לאון-נחום
מספר הודעות : 470
Join date : 30.10.14
 | | נושא: קטע משיעור בוקר 10.08.2015 חלק א' ( מאמר "ענין בטחון") 40 דקות Mon Aug 10, 2015 7:20 am | |
| "...ועתה נבוא להבין את ענין התפלה, שאנו מתפללים, שה' יעזור לנו, כפי שאנחנו מבינים. ולהאמין במה שכתוב, "כי אתה שומע תפלת כל פה". ויחד עם זה לבטוח בה', שהוא שומע תפלת כל פה. אבל לא לבטוח, שהקב"ה צריך לעזור כפי שהאדם מבין, אלא לבטוח בה', שהוא יעזור לו כפי שה' מבין.
ושאלנו, אם כן התפלה שאדם מתפלל למה לי. כי ה' יעשה תמיד כפי שהקב"ה מבין. אלא ע"י התפלה מתרחב הרצון להמילוי, כי בריבוי תפלות מתרבה החסרון בהאדם, היינו שמתחיל להרגיש חסרון על זה שהוא מתפלל. כי כשהתחיל לבקש איזה מילוי על חסרונו, עוד לא היתה בעצמו ההרגשה, שחסר לו באמת את זה שהוא מבקש. אלא הוא ראה שאחרים מבקשים איזה מילוי, ושמע מהחברים שצריכים לבקש מה' איזה מילוי, אז גם הוא התחיל להתפלל לה', שיתן לו את מבוקשו. אבל שהוא ירגיש באמת, שחסר לו את מה שהוא מבקש, את זה עוד לא עלה על לבו.
אבל ע"י ריבוי התפלות שהוא נותן, אז הוא בעצמו מתחיל להתבונן, אם באמת חסר לו, מה שהוא מבקש, או זה רק דבר נוסף עליו, היינו שהוא רוצה מותרות. זאת אומרת, מה שהוא צריך ליהדות לעשות בהכרח, זה הוא עושה, אלא שהוא רוצה מותרות, היינו שיעשה חיים יותר טובים ברוחניות, ולא להיות איש פשוט, כמו הכלל, שהם עובדי ה'.
וההתבוננות זו בהתפלות, מה שהוא מתפלל, תביאהו להכרה, שהוא באמת נצרך לעזרת ה', שיעזור לו לקיים משהו ברוחניות. כי ע"י התפלות, שכל פעם שהוא מתפלל, מביאו לידי תשומת לב, שמתחיל להסתכל על עצמו, לשם מה הוא מתפלל. אלו התפלות, שסדרוהם לנו חז"ל, אם באמת חסר לי מה שהם אמרו, שעל זה אנו צריכים להתפלל, או שחסר לי שאר דברים, היינו שחסר לי דברים מה שהגוף שלי מבין, שצריך לבקש עליהם.
נמצא, שריבוי תפלות, מה שהוא נותן, הוא מתחיל אז לקבל חסרון אמיתי, עד שהוא מרגיש יסורים, בזה שחסר לו. וזה נותן לו רצון אמיתי, שירצה שהקב"ה יקרב אותו אליו. וזה נקרא שהקב"ה עוזרו, היינו כמו שכתוב בזה"ק "אלא ישים מבטחו בהקב"ה, שיעזור לו כמו שצריך", היינו שהבטחון צריך להיות, שהקב"ה עוזרו על התפלות, כמו שהקב"ה מבין שצריכים לענות לו.
ועתה נבאר המשך דברי הזה"ק, וזה לשונו, "דבר אחר, אשרי אדם עוז לו בך. הוא כמו שאתה אומר, ה' עוז לעמו יתן, שפירושו תורה. ועוז לו בך, פירושו שהאדם צריך לעסוק בתורה לשמו של הקב"ה, דהיינו השכינה, שנקראת שם".
ויש להבין, מהו שאומר שם בהסולם, "לשמו של הקב"ה, דהיינו השכינה, שנקראת שם". הלא ידוע, שכל כוונתנו, שאנו צריכים לכוון, הוא בעמ"נ להשפיע נחת רוח להקב"ה. אם כן מהו הפירוש שהוא אומר, על מה שאומר הזה"ק, שהאדם צריך לעסוק בתורה לשמו של הקב"ה, דהיינו השכינה, שנקראת שם, שמשמע, שאנו צריכים לכוון עבור השכינה, יהיה כל העסק בתו"מ. אם כן צריכים להבין, מהו הפירוש "להשכינה". וכן אנו מוצאים בכמה מקומות בזה"ק, שצריכים לכוון בעסק התורה ומצות, "לאוקמא שכינתא מעפרא". אם כן צריכים להבין את שינוי הלשון בין קוב"ה ושכינתיה.
במאמרים הקודמים הביאנו את מה שאמר אאמו"ר זצ"ל פשט בדברי הזה"ק, שאומר, "איהו שוכן ואיהי שכינה". ואמר, שהפירוש הוא, המקום שהשוכן מגולה, המקום הזה נקרא שכינה. אם כן אין זה שני דברים, אלא זהו דבר אחד. זאת אומרת, שיש לנו אור וכלי. היינו מה שמשיגים את הבורא, הוא רק על ידי הכלים, המשיגים אותו. לכן כשמדברים מהבורא, אז הדיבור שלנו הוא רק מה שהבורא מתגלה אלינו על ידי הכלים.
מה שאם כן אור בלי כלי לא מדברים כלל. היינו שאנו מכנים את מחשבת הבריאה, שהיא להטיב לנבראיו, בשם אין סוף, היינו המטיב, זאת אומרת, המטיב משפיע להנבראים. והכלי, שבו נתגלה השפע, נקרא מלכות, שהיא נקראת שכינה, שבה מגולה הטוב והעונג.
ולפי זה יוצא, היות שהבורא רוצה להשפיע להנבראים טוב ועונג, רק אין כלים להתחתונים, שיוכלו לקבל, מסיבת הופכיות הצורה בין המקבלים להמשפיע. וממילא אין הטוב ועונג מגולים. ואז נמצא, שיש יצה"ר בעולם, כי הוא מצייר על רוחניות, היינו להשפיע הוא דבר רע. ורק מה שהוא יכול לקבל בעמ"נ לקבל, רק זהו דבר טוב.
ומשום זה אין מקום להתחתונים, שיוכלו לעבוד משהו בעמ"נ להשפיע, כי אין האדם עושה רע לעצמו. נמצא, שאין אפשרות לאדם, שיהיה לו חומרי דלק לעבודה בעל מנת להשפיע. וממילא אין השפע העליון, שהוא הטוב והעונג, יכול להתגלות לתחתונים.
אי לזאת נמצא, ששמו של הבורא, שהוא שם כללי טוב ומטיב, נעלם ונסתר מהתחתונים. ושם הזה נקרא שכינה, שהוא שמו של הקב"ה מבחינת טוב ומטיב. וזה השם הוא בגלות, היינו במקום שמתחילים לעבוד קצת בעמ"נ להשפיע, מרגישים תיכף בחינת גלות בעבודה זו, שרוצים לברוח ממצבים כאלו. משום שכל זמן שהאדם משוקע באהבה עצמית, אין לו שום מושג בעבודה דלהשפיע. וכשהתחיל להרגיש שהולך על קו דלהשפיע ולא לקבל כלום, אז חושך נעשה בעיניו, ורוצה לברוח ממצב הזה, כמו מי שרוצה לברוח מהגלות שנתנו לו.
ודומה לאדם שחטא נגד הממשלה, ונתנו לו עונש גלות. והוא חושב תמיד איך לברוח משם. כמו כן האדם, כשמרגיש שמעבודה זו לא יהיה להמקבל שלו שום דבר, אז אין לו חשק לעבודה, ורוצה אז לברוח כלל מהמערכה. ולכן נקרא אז שמו של הקב"ה, שהוא השכינה, שהיא בגלות, היינו שהאדם טועם טעם גלות בעבודה זו.
ומשום זה אנו מתפללים להבורא, ועוסקים בתורה ומצות, בכדי "לאקמא שכינתא מעפרא", שהפירוש הוא, המקום הזה של השכינה, שהוא שמו של הקב"ה, היינו שהטוב ומטיב מתגלה בכלים דלהשפיע כנ"ל, והאדם מרגיש בעבודה זו טעם עפר, וגם זה ענין שכינתא בגלותא, שהאדם מרגיש בה טעם גלות כנ"ל, ורוצה לברוח מעבודה זו, היינו מעבודת הקודש, שענין קדושה הוא בעמ"נ להשפיע נחת רוח להבורא.
ומשום זה אנו צריכים לבקש על הגאולה בענין הפרט, שהוא, שכל אחד ואחד ירגיש, שהוא יצא מהגלות, שפירושו, שבזמן שעובד בעמ"נ להשפיע, שירגיש אז שהוא נמצא בארץ ישראל, היינו שהרצון שלו ישתוקק רק לישר-אל, שזה נקרא ארץ ישראל.
והסימן לדבר הוא, אם הוא יכול לומר בלב שלם, מה שאנו אומרים בברכת המזון, "נודה לך ה' אלקינו על שהנחלת לאבותינו ארץ חמדה טובה ורחבה". זאת אומרת, חוץ מזה שאנו צריכים להתפלל על גאולה הכללית, אנו צריכים להתפלל גם על גאולה הפרטית.
נמצא לפי זה, במקום, בזמן שהיה בגלות, היינו שהיה מרגיש טעם של גלות, בזמן שהיתה באה אליו תמונה של להשפיע רק לשם שמים ולא לתועלת עצמו, היה מרגיש גלות וטעם עפר כנ"ל. ובזמן הגאולה, היינו שיוצא מהגלות, הוא מרגיש טעם בעבודה דלהשפיע טעם של ארץ חמדה טובה ורחבה.
היינו, שארץ הגלות נקרא שמרגישים טעם יסורים, שמסתכלים תמיד איך לברוח מארץ זו. מה שאם כן יציאה מהגלות נקרא, שבא לארץ חמדה טובה ורחבה, שעל ארץ זו אנו אומרים, נודה לך ה' אלקינו. וזה נקרא, ארץ ישר-אל כנ"ל. ולגאולה זו צריכים להשתוקק להגיע אליה.
אולם השאלה מתעוררת מעצמה, מדוע האדם מרגיש טעם של עפר בעבודה דלהשפיע, ורוצה לברוח ממנה, כמו מי שנמצא בגלות.
והגם שיש על זה הרבה טעמים. יש עוד להוסיף טעם לזה. היות שיש כלל, שאין אור בלי כלי, שפירושו, שאין מילוי בלי חסרון, לכן צריכים מקודם להכנס להגלות, היינו להרגיש יסורים מעבודה זו, כי הגוף, הנקרא רצון לקבל, בועט ומתנגד לעבודה זו, כי היא נגד טבעו, ועל ידי היסורים, שהוא מרגיש בהיותו בגלות.
זאת אומרת, שדוקא אלו שעוסקים בעבודה דלהשפיע והגוף מתנגד, ולא נכנעים לטענות הגוף, וסובלים יסורי הגוף, היינו מה שהגוף מתנגד להם, והם אינם בורחים מהמערכה, אלא שהם נמצאים תמיד במלחמת היצר, פעם הוא גובר ופעם הגוף גובר, והוא נמצא תמיד בעליות וירידות, ואין שלום לנפשו.
אז ע"י היסורים שסובל, וכי הוא לא דומה לשאר אנשים, כשהם רואים שהגוף מתנגד לעבודה דלהשפיע, תיכף הם בורחים מהעבודה, הם לא סובלים יסורים, כי אינם נמצאים בעבודה זו, שיטעמו טעם גלות, בזה שהגוף מתנגד להם, כי הם נכנעים תחת שליטת הגוף, ואומרים על זה, כמו טענת המרגלים, שדברו לשון הרע על ארץ ישראל.
כמו שאמרנו במאמרים הקודמים, שהבאנו את דברי הזה"ק, וממילא אין להם כלים, שיוכלו לקבל את הגאולה, כמבואר בספר מתן תורה (דף קמ"ט) וזה לשונו, "שהגולה (היינו הגלות) היא ענין "ההעדר הקודם להויה", שהוא ענין הגאולה. לפיכך כל האותיות של גאולה אנו מוצאים בגולה, חוץ מאות אל"ף, אשר אות זו מורה על אלופו של עולם, כמאמר חז"ל. והוא ללמדנו, שצורתו של ההעדר אינה אלא בחינת השלילה של הויה".
ומשום זה, כשאנו אומרים בברכת המזון, "נודה לך", אנו אומרים "ועל שהוצאתנו ה' אלקינו מארץ מצרים ופדיתנו מבית עבדים", שזה בא ללמדנו, שבכדי שנגיע לארץ חמדה טובה ורחבה, מוכרחים מקודם לעבור את השלב של עשיית הכלים כנ"ל, היינו להיות בארץ מצרים, ולראות שהם עבדים, שעובדים לפרעה מלך מצרים, והיסורי הגלות מביאים להם צורך להתפלל לה', שיוציאו מהגלות, כמו שנאמר (שמות שלישי) "ויאנחו בני ישראל מן העבודה, ויזעקו, ותעל שועתם אל אלקים". נמצא, שהגלות היא בחינת כלי, והגאולה היא האור והשפע.
ובזה יוצא, שענין שמו של הקב"ה, שמבאר שם בהסולם, שהיא השכינה, שנקראת שמו של הקב"ה, ששאלנו, מה שייך לומר, שנכוון בתו"מ לשם השכינה. והסברנו זה על מה שאמר אאמו"ר זצ"ל, שענין השוכן וענין השכינה הוא דבר אחד. אלא זה המקום שהשוכן מגולה נקרא שכינה.
ואת זה יכולים להבין בדוגמת, שאנו קוראים למי שהוא חכם, או עשיר, או נדבן. האם כל אלה השמות זה הוא ענין אחר, היינו גוף אחר מהאדם בעצמו, היינו על גוף אחד בזמן שמגולה חכמתו לאנשים, אז הם קוראים אותו חכם, או עשיר, היינו לפי מה שמגולה לאחרים. נמצא ששמו הוא רק גילוי מהבורא…."
שאלה : ניסיתי להרגיש ממרכז בזמן קריאה , כל מקום ,שהוא כותב אדם , מה זה האדם מתוך מרכז עשירייה ? תשובה : גם כל אחד , שרוצה להתכלל עם כולם ולהיות אדם , יש כאן פרט ויש כאן כלל , מצד אחד כתוב אתם קרואים אדם ( זאת אומרת ,רק אם אנחנו מחוברים יחד ) , מצד השני ,גם כל אחד שהוא נמצא בתוך הכלל הזה , של האדם , הוא גם כן נקרא אדם . יש נשמה פרטית ,יש נשמה כללית ויש הבדלים . העיקר , בכל זאת , מה שלא שייך לחיבור עם העשירייה שלי , זה לא שייך בכלל לרוחניות ולכן ככה אנחנו צריכים לדאוג לשייכות הזאת שאלה : איך אנחנו יכולים ליצור תפילה חדשה בגלות ? תשובה : אין לנו כלים להשגת הבורא , להשגת העולם האמיתי , המציאות האמיתית , אין לנו לזה חסרון , רצון , נטיה לזה , דחף , אין כלום ואני לא סובל שאין לי . כמה שאני מתקדם ,אני מגלה ,שאני סובל מזה שאין לי , שימלא אותי בכלים שלי הנוכחים , אבל ,אני לא סובל מזה ,שאין לי חסרון ,שנקרא שכינה . זה לא רצון ,שאנחנו מתחברים יחד , זה רצון ,שאנחנו מתחברים יחד וממנו אנחנו רוצים להשפיע לבורא . ,בתוך החיבור בינינו אנחנו צריכים לראות כמה יש לנו תכונת ההשפעה , שהיא תלויה בגדלות הבורא ? בטחון ? השפעה הדדית , שמזה אנחנו בונים השפעה לבורא ? וכו' שכינה זה חסרון , שאנחנו בונים , כהרגשת הגלות . מה זה גלות ? שאני לא אוכל להשפיע , שאני לא נמצא בתכונה , שהיא רוחניות וכל העבודה שלנו היא ,בעצם ,להצטייד באותה תכונה , באותו החסרון , לבנות שכינה . על זה אנחנו צריכים כל הזמן לדאוג … ,לתכונה ,שהיא כוללת אותנו בשיתוף בינינו כך ,שרק אם אנחנו מתלכדים יחד , אנחנו יכולים משם לפנות לשוכן , לבורא ולהכין מעצמנו , מבשרנו את המקום לגילוי שלו ואז אופן החיבור בינינו הוא יקבע צורת הבורא שתתגלה שאלה : הוא דיבר על גאולה כללית ופרטית , אתה יכול להסביר קצת על זה ? תשובה : גאולה כללית ,כאשר אנחנו מדברים על הנטיה שלנו ,שכל הכלי הכללי יתקדש , יקבל תכונת ההשפעה . זה ישנה מטרה , נטיה לזה ואנחנו מרגישים ,שאנחנו לא מסוגלים להכנס פנימה ולהיות רק בינינו ,אלא , אנחנו חייבים גם כן לצאת החוצה . התכונת ההשפעה בעצמה היא מחייבת אותנו לצאת מגדרנו גאולה הפרטית זה ,שכל עשירייה , קבוצה , בני ברוך בכלל או עם ישראל כולו , אבל רק הוא - זה הכל פרטי כללית זה מדובר על התיקון של לב האבן הכללי , כבר כלים ,שלא ניתן לתקן אותם ע"י התכללות עם כל הכלי השבור תלמיד: גילוי בורא אדם מגלה מתוך עצמו ? רב: לא , אין לאדם כלים לגלות את הבורא , אין , רק במידה ,שאני קושר את עצמי עם אחרים , עד כדי כך ,שאין בינינו שום הבדל ואנחנו בונים בינינו רשת קשר כזאת , שהיא דומה לתכונת ההשפעה , שנקראת אור , כי האור לא קיים ,אלא ,בתוך הכלי , שהכלי שלנו יהיה דומה לתכונת ההשפעה ,שנמצאת בהאור לפחות ב1/125ואז ,האור יתגלה בתוך הכלי . מאיפה אני יודע ,שאור יתגלה בתוך הכלי ? אלו תופעות בתוך הכלי , אין לנו עסק עם האור , רק עם הכלי . גם האור ,שאנחנו אומרים ,שעכשיו נמצא בתוך הכלי ,זה תופעות בתוך הכלי ולתופעות האלו אנחנו קוראים אור . על האור ,שמחוצה כלי אנחנו לא מדברים , זה עצמותו . לכן לא יכול להיות ,שאדם לבד משהו מגלה , לא יתכן , כי חייב להיות קשור עם אחרים ולבנות בקשר איתם איזו הדגמה של השווה לתכונת ההשפעה ואז , בעזרת המאור ,וודאי , אם מגיע לכזאת תכונת ההשפעה כאילו , בתוך הכלים , אז ,כלי מתחיל להאיר , בכלי מתחיל להיות מורגשת איזו תופעה מיוחדת ואז הוא מבין ,שזה הבורא או האור מתגלים בתוך הכלי . אבל ,זה הכל בתוך הכלי , בתוך הרצון . שום דבר אין מחוצה לרצון , אנחנו לא קיימים מחוץ לרצון , לכן ,אנחנו נקראים נבראים וקשר עם הבורא הוא רק בתוך הכלי שלנו , שמקבל תכונת ההשפעה ,שנקראת בורא. שאלה : אין לי קשר עם הבורא , אבל ,אני קשור לעשירייה שלי , האם עשירייה היא הבורא עבורי ? האם אני יכול להתפלל לעשירייה במקום בורא ? תשובה : לא. אנחנו נמצאים במערכת הטבע , שהיא כולה נפעלת ע"י חוקים החלטיים , ברורים ואנחנו צריכים לגלות אותם , לממש אותם , ללמוד אותם . המערכת הזאת ,שהיא מתגלה לאט לאט ,זו מערכת הנהגה והשגחה מכוח העליון הנסתר , שאנחנו ,מתוך ההתאמה שלנו אליו , לכוח הנסתר הזה , מתחילים להכיר מתוכנו את הכוח הזה , חוקים שבו . בצורה כזאת אנחנו מגלים ואפילו מגיעים לדבקות בו , אבל ,זה הכל מתוך להדמות אליו , לבורא . כך אנחנו פועלים , לכן ,כל העבודה שלנו היא לשנות את הכלים שלנו , אין שום דבר חוץ מזה . מי שלא מתכוון להגיע ל "מה ששנוא עליך על תעשה לחברך" "ואהבת לרעך כמוך" "כל ישראל חברים, דבוקים , מחוברים כאחד , כאיש אחד בלב אחד " כל האלו התנאים ,הם ,כדי להגיע לתכונה ,שנקראת בורא , תכונה בתוך הכלי , שתכונה הזאת אנחנו בונים על פני הרצון שלנו , על פני הדחיה מתכונת ההשפעה ודווקא בניגוד בין שתי תכונות האלו ( תכונת הקבלה בעצמה ותכונת ההשפעה מחוצה לה כביכול , כאשר יש דמיון ,שאני פועל באחרים , משפיע לאחרים , זה שבירת הכלים עשתה בי כזה דמיון ,שיש כאן מלא ,מלא מחוצה לי ) . ע"י זה אני יכול לתקן את עצמי , למרות שיש לי דחיה מהם ונטיה רק לתוך עצמי , אני יכול לפתח ע"י תמיכה , ערבות , השפעת הסביבה ובסופו של דבר ע"י מאור המחזיר למוטב ,אני יכול לפתח בי תכונה חדשה , תכונת ההשפעה לזולת ,במקום תכונת ההשפעה לעצמי .התכונת ההשפעה הזאת אני בונה על פני רצון לקבל לעצמי בלבד ואז אני כלול משתי תכונות מנוגדות תכונתה אחת זה האגו שלי , בוער בי כל הזמן , אני רוצה לבלוע כל העולם ו"כל הגדול מחברו יצרו גדול הימנו" מצד השני ,גם כן אני מפתח תכונת ההשפעה , שאין בי שום שורש לזה , אלא , בא מאור המחזיר למוטב ואם אני פועל נכון , הוא מגיע ובונה בי תכונה חדשה , שהיא ,בעצם ,טבע של הבורא ואז אני מתחיל להיות דומה לו , במשהו ... מזה אני לומד ,מה זאת תכונת ההשפעה , מה זה בורא ומתחיל מתוך ההכנה הזאת להבין אותו , להתקשר אליו , אבל ,כל הדברים האלו נמצאים בי ומתגלים בי ולכן זה נקרא בו-רא , כי אני רואה את זה בתוך הכלים שלי . מחוצה לכלים שלי אני לא מגלה כלום . כל התופעות ,שאנחנו מדברים על הרוחניות , זה רק בתכונת ההשפעה , שאני מפתח אותה בי . וכל התופעות ,שאני חי בזה עוד לפני שאני מפתח כלים דהשפעה , זה חיות שלי בתוך כלים דקבלה , שבהם אני דומם , צומח , חי . כך זה עובד . כל עבודת האדם היא לפתח תכונת ההשפעה , תכונת הבורא שבו ולזה אברהם לימד את הבבלים, מי שרצה להתקרב אליו , להיות כתלמיד שלו ...ולהיות שם השם עליך ואז הוא נקרא אדם , הדומה לבורא , לכן אנחנו צריכים ללמוד דברים האלו מתוך כל מני מעשים , שאומרים לנו ,שכדאי לעשות , מתוך זה מתברר , מתגלה בנו כאילו תכונה חדשה , השפעה , של קשר , רגשות , מחשבות ששייכות לתכונת ההשפעה . יש כאן תהליך ,שנקרא דרך הכנה , אבל ,בסופו של דבר ,אנחנו מגיעים למצב ,שאנחנו מתחילים להבין , מה זה נקא תכונת ההשפעה - זה נקרא גילוי בורא בתוך הנברא , שאני ,בעצם ,בונה אותו ( אתם עשיתם אותי ) וזה ,שאדם בונה בתוכו דמות ההשפעה השלמה , כל התכונות האלו בסה"כ נקראות בורא . עד שאנחנו ,עם כל הרצון שבורא ברא בנו ( יצר הרע ) ,מתקנים אותו ומגיעים לגילוי שלם של הבורא בנו וזו כל החכמת הקבלה - להביא אדם למצב , שבו תתגלה תכונת ההשפעה השלמה ובזה הוא נעשה דבוק עם הבורא . מה זאת אומרת ? יש בי עדיין רצונות לא מתוקנים ורצונות מתוקנים , אז , במידה הזאת ,שישנם רצונות מתוקנים , אני דבוק להשפעה , קדושה , לבורא ואלו ,שלא ,אז ,אני לא דבוק ,עד שמגיעים לדבקות השלם . זה בעצם כל החכמת הקבלה -גילוי בורא בתוך הנברא בעולם הזה , זאת אומרת ,בזמןו שאנחנו חיים , מתחברים ומגלים את המצב האמיתי . במידה ,שאנחנו מגלים מצב האמיתי ,אז ,מתחילים לעבוד לא מתוך הגופים שלנו הפיזיולוגים , אלא ,בתוך הגופים , הכלים של הנשמה ועל זה אנחנו קוראים גוף ואור החיים שבתוך הגוף , שאנחנו כבר עוברים למילון חדש , מילון הנצחי , מילון של השפעה , שהוא קיים בכלים דהשפעה . כאן אנחנו לא יכולים שום דבר לדמיין ושום דבר להמציא , כי כל העבודה שלנו ,כמו שכותבים מקובלים ,היא ללכת אחרי ממלכת ה' , זאת אומרת ,אנחנו צריכים לבדוק את הטבע של השפעה לעומת טבע של קבלה . איך אנחנו בודקים טבע של השפעה ? שישנם אנשים ,שיש בהם ניצוץ ואז יש בהם שתי צורות הטבע , אז ,הם מחברים נצוצות יחד ומתוך החיבור ,שזה על פני קבלה ( שיש בכל אחד ואחד ) .הם בונים מבנה כזה ,שכל הנצוצות מחוברות וכוח הקבלה הוא למטה וכך בונים ויתור , שוויון , הכנעה , גדלות החבר וכל זה ,כדי לבדוק , מה זה תכונת ההשפעה , שהם לא יודעים , אבל ,אם נמצא תכונת ההשפעה איכשהו ,אז ,נגלה את הבורא . איך יכולם למצא ? כל החכמת הקבלה נותנת לנו אפשרות מתוך הקשר בין הניצוצות בינינו להתקשר בצורה כזאת , שאנחנו מושכים מאור , מעוררים את הכוח של ההשפעה והוא ,האמת שאין מחוצה לנו , הכל בנו ,פשוט נסתר , לכן זה נקרא גלות , שאנחנו לא יכולים לגלות איפה אנחנו . הכוח הזה, האור הזה ,שהוא מהתחלה בנו ( כי אנחנו תוצאה של השבירה , ממבנה של השפעה ,שנקרא האדם הראשון ) מתוך מאמצים שלנו אתו כוח בונה בנו חלק מהמבנה שלם ,כמו שהיה ,ואז במידה כזאת , אנחנו מרגישים בתוך הכלים שלנו תופעה חדשה , תופעת ההשפעה , שיש בה כמה רמות הרגשה כאשר אנחנו מגלים את זה כרצון להשפיע בינינו רצון להשפיע בינינו ,שמכוון לבורא אותה תכונה דלהשפיע ,שהיא הבורא מה כאן קורה ? קורה כך ,שבכלים שלנו , שאנחנו בונים אותם והם נכנסים לכיוון ההשפעה , יש בהם כמה שכבות שכבה אחת - זה שאני בנטיה לקבוצה שכבה שניה - אני מגלה ,שקבוצה נמצאת בהשפעה הדדית בשכבה יותר גבוהה אני מגלה ,שהקבוצה רוצה בכל הכוח שלה המשותף להשפיע מחוצה לה ואז מתוך זה אנחנו מגלים ,שישנה תכונת ההשפעה ,שכביכול מחוצה לה ,אבל ,וודאי שזה הכל בתוך כלים שלנו ...ישנה אמרה ,שחכמת הקבלה זו מדע אלוקית ודעת זו אמצאה של בני אדם מתוך הגלות , מתוך החושך , הסתרה .  | |
|
