לאון-נחום
מספר הודעות : 470
Join date : 30.10.14
 | | נושא: סיכום משיעור בוקר 21.09.2015 חלק א' ( מאמר "מהי העזרה בעבודה, שיבקש מה'" ) 33 דקות Mon Sep 21, 2015 8:25 am | |
| "...חז"ל (קידושין) אמרו וזה לשונם "אמר ר' יצחק, יצרו של אדם מתחדש עליו בכל יום. ואמר ר' שמעון בן לוי, יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ומבקש המיתו, ואלמלא הקב"ה עוזרו, אין יכול לו, שנאמר, אלקים לא יעזבנו בידו"..."
זה מדובר על מי שנקרא אדם , שרוצה להדמות לבורא , יש לו נטיות כאלו מבפנים מהלידה ואז הרצון שלו , היצר שלו לכיוון הזה מתחדש כל יום "...וכמו כן אמרו (שבת ק"ד) "הבא לטהר, מסייעין אותו".
ויש להבין, מהו הסיוע שאדם צריך לבקש מלמעלה, שיעזרו לו. זה ברור, שבמקום שאדם מרגיש חולשה, שם הוא צריך להתחזקות. כדוגמת ילד שהוא חלש בהבנה, אביו משתדל לשכור למי שהוא, ולשלם לו, בכדי שיעזור לבנו, שיהיה שוה עם כל הילדים שבבית הספר. או שיודע, שהבן שלו חלש במידות, הוא מדבר עם המשגיח של הישיבה, שיעודד אותו, ולחזקו, שלא יפול המצב רוח שלו, מזה ששאר הילדים הם יותר בעלי מידות, והוא נכשל תמיד במידות, ויש לו רגש נחיתות מזה.
לכן אנו צריכים לומר גם כן בעבודת ה', במקום שהאדם רואה שהוא חלש, על חלק הזה הוא צריך לבקש עזרה מלמעלה. כמו שאמרו חז"ל "הבא לטהר מסייעין אותו". ומלשון חז"ל שאמרו "הבא לטהר", משמע כאילו שכל החולשה בעבודה היא דוקא על טהרה, שרק זה אינו בידי אדם, והוא נצרך לעזרה. וחז"ל הבטיחו, שמי שבא לטהר, והוא רואה שאין זה בידו להתגבר, על זה אמרו, שהאדם אל יתבהל ואל יברח מהמערכה, ואל יסתכל על מה שאיננו בידו להגיע לטהרה, אלא האדם צריך להאמין, שה' יתן לו עזרה.
אולם גם זה יש להבין, מדוע ה' עשה כך. כלומר, הלא יש כאן דבר בלתי מובן, היות שזה בסתירה לזה. היות מצד אחד אומרים לנו "הבא לטהר". משמע מכאן, שהאדם מוכרח להתחיל בעבודת הטהרה. ואח"כ אמרו "ואלמלא הקב"ה עוזרו, אין יכול לו". משמע מכאן, שאין לאדם בחירה לנצח את הרע שלו, כמו שאמרו חז"ל, שבלי עזרה מה', אין בידו של אדם להתגבר עליו.
משמע, שהקב"ה לא נתן כח לאדם, שיוכל להתגבר על הרע. אלא דוקא ה' נותן לו כח התגברות…"
לא נתן לו מלידה כוח להתגבר בכוונה , כדי לתת אחר כך בתנאים מיוחדים "...אם כן לאיזו תועלת האדם צריך להתחיל, הלא האדם יכול לומר, בין כך ובין כך העבודה שלו לא שוה כלום, שאין בידי להתגבר, בשביל מה אני צריך להתחיל בעבודה, אלא אני אחכה, עד שה' יתן לי כח התגברות מלמעלה, אז אני אכנס בעבודה, ולמה לי לעבוד בחינם. אלא האדם מבין, או שה' יתן לו כח, שכן יוכל להתגבר על הרע, או שה' יתחיל ויגמור את העבודה. וכבר דברנו מזה במאמרים הקודמים.
והתשובה היא, היות ש"אין אור בלי כלי, אין מילוי בלי חסרון", לכן מוכרח האדם להתחיל בעבודת הטהרה. כי ידוע כלל, ולא לשכוח, שיש סדר עבודה, שהוא הפוך מדעת בעלי בתים, שהוא דעת תורה. כי עבודת הטהרה שייכת דוקא אצל בני תורה. ובני תורה נקראים דוקא אלו, שרוצים להגיע לדרגת תורה, המכונה בדברי חז"ל, ש"אין התורה מתקיימת, אלא במי שממית עצמו עליה".
שההסבר הוא של "ממית עצמו עליה", שמבטל את עצמותו, שהיא בחינת אהבה עצמית. והוא רוצה להגיע לבחינת דביקות, שענינו הוא השתוות הצורה, שזה נקרא "טהרה", שהוא מטהר עצמו מכלי קבלה לעצמו. וזה נקרא "ממית עצמו עליה"..."
שרוצה להמית ולא מסוגל ,אבל רוצה . הרצון הזה , החסרון הזה אנחנו צריכים לגלות ואז הבורא עוזר לנו " ...וזה כמו שכתוב "וטהר לבנו לעבדך באמת", שטהרת הלב תהיה, שעבודה שלנו תהיה על דרך האמת, כלומר בע"מ להשפיע נחת רוח ליוצרו. שקר נקרא, שהאדם אומר, שהוא עובד ה', ובאמת הוא עובד לתועלת עצמו ולא לתועלת ה'. ו"בני תורה" נקראים, אלו שהם מבינים, שכדאי להשיג בחינת התורה. כי אין התורה יכולה להיות במקום ששורה בחינת פירוד, כידוע, שתועלת עצמו הוא עושה פירוד בין האדם להבורא. לכן הם רוצים לבטל את רשות עצמם, ולזכות לבחינת דביקות בה', ולזכות לבחינת תורה, הנקראת "שמותיו של הקב"ה", שהיא נקראת בחינת "להטיב לנבראיו", שההטבה הזו נקראת בחינת "תורה". ולשלימות הזו האדם צריך להגיע, מטעם שזו היתה מחשבתו יתברך. (ואנו אומרים כך מטעם "ממעשיך הכרונך"). לכן הם אומרו, שזוהי מטרת הבריאה "להטיב לנבראיו". וכל זמן שהאדם עוד לא הגיע לזה, נבחן שהאדם עדיין לא הגיע לשלימותו…"
זה מתגלה בנו ,כמו איזו סתירה , שאני בא לבורא לבקש כוח השפעה ,כדי להשפיע לו . בעולם שלנו זה לא הולך ככה : תן לי אפשרות להשפיע עליך , זה, כאילו ,נמצא בסתירה אחד לשני , אבל , זה מתוך זה ,שאנחנו לא מבינים מהות תכונת ההשפעה , שמבקשים "...אולם יש להבין, מדוע משמע, שעיקר העזרה היא דוקא על בחינת טהרה. ומדוע לא אומרים על קיום המצות בכלל, ולימוד התורה בכלל. ואין הדגשה הזאת בפירוש ש"אלמלא אין הקב"ה עוזרו".
ומצד אחד משמע, במה שאמרו "יצרו של אדם", משמע, שעל קיום בכלל תורה ומצות היצר מתגבר, והקב"ה עוזרו. ומצד השני הם אומרים "הבא לטהר מסייעין אותו". משמע, שדוקא על בחינת טהרה דוקא הוא מקבל עזרה.
אמנם באמת על כל הדברים האדם צריך עזרה מה'. אבל יש להבחין בבחינת עבודה של הכלל לעבודת הפרט. כי עבודת הפרט היא, שכל המעשים שלהם יהיו רק בעמ"נ להשפיע ולא לתועלת עצמו. שזהו ממש נגד הטבע, שהבורא ברא את הבריאה, שהם ישתוקקו לקבל טוב ועונג, שהנאה תהיה בזה, שממלאים את חסרונם עם טוב ועונג.
שבעולמות עליונים נקרא זה "עולם אין סוף". שפירוש, שהרצון לקבל לא עשה סוף על השפע, כלומר, שיגיד, שאני לא רוצה לקבל מטעם השתוות הצורה. שעוד לא היה ענין זה בכלל. אלא אנו לומדים, שאח"כ נעשה תיקון זה מצד התחתון, שהתחתון רוצה בהשתוות הצורה. נעשה איסור, שאסור לקבל שפע עליון בכלים דקבלה. אלא אח"כ ע"י תיקונים מיוחדים, נעשה ענין, שגם בכלים דקבלה, גם כן יאיר אור התענוג.
ובזה יש הבחנות רבות. מצד אחד אומר הזה"ק, שיש "נהירו דקיק", שהוא אור דק שמאיר בתוך הקליפות. ורק מצד חטא עץ הדעת נפלו לקליפות הרבה ניצוצות, שמהם נעשה אבי"ע דקליפות. ומזה נמשך לנו, שאנו מבחינים בעבודה שלנו שלוש הבחנות:
א) מצוה
ב) רשות
ג) עבירה
וכל ג' בחינות אלו נוהגים בבחינת המעשה, הנקרא " מעשה המצות". וגם יש בזה בחינת תורה בבחינת " מעשה, שהוא לדעת איך לקיים מעשי מצות". וגם יש בחינת תורה שנקראת גם כן בבחינת " מעשה, שהוא קיום התורה".
אולם יש גם כן בחינת כוונה, שהיא, מהי הסיבה שהוא מקיים תורה ומצות. כלומר, מהו שמחייב אותו לקיים תו"מ. והכוונה הזו מתחלקת לב' בחינות:
א) לשם תמורה, המכונה "שכר ועונש". כלומר, שהשכר ועונש נאמרו על התמורה. זאת אומרת, שאם הוא יקיים תו"מ, התמורה שלו יהיה שכר, שיקבלו תמורתו דברים טובים. שהוא גם כן מתחלק בב' הבחנות:
א) שכר בעולם הזה, שיהיה לו טוב
ב) שבעוה"ב, שיהיה לו טוב
וב' אלו נקראים "שלא לשמה", מסיבת, שהסיבה המחייבו לקיים תו"מ, היא תועלת עצמו. כלומר, זה שהוא מתייגע לעסוק בתו"מ, הוא בכדי לקבל תמורת זה דבר טוב. זאת אומרת, אחרי עבודתו הוא יקבל שכר. וכל מעשה ומעשה שהוא עושה, נכנס בחשבון שלו, ומקבל אח"כ שכר על כל פעולה ופעולה שהוא עשה, ושום דבר לא הולך ריקם, אלא הכל בא בחשבון. והוא מאמין באמונת חכמים, שאמרו "ונאמן בעל מלאכתך, שישלם לך שכר פעולתך".
וזה נקרא "שלא לשמה", כמו שאומר בזה"ק (הקדמת הזהר דף קפ"ה, ובהסולם אות ק"צ) וזה לשונו "היראה מפורשת לשלוש בחינות. שתים מהן, אין בהן שורש כראוי. ואחת היא שורש היראה. יש אדם שירא מהקב"ה, בשביל שיחיו בניו ולא ימותו, או ירא מעונש גופו, או מעונש כספו. ועל כן הוא ירא אותו תמיד. נמצא, שהיראה, שהוא ירא מהקב"ה, לא שם אותה לשורש, כי תועלת עצמו היא השורש…"
ומפני ,שתועלת עצמו תמיד נמצאת בתוך האדם , בוערת בתוך האדם , אז , יש לו היראה הזאת תמיד והוא תמיד נמצא ביראת ה' "...והיראה היא תולדה ממנה. ויש אדם, הירא מפני הקב"ה, משום שירא מעונש עולם ההוא ומעונש של הגיהנום. שתי מיני יראות האלו, אינן עיקר היראה ושורשה.
היראה, שהיא עיקר, הוא שאדם ירא מפני אדונו, משום שהוא רב ושליט. דהיינו, שיירא מה' יתברך, משום שהוא גדול, ומושל בכל, שכל העולמות שברא, הן העליונים והן התחתונים, נחשבים לפניו כלא כלום, שאינם מוסיפים משהו על מהותו יתברך".
ובהאמור אנו רואים, שיש הבדל עצום בין הכלל להפרט. זאת אומרת, ש"פרט" נקרא, שהעבודה הזו לא שייכת להכלל, אלא לאנשים פרטיים, שיש להם נטיה להאמת, שהם משתוקקים להגיע לדרגת "שכל מעשיך יהיו לשם שמים", שפירושו, שהם רוצים לשמש את המלך מסיבת "דאיהו רב ושליט". ואין הם רוצים לשום תמורה, אלא זה שהם משמשים את המלך, כלומר שהם מקיימים תו"מ, מסיבת שגדלות הבורא היא המחייבת אותם לקיים תו"מ, ולא לתועלת עצמם…"
גדלות הבורא, זאת אומרת, תכונת השפעה , נטיה מחוצה לו . התכונה הזאת עצמה היא מכובדת ומחייבת אותם "...נמצא, אצל אנשים האלו, שהם רוצים לעבוד רק לשמה, גם בהם שייך שכר ועונש. כי גם עליהם אמרו חז"ל, שהאדם צריך להאמין בשכר ועונש. ולפי זה, מהו ההבדל בין שכר ועונש דשלא לשמה, לשכר ועונש באלו אנשים, שרוצים ללכת בלשמה.
והתשובה היא, שאנו צריכים להבין, מה זה "שכר" ומה זה "עונש". כי כולם יודעים, ששכר הוא דבר טוב ועונש הוא דבר רע. אי לזאת יוצא, כי להאנשים שעובדים לתועלת עצמם, נקרא "טוב", אם הוא מקבל תמורת עבודתו דבר, שהרצון לקבל יהנה מזה, ושהוא אומר, שכדאי לתת עבודה תמורת הדברים טובים, שהוא יקבל. ו"עונש" נקרא פשוט מה שאומר, שחבל שלא עסקתי בתו"מ, כי הפסדתי את השכר, ועוד קבלתי עונש, היינו דבר שאני סובל מזה יסורים.
מה שאם כן אלו אנשים, שרוצים לעבוד לתועלת ה', לכן הזמן שיש להם כח לעבוד להשפיע ולא לקבל לעצמם, זה נקרא אצלם "שכר". ובזמן, שהם משוקעים באהבה עצמית, זה נקרא אצלם "עונש". אמנם השכר ועונש אינו אמור על התמורה, כמו באלו של שלא לשמה. נמצא, בעבודה דלשמה, שהיא נגד הטבע שלנו, זה נקרא "טהרה". והיות שזה אינו בידי אדם, על זה אמרו חז"ל "אלמלא אין הקב"ה עוזרו, אין יכול לו".
מה שאינו כן בשלא לשמה, שהיא בבחינת הטבע, אין צורך לומר "אלמלא אין הקב"ה עוזרו, אינו יכול לו", היות שלא לשמה אינו נגד הטבע. כלומר, שהיא עבודת הכלל, הנקרא"קו אחד",שאין להם שום מושג יותר משכר של עוה"ז, או שכר של עוה"ב.
והיות שזה שייך לאהבה עצמית, כלומר שהם מבינים, שכדאי לוותר על תענוגים בעוה"ז, שהוא עולם עובר, שתמורת זה תהיה להם "היכולת לאכול את שור הבור והלויתן", לכן יש הרבה אנשים, שעובדים בקו אחד, שיכולים לסגף עצמם בעוה"ז, בכדי שיקבלו תמורת זה תענוגים בעוה"ב, שהוא עולם נצחי…"
ההבדל הוא ,יש להם דרישה לבורא או לא ? באלו אנשים, שיש להם נקודה פנימית , עבודה פנימית ,הם מגלים ,שאין להם כוח לקיים שום דבר ונמצאים באפיסת כוחות ואז ,מאין ברירה מתקשרים לבורא ( שנמצאים בבלבול , בתסכול , בחולשה מכל מני בחינות ) משאם כן ,אנשים ,שלא נלחמים נגד הטבע שלהם , יש להם כוחות , הם תמיד מגלים בעצמם מספיק כוח התקדמות ...ולא זקוקים לבורא . אז , יוצא ,שהם תמיד נמצאים בכוח , האגו תומך בהם ועומדים על שני רגליים בעולם הזה , כי כל ההתקשרות שלהם היא ,דווקא ,בעולם הזה ומבינים בשביל מה כל דבר נעשה , כי לצורך זה נעשה , שמגלים כאן . מה שאם כן , מי שנמצא בכיוון הרוחני , אז הוא לא יודע לאן לפנות , למי לפנות , איך לעשות מה שנכון ? שום דבר ולכן נמצאים תמיד במצב של חולשה , חוסר בטחון , אבל , זה ,דווקא ,מה שמביא אותם לקשר עם הבורא "...ולכן אין הם צריכים לעזרת ה', אלא הם רואים, שהם בעצמם בעלי עבודה. וכשהם מסתכלים על הכלל ישראל, במצב זה הם מרגישים עצמם לבחירי עם…"
כלל ישראל זה סתם עמך ,שלא עושה כלום מצד האלו ,שעובדים למען עולם הזה , עולם הבא מטעם רצון לקבל שלהם , אז , מסתכלים על הכלל שהוא מיסכן "...מה שאם כן אלו שרוצים לעבוד בע"מ להשפיע, אלו אנשים, כשהם מסתכלים על הכלל ישראל, אז מרגישים עצמם, שהם יותר גרועים ויותר שפלים מהכלל. כי הם מרגישים את הרע שבהם, שהוא הרצון לקבל לעצמו, שהוא השולט, ואין הם מסוגלים לצאת מאהבה עצמית. ותמיד הם מסתכלים על עבודתם, עד כמה שהשקיעו עבודה, בכדי שתהיה להם היכולת לעבוד בע"מ להשפיע, ותמיד מראים להם מלמעלה, איך שהם מרוחקים מזה מצד הטבע, והם רואים, שהם מלוכלכים מכל וכל, ולטהרה הם צריכים. היות שהם הולכים בשני קוין, אז הם רואים את האמת.
לכן האדם הזה, בכדי שלא יברח מהמערכה, אומרים לו האמת, שאין זה בכוחנו לנצח את היצר הרע. אלא "אלמלא אין הקב"ה עוזרו, אין יכול לו". לכן אמרו בלשון "הבא לטהר מסייעין אותו". ולא אמרו סתם שנותנים לו עזרה. וזהו מסיבת, שדוקא בטהרה האדם רואה, שאין בידו ללכת בדרך, שכל מעשיך יהיו לשם שמים. נמצא, שאין הוא צריך להאמין למעלה מהדעת בזה , ש"אלמלא הקב"ה עוזרו, אין יכול לו". היות שהוא רואה את האמת, שאין הוא מסוגל לצאת מאהבה עצמית. ולכן הרבה פעמים בא האדם לידי יאוש, והוא צריך להתגברות גדולה, להאמין למעלה מהדעת, שהקב"ה כן יכול לעזור לו לצאת מאהבה עצמית.
מה שאם כן אלו אנשים שהולכין בקו אחד, הוא ממש להיפך, האדם רואה בתוך הדעת, שהוא מתגבר על היצר הרע שלו, ולא צריך לשום עזרה מה', שיעזור לו לקיים את התו"מ. אלא היות שחז"ל אמרו "אלמלא אין הקב"ה עוזרו, אין יכול לו", לכן הוא מאמין למעלה מהדעת, שהקב"ה עזר לו. אבל הוא בתוך הדעת, הוא יודע, שיש לו כח להתגבר על היצה"ר שלו. ואין הוא דומה לשאר אנשים שישנם בכלל ישראל, שהם שפלים. והוא מרגיש עצמו, שהוא מורם מעם.
ובהאמור יוצא, שבענין "הקב"ה עוזרו" יש הבחן גדול, בין אלו שהולכין בקו אחד, לאלו שהם הולכין על ב' קוים. כי אלו שהולכין בקו אחד, הם רואים, שהם עושים הכל, אלא זה שה' צריך לתת עזרה, את זה הם לא רואים, אלא שמאמינים למעלה מהדעת, שה' עזר להם.
מה שאם כן אלו שהולכין על ב' קוים, הם רואים, שאין הם מסוגלים לעשות כלום. ועל עזרה שה' נותן, הם צריכים לתת יגיעה גדולה, להתאמץ ולומר, שה' כן יכול לעזור להם. ובזמן שהם יוצאים משליטת היצר, אז הם רואים בתוך הדעת, שה' עזר להם. ואחרת הם היו תחת שליטת היצר לעולמים…"
שאלה : איך אדם יודע ,שהוא לא משלה את עצמו , שכביכול הוא בא ליאוש אבל הוא לא בא ליאוש בקו אחד , מה שהוא מתאר בסוף המאמר ? תשובה : על איזה בן אדם אתה מדבר ? תלמיד : בן אדם ,שהוא בדרך והוא חושב ,שהוא כאילו מקבל עזרה מה' ,אבל, למעשה הוא בתוך האגו שלו , שרואה עוד יותר , שהוא כאילו מתגבר . איך אדם יוצא מהשקר הזה ? רב: אפילו אם הוא מקבל תמיכה מהאגו שלו , אבל , ע"י התמיכה הזאת האגויסטית , שמוצא לעצמו איזו מטרה כדאית ( שכדאי לו עכשיו להוסיף - נגיד ,הוא רוצה להבין את השיעור , רוצה להיות יותר חכם , רוצה להצליח , להיות יותר שולט בחברה ), אז, האגו עוזר לו , אבל ,עוזר לו לצאת מהיאוש מכוחותיו ,שהוא היה בנפילה רוחנית ואז , בכל זאת , הוא לא נמצא בקו אחד . זה נקרא , כמעט ב100 אחוז נמצא בלא לשמה וזה כבר לא קו אחד . כי היסוד שלו הוא לא להשאר במצב כמו שהו , הוא רוצה להגיע לסוד החיים , מה טעם בחיים , הוא מרגיש ,שמחפש משהו ,שאין בידו , אין דברים ברורים בידו . שלא מגיע לאיזו קבוצה , ששמעתי ,שיש הרבה כאלו בתל-אביב , שרובם מה הם אומרים : הכל ברור , הכל בטוח , אתה צריך לעשות כך וכך יחד עם כולם , אנחנו יחד ובעד אחדות , חיבור , אבל ,בואו נעשה ואתה תראה ,איך שמיום ליום יש לך יותר כוחות , אתה נמצא בחברה חמה טובה , הכל ,ואדם לא מרגיש נפילות . האגו תומך ונראה להם ,שהם מתקדמים , מתקדמים באגו , בעבודה עם היצר הרע . גם יצר רע, אי אפשר להגיד ,שהוא יצר רע , כי לא מגלים שהוא רע , אלא , זאת העבודה . יכולים להיות בחיבור יפה וטוב ,בצורה חצונית אתה רואה , שכן מצליחים . אבל ,בעצם ,עומדים במקום אחד - אין פנימיות . אתה יכול להגיד בסדר גמור, אז ,בואו אנחנו בצורה כזאת נעבוד עם הכלל ...לא ,כי מטרת הבריאה ,שכולנו נגיע לדבקות רק אנחנו ,המעוטים ,נגיע לדבקות ע"י שינוי הפנימי והם ע"י דבקות בנו ולכן לא יכול להיות שהם לא ישתנו , כי הם חייבים להשתנות עד הדבקות בדרגה שלהם , ביכולת שלהם , בסגנון עבודה משלהם ( להיות אפר בכפות רגליים של הצדיקים ). צדיקים זה "גלגלתא ועיניים" והם כ"אח"פ" המצורפים לזה . לכן העבודה שלנו גם עם הכלל לא כמו שהם תלמיד : ופה אדם לא יכול ליפול לאותו מצב , להתגברות כביכול באגו ? רב: יכול , זה בדיוק תקופה ,שנקראת לא לשמה , שבה אנחנו עובדים , כדי להצליח באגו שלנו גם כן . לפעמים ,נראה לנו ,כמו 100 אחוז, ולפעמים כ0 אחוז , כאשר אנחנו פועלים למען האגו ,או ,לא למען האגו , קצת כן וקצת לא . העניין הוא שזה נובע מנקודה אחרת של העבודה : למה אני נמצא בזה ? - שכר , ובשכר כל פעם אני נמצא בשינוי שכר ( ע"מ להשפיע , ע"מ לקבל , קצת יותר להשפיע , קצת יותר לקבל ואני מתבלבל בין שניהם , לי , לבורא , קבוצה , אני כל הזמן נמצא בשינוים ) כאילו עומד על המסמר ולא יודע בדיוק לאן . זו התקופה של הלא לשמה ואצלם אין דבר כזה , הם בטוחים, שהם הולכים נכון קדימה , שמטרה שלהם קדושה ,לא חשוב איזו , אבל מוצדקת בעיניהם  | |
|
