סיכום משיעור בוקר 16.02.2015 חלק א' ( מאמר "מהו מחצית השקל, בעבודה – א'" ) 44 דקות

"...ומשום זה מוכרח האדם לעשות לו יסוד ראשון בעבודה, ללכת בקו ימין, שהוא קו השלימות בלי שום חסרון, הן במוחא והן בליבא. ואאמו"ר זצ"ל אמר על מה שכתוב במגילת אסתר, "ומרדכי ידע את כל אשר נעשה, ויקרע מרדכי את בגדיו, וילבש שק ואפר, ויצא, ויזעק זעקה גדולה ומרה, ויבוא עד לפני שער המלך, כי אין לבוא אל שער המלך בלבוש שק".

ומפרש שם האבן עזרא, כי הוא דרך בזיון המלכות. ואמר פירוש על זה, כי בזמן שהאדם עוסק בתורה ומצות, או כשהוא מתפלל, זה נקרא, שעומד בשער המלך. ואז אם האדם מסתכל על עצמו, ורוצה לראות אם הוא בסדר, כלומר שאינו חס ושלום עובר על מצות המלך, הנה על ידי הפעולה הזו מתבזה המלך, בזה שהוא רואה, שיש אנשים והוא אחד מהם, שאינו רוצה להכיר בגדלות המלך, שאין הם רוצים לקבל על עצמם מרות המלך, אלא להיפך, יש להם כח לומר שאינם מכירים במלוכת המלך.

אלא כבוד המלך הוא, שכולם מכירים בחשיבות המלך, וכולם רוצים לעבוד אותו בכל לבבם ובכל נפשם. וזהו יפה לראות איך שכולם עומדים ומשבחים ומדברים רק בשבח המלך, איך שהוא דואג שיהיה כל טוב לבני המדינה. וזהו פירוש, "כי אין לבוא בשער המלך בלבוש שק", שהוא בגד מלוכלך. אלא כשבאים בשער המלך, צריכים להיות מלובשים בבגדים המתאימים לשבת בשער המלך. אחרת, היינו כשהוא יושב בלבוש שק, זהו סימן שהוא לא שבע רצון מהמלך, אלא יושב ומתאבל על מה שחסר לו בחיים, ואין לו מנוחת הנפש. נמצא, שהוא יושב ומתאבל, והוא בזיון המלך, על מה שהמלך לא מרחם עליו, ולא ממלא את מבוקשו.

אלא בזמן שהאדם עוסק בתו"מ, הוא צריך להאמין למעלה מהדעת, שמה שיש לו הוא חשוב מאוד, ואין הוא ראוי ליותר, אלא צריך להיות מסתפק במיעוט, ולהיות שמח בחלקו, על אף השיעור הקטן שנתן לו, שתהיה לו אחיזה ברוחניות, היינו הן קטן באיכות והן קטן בכמות.

ומהכל האדם צריך להיות בשמחה, היינו על שיעור משהו שיש לו אחיזה ברוחניות, והוא מאמין שזה נתנו לו מהשמים, שגם זה, "לא כוחי ועוצם ידי", ממילא הוא יכול להיות דבוק בה' בשיעור הנקרא, "ברוך מתדבק בברוך"...."


שאלה : איך אנחנו יכולים להבין ,שבכל רגע ורגע אדם מקבל במאה אחוז מה שמתאים לו , כדי להתקדם בצורה האופטימלית ?

זאת אומרת, אנחנו נמצאים במערכת ,שהיא נמצאת בקצה של תחילת העבודה ובקצה של גמר התיקון ובאמצע ,איפה שאנחנו נמצאים . בדרך שלנו אנחנו בכל רגע ורגע קובעים את מצבנו לעצמנו . במידה ,שאנחנו נמשכים למטרת הבריאה בצורה נכונה , אז ,במאה אחוז אנחנו נמצאים בהתקדמות הטובה ומרגישים ,שפועלים עלינו כוחות הטובים , כמו אמא רחמניה ,ואם לא בדיוק ,אז ,בעצם אנחנו בעצמנו הופכים כוחות הטובים לכוחות, שהם כאילו לא טובים , שמורגשים כרעים .

אין כאן שום צורה אחרת ,חוץ ממערכת ,שאנחנו עובדים בתוכה ופועלים וקובעים את מצבנו בעצמנו



"...וזה ענין שאמרו חז"ל (שבת ל'), "שאין השכינה שורה, אלא מתוך שמחה של מצוה", שנאמר, ועתה קחו לי מנגן, והיה כנגן המנגן, ותהי עליו יד ה'. אמר רב יהודה, וכן לדבר הלכה. הכוונה היא, שענין דביקות צריך להיות השתוות הצורה. נמצא, בזמן שהאדם מרגיש עצמו לארור, אין מקום לדביקות. ויש לפרש, מהו שאמר רב יהודה, "וכן לדבר הלכה". כידוע שהלכה נקראת, הכלה, שענינו הוא ענין קבלת מלכות שמים. כלומר שקבלת מלכות שמים, שהוא למעלה מהדעת, זה נקרא, "שמחה של מצוה".

ויש מדרגה יותר גדולה הנקראת, השראת השכינה. והכל בא ע"י שמחה. אחרת יוצא לנו, כנ"ל, שדוקא, "ברוך מתדבק בברוך". מה שאם כן אם הוא מרגיש עצמו לארור, אין הוא יכול להתדבק בברוך, וממילא במצב הזה הוא נשאר חסר חיים.

ובהאמור יוצא, כשאנו אומרים, "ברוך אתה ה' שומע תפלה". פירוש הדבר הוא, שאנו נותנים תודה לה' על זה שהוא שומע תפלה. אולם בעת שהאיש נמצא עכשיו בחסרון, כי אחרת אין לו מקום לתפלה, אם כן הוא עכשיו בבחינת, ארור, ואיך הוא יכול להיות שתהיה לו דביקות עם ה' בזמן התפלה. ועוד, אם הוא בחסרון, על מה הוא נותן לו תודה.

והתשובה לזה היא, כי בזה שאנחנו מאמינים שהוא שומע תפלה, כבר יש לנו שמחה מטעם שבטח הוא יושיענו.

נמצא, כי על התפלה, שבזמן שיש לו גם בטחון, צריכים לעבוד למעלה מהדעת שה' יעזור לו, כבר יש לו שמחה, ותיכף הוא יכול לזכות לדביקות, מטעם שהבטחון בעצמו הוא נותן לו שלימות, ונקרא כבר, ברוך, וברוך הוא מתדבק בברוך, כנ"ל…"


שאלה : מאיפה יש לו שמחה ?

מה היא הסיבה לשמחה בכל מצב שיהיה ?

מצוה גדולה להיות בשמחה


זאת אומרת, שמחה מזה , שהוא קשור למלך למעלה מכל הרגשות שלו ורצון לקבל , שהוא מתעלה מעליו ודווקא מתקשר למלך ואז ,בצורה כזאת, עד כמה שהוא מרגיש יותר גרוע ברצון לקבל ועד כמה ,שהוא מעל זה יכול להיות דבוק למלך , הוא נמצא בשמחה יותר גדולה



"...אולם דוקא בזמן שהאדם מבקש מה' שיקרב אותו אליו, בא היצה"ר ונותן לו להבין, שאין הקב"ה שומע תפלתו, ולא נותן לו לבטוח בה' שיעזור לו. ומביא לו כמה הוכחות, ואומר, תסתכל אחורה ותראה כמה פעמים כבר עשית תפלות, וחשבת שה' עוזר לך, ואח"כ שוב נשארת בערום וחוסר כל. ודבר זה חוזר אצלך כל פעם, וכל פעם אתה אומר, עכשיו כבר בטח ה' שמע את קולי, ואני אהיה כבר בתמידיות דבוק ברוחניות. ותגיד בעצמך, ומה היה אחר כך, שוב ירדת למקום השפלות, ושוב נכנסת באהבה עצמית בשיעור יותר גדול משהיית לפני שהתפללת. ולפי זה במה אתה לוקח עכשיו בטיחות יותר גדולה, שעכשיו ה' ישמע קולך, ואתה כבר נותן תודה רבה לה', ואתה אומר, "ברוך אתה ה' שומע תפלה".

ומה יש לאדם להשיב להגוף, בזמן שהוא מביא לו ראיות מהעבר, שלא נתקבלה תפלתו, ועל סמך מה האדם רוצה לומר לו שזה לא נכון, אלא שאני מאמין למעלה מהדעת, שעכשיו אני בטוח שה' כן יענה לי על תפלתי.

התשובה היא, היות שכל היסוד נבנה על בחינת אמונה למעלה מהדעת, ועל האדם לקיים מצוה זו. אי לזאת, מה שאתה מביא לי ראיות מהעבר, שלא נתקבלה תפלתי, ומשום זה אין מקום לבטוח בה', שעכשיו כן יתקבל תפלתי, מזה שאתה מביא לי ראיות מהעבר בכדי להחליש לי את כח האמונה והבטחון, אני אומר לך, שדוקא עתה אני יכול לומר, שאני מאמין ובוטח למעלה מהדעת.

כי אתה מביא לי ראיות רק מתוך הדעת. ואני נותן לך תודה רבה על השאלות שאתה שואל אותי, ועל ההוכחות, שאתה מביא לי מקום לבנות עליו את הלמעלה מהדעת…"



שאלה : יוצא כך , אם אני מרגיש איזה קשר עם הבורא , אפילו שהוא לא מגולה ,אבל, יש לי איזו הרגשה , אפילו שאני נמצא במצבים לא כל כך טובים פיזית , גופנית ( בתוך הרצון שלי ) זה ,שאני קשור לבורא ויש לי הרגשה, שזה בא ממנו - זה מחסה לי הרגשה הלא נעימה , עד כדי כך ,שאני יכול לעבור כל דבר , רק לא להתנתק . אז, זה נקרא בתוך הדעת או למעלה מהדעת ?

זה שהרגשת הקשר עם הבורא מחסה לי כל הבעיות , צרות , התרדות - זה נקרא למעלה מהדעת או בתוך הדעת ?

בתוך הדעת , זה נכון . למה זה למעלה ? זאת הרגשה , זה יותר מזה ...

נניח , אתה מסכים לקבל על כל מכה אלף שקל ,אז ,זה ברור שזה בתוך הדעת .

כאשר אתה מרגיש קשר עם הבורא ,אז, לא משנה לך כל כך צרה , כי אתה מקבל את זה ממנו , כי הוא נותן לך ,כדי לקדם אותך למטרת הבריאה ואתה מתיחס לצרה כמו לאמצעי , שאתה חייב לעבור ,כדי להיות יותר קרוב למטרה וברור לך ,שאתה מקבל צרות ממטפל העליון ה"טוב ומטיב" היחיד ומיוחד .

אם אתה מקבל את זה ממנו , אין לך צרות , כי זה מחסה את הצרות, עד כדי כך, שאתה יכול לעבור כל דבר שבעולם . האור העליון ,שבא ,הוא נותן לאדם יכולת לא להרגיש שום דבר , אפילו כאב

תלמיד : לא ברור לי , אדם נמצא בצרה


רב: אתה נמצא בצרה ,מפני שאתה לא מרגיש מאיפה היא ולמה היא , אבל ,אם אתה מרגיש מאיפה ולמה , כבר זאת לא צרה . את מתחיל להרגיש ,כי אתה מקבל הבחנה כזאת והיא מחסה לך צרות


שאלה : אנחנו מדברים ,שאמונה זאת הרגשה , אז, אמונה מלמעלה מהדעת אני לא מרגיש ?

תשובה : אני לא יודע מה זה אמונה מלמעלה מהדעת , אלא ,עכשיו אני מדבר על בתוך הדעת וזאת הרגשה . יש לי הרגשה ,שאני קשור לבורא והוא עושה את זה ,אומנם שדברים האלה הם לא נעימים . דווקא מזה ,שאני נמצא בדברים הלא נעימים , קשים וזה ממנו , כדי לקדם אותי למטרה . עד כמה שיותר קשה ,אבל, יחד עם זה ,אני קשור אליו , אני יותר שמח , כי זה אומר על עוצמת ההתקדמות שלי

תלמיד : זה מתוך אמונה , לא ?

רב: לא , אין אמונה . זה הכל בהרגשה . במה אני צריך כאן להאמין ? יש לי הרגשה, שזה בא מהבורא ושבעיות הן קשות


שאלה : מה זה נקרא להיות קשור אליו ? אם בא אלי משהו , לא נעים לי , אז אני לא קשור או כן קשור ?

תשובה : אם אתה מרגיש, שאתה קשור אליו ,אז ,אתה מרגיש שזה לא קשה . אתה מרגיש ,שזה אמצעי הטוב ובמידה ,שאתה לא כל כך דבוק אליו ,אז, אתה מרגיש אי נעימות ואם אתה דבוק באמת ,אז ,אתה לא מרגיש שזה לא נעים . אתה מבדיל את עצמך מהרצון לקבל שלך ( שיסבול ) אבל ה"אני" שלי יתקדם

תלמיד : אז מה זה נקרא להיות קשור אליו ?

רב: כאשר אתה מזדהה עם הבורא ועם מה שהוא עושה עליך ( כאשר היית בבית חולים שלמתי כסף למנתח )

תלמיד : מעבר לזה ,שאני נדבק אליו ולא נעים לי ,מה אני עושה כאן , מה היא הפעולה ?

רב: אתה מרגיש שזה בא ממנו . אין לך שכל הרבה לזה


"...אל כן אני עכשיו בשמחה רבה, בזה שיש לי הזדמנות לקיים את המצוה של האמונה והבטחון של למעלה מהדעת.

ובהאמור יוצא, שמאותו מקום שהגוף מביא כח להחליש אותו, מהשמחה שיש לו מהתפלה שהוא בבטחון, שה' יענה לו עכשיו על תפלתו, והאדם צריך להביא לו כח על האמונה למעלה מהדעת, כלומר שעל המקום של דעת יש עכשיו הזדמנות להעמיד עליו את הלמעלה מהדעת. ואם אין הדעת מביאה לו את ההיפך, איך הוא יכול לומר שהוא הולך למעלה ממנו.

ועל כן על האדם לומר תמיד, שנותנים לו מן השמים כל פעם ירידות, בכדי שיהיה לו מקום ללכת למעלה מהדעת, וממילא אין הגוף יכול להחליש אותו מהאמונה ובטחון שיש לו בעת התפלה. בעת שהגוף מתנגד לו מליתן תודה לה', ולומר, "ברוך אתה ה' שומע תפלה". והגוף טוען, מאין אתה יודע שה' יענה לך על התפלה, שאתה נותן לו תודה.

ואין לומר, שהוא נותן תודה לה' על מה שהוא עונה לאחרים. על זה הוא נותן לו תודה, ואומר לו, "ברוך אתה", שבדרך כלל האדם מדבר על מה שהאדם השיג בעצמו, ולא שהוא נותן תודה על אחרים. ובכלל, מה האדם יודע מה שיש בלבו של חבירו. אלא האדם על עצמו נותן תודה לה', ואומר להגוף גם כן, תודה רבה עבור מה שאתה בא אלי בטענות צודקות, היות שעתה יש לי מקום לעבוד בלמעלה מהדעת, כנ"ל. וזהו נקרא, קו ימין, שלימות. וזהו העיקר הדרך שהאדם צריך ללכת בה. שמכאן האדם שואב חיים, כנ"ל, שאז הוא נמצא במדרגת, ברוך. ונקרא זה, "ברוך מתדבק בברוך".

אולם על רגל אחד אין האדם יכול ללכת, שזה נקרא, רגל ימין, שהיא שלימות. והוא צריך גם לרגל שני, שהוא רגל שמאל, שענין שמאל נקרא, דבר הצריך תיקון,.."


שאלה : מכמה תנאים מורכבת השלמות שלי ?

שאלה : איך נקרא מצב שלי ,כאשר אני שומר על השלמות ?

שאלה : אם אני כל הזמן דואג על השלמות , למה מצבי נקרא עובר ?

שאלה : אבל ,אם אני נקרא עובר , זה שיש לו רק ראש ואין לו גוף , אז איך יכול להיות ראש לעובר ?

יש, וודאי ,תמיד עשר ספרות ראש , תוך , סוף , אלא, אם אנחנו אומרים ,שהגוף לא יכול לעבוד עם הרצונות שלו והראש שלו הוא ,כדי לבטל את עצמו .

שאלה : אם הוא מוסיף ,כדי להיות יונק , קטן , אז מה קורה לו ?

איך הוא עובד ,כלפי הבורא , צרות שלו , כדי להיות בקטנות ,בזמן היניקה ?

שאלה : מה הוא ההבדל בין עבור ,כאשר באים צרות ובעיות ואני דבוק בבורא, ויניקה , שבאות צרות ובעיות ואני דבוק בבורא ומגיע לשלמות ?

שאלה : מה הם מהות הצרות ובעיות ,שמעליהן אדם בונה פרצוף היניקה שלו ,לאומת צרות ובעיות שמעליהן הוא בונה פרצוף העיבור שלו ?

מה הוא השוני בין הבעיות ? נסו לתת דוגמה

נגיד ,בעיבור אנחנו מרגישים ,שהחברה תומכת פחות או יותר בקשר עם הבורא וביניקה אנחנו רואים ,שחברים מפריעים לי בקשר עם הבורא ,ובגדלות אנחנו רוצים לשרוף זה את זה , כמו תלמידי רבי שימון



"...אולם על רגל אחד אין האדם יכול ללכת, שזה נקרא, רגל ימין, שהיא שלימות. והוא צריך גם לרגל שני, שהוא רגל שמאל, שענין שמאל נקרא, דבר הצריך תיקון, שיש שמה איזה חסרון וצריכים לתקנו. וכמו שאמרו חז"ל (סוטה מ"ז), "תנו רבנן, לעולם תהא שמאל דוחה וימין מקרבת".

ויש לפרש זה לפי דרכנו, ימין, בזמן שהוא עובד בדרך ימין מקרבת, כלומר שמקרבת אותו לקדושה, שהוא מסתכל ורואה איך שהוא מקורב לרוחניות, ובכל שיעור ושיעור שהוא רואה שהוא קרוב להקדושה אפילו אחיזה קטנה, כבר הוא שמח, ונותן תודה לה' עבור זה. ולא מסתכל על שלילה.

ושמאלדוחה, ובזמן שהוא הולך על רגל שמאל, אז הוא מסתכל רק על הדחיות, היינו עד כמה שהוא נדחה ומרוחק מקדושה, הן בכמות והן באיכות. זאת אומרת, ששני דרכים אלו הם הפכים ממש זה לזה, ממש מקצה אל הקצה. ומשום זה נקרא ימין, חסד, כידוע שקו ימין חסד, ונקרא, גם כן יום, כמו שכתוב, "יומם יצווה ה' חסדו". והענין הוא, כי ההולך בדרך ימין, הוא מסתכל רק על החסד שה' עושה עם הכלל, ואיך הוא עצמו מקבל חסד ה'. ועל כל הקבלות של החסד, הוא נותן תודה לה', וממילא הוא חי ביום שכולו טוב. כיון שמרגיש בעצמו את החסדים שה' עושה עמו, ומשום זה הוא שש ושמח, ויש לו על מה לתת תודה לה'…"


שאלה : למה קו ימין לא יכול להיות בלי קו שמאל ?

לחיים לאון
תודה!!!

לחיים לאון