סיכום משיעור בוקר 02.12.2015 חלק א' ( "מהו "מסרת גבורים ביד חלשים" בעבודה " )

"...הנה סדר העבודה. בזמן שהאדם רוצה לעשות הכל לשם שמים, היינו שהמעשים שלו יהיו בע"מ להשפיע, ולא לקבל שכר, היות שזהו נגד הטבע, מטעם שהאדם נברא ברצון לקבל לתועלת עצמו, לכן ניתן לנו עבודה, לצאת מאהבה עצמית ולעבוד רק להשפיע לטובת ה'.
ובכדי שנוכל לעבוד עבודה זו, היינו לצאת משליטת אהבה עצמית, ניתן לנו מצוה של "ואהבת לרעך כמוך", כמו שאומר רבי עקיבא, שזה "כלל גדול בתורה". וכמו שמפורש בספר "מתן תורה", שבסגולה זו נצא משליטת הרצון לקבל לעצמו, ונוכל לעבוד לתועלת ה'. ובענין "ואהבת לרעך כמוך" יש לפרש ב' פירושים:
א) כפשוטו בין אדם לחבירו,
ב) בין אדם למקום, כמאמר חז"ל (מדרש רבא, יתרו, כ"ז, א') "רעך ורע אביך אל תעזוב". רעך זה הקב"ה, כמו שכתוב "למען אחי ורעי", שמפרשים, זה הקב"ה, שקרא אותם "אחים" ו"רעים". נמצא, שענין "ואהבת לרעך כמוך", הכוונה היא "להגיע לאהוב את ה' כמוך". נמצא, שיש ב' בחינות "ואהבת לרעך כמוך":
א) צריכים לומר, בתור סגולה. כלומר, מה שצריכים לאהוב את חבירו, הוא רק שעל ידו נוכל להגיע גם כן לאהוב את ה', כמובא בספר "מתן תורה". לכן, כמו באהבת חברים, האדם כשרוצה להתדבק עם חברים, הוא בוחר לעצמו עם מי להתחבר. היינו, שהאדם בורר לעצמו חברים, הוא מחפש חברים, שיהיו בהם מעלות טובות.
כמו כן האדם, כשרוצה לאהוב את ה', האדם צריך להשתדל לראות את הגדלות וחשיבות של ה'. וזה מעורר באדם אהבת ה'. ואם אין האדם מסוגל לראות את גדלות וחשיבות הבורא, מטעם שהרע שבאדם מראה לשון הרע על הבורא, אז האדם צריך להתפלל לה', שה' יעזור לו, שיהיה בידו כח להתגבר, ולומר למעלה מהדעת "אני רוצה להאמין בגדלות וחשיבות ה', כדי שאני אוכל לאהוב אותו", כמו שכתוב "ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך". זאת אומרת, אהבת חברים היא אמצעי, שעל ידה יכולים להגיע להמטרה, שהיא אהבת ה'.
ובזה יש לפרש מה שאמרו חז"ל "טוב תורה עם דרך ארץ, שיגיעת שניהם משכחת עוון". כלומר, בזה שהאדם מתייגע בדרך ארץ, שהוא ענין עבודה בין אדם לחבירו, זוהי סגולה, שיכול לבוא לאהבת ה', הנקרא בחינת "תורה". שעיקר התורה היא, שע"י התורה מתחברים ל"הנותן התורה". שעל זה אמרו חז"ל "אמר הקב"ה, בראתי יצה"ר, בראתי תורה תבלין". כלומר, שע"י התורה, שהיא בחינת תבלין, זוכים לבחינת דביקות בה', שזהו נקרא "מחזירו למוטב".
וזהו "ע"י יגיעת שניהם משכחת עוון". היינו ע"י יגיעה בין אדם לחבירו ובין אדם למקום, שהיא ע"י יגיעה בתורה, "משכח עוון". כלומר, העוון של עץ הדעת, שמזה נמשכות העוונות, מתתקן על ידי שניהם…"

שאלה : למה קשר בין אדם לחברו ואדם למקום נקראים יגיעה בתורה ? שנקרא יגעתי ומצאתי

זאת אומרת, זה שאנחנו משתדלים להתקרב זה לזה ואנחנו רואים ,שאנחנו לא יכולים ,ואנחנו עושים את זה קודם כל בשביל להגיע לדבקות , לקשר עם הבורא ( מאהבת הבריאות לאהבת ה' ) ואז אנחנו זקוקים למאור המחזיר למוטב בקשר בינינו ,כדי לגלות מקום לגילוי בורא , כדי לעשות לו נחת רוח בזה . וכל זה נקרא ,שאנחנו עוסקים בתורה , "אורייתא וקב"ה וישראל חד הוא"
ישראל נקרא ,מי שמתייגע ע"מ להדבק בבורא
אורייתא , שע"י האור, התורה אנחנו מתקנים את הקשרים בינינו , שכל אחד מתקן את האגו שלו ואז ,נעשה קשור לאחרים
וקב"ה - מתגלה הקשר השלם ויפה בינינו , שזה נקרא גילוי בורא לנברא ובזה אנחנו עושים לו נחת רוח וכך מגיעים למטרת הבריאה

שאלה : מה עשיתי מאתמול ,כדי לקיים את התורה ?
האם עסקתי בתורה מאתמול להיום ?

שאלה : במה ציפיתי לישועה במשך אתמול ?
כתוב ,כאשר שואלים את האדם ,שמגיע לעולם הבא ,או ,לגן עדן ,או ,לא גהנום :
עסקת בתורה , ציפית לישועה ?
כנראה ,כן עסקתם בתורה , אז ,במה ציפיתם לישועה ?
עסקתי בתורה ,זאת אומרת ,האם חיזקתי קשר שלי עם חברים יותר מקודם ומשכתי את האור התורה , כדי ,שזה יתקיים - ראיתי ,שאני לא מסוגל והיית זקוק לעזרה מלמעלה ואיכשהו דרשתי , התפללתי , אולי קבלתי את המאור המחזיר למוטב וחיזקתי את הקשר בינינו,
וציפיתי לישועה ?
מה היא הישועה ?
למה ציפיתי ?
למה היית צריך לצפות ?



"...הנה הכתוב אומר (תהילים ל"ג, "רננו צדיקים") "הנה עין ה' אל יראיו, למייחלים לחסדו, להציל ממות נפשם, ולהחיותם ברעב". ויש להבין, מהו "עין ה' אל יראיו" דוקא. הלא עיני ה' משוטטות בכל. ויש להאמין, שה' משגיח על כל העולם בהשגחה פרטית, בבחינת "טוב ומטיב", ולאו דוקא אל יראיו.
ויש לפרש זה, שאין אנו מדברים מה', אלא מבחינת "ממעשיך הכרנוך". כלומר, שדוקא ה"יראיו", הם המרגישים שעין ה' משגיח על כל העולם. היינו, שרק אלו שהם יראי ה', משיגים שה' משגיח על העולם בבחינת השגחה פרטית, בבחינת טוב ומטיב. מה שאינו כן אצל כלל העולם, שעליהם שורה בחינת הסתר פנים על ההשגחה, שאינם יכולים להשיג את השגחתו יתברך, שהיא בבחינת טוב ומטיב.
וזהו כמו שכתוב בהקדמת ספר הזהר (דף קל"ח) "וכל עוד שהמקבלים לא באו לידי השלמה, שיוכלו לקבל שלימות הטבתו, שחשב עלינו במחשבת הבריאה, מוכרחה ההנהגה להיות בדרך טוב ורע".
היינו, שכל זמן שהכלי קבלה שלנו מלוכלכים עוד בקבלה עצמית, אי אפשר לראות את ההשגחה בבחינת טוב ומטיב. אלא כנ"ל, היינו מי יכול לראות את עין ה', שהשגחתו יתברך היא בבחינת טוב ומטיב, רק אלה שהם "המייחלים לחסדו". כי "חסדו" פירושו, שהם מייחלים לקבל מידת החסד מה', היינו שהם מייחלים לקבל מה' מידת השפעה, הנקראת "השתוות הצורה", המכונה "דבקות בה'".
לכן כשהם זוכים למידת השפעה, כבר הכלי קבלה שלהם אינם מלוכלכים. אז הם זוכים ל"עין ה'", היינו להרגיש שהשגחתו יתברך היא בבחינת טוב ומטיב. מה שאם כן לאנשים שאינם מייחלים להשיג את מידת החסד, היינו לכלים דהשפעה, הם נמצאים תחת שליטת טוב ורע.
אולם למי הבורא נותן את החסד, הנקרא "כלים דהשפעה", שהוא טבע שני. לא לכולם. כלומר, שיש הרבה אנשים, שמייחלים לחסדו, היינו שהבורא יתן להם את מידת החסד. אולם לאלה אנשים, שהם חושבים, שענין החסד הוא רק לבחינת תוספות, זאת אומרת, הם מחזיקים את עצמם לשלמים, אלא הם צריכים את מידת החסד, שהבורא יתן להם, שזה יהיה אצלם בחינת תוספות טובה, לאלו אנשים אין הבורא נותן להם את החסד, הנקרא "כלים דהשפעה".
וזהו מטעם, שמלמעלה נותנים רק לאלו שיש להם כלים להמילוי. זאת אומרת, אם אין חסרון אמיתי, אין באפשרות למלאות. אלא דוקא מתי אפשר למלאות את החסרון. שהאדם אינו מבקש מותרות, אלא הכרחיות, אז האדם מקבל, כי מותרות לא נקרא "חסרון".
וזה שכתוב "עין ה' אל יראיו, למייחלים לחסדו". באיזה אנשים מדברים, שמייחלים לחסדו. כלומר, לאיזה צורך הם מייחלים, שה' יתן להם את מידת החסד. זהו דוקא באלו אנשים, שמרגישים, שצריכים את מידת החסד, בכדי "להציל ממות נפשם".
היינו דוקא באלו אנשים שרוצים להגיע לדביקות ה', היינו להיות דבוקים בחיי החיים. אחרת, אם אין להם דביקות, הם מרגישים עצמם, שהם בחינת "מתים", כמו שאמרו חז"ל "רשעים בחייהם נקראים מתים", לכן הם מבקשים מהבורא שיציל אותם ממות, כי שינוי צורה מפריד אותם מחיי החיים…"

שאלה : איך אנחנו יודעים ,שמבקשים נכון ?
כבר הרבה שנים כל אחד מבקש ושום דבר לא קורה , אולי מבקשים לא נכון ?
סה"כ ,אם ברגע הראשון ביקשנו ולא קרה ,סימן ,שבקשנו לא נכון , אז , צריכים ללמוד ברגע הבא ,איך לבקש בצורה יותר נכונה , אבל, צריכים להגיע לבקשה נכונה . למה עדיין לא היגענו ?
מה לא מספיק בבקשה שלנו ?
זאת השאלה ,שצריכה להטריד אותנו .
למה אנחנו לא מקבלים תגובה ?
זאת אומרת ,הבקשה היא לא נכונה , כי למעלה האור עומד , כדי לפתוח את עצמו כלפינו ואנחנו בעצמנו לא נותנים לו להופיע . לתת להופיע זה נקרא לתת חסרון נכון ,שהאור יתגלה בתוך חסרון הזה .
מה היא הבעיה ?
למה אתמול לא הגעתי לגילוי ?
במה טעיתי בבקשתי ?

שאלה : אולי הרב לא סיפק לנו מספיק חומר והסבר , כדי שאנחנו נגיע לדרישה הנכונה ומספקת ?


"...מה שאם כן דביקות ה' הוא בחינת חיים, כמו שכתוב "ואתם, הדבקים בה' אלקיכם, חיים כולכם היום". נמצא, מה שהם מבקשים את מידת החסד, הוא מטעם, שלא רוצים להיות בחינת "רשעים בחייהם נקראים מתים". להם הבורא נותן את מידת החסד, היינו כלים דהשפעה.
וזה שכתוב "להציל ממות נפשם". היינו כנ"ל, זה שהוא מבקש מה' שיתן לו את מידת החסד, הוא מטעם "להציל ממות נפשם", זה נקרא "חסרון", שהוא כלי שיכול לקבל מילוי. מה שאם כן אלו אנשים, שהם צריכים לעזרת ה' מטעם מותרות, אין להם כלים אמיתיים, היינו חסרון אמיתי, שה' יתן להם את הכלים, מטעם "להציל ממות נפשם", אלא מטעם מותרות.
לכן הם נשארים עם הכלי קבלה, שהם דואגים רק לתועלת עצמם. והם אינם מרגישים, שיש להם כלים מלוכלכים, שאי אפשר לכנס לתוך הכלים האלו קדושה, כי קדושה ותועלת עצמו הם שני הפוכים זה לזה.
ובהאמור יוצא, שרק אלה שהם מבינים, שאם אין הם מסוגלים לעשות מעשים להשפיע, הם נפרדים מחיי החיים, והם מבקשים מה', שיתן להם את הכח דלהשפיע, שזהו טבע שני, כמו שאמר אאמו"ר זצ"ל, שכמו שהטבע הראשון, שהוא הרצון לקבל, נתן הבורא, כמו כן אי אפשר לשנות את הטבע הראשון לטבע שני, אלא זה יכול רק הבורא בעצמו.
וכמו שהיה ביציאת מצרים, שה' בעצמו הוציא אותם משליטת פרעה מלך מצרים, כמו שאמרו חז"ל (ב"הגדה של פסח") "ויוציאנו ה' ממצרים, לא על ידי מלאך, ולא ע"י שרף, ולא ע"י שליח, אלא הקב"ה בכבודו ובעצמו".
אולם מתי האדם מקבל את העזרה, שה' יוציא אותו משליטת מצרים, שהוא הרצון לקבל לעצמו. זהו דוקא בזמן שיש להאדם חסרון אמיתי כנ"ל, ולא מותרות. לכן, אם האדם רוצה להגיע לדביקות ה', אז האדם מקבל עזרה על בחינת חסרון. היינו, שירגיש, שהוא בעל חסרון. כלומר, לא שחסר לו איזו שלימות, אלא שחסרים לו חיים, מחמת שהרע שבו הוא במידה מרובה. לכן מודיעים לו מלמעלה, שהוא חוטא. כמו שכתוב בזה"ק, על מה שנאמר "או הודע אליו חטאתו". ושואל "מי הודע לו". ומשיב "הקב"ה הודע אליו, שהוא חטא".
שהפירוש הוא, שהקב"ה מראה לו את האמת, איך שהוא מרוחק מה', וממש חסרים לו חיים דקדושה. נמצא, שהאדם מבקש אז מה', שיעזור לו, ושיתן לו את הרצון להשפיע, מטעם שחסרים לו חיים. ואז, היות שכבר יש לו חסרון אמיתי, אז הקב"ה נותן לו את הרצון להשפיע, שהוא בחינת טבע שני.
ובהאמור יש לפרש מה שכתוב (ב"ועל הנסים") "ואתה ברחמיך הרבים מסרת גבורים ביד חלשים, ורבים ביד מעטים, וטמאים ביד טהורים", שזה בא להודיענו, שמטרם שהאדם בא לידי מצב, שהוא רואה, איך שהוא חלש, ורואה, איך שהרע אצלו כל כך מרובה, שאין לו שום אפשרות להתגבר, ואיך שהוא טמא, אי אפשר לקבל מילוי מלמעלה, כי עדיין אין לו כלי שלם, שיוכל לקבל את המילוי, השייך לחסרון הכלי…"

שאלה : ע"י מה אנחנו מזרזים את ההתפתחות לראות ,עד כמה שאנחנו רעים וחלשים ?
כנרא ,שזו הנקודה הקריטית , שאם אנחנו נראה את עצמנו ככה ,אז ,אנחנו נוכל לצעוק .
מה חסר לנו לראות ,עד כמה שהרע בנו הוא גדול ?
מה חסר לנו שהבקשה תתקיימנה ?
כדי שתהיה מצדנו בקשה ?

"...וזה שכתוב "כי אתם המעט מכל העמים", שפירושו כנ"ל, היינו "לא מרובכם מכל העמים חשק ה' בכם ויבחר בכם", היות "כי אתם המעט מכל העמים". היינו, שהאדם רואה, שהוא יותר גרוע מכל העולם. ודוקא במצב של שפלות, ה' בוחר בכם,..."

מה היא מלחמת המכבים ?
שחייבים בכל הכוח להשתדל להתקרב זה לזה , לדלג על היוונים שבנו , שרוצים להפריד בינינו וכמה שיותר להתקרב . ע"י המאמץ הזה ,שכמה היוונים חזקים וכמה המכבים משתדלים להיות מעליהם , ע"י זה אנחנו מזמינים המאור המחזיר למוטב . דווקא ,בפער הגדול ,בין היוונים החזקים ומעליהם המכבים החזקים .
מה זה נקרא ,שמכבים מצליחים ומביאים המאור המחזיר למוטס ?
והוא מחבר את כולם לכלי אחד
שיוונים הופך להיות לשמן , רצון לקבל
פתילה זו התנגדות שמביאים המכבים
האור נדלק כבר על פתילה ,שהיא מוצא את הכל הכוחות מהשמן
זה בעצם המצב . הבעיה שלנו זה ללכת עם המכבים , כדי לחבר את כולם ובחיבור בינינו אנחנו מושכים מאור ואז יהיה פער גדול גם בין מכבים ויוונים שבנו ( גם זה יגדל וגם זה יגדל ) , אבל, זה יגיע למצב שכבר ידלק


"... והוציא אתכם משליטת מצרים, כמו שכתוב "אני ה' אלקיכם, אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים, להיות לכם לאלקים".
הנה כתוב (במזמור שיר חנוכה) "ארוממך ה' כי דליתנו, ולא שמחת אויבי לי". ויש להבין, מי הם האויבים של דוד, שדוד אמר "ולא שמחת אויבי". ויש לפרש, כי ידוע ש"דוד" נקרא בחינת מלכות, היינו מלכות שמים, שהנבראים צריכים לקבל על עצמם עול מלכות שמים על הכוונה שלא ע"מ לקבל פרס, אלא "בגין דאיהו רב ושליט", ולא לשם תועלת עצמו.
ולדבר זה כל העולם מתנגדים, ושונאים לעשות הכל לשם שמים ולא לתועלת עצמם. לכן היות שקדושה היא כולו להשפיע, היינו לתועלת ה', כמו שכתוב "קדושים תהיו, כי קדוש אני ה'". כלומר, כמו שהבורא הוא רק משפיע להנבראים, כמו כן הנבראים צריכים להשפיע לה', כי זה נקרא "השתוות הצורה", שהיא בחינת דביקות בה'.
נמצא, כל אלו שהם רוצים לעבוד רק לתועלת עצמם ולא לשם שמים, הם נקראים "אויבי ה'", היינו אויבי מלכות שמים. והם נקראים בזה "אויבי דוד". וזה שאומר דוד "ולא שמחת אויבי לי". ובדרך כלל יש לנו לדבר רק מב' בחינות:
א) הבורא,
ב) הנבראים.
היינו, הבורא ברא את הנבראים בכדי לתת להם טוב ועונג, כמו שכתוב "רצונו להטיב לנבראיו". ואדם הראשון קודם החטא, היתה לו שלימות של בחינת הנשמה שלו, שהיה לו אז בחינת נר"ן מבי"ע, וגם נר"ן מאצילות. רק אחר החטא, היה לו הסתלקות הנר"ן שלו, ולא נשאר רק בבחינת נפש לבד.
ואז היה צריך לעשות תשובה, היינו להעלות כל הכלים שלו, שנפלו להקליפות, ושוב לחברם עם הקדושה, שהוא לחזור ולהידבק בו יתברך בבחינת בע"מ להשפיע, שזה נקרא "תשובה", כמו שכתוב בזה"ק "תשוב ה' לגבי ו'".
פירוש של ה' היא בחינת מלכות, שענינה מקבל בע"מ לקבל, וממנה נמשכות כל הנשמות. לכן מלכות נקראת "כנסת ישראל", שהיא כוללת כל הנשמות. ועל מלכות זו ניתן תיקון, לתקן אותה בע"מ להשפיע. ועבודה זו נתנה להנבראים, שע"י זה שעוסקים בתורה ומצות בע"מ להשפיע, גורמים בזה, כל אחד ואחד בשורש נשמתו, במלכות דאצילות, שתהיה בע"מ להשפיע, שע"י זה גורמים יחוד למעלה, הנקרא "יחוד קוב"ה ושכינתיה". היינו בחינת מלכות, הנקראת "שכינה", עם ז"א, הנקרא "ו' דהוי"ה". שזהו פירוש "תשובה", מה שזה"ק אומר "תשוב ה' לגבי ו'"..."

שאלה : הוא אומר "כמו שהבורא הוא רק משפיע להנבראים, כמו כן הנבראים צריכים להשפיע לה', כי זה נקרא "השתוות הצורה", שהיא בחינת דביקות בה'..." , איך אני יכול להשפיע לכוח ,שיש לו כבר הכל ?
תשובה : זה באמת נכון , אתה צודק בשאלה ומה הוא פתרון ?
אני רוצה לשאול אותכם ,אני לימדתי אותכם משהו ?

הבורא רוצה לתת לנו ואין לו שום חסרון בעצמו . מה החסרון שלו ? - להשפיע , אז ,מה אנחנו יכולים לעשות לו ? - לקבל . תקבל , אבל ,אם אתה מקבל , כדי להרגיע לו חסרון בלהשפיע , אז , אתה משפיע .
הוא מגלה בך חסרון לקבל , כדי שאתה תקבל והוא רוצה למאלות את הרצון הזה , אז , מה חסר ? כלום , אם היית מקבל ממנו ,מה שהוא רוצה לתת והיית ממלא את עצמך , היית מלא לגמרי ברצון שלך ,כמה שיש לך רצון , אבל ,בזה היית סה"כ דומם , לא היית מרגיש את עצמך , כי מעצמך לא היית לך שום פעולה , שום תנועה , אז ,היית ,כמו דומם דדומם . זאת אומרת ,היית קיים בזה ,שבורא ברא רצון ומילא אותו וברצון הזה אין כלום מעצמו ואי אפשר להגיד ,שהוא קיים , אלא ,קיים ,מפני שבורא ברא , בורא מחזיק ובורא ממלא .
כדי לעשות מהרצון הזה נברא , צריכים לגלות בו חסרון משלו ושהוא יממש חסרון שלו ובחסרון שלו יוכל להגיע לדרגת הבורא , אז ,זה נקרא להטיב לנבראיו . לכן כל הסיבוב הזה , שנברא צריך לפתח את עצמו ולהגיע לחסרן לא לקבל , אלא ,לקבל מפני שבורא רוצה לתת , בזה הוא ממלא רצון הבורא , שהוא רוצה לתת והוא פותח לעצמו את הכלים הגדולים , כדי לקבל מהבורא הכל ,מה שהוא רוצה לתת , הוא מגיע לעצמאות המלאה , ומגיע בזה ,שמקבל ,דווקא , מגיע לדרגת הבורא כי הקבלה שלו היא כהשפעה , הוא פותח את עצמו רק כדי לממש רצון הבורא , אז , מקיים בצורה כזאת ברצון לקבל ע"מ להשפיע בכל הדברים גם מצד הבורא וגם מצד הנברא ואז נקרא ,שמגיעים לדבקות . אני רוצה לקבל ,כדי לתת לו תענוג , אז , אני הופך להיות בעל הבית ( יכול לקבל ויכול לא לקבל )
תלמיד : הבורא גורם לנו חסרונות וזה העבודה ,שאנחנו צריכים לעשות
רב: הבעיה היא ,שאתה לא עומד בתנאי הזה , שאני יכול לקבל ויכול לא לקבל ומתי אני מקבל ? אם אני יכול לעשות לו בזה נחת רוח , אני אקבל ואם אני לא עושה לו נחת רוח ,אני לא מקבל . אתה לא עומד על נקודת הצמצום
תלמיד : מה הוא מצפה ,שאני יגרום לו גם כן חסרון ?
רב: הוא גורם לך חסרון להנות . החסרון הזה הוא בגובה של העולם הזה, מאוד קטן ( אוכל , מין , משפחה , כסף , כבוד , מושכלות ) כל היתר חסרונות הם כבר חסרונות לקשר עם הבורא , שאתה מגדיל את החסרון שלך כבר שאתה יכול לקבל ,כדי להשפיע לו נחת רוח ,- זה כבר חסרון מורכב , שהוא בא עם הכוונה . אלו כל החסרונות ,שנמצאים בסולם המדרגות . שם זה לא חסרון סתם : אני רוצה לקבל , לא . ולא חשוב ,כמה אתה רוצה לקבל,האמת ,שהאור ,שממלא מלכות דאין סוף - הוא ניצוץ קטן וזהו , אין יותר ,ממה שיש בעולם הזה וכל היתר רק הכוונה מדליקה , מגבירה - עם מי יש לי עסק ? כל היתר זה יחס …
בעולם הזה יש לנו רצון לקבל תענוגים מהבורא בצורה ישרה
אתה רוצה יותר מזה ?
אתה רוצה לפתח יחס אליו ?
שזה נקרא אדם , הדומה לבורא , אז , אתה צריך לפתח רצון חדש , שהוא נובע לא מגודל, אלא ,מאיכות : ממי אני מקבל ?
עם מי יש לי עסק ?
וע"י זה רצון מתפתח . ורצון בעצמו הוא לא גדול , הוא כולו רק בצורה איכותית , כמו עם התינוק , הוא מתפתח מתוך אהבה . סה"כ יש לך עם הבורא נקודה שחורה וניצוץ ,שממלא אותה ,זהו , זה נקרא עולם הזה , אבל ,על פני זה אתה בונה את האין סוף , ממש בלתי מוגבל


שאלה : מתי שהתחלנו לקרא ראיתי אנשים מחייכים כאן בעולם ואז אמרתי לעצמי ,אם אנחנו רוצים גילוי בורא , כולם צריכים להיות שמיחים , מאושרים וניסיתי לדמיין ,שחברים כבר נמצאים בעולם אין סוף וכולם עושים תפילה משותפת ,ע"מ לעשות לו נחת רוח ,ושכולנו בייחד ורב"ש מדבר איתנו ופתאום התחלתי להרגיש כל החברים בלב והרגשתי ,שכלום לא חסר , רק לדמיין ,שהתפילה הזאת כבר נענתה . אז ,רציתי לדעת ,האם זה משהו ,שאנחנו יכולים לעשות ?

תשובה : צריכים אנחנו לעבוד יחד , הבעיה היא לא מה שכל אחד מרגיש , אמנם ,שהרגשה שלך היא מאוד יפה , אבל ,הבעיה שלנו זה ,שאנחנו לא מתכוונים להתחבר פנימית , לכך ,שאין לנו כלפי רוחניות רצונות ומחשבות נבדלים , אלא ,חייבת להיות מערכת אחידה רוחנית ( בגשמיות כל אחד דורש במה שהוא עם מחלות , בעיות שלו , נטיות שלו - זה לא חשוב ) אבל , הכל מה שלמעלה מבהמה חייב להיות כאחד וכאן זו הבעיה , שכל אחד ממשיך אותו הכיוון ( אישיות ,שלו , אינדיווידואליות שלו , אני חושב ככה - אין אני , פשוט אין , ברוחניות לא קיים ) .
אז בואו ,נעשה היום תרגיל , שאין אני ברוחניות .

לחיים לאון