סיכום משיעור בוקר 01.01.2016 ( ""מהו בעבודה, ישראל שגלו - שכינה עמהם " ) 46 דקות

"...במגילה (דף כ"ט) כתוב שם וזה לשונו "תניא רבי שמעון בן יוחאי אומר, בוא וראה כמה חביבין ישראל לפני הקב"ה, שבכל מקום שגלו, שכינה עמהן, שנאמר, ושב ה' אלקיך את שבותך. והשיב, לא נאמר, אלא, ושב. מלמד, שהקב"ה שב עמהם מבין הגליות", עד כאן לשונו. ויש להבין בדרך העבודה:
א) מה נותן לנו זה בעבודה, אם השכינה גם כן בגלות. כלומר, מהי התועלת מזה, שגם השכינה היא בגלות, כמו שכתוב "חביבין ישראל לפני הקב"ה, בזה שגם השכינה היא בגלות". אם כן יש להבין, מה מוסיף לנו זה בעבודה. כלומר, מהו התיקון שאנו מוצאים מזה, שגם השכינה היא בגלות.
ב) מהו זה שאמרו חז"ל "צער השכינה, בזה שהיא בגלות". וחז"ל אמרו "אדם צריך להצטער בצער השכינה". איך אפשר לומר, שיש צער למעלה, שאנו צריכים לבקש מהקב"ה "לאקמא שכינתא מעפרא". זאת אומרת, שאנו צריכים לבקש מהקב"ה, שהוא יוקים אותה מהעפר.
ג) מהו בעבודה להבין שהשכינה מונחת בעפר, שהיא בעצמה לא יכולה לקום, אלא צריכים שהקב"ה יוקים לה.
ד) בכדי שהקב"ה יוקים לה, אנו צריכים להתפלל על זה. וכאילו בלי תפלתנו, אין הקב"ה יכול להוציא אותה מעפר.
ולהבין כל זה צריכים מקודם להבין, לאיזו בחינה אנו קוראים קוב"ה, ולאיזו בחינה אנו קוראים שכינה. אאמו"ר זצ"ל אמר פשט על מה שכתוב בזה"ק "איהו שוכן, ואיהי שכינה". שיש לדעת, מה שאנו מבחינים הרבה בחינות בעולמות העליונים, זהו רק מצד המקבלים. אבל מצד הבורא כתוב "אני הויה לא שניתי". ולפיכך מבחינים את כל העולמות לב' בחינות:
א) בורא, שהוא "השוכן". ונקרא "אור", ונקרא "המשפיע", "הנותן" ו"המחיה".
ב) המקום שהבורא הוא מגולה. כלומר, המקום שמרגישים אותו, ומשיגים אותו לפי ערך הכלי, שיש לה ההשתוות הצורה. שתיקון הזה יצא לאחר הצמצום. לפי זה יוצא, הוא אמר, שהמקום, שהשוכן מגולה, המקום הזה נקרא "שכינה". אם כן אין הם שני דברים, אלא זהו אור וכלי, אור נקרא "שוכן", והכלי, ששם מלובש האור, נקרא "שכינה".
ובהאמור לפי דבריו יש לפרש את כל ענין עבודה, שיש לפנינו בבחינת תיקון הבריאה, שהוא רק תיקון הכלים. פירוש, איך שהשפע עליון, מה שרצונו יתברך הוא להטיב לנבראיו, שהכלים יתאימו לקבל השפע, והשפע לא ילך להחיצונים. רק זו היא עבודה שלנו ולא יותר.
נמצא לפי זה, השוכן רוצה להיות מגולה, כלומר שהטוב והעונג יהיה מגולה להנבראים. ומצד המאציל אנו מיחסים רק בחינת משפיע ונותן, כי זו היתה מטרת הבריאה.
אבל מצד התחתונים, שהכלי, ששם צריך להיות מגולה את הטוב והעונג, הואיל שחשקה בהשתוות הצורה לשורשו, כלומר שתהיה משפיע כמו השורש, לכן אמרה, שהיא לא רוצה לקבל בעל מנת לקבל. ועל זה עשתה צמצום.
ורק בזמן שתהיה היכולת לכוון בעמ"נ להשפיע, אז הכלי תקבל את הטוב ועונג. וזה נעשה בעולמות עליונים, שהם נקראים בחינת "השורשים להנשמות", כלומר שגם הנשמות לא יקבלו את השפע, אלא בתנאים כאלו, הנקראים "בעמ"נ להשפיע". זהו גורם עיכוב, שלא יכול להתגלות את הטוב והעונג, עד שהתחתונים יהיו ראויים לקבל השפע.
ובהאמור יוצא, שהמקום, שהשוכן צריך להיות מגולה, ואם אין התחתונים נותנים את המקום הזה, כי אין בכוחם לתת הכוונה על המתנה, מה שהשוכן יתן, שהקבלה תהיה בעמ"נ להשפיע, נמצא, שזה נקרא "צער השכינה". כלומר, שאין הקב"ה יכול להשפיע את הטוב והעונג כרצונו יתברך, שרצונו הוא להטיב לנבראיו.
נמצא, "צער השכינה" פירושו, שיש צער להקב"ה, שהוא לא יכול לגלות את הטוב והעונג, מסיבת שאין הנבראים נותנים את המקום המוכשר לקבל. כי אם יתן להם את הטוב והעונג, הכל ילך להס"א. אי לזאת נמצא, שאינו יכול להשפיע את הטוב כמו שהוא חפץ.
ובזה נבין, שהאדם צריך להצטער על צער השכינה. ושאלנו, מדוע אין הקב"ה מקים אותה מעפרא, אלא הוא צריך שהתחתונים יכוונו במעשיהם, כלומר מה שהם עושים, שהכל הוא צריך להיות על הכוונה "לאקמא שכינתא מעפרא".
והתשובה היא, כי כל מה שהקב"ה נותן, הכל הוא טוב ועונג, שזהו מטרתו להטיב לנבראיו. מה שאם כן "לאוקים השכינה מעפרא", כלומר שיהיה בידי הקב"ה ליתן שפע, והשפע לא ילך להס"א, זה יכול להיות רק בזמן שאין התחתונים רוצים לקבל לתועלת עצמם, אלא בעמ"נ להשפיע.
וזה שייך לעבודת האדם ולא להבורא. להבורא שייך לתת. מה שאם כן לא לתת, לא שייך להבורא, אלא להנבראים. כלומר, שאין הנבראים רוצים לקבל לעצמם, אלא בתנאי בעמ"נ להשפיע. וזהו כמו שאמרו חז"ל "הכל בידי שמים, חוץ מיראת שמים".
ופירש אאמו"ר זצ"ל "הכל הקב"ה נותן". הכוונה היא "הכל", היינו כל השפעות טובות הבורא נותן. ו"יראת שמים", שהוא שלא לקבל לתועלת עצמו, זה רק האדם צריך לעשות. לכן על האדם מוטל לתקן את עצמו, בכדי שיהא בידו של הקב"ה לתת את הטוב והעונג.
נמצא בזה, מה שהאדם עובד לתועלת ה', נשאלת השאלה, איזו תועלת, כלומר מה חסר להבורא, שאנו צריכים לעבוד לתועלת הבורא, שהקב"ה מקבל מעבודת האדם. יכולים לומר רק דבר אחד, היינו מקום, שיהא בידו להשפיע שם את הטוב והעונג, מה שהיה ברצונו בעת בריאת העולם, שהוא להטיב לנבראיו.
אי לזאת, כשאנו אומרים "צער השכינה", הכוונה על זה שאין הקב"ה יכול לגלות להם את הטוב ועונג. נמצא, שיש כביכול צער על מה שהוא לא יכול להטיב להנבראים. וזה נקרא "צער השכינה", צער שאינו יכול להשפיע לתוך הכלים, כנ"ל, שהכלים נקראים "שכינה", ששם שורה השוכן.
והסיבה, שצריכים לכוון בכל מעשינו לצער השכינה, הוא, היות שאנו צריכים להגיע לידי השתוות הצורה, הנקרא "בעמ"נ להשפיע ולא לקבל לתועלת עצמו". וזה כלל, שאין האדם יכול לעבוד ללא מטרה. אם כן האדם צריך לשום לעיניו, מה הוא רוצה עם היגיעה שלו. כלומר, מה הוא רוצה לקנות בחיים, שידע אם הוא ישיג את הדבר, הוא יהיה אדם המאושר בעולם.
לכן אומרים לו, שאין דבר יותר גדול ויותר חשוב, מזה שהוא ימלא את רצון הבורא ולא הרצון לקבל לעצמו. ואז האדם צריך לדעת, מה חסר בבית המלך, שהוא יכול למלאות את החסרון הזה. כלומר, מה אפשר לומר שיש להבורא צער, שחסר לו את דבר הזה. שאם יתנו לו, תהיה שמחה לפניו.
על זה באה התשובה, שהאדם צריך להצטער על צער השכינה, כנ"ל, שיש צער להבורא כביכול, בזה שהוא לא יכול להשפיע טוב ועונג להנבראים, כנ"ל במשל המדרש, שאומר, שזה דומה למלך, שיש לו מגדול מלא כל טוב ואין לו אורחים.
ולהבין את משל המדרש יכול לומר משל, שזה דומה לאדם, שעשה חתונה לבנו, והזמין באיזה אולם חמש מאות מנות, ואף אחד לא בא מאיזו סיבה שהיא. ובקושי קיבץ מנין להחופה. איזה צער האדם מרגיש, בזה שיש לו חמש מאות מנות עבור הקהל, והקהל לא בא. ועל סיבה זו צריך האדם לעבוד, לזכות לעשות נחת רוח להבורא, בזה שהוא מקבל ממנו טוב ועונג. והאדם שהגיע לדרגה זו, הוא האדם המאושר בעולם.
מה שאם כן, אם האדם מקיים תו"מ בעמ"נ, שהקב"ה ישפיע לו טוב להכלי קבלה, בעמ"נ שהוא רוצה להנות עצמו, האדם הזה מרוחק מהשפע. כי השפע עליון יכול לבוא רק בכלים דהשפעה. לכן צריכה להיות הסיבה, מה שהוא מקיים תו"מ, הוא מטעם, שע"י זה הוא יהיה בין האנשים שרוצים להנות את הבורא, כנ"ל בהמשל.
אבל היות שהאדם נולד בכלי של קבלה עצמית, ואיך אפשר לשנות את הטבע, ולומר שהוא לא דואג עבור עצמו לשום דבר, רק מה כואב לאדם, שהוא מצטער, זהו רק צער השכינה, שפירושו כנ"ל, מה שיש כביכול צער למעלה, בזה שאינו יכול למלאות רצונו.
כלומר, היות שרצונו יתברך הוא להטיב, ואינו יכול להוציא הטבה זו לפועל, כי אין להנבראים כלים מוכשרים שיוכלו לקבלו, והיות שע"י קיום תו"מ יהיה מסוגל לעשות כלים מוכשרים, כמו שאמרו חז"ל "בראתי יצה"ר, בראתי תורה תבלין", זוהי הסיבה שהוא עובד בכל כוחו לקיים תו"מ, שע"י הקיום של תו"מ הוא יצא מאהבה עצמית ויזכה לכלים דהשפעה. ואז יהיה ביכולתו לעשות נחת רוח ליוצר, שהוא מקבל ממנו את הטוב והעונג.
ובזה נבין שאלה הב'. מה שייך לומר, שיש צער וחסרון למעלה. התשובה היא, היות שהוא רוצה לתת להנבראים כל טוב, ואין הנבראים מסוגלים לקבל, מפאת שינוי צורה. וזה שהוא לא יכול לתת להמקום, שצריך להיות מגולה השוכן, שנקרא "שכינה", זה נקרא "צער השכינה". פירוש, צער, שלא יכול להיות מקום להשראת השוכן. ששכינה נקרא הכלי, ששם מגולה האור.
ובהאמור נבין את השאלה הג', ששאלנו, מהי בעבודה, שהשכינה מונחת בעפר. והקב"ה צריך, שרק הנבראים יכולים לאוקים אותה מעפר, כאילו כביכול הוא בעצמו לא יכול.
ובהנ"ל יש לפרש, היות המקום, שהשוכן יכול להיות מגולה, הוא שיש בהכלי הכוונה דעמ"נ להשפיע. ואצל הנבראים, שנולדו עם הרצון לקבל לעצמו, המקום דלהשפיע נקרא "טעם עפר", מסיבת שהיא נגד הטבע שלהם, לכן כל פעם שהם רוצים לעשות על הכוונה בעמ"נ להשפיע, הם מרגישים בזה טעם עפר, מטעם שענין להשפיע הוא נגד הטבע כנ"ל. לכן מוטל על הנבראים, שהם יעשו מעשים וסגולות, שיוכלו לתקן את המקום, שיהיה מוכשר לקבל את הטוב ועונג.
לכן כשמדברים בתיקון הכלים, כלומר שהתחתון צריך לתקן עצמו, שיהיה מוכשר לקבל. וזהו לפי הכלל, כל אחד צריך לראות, שהוא יהיה בסדר, ושיוכל לעשות מעשים, מה שהוא צריך לעשות. לכן מה שהמשפיע צריך לעשות שייך להמשפיע, ומה שהמקבל צריך לעשות שייך להמקבל. כלומר, שהמקבל צריך להשתדל, שיהיה לו כלים מוכשרים, דהיינו שהקליפות לא יקחו ממנו מה שהוא יקבל. זאת אומרת, שהמקבל צריך להשתדל, שיוכל לכוון בעת הקבלה, הכוונה דלהשפיע, אחרת אין אור העליון יכול להגיע להכלים האלו, מסיבת שינוי צורה. לכן מוטל זה על התחתון, לאוקים מידת השפעה, בכדי לקבל השפעה עליונה.
ובהאמור נבאר עתה מה ששאלנו, מהו הרווח מזה שאמרו חז"ל "ישראל שגלו, שכינה עמהם" בעבודה. הנה חז"ל אמרו (תנחומא, נצבים א') "ישראל, כשהיסורין באים עליהם, הן נכנעין ומתפללין. אבל אומות העולם, מבעטין בהן ואין מזכירין שמו של הקב"ה".
ויש לפרש זה על דרך העבודה. בדרך עבודה נקרא יסורים, בזמן שהאדם בא במצב של ירידה. והיסורים שלו, הם במה שאינו לו טעם וחיות בתו"מ, וכל העולם חשך בעדו, ואינו מוצא שום מרגוע לנפשו.
ומתחיל להסתכל על העבר, כלומר מהי הסיבה, שבא לידי מצב של שפלות, והוא לא מוציא בעצמו שום דבר, במה לתלות הירידה הזו. ועוד יותר מזה קשה לו להבין, מדוע מטרם שנכנס לעבודה דלהשפיע, היה מרגיש, שהוא נמצא בעולם שכולו טוב, ועבודה גדולה היתה לו לקיים מה שאמרו חז"ל "מאוד מאוד הוי שפל רוח".
ועכשיו הוא רואה, שהוא יותר גרוע מכל העולם, בזה שהוא רואה, שכל העולם חיים ונהנין מזה שהם עוסקים בתו"מ. וכשהם מתפללים, כל מילה ומילה שהם מוציאים מפה, הם מרגישים שעושה רושם למעלה. ומזה שהם מאמינים, שעושים רושם למעלה, עושה דבר זה רושם למטה. כלומר, שכל אחד מרגיש בלבו, שעשה היום דבר גדול, בזה שהוא היה מתפלל או שלומד תורה. ועל דרך זה הוא מוסיף והולך כל יום ויום.
מה שאין כן הוא רואה עצמו, שהוא גרוע מכל העולם, היות שכל העולם חשך בעדו. זאת אומרת, שהשמש שמאיר להעולם, אינו מאירה לו, ואינו רואה לעצמו זכות קיום בעולם. והאדם עומד במצב הזה בפני הדילמה:
• או לומר שהוא בחינת ישראל. והוא מאמין בה', שהכל הוא בהשגחתו יתברך. כלומר, שהמצב, שבו הוא נמצא עכשיו, הקב"ה שלח לו את הירידה זו. והיסורים, מה שהוא נמצא במצב של שפלות, הכל בא ממנו יתברך. זאת אומרת, שבטח הקב"ה רצה שהוא יעלה בדרגה, שלא ישאר במצב, שכל עבודתו תהיה לתועלת עצמו, שבזה הוא נפרד מדביקות ה'.
אלא שה' רוצה, שהאדם יראה את מצבו האמיתי, איך שהוא מרוחק מלעבוד לתועלת ה'. ומשום זה ה' לקח ממנו את הטעם, שהיה מרגיש בשלא לשמה. ולכן הוא נשאר בלי חיים. נמצא, שהקב"ה מטפל בו ורוצה להכניס אותו בקדושה.
ולכן מוטל עליו עכשיו להתפלל לה', שיעזור לו. היות שיש לו עכשיו צורך לעזרתו יתברך. אחרת הוא רואה, שהוא אבוד מכל וכל. וזה נבחן, שהשיג עתה כלי וצורך לעזרת ה'..."


שאלה ( חבר ) : מה אנחנו יכולים לקחת לקליפות ,אם כלי לא מתוקן ?
תשובה : אם כלי לא מתוקן ,אז ,זה נקרא קליפה , או ,קליפה ,או קדושה ,אין באמצע . מי זה אנחנו , יכולים לקחת,לא יכולים לקחת - אני לא מבין את המצב הזה , שאתה מתאר

שאלה ( חבר ) : רב"ש כותב על צער השכינה , אנחנו לומדים ,שאנחנו משיגים הכל מתוך השגה , השכינה היא מושלמת והשוכן הוא מושלם, למה זה צריך לצייר אותו ,שאנחנו לא בסדר , מאיפה זה באה התחושה של רב"ש ?
מעל הדעת אני יכול לקבל את זה , אבל ,איך אפשר להסביר את זה , לצייר ,שאנחנו לא בסדר ?

שאלה ( חבר ) : עם ישראל קיבל את הפנס הזה בידיו , עם ישראל לא יודע להפעיל את הפנס הזה , ללחוץ על הכפתור ,שנקרא חיבור , מצד שני ,עם ישראל צריך להעביר את הסחורה הזאת לכל אומות העולם והאומות העולם עכשיו מסתכלות על עם ישראל ,כעל עטלף השותה דם , כך ,שבסופו של היום אני מבקש מהעיוור להסביר צבעים של הקשת .
איך אפשר לפתור את המסימה הזאת ,הבלתי אפשרית ?
שאלה ( חבר ) : איך יכול להיות ,שאור שהתקרב לכלי הולך לס"א ולא בעצם עושה תיקון בכלי ?
תשובה : אור שמתקרב לכלי , זה כלי שמקרב אותו . עכשיו ,השאלה היא ,זה שכלי מקרב את האור , שמשתדל להיות באותה תכונה של האור , אז ,יכול להיות ,שמזה הכלי מרגיש את עצמו , שהוא נמצא במצב יותר גרוע
תלמיד : אבל ,כתוב שהוא הולך לס"א , מה זה אומר ?
זה שאני מרגיש גרוע את זה אני יכול להבין
רב: אז אתה מגלה ,שאתה נמצא בס"א . ישנם שלושה מצבים : קדושה , קליפה ,או ניטראלי ( קליפת נוגה ) , שזה מצב ,שעדיין לא ברור לאדם והוא מברר אותו ,או לכאן ,או לכאן ,
בעצם ,יש שני מצבים ,או קדושה ,או קליפה ומצב באמצע אדם צריך לבנות , הוא לא נמצא מין הסתם כך - הוא צריך לבנות אותו ואז , כאשר הוא יעמוד באמצע , אז ,הוא מתחיל לבדר , לברר את הכלים שלו

שאלה : הוא עושה הבחנה בין שוכן ומאציל , מה הבדל ביניהם ?
תשובה : אני רואה כאן בלבול כללי בהגדרות :
מי זו שכינה ? - סה"כ כל הכלים שלנו , המחוברים יחד בצורה נכונה , טובה , היחוד , בחיבור ביניהם ,הם סה"כ נקראים שכינה .
מה שמתגלה שם מתגלה השוכן או הבורא . כל אחד מאיתנו הוא חלק מהשכינה , שמתחברים יחד כולנו ( לפחות מידה שלמה ,שזה נקרא עשירייה ) ,אז ,כבר יכולים לגלות את הבורא . בכמה שמתחברים יותר בכמות ובאיכות , מגלים בורא יותר , את האור העליון ( נפש , רוח , נשמה , חיה , יחידה ) ,לפי עוצמה .
כל מה שאנחנו לומדים , אנחנו לומדים מהשכינה ( שוכן אנחנו משיגים בתוך השכינה , זו התפעלות בתוך השכינה ,ממה שנמצא בה , שזה נקרא שוכן , אנחנו קוראים אותו שוכן ,... לכן זה בו-רא) . לכן ,כאשר אנחנו מדברים על הבורא , אנחנו מדברים על התפעלות שלנו ולא מה שהוא , אלא ,מה שאנחנו מתפעלים כלפיו , ש"הוא" אנחנו לא משיגים ,אלא ,רק התפעלות שלנו . לכן ,אנחנו מדברים על התכונות שלנו ( צוחק , כועס , מתרחק , מתקרב , עוזב אותנו וכו' ) - זה נקרא דברה תורה בלשון בני אדם , כי תורה זה האור ואנחנו מדברים על האור ,שנמצא כבר בתוך הכלי - איך הכלי מתפעל מהאור .
עכשיו , כאשר אנחנו אומרים הבורא סובל , השכינה סובלת - אנחנו מדברים הכל מתוך התפעלות שלנו , זה צריכים לקחת בחשבון
מאציל - זה שאנחנו לא משיגים אף פעם , זה השורש הקדום שלנו ,שאור בא ממנו ( מאציל זה לא אור ) והאור הזה עם הרצון לקבל בתוכו ,שניהם קיימים ומתחילים לפתח את הבריאה . המאציל זה שורש עליון , אנחנו לא משיגים ,אלא, רק אומרים ,שיש משהו ,שקודם להאור ולרצון
תלמיד : בהמשך הוא אומר ,שצריכים לעשות מעשים וסגולות , מה זה סגולות ?
רב: זה אותו דבר , רק מעשים זה מה שאני מבין ,מה שאני עושה , סגולות מה שאני שומע ,מה שצריכים לעשות ואני עושה
ס"א זה צד אחר . יש בורא רצון להשפיע , זאת אומרת , לגרום טוב למשהו , למישהו ,ויש ס"א רצון לקבל,שדואג לעצמו ובהתאם לזה רוצה לגרום רע למישהו . יש כלי מתוקן ,שאני בזה עושה נחת רוח לכולם ודרכם לבורא ( כי זו המערכת )
תלמיד : אם אין לי כלי מתוקן ,אז ,למעשה זה כל הזמן ס"א
רב: כן , אבל יש דרגות בזה , אנחנו לא יכול להגיד על האדם שהוא ס"א , מה הוא מבין ומה הוא עושה ?
אנחנו מתחילים לספור כלים דקדושה וגם כלים דטומאה , אנחנו מתחילים לספור מדרגה ,שמבינים לפחות ,מה שהם עושים ואיפה שהם נמצאים


שאלה : כתוב "שהוא שלא לקבל לתועלת עצמו, זה רק האדם צריך לעשות.לכן על האדם מוטל לתקן את עצמו, בכדי שיהא בידו של הקב"ה לתת את הטוב והעונג… ,"הכל בידי שמים, חוץ מיראת שמים".
" יראת שמיים זה לא מסך ?
תשובה : יראת שמיים זאת תכונה מיוחדת ,שהכלי קונה , שזה מתבטא במסך , בצמצום , בכל מני פעולות נגד רצון של עצמו , אבל ,זה לא מסך ולא צמצום . זאת התכונה ,שמולידה צמצום או מסך , זו הרגשה , מחשבה . יראת שמיים ,כאשר אני מגיע למצב ,שאני מפחד מזה ,שאני לא יוכל להשפיע לבורא , שאני לא אוכל לקיים את התנאי הזה של השתוות הצורה , התקרבות אליו , להיות כל הזמן קשור אליו , לחשוב עליו , כמו שהוא עלי , שאני דרך השפעה לזולת לא יכול להגיע אליו - כל מני כאלו נטיות הן נקראות יראת שמיים . הן מולידות בי צמצום , מסך , אור חוזר , פעולות השפעה שונות
תלמיד : זאת אומרת ,בתוך רצון שלי אני לא רוצה שתהיה לי היראת שמיים הזאת , כי אני רוצה רק לקבל ?
רב: וודאי ,שאין יראת שמיים , זאת תכונה מאוד מאוד מיוחדת , אמנם זו תכונה הראשונה ,שאנחנו צריכים לקנות , שאנחנו מצפים ,שהאור עליון יביא לנו , היא גדולה מאוד , אתה לא רואה אנשים ,שיש להם יראת שמיים , אתה לא מכיר כאלו אנשים
תלמיד : איך לרכוש את זה ,כי רק את זה צריכים לעשות
רב: רק ע"י מאור המחזיר למוטב
תלמיד : אבל ,כתוב שזה ( יראת שמיים ) בא מלמטה
רב: לא , לא . שום דבר לא יכול לבוא מאיתנו , אתה צריך לעשות פעולות , כלום . נותנים לך הזדמנות , אתה כבר נמצא במצב, שאור העליון מטפל בך , אתה נמצא כאן הוא הביא אותך לכאן . אתה כבר בטיפול , אתה לא עושה כלום , מכל הנתונים ,שאור העליון מייצב בך , אתה צריך לבחור אותם ,שיביאו אותך ליראת שמיים . ע"י מה ?
ע"י זה שאתה מגביר את האור העליון . סה"כ אנחנו לא יודעים הרבה בדרך . אני יודע ,איך אני צריך להתקדם ע"י זה ,שאני מגביר את הקשר שלי עם החברים , לפי הכללים שמקובלים כתבו לי
להכניע את עצמי כלפי קבוצה
להתחבר איתם
להשפיע עליהם יותר
להיות שווים וכו'
כמה שאני משתדל לממש את היחס שלי לקבוצה , אני בזה מגביר ערבות , בהתאם לזה אור העליון משפיע עלי יותר והוא עושה בי כל התיקונים .
התיקון הראשון ,שאני מתחיל להרגיש מאור העליון - זה נקרא יראת שמיים . לאורך כל הדרך אנחנו מדברים רק על המידת יראת שמיים ,שיש באדם ( שהוא עושה צמצום א' , עושה מסך , אור חוזר , ומוכן להשפיע ע"מ להשפיע , לקבל ע"מ להשפיע - כל זה ,לפי מידת יראת שמיים , מה שיש בו )
תלמיד : למה כתוב בצורה כזאת "הכל בידי שמים, חוץ מיראת שמים". ?
רב: כי יראת שמיים תלויה במאמץ של האדם , שרוצה להשיג השפעת האור העליון , שיביא לו את היראה

שאלה : האם צער השכינה זה אחד מהתנאים לכניסה לרוחניות ? או שזה רק אחר כך מגיעים לאותה דרגה ?
תשובה : זה לא פשוט להגיע לצער השכינה , במידה ,שאתה משתתף עם החברים ואתה מתחיל להרגיש ,עד כמה שהם תלויים בך וכמה שאתה חייב להם , כמה שאתם נמצאים בכלי אחד , עד כמה שזה לא אתם ,אלא ,זה הופך להיות למשהו משותף , אז , מתוך המשותף הזה ,כאשר אתה מרגיש צער , שאתה לא מספיק משפיע על החברים , מתוך הרגשה הזאת ויחס כזה , אתה מגיע למצב ,שיש לך ,פתאום ,הרגשת הכלי הזה הכללי , שתלוי בך ומתוך זה בא אליך צער השכינה . אתה מברר את זה אף ורק מתוך הכלי הכללי ולא יכול להיות שום דבר אחר …( הכל מושג , מוסבר רק דרך כלים )
נגיד , אני נמצא עכשיו בהתפעלות ( ברוגז , שמחה ) , איך אני יכול לממש את זה ?
אני צריך להגיד לך ,באיזה רצונות אני עכשיו נמצא ?
איזו מידת התפעלות יש לי ברצונות ?
איזו תדירות , חשמל עובר בהם ?
איזו עוצמת התקבצות , התרחבות יש בהם ?
זאת אומרת, פרמטרים פיזיים , מצד הכלים , מצד החומר ומתוך זה אתה יכול להבין ,במה אני נמצא . אם אתה מפרמט רצון לקבל שלך ,לפי אותה תורת האותיות , כלים ( כמו בתפילות ) , אז , אתה מבין על מה ( מקובלים ) הם כותבים , אתה מרגיש על מה הם כותבים …
אני בדרך כלל נותן דוגמה ,כמו מוזיקאי שרואה את תווים , אז הוא שר את התווים , הוא יכול לנגן , הוא יכול לשיר במקום ניגון ואז הוא רואה , בשבילו תווים האלו זה רגשות , אבל ,בעצם, זה לא רגשות , זה רק כתוב ,מה אתה צריך לבצע
...בשביל למסור אחד לשני אתה מעביר קוד , התפעלות של הכלים , ככה אנחנו עובדים , כי רצון בעצמו אני לא יודע מה זה , אפילו רצון של עצמי
תלמיד : אז ,מתוך התעסקות עם הכלים ,פתאום ,מתחיל להיות צער שלו , איך מגיעים למה הוא מרגיש ?
רב: כי אנחנו מסדרים מערכת , שהיא מתחילה לקלוט את הכלים , לסדר את עצמה לפי הכלים ובתוך כלים אנחנו שומעים את הניגון . אנחנו מתחברים כולנו יחד ...אז ,החיבור שלנו הוא מתחיל להיות ככלי ניגון ואז בו , לפי עוצמת החיבור בינינו ,אנחנו מתחילים לשמוע את הניגון , להרגיש את הניגון . אנחנו בעצמנו חלקי אותו כלי , המלכות , השכינה , לכן ,זה נקרא חכמת הקבלה , חכמת הקליטה : איך לעשות מעצמנו כאלו כלים , שאנחנו בהם מתחילים להרגיש , לשמוע ואם לא נעשים יחד כאחד ,אז, אין לי כלי .
חייבים להיות כל התכונות יחד , מחוברות נכון זה מסדר אור העליון ואז אנחנו שומעים , מרגישים ...

תודה לאון לחיים!!!!

לחיים לאון