהוא מטעם שרוצה למלאות תאותו. היינו שהיה עובד מטעם תועלת עצמו, ואם היה כך, לא היה שום מציאות שיהא באפשרות להגיע לשמה, כי האדם היה מוכרח לעבוד לתועלת עצמו, מטעם שהוא מרגיש בעבודת ה' יותר תענוג מתאוות גשמיים. אם כן, היה אדם מוכרח להשאר בשלא לשמה, וזה מטעם שהיה לו סיפוק בעבודה, ובמקום שיש סיפוק, אין האדם מסוגל לעשות שום דבר, כי בלי רווחים אין האדם מסוגל לעבוד. אם כן, אם האדם היה מקבל סיפוק בעבודה זו דשלא לשמה, היה מוכרח להשאר במצב הזה.

וזה היה דומה כמו דאמרי אינשי (כמו שאומרים אנשים), בזמן שאנשים רודפים אחרי הגנב לתופסו, גם הגנב רץ וצועק, תפסו את הגנב. ואז אי אפשר להכיר מי הוא הגנב האמיתי, כדי לתופסו ולהוציא את הגניבה מידו. אבל בזמן שהגנב, היינו הרצון לקבל, לא מרגיש טעם וחיות בהעבודה של קבלת עול מלכות שמים, ואז אם האדם עובד בבחינת אמונה למעלה מהדעת, בדרך הכפיה, והגוף מתרגל בעבודה זו, היינו נגד רצונו של הרצון לקבל שלו, אז יש להאדם האמצעים שיכול לבוא לידי עבודה, שיהיה על המטרה לעשות נחת רוח ליוצרו. היות שעיקר מה שדורשים מהאדם הוא, בכדי שע"י עבודתו הוא יבוא לידי דביקות בה' שהוא בחינת השתוות הצורה שכל מעשיו יהיו בע"מ להשפיע.

וזהו כמו שכתוב "אז תתענג על ה'", שפירוש של "אז" הוא מקודם, שהיא תחילת עבודתו, לא היה לו תענוג, אלא עבודתו היתה בדרך הכפיה, מה שאם כן אח"כ כשכבר הרגיל את עצמו לעבוד בע"מ להשפיע, ולא להסתכל על עצמו אם מרגיש טעם בעבודה, אלא הוא מאמין שהוא עובד, בכדי שעם עבודתו הוא משפיע נחת ליוצרו. והאדם צריך להאמין שה' מקבל עבודת התחתונים, ולא חשוב כמה ואיך הצורה של עבודתם. ואת הכל הקב"ה מסתכל על הכוונה ומזה יש נחת להבורא, אז האדם זוכה התענג על ה'. שגם בעת עבודת ה' כבר ירגיש טוב ועונג, היות שעכשיו האדם עובד ממש לה', כי היגיעה שנתן בעת עבודת הכפיה מכשיר את האדם שיוכל לעבוד באמת לשם ה', נמצא שגם אז התענוג שהוא מקבל הוא "על ה'", היינו לה' דוקא…"


רצון הבורא להטיב לנברא , לרצון לקבל ,שהוא ברא ומביא את הרצון לקבל הזה לצורה ע"מ לקבל , שנקרא יצר הרע , לא סתם יצר ( רצון ) אלא רע . למה רע ?

מפני שבצורה כזאת, הוא הפוך מהבורא ולא מרגיש ,אלא ,רק ניצוץ קטן מהחיים וכל החיים שלו הם לא תענוגים ,אלא ,ריצה אחריהם בלבד , שאף פעם לא משיג . המטרה היא ,שאדם ישיג בעצמו את התכונת ההשפעה , שהיא טבע של הבורא ואז אדם מגיע ע"י השתוות הצורה ( תכונות שלו ושל הבורא ) לדביקות . ברוחניות ההתאמה- זו התקרבות ,עד להשתוות הצורה ודביקות . כאשר מקבל אותה צורה ,כמו הבורא , אז נמצא באותו מעמד כמו הבורא : נצחיות , שלמות - זאת מטרת הבריאה להטיב לנבראיו , כך היא מושגת .

העבודה שלנו היא להגיע ממצב ,שאנחנו מקבלים התעוררות הראשונה להתקרב לבורא , להדבק אליו , שהמצב הזה עדיין נקרא בהמה ( אין לנו שום הבנה והכרה ,במה אנחנו עושים , לאן אנחנו עכשיו נמשכים ) אבל , אחרי זמן מה אדם מגלה ,שכנראה שהמענה על התשוקה שלו נמצא בחכמת הקבלה . אז ,הוא מגיע לקבוצה , מורא , ספרים ומסבירים לו ,שהעבודה היא מורכבת משני שלבים :

שלב הראשון ,שנקרא הכנה או לא לשמה שדרך הזו מגיעים

לשלב השני , שנקרא לשמה

לא לשמה זו תקופה ,שאדם מנסה להגיע להשפעה , להדמות לבורא . כאן הוא צריך באמת להזיע הרבה . ולשמה זה ,שהוא כבר רוכש את התכונות לשמה , להשפיע ומגלה במידה הזאת ,שהוא כבר נמצא בקשר עם כוח העליון ,עד שנעשה ממש דבוק בו . זה כל הדרך וכל התורה , שנתנה סה"כ ,כדי להעביר את האדם מהיצר רע ליצר טוב , מלא לשמה ללשמה .

כמו שכתוב " בראתי יצר רע" אדם מתחיל להכיר , שהרצון שלו הוא רע , מפני שהוא מנותק מהבורא , מההשפעה , מאהבה , משלמות , מנצחיות והוא נמצא בהרגשת העולם הזה בלבד , אז , קורה לרצון שלו , לטבע שלו יצר הרע . כאשר מגיע למצב ,שלא יכול להסכים עמו ובאמת קורה לו רע ,לא בגלל שהוא לא נותן לו לחיות חיים טובים , אלא , לאט לאט ע"י הארה, שמקבל מלמעלה ( שנקרא מאור או תורה ), אז , הוא מתחיל להבין הרע זה ,לא בגלל שהוא לא מרגיש חיים טובים , אלא ,בגלל שהוא לא יכול להשפיע נחת רוח לבורא . זאת אומרת , מתחיל כבר לתת הגדרות אחרות לטוב ורע , בצורה מטרתית ולא בצורה הבהמית , שטוב לי או רע לי .

אז ,באמת רוכש חיסרון , רצון מספיק ,כדי שהאור העליון ישפיע עליו ויתן לו תכונת לשמה ואז נפתחות לו עיניים והוא מבין, מרגיש את הצד השני של המטבע ( העולם הרוחני ) ומתחיל להתקדם .

וודאי ,שבדרך אנחנו נמצאים בכל מני מצבים , לא כל כך נעימים , כי אנחנו צריכים להתנתק מהיצר הרע ( בהתחלה אנחנו בכלל מזדהים עמו , לא יודעים איך לצאת ממנו וכו' ) ,אלא, הואר העליון משפיע לאט לאט ( פעם אחר פעם בהתאם להיגיעה שלנו ) והוא נותן איזו הפרדה בין האדם הרצון שלו ומתחיל לראות את הרצון שלו מהצד . בהתאם לזה מתחיל להתפתח בו לחץ להיפתר מהרצון , שהוא כולו לעצמו וכך מתקדם .

שאלה : מה משמעות האמיתית של תפילה מעומק הלב ?

תשובה : לב זה נקרא רצונות של האדם . עומק הלב אני לא יודע , מה קורה לי בתוך הלב אני לא יודע ואני גם כן לא שולט .

כל העבודה שלנו בהתחלה היא בהכנה והיא מביאה אותנו להחלטה ,שאני לא שולט על עצמי בכלל , אלא , אני משתדל לשלוט על עצמי ואני רואה ,עד כמה שאני לא מסוגל ( אבל משתדל ממש ), אז ,אני בא להתפרצות של תפילה , בקשה ( זה לא מייד ) ,אז, מופיע מאור ומתקן אותי .

כך אני מגלה ,שרק האור יכול לשנות את הטבע שלי ולתת לי טבע הרוחני . האור משפיע ,לפי הנחיצות שלי . סה"כ אנחנו צריכים להצטייד בחיסרון הנכון לשינוי הצורה שלנו ואז ,לפי החסרון הזה ,אני מקבל עזרה מלמעלה


שאלה : האם צריך לבקש מהבורא תענוג בעבודה בשבילו ?

תשובה : זה גם כן מגיע ע"י ההארה , שכל הזמן מופיע ,לפי המאמצים שלי .

איך אני יכול לזרז אותה ? - ע"י חיבור בין החברים , שכל אחד עוזר לשני , שיהיה לנו חסרון גדול , שהארה תבוא ותשנה אותנו . הארה משפיע עלינו בכמות ובאיכות

ע"י כמות היגיעה שלי אני יכול איך שהו להשפיע על הארה

אבל , על האיכות שלה , אני יכול להשפיע אף ורק , אם אני מחובר עם חברים , כי אור העליון מגיע אלינו ממבנה שלם ודורש מאיתנו גם כן להיות שלמים .

לכן , רב"ש כתב לנו מאמרים על המניין , שלמשוך האור אנחנו יכולים, אף ורק ע"י חיבור בינינו . עד כמה שחיבור בינינו הוא חזק , אנחנו צמודים זה לזה , יהיה יותר מטרתי ומכוון למטרה ,שאנחנו מבררים אותה , עד כמה שאנחנו ,כל אחד וכולנו יחד ,מהתקשרות בינינו מבררים נחיצות לזה . חסרון , שאנחנו משיגים , הוא בעצם מושך את האור העליון .

יש רצון ויש חסרון . רצון זה סתם אני רוצה לאכול , חסרון זה ,שיש לי רצון חד , מכוון.

אנחנו צריכים מהרצון הכללי להגיע לחסרון


שאלה : מפעולה בתוך חברה אני מתמלא בתענוג אבל אני צריך לעבוד למען ה' ?

תשובה : אחד לא שייך לשני . אני יכול להשפיע על החברים שלי ולתת להם כל טוב , שיש לי מכל הלב ואני בזה נהנה .

השאלה היא ,האם אני משפיע עליהם ,כדי להנות ?

או ההנאה, שאני מרגיש , היא מלווה אותי בזה ולא יותר .

אולי אני מפשיע עליהם ,כדי שאני ,אולי בעתיד ,אשפיע כך גם כן לבורא ?

הכוונה היא חשובה ולא ההנאה עצמה , שאתה מקבל .

השאלה היא ,באיזו כוונה אתה עושה את המעשה וההנאה, שנותנים לך , זה רק ,כדי שאתה תוכל לברר ,באיזה קשר אתה נמצא עם הכוונה ?

בשבילה אתה עובד ?

ואם זה יפסק ,אז ,אתה לא יכול לעשות כלום ?

או שאתה יכול להשפיע להם ,אפילו במצב ,שאתה לא נהנה בכלום ?

קודם כל השפעה - אתה עובד איתם , נהנה איתם . בסדר , תמשיך ותעשה ותהנה

אחרי זה ,תעשה בירור . אבל ,כאשר אתה עושה בירור ומרגיש ,שאתה נהנה לעבוד איתם , ואם לא היה תענוג ,לא היית עושה איתם ?

ובכל זאת תמשיך

מתוך זה ,שאתה סובל מזה ,שעשית את זה ,כדי לקבל שכר - תענוג , ולא שכר להדמות לבורא , כבר אתה מתחיל לעשות מעצמך צורה חדשה , יש לך כבר חסרון ,

תלמיד : זה מוביל אותי לתפילה אליו

רב: כן


שאלה : רב אמר שלשמה ולא לשמה זה עניין של שלבים , איך זה ,שאני יכול ללמוד כמה שנים ,אבל כמו שכתוב, אם בורא לא יתן ( לא ירצה ) לי לשמה, אז ,אני מעולם לא יוכל להגיע לזה ?

תשובה : אנחנו נמצאים במערכת , שלומדים אותה מכל מני ספרים ( זהר , תע"ס וכו' ) .

מה אנחנו לומדים ?

ישנה מערכת הויה , מחולקת לחמש עולמות , ספירות , פרצופים והכל שם עובד ,לפי הדיוק האחרון .

מה זה נקרא רוצה אני או לא רוצה אני ?

איך אתה יכול להשוות מערכת "חוק נתן, ולא יעבור" - זה חוק , אז, אני יכול להרגיש אחרת מתוך זה ,שאני לא מכיר את החוק .

אז ,איך זה יכול להיות ,שבורא רוצה או פתעום לא רוצה ? ככה אנחנו מדברים בינינו , כמו שכתוב "דברה תורה בלשון בני אדם " - כדי להסביר לבני אדם ,שהם נמצאים מחוצה לחוקי בריאה , זאת אומרת ,שהם לא מבינים ולא שהם נמצאים מחוצה למערכת . אין דבר כזה בטבע , הכל לפי החוקים .

רצון זה כוח ותענוג גם כוח ,שעובד יחד עם הרצון . הכל זה כוחות , וקטורים בלבד ולכן ,כאשר אתה אומר הבורא ירצה ואחר כך לא ירצה זה ,בהתאם ,עד כמה שאתה משפיע על המערכת , אתה מקבל יחס כזה ,שאתה אומר :

הוא אוהב אותי ,אחר כך אתה אומר, לא הוא דוחה אותי . זה אתה מדבר בלשון שלך על התגובות של המערכת . הבורא זה הויה , מערכת קשוחה …

תלמיד : השאלה שלי היית ,שזה לא תלוי ברצון האדם לעבור מלא לשמה לשמה

רב: מערכת כוללת רשימות מהשבירה וישנם חלקים בתע"ס ,שמתארים עבודה מלמעהל למטה וישנם חלקים שמתארים עבודה שלנו מלמטה למעלה ,אבל ,זאת מערכת . על תגיד, שאתה תשב ולא תעשה כלום והבורא יבוא ויאיר אותי . וודאי ,שזה יקרה, כי אתה מעורר מערכת ואחרים גם כן וכולם קשורים לכולם . ויבוא הזמן ואתה תתעורר , אבל ,זה בדרך בעתה ולא אחישנה . אבל רוצה או לא רוצה סתם אנחנו מדברים ככה .

צריכים לרואת דברים בצורה אמיתית - אתה נמצא בתוך מערכת , בתוך מחשבת הבריאה

לחיים לאון