סיכום משיעור בוקר 22.09.2015 חלק א' ( מאמר "מהו רשע יכין וצדיק בעבודה" )

"...הזה"ק (אמור דף פ"ד ובהסולם אות רל"ב) אומר וזו לשונו "ממעשים טובים, שאדם עושה בעוה"ז, עושים לו בעולם ההוא לבוש יקר עליון להתלבש בו. וכשאדם התקין מעשים טובים וגברו עליו מעשים רעים, ואז הוא רשע, משום שהחובות מרובות על הזכיות. והוא תוהא ומתחרט על המעשים טובים שעשה מקודם, אז הוא אבוד מכל. ושואל, מה עושה הקב"ה מאלו מעשים טובים, שעשה חוטא ההוא מקודם לכן. ומשיב, אף על פי שרשע ההוא החוטא נאבד, אלו המעשים טובים והזכיות שעשה אינם נאבדים. כי יש צדיק ההולך בדרכיו של מלך העליון ותקן לבושים ממעשיו הטובים, ומטרם שהשלים לבושיו נסתלק מן העולם. הקב"ה משלים לו לבושיו מאלו המעשים טובים שעשה רשע הזה החוטא. זהו שכתוב "יכין רשע וצדיק ילבש". אותו החוטא תקן והצדיק מתכסה במה שהוא תקן", עד כאן לשונו.

ויש להבין, מהו הענין שאומר, שמדברים מהאדם שהתקין מעשים טובים, ומדוע גברו עליו מעשים רעים. הלא יש כלל "מצוה גוררת מצוה". ומדוע גברו עליו מעשים רעים, עד כדי כך שמגיע למצב שיהיה תוהה על הראשונות, שאז הוא נמצא אבוד מכל, היות שהוא תוהה על הראשונות. עוד יש להבין, מדוע אם חסר להצדיק לבושים הנעשים ממעשים טובים, אז צריכים לקבל מעשים של רשע. ואומר שזהו הפירוש "רשע יכין וצדיק ילבש". מפירוש הפשוט משמע ש"הרשע יכין". משמע, מה יכול הרשע לעשות, רק דברים רעים. וכאן אומר שהמעשים טובים של רשע צדיק ילבש, היינו הצדיק לוקח מעשים טובים ולא רעים.

ידוע שסדר העבודה נחלק לב' סוגים:

א) בבחינת המעשה, כלומר שהעוסק בתו"מ ומקיים צווי המלך, תמורת זה הוא יקבל שכר הן בעוה"ז והן בעוה"ב. אלו אנשים הם בדרך כלל בסדר, כי לפי תכונותיהם, עד כמה שאפשר, כל אחד ואחד משתדל בקיום תו"מ, וכל אחד עובד לפי שיעור האמונה שיש לו. וזה נקרא "אמונה חלקית", כמבואר בהקדמה לתע"ס (אות י"ד) "וכל אחד מרגיש שהוא נקרא עובד ה'". ובדרך כלל כל אחד רואה תמיד, איך השני לא בסדר, מה שאין כן על עצמו יש לו תמיד תירוצים שהוא בסדר, והוא מרגיש בטח למרובה זכיות, וממילא אין האדם יכול להגיע אף פעם לידי מחשבות רעות, עד כדי כך שיהיה תוהה על הראשונות.

ב) הם אלו אנשים שרוצים לזכות לדביקות ה', שהוא בחינת השתוות הצורה, ורוצים לעבוד רק מטעם גדלות המלך, שבשיעור שהוא מאמין בגדלות המלך, בשיעור זה יש לו כח לעבוד לתועלת המלך, ואם אין בידו לצייר לעצמו את גדלות וחשיבות המלך, אין לו חומרי דלק שיוכל לעבוד לשם שמים.

ואז הוא רואה, שהוא נקרא "חוטא", כלומר, בשיעור שהוא עושה מעשים טובים, היינו שהוא עושה מעשים בכדי שזה יביא לו שתהיה לו "אתערותא דלתתא", והגם שאין הגוף מסכים לעבוד בעבודה דלהשפיע, ומתנגד בכל גופו, והוא מקוה ע"י הכפיה, שהוא כופה עצמו לעבודה זו דלהשפיע, יהיה לו מקום שכן יהיה בידו לעשות הכל לשם שמים.

אבל בינתיים הוא רואה, לפי מה שהוא עשה מעשים טובים, הוא היה צריך להיות דבוק בה', אבל למעשה הוא רואה, שמעשים רעים גברו, היינו שהלך אחורה ובא לידי מצב של יאוש, והוא תוהה על הראשונות. על זה אומר הזה"ק, שהכל נאבד ממנו, לכן הוא מרגיש עכשיו לרשע. אם כן נשאלת השאלה, איזה מעשים טובים יש לו, אם הוא היה תוהה על הראשונות, הלא הכל נאבד ממנו. ולפי זה יהא קשה מה שאומר "יש צדיק ההולך בדרכיו של מלך העליון ותקן לבושים ממעשיו הטובים, ומטרם שהשלים לבושיו נסתלק מן העולם, הקב"ה משלים לו לבושיו מאלו המעשים טובים שעשה רשע הזה החוטא".

ויש לפרש זה על דרך העבודה באדם אחד, היינו בזמן שהתחיל ללכת בדרך להגיע לדביקות, שהוא בחינת השתוות הצורה, היינו להשפיע, ועשה מעשים טובים בבחינת "תרי"ג עיטין" (עצות), שעל ידן הוא יזכה להרצון דלהשפיע. אולם כידוע, שכפי ערך העבודה של האדם כך מגלים לו מלמעלה איך שהוא משוקע באהבה עצמית, והוא רואה אז האמת, שאין שום מציאות, שיוכל לצאת משליטת הרצון לקבל, ושכל דאגותיו יהיו רק איך לעשות נחת רוח ליוצרו, וכל מה שהוא עושה, הוא רוצה שע"י מעשיו יגרום שיתגדל ויתקדששמה רבא .

והוא רואה, שכל זה הוא ממנו והלאה. עד שהוא בא לידי החלטה, שאין שום אפשרות שהוא יגיע לדרגה זו. אם כן הוא אומר "לשוא נתתי יגיעה". והוא תוהה על הראשונות. ואז הוא נקרא "חוטא", "רשע".

ואז מתחיל סדר של עליות. כי בכל פעם נותנים לו התעוררות מלמעלה, ומתחיל שוב לעשות מעשים טובים. ואח"כ עוד פעם ירידה. וכך הוא הסדר, עד שמתגלה אצל האדם כל הרע שבו, והוא מתפלל אז לה', שיעזור לו, כי גם אז הוא צריך להאמין למעלה מהדעת, שסוף כל סוף האדם יקבל עזרה מלמעלה, היינו שה' יתן לו את הרצון להשפיע, שזה נקרא "טבע שני", היינו שיצא משליטת הרצון לקבל לעצמו וכל חפצו עתה הוא רק להשפיע נחת ליוצרו.

נמצא, שיש כאן ג' שלבים:

א) שבתחילת עבודה שמתחיל לעשות מעשים טובים, אז "וגברו עליו מעשים רעים", ואז הוא "רשע".

ב) הוא בזמן שזוכה לקבל עזרה מלמעלה, היינו הרצון להשפיע, ומתחיל לעשות מעשים טובים בע"מ להשפיע, שאז הוא נקרא "צדיק, ההולך בדרכיו של מלך עליון". ומטרם שהשלים לבושיו, נסתלק מן העולם, משלים לו לבושיו מאלו מעשים טובים, שעשה רשע הזה החוטא. שיש לפרש מהו "ומטרם שהשלים לבושיו נסתלק מן העולם", היינו מטרם שהתקין את הלבושים מזמן שהיה רשע.

"נסתלק מן העולם" יהיה הפירוש, "שנסתלק מהעולם" הנקרא רצון לקבל. ועלה לדרגת רצון להשפיע. נמצא, שהגם עתה, כשהוא עושה מעשים טובים בע"מ להשפיע, המעשים האלו הם בסדר, אבל חסרה לו ההשלמה לתקן את הכלים, שהיו בבחינת תוהה על הראשונות. וקורא אותם "מעשים טובים", מטעם שרק המעשים האלו שעשה הם גרמו לו לעשות כל המאמצים, בכדי שה' יקרב אותו, היינו שיתן לו את הרצון להשפיע.

נמצא, שהמעשים שעליהם היתה שורה בחינת תוהה על הראשונות, קבלו עתה תיקון, בזה שנתגלו עתה על ידם את הרצון להשפיע. לכן נקראים עתה המעשים, שאמר שהוא תוהה על הראשונות, שהם עתה מעשים טובים, מטעם שניכר עתה את התועלת שלהם, כלומר שהם גרמו שיתן כוחות לבקש מה' שיקרב אותו, אחרת הוא רואה שהוא אבוד, וע"י נתעלה לקדושה.

וזהו על דרך מה שכתוב בהקדמת ספר הזהר (דף ק"מ ובהסולם אות ק"מ) וזו לשונם "אמנם לפעמים מתגברים ההרהורים על האדם, עד שתוהה חס ושלום על ריבוי המעשים הטובים שעשה, ואומר, מה בצע כי שמרנו משמרתו וכי הלכנו קדורנית מפני ה' צבאות. כי אז נעשה רשע גמור, והוא מאבד כל המעשים טובים שעשה בהרהור רע זה, כי יגמרו תיקון כלי הקבלה, שיהיו רק ע"מ להשפיע נחת רוח להשם יתברך, ואז נראה בעליל, כי כל אלו העונשים, שהיו בימי הירידה עד שבאנו להרהורים לתהות על הראשונות, הם היו המטהרים אותנו, כי עתה נהפכו לזכיות, ועל כן נחשבו דוברי המלות ההן, ליראי ה' ולחושבי שמו".

ובהאמור רואים אנו, איך המעשים שהיו בבחינת שגברו עליהם מעשים רעים, שאמרו "שוא עבוד ה'", וכי הלכנו קדורנית, פירושו שפל רוח מפני ה', וכל הדברים האלו שהיה להם בזמן הירידה, הכל נצטרף למעשים טובים, ונעשו לבושים להצדיק שהולך בדרכיו של מלך העליון. ולאחר שנסתלק מעוה"ז, היינו מהמצב של קבלה, לבחינת עוה"ב, הנקראת בינה, שהיא בחינת השפעה, ויש לו עתה מעשים טובים רק מכלים דהשפעה, אבל חסרה לו השלימות, היינו המעשים שעשה מטרם שזכה לבחינת עוה"ב, שגם המעשים האלו, שהם גם כן צריכים להכנס לקדושה, ושלא ישארו בלי תיקון.

וזהו שכתוב "שמהמעשים נעשו לבושים".

ג) נמצא, שמצב הג' הוא, שכבר נצטרפו המעשים טובים, שהיה מתחרט עליהם, היינו שבא למצב של תוהה על הראשונות. ולאחר שנסתלק מן עוה"ז, היינו מהרצון לקבל, וקבל בחינת עוה"ב, היינו בינה, שהיא הרצון להשפיע, ולאחר שיש לו הרצון להשפיע, בא שלב ג', היינו שגם המעשים, שכבר היו אבודים ממנו, מטעם "תוהה על הראשונות", נצטרפו עתה בתור מעשים טובים, כנ"ל בהסולם.

ובהאמור נבין מה שכתוב "יכין רשע וצדיק ילבש", שהכוונה על המעשים טובים שהאדם עשה, שבגלל זה שעשה מעשים טובים הוא זכה לגילוי מלמעלה, שהראה לו את הרע שהיה נמצא אצלו, אלא שהיה אצלו "בגניזו", מטעם "כל הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו". כלומר, שלא מגלין את הרע לאדם יותר מכפי שהוא מוכשר לתקן. זאת אומרת, שצריך להיות הטוב ורע מאוזן, אחרת, היינו אם האדם יראה את כל הרע שבו מטרם שיש לו טוב, אז האדם בטח יברח מהמערכה, ויגיד שהעבודה זו אינה בשבילו.

נמצא, שרק לפי עבודתו ויגיעתו בעשיית מעשים טובים, מה שהוא רוצה לעשות טוב, הנקרא "שכל מעשיו יהיו לתועלת הבורא", זה נקרא "מעשים טובים". מה שאין כן אם האדם עובד לתועלת עצמו, זה נקרא "מעשים רעים", מטעם שהתועלת עצמו נקרא מקבל לעצמו, וזהו בשינוי צורה לגבי הבורא.

נמצא, שהמעשים האלו מרחקים אותו מהבורא. נמצא, שהמעשים טובים שהאדם עושה, היינו בזה שהוא רוצה לבוא לדביקות ה', זה גורם לו שרואה כל פעם את האמת, איך שהוא באמת מרוחק מה' מבחינת שינוי צורה. עד שבא לפעמים לידי מצב ואומר, שאין זה באפשרי שיהיה בידו כח לנצח את ההתרחקות, מה שהוא כל כך מרוחק מה'. עד כדי כך שהוא בא לבחינת תוהה על הראשונות.

שעל זה אמרו בזה"ק "וכשאדם התקין מעשים טובים, וגברו עליו מעשים רעים, ואז הוא רשע", שפירושו, שעל ידי זה שעשה מעשים טובים, גילוי מלמעלה שיש לו רע, והוא רשע. וזהו שאומר "וגברו עליו מעשים רעים", כלומר מלמעלה נתנו לו תגבורת של מעשים רעים.

וזהו שכתוב "רשע יכין וצדיק ילבש". היינו זה שהמעשים רעים גברו, שעל ידי זה הוא נקרא "רשע", זה היה הכנה, שהאדם ידע, שאין מי שיכול לעזור לו אלא ה' בלבדו. נמצא, שאלו המעשים רעים נעשו לבושים, שהצדיק מתלבש בהם, לאחר שנעשה צדיק, כלומר לאחר שתיקן מעשיו, היינו לאחר שזכה לדביקות ה'. אז גם הגורמים, כלומר אלו הגילויים של הרע, שהיו לו, שע"י הוא נקרא "רשע", גם כן מקבלים תיקון.

ויש כאן להבחין ב' דברים:

א) המעשים טובים שעשה האדם, היינו ההתאמצות שרצה להגיע לידי מצב שכל מעשיו יהיו לשם שמים.

ב) המעשים רעים. שהוא ראה, מזה שעשה מקודם מעשים טובים, הודיעו לו אח"כ מלמעלה, שיש בו מעשים רעים, היינו שאין בו שום ניצוץ של רצון לעשות הכל לתועלת הבורא ולא לתועלת עצמו. שזה נקרא "שהמעשים טובים שעשה גרמו לו מעשים רעים", כנ"ל "וכשאדם התקין מעשים טובים, וגברו עליו מעשים רעים", והיות שהוא בא לידי מצב, שהמעשים רעים גרמו לו, שבא לידי מצב של "תוהה על הראשונות".

נמצא עתה, שמשניהם נעשו מעשים רעים, היות שנאבדו לו כל המעשים ונכללו בתור מעשים רעים. ועתה שזכה להכנס לקדושה, היינו שזכה לרצון להשפיע, נתקנו הכל, ומהכל נעשו לבושים לקדושה.

וזהו שאומר "רשע יכין" היינו המצב שנעשה הכל רע, ע"י שבא לידי "תוהה על הראשונות", אבל בלי המצבים הקודמים לא היה מסוגל להכנס לקדושה. נמצא ש"הרשע יכין", כלומר בלי ההכנה של ב' הבחינות הנ"ל, שנעשה הכל רע, שנקרא בחינת "רשע", מזה נעשה "צדיק ילבש", כנ"ל.

ובזה נבין מה שכתוב (בתפלת נעילה) "ורוצה אתה בתשובת רשעים, ואין אתה חפץ במיתתם, אם אחפוץ במות הרשע, כי אם בשוב רשע מדרכו וחיה". פירוש, שבזמן שהאדם עושה מעשים טובים, היינו שהוא רוצה להגיע לדביקות ה', אז מגלין לו מלמעלה את הרע שיש בו, ומגיע לדרגת רשע, כנ"ל. אז האדם רוצה לברוח מהמערכה, ואומר שהעבודה זו אינו בשבילו, מטעם שהאדם רואה כל פעם את האמת, איך שהרצון לקבל מצד הטבע הוא אינו מסוגל להסכים שהאדם יזרוק אותו ולקבל במקומו את הרצון להשפיע.

ומי גילה לו את המצב הזה, שהוא רשע, הלא ה' גילה לו את זה. ונשאלת השאלה, לשם מה גילה לו ה'. וכי בכדי שימות רשע. הלא אין הבורא רוצה במות רשע. אלא בשביל מה גילה לו שהוא רשע, זהו רק בכדי "שיעשה תשובה". זהו שכתוב "כי אם בשובו מדרכו וחיה".

לכן אין להאדם להתפעל מזה שבאות לו מחשבות זרות, שאינן לפי רוחו של קדושה. שהאדם צריך להאמין, שה' שלח לו את הידיעה שהוא רשע, בכדי שיעשה תשובה, היינו שתשוב לרצון ה', הנקרא "רצון להשפיע". כלומר, שגם האדם יבקש מה', שיתן לו את הרצון להשפיע, כמו שפרשנו "בטל רצונך מפני רצונו", היינו שהאדם יבטל את הרצון לקבל שלו, בפני רצונו של ה', שהוא הרצון להשפיע. כלומר, שהאדם יזרוק ויבטל את הרצון לקבל בפני הרצון להשפיע. זאת אומרת, שיקח במקומו את הרצון להשפיע…"


שאלה : אנחנו כל הזמן צריכים ללכת באותה צורה בדרך למטרה רוחנית , או ,לשנות את עצמנו ,בהתאם לירידות ועליות , בהתאם לשינוי מצבים , שאנחנו עוברים ?

האם אנחנו צריכים לשנות התנהגות שלנו ,בהתאם לירידות ועליות בדרך ,שאנחנו חווים ?


שאלה : חכמת הקבלה מדברת על האדם אחד , שכל העולם , כל ההבחנות הם כלפי אדם אחד , אז , מתי האדם הזה הוא צדיק , מתי אדם הזה הוא רשע ?

מה העבודה הזאת של צדיק ומה העבודה הזאת של הרשע ?

מה זה נקרא ,שרשע מכין וצדיק לובש ?

כאילו הרשע עושה את כל העבודה וצדיק רק לובש ,מה שהרשע הכין ?

איך זה קורה ?

למה הצדיק מרוויח ,כי לוקח , גוזל מרשע .

מי זה רשע וצדיק באדם אחד ?

ורשע מכין וצדיק לובש ?

באיזה יחסים הם נמצאים ?

מה העבודה הזאת של הצדיק ושל הרשע באדם ?

מה אנחנו מזלזלים ,או ,מכבדים את הרשע , מזלזלים ,או ,מכבדים את הצדיק ?

מי יותר מהם חשוב ?



שאלה : מה רשע מכין לצדיק ? אנחנו מלבישים מעיל על הגוף , אז, מה זה נקרא ,שרשע מכין גוף לצדיק ?

שאלה : מה זה נקרא לבוש, שצדיק מלביש , שמתלבש על הרשע ?


שאלה : זאת אומרת ,אם אנחנו מורידים מהצדיק את הליבוש , את המעיל , אז , בתוכי רשע ?

כן או לא ?

תלמידים : כן

רב: יופי . מה זאת אומרת ,שבאדם הראשון , שפתאום התחיל להתבייש מזה שערום היה ?

מה הוא הבדל בין אדם הראשון , שהיה ערום ולא התבייש ואחר כך נעשה ערום והתבייש ואז הבורא סידר לו לבוש , שלא יתבייש ?

מה זה היה ערום ולא התבייש ?

מה זה ערום ?

מה זה לא התבייש ? ( התשובות לא אמורות לכלול מושגי ספרות )

חוזרים לשאלה הראשונה

שאלה : מה זה נקרא שרשע מכין ?

מה מכין רשע , שאחריו צדיק חייב להלביש ?

( רב , כתגובה לתשובות של חברים ) אם רשע מכין בושה ,אז ,הוא כבר לא רשע , אולי כן ?

אז ,לצדיק לא נשאר כלום לעשות ?

שאלה : איך רשע קובע ,שהוא רשע ?

אנחנו מדברים כלפי אדם עצמו

שאלה : באיזה יחס עם הבורא נמצא רשע ?

מי מגלה לו שהוא רשע ?

שאלה : מי יותר קרוב לבורא צדיק או רשע ?

או יותר נכון : במה צדיק יותר קרוב לבורא ובמה רשע יותר קרוב לבורא ?

שאלה : במה רשע קובע ,שהוא רשע , מה היא ההבחנה , שלפי זה הוא קובע ,שהוא רשע ?

נגיד ,פרעה אומר ה' צדיק ואני רשע , אז , כבר זהו , מה צריכים עוד , אם הוא כך קובע ? ממש דרגה מאוד גבוהה ומיוחדת ואחרי זה מגיע לו להתהפך לצדיק, מה חסר לו עוד ?

נכון או לא ?

כלפי איזה הבחן אדם קובע ,שהוא רשע ?

לפי מה אני מודד ,אני צדיק או רשע ?

איפה המדידה שלי , המכשיר שאני מודד שאני רשע או צדיק ?

כלפי החברה - נכון , רק כלפי החברה . דברו על זה .

ובהתאם לזה ,מה זה נקרא צדיק , מאיפה אני לוקח את הלבוש ?

במה אני רואה ,שאני נמצא בלבוש ?


אנחנו קובעים הכל מול החברה ,אבל ,בעזרת הבורא . איפה כאן משתלבים יחד - אני , חברה ובורא ומצבים האלו - ירידות , עליות , לבושים , ערומים ?

מכאן אנחנו נבין ,למה אדם מרגיש ,שהוא ערום עכשיו אחרי חטאה ?

בגלל ,שנשמתו התחלקה להרבה נשמות , אז ,הוא הרגיש ,שהוא ערום ולפני זה הוא לא הרגיש , כי לא היה כלפי מי להרגיש ,שהוא ערום . זה לא מתגלה כלפי בורא

שאלה : האם אני יכול כל פעם לקבוע יחס שלי לבורא ,או ,זה תמיד ישאר לפי יחס שלי לחברים ?

אם כן אז ,באיזו דרגה ?
ה יכול להיות , שאני מודד כבר כלפי הבורא , היתכן ?

לחיים לאון