"...כבוד... מוה"ר... נ"י
...עם כל זה אכתוב לך, בחינת עמודי דאמצעיתא בעבודת השי"ת, שיהיה לך תמיד למטרה ימין ושמאל, כי יש הולך שעוד גרוע מיושב ובטל. והוא, המטה מהדרך, כי דרך האמת הוא קו דק מאד, שעליו פוסעים והולכים, עד שבאים להיכלא דמלכא. וכל מי שמתחיל ללכת בתחילת הקו צריך שמירה מעולה, שלא יטה לימין הקו או לשמאלו, אפילו כחוט השערה, כי אם בתחילה הנטיה היא כחוט השערה, אפילו אחר כך הולך ישר באמת, אבל כבר לא יבוא בשום אופן, להיכלא דמלכא, משום שאינו דורך על הקו האמיתי,
כזה עד"מ: והוא משל אמיתי כהלכתו.
ואבאר לך סוד עמודא דאמצעיתא; שה"ס "אורייתא וקב"ה וישראל חד הוא". כי תכלית הנשמה בבאה לגוף, שתזכה בעודה מלובשת בגוף לשוב לשרשה ולהדבק בו ית', כמ"ש: "לאהבה את ה' אלקיכם וללכת בכל דרכיו ולשמור מצותיו ולדבקה בו". הנך רואה שגמר הענין הוא "ולדבקה בו". דהיינו, כמו שהיתה טרם התלבשותה בגוף.
אבל צריכין הכנה דרבה, - שהוא ללכת בכל דרכיו, ומי יודע דרכי השי"ת? אמנם ז"ס "אורייתא שיש בה תרי"ג אורחין", שההולך עליהם סופו שיזדכך, עד שגופו לא יהווה מחיצה של ברזל בינו לבין קונו. כמ"ש: "והסירותי את לב האבן מבשרכם", ואז, יתדבק בקונו, ממש כמו שהיה דבוק טרם התלבשות נשמה בגוף.
נמצא, שיש לך שלוש בחינות: א. ישראל, הוא המייגע א"ע לשוב לשורשו. ב. הקב"ה, שהוא השורש שאליו משתוקק. ג. הוא בחינת תרי"ג אורחין דאורייתא, אשר עליהם מזכך נפשו וגופו, שה"ס התבלין, כמ"ש "בראתי יצר הרע, בראתי לו תורה תבלין".
אך באמת הני שלשה אחד הם ממש, שכן בסופו של דבר כל עובד ה', משיג אותם בבחינה אחת יחידה ומיוחדת. ומה שנראה שמחולקים לשלשה, הוא בערך הבלתי שלם בעבודת השי"ת.
ואבינך באפס מה, קצה תראה, אבל כולו לא תראה, זולת בישועתו ית' אליך: סוד הנשמה נודע, שהיא חלק אלקי ממעל, שמטרם ביאתה בגוף היא דבוקה כענף בשורש. ועיין בעץ חיים בתחילתו, שע"כ ברא השי"ת את העולמות, משום שהיה רצונו לגלות שמותיו הקדושים, "רחום וחנון" וכו', שאם לא יהיו בריות אין על מי שירחם עליהם וכו' ע"ש. והם דברים עמוקים מאד.
אמנם מעט כפי כח העט, - אשר "כל התורה כולה הם שמותיו של הקב"ה". כאמרם ז"ל. וענין ס' השגחה "שכל מה שלא נשיג לא נדעהו בשם". כמובא בספרים, אשר כל אלו השמות הם שכר הנשמות, שעל כרחה באה לגוף, שבאמצעות הגוף דוקא, מסוגלת להשיג שמותיו של הקב"ה, ולפי השגתה, כן מדת קומתה. וכללא נקוט: כל דבר רוחני, כל חיותו הוא ערך ידיעתו. שבעל חיים גשמי מרגיש את עצמו, כיון שהוא מורכב משכל וחומר. נמצא שהרגש רוחני, הוא בחינה ידועה, ושעור קומה רוחני, שעור גדלו של ידיעה, ע"ד שכתוב: "לפי שכלו יהלל איש". אבל בעל חיים יודע, ולא מרגיש כלל. והבן זה היטב.
תבין שכר הנשמות: הנשמה טרם ביאתה בגוף, היתה בחינת נקודה קטנה, הגם שהיא דבוקה בשורש כענף באילן, ונקודה זו נקראת, שורש הנשמה ועולמה. ואם לא באה לעולם הזה בגוף, לא היה לה אלא עולם שלה. כלומר, שעור חלקה בשורש.
אמנם מה שזוכה יותר ללכת בכל דרכי השי"ת, שה"ס תרי"ג אורחין דאורייתא, השבים להיות שמותיו של הקב"ה ממש, אז מתגדלת קומתה בשעור השמות האלו שהשיגה, וז"ס ש"הקב"ה מנחיל לכל צדיק וצדיק ש"י עולמות". פירוש, הנשמה נכללת מב' צדיקים: צדיק עליון, וצדיק תחתון, ע"ד התחלקות הגוף מטבור ולמעלה ומטבור ולמטה. והיא זוכה בזה בתורה, שבכתב ובתורה שבעל-פה, שהם שני פעמים ש"י שבגמטריה תר"ך, שה"ס תרי"ג מצוות דאורייתא, ושבע מצוות דרבנן.
וז"ש בע"ח: ש"לא נבראו העולמות, אלא לגלות שמותיו של הקב"ה", עש"ה ותבין. והנך רואה, כיון שירדה הנשמה להתלבש בחומר מטונף הזה, לא יכלה עוד לשוב ולהתדבק בשרשה, בבחינת עולמה עצמה, כמו שהיתה בשורשה קודם ביאתה לעולם הזה, אלא היא מחויבת להגדל קומתה "תר"ך" פעמים, כמו שהיתה מלפנים בשורש, שה"ס כל השלמות, כל הנרנח"י עד היחידה, שע"כ נקראת היחידה בשם "כתר", לרמז על מספר "תר"ך" הנ"ל.
והנך רואה שסוד תר"ך שמות הנ"ל של תרי"ג מצוות דאורייתא וז' מצוות דרבנן, הם בעצם ה' בחינות של הנשמה. דהיינו, נרנח"י, כי הכלים של הנרנח"י הם מתר"ך מצוות הנ"ל, והאורות דנרנח"י הם עצם אור תורה, שבכל מצוה ומצוה. נמצא שהתורה והנשמה הם אחד.
אבל קוב"ה ה"ס אור א"ס המלובש באור תורה שיש בתר"ך מצוות הנ"ל. והבן זה היטב, שז"ס שאמרו ז"ל: "כל התורה כולה שמותיו של הקב"ה". פירוש, שהקב"ה מהכולל, והתר"ך שמות הם פרטים וחלקים, אשר פרטים אלו, הם לפי פסיעות ומדרגות של הנשמה, אשר אינה מקבלת אורה בפעם אחת, זולת בדרך מדרגה, לאט לאט, בזא"ז.
המתבאר לך מכל זה, אשר סוף הנשמה להשיג את כל התר"ך שמות הקדושים, וקונה כל קומתה, שהם תר"ך פעמים, בכמות שהיתה מטרם ביאתה, אשר שעור קומתה נראית מתר"ך מצוות, שאור תורה מלובש בהם, וקב"ה בכללות האור תורה, הרי לך מפורש ש"אורייתא וקב"ה וישראל חד הוא" ממש.
והתבונן מאד בדברים, שאינם דרושים אלא פשט פשוט, אשר ע"ז אמרו: "הפשט לא אפשט". ואשריך אם תבין את אשר לפניך.
ונחזור לענין, אשר טרם ההשתלמות בעבודת השי"ת, נראים אורייתא וקב"ה וישראל, כמו ג' בחינות, דהיינו, שלפעמים ישתוקק להשלים את נשמתו להשיבה לשרשה, שזה בחי' ישראל, ולפעמים הוא רוצה להבין דרכי השי"ת, ורזין דאורייתא, "דמאן דלא ידע ציוויא דמארי איך יעבוד ליה", שזה בחי' אורייתא. ולפעמים משתוקק להשגת קב"ה, כלומר להדבק בו בהכרה שלמה, ומצטער רק אחר זה בעיקר, ואינו מצטער כ"כ להשגת רזין דאורייתא, וגם אינו מצטער כ"כ להשבת נשמתו לשרשה, כמו שהיתה טרם התלבשות בגוף.
לכן ההולך על הקו האמיתי בהכנה לעבדות ה', מחויב תמיד לבדוק את עצמו, אם הוא משתוקק לג' בחינות הנ"ל בשוה ממש, כי סוף מעשה משתווה לתחלתו, ואם משתוקק לבחי' אחת מהם ביותר מבחי' הב' או הג', הרי נוטה מדרך האמת הזה, והבן זה.
על כן מוטב שתאחוז את המטרה להשתוקק לציויא דמאריה, "דמאן דלא ידע אורחין דמאריה וצוויון דמאריה, שהם רזין דאורייתא, איך יעבוד ליה", שהוא מבטיח ביותר קו הממוצע בין שלושתם.
וז"ס, "פתחו לי פתח א' של תשובה כחודה של מחט, ואני פותח לכם פתחים שיהיו עגלות וקרנות נכנסות". פירוש, פתחו של מחט אינה לכניסה ויציאה, אלא להכניס בו חוט לתפירה ולעבודה, כן תשתוקק רק אחר צוויא דמאריה, לעבוד עבודה, ואז אפתח לכם פתח כפתחו של אולם. שה"ס שם המפורש בפסוק " ואולם חי אני וימלא כבוד ה' את כל ארץ"..."
יהודה ליב
שאלה : למה הוא מתכוון ,כאשר הוא כותב "ממש כמו שהיה דבוק טרם התלבשות נשמה בגוף."?
תשובה : רשימו השבור , שהוכן לנו ,כדי שאנחנו נתקן אותו ונבנה סביבו את הנשמה
תלמיד: לא הבנתי גם "ולפי השגתה, כן מדת קומתה. וכללא נקוט: כל דבר רוחני, כל חיותו הוא ערך ידיעתו."
רב: וודאי , במידה ,שאנחנו יודעים , הידיעה זה נקרא דבקות באותו מצב - זה ערך חיותו , שבו אנחנו חיים . חיות רוחנית והידיעה רוחנית זה אותו דבר
תלמיד: מה זה אומר "אבל בעל חיים יודע, ולא מרגיש כלל." מי זה הבעל חיים , אנחנו ?
רב: בעל החיים זה בעל החיים , הוא יודע ,שיש בו בתוכו ידיעות והוא עובד לפי זה , פקודות , אבל ,לא מכיר מה שעושה , איך מבצע , לא מכיר איך הוא מתנהג . כל ההבדל בין המקובל ואדם הרגיל ,שמקובל ,דווקא ,מתוך זה ,שהוא הולך למעלה מהדעת באמונה , הוא יודע ,איך שהוא הולך ופותח ומכיר את הדברים ומרגיש אותם ומי ,שלא מגלה את זה ,אז ,הוא רק בחיים הרגילים . יש גם בדרגות רוחניות דברים כאלה
תלמיד : אז ,מה הוא יודע בעל החיים הזה ולא מרגיש ?
רב: הוא לא מרגיש ,מי שמנהל אותו ולא מרגיש איך שהוא מתנהג , הוא לא מרגיש מצבים שלו האמיתיים , מה הוא עושה בחיים , אבל, כביכול ,מבין מה לעשות , כי יש לו מספיק נתונים ,כדי להתנהג בחיים שלו , לפי הרגש , שכל שלו הבהמי , לכן ,נקרא בעל החיים ( בעל חי ) ,בניגוד לאדם ,שרוצה כל הזמן להדמות לבורא
שאלה : הוא אומר "...כי דרך האמת הוא קו דק מאד, שעליו פוסעים והולכים, עד שבאים להיכלא דמלכא. וכל מי שמתחיל ללכת בתחילת הקו צריך שמירה מעולה…" , מה זה שמירה מעולה ?
תשובה : זה אומר ,שהוא דואג , שהוא באמת מתקדם נכון לקראת המטרה , שלא טועה במטרה ולא טועה בצעדים שלו לקראתה
תלמיד : "שלא יטה לימין הקו או לשמאלו" , מה זה שמאל ?
רב: ימין ושמאל נקרא ,שהוא מעדיף אחד מג' תנאים האלו על השני , ש "אורייתא וקב"ה וישראל צריכים להיות תמיד יחד , שהוא הולך כל הזמן לתוכם , יותר ויותר ולא ,כמו שנדמה לו ,לזה או לזה .
זאת אומרת ,הוא צריך לשמור לפניו צורה , שאליה הוא כל הזמן נכנס , בה הוא כל הזמן נכנס - צורה הזאת נקרא מרכז הקבוצה . אם "אורייתא וקב"ה וישראל" , אם כך הוא מבצע ,לעניין הוא לא טועה , שם הוא ממש מוצא את הבורא הנסתר , זה נקרא היכל דמלכה
תלמיד : זה נשמע ממש כמו מאויים "אפילו כחוט השערה," למה ?
רב : כן , נכון , כי אסור לך לטעות והבעיה היא ,שאם אתה טועה , אז ,איך אתה חוזר לעניין
תלמיד : מה זאת אומרת עכשיו אתה אומר ,כאשר באתה טועה ? אנחנו כל הזמן טועים
רב: אתה אפילו לא יודע , למה אתה אורמ כך ?
תלמיד : כל הדרך טועים , אני , הוא , כולנו טועים , אם לא היינו טועים ,לא היינו מגיעים לגמר התיקון , אנחנו טועים כל הזמן
רב: יש לך טעות ,שאתה הולך , אבל ,לא טעות ,שאתה טועה . מי שהולך הוא טועה
תלמיד : תסביר לי את המשפט הזה
רב: אם הולכים , אז טועים בדרך ( יכול להיות שטועים , יכול להיות שלא ) אבל ,אם לא הולכים , אז במה טועים ? לכן ,הוא אומר יותר טוב למי שעומד ולא הולך . אז יפה , יכול להיות ,שאנחנו עומדים , לפחות לא טועים , לא הסתובבנו לאיזה כיוון וחושבים ,שהכיוון הזה הוא נכון
תלמיד : זה מה שאתה אומר לי שלטעות זה דבר הנכון ?
רב: לא , ח"ו ,בשביל מה לנו לטעות ? לטעות בדברים אחרים זה כן טוב , זאת לא טעות זו בדיקה , ברור , ביקורת , אבל ,כאן זה לא .
אנחנו לא מתקדמים , כי אנחנו עדיין לא לקחנו לעצמנו את המרכז הקבוצה הנכון ,כמטרה לכולם ושרק אליה אנחנו צריכים להשתוקק , שם נמצא "אורייתא וקב"ה וישראל חד הוא" , שם זה היכל ה'
תלמיד : איך זה בקבוצה ,שאני צריך לשמור על הקו דק מאוד , מה אני עושה לא נכון ומה אני כן צריך לעשות ,כדי לשמור על הקו הזה ?
רב: הבורא הוא לא נמצא הוא לא קיים , אנחנו בונים אותו מתוך השתוקקות שלנו , מאמצים , שאנחנו כולנו רוצים להיות מחוברים יחד בתכונת "ואהבת רעך כמוך " , בהשגת המצב הזה אנחנו בונים מקום , שאין היכל גם כן מוכן לזה , אלא ,רק ישנו התנאי ,איפה שהוא נמצא - הוא נמצא כל הזמן בנקודה ש""אורייתא וקב"ה וישראל חד הוא" ,
שאם אתה ,כישראל ,רוצה להשתוקק ע"י התורה , ע"י המאור כל הזמן להיות דבוק בקבוצה , אתה בונה בזה היכל ה' ושם אתה מגלה בפנימיותו את הבורא ,שבנתיים הוא מתגלה ,קודם כתרי"ג אורות ,שעוזרים לך להגיע להיכל ה' ואחר כך הוא מתגלה ,כממלא את העולם , כממלא את היכל הזה
תלמיד : אני לא מבין למה הוא מזהיר אותי ?
רב: אם אתה חושב על העבודה רוחנית - תשתוקק להיות מחובר עם כולם יחד , בשווה , בכל התנאים שרב"ש כותב לך .
הוא אומר לך בדיוק באיזו צורה אתה לא יוצא מהמרכז, מהכיוון , מהכוונת , שמכוונת אותך בדיוק למטרה ולהתבטל כלפי הקבוצה , ולהתחבר עם כולם בשווה , לתת לכולם דוגמה , להיות יותר מחבר בדוגמה הזאת ופחות ממנו בשביל לקבל ממנו וכו' - זה הכל כדי לכוון את עצמו למטרה .
מה היא המטרה ?
- חיבור בינינו השווה , שכל פעם אנחנו מקבלים הפרעות , הוא מתחיל להתרחב לעולם שלם . בהתחלה אתה יכול להגדיר אותו כנקודה , נקודת המרכז . נגיד ,שכולם כך מרוכזים באמת ,לפי עצות הרב"ש , אז ,נקודה . אבל .אחר כך .כאשר רוצים באמת להיות באותה נקודה , כל פעם מקבלים הפרעות , שהן כביכול מוציאות אותך מהמרכז ואתה צריך להחזיר את עצמך .
איך אתה מחזיר עצמך ?
או שאתה חושב ע"י מאמצים שלך ,שזה שטויות , זו טעות , שאתה שאלת ,מה הן הטעויות ?
אלא , התיקון הנכון ,זה שאתה ע"י החברה , שהיא בערבות , בחיבור הדדי , בעזרה הדדית מחזירה כל אחד ואחד למרכז ואז החברה היא כולה , הנקודה הזאת היא גודלת , מתרחבת ולא האני ( שאני יצאתי מהמרכז וחוזר למרכז - זה שטויות , זאת טעות ,שאתה הולך כבר בכיוון אחר )
כל פעם אנחנו צריכים לראות ,איך אנחנו נמצאים במרכז החברה ומשם אנחנו הולכים , פוסעים , ,שפסיעה זה נקרא יציאה וחזרה , אבל ,ע"י קבוצה כולה , ע"י עזרה הדדית ,אני לא עושה אף פעולה לבד , כי לבד זה כבר החוצה וכך אני כל פעם מרחיב ומרחיב נקודה הזאת המרכזית יותר ויותר , עד שהיא מגיע לנפח של מדרגה ראשונה , שניה וכו' שבדרך
העיקר זה "אורייתא וקב"ה וישראל חד הוא" , אני בתוך החברה בונה את היכל ה' ,ששם בטוח מגלים אותו וכל פעם אצלי שלוש נקודות האלו אני והקבוצה , והבורא זה יתגלה כאחד
שאלה : איך לבדוק ,שאני לא עושה פעולה לבד , שיש לי תפקיד ,שאני בבית עושה מול המחשב ?
תשובה : שאתה לא עושה פעולה
תלמיד : לא ברור
רב: אני יודע ,שאני בעצמי לא עושה שום פעולה , סה"כ , זה נקרא לבדוק ,שאני לא טועה , אל תעשה שום פעולה לבד , אלא , רק ע"י כוח ,שאתה מקבל מהקבוצה
אחרת מאיפה כוחות שלך ?
מהאגו
איך אתה מקבל מהקבוצה ?
,אתה צריך להכניע את עצמך , לקבל דעתם על עצמך ,שזה נקרא אמונה למעלה מהדעת .
מה אתה משיג ?
- דבקות יתר בקבוצה , שבזה אתה מרחיב הנכס הכללי , שע"י אתה עכשיו ,כאשר קיבלת יציאה , ,כאילו שאתה חוזר , אבל ,זה שייך לכולם . בונים עכשיו מבנה משותף ואף פעם לא לבד . לבד , אז אתה יוצא לאיזה כיוון וזהו .
שאלה : מקודם אמרת, שאנחנו לא מתקדמים עדיין , כי עוד לא יצבנו לעצמנו את המרכז הקבוצה נכון ?
תשובה : נכון , זאת אומרת ,אנחנו לא נמצאים כולנו במרכז בנקודה אחת ,שממנה אפשר להפליג
תלמיד : אז מה זה מרכז הקבוצה נכון ?
רב: שכולנו מתבטלים כלפי החיבור הזה . שאין לי בחיים שלי שום דבר חוץ מהחיבור הזה : בו אני חי , בו אני מת ואין לי כלום חוץ ממנו , החיים שלי בזה .
תלמיד : דרך הכוונת מה צריכים לראות כל הזמן ?
רב: שבנקודה הזאת מרוכזת כל המציאות , כל העולם ( אני , קבוצה , בורא , כל העולמות - זה כמו בחור השחור , שם הכל נבלע ונמצא )
תלמיד : יש דרך לבדוק ,אם אנחנו נמצאים שם או לא ?
אם אנחנו עובדים לכיוון הנכון או לא ?
רב: אם אתה מרגיש ,שאתה מקבל מקבוצה תמיכה שלמה - סימן ,שאתה התבטלת כלפיהם , אז , את נמצא במרכז הזה , בנקודה השחורה הזאת
שאלה : האם אפשר לפשט לנו ג' בחינות "אורייתא וקב"ה וישראל חד הוא" ?
תשובה : אם אני מדבר על ישראל , אני מדבר על ה"אני" , עם "אני" זה לא קיים מצד אחד , מצד השני ,איך זה יכול להיות שלא קיים אני , אז , מי מבצע עבודה ?
מי מתבטל ?
מי מושך את כולם ?
ישראל זה נקרא שמבצע פעולות ,אבל, פעולות מאוד מיוחדות , שהן קשורות למציאות ( לקבוצה ! ) . אלו שמשתוקקים ל"אורייתא וקב"ה וישראל חד הוא" זה הקבוצה שלי . אותם אני צריך למצאו , זה נקרא מציאות ,שניתנת לי וחוץ ממנה אין כלום , הכל זה מדומה , חוץ מרצונות , אם ישנם כאלו עכשיו , שיכולים להתגלות לפני , שהם הרצונות ל "אורייתא וקב"ה וישראל חד הוא" ,כל היתר ,שקיים במציאות ,זה הכל לא קיים . אני מעביר את זה דרך מסנן וזה פשוט לא נמצא , כמו שכתוב "הגעתי ואין איש" , אין אף אחד . אני משתוקק לעבוד איתם וזה נקרא ישראל
אורייתא - זה המאור המחזיר למוטב , שאם אני רוצה להתחבר עם אלו אנשים , שהבורא מזמין , מביא לקבוצה לגורל הטוב ואומר קח לך , אז אני משתוקק לעבוד איתם ואז אני זקוק למאור מחזיר למוטב .
בשביל מה אני עובד איתם?
כדי להתחבר יחד ולבנות איזה רצון המשותף , שהוא מורכב מהרבה רצונות שונים ( נקודות שבלב , רשימות שונות ) .
למה אנחנו משתוקקים לזה ?
מפני שבקשר בינינו על פני הפרדות בינינו , שיהיה גם כן שוני שבכל אחד ( שאסור ח"ו לחתוך ולמחוק אותם ) ,על פניהם אנחנו בונים קשרי אהבה ,אז ,במידה שאנחנו מגיעים לשוני הגדול ( מתעוררות רשימות יותר ויותר גדולות ) על פניו אנחנו מחזיקים את הקשר בינינו יותר ויותר גדול , אז , אנחנו מגיעים למתח בין השוני הגדול וחיבור הגדול מספיק ,שזה יהיה לנו למימוש ברשימות דעביות דשורש , דא' , דב' וכו' ע"י מה ?
ע"י מאור שנקרא תורה .
אז ,ישראל זה נקרא כל הנקודות , רשימות האלו ,שמבטלות את עצמם ,כדי להגיע לחיבור ביניהם
אורייתא - זה ע"י התורה הם מגיעים לחיבור
ואז ,בעוצמת החיבור שם מתגלה האור העליון ,שנקרא קב"ה,
האור הכללי ,שברא את המציאות , שברא רצון "יש מאין" ,הוא מתגלה בכללות ,שממלא את המערכת , שהיא קשורה כוללת את הרצונות ,שבין הנקודות האלו ושמקושרים בצורה נכונה בע"מ להשפיע , בצורה הדדית שבסה"כ הכוונה שלהם לגלות השפעתם לשורש שלהם לקב"ה
אינדקס 