אנחנו לומדים על פסח ,כמו על הדבר הכי גדול , שקרה ביסטוריה של האנושות ויקרה בקרוב , אנחנו מקווים . אבל , בטוח שיקרה , כי זה לפי תוכנית הבריאה ואנחנו רואים ,כמה שהיא ממהרת להתממש.
למה הוא חג הכי גדול , מצב הכי גדול ?
מפני שפסח מסמל לנו לא רק סמל , אלא ,מעשה , שאנחנו עוברים ( פסח ) מלהיות בשליטת הרצון לקבל שלנו , האגו , פרעה , מצרים , יצר הרע , ישנם הרבה שמות ליצר הרע , וכאשר אנחנו יוצאית משליטה שלו ( זאת אומרת ,אנחנו ,כאילו ,נפטרים ,"למתים חופשי" ,ומתחילים חיים חדשים , כמו שאומרים ,עולם הזה , עולם הבא , גהנום, גן עדן וכו' .
אז , הסמל של המהפך הפנימי מאוד גדול ,שקורה בתוך האדם , זה הפסח .
הוא עובר משליטת הרצון לקבל ,שחי במציאות ,שהיא כולה הפוכה מהבורא ועובר למציאות ,שהיא כולה בשליטת הבורא , שליטה הגלויה . לפני זה גם הבורא היה מלווה אותו , אבל בהסתרה , לכן ,זה נקרא גלות . הגלות הוא מזה ,שהאדם נמצא בשליטת הכוח , שהוא הפוך מהבורא , גלות מגילוי בורא , השפעה ואהבה , כאשר בגאולה מגיע לגילוי כוח העליון , השולט ואדם נמצא תחת שליטתו ורואה אז ,איך שהו מתפתח בשלב הבא , בעולם הבא .
לכן ,המעשה הוא מאוד מיוחד ואין יותר גדול מזה ואנחנו צריכים ללמוד, איך עושים . אנחנו נמצאים ממש בפתח . אנחנו צריכים להכיר בטבע שלנו , ביצר הרע , ברצון לקבל
עד שמתחילים לשנאות אותו , שהוא ממרר לנו את החיים ובמיוחד לא נותן לנו להתקדם לעבודת ה' ע"י מאור המחזיר למוטב . כאשר מאיר מאור ואנחנו מתחילים לקבל הערכה יותר ויותר גדולה לפעולות של השפעה , חיבור , על פני פעולות הריחוק , דחיה , שנאה , שמתגלים מעולמנו . כך אנחנו מגיעים למצב , שמוכנים לשינוי . ברגע שאנחנו מוכנים לזה - זה קורה .
העיקר זה לדעת לבקש , לדרוש , לחייב את הבורא , כמו שכתוב "נצחוני בניי" , לעשות עלינו את הפסח , מעבר הזה . כאן אנחנו צריכים לראות שלבים : איך אנחנו עושים את זה
בני ישראל נכנסים למצרים , שהם כן בשמחה באים ועובדים , היצר הרע הזה, שהוא לא נקרא רע , שממש טוב להם , מתקדמים עם זה , חיים טוב , עד שמתחילים לגלות את הרע שבו
הולכים ומוסיפים במצב ,עד שרואים ,שחייבים להלחם , שאין ברירה , אחרת הוא ממית אותנו וזה כבר שבע שנות רעב , שעושים עבודה גדולה , שעבודה מתחילה להיות יותר ויותר של יוסף , של חיבור ולא מסוגלים ( פרעה לא נותן ). היצר הרע תמיד מפריד . מה שהיה אתמול , מה שהשגנו באיזה מעשה משותף , אנחנו שוכחים על זה , כאשר אנחנו יוצאים מהמסגרת של המעשה ( החיבור ) ושוב נכנסים לפירוד , לאישיות לאינדיווידואליות , שלא נותנת לנו אפילו לחשוב על החיבור . כך אנחנו נמצאים במאבקים ,עד שמגיעים למצב ,שאין יותר , אי אפשר יותר להשאר בזה . זה הכל תלוי ,עד כמה שהחברה מרגישה את הנחיצות לצאת מהאגו ולהתעלות מעליו לחיבור
אז מגיעים מכות , שהבורא מעביר את המכות על האגו שלנו ובזה עוזר לנו לזהות אותו ולראות ,עד כמה שאנחנו רוצים לברוח ממנו ועד כמה שבלתי אפשרי לברוח ממנו , עד כמה שאנחנו לא מודעים לזה , ולא מזהים בדיוק מה לעשות , עדיין נמצאים במבוחה , במצב של חושך . ודווקא ,במצב הזה , של חושך , אנחנו כן רואים ,שקורים כאן מקרים כאלה , שעוברים עלינו בחפזון ובמהירות רבה
ויוצאים , מתעלים מעל האגו שלנו . קורים כאן מצבים מאוד מיוחדים , זה ממש כמו לידה … ואז אנחנו מגיעים למצב ,שכבר מוכנים לקבלת התורה , שרוצים את האורות האלו שיטפלו באגו שלנו ויתנו לנו להתעלות מעליו בצורה ארבעים שנות המדבר . כבר מתחילים להכיר את האורות האלו , שהם המאור המחזיר למוטב ולא הארות הקטנים , שהיו לנו במצרים , אלא ,כבר עבודה במעשה . מתחילים להכיר את העולם הרוחני , עולם העליון - לא עולם העליון ממש , אלא ,רק ההכנה לזה , שזה נקרא ארבעים שנות המדבר , דרגת הבינה , שהיא נקראת ארץ חופשיה - אנחנו מתפטרים מהאגו שלנו , מתעלים מעליו ואחר כך
נכנסים לארץ ישראל , שזה עוד שלב , שמחזירים אלינו את הרצון לקבל ואז באה עבודה מחדש , שמתחילים לעבוד עמו ע"מ להשפיע …
"...והענין הוא, כי אם אין האדם מתחיל בעבודה, אז האדם לא יודע, שלא יכול לנצח את מלחמות היצר. מה שאם כן כשהאדם מתחיל ללכת בעבודת ה', ועושה מה שביכולתו לעשות, אז הוא יכול לתת תפלה אמיתית, שה' יעזור לו.
אבל בשביל מה ה' רוצה, שיתן תפלה אמיתית. לבשר ודם שייך לומר, שהוא רוצה, שיבקש לו בקשה אמיתית. משום שבקשה אמיתית, שהאדם מבקש מחברו, אז חברו נותן לו תודה אמיתית. והבשר ודם, שהוא רודף אחר כבוד, התודה שהוא נותן לו, הוא כאילו משפיל לפניו, ומזה הוא נהנה. אבל לגבי הקב"ה, וכי הוא צריך להכבוד של בני אדם, שיתנו לו. אם כן בשביל מה רוצה הקב"ה, שהאדם יתן לו תפלה אמיתית מעומק הלב.
אלא הענין הוא כידוע, שאין אור בלי כלי, שאין באפשרות לתת לאדם דבר, שיהיה חשוב מאוד. ואם אין לו רצון להדבר, הוא יזלזל בו, ולא ישמור את הדבר, וזה ילך לאיבוד, משום שהצורך לדבר הוא כפי מה שחסר לו, וזה נותן את החשיבות. וכפי החשיבות, בשיעור זה הוא יודע לשמור את המתנה, שלא תלך לאיבוד, כי אחרת הכל ילך להקליפות.
וזה נקרא, שנותנים יניקה לקליפות, היינו שהכל הולך לכלי קבלה, שהם לוקחים כל מה שהאדם מזלזל בדברים של קדושה, לרשותם. ומזה אנו יודעים, מדוע צריך האדם להתחיל בעבודה. אבל מדוע ה' לא נתן להאדם הכח, שיכול לגמור את העבודה לבד, בלי עזרת ה'.
הענין הוא, ידוע מה שזה"ק מפרש על מה שאמרו חז"ל "הבא לטהר מסייעין אותו". ושואל "במה". ואומר "בנשמתא קדישא", היינו שמקבל הארה מלמעלה, הנקראת "נשמה", הנקראת "השגת אלקות", שזה הוא נכלל במחשבת הבריאה להטיב לנבראיו.
נמצא, בזה שיש לו כלי ורצון לכלי דהשפעה, הוא מקבל אח"כ האור, הנקרא "נשמה". אם כן לשניהם הם צריכים. היינו, שהאדם יתחיל, בזה הוא מקבל כלי. וע"י זה שהוא בעצמו לא יכול לגמור, אז הוא צועק לה', שיעזור, אז הוא מקבל האור.
ובזה נבין מה שכתוב "בא אל פרעה, כי אני הכבדתי את לבו, ואת לב עבדיו, למען שתי אתתי אלה בקרבו". ומקשים העולם, למה הקב"ה הכביד את לבו. הכתוב מתרץ "למען שתי אותותי אלה בקרבו". והפירוש, כי למה הקב"ה הכביד את לבו של אדם, ולא יכול לנצח את מלחמת היצר לבדו.
והתשובה, שהכוונה היא בכדי שהאדם יצעק אל ה'. וע"י זה יהיה לו כלי. ואז הקב"ה יכול להכניס בתוך הכלי את אותיות התורה בקרבו, שזהו בחינת נשמתא, שה' נותן לו בתור עזרה. וזהו בחינת "אורייתא וקוב"ה חד הוא", ש"אותותי" הכוונה על אותיות התורה מבחינת שמותיו של הקב"ה. וזו הבחינה של להטיב לנבראיו, שהיא בחינת מחשבת הבריאה להטיב לנבראיו. וזו באה להאדם דוקא שיש לו כלי. וכלי זה בא ע"י הכבדת הלב, אז יש מקום לצעוק לה', שיעזור לו. ועוזרו בנשמתא קדישא, כנ"ל…"
כאן ,אנחנו צריכים להבין ,שבלי צעקה אי אפשר . אנחנו חייבים להגיע לצעקה , זאת אומרת , כסימן שהכלי מוכן ליציאת מצרים .
איך אנחנו יכולים להגיע לצעקה ?
אז כאן יש לנו להגיע לחסרון האמיתי או בדרך התורה או בדרך יסורים .
או שאנחנו מחכים , מחכים ונכנסים ליסורים יאומים ונוראים , ביומינו זה כולל מלחמות ועוד ועוד ( כמו שבעל הסולם אומר ,שיכולה להיות מלחמת העולם השלישית ואפילו רביעית ) , כי זה הכל מונח בדרך היסורים
או שאנחנו יכולים להגיע להכרת הרע בדרך הטובה , ע"י התעסקות שלנו בחיבור , לימוד , בכל מני הזדמנויות - פרסום , הפצה .
אבל מה ? - לא מצליחים , שעושים עושים ולא מצליחים . זה נקרא "ויאנחו בני ישראל מן העבודה ויזעקו" , ,שכבר לא יודעים מה לעשות והשקיעו את הכל ולא יכולים להשיג כלום ואז מגיע צעקה . הצעקה היא לא באה מבעיות , צרות הגשמיים , ולכן ,הדרך היא דרך ערוכה , כי בגשמיות לוקח הרבה יותר זמן ממה שברוחניות .
ע"י הלימוד , הפצה וחיבורים , שאנחנו עושים בינינו ובכל מקום שאפשר , אז ,אנחנו מגיעים , למה ? - ליאוש .
רק להבין ,שאנחנו צריכים להשתוקק ממש לחיבור הצלחה , איפה יש ואיפה לא ? אבל ,בטוח יהיה יאוש , שכתוצאה ממנו יבוא אותה הצעקה , כמו ביסורים ( צעקה שכלי גמור , רק הצעקה איכותית לעומת צעקה כמותית ,מהמכות הפיזיות וכאן זה מהמכות הפנימיות , הכרתיות ) וכתוצאה מהצעקה ,אז ,מגיע מאור מלמעלה ומעלה אותנו לדרגת ההשפעה , לגאולה .
אבל ,גם בזה וגם בזה חייבים להגיע ליאוש מכוחותינו , שבלתי אפשרי שום דבר לעשות ואנחנו לא מרפים את ידינו וכל הזמן עושים ועושים , כמה שיותר ולא להתיאש מזה ,שלא הצלחנו ואז אנחנו סוגרים את העסק והולכים הביתה .
אנחנו צריכים להבין ,לאן אנחנו צריכים להגיע - מקסימום השקעה ,כאשר יאוש וחוסר הצלחה הם יבוא מעצמם ואנחנו לא מסכימים עם זה ושוב ושוב ,עד שזה מתפרץ בצורה טבעית מאתנו ,כצעקה ,שלא יכולים . אנחנו עוד רחוקים מזה , אבל, המגמה היא צריכה להיות ברורה : להשקיע מקסימום וזה לא סתם , כי השקעה היא בונה בנו את הכלי , אבל ,הכלי הוא החסרון לישועת ה' , לכן ,אלו אנשים שבורחים הביתה ומתיאשים ,הם לא מבינים ,למה אנחנו צריכים להגיע ?
אנחנו צריכים להגיע ליאוש גדול מאוד מכוחותינו ויחד עם זה ,מפני שאנחנו משקיעים , אז ,כמה שיותר אנחנו משתוקקים למטרה בזה נבחנת גודל ההשקעה . ככה זה במעבר ממצרים למחוצה למצרים , כך אנחנו צריכים להכין את עצמנו .
אחר כך יהיה לנו דומה לזה מעבר ממדבר לארץ ישראל , שם ,גם כן ,תהיה לנו התנגשות בין זה שמצד אחד זה כל כך יפה וטוב ואנחנו מפחדים לזה להכנס , אנחנו מפחדים וכו' , גם כן פיצול הזה , כמו שכאן בין ההשקעה ואי אפשר, אי יכולת , כך גם שם : צריכים להשיג השקעה גדולה מאוד ובלתי אפשרי להכנס לדבר כזה , ארץ ישראל , להלחם כנגד האגו שלנו , ששוב הפרעה צריך להתרומם עכשיו במידת שבע עמים ,שנמצאים בארץ ,ולהלחם אתם וכו' . מחדשים את האגו שלנו ומתחילים לעבוד עמו בלקבל ע"מ להשפיע
גם ביציאה ממצרים וגם ביציאה ממדבר וגם בכל השלבים הקטנים ,תמיד יש לנו אותה מגמה - אנחנו מגיעים ליאוש , כתוצאה מעבודה טובה ונכונה וזה אנחנו צריכים לדעת, כי אלנו רק להכין כלים והאור העליון נמצא במנוחה מוחלטת , איתו אין שום בעיה
שאלה : היוצא ,שזה הרבה פעמים יאוש כזה בדרך ?
תשובה : בטח , זה שנים , כתוב ארבע מאות שנה . למה ארבע מאות שנה צריך להיות גלות מצרים ?
תן לי בבת אחת ,שזו גלות ,שאני אזהה , אלא ,אתה לא יכול לסבול . זה אי אפשר לסבול , צריך לגדול בהבנה , בהכרה , בפנימיות של האגו , עד כמה הוא שולט , עד כמה הוא נמצא בכל הדברים , עד כמה הוא קשור זה לזה , כי זו מערכת שלמה ואותה מערכת הופכת להיות למערכת הקדושה . היא לא משתנה , אלא ,אתה מחליף רק קוטביות וזה עובד לכיוון הפוך ...במקום לטובת עצמי לטובת הזולת , אבל המערכת היא אותה מערכת .
איך אתה יכול להחליף קוטביות , להפעיל אותה הפוך ? - לפי החשיבות שלך . אבל להחליף את החשיבות , יחס שלך הפנימי לעולם , שזה כאן ועכשיו ( ולא למעלה , כמו שאנחנו אומרים ) …, השינוי הוא בכוונה ולכן העולם נשאר אותו עולם , אלא ,ביחס שלך אליו אתה רואה שהוא הפוך : נצחי , שלם .
לכן ,אנחנו לא מסוגלים להתרשם מייד ולהחליף בבת אחת את היחס שלנו ,ממה שיש היום למה שצריך להיות . האדם לא מסוגל לסבול את זה , כי אדם צריך ללעוס את זה , לאט לאט לבלוע את זה , צריך להקל את זה , לקשור את זה עם כל מני דברים .
זאת אומרת, מושג הזמן הוא מגיע לנו מתוך האגו שלנו - האגו ,שנכנס בין החלקים , שרוצים להיות מחוברים בצורה אגויסטית ( שהיא גם מרחיקה בין החלקים ) - היא נותנת לנו מושג הזמן . אנחנו יכולים להיות מאוד קרובים זה לזה ולא רוצים להתקשר זה לזה . הרצון הזה לא להתקשר , דחייה הדדית הזאת - היא מתבטאה במושג הזמן . ברגע ,שאתה רוצה לבטל את המרחק בינינו ,באותו רגע ,הזמן נעלם , לכן זמן תנועה מקום - הם קשורים יחד . הם הופכים להיות לאפס בתכונת ההשפעה וגדולים ומשמעותיים בתכונת הקבלה . אלו דברים פשוטים ,שאנחנו מטפלים בהם כאן ועכשיו
אינדקס 
