סיכום משיעור בוקר 13.08.2015 חלק א' ( מאמר "מהו "אין קדוש כה', כי אין בלתך" בעבודה") 37 דקות

"...הזה"ק (תזריע, דף י"ג, ובהסולם אות ל"ז) אומר "אשה כי תזריע וילדה זכר. רבי יהודה פתח, אין קדוש כה', כי אין בלתך, ואין צור כאלקינו. מקרא זה קשה, שכתוב, אין קדוש כה'. משמע שיש קדוש אחר על כל פנים, הגרוע מעט מה', משכתוב כה'. וכן "אין צור כאלקינו" משמע, שיש צור אחר, אלא שהוא גרוע מעט מה'. ומשיב, אלא יש הרבה קדושים. יש קדושים למעלה, דהיינו מלאכים. וכן ישראל קדושים. ואין קדושים כה'. ומהו הטעם "כי אין בלתך". אלא קדושתו של הקב"ה הוא בלי קדושה שלהם, של המלאכים ושל ישראל. כי הוא לא צריך לקדושה שלהם, אבל הם אינם קדושים בלתך. "ואין צור כאלקינו" פירושו הוא, שהקב"ה צר צורה בתוך צורה, דהיינו צורת העובר בתוך צורת אמו".

ויש להבין מהו הקשר "אשה כי תזריע וילדה זכר" למה שכתוב "אין קדוש כה', ואין צור כאלקינו". וכמו כן, איך סלקא דעתך לומר, שעם ישראל משפיעים קדושה לה', שבגלל זה צריך הכתוב להשמיענו "כי אין קדוש כה'". וכמו כן מהו הפירוש בעבודה, מה שמפרש "אין צור כאלקינו", שהקב"ה צר צורה בתוך צורה, בעבודה.

ידוע, שסדר העבודה הוא, שאנו צריכים להגיע לדביקות ה', כמו שכתוב "קדושים תהיו, כי קדוש אני". שפירושו, שכמו שהקב"ה קדוש ומובדל מקבלה, שהבורא הוא רק משפיע ולא מקבל חס ושלום, אם כן גם אנחנו צריכים להיות קדוש ומובדל מקבלה, ושכל מעשינו יהיו אך ורק להשפיע לה'.

אולם היות שאנו נולדנו בטבע של קבלה עצמית, איך אנחנו יכולים לזכות לבחינת קדושה, שאנחנו נהיה נבדלים מאהבה עצמית. ובחינה זו של הרצון לקבל לעצמו נקראת בשם "יצר הרע". ועל זה אמרו חז"ל "אמר הקב"ה, בראתי יצר הרע, בראתי תורה תבלין". היינו על ידי זה שהאדם יעסוק בתורה ומצות, בכדי להגיע לשמה, אז המאור שבתורה יחזיר אותו למוטב. שפירושו, שיצא משליטת הרע ויעשה טוב. היינו, שיהא בידו לעשות מעשים טובים, הנקראים "מעשים של השפעה".

נמצא לפי זה, שרק המעשים של האדם, בזה שעסק בתו"מ, זה גרם לו שיזכה לקדושה. היינו, שיהיה קדוש ומובדל ממעשים של קבלה עצמית. ויהיה בבחינת "מהו רחום, אף אתה רחום", שהיא בחינת השתוות הצורה. ושזה נקרא "קדושים תהיו, כי קדוש אני".

נמצא לפי זה, שהאדם מכוחות עצמו זכה לקדושה. כמו שאמרו חז"ל "אם אין אני לי מי לי". כלומר "לפום צערא אגרא", שפירושו, לפי היגיעה שהאדם נתן בכדי לזכות להשכר, כך בשיעור הזה הוא מקבל שכר. וכמו שאמרו חז"ל "הבא לטהר מסייעין אותו".

אם כן משמע מכאן, שאין הקב"ה נותן סיוע מלמעלה, היינו קדושה מלמעלה, עד שהאדם נותן קדושה מלמטה. כלומר זה שהאדם מקדש עצמו ובא לטהר, אז הקב"ה יכול לתת לו קדושה מלמעלה. נמצא לפי זה, שאין הקב"ה יכול לתת קדושה מלמעלה עד שהנבראים נותנים קדושה מלמטה.

ובהאמור יש לפרש מה ששאלנו, על מה שהזה"ק מתרץ על השאלה "אין קדוש כה'". שמשמע, שיש קדוש אחר, הגרוע מעט מה'. ומשיב, זה שכתוב "אין קדוש כה'" מטעם "כי אין בלתך. אלא קדושתו של הקב"ה הוא בלי קדושה שלהם, כי הוא לא צריך לקדושה שלהם, אבל הם אינם קדושים בלתך".

ושאלנו, איך יעלה על דעתך לומר, שקדושה שיש להקב"ה הוא לוקח זה מלמטה, מישראל. היתכן לומר כך. אלא כנ"ל, כשהמדובר הוא מבחינת עבודה, הגם שמשמע מכל המקומות בדברי חז"ל, זה שהקב"ה נותן קדושה לעם ישראל, הוא נצרך להם, היינו שצריכה להיות מקודם בחינת התעוררות מצד האדם, שיהיה לו רצון להקדושה, אז הקב"ה יכול לתת קדושה.

נמצא, שהקב"ה נצרך לקדושה מלמטה, ואח"כ הוא יכול לתת להם קדושה. ועל זה בא הזה"ק להשמיענו "אין קדוש כה'". שפירושו, אין שום קדושה לאדם. כלומר, הקדושה מה שהבורא נותן, אין הוא נצרך לקדושה של האדם. היינו, שהאדם צריך מקודם להיות "הבא לטהר", אז הקב"ה יכול לתת לו קדושה.

על זה אומר "כי אין בלתך". כי אין מי שיסייע לך, לתת קדושה משלהם. היינו, שהם יתנו לך קדושה מלמטה, מטעם "כי אין בלתך". כי אין שום כח בעולם חוץ מהקב"ה. היינו, שאנו צריכים להאמין בהשגחה פרטית, כמו שכתוב (בי"ג עיקרים, המובא בסדור אחר "עלינו") "אני מאמין באמונה שלימה, שהבורא יתברך שמו, הוא בורא ומנהיג לכל הברואים, והוא לבדו עשה ועושה ויעשה לכל המעשים".

זאת אומרת, לאחר שהאדם עשה מעשים טובים, שעל ידם יזכה לבחינת קדושה כנ"ל, שיזכה להיות קדוש, היינו שכל המעשיו יהיו אך ורק להשפיע. מזה משמע, כאילו האדם עזר להקב"ה. על זה אומר הזה"ק "כי אין בלתך". אלא הכל עושה ה', ואין הוא צריך לקדושה של האדם, שיעזור לו. אלא כנ"ל, שהוא לבדו עשה ועושה ויעשה לכל המעשים, ואין להאדם שום חלק בזה.

אם כן, מהו הפירוש "הבא לטהר מסייעין אותו", שמשמע, שכן האדם עושה. וזה יש לפרש, שהאדם צריך להאמין, את זה שהוא בא עכשיו לטהר, ולא מקודם לכן, הפעולה הזו, מה שהאדם בא עתה לטהר, זה בא מהסיוע מלמעלה. כלומר, מקודם היה התעוררות מלמעלה, שנתן לו רצון וחשק שיבוא לטהר ולקדש עצמו. נמצא, שמה שהוא בא לטהר, זה לא מכוחו של אדם, אלא זה בא מלמעלה.

ועל דרך זה יש לפרש מה שאמרו חז"ל (אבות, פרק ה', כ"ז) "בן הא הא אומר, לפום צערא אגרא". פירושו, כפי רוב הצער, שהאדם סובל בקיום תורה ומצות, כן יהיה שכרו מרובה. משמע מכאן, שכן האדם עושה משהו, שבגלל שהאדם עושה, הוא מקבל שכר. אולם גם זה יש לפרש על דרך הנ"ל. שהאדם צריך להאמין, שהצער והיגיעה שיש לאדם, בזה שהוא מרגיש, שהוא מרוחק מדביקות ה', והוא שקוע באהבה עצמית, הצער הזה, זהו המכונה, שכר".

כלומר, שהבורא נתן לו התעוררות, שלא ירצה להישאר במצב של כל הכלל, שהולכים עם זרם העולם, ואינם נותנים חשבון לעצמם, במה הם במדרגה גדולה יותר משאר בעל חי. כלומר, מאותם דברים שבעלי חי ניזונים, גם הם ניזונים. ולא מרגישים שהם נבראו בצלם אלקים. כלומר, שיש להם שייכות לבחינת אלקות, שהם צריכים לקבל מזונות מרוחניות, המתאים לבחינת מדבר, ולא לבחינת בעל חי.

וזהו שכר. היינו היגיעה והצער שמרגישים, זהו ממש שכר, שהבורא נותן להם. ולא לחשוב שזהו יגיעה הבא מצד עצמו, שהאדם מתייגע. אלא זהו שכר, מה שהבורא קורא אותם לעבודת ה', ולאחרים לא קורא. אם כן, יחד עם הצער והיסורים, מה שהם מרגישים, הם צריכים להיות בשמחה, בזה שהבורא רוצה להתחבר עמהם.

ובהאמור יש לפרש "לפום הצער הוא השכר". כלומר, כמה האדם צריך להעריך שהבורא נותן לו שכר. התשובה היא, לפי הצער והיגיעה שהוא יכול להרגיש, מזה שהוא מרוחק מה'. זהו גודל השכר.

זאת אומרת, כשרוצים לדעת, כמה היה הרווח של השכר, אז האדם צריך להעריך, כמה יסורים וצער היה לו, מזה שהוא מרוחק מעבודת ה'. שזהו השיעור של השכר. כלומר, שאי אפשר להעריך חסרון של רוחניות, מטרם שהאדם מרגיש את חשיבות של הרוחניות. וכפי ערך החשיבות של רוחניות, בשיעור זה האדם יכול להרגיש את החסרון לזה.

נמצא, שהרגשת החסרון זהו כבר שכר. לכן יש לפרש דברי "בן הא הא", שאומר "לפום צערא". שמה שהאדם מצטער, מזה שהוא מרוחק מעבודת ה', אינו בא מצד האדם, אלא הקב"ה הוא נתן לו להרגיש זה, ולא האדם מכח עצמו, כנ"ל.

זאת אומרת, מזה שהקב"ה האיר לו את חשיבות של הרוחניות, בשיעור זה הוא מצטער, בזה שהוא מרוחק מרוחניות. לכן אין לומר, שהאדם, מה שבא לטהר, הוא עבודה מצד האדם. אלא הקב"ה נתן לו מחשבה ורצון לבוא ולטהר.

נמצא, שזהו לא מצד עבודת האדם. שנוכל לומר, שהקדושה, מה שה' נתן לו, קדושה מלמעלה. גם האדם עזר לו. אלא "אין בלתך". כי כנ"ל בדברי הזה"ק, שאין הבורא צריך קדושה משלהם, היינו מתחתונים, אלא הכל הוא עושה.

ועל דרך זה יש לפרש דרשת חז"ל, על מה שכתוב (תישא, שני) "ועתה הניחה לי". ופירש רש"י, "עדיין לא שמענו, שהתפלל משה עליהם. והוא אומר, הניחה לי. אלא כאן פתח לו פתח והודיעו, שהדבר תלוי בו, שאם יתפלל עליהם, לא יכלם", (שער מאמרי חז"ל).

ויש לפרש דברי חז"ל, במה שאמרו "אלא כאן פתח לו פתח והודיעו, שהדבר תלוי בו, שאם יתפלל עליהם, לא יכלם". פירושו, שהקב"ה הודיעו לו, היינו שנתן לו רצון להתפלל על ישראל, שהוא ימחול להם על החטא של העגל. נמצא, זה שהקב"ה הודיעו, שיתפלל, יהיה הפירוש, שנתן לו כח להתפלל. זאת אומרת, אם אין הקב"ה נותן כח להתפלל, אין האדם מסוגל להתפלל.

נמצא לפי זה, שגם זה שהאדם מתפלל לה', שימחול לו על חטאיו, גם זה בא מצד ה', שה' נותן לו כח ורצון להתפלל. נמצא כנ"ל, שהכל עושה ה'. כלומר, אפילו זה שהאדם מתפלל לה', שימחול לו על חטאיו, גם על זה רמזו כנ"ל "אין קדוש כה'" מטעם "כי אין בלתך", שיהיה לו כח של קדושה. אלא הכל בא מה'.

אולם לא לשכוח, הגם שאנו אומרים "הכל בא מה'", אבל האדם צריך לומר "אם אין אני לי מי לי". אלא הכל תלוי במעשי בני אדם. ואף על פי שזהו בסתירה להנ"ל, אנו צריכים להאמין שכך היא כדברי הרמב"ם (כנ"ל במאמר כ"ה, תש"ן).

ובהאמור יש לפרש מה שאנו אומרים בשבת בשיר "כל מקדש שביעי כראוי לו, כל שומר שבת כדת מחללו, שכרו הרבה מאוד על פי פעלו". שלכאורה קשה להבין, מה הוא החידוש במה שאומר "שכרו הרבה מאוד על פי פעלו". הלא זהו דבר פשוט, שכך הנהוג שבעולם, שמשלמים שכר לפי ערך עבודתו. אם כן, מה משמיענו בזה שאומר, ש"שכרו הרבה מאוד לפי פעלו". הכי אפשר להיות אחרת.

אלא אם היה אומר, שמי ששומר תורה ומצות, אפילו שעובד קצת, מקבל הרבה שכר, זה, אם היה כך, יש מה לשמוע חידוש. אבל אם אינו מקבל שכר יותר מכפי שעובד, זה טבעי, שגם בגשמיות נהוג כך.

אלא כנ"ל, שהחידוש הוא, כשבא שבת, שאז האדם, כשזוכה לבחינת שבת, הוא מרגיש את האמת, שהעבודה בעצמה היא השכר, שהבורא נותן להאדם, היינו שנותן להאדם מחשבה ורצון לקיים תו"מ, ולבוא ולטהר עצמו, כנ"ל "הבא לטהר". נשאלת השאלה, מדוע בא עכשיו לטהר, היינו בשעה זו ולא לפני זה. אלא בשעה שהאדם מקבל סיוע מלמעלה, אז האדם בא לטהר, ולא לפני זה. נמצא, שהפירוש "שכרו הרבה מאוד על פי פעלו", היינו כנ"ל, שזה שהאדם עובד ומתייגע בתו"מ, זהו שכרו.

נמצא, אם הוא עובד הרבה, זה הוא השכר שהבורא נתן לו. היינו, שנתן מחשבה ורצון לעבוד עבודת הקודש. אם כן אין כאן כמו שנהוג בגשמיות, בשיעור שהאדם עובד, כל פועל מקבל שכר. היינו, תמורה עבור פעולתו. אלא כאן החידוש הוא, שהשכר הוא העבודה.

ולפי זה נמצא, שהפירוש "שכרו הרבה מאוד", הוא, כמה הוא שיעור השכר, אין כאן ענין שנותן לו יותר שכר או פחות שכר. כי זה שייך לומר, דוקא בזמן שהאדם עובד בכדי לקבל שכר תמורת עבודתו, שייך ענין יתרונות וגרעונות. מה שאם כן אם השכר הוא העבודה בעצמה, ואין כאן ענין שיקבל שכר תמורת עבודה. לכן כדי לרמז על זה, הוא אומר "שכרו הרבה מאוד", דוקא "לפי פעלו", משום שרק העבודה הוא השכר.

ובזה יש לפרש מה שכתוב (ואתחנן, ראשון) "לא תוסיפו על הדבר, אשר אנכי מצוה אתכם, ולא תגרעו ממנו, לשמור את מצות ה' אלקיכם, אשר אנכי מצוה אתכם". על דרך העבודה יש לפרש, מהו שאומר "לא תגרעו" אנו מבינים, אבל אסור להוסיף, מדוע.

יש לפרש על דרך העבודה, שאם האדם רוצה לקבל יותר שכר, העצה שלו יכולה להיות, שיוסיף על התו"מ. אלא "לא תוסיף ולא תגרעו". כי השכר הוא העבודה בעצמה, מה שה' נותן להאדם מקום שישמש את המלך. וכח הזה הוא השכר. לכן יש רמז "לא תוסיף ולא תגרעו". שאי אפשר להוסיף יותר, היינו לקבל יותר שכר, אלא שזהו בדיוק, היינו העבודה והשכר הם כמו שתי טיפות מים.

וזה דוקא בבחינת עבודה. היינו, שהאדם רוצה לעבוד על דרך האמת, שהיא עבודה בע"מ להשפיע, והגם שהפירוש הפשוט הוא על מצות מעשיות, שבבחינת המעשה, הכוונה שלא תוסיף ולא תגרעו. אולם בבחינת הכוונה, היינו בזמן שהאדם עובד בע"מ להשפיע, נוהג גם כן ענין זה של בל תוסיף. היינו, שאי אפשר להוסיף על השכר יותר ממה שהוא עובד. כי מה שהוא רוצה לקבל יותר מהעבודה, זהו שרוצה תמורה. גם כן חוץ מהעבודה שיתנו לו שכר. נמצא, שעובד שלא לשמה, אלא כנ"ל, שהשכר והעבודה הם שקולים. ואי אפשר לקבל יותר שכר, רק כפי עבודה, כנ"ל.

ובהאמור יש לפרש, מה שהזה"ק מתרץ, על מה שכתוב "אין צור כאלקינו". שפירוש הוא, "שהקב"ה צר צורה בתוך צורה, דהיינו צורת העובר בתוך צורת אמו". ובהעבודה, מהו "צר צורה בתוך צורה". אלא כנ"ל, זה שהאדם מקדש עצמו, היינו שרוצה לעשות בע"מ להשפיע, אין הקדושה באה מצד האדם, שהאדם עוזר משהו לה', שה' ישפיע לו קדושה כנ"ל "הבא לטהר מסייעין אותו". אלא שהכל עושה ה', "שהוא לבדו עושה ויעשה לכל המעשים".

וזה שכתוב "צר צורה בתוך צורה". דהיינו צורת העובר בתוך צורת אמו. שפירושו, צורת האם היא הבסיס, שעם צורה זו האדם נולד. וזה נקרא "צורת אמו". ואח"כ, כשהאדם מתחיל בעבודה, ורוצה ללכת בדרך של השפעה, מתחיל מקודם מהמדרגה הראשונה של קדושה. כידוע, שיש ג' בחינות הנקראות:

א) עיבור,

ב) יניקה,

ג) מוחין.

והתחלה הראשונה, שהאדם נכנס בקדושה, מתחיל מבחינת העובר. וזהו פירוש, שה' צר צורת השפעה בצורה הקודמת, שהיא האם, הנקרא "כלים דקבלה". ובכלים דקבלה האדם נולד. ואח"כ האדם עובר לבחינת קדושה, שהוא, שכל מעשיו יהיו לתועלת הבורא.

נמצא, מי נתן לו הכלים דהשפעה. כמו שאנו לומדים, שעביות דכתר נקראת "עביות דשורש", ונקראת "עביות דעובר". שפירושו של שורש היינו הבורא, שרצונו להטיב לנבראיו. ובזמן שהאדם מקבל את הבחינה הראשונה של קדושה, הוא שמקבל כלים דהשפעה. היינו שיכול לכוון בע"מ להשפיע בכלים דהשפעה.

וזה נקרא, ש"ה' צר צורה", היינו צורת השפעה. שהוא, שנותן לו הכח שיוכל להשפיע בתוך צורת אמו, שהיא מצב הקודם, מטרם שבא להתחבר עם הקדושה. שהמצב הקודם נקרא "אם", ומצב הב' נקרא "עיבור".

ואחר העובר יש בחינת לידה, עד שמתגדל הוולד, ונעשה על ידי תיקונים לבחינת גדול, הנקרא, שזכה לבחינת מוחין דקדושה. כי יש לפרש "עובר" מלשון עובר, שהוא המצב הא', שעובר מבחינת השימוש עם כלים דקבלה לדרגת קדושה, ששם משמשים רק בכלים שיכולים לכוון בע"מ להשפיע, אחרת לא משתמשים עם הכלים.

נמצא, שעיקר הוא בחינת העיבור. כמו בגשמיות, בזמן שהאשה נעשית מעוברת, בטח שהיא תלד גם כן. אלא כל הדאגות הן, שהאשה צריכה להתעבר. ואח"כ בדרך כלל האשה כבר תלד גם כן. אלא לפעמים יש יוצא מהכלל, שהאשה מפילה את העיבור, מסיבת איזה קלקול.

כמו כן בעבודה, עיקר שקשה לנו בעבודה להכנס לעובר, שפירושו, שהרצון לקבל יקבל בתוכו רצון אחר, הנקרא "רצון להשפיע". ובזמן שהאדם זוכה לבחינת עובר, היינו שבתוך הרצון לקבל נכנס רצון להשפיע, זה נקרא ש"הקב"ה צר צורה בתוך צורה".

ויש להבין, מהו הפלאי הזה ש"צר צורה בתוך צורה". ולפי שפירשנו, זהו חידוש גדול, ממש מעשה נסים. היות שזהו נגד הטבע, שרק הקב"ה יכול לשנות את הטבע, ואין זה בידי אדם. וזהו החידוש, שהקב"ה צר צורת השפעה בתוך צורת האם, שהיא צורת קבלה. וזה נקרא "קדושה, מה שה' נותן".

וזהו כנ"ל "אין קדוש כה'", מטעם "כי אין בלתך". כי אין מי בעולם שיכול לשנות את הטבע, ולעשות בתוך הכלי שבא לאדם מצד הטבע, רצון לקבל, שיהיה לו אח"כ טבע אחר, הנקרא "רצון להשפיע". וזהו כל החידוש של "צר צורה בתוך צורה"..."


מאמר מאוד מיוחד , מזכיר לנו "אין עוד מלבדו" , בעצם ,מזכיר לנו ,שאנחנו צריכים כל הזמן להרגיש ,שנמצאים בשליטת הבורא , ש"אין עוד מלבדו" , שכל השינויים ,מה שאנחנו מרגישים על עצמנו , השפעות ,שהן רוצות להוציא אותנו מ"אין עוד מלבדו" ,זה הכל ,כדי לחזק קשר בינינו , לבורא ו"אין עוד מלבדו" , לחזק את החיבור .

לכן ,אנחנו צריכים לשמוח מכל ההפרעות , שבאות , שהכל זה ,וודאי ,מגיע לנו מהבורא , כדי שאנחנו נלמד איך להתגבר על ההפרעות ולקלוט אותם בתוכנו ככוחות החיובים ולא שלילים , זו כל העבודה שלנו .

, כמו שכתוב, חייב אדם לברך על הרע כמו על הטוב , שאין רע ,אלא, סה"כ ההכוונה מלמעלה על האדם איך נכון להתקדם לדבקות בבורא , לדבקות השלם . בזה כל המדרגות עיבור , יניקה , מוחין ,לכן צריכים להשתמש בכל מה שאפשר רק למטרה אחת - מרגע לרגע לחזק את עצמו ב"אין עוד מלבדו" שבמוחא ובליבא נרגיש שליטה של הבורא , למרות כל ההפרעות , שהוא מעורר ,כדי שנידבק במוחא וליבא שלנו לנצחיות בצורה שלמה


שאלה : האם אנחנו צריכים להיות בפיצול אישיות : מצד אחד אנחנו בצער , שאנחנו לא בתכונת ההשפעה , מצד השני אנחנו שמחים ,שבורא נתן לנו הזדמנות להיות בצער ?

תשובה : למה בצער ? אם אני אומר לברך על הרע כמו על הטוב , אז למה זה צער , אם זה בא מהבורא ?

זה רק גילוי הזדמנויות ,שע"י אני יכול עוד יותר להדבק בו . אז למה זה צער ?

שאלה : אם הכל עושה ה' , אז ,מה תלוי בי ,בשביל להגיע לכוונה ע"מ להשפיע ?

תשובה : לממש ,מה שהוא נותן , הוא הראשון , הסיבה , המייצב את המצב , אבל ,אחרי שיצב את המצב , אני צריך במצב הזה לקבוע ,שבאמת בי נמצא אין עוד מלבדו , בחושים שלי , במוחא וליבא . נדרשת השקעה ממני , היגיעה ממני ואני כל פעם מתקן ,מה שבורא מגלה ( הזדמנויות לדבקות יתר ) , זו העבודה .



שאלה : מה זאת אומרת לתת קדושה מלמטה ?

תשובה : שאנחנו מבקשים מהבורא , אחרי שזיהינו את הפער בינו ובינינו , שלא בכל מחשבות , רצונות , כוונות הוא השולט ואני הדבוק לשליטה הזאת היחידה , שאני מרגיש ,שישנם פערים ביני ובינו , אז ,אני ,בעצם ,מעלה את התפילה .

העניין הוא ,שבורא מתחיל , זאת אומרת , אני מרגיש אי התאמה ביני ואין עוד מלבדו , חוסר דבקות ,השלמה . מחוסר דבקות ,השלמה הזאת מה אני צריך לעשות ?

הפעולה הרצויה ,הראשונה היא בזה ,שאני מודה , תודה על זה שגילית הזדמנות , יכולת עוד להדבק

אני לא מייחס את הרע הזה אלי , אלא ,לזה שבורא ברא ( בראתי יצר רע )

אז ,אני מבקש ממנו כוחות , אני מבקש ,שהוא יפעל , אני מבקש שבאותו הרע ,שמתגלה , שאין לי שום אפשרות לעשות משהו , אלא , אני עושה מה שניתן לעשות בעולם הזה , אבל ,כל הפעולות שלי ( קבוצה , סדנא , חברים ) הן כדי לגרום לעליית מ"ן הנכונה , שאני זקוק לעבודה שלו ( שלא אני עושה את העבודה ,אלא ,הוא עושה את העבודה )

הוא הראשון ,ששלח את הרע הזה ( בראתי יצר הרע ) ,עכשיו אני ,ע"י מאמץ שלי, בונה את התגובה , בתוך הקבוצה אני בונה תגובה בעליית מ"ן , שבעצם ,בתגובה אני רוצה , שהוא יתקן את הפער הזה , את הכלים האלו המקולקלים , שהתגלו , ושהוא ישלוט בהם , ישרה בהם , שיותר משאין עוד מלבדו אני לא משתוקק

ואז ,כל העבודה שלי , שאני ע"י יכול לראות , לגלות את ההופעה של הבורא בכל מני מצבים , ההזדמנויות האלו ,שאני רואה אותו כפועל רעות ופועל טובות - זה נותן לי שמחה , שאני יכול ,דווקא ,בכל המקרים ,בכוח לגלות אין עוד מלבדו ולדרוש את זה כך ממנו .

בירידות אני נמצא בעוד יותר התפרצות השמחה , כי אני יותר דבוק למטרה , יש לי במה לאחוז , דווקא ,בכל ההפרעות ,שמתגלות , כי אם לא הפרעות ,אין לי במה לאחוז בבורא .

רק בפער בינינו אני יכול להחזיק אותו , להרגיש אותו ולכן אדם ,שמבין את זה , שנמצא באין עוד מלבדו במשהו , אז ,בכל הפרעה הוא רואה הזדמנות להיות עוד יותר באין עוד מלבדו ולכן

הופך להיות מה שקודם חשב כעבודה לשכר .



שאלה : צורת העיבור או צר צורה ,שזה בעצם עיבור , מה זה אומר ?

תשובה : צר זה מתוך צרות גם כן , וצורה מתוך צורת הצורה הזאת ,שכאילו מנוגדת לבורא , שהיא נותנת לי הרגשה בכל מני שליטות אחרות ,חוץ ממנו, הצורה הזאת היא באה ,כדי לייצב בי בדיוק צורת העיבור , הנכונה .

זאת אומרת , כל הצורות הרשעים שמתגלים , כוחות הזרים , סיבות שפועלות עלי , אני בתוכי צריך להשתדל מתוך זה לבנות את הצורת העיבור המתקדמת ( ואחר כך יניקה ומוחין ) . כל הבשר שלי, שאני יגדל ,זה בדיוק אותן הצורות , צרות שמתגלות ולכן אני מודה עליהן . רק דבר אחד חסר לי , שהקבוצה תחזיק בגדלות הבורא , חשיבות הבורא , חשיבות המטרה , אין עוד מלבדו , שאני אהיה בסיבה , שבה העיקרון הזה חי


שאלה : איך שומרים על העובר ,שלא יהיה קלקול והפלה ?

תשובה : הבורא נמצא בתוך הסביבה , בתוך הקבוצה , בתוך עשירייה ואז אני ,כאשר נדבק , אני נדבק בקבוצה ככלי , שבה נמצא הבורא . מה שאנחנו מדברים על הדבקות "אורייתא וקב"ה וישראל חד הוא" או שמדברים על אין עוד מלבדו , זה לא חשוב ,הציור הוא אותו ציור



שאלה : האם תוכל להרחיב ולפתוח את העניין "כי השכר הוא העבודה בעצמה, מה שה' נותן להאדם מקום שישמש את המלך. וכח הזה הוא השכר. לכן יש רמז "לא תוסיף ולא תגרעו" ?

תשובה : כי גם עכשיו אנחנו נמצאים באין עוד מלבדו ובאין סוף ,רק צריכים עזרה מלמעלה ,כדי לגלות את המצב הזה בכל חושינו ולכן ,כל הדברים ,שמתגלים ,אנחנו צריכים להאמין וגם כן להשיג , לגלות אותם ,

שכל מה שמתגלה ,זה אף ורק ,כדי לקבוע לא את אין עוד מלבדו ,אלא ,שאנחנו נמצאים בדבקות עמו , זאת העבודה .

לכן ,אם אנחנו מנקודה הזאת מתחילים לבנות את הסביבה , קבוצה , תיקון העולם , שזה הכל שייך לאותה מערכת , אז ,אנחנו לא נטעה , או ,לפחות ,לא נעשה פעולות ,לפני שמקבלים דחף לעשות אותן מלמעלה , ,שכל העבודה שלנו היא תהיה כמ"ן , שאנחנו נדרוש מהבורא להיות בידיים שלו ולבצע פעולות הנכונות , אז , באמת ,נעשה תיקון העולם כשליחים שלו ,בדבקות עמו.

אבל ,שוב זה על פני כל המכשולים , בעיות , סכסוכים בקבוצות , בין הקבוצות , בינינו לעולם החיצון - כל הדברים האלו ,אם נראה אותם ,כאותם הרשעים שמתגלים , שאם נתקן אותם נגיע לדבקות



שאלה : אתה יוצא החוצה ואתה נתקל בבעיה הכי קטנה ו …מה פה יעזור לי , שאני אתמודד ,כאשר אני נמצא בחוץ עם כל הכוחות ,שמוצאים אותי מהכיוון ? איך אני מחזיק את זה ?

תשובה : אין לך הכנה הנכונה . זה מאמץ ונסיון , אתה צריך להרגיש ביציאה החוצה , שאתה לא מתנתק מכאן וזה הכל תלוי בהכנה , כאשר אתה יוצא החוצה ואתה מבקש תמיכה מהחברה כל הזמן להרגיש ,שאתה עכשיו יוצא לצוד הזדמנויות , הפרעות להיות ביתר דבקות דרך הקבוצה בבורא , באין עוד מלבדו .

אבל ,בבורא אתה לא יכול לאחוד ,חוץ ממחשבה הזאת, לגמרי מנותקת מהמציאות, משהו, שמאוד אידאליסטי כזה , אלא , אתה צריך לייצב תמונה נכונה , צורה נכונה , מציאות , שאתה נמצא בדבקות עם הבורא בתוך הקבוצה , בתוך הסביבה והמציאות הזאת חייבת להיות מאוד חזקה ואז אתה דורש מאחרים , מחברים שלך בעשירייה והם דורשים ממך ( בקיצור כולם מכולם ) ,שהצורה הזאת אנחנו מחזיקים אותה בכל הכוח , בשיניים ממש , כולם .

אנחנו מתחייבים בערבות הזאת ,שאף אחד לא יוצא מזה . אז ,כאן אתה ,בכל זאת, יוצא לרחוב , לעולם הגדול ואתה בודק ,עד כמה שאתה נמצא בזה .

האמת ,שהקבוצה נמצאת בזה בטוח בדבקות , אבל ,אתה מגלה את ההשפעה שלהם עליך בעוצמה , שאתה יכול להשפיע עליהם ודרכם לבורא .

בסופו של דבר זה חוזר אליך והכל תלוי בך . גם קבוצה אתה צריך לקבל ככלי ,שבה נמצא בורא בשלמות וכל הדרישות שלך אליהם זה מפני שאתה צריך לראות אותם כגדולים ומסוגלים , ככלי לגילוי בורא ...

לחיים לאון תודה!!!

לחיים לאון