סיכום משיעור בוקר 08.12.2015 חלק א' ( "מהו מבול מים, בעבודה " ) 34 דקות

"...קודם כל אנו צריכים לדעת, מה זה "מבול מים" בעבודה, שהמבול הזה היה המחבל, אשר "וימח את כל היקום". ידוע, שבזמן שהאדם מתחיל לעבוד בעבודה דלהשפיע, אז הגוף טוען, מה העבודה הזאת לכם, איזה הגיון יש בזה, שאתה לא רוצה לעבוד לתועלת עצמך, הלא אתה צריך לדאוג, שאתה תהנה מהחיים, ולהשפיע נקרא, שאתה תעבוד לא בשבילך. איזה תועלת תצמח לך מזה שאתה עובד, שהבורא יהנה, מזה שאתה מקיים את התורה ומצות שלו, אשר צוה לנו ע"י משה רבינו עליו השלום. האם יתן לך שכר תמורת עבודתך, כלומר שאתה מתייגע בתורה ומצות.
על זה אתה עונה לי, שאתה רוצה לעבוד בלי שכר. איך אפשר להבין דבר כזה, לעבוד בלי שכר. הלא הוא נגד ההגיון. הלא הטבע שבו נולדנו, הוא רצון לקבל הנאה ותענוג, ואם אנו מתייגעים באיזה דבר, בטח שאנחנו מקבלים הנאה ותענוג תמורת היגיעה. אם כן הרי זהו נגד הטבע שלנו. וזה נקרא "טענת מה".
אולם יש עוד טענה, שהגוף מתנגד לעבודת ה', בזמן שהאדם אומר להגוף, שאנו צריכים להאמין בה', שהוא המשגיח ומנהיג את העולם בבחינת טוב ומטיב. אז בא להאדם הגוף, וטוען טענת פרעה, שאמר "מי ה' אשר אשמע בקולו", כלומר, שקשה לו להאמין בה'. זאת אומרת, שהוא אומר, שהוא מסוגל לעבוד לתועלת ה', אבל בתנאי, שאם הוא היה מרגיש את גדלות ה', היה מבין, שכדאי לעבוד בשבילו.
כמו שאנו רואים בגשמיות, שאם בא איזה גדול, שיש הרבה אנשים שקבעו שהוא גדול, והשכל מחייב, כדעת אלו, שאמרו שהוא גדול, בטח כמו בגשמיות האדם מסוגל לעבוד ולשמש את הגדול, בטח אם היתה לו הרגשה כזו בגדלות ה', היה גם כן יכול לעבוד ולשמש את ה'. מה שאם כן לגבי הבורא, אין לנו הרגשה כזאת, אלא, כמו שרואים, הוא בבחינת "שכינתא בגלותא",ואין שום הרגשה בגדלות ה'. אם כן איך הוא יכול לבטל את תועלת עצמו בפני תועלת ה'.
לכן ב' אלה, היינו "מי ומה", כשהם מתחברים, נעשה צירוף מים, שזהו מה שכתוב "המבול מים על הארץ,שעל ידיהם מתו". כלומר, שכל בחינת הרוחניות, הנקראת חיים, נאבדה בגלל המים הנ"ל, שהם ב' השאלות, מי ומה. פרחו מהם רוח החיים דקדושה ונשארו מתים. כמו שכתוב "רשעים בחייהם נקראים מתים". וזה נקרא מי המבול בעבודה, שבגלל המים האלה מתו בעבודה, ולא היו יכולים להמשיך בעבודת ה', מסיבת הטענות של מה ומי, כנ"ל.
וזה שכתוב בזה"ק (נח דף ע"א ובהסולם אות ר') וזה לשונו, "אמר ר' יוסי, ראה את מלאך המות, שהיה בא עם מי המבול, ועל כן נכנס אל התיבה. כלומר שהמחבל, שהוא מלאך המות, הוא בתוך הטענות של מה ומי. כנ"ל".
וענין הצלת התיבה מהמבול, בעבודה, הוא, היות שיש ענין למעלה מהדעת, שהוא בחינה, שהוא רוצה ללכת בעינים עצומות. כלומר, אף על פי שההגיון והחוש אינם מבינים, את מה שאומרים לנו חז"ל. אבל הם מקבלים עליהם את אמונת חכמים, ואומרים, שמוטל עלינו לקבל על עצמנו אמונת חכמים. כמו שכתוב "ויאמינו בה' ובמשה עבדו". ובלי אמונה, אין שום דבר להשיג ברוחניות.
ובחינה זו נקראת בחינת בינה, שהיא בחינת חסדים מכוסים, שהיא נקראת בחינת "כי חפץ חסד".שפירושו, אין הוא רוצה שום דבר להבין, ועל כל דבר הוא אומר, בטח שזהו חסד של הקב"ה, שעושה עמו. והגם שהוא לא רואה את החסדים שה' עושה עמו ועם כל העולם, מכל מקום הוא מאמין, שהקב"ה מנהיג את עולמו בהשגחה פרטית של טוב ומטיב, כמו שכתוב, "וכל מאמינים שהוא טוב לכל, הטוב ומטיב לרעים ולטובים".
וזהו חסדים מכוסים, כלומר, הגם שאינו רואה שזה יהיה חסדים, מכל מקום הוא מאמין למעלה מהדעת, ואומר "עינים להם ולא יראו". וזה נקרא "בחינת תיבה", שמי שנכנס לבחינת חסדים מכוסים, ומקבל הכל למעלה מהדעת, במקום זה אין שום שליטה להס"א, כי כל השאלות, מה שהס"א שואלת, הן יכולות לשלוט רק בתוך הדעת.
מה שאין כן למעלה מהדעת, זה השטח שייך להקדושה, כי כל השאלות הם רק לפי שכל החיצוני. מה שאם כן שכל הפנימי, שהוא בא לאחר שהאדם זכה לבחינת השתוות הצורה, שהוא זוכה אז לשכל הפנימי, שאז הוא מבין בתוך הדעת הפנימי, ואז הוא רואה, שכל מה שהשכל החיצוני הבין שהצדק אתו, לאחר שהוא זוכה לשכל הפנימי, הוא רואה, שהכל מה שהשכל החיצוני טוען, אין בזה ממש, כמו שכתב אאמו"ר זצ"ל במאמר תש"ג.
ובהאמור, "שהמחבל הנמצא בתוך מים של המבול, שהוא ממית את האדם", פירושו, שבתוך המים, שהם מי ומה, כלומר, שעם הטענות האלה הוא הורג את בני אדם. וזה שאומר הזהר "אמר ר' יוסי, ראה את מלאך המות בא עם מי המבול, ועל כן נכנס אל התיבה".
כלומר שראה, שע"י הטענות האלה, תאבד לו רוח החיים שיש לו. אז הוא נכנס לבחינת למעלה מהדעת, שהיא בחינת בינה, שהיא בחינת כי חפץ חסד, שפירושו הוא, שרוצה להיות רק משפיע ולא לקבל כלום. אלא שהוא שמח בחלקו, כמה שהוא מבין ומרגיש משהו בעבדות ה', הוא לזכיה גדולה אצלו, ואת כל הטענות, מה שהוא שמע מהמי ומה, הוא שמח בזה, שיש לו עכשיו מקום ללכת למעלה מהדעת. נמצא, שעל ידי זה הוא ניצול ממבול מים…"

שאלה : איך אנחנו יכולים להיות שמחים בזמני המבול ולהבין שבזמנים האלו ,אנחנו בונים את הכלים ?
איך אנחנו יכולים להיות שמחים וממה בימי המבול , בזמני המבול ?

"...ובהאמור נוכל לפרש מה שאומר הזה"ק (נח דף ע', ובהסולם אות קצ"ו) וזה לשונו, "כי ודאי הוא, שהאדם צריך להסתיר עצמו, שלא ייראה לפני המשחית, כשהוא שורה בעולם, כדי שלא יסתכל בו. כי כל אלו שמתראים לפניו, יש לו רשות להשחיתם"..."

יש לנו בעיה ,כאשר אנחנו אומרים גדלות הבורא , גדלות החברה , אנחנו יכולים בזה לטעות ,שהגדלות חייבת להיות גדלות הדבקות - זאת המטרה ואותה כל הזמן צריכים לברר , לעדן ולכבד , כי בכל ההגדרות אחרות ,כמו גדלות הבורא :
מי הוא הבורא? מה הוא ?
כמו בכל הדתות ואמונות ...
אנחנו מדברים מצד הכלים וכלים זו דבקות , השתוות הצורה , זו אמונה למעלה מהדעת - זו צריכה להיות המטרה ומצב המכובד
כאשר אנחנו נמצאים בירידה , כאן קיימת סכנה :
או שאנחנו נלחמים כמכבים וחוזרים לבנית הכלי ( בית המקדש הקטן שלנו ) ומכל ירידה וירידה , אם אנחנו מבחינים ירידה ,שזה כוחות דפרודה , שרוצים להרחיק בינינו , דווקא , כאשר אנחנו מרגישים פתאום , עד כמה שאנחנו אדישים , לא מרגישים זה את זה , מתרחקים , שוחכים וכו' ואז אנחנו ,או ,נלחמים נגד זה בעד היחוד , חיבור , כדי להביא את עצמנו למצב, שנוכל לגלות בו בורא , להשפיע נחת רוח לו


או ,שאנחנו לא נלחמים , לא יכולים , מסכימים עם המצב ונמצאים בחצוניות . כאן זו הנקודה ,שאנחנו אפילו רואים ביסטוריה דוגמה מאוד ברורה , שאחר כך עם ישראל לא הצליח להחזיק בזה ושהיגיע פרוד ביניהם ולא יוכלו להתגבר, ויצאו מהחיבור , מעבודה פנימית, שביניהם ,לחורבן ממש ולגלות , אבל ,בדרגות הקודמות ,שיוכלו להתחבר ,אז ,אנחנו רואים במלחמת מכבים ,איך שהתחברו
כאן אנחנו רואים גם כן ההבדל גדול ועקרוני בין עבודת ה' בחכמת הקבלה ובין יהדות .
עבודת ה' - זה להגיע לדבקות , חיבור וזה אפשרי רק בתנאי ,שמגלים את הבורא , כדי לעשות לו נחת רוח ולזה אפשר להגיע רק ע"י חיבור בינינו , רק ע"י יחוד . זאת אומרת , העקרון אחד , פשוט מאוד , פעולה אחת מאוד פשוטה
או שמתחברים ,ואז ממשיכים מתוך זה עבודת ה' , מגלים אותו בחיבור בינינו
או ,שלא נלחמים עבור החיבור , אלא , ממשיכים כרגיל עם הזרם , עם האגו המתגבר , עם כל מה שקורה . לא עושים מלחמת היחוד , מלחמת ה' ,מה שנקרא ,ואז אין לנו שום התקרבות ואחיזה בבורא , ולא יכולים לברר אותו : לא מתוך הלימוד , שיכול להיות ,שלומדים מאותם הספרים . גם אלו ,שנלחמים עבור החיבור וגם אלו שעזבו את העבודה הזאת . אז, נעשה דבר מאוד ברור -
אלו ,שנמצאים ונלחמים עבור החיבור צריכים קבוצה , צבה , הם צריכים להיות ,כמשהו שמיוחד , מחובר , עוצמתי , קשור זה לזה , אמנם ,שחושבים עליהם שהם כת , איזשהו קבוצה מיוחדת , משונה - נכון , זה כך


אלו ,שלא עוסקים בלגלות את הבורא בתוך החיבור ( שרק זה אפשר ) , הם נמצאים בדת ומזה יוצאים עוד כל מני דתות , אמונות ואז גם במקום חכמת הקבלה , במקום עבודה בחיבור ע"מ לגלות את הבורא דרך "ואהבת רעך כמוך " ואהבת את ה' אלוקיך " הם נוטים למיסטיקה , כך זה קורה .
אנחנו רואים שכל המלחמה הזאת , שאנחנו נמצאים בה , היא מלחמה עבוד החיבור , כדי שם , שם למצא חיבור ואפילו דבקות עם הבורא




"...(ובאות ר') בהסולם אומר הזהר וזה לשונו, "ועל כן ביקש הקב"ה לחפות על נח להסתירו מעין רואה, כדי להסתר מעין, מפני מי המבול, כי המים דחקו אותו אל התיבה, כלומר כי ראה את מי המבול ופחד מהם, ועל כן בא אל התיבה".
ויש להבין, איך שייך לומר לגבי מלאך המשחית, שאם נח נכנס בהתיבה, אז המלאך כבר לא רואה אותו, שהוא נמצא בהתיבה. איך אפשר להבין זאת, אם הקב"ה היה מייעץ לנח, שיכנס להתיבה, בכדי שלא יראה אותו המחבל המשחית, בטח כשהיה רואה את התיבה, מה הוא היה חושב, שזהו תיבה ריקה מבלי אנשים. הלא אפילו אם היה המחבל המשחית גשמי, היה בטח רוצה לראות מה שיש בתיבה, ובפרט מלאך, לא רואה מה שיש בתיבה. היתכן.
אלא בבחינת עבודה יש לפרש כנ"ל, "שהמחבל המשחית", הוא רואה באלו אנשים שהולכים בתוך הדעת. עמהם הוא יכול להתוכח בטענות של מי ומה כנ"ל. מה שאם כן שה' אמר, שהוא יכנס בבחינת בינה, הנקראת "עלמא דאתכסיא", שפירושה, שהוא מכוסה בפני חיצונים. כלומר, לאלו אנשים שהולכים עם שכל החיצון, המחבל יכול לראות, משום שיש להם שפה משותפת. היינו, בבחינת חיצוניות.
מה שאם כן אלו שהולכים למעלה מהדעת, הנקרא שעושים הכל מטעם אמונת ה', וע"י אמונת צדיקים, שהם נותנים ההדרכה, איך ללכת ולהגיע לדביקות בה', ולזכות לשכל הפנימי, הנקרא שכל התורה. במקום הזה נבחן, שאין להמלאך המשחית שום אמצעים לראות, היות שהראיה שלו היא בכלים דקבלה.
לכן אמרו חז"ל, "כיון שניתן רשות למשחית, שוב אינו מבחין בין טוב לרע". ופירשנו, שהכוונה היא, בזמן שניתן רשות למשחית, אפילו אלו אנשים שעוסקים בקבלה בע"מ להשפיע, שהם נקראים טובים, מכל מקום היות שעוסקים בקבלה, יכול להיות קטרוג ע"י. לכן גם הם נכנסים בבחינת בינה, שהיא כלים דהשפעה, שבהם אין שום אחיזה להס"א, שזה נקרא, "שאין המלאך המשחית יכול לראות מי שנמצא בהתיבה". כי כל אחיזה שלו הוא רק בכלים דקבלה. שם הוא יכול להשטין ולקטרג.
אבל מי שנכנס בהתיבה, היינו שהיא בחינת בינה, כלי דהשפעה, אין הס"א רואה אותם…"

שאלה : איך אנחנו בונים קבוצה כמו התיבה , כמקלט , כמבצר ?
שכל אחד יודע , בטוח , מבין ,ששם הוא יכול להסתתר , למצא כוחות , לקבל עזרה , הבראה מכל ,מה שיש לו ,וגם לתמוך בכולם ?
מה חסר לנו ,כדי שקבוצה תקבל כזה צביון ?

שאלה : מה הן החומות של המבצר ?
זה העיקר , איך אנחנו בונים אותן , מחזקים אותן , מחזיקים אותן , מטפלים בהן וכל פעם בודקים ,האם הן מסוגלות לעמוד ,כנגד אלו ,שבאים ורוצים לפרוץ ?

שאלה : המבול ומצבים האלו בדרך כלל קורים בין החברים עצמם
תשובה : וודאי , רק על זה אנחנו מתחשבים , רק מה שקורה בינינו . זאת אומרת ,דחיה של האדם מהקבוצה , אפילו לא דחיה ברורה , אלא התקררות , שמרגיש שהוא מתרחק במשהו , אין התעניינות
תלמיד : אם זה קורה בינינו בין חברים , המבול תוקף אותם ביחד
רב: מה זה אם ? חכמת הקבלה מדברת רק על זה , כי אנחנו מדברים על הכלי , שבו מתגלה הבורא , משיגים שם דבקות ,שזו חברה , אין יותר על מה לדבר , אלא , רק על החיבור בין בני אדם ,ששם מתגלה הבורא . זה נקרא שכינה ולשם צריכות להיות מכוונות עיני של כולם
תלמיד : אז ,אם המבול פורץ ,אז ,אי אפשר לעשות כלום ,כי חומות של מבצר צריכים לבנות לפני
רב: אנחנו לא בעלי בתים על מה שקורה , אתה רואה - נוח קיבל הזהרה ,על זה שיהיה מבול ומה צריך לעשות ,ואיך בדיוק לבנות אותו מבצר , את התיבה .
אנחנו גם כן בונים את התיבה שלנו , את הקבוצה שלנו . יש רק חיבור ואין חוץ מזה שום דבר .
זה ,מה שאמרתי ,בין כל הדתות , אמונות וחיים ,כנגד זה יש בניית החיבור , שבתוכו מתגלה עולם העליון , בורא וכו' ואין לאדם ,בעצם ,יותר שום עבודה
תלמיד : אז מה ,בעצם ,העצה העדינה עבורנו ,כאשר אנחנו נתקלים במבול , אפילו רואים ,שלא יכולים לעמוד בו ואיכשהו צריך להמשיך
רב: קודם כל אני לא רואה ,שיש דבר כזה בנתיים , יכול להיות שיבוא , לא נראה לי ,שהוא יבוא כמו מבול ממש , זה מקרים מיוחדים , אבל, אם יבוא ,אז ,כנרא שנהיה ערוכים לזה . לא צריכים לחשוב על זה , יש לנו עבודה תמיד לחזק את הקשר בינינו
בניית החומה , חיזוק החומה וכמה שיותר אדם מושקע ברצון של הקבוצה ( זה נקרא ,שהוא מושקע באמונה למעלה מהדעת ) , דעת הקבוצה לעומת דעתו הפרטי - זה נקרא אמונה למעלה מהדעת וכך מתקדמים .
העיקר רק לממש חיבור , חיבור יותר ויותר , אין בכל התורה ,אתם תראו ,שמלחמה רק עבור זה יהיה לך מובן כל התנך והכל ולא מדברים על שום דבר ,חוץ מזה . תפתח אחר כך המשנה וגמרא - ממש אותו דבר , רק עקרון אחד : בניית הכלי לגילוי בורא , ליחוד עם הבורא .

לחיים לאון