לאון-נחום
מספר הודעות : 470
Join date : 30.10.14
 | | נושא: סיכום משיעור בוקר 13.04.2015 חלק א' ( מאמר "מהי הסיבה שבגללה זכו ישראל לירושת הארץ, בעבודה" ) 38 דקות Mon Apr 13, 2015 7:06 am | |
| "...הכתוב אומר (עקב, שלישי) "לא בצדקתך וביושר לבבך אתה בא לרשת את ארצם, כי ברשעת הגוים ה' אלקיך מורישם מפניך, ולמען הקים את הדבר אשר נשבע ה' לאבותיך".
ויש להבין זה, שמכאן משמע, שהסיבה, שה' נתן ירושת הארץ לעם ישראל, היא מטעם כמו שכתוב "כי ברשעת הגוים ה' אלקיך מורישם מפניך". זאת אומרת, אם הסיבה של "רשעת הגוים" לא היתה, אז לא היה ענין לתת ירושת הארץ. ועוד יש להבין, מהי הסיבה השניה. אומר, מטעם "אשר שנשבע ה' לאבותיך". ולולי השבועה, אין ה' צריך לתת את הארץ לעם ישראל.
זה קשה להבין, הלא חז"ל אמרו "לא נברא העולם אלא בשביל ישראל". משמע, שכל הדברים טובים שישנם בעולם הם בשביל ישראל. ומכאן משמע, שבגלל סיבות אחרות נותנים לעם ישראל ארץ חמדה טובה ורחבה, ארץ זבת חלב ודבש. שהכתוב נותן ב' סיבות:
א) מטעם רשעת הגוים.
ב) מטעם השבועה, שנשבע לאבותיך.
אבל הכתוב בא לנו לומר, שבל נטעה, שהסיבה שנותן לנו ירושת הארץ, היא מטעם "צדקתך ובישר לבבך אתה בא לרשת את ארצם", אלא מטעם ב' סיבות הנ"ל.
אאמו"ר זצ"ל שאל על מה שכתוב (לך לך, שישי) "ויאמר אליו, לתת לך את הארץ הזאת לרשתה. ויאמר, במה אדע כי אירשנה. ויאמר לאברהם, ידע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם, וענו אותם ארבע מאות שנה, ואחרי כן יצאו ברכוש גדול".
ושאל, מהי התשובה, שה' השיב על מה שאברהם שאל "במה אדע כי אירשנה", שה' אמר לו "ידוע תדע, כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ואחר כן יצאו ברכוש גדול". זאת אומרת, שהתשובה היתה על השאלה "במה אדע". היינו, שאברהם אומר, שהוא רוצה בטוחות על הירושה. אז הקב"ה נתן לו תשובה, שע"י התשובה זו הוא כבר יהיה בטוח על ירושת הארץ. אם כן יש להבין את התשובה, שבה כבר יש הבטחה על הירושה.
ואמר, שהפירוש הוא, שבזמן שה' אמר לו "לתת לך את הארץ הזאת לרשתה", אז אברהם ראה את גדלה וחשיבותה של הארץ הזאת. כי ענין ירושת הארץ, הכוונה על בחינת מלכות, שהיא מקבלת את כל האורות מלמעלה ומשפעת להנשמות. כי מלכות נקראת "כנסת ישראל".
ואברהם ראה, לפי הכלל "שאין אור בלי כלי", כלומר "שאין מילוי בלי חסרון", שאם ה' יתן לישראל קצת הארה והתעוררות מלמעלה, הם יהיו מסתפקין במועט, ולא יהיה להם שום חסרון למדרגות יותר גבוהות. אם כן ראה אברהם, שאין שום אפשרות שעם ישראל יוכלו לקבל את ירושת הארץ, מטעם שאין להם צורך לזה.
וזו היתה השאלה "במה אדע". לא חס ושלום שהוא לא האמין מה שה' אמר לו. אלא שאלתו היתה, שאמר, שהוא לא רואה, שיהיה להם צורך לזה. כמו כשנותנים לאדם איזה דבר יקר ערך, אבל אם אין לו צורך לזה, אין האדם יכול להנות מאותו דבר. נמצא, אפילו שיתנו להם ירושת הארץ, אם אין להם צורך, אז לא יוכלו להנות מזה. והגם מצד הנותן הכל בסדר, אבל אם אין להתחתון צורך, מה הנותן יכול לעשות. וזהו ששאל אברהם.
והתשובה היתה "ידע תדע, כי גר יהיה זרעך". כלומר, שהם יהיו בגלות אצל המצרים, שזה נקרא "ארץ לא להם". שפירושו, שעם ישראל, שהם רוצים לעבוד לשם שמים, והמצרים יהיו שולטים עליהם. וכל פעם עם ישראל ירצו לצאת מהגלות, כמו שכתוב (שמות, שלישי) "וייאנחו בני ישראל מן העבודה, ותעל שוועתם אל אלקים מן העבודה". שבאופן כללי נקראים "אומות העולם" רצון לקבל לעצמו. אלא בהרצון לקבל יש הרבה רצוניות, שכל רצון בפני עצמו מיוחס ל"אומה" מיוחדת. לכן נקראים באופן כללי "ע' אומות העולם", כנגד ע' בחינות רצון. שזה נמשך בסוד "זה לעומת זה", זאת אומרת כנגד ז' ספירות דקדושה, שהם חג"ת נהי"ם, וכל אחד מהן כולל עשר ספירות, ביחד הם ע' אומות.
וגם יש בחינת "ישראל", שהם נקראים על שם " ישר-אל", שהם ההיפך מהרצון לקבל לעצמו, אלא הם בבחינת רצון להשפיע לה', היינו שהוא רוצה לעשות נחת רוח ליוצרו.
לכן, כיון שהמצרים היו שולטים עליהם, היו מוכרחים לעשות כל עבודתם לטובת המצרים ולא לתועלת ה'. וזה שאומר "וייאנחו בני ישראל מן העבודה". פירושו, שבני ישראל היו רוצים לעבוד לתועלת ה', והמצריים היו שולטים עליהם, לכן "וייאנחו". כלומר, שראו, שלא די שלא מתקדמים, אלא הם הולכים אחורה. וזה שאומר "ותעל שוועתם אל אלקים מן העבודה".
ואז, כשהם רואים שלא יכולים מכוחות עצמם לצאת מהגלות, לכן מבקשים מה', כמו שכתוב "ותעל שוועתם אל אלקים", שפירושו, שה' עזר להם לצאת מגלות מצרים. וזה כמו שאומר הזה"ק על מה שאמרו "הבא לטהר מסייעין אותו". ושאל, במה, והשיב "בנשמתא קדישא".
נמצא, שדוקא בזמן שהם מונחים תחת שליטת הרע, אז רואים בכל פעם יותר את שליטת הרע, ואז האדם בא לידי הרגשת ב' דברים:
א) שהרצון לקבל, שהוא שליטת המצריים, הוא כל כך רע שמרחיק אותו מה'. כלומר, שטרם שהתחיל בעבודה דע"מ להשפיע, עוד לא היה יודע כמה רעות גורם לו הרצון לקבל. וזה מטעם הידוע, שלא מראים לאדם את תוקף הרע בפעם אחת. אלא מעט מעט מראים לו, כי אחרת הוא תיכף יברח מן העבודה, שהוא יגיד, שזה לא בשבילו.
ובהאמור יש לפרש דברי הרמב"ם, שאומר, ש"ענין לשמה לא מגלין לאדם בתחילת עבודה, אלא עד שתרבה דעתן, ויתחכמו חכמה יתירה, מגלין להם רז זה מעט מעט". ויש להבין, מהו הפירוש "מגלים להם רז זה מעט מעט". שיש להבין, איך זה אפשר להיות ענין "מעט מעט". הלא כשאומרים לאדם, שהוא צריך לעשות הכל לשמה, כבר אצלו הכל מגולה, ומה יש עוד לגלות.
אלא שיש לפרש, שענין מה שאומר "מגלים להם", מי הוא המגלה להם רז זה של ענין של לשמה. וגם יש להבין מה שאומר "עד שתרבה דעתן ויתחכמו חכמה יתירה". מי יודע שכבר זכה לבחינת "עד שתרבה דעתן ויתחכמו חכמה יתירה".
אלא זה יכולים להבין, כמו שאמר הזה"ק פשט על מה שכתוב "או הודע לו אשר חטא". ושואל, מי הודע לו. ומשיב, הקב"ה. ויש להבין מה שאומר "שהקב"ה הודע לו אשר חטא". באיזה אופן הודע לו. ויש לפרש זה על דרך שכתוב בהסולם (בראשית חלק ג' דף ס"ד) וזה לשונו "שאם יעסוק אדם בתורה ומצות אפילו להנאתו עצמו, מכל מקום ע"י המאור שבה ירגיש הפחיתות והשחיתות הנוראה, שיש בטבע הקבלה לעצמו. ואז יתן אל לבו לפרוש את עצמו מטבע הקבלה הזו, ויתמסר לגמרי להשפיע נחת רוח ליוצרו. ואז יפקח ה' את עיניו, ויראה לפניו עולם מלא מתכלית השלימות, שאין בו חסרון כל שהוא".
ובהאמור נבין, איך שהקב"ה מודיע לו "אשר חטא". שיש לפרש, זה שהאדם לומד אפילו שלא לשמה, המאור שבה מודיע לו, שהרצון לקבל הוא הגורם לכל הרע, שהוא המפריע, שתהיה יכולת להאדם לקבל טוב ועונג הזה, מה שיש ברצונו יתברך לתת להנבראים. והמאור שבתורה, זה נקרא שהקב"ה מודיע להאדם אשר חטא.
ובזה גם כן יש לפרש, מדוע אומר הרמב"ם, שצריכים להתחיל להרגיל את האדם בעבודה דשלא לשמה ולא בלשמה. וזהו מטעם, שענין לשמה מגלים להאדם ע"י שמקבל מאור התורה. נמצא, ממילא, שאם הוא לא עוסק בתורה אפילו שלא לשמה, מאיפוא הוא יקח מאור התורה. לכן אומר הרמב"ם, שצריכים להתחיל בשלא לשמה.
ובזה נבין מה ששאלנו, מי יודע אם כבר זכו לחכמה יתירה, שכבר מותר לגלות להם את הענין של לשמה. התשובה היא, המאור שבתורה יודע כמה הם מתפעלים ממאור התורה, בשיעור זה יש יכולת לגלות להם את הענין של לשמה.
ובזה נבין מה שאומר הרמב"ם "שמגלים להם מעט מעט", שהפירוש הוא, היות שענין "לשם שמים" פירושו "לא לתועלת עצמו", והאדם צריך להרגיש מהו שלא לצורך עצמו. וזה מגלה לו המאור התורה. לכן כל פעם המאור מגלה לו את ערך הרע שיש ברצון לקבל, כי ע"י המאור שהאדם מקבל מהתורה, הוא רואה כל פעם קצת רע שיש בהרצון לקבל. וזה שאומר "מגלים לו מעט מעט".
וענין רע מתפרש בב' אופנים:
א) מהו טובו של הרע, היינו כמה האדם מפסיד ע"י הקבלה לתועלת עצמו.
ב) כמה שהגוף מתנגד להעבודה דלהשפיע.
וב' אלה האדם מקבל מהמאור שבתורה מעט מעט. וזה שאומר "מגלים להם מעט מעט רז זה". היינו, שע"י המאור, שמקבל מבחינת התורה דשלא לשמה, הוא בא לידי גילוי של ב' דברים כנ"ל. היינו, שיעור הרע הנמצא בהרצון לקבל, שיעור התנגדות הגוף כל פעם במידה מרובה, שהאדם רואה בכוחו להתגבר. וזה שאומר "מעט מעט". זאת אומרת, שכל פעם המאור מגלה לו, שזה נקרא, שאי אפשר לגלות לו בפעם אחת, כנ"ל.
ובהאמור נבין מה ששאלנו, מדוע אומר הכתוב, שדוקא ע"י רשעת הגוים זכו לירושת הארץ. והטעם הוא כנ"ל, כמו שהבטיח ה' לאברהם, שבאופן זה, היינו שעם ישראל יסבלו גלות מצד המצריים, כלומר, כל אומות העולם עם כל מידות הרעות שיש בהם, הם רוצים לשלוט על עם ישראל. ועם ישראל רוצים דוקא לעשות הכל לתועלת ה', ולא לתועלת ע' אומות כנ"ל, אז מורגש להם חסרון. והם יראו, שאין בכוחם להתגבר עליהם.
ואז יהיה, כמו שכתוב "וייאנחו בני ישראל מן העבודה, ותעל שוועתם אל אלקים מן העבודה". אז ה' יתן להם העזרה הדרושה לזה. והוא כנ"ל, שכל פעם הם יזכו לבחינת "נשמתא קדישא", וזו תהיה הסיבה שבני ישראל יצטרכו לקבל את ירושת הארץ, מטעם שהם יקבלו זה מתוך הכרח, היינו להציל את עצמם משליטת אומות העולם.
וזה שכתוב "כי ברשעת הגוים ה' אלקיך מורישם מפניך". כלומר, שדוקא ע"י רשעת הגוים יש יכולת שה' יכול להורישם את ארץ ישראל כנ"ל. כי הרגשת הרע, בזמן שמגלים שהרע הזה, הוא המפריע להגיע להתקרבות ה'. כי רק זה חסר לנו. כי ענין "קירוב וריחוק" ברוחניות, הוא ענין השתוות הצורה. ובזמן שיש השתוות הצורה בין אור לכלי, אז האור מתלבש בהכלי.
לכן הרגשת הרע, הנקראת "רשעת הגוים", גורמת צורך להתפטר מהרע. ואז האדם מתחיל לטהר עצמו מבחינת קבלה לעצמו. ואז הוא רואה, שאין זה בידו. ואז מתחיל להתפלל לה', שיעזור לו, כמו שאמרו חז"ל "הבא לטהר מסייעין אותו". כנ"ל בדברי הזה"ק, שנותנים לו נשמתא קדישא. כלומר, שכל פעם שמקבל עזרה מלמעלה, הוא ע"י שנותנים בחינת נשמה. נמצא, שהעליות והירידות, הן הסיבה הגורמת צורך ורצון לקבל את ירושת הארץ.
וזה שאומר, שהסיבה היא, מטעם "אשר נשבע ה' לאבותיך". שפירושו, לא שהסיבה מטעם שנשבע לאבותיך, מטעם זה הוא נותן להם את ירושת הארץ. ושאלנו, הלא חז"ל אמרו על מה שכתוב "בראשית. אין ראשית אלא ישראל". נמצא שהכל היה בשביל ישראל ולא מטעם שבועה שנשבע להאבות.
אלא שיש לפרש, כשבני ישראל יהיו מוכשרים לקבל את ירושת הארץ, היינו שיהיה להם צורך לירושת הארץ, מטעם כמו שאומר "כי ברשעת הגוים ה' אלקיך מורישם מפניך", זאת הסיבה שבני ישראל ירשו את הארץ. ידוע ש"הארץ" נקראת בחינת מלכות, שמלכות נקראת "כנסת ישראל", מטעם שהיא כונסת בתוכה כל מה שיש בז"א, הנקרא, "ישראל", שזה נקרא "יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה", שע"י היחוד הזה מושפע שפע להנשמות.
כל זה בא מתחילת מחשבת הבריאה, כדרשת חז"ל "אין ראשית אלא ישראל". זאת אומרת, מטרת הבריאה, שהיא רצונו להטיב לנבראיו, הכוונה על בני ישראל. רק באיזה אופן הם יקבלו את הטוב ועונג. על זה בא הכתוב להודיענו, שהסיבה העיקרית, שעל ידו הם יהיו מוכשרים לקבל, היא בחינת "ברשעת הגוים", כנ"ל. וכמו כן "ולמען הקים את הדבר, אשר נשבע ה' לאבותיך". שענין "ירושת הארץ" הוא כמו שהודיע לאברהם, בזמן שאברהם שאל "במה אדע כי אירשנו", שהתשובה של הקב"ה היתה, שבני ישראל יהיו בגלות, שהכוונה היא "ברשעת הגוים", כנ"ל…"
זאת אומרת ,עד שאין רצון בתוך האדם הנכון ,ל"ירושת הארץ" הכוונה היא ,לרצון לקבל החדש , שהוא יהיה כולו ע"מ להשפיע , אז הוא ,וודאי ,שלא יכל לזכות להארץ , כי הכל זה קורה בתוך האדם . כל התפילות שלנו , כל הציפיות שלנו הם רק מהמאור המחזיר למוטב , שהוא צריך לפרמט אותנו , הוא צריך לסדר אותנו כך ,שיהיה לנו רצון , צורך ,קודם כל, ע"מ להשפיע ,שהרצון שלנו הקודם ,שנמצא ברשות אומות העולם ,עובר לרשות ישראל ( עם כוונה ע"מ להשפיע ) . הכל תלוי בצורך הצורך הזה מגיע ,קודם כל ,מהבטחה מלמעלה , שבטוח אנחנו נגיע לזה , אבל ,אם לא נעשה את זה בעצמנו ,אז ,זה יעשה בדרך בעתה או שאנחנו מתקדמים לזה בעצמנו , שזה נקרא אחישנה בין כך או כך מגיעים למצב ,שמשתוקקים בצורה נכונה לרצון ישר - אל , לארץ ישראל וההבטחה הזאת היא מתקיימת שאלה : מה זה ,שיש רצון ,שנקרא ארץ ישראל ואנשים ,שצריכים ליירש את זה , כלומר ,הבדל בין הארץ ואנשים , נשמות שיורשים ? תשובה : ישנה תכונה , שהיא נקראת ע"מ להשפיע , שאותה תכונה אנחנו צריכים לגלות , שהיא קיימת ושהיא רצויה , שאנחנו כן רוצים להתקיים בה , בתוך התכונה הזאת - זה נקרא להשתוקק לארץ ישראל . ע"י מה ? או ע"י מכות , שזה נקרא 400 שנה שליטת פרעה או ע"י ,עד כמה שנוכל לקצר את הדרך . אבל בין כך או כך חייבים להיות ברצון חזק , מתאים לרכישת הארץ תלמיד : אז מה שנקרא ,שיש מקום ,שקוראים לו ארץ ישראל ,ויושבים שם אנשים שלא ... רב: זה בנו נקרא , הרצון הוא אחד ואין שום דבר חוץ מזה . האור העליון ברא את הרצון. עכשיו השאלה : באיזה כוח , ואיזו עוצמה , באיזה סגנון נמצא רצון ? מה היא תכונתו ? חוץ מרצון לקבל , לשם מה הוא רוצה לקבל ? על זה מדובר וכאן צריכים לראות את המלחמה של הקדושה ו "סטרא אחרא" ,ששניהם כאילו נלחמים , עומדים מעל הרצון והאדם ,הוא הקובע ,ואנחנו צריכים לעשות כל מני פעולות ( מגשמיות ועד כמה שיותר רוחניות ) שרצון להשפיע הוא יגיע למצב שישלוט באותו רצון . הרצון הוא אחד , עכשיו אנחנו נמצאים בתוך הרצון , שהוא נקרא ע"מ לקבל וגם כן בצורה מאוד קטנה , נמוכה . כאשר אנחנו מתחילים לעבוד , מתחילים להרגיש ,שיש דבר כזה להשפיע ,אבל ,זה לא בשבילנו , אנחנו לא רוצים ( לפעמים כן ולפעמים לא ) ואז ,אנחנו הנמצאים בין שני כוחות האלו - כוח הקבלה וכוח השפעה ( שתי כוונות ) . כך ,בין שתי כוונות האלו ,אנחנו גודלים ובהתאם לזה גודל רצון עצמו , הגובה שלו .ובכל גובה שהרצון גודל , אז שתי כוונות עדיין נמצאות זה כנגד זה ואנחנו צריכים להכריע , מה אנחנו רוצים ? אז צריכים תמיד ללכת לקו ימין ( לרצון ע"מ להשפיע ) . זה אנחנו משתדלים לעשות בקבוצה , בהפצה ובכל מני מעשים שלנו ( גם פיזית גם בצורה פנימית ) , חוץ מזה ,אנחנו צריכים לעשות כל מני פעולות בזמן הלימוד וזה העיקר , שמאור שבא מחזירו למוטב , זה תלוי ,איך אנחנו מתחברים לפני הלימוד ( עד כמה יש לנו הכנה הנכונה ) ובזמן הלימוד ( עד כמה שאנחנו לא שוכחים מהעיקר ,שנדרש מהתורה - להמשיך המאור המחזיר למוטב ) . כך אנחנו מזרזים את ההתפתחות שלנו ע"י מאור , לא ע"י מכות , שזה זרוז מאוד גדול , מאוד מועיל ,עד שמגיע למצב ,שאני משתוקק להיות בארץ ישראל , במקום להיות בארץ מצרים . כך נקרא שאני מגיע לרצון , שאני נמצא בו , מאתר בו שבע או שבעים אומות העולם ומתחיל להלחם נגדם ( נגד רצונות האלו שלי , שהם אותם הרצונות , הכוונות שלהם הן ע"מ לקבל , ומשתדל להחליף אותן ע"י המאור לכוונות ע"מ להשפיע . זאת "ירושת הארץ" מתי אני יכול לעשות את זה ? מתי שיש לי רצון חזק לגרש את כל הכוונות ע"מ לקבל מעצמי ושיהיו בי רק כוונות , תכונות למען הזולת , להשפעה . השטח ,שאני נלחם ,הוא נמצא בי , זה הרצון שלי ואני נלחם עבור הכוונות . יש בדרך כל מני פעולות , שלפעמים אני מצמצם את הרצון . אני לא יכול לגרש את הכוונות , אבל ,הרצון אני מצמצם . אז , מה יוצא ? יוצא ,שאני לא נהנה מע"מ לקבל ובזה אני מתקדם גם כן להיות יותר ע"מ להשפיע ( זה נקרא שבע שנות רעב ) . אני לא נהנה או כך עושים לי מלמעלה או כך אני עושה את זה בעצמי ( מגביל את עצמי ) . יש כאן כל מני תרגילים , אבל ,כל התרגילים ,בסופו של דבר ,שאני לא רוצה להשאר בע"מ לקבל , אלא , אני מתחיל להרגיש ( ע"י המאור בלבד ) ,שהחיים האמיתיים הם מעבר לגופי , מעבר לע"מ לקבל . השינוי הזה עושה רק המאור ואנחנו בעצמנו לא מסוגלים , אנחנו מסוגלים רק לעורר אותו , למשוך אותו ולעשות פעולתו עלינו יותר מועילה שאלה : בנוגע לעבודת המאור - האגו שלי , אם אני עובד עמו נכון מאפשר לי לעשות פעולה אחת , למשל לשתוף כלים ואם אני מכוון אותו למען עצמי ,אז ,כמובן אני יכול לעשות יותר פעולות השפעה , כי אני מקבל יותר אנרגייה . איפה יש יותר בירור כלפי השפעה , יותר אפקטיבי ,האם זה באמצעות עשיית יותר פעולות ( כתוצאה מהם ברור ,שתהיה התפעלות למען עצמי ) , או פחות פעולות ,אבל יותר השפעה ? תשובה : כתוב "טוב מעט בכוונה, מהרבות שלא בכוונה", חוץ מזה ,החיים שלנו הם מחולקים בצורה כזאת ,שאתה צריך לעבוד , להיות עסוק במשפחה , בטיפול בעצמו ואז ,מה שנשאר לו , הוא חייב גם כן ללמוד , חייב לעסוק בהפצה , זאת אומרת , יש לנו סדר יום מלא ואין ברירה . עד כמה שיש לך כוח ,אתה חייב להשקיע וגם בכוונה . אם יש לפניך בחירה לעשות פעולות או ללמוד כוונה ואחר כך לעשות פעולות ,אז ,כאן צריכים לראות אם אתה עושה פעולות האלו עם הקבוצה ,אז ,רצוי לעשות אותן פעולות ,אפילו בלי כוונה , כאשר אתה נכלל בקבוצה או בכוונה אם אתה לבד , אז כדאי יותר ללמוד , כדי למשוך מאור והפעולות הן יבוא אחר כך זה דברים ,שאי אפשר לענות בצורה ברורה , זה כל דבר ודבר בפני עצמו . העיקר זה להתכלל בקבוצה בזמן הלימוד ויחד אתם לחפש מאור , אין יותר מזה - לימוד בקבוצה עם המאור המחזיר למוטב , זו הצורה הכי מועילה להתקדמות שאלה : מה זה אומר לעשות פעולה פנימית , מה בדיוק אני אמור לעשות ? תשובה : יש פעולות חצוניות ,שאנחנו עושים ( אפילו כלפי החברים או זולת , כאשר אנחנו יוצאים ומפיצים , שהן פעולות ,אפילו עם הכוונה או בלי הכוונה , אבל ,פעולות בעצמן הן מועילות , כי בזה ע"י פעולה פיזית אתה מצרף עוד רצונות לרצון שלך ואז ,הרצונות הן מתגלים , מתאחדים וכו' . ויש פעולות ,שעושים אותן לא בצורה פיזית, אלא , בצורה פנימית , כאשר נמצאים כבר בקבוצה ,אז ,מתאחדים יותר ויותר בפנימיות . זה מגיע במשך העבודה , ואז אדם מברר שאלה : הוא אומר כאן "זאת אומרת, מטרת הבריאה, שהיא רצונו להטיב לנבראיו, הכוונה על בני ישראל."חשבתי תמיד ,שאנחנו רק מעבר ולא מטרת הבריאה ? תשובה : אם חלק הזה שמשתוקק למטרת הבריאה , שנקרא ישר-אל , אם הוא יתקשר להשורש , אז ,וודאי ,שכל היתר אחריו חתקשרו וללא שום בעיה ...עם "גלגלתא ועיניים" מתוקנים ,החלק האקטיבי של הפרצוך הוא מתוקן ( הראש של הפרצופ עד החזה שלו ) ,אז ,וודאי שכלים שלמטה מחזה גם כן מצטרפים אליו תלמיד : אתה תיארת איך התהליך עובד , אבל ,למה הוא אומר ,שזאת המטרת הבריאה ? רב: מטרת הבריאה היא לתקן את ישראל , כי כל היתר יתוקן בעצמו תלמיד : השבוע שמעתי אותך אומר ,שמאור לא מחשיב עם הכוונות , אלא , רק סופר פעולות רב: המאור פועל גם כן על הפעולות ללא כוונות ( ללא כוונות ע"מ להשפיע , כי כוונות תמיד ישנן באדם , כי הוא לא יכול פעולה ללא כוונה ) , לכן הוא בא כמקיף , שהוא פועל על האדם ,אפילו שאין לו כוונה נקייה תלמיד : מה הוא הסטרטר של כל התהליך רב: ההתחלת התהליך הוא בזה ,שאדם מתישב ליד המורה ( וטוב אם גם ליד החברים ) ומתחיל להקשיב ,אומנם שלא מבין אף מילה שאלה : אז מה הוא מרכיב הרוחני של הפעולה , אתה יכול לתת לנו אולי דוגמה לפעולה רוחנית ? תשובה : עד כמה שאני משתוקק להשתנות , כתוצאה מהפעולה . אני תמיד צריך לשאוף לאיפה המאור ? איפה אני רואה את התוצאה ממנו ? זה נקרא ,שמשתוקקים לעיקר הנדרש מהתורה תלמיד : אז ,המאור נמצא בתוך הקבוצה , בספר , הפעולות הפיזיות ? בכוונה בלימוד ? רב: בכל דבר ,כאשר אנחנו מתאחדים , באיזו צורה ,לפחות קצת ,וחושבים על הפעולה יחד , על טיב הפעולה , על איזו מטרה אנחנו רוצים להשיג ? כל הדברים האלו הם קובעים עוצמת המאור , עד כמה שאתה דומה לו שאלה : רב"ש כותב ש" זעיר אנפין " נקרא ישראל , למה ? תשובה : כי מלכות שהיא נדבקת ל" זעיר אנפין " ומקבלת השפעה ממנו , אז ,יש לה כוונות ישר-אל ...  | |
|
