סיכום משיעור בוקר 25.11.2014 חלק א' ( מאמר "עשה לך רב וקנה לך חבר - א'" ) 30 דקות
"...אי לזאת, סדר העבודה הוא, שהאדם יתחיל ב"עשה לך רב", שיקבל עליו עול מלכות שמים למעלה מטעם ולמעלה מהדעת. שזה נקרא "עשיה", היינו בחינת מעשה לבד, אף על פי שאין הגוף מסכים. ואח"כ "קנה לך חבר". שענין קנין הוא, שאדם רוצה לקנות משהו, הוא צריך לוותר על דברים שכבר השיג. והוא נותן את מה שיש לו מזמן, ותמורת זה הוא קונה חפץ חדש.
וכמו כן כאן בעבודת ה'. בכדי שהאדם יגיע לדבקות ה', שהוא בחינת השתוות הצורה, מבחינת "מה הוא רחום, אף אתה רחום", נמצא, שהוא צריך לוותר הרבה ענינים שיש לו, בכדי לקנות בחינת התחברות בה'. וזהו פירוש "וקנה לך חבר".
ומטרם שהאדם "עשה לעצמו רב", היינו מלכות שמים, איך שייך לומר "וקנה לך חבר". היינו, שיתחבר עם הרב. הלא עדיין אין לו רב. אלא לאחר שעשה לעצמו רב, אז שייך לדרוש מהגוף, שיעשה ויתורים, בכדי לקנות את ההתחברות, שהוא רוצה להשפיע נחת רוח להבורא…"
העניין הוא פשוט - קודם אני צריך לבחור את המטרה , שאליה אני חייב להגיע . לבחור את המטרה ,זה נקרא ,שאני בונה לעצמי משהו גדול בעיני , שלזה אני אהיה מכוון , את זה אני חייב להשיג ( בורא , דביקות בבורא ) , משהו ,שבתחילת הדרך לפחות במילים ולא מהרגשה פנימית עדיין שיצייר לעצמו .
אחרי שיש "עשה לך רב" , זאת אומרת , עשיתי , בניתי לעצמי מטרה נעלה , חשובה , אני רוצה להגיע לזה , מוכן בשביל זה להשקיע כוחות , כל החיים , לפחות ,לעת עתה ,שאני ככה אומר לעצמי ,שבדקתי לפי השכל ורגש וכל מה שאני רואה בחיים אין דבר יותר גדול מזה ושווה .
אחרי זה ,אני חייב לראות ע"י מה אני משיג את הדבר הגדול הזה , שנקרא רב . אז , אני צריך חברים , ערבות , סביבה , לימוד , צורה , כל מה שאני צריך ,בשביל להגיע לאותה מטרה הגדולה העיני.
לכן ,שני שלבים -קודם בונים את המטרה ואחר כך האמצעי , כדי להשיגה .
"...ועוד יותר מזה. יש להבין, כפי ערך גדלותו של הרב, ממש בשיעור הזה, יש לו כח לקיים "וקנה לך חבר"..."
זאת אומרת ,להשקיע בקניית החבר , זאת אומרת ,גודל המטרה היא קןבעת לי חשיבות של האמצעים , שאז אני מוכן לבטל את עצמי , לוותר על הכל, כדי לקנות את האמצעים האלו החברים , קבוצה , מורה .
אני חייב באופן קבוע , כל הזמן לעבוד על גדלות הבורא , על הגדלות ,הדביקות , אז , לא יהיה לי קשה להגיע כל יום ללימודים , להפצה לכל מני דברים, שהם האמצעים .
אני רוצה או לא רוצה אני חייב - קנה , כי ע"י האמצעים אתה מגיע למטרה הרצוייה .
לכן ,גדלות הבורא ,זה קודם כל ,ובלי זה כל היתר נופל ואין לו שום טעם וצורך . אדם ,שלא רוצה להתכלל בחברה , להגיע לכל מני אירועים , לצאת עם חברים לכל מני פעולות , שקושרות אותו לחברה - כל זה תלוי בגדלות הבורא .
"...מטעם, לפי החשיבות שמרגיש בהרב, באותו שיעור הוא מוכן לעשות ויתורים, בכדי שיוכל להתחבר עמו. כי אז הוא מבין, שהכל כדאי לעשות, בכדי לזכות לדבקות ה'.
נמצא לפי זה, אם האדם רואה, שאין בידו להתגבר על הגוף, מטעם שהוא חושב, שהוא בעל כח קטן, היינו שהוא נולד חלש אופי, אין זה אמת. אלא מטעם, שאין הוא מרגיש גדלות הרב. זאת אומרת, שעוד אין לו חשיבות במלכות שמים. לכן בשביל דבר שלא חשוב כל כך, אין לו כח התגברות…"
ואנחנו צריכים להבין, שבורא כל הזמן נותן לנו חולשה , מסתיר את עצמו , רוצה שנגדיל אותו יותר ויותר , שנתקדם באמונה מלמעלה מהדעת , שאפילו שלא מגלים אותו וחייבים לאתר אותו בתוכנו , לצייר אותו כגדול , כיותר חשוב מהעולם הזה .
איך עוד אני יכול לייצב אותו כל כך גדול ?
זו הבעיה , אדם צריך כאן לחפש - לפי מה זה גדול הבורא ? - לפי מה שאני יכול לתאר לעצמי את הבריאה . כאן אנחנו נתקעים שוב ב"איש את רעהו יעזורו ," כי הסביבה יכולה לנפח לי גדלות הבורא ולהביא כאלו התרשמויות , שאני לא רואה אותו ,אבל ,אני מתפעל ועושה מזה עניין , שמספיק לי חומר דלק לכל החיים .
זאת אומרת , אני זקוק לחברה , כדי שע"י אני בונה לעצמי דמות הבורא הגדול על כל המשוער בעיני ואחר כך , כאשר ציירתי דמות הבורא כל כך גדול ע"י הסביבה , שהיא כל הזמן דואגת לעורר אותי , לנפח את הדמות הזאת , אז , אני פונה לחברה כדי להשיג אותו .
אני צריך חברה קודם כל ,כדי לצייר דמות הרב ואחר אני זקוק לחברה כדי להגיע דמות הבורא . זאת העבודה, שצריכה להיות כל הזמן , אין בזה הפסקות , כי אנחנו כל הזמן משתנים , הרשימות משתנות הפנימיות החצוניות , החברה כלפי ואני כלפי חברה , הדמות הבורא נעלמת ונופלת כל פעם , כי בעצמי ,בצורה טבעית ,אני לא מרגיש מציאותו וחשיבותו . כל הזמן אני צריך על זה לעבוד , בלי הפסקה .
כל היתר לימוד , הפצה וכו' כבר תוצאה מגדלות הבורא .
"... מה שאם כן בשביל דבר חשוב, כל גוף מסוגל לעשות ויתורים על דברים שהוא אוהב אותם, ולקבל את הדבר הנחוץ לו.
למשל, אדם עייף מאוד, והלך לישון בלילה, נגיד בשעה אחת עשרה. ומעוררים אותו בשעה שלוש. בטח שיגיד, שאין לו כח לקום ללמוד, משום שהוא עייף ביותר. ואם עוד מרגיש בעצמו קצת חולשה, או שמרגיש שיש לו קצת חום, בודאי אין כוחות בהגוף לקום בשעה הקבועה, שהוא רגיל לקום.
ואם אדם, שהוא עייף מאוד, ומרגיש שהוא חולה, והוא הלך לישון בשעה שתים עשרה בלילה, ובשעה אחת מעוררים אותו, ואומרים לו, שיש שריפה בחצר, ועוד מעט האש יכנס לתוך החדר שלך, מהר תקום, ותמורת היגיעה שאתה נותן עכשיו תקבל החיים שלך. אז הוא לא יגיד תירוצים, שאין לו כח, ואין לו מוח, והוא קצת חולה. אלא אפילו שהוא חולה ממש, הוא יתן את כל היגיעה בכדי לקבל החיים שלו. וודאי שהוא מטעם שישיג דבר חשוב, יש כוחות בגוף לעשות מה שביכולתו, כדי להשיג את מבוקשו.
לכן אם האדם, בזמן שהוא עובד בענין "עשה לך רב", והוא מאמין בזה שהוא "כי הם חיינו ואורך ימינו", בשיעור שמרגיש שזה הוא החיים שלו, כבר יש בהגוף מספיק כוחות, שיהיה ביכולתו להתגבר על כל המכשולים, כנ"ל בהמשל. לפיכך, כל עבודת האדם שהוא עושה, בין בתורה ובין בתפלה, צריך אז לרכז את כל עבודתו, בכדי להשיג את גדלות וחשיבות של הרב. וצריכים לתת עבודה גדולה ולהרבות בתפלה רק על דבר זה.
וזה נקרא בלשון הזהר "לאקמא שכינתא מעפרא". שפירושו הוא, להעלות את מלכות שמים, שהיא "מושפלת עד לעפר". היינו, שאין דבר חשוב נותנים בארץ, אלא דבר שאינו חשוב זורקים אותו לארץ. והיות מלכות שמים, הנקראת "שכינה", היא "מושפלת עד שאול תחתיה", לכן מובא בכל הספרים, שלפני כל עשיה רוחנית, להתפלל "לאקמא שכינתא מעפרא", שפירושו, להתפלל שמלכות שמים תהיה חשובה אצלנו, ושיהיה כדאי לתת כוחות בשבילה, שירומו אותה לחשיבותה…"
אנחנו בונים מלכות שמיים ולא שאני רואה אותה . עד כמה שאני ע"י החברה דואג לתאר לעצמי שליטה של הבורא על הכל , בהתאם לזה ,אני יכול לתת כוחות ,כדי להדבק בו . כאן מתחילה עבודה , של הדבקות לו ע"י כוח הקבלה או ע"י כוח ההשפעה .
דבקות , כקטן נדבק לגדול ואז מגיע להרגשת הבטחון , מילוי
או ההפך , הוא רוצה להדבק לגדול ,כדי לעשות נחת רוח לו , זאת אומרת ,חייב מקודם לבטל את עצמו , שהוא לא עושה את זה לצורך שלו , אלא ,כדי לעשות לו נחת רוח .
"...ובזה נבין את מה שאנו אומרים בתפילת ראש השנה "ובכן תן כבוד ה' לעמיך". ולכאורה זה קשה מאוד להבין, איך מותר להתפלל על כבוד. הלא חז"ל אמרו "מאוד מאוד הוי שפל רוח". ואיך אנו מתפללים, שה' יתן לנו כבוד.
ויש לפרש כנ"ל, שאנו מתפללים, שה' יתן כבוד ה' לעמיך. היות שאין לנו כבוד ה', אלא "עיר אלקים מושפלת עד שאול תחתיה",..."
וזה קורה כל פעם בכל מדרגה , כל רגע , שגדלות הבורא בעינינו נופלת , כדי שאנחנו ננפח ונגדיל אותה יותר
"... שזה נקרא "שכינתא בעפרא", ואין לנו את החשיבות האמיתית בענין "עשה לך רב", לכן ב"ראש השנה", שאז הזמן לקבל על עצמנו מלכות שמים, אז אנו מבקשים מה', שיתן לנו "כבוד ה' לעמיך", ש"עם ישראל" ירגישו את כבוד ה'. ואז נוכל לקיים את התורה ומצות בשלימות. …"
זה נקרא לתקן את הרצון לקבל שלנו ע"י המאור המחזיר למוטב , בכל מה שהוא מתעורר
"...לכן יש לומר "ובכן תן כבוד ה' לעמיך". זאת אומרת, שהוא יתן כבוד ה' לעם ישראל. ואין הפירוש, שיתן כבוד ישראל לעם ישראל. אלא שה' יתן כבוד ה' לעם ישראל. כי רק זה חסר לנו, שנרגיש את חשיבותו וגדלותו, את ענין הדביקות בה'. שאם יהיה לנו החשיבות הזאת, אז כל אחד ואחד יכול לתת כוחות. ואין אדם בעולם, שיאמר, שאין לו כח לקבל את החיים שלו, לכן הוא רוצה להישאר בהמות, אם הוא מרגיש, שהחיים דבר חשוב מאוד, משום שיכול להנות מהחיים.
מה שאם כן חס ושלום, אם האדם לא מרגיש טעם בהחיים, יש הרבה אנשים שבוחרים למות. מטעם שאין אדם מוכשר להרגיש יסורים בהחיים שלו, משום שזהו נגד מטרת הבריאה. היות שמטרת הבריאה היתה להטיב לנבראיו, היינו שיהנו מהחיים. …"
לכן ,נברא בנו רצון לקבל הנאה ותענוג , שאנחנו נוכל ע"י לאתר מקור התענוג האמיתי
"...לכן בזמן שהאדם אין רואה שיהיה לו טוב עכשיו, או על כל פנים אחר כך, אז הוא מאבד את עצמו לדעת, משום שאין לו מטרת החיים.
היוצא מזה, ש לא חסר לנו שום דבר, רק "עשה לך רב", שתהיה הרגשה בגדלות ה'.ואז כולם יהיו מוכשרים להגיע להמטרה, שהיא להידבק בו יתברך…"
שאלה : אני רוצה לשאול ,לגבי בניית סביבה רוחנית ,שכל הזמן מגדילה את הגדלות הבורא ? תשובה : האדם לא יכול לבד , לתאר לעצמו גדול , גדול וכו' , אלא , מתוך היסורים יכול . עד כמה שזה קשה , אבל אנחנו נתקדם מתוך היסורים . אנחנו רואים ,שבחיים שלנו גם כן כך אנחנו עושים , אבל, רצוי להתקדם ע"י זה ,שאנחנו בונים דמותו כגדול ולא גדול מתוך זה שנותן מכות ואני מכבד אותו , שלא יתן לי מכות , אלא ,מתוך זה ,שאני מתאר לעצמי ,עד כמה שהוא שולט בהכל . השליטה יכולה להיות טובה ויכולה להיות רעה , זה הכל תלוי באדם ,איך שהוא הולך להשיג את העליון .
אתה רוצה להשיג אותו בטוב - בבקשה
אם לא , אז תצטרך להשיג אותו מרע
אבל, בכל זאת ,לצייר בורא כגדול , מעל הכל ,מה שיש לך ,שאתה יכול לתאר , זה יקרה , לזה אתה תהיה חייב להגיע . וכאן זה או דרך התורה או דרך היסורים .
תלמיד : אני רוצה לשאול על הדרך התורה , שחברה מגדילה לו גלדות הבורא כל רגע . מה זאת החברה ?
רב: חברה , שכל הזמן היא רואה את עצמה בתפקיד להגדיל את הבורא העיניו כל חבר למצב ,שמושג רב ובורא ממלא לו כל האופק , כל העולם
תלמיד : איך היא עושה את זה ? אנחנו רואים שהרבה חברים לא מגיעים לשיעורים .
רב: זאת תקופה , היא חייבת להיות ולפעמים היא חוזרת כמה פעמים , אחר שנה שנתיים שוב . זה תלוי ,איך חברה מממשת את המצב הזה . זה שעכשיו לוקחים מכם את הגדלות הבורא , גדלות המטרה , גדלות העבודה שלנו ומכניסים אותכם לחיים הפרימיטיביים האלו , שאתם דואגים רק איך להרגיש מקסימום טוב בכל רגע בחיים האלו ושום דבר חוץ מזה , מעבר לזה לא רוצה לחשוב , לא יכול לחשוב , לא מסוגל לחשוב ...
זה נותנים בכוונה וזה מקום להגדיל את הבורא - כאן צריכה להיות החברה . אף אחד לא יכול לעורר את זה , אני יכול כאן לרקוד על השולחן לפניכם , אבל זה לא יתן שום התעוררות וגם כן שום מאמרים , כלום . אני לא יכול לעשות שום דבר ואף אחד , חוץ מהחברה עצמה .
או אם אתם תמשיכו כך , אז , אחר זמן רב תקבלו שוב התעוררות מלמעלה , אבל זו הדרך יסורים . זאת אומרת ,כאן ברגע זה ( בעצם בכל רגע בחיים ) אתם בוחרים - דרך יסורים או דרך תורה ? במה ?
גדול הבורא מכל העולם הזה ? - זו הדרך תורה
פחות מזה ? אז אתם בורחים לכל מני דברים יותר גדולים ממנו , זו הדרך יסורים . הוא ילמד אותכם ,בכל זאת, מי הגדול , כי הוא הגדול , אבל זו הדרך יסורים ,כמו כל העולם עכשיו לומד . ..
הקבוצה חייבת לנפח בכל אחד ואחד דמות , פנטזיה כזאת , לא ממשית . אבל ,מה שנבנה ע"י הסביבה ,הופך להיות בשבילי עובדה . הם יכולים כולם לספר לי שקר גמור ואני אקבל אותו כאמת , כי הם סובבים אותי , הם מסוגלים כך למלאות לי את הכלים . אני כלפי הסביבה לא יכול להתנגד , לא מסוגל …
תלמיד : למה אדם לא מרגיש השפעת החברה עליו ?
רב: כי , החברה לא משפעה עליו , העובדה ,שחברה לא משפיעה עליו
תלמיד : אז , מה זאת החברה ,שמשפעה על האדם ?
רב: שהיא בונה את עצמה מכוונה ,כדי להשפיע על האדם , על כל חבר . היא צריכה כך לבנות את עצמה .
אתה אומר כך : למה אני לא נופל לסביבה שהיא כבר משפיעה עלי ?
אתה נופל לכזאת סביבה , שהיא כבר משפיעה עליך , אבל עד איזו גובה . הם חשובים בעיניך בצורה טבעית , שאתה מכניע את עצמך כלפיהם ברגע ,שאתה בא אלינו , אז , אתה נכלל ,נכנס , אתה משתדל להיות כמו שהם , להתקרב אליהם .
היה דבר כזה בהתחלה ?
אחר כך נעשית יותר חכם , התחלת לעשות בקורת , התחלת לחשוב, שאני כמוהם ובזה שהתחלת לחשוב ככה ,באותו רגע, נגמרה השפעת הסביבה עליך .
מה לעשות ?
מהרגע הזו אתה צריך בצורה מלאכותית להגדיל חשיבות שלהם כלפיך , אז תתקדם .
אם אתה לא עוסק בזה , אלא ,ההפך , אני יותר גדול , יותר מבין וכו' ,אז ,מה יכול לקרות ?
בזה אדם גמור ולא יכול להתקדם
אינדקס 