סיכום משיעור בוקר 26.03.2015 חלק א' ( מאמר "וכאשר יענו אותו" ) 28 דקות

"...הנה כתוב, "וכאשר יענו אותו, כן ירבה, וכן יפרוץ, ויקוצו מפני בני ישראל" (שמות א'). משמעות הפסוק, משמע "וכאשר יענו אותו", היינו בשיעור ש"יענו אותו", כן באותו שיעור "ירבה ויפרוץ". נראה, כאילו זה תנאי, שאי אפשר להיות פריה ורביה בעבודה, מבלי שיש מקודם התשתית של עינויים.

ולהבין את הנ"ל, צריכים לדעת את העיקר שלנו, היינו מה היא מהותינו. וכפי שמבואר בהקדמות, היא רק הרצון לקבל שלנו. ובטח מה שהרצון לקבל ממלא את מבוקשו, המילוי לא נקרא עבודה, כי עבודה נקראת מה שמקבלים עליה שכר.

זאת אומרת, עבודה נקראת פעולות מה שהאדם מוכן לוותר עליהם, והוא עושה אותם, רק מטעם אין ברירה, היות שהוא משתוקק לקבל איזה שכר. ושכר נקרא, לדבר שמשתוקק. וכל חפצו ורצונו הוא לדבר זה. והשתוקקות אמיתית נקראת, שדבר זה נוגע ללבו, עד כדי כך, שאומר "טוב לי מותי מחיי", אם לא תהיה לו האפשרות להשיג. נמצא, שאם אין לו עינויים ומכאובים, בזה שחסר לו את הדבר, למה שהוא משתוקק, אין זה נקרא השתוקקות. ובשיעור היסורים, כך היא נמדדת מידת ההשתוקקות שלו.

לכן יוצא לפי זה, אם האדם רוצה לקבל איזה מילוי, מוכרח להיות לו מקודם חסרון. כי אין אור בלי כלי, ואין יכול למלאות עם משהו, אם אין חסרון. כדוגמת, אין אדם יכול לאכול בלי תאוה, ולהנות מהמנוחה בלי עייפות.

לכן, אם אין האדם סובל יסורים, ממה שהמצרים שבתוך גופו מצערים אותו, אם הוא לא רוצה לשמוע בקולם, וללכת בדרך שהיא לא לרצונם, כי שורש הקבלה שבאדם, הנקרא "אהבה עצמית", הוא בחינת מצרים, כי הגם שיש הרבה אומות, שבאופן כללי נקראות "שבעים אומות", שהם הלאומת דקדושה, שהם ז' ספירות, וכל בחינה כלולה מעשר, זהו המספר של ע' אומות. ולכל אומה יש לה תאוה משלה המיוחדת לבחינתה.

וקליפת מצרים, היא קליפה כללית, ששם נפלו ניצוצין דקדושה, שעם ישראל, שהיה במצרים, היו צריכים לתקן אותם. ואז צריך להיות מקודם כאב ומכאוב, בזה שהם לא יכולים לצאת משליטתם, כמו שכתוב "ויאנחו בני ישראל מן העבודה, ויזעקו, ותעל שועתם אל אלקים מן העבודה, וישמע אלקים את נאקתם".

ויש לדייק בזה שכתוב "מן העבודה" שתי פעמים…"


שאלה : אני מוכן להשקיע באיזה עסק , מפני שאני רוצה תוצאות ( אז ,אני קם מוקדם לעבודה , אומנם שאני ייעף , הולך לעבודה ,שזה רחוק , עובד בעבודה ,שזה לא מעניין אותי , שומע מנהל שלי ,אומנם שאני שונא אותו - כל זה ,כדי לקבל שכר ) וזה נקרא עבודה .

אני בא לקבוצה ,אומרים אתה יכול להשקיע כאן כוחות ( אומנם ,שזה לא מעניין לך להתחבר איתנו ) ואז תקבל עולמ הבא .

מה הוא ההבדל ?

גם זה אגויסטי וגם זה אגויסטי , נכון או לא ?

אני לא רואה שום הבדל , אלא , עוד יותר נטיה האגויסטית נמצאת כאן , שהן מוכנים להשקיע המון , כל הזמן פנוי שלהם בלי לוותר על מה שהכרחי ,כדי לחיות , אז, הם משקיעים את עצמם בזמן הפנוי ,כדי להשיג משהו , קוראים לזה אור .

משקיעים בזה שנים רבות ועוד מתגאים ,שעושים עבודת ה' . אני לא רואה שום הבדל ויש כאלו ,שעושים מצוות , מדייקים בכל דבר ,במה שכתוב בשולחן ערוך ,ובזה הם רואים ,שחייבים למלאות את החיים שלהם ומזה מקווים ,שיהיה להם עולם הבא .

מה הוא ההבדל בין כל הדברים האלה ? יש או לא ?



שאלה : מתי וע"י מה שכר שבנו מתחלף : במקום לרכוש לרכוש משהו לתוך הכלים שלנו , לרצונות שלנו ללרכוש יכולת להשפיע ?

מתי שכר שלנו מתחלף ?

ע"י מה הוא מתחלף ?

זאת אומרת ,מטרת העבודה - מה אני רוצה ? או אני רוצה לקבל 1000 דולר , או אני רוצה לקבל עולם הבא , או אני רוצה לקבל הידיעת הבורא , גילוי , שליטה בגורל וכו' או שאני רוצה לקבל יכולת להשפיע מחוצה לי ?

איך הרצון הזה , הנטיה הזאת להגיע להשפעה , איך היא באה לאדם ?


שאלה : זאת אומרת ,יש לנו רצון לקבל ע"מ לקבל ,שאז ,אנחנו רוצים לקבל או 1000 דולר או עולם הבא , או גילוי , רוחניות , אחר כך אנחנו רוצים לקבל השפעה , שיהיה לנו יכולת להשפיע ( אבל להשפיע זה גם ע"מ לקבל ) ואיך אנחנו מרצון להשפיע ע"מ לקבל מגיעים לרצון להשפיע ע"מ להשפיע ?

זאת אומרת ,נראה ,שבגלות מצרים אני נמצא בלהשפיע וכל פעם מגלה שזה ע"מ לקבל , שאני עושה את זה רק כדי שיהיה לי מזה טוב , אז ,אני מוכן להשפיע ואני מעריך תכונת ההשפעה , מפני שהיא מביאה לי שכר גדול , מיוחד , גבוהה ואני לא מסוגל לעשות את זה לשם השפעה עצמה - כאן זאת הרגשת העבדות ומה שיכול לעזור לנו בהרגשת העבדות זה רק נס



"...ויש לדייק בזה שכתוב "מן העבודה" שתי פעמים. צריכים לפרש, שכל האנחות היו מן העבודה, היינו שלא יכלו לעבוד לשם שמים, אלא היו היסורים שלהם, היינו מזה, שהעבודה שהיו עושים, לא היו יכולים (לעשותה) לשם שמים, מסיבת קליפת מצרים. ומשום זה כתוב שתי פעמים "מן העבודה":

א) שכל אנחות לא היו על שום דבר, שהיה חסר להם, רק דבר אחד היה חסר להם, זאת אומרת, שלא היו רוצים שום מותרות ושום שכר, רק החסרון שלהם, שהיו מרגישים יסורים וכאבים היה על שלא יכלו לעשות שום דבר לשם שמים, שפירושו במילים אחרות, שהיו רוצים שיהיה להם רצון להשפיע נחת רוח לה' ולא לתועלת עצמו, ולא יכלו, ובזה הצטערו. וזה נקרא, שהיו רוצים קצת אחיזה ברוחניות.

ב) "מן העבודה" השני, בא ללמד "ותעל שועתם אל אלקים", זה שהאלקים שמע נאקתם, היה מזה, שביקשו רק עבודה. ולזה בא לרמז "מן העבודה" השני. נמצא, שכל הגלות שהרגישו, היה רק מזה, שהיו תחת שליטת קליפת מצרים, ולא היו יכולים לעשות שום דבר, שיהיה רק בעל מנת להשפיע…"


שאלה : בוא נדייק , מה זה פעמיים היית האנחה מהעבודה ( ראשונה ושנייה ) ?


שאלה : מה הוא הבדל בבקשות בעבודה ראשונה ועבודה שנייה ?

מה אני מבקש מהבורא בעבודה ראשונה ומה אני מבקש בעבודה השניה ?


זאת אומרת ,בקשו ,שיהיה להם יכולת להשפיע ע"מ להשפיע ,ללא שום חזרה לעצמם ,ואחר כך בקשו ,שיהיה להם רק חסרון לזה , שלא רוצה שום דבר ,חוץ מחסרון להשפעה ,- זה נקרא ,שבקשו רק עבודה , שעבודה בעצמה היא השכר


"...הנה בזהר (שמות דף ק"ח, ובהסולם אות שמ"א) וזה לשונו, "אמר ר' יהודה, בוא וראה, שכך הוא, כמו שאמר ר' יהושע דסכנין, כי כל זמן שניתנה להשר שלהם שררה על ישראל, לא נשמעה צעקתם של ישראל. כיון שנפל השר שלהם, כתוב "וימת מלך מצרים" ומיד "ויאנחו בני ישראל מן העבודה, ויזעקו, ותעל שועתם אל האלקים". אבל עד אותה שעה לא נענו בצעקתם".

ולפי זה יש פתחון פה לומר, אם אין הזמן הגיע להוריד את שרו של מצרים, אין מקום לבחירה, שיחזרו בתשובה ושיכלו לצאת מהגלות. כי (באות ש"מ בהסולם) אומר, "בימים הרבים ההם, שהיו רבים לשהיית ישראל במצרים, דהיינו שהגיע הקץ, וכיון שנשתלם קץ גלותם, מה כתוב "וימת מלך מצרים". מהו הפירוש, הוא שהורד שר מצרים ממעלתו, ונפל מגאותו. ועל כן אומר הכתוב עליו "וימת מלך מצרים", כי הירידה נחשבת לו למיתה. וכיון שנפל מלך מצרים, שהוא השר שלהם, זכר הקב"ה את ישראל ושמע תפילתם".

והזהר שואל שאלה זו על פסוק "בצר לך ומצאוך כל הדברים האלה" (דברים ד'), שמשמע, שמטרם שיתקיימו כל הדברים אי אפשר להגיע לשלימות, נמצא, שאתה נותן פתחון פה. ומתרץ, שכל הדברים, מה שהם צריכים לעבור, יכולים לעבור זה לפי הרגשת היסורים וזה לא נבחן לא בזמן ולא בכמות היסורים, אלא בשיעור ההרגשה. (עיין זהר).

וזה יכולים להבין על דרך משל. אם האדם צריך לתת יגיעה של קילו, שהם אלף גרם יסורים, שאז בא על זה השכר, כמו שאמרו חז"ל "לפום צערא אגרא", שפירושו, שהיגיעה, מה שהאדם צריך לגלות מטרם שמקבל השכר, היא מטעם, שאין אור בלי כלי, כי אין מילוי בלי חסרון. והיגיעה, מה שהאדם נותן, זוהי הכשרה לקבל חסרון, כדי שאח"כ תהיה לו היכולת לקבל לתוכה מילוי.

ונגיד, שהאלף גרם חסרון, האדם יכול לתת אותם בשיעורים, שהם הבחנות בכמות ובאיכות. אדם יכול לתת כל יום עשר דקות יגיעה, היינו להצטער על מה שהוא מרוחק מה'…"


שאלה : איך אנחנו עושים את זה ?

איזה אני צריך לעשות תוספות בעבודה , בהיגיעה ,כדי להרגיש ,שאני מרוחק מה' ושיכאב לי ?

איפה אני יכול בפועל לגלות את זה ?

והיסורים האלו ,שיחזיקו אותי ולא יזרקו אותי מהדרך , שאנחנו נקבל אותם כמנוף לעבודה .
אז , איזו בדיוק צורות היגיעה אני בוחר ,כדי להגיע ליסורים ,למטרה הנכונה ?

לחיים לאון