סיכום משיעור בוקר 07.01.2016 חלק א' ( "מהו "הנסתרות לה' אלקינו" בעבודה " ) 35 דקות

"...ידוע, שיש בקיום תו"מ בחינת מעשה ובחינת כוונה. "מעשה" נקרא, שהאדם צריך לקיים תו"מ בכל פרטיה ודקדוקיה, ותמורת זה האדם צריך להאמין, שיקבל שכר. וזהו כמו שאומר הרמב"ם בסוף "הלכות תשובה" וזה לשונו "לפיכך כשמלמדין את הקטנים, ואת הנשים, וכלל עמי הארץ, אין מלמדין אותן, אלא לעבוד מיראה, וכדי לקבל שכר, עד שתרבה דעתן, ויתחכמו חכמה יתירה, מגלים להם רז זה מעט מעט".
נמצא, שהם מסתכלים על המעשה מצות, שהוא לטובת העוסקים בהם. וזה נקרא " חלק הנגלה שבעבודה". כלומר, שהאדם יכול לראות את המעשים שלו, אם הם בסדר. וגם אדם אחר, כשהוא מסתכל עליו, איך שהוא מקיים את התו"מ, גם יכול לראות. זה נקרא " חלק הנגלה", היות שהמעשים שהאדם עושה, הם מגולים לעצמו וגם לאחרים…"

בואו נגיד , אנחנו בקבוצה , עושים דברים טובים זה לזה , מגיעים לשיעורים , דואגים לעשיריות , מדברים יפה זה לזה , רוצים דביקות , חיבור , עושים סעודות , כל מני פעולות הפצה, מקיימים כל מה שאפשר - זה החלק הנגלה . וכל אחד צריך להראות לשני ,עד כמה המטרה היא חשובה .
הנסתר מזה ,מי יודע באיזו כוונת הלב אנחנו עושים זאת ?
אלא , מבצעים ,במה שאפשר . מה שאני יכול לעשות אני עושה וזה בדרך כלל , פעולות חצוניות , שכולם יכולים לראות .
ובפנים ,יכול להיות ,שיש לי מטרה להיות הכי חשוב בחברה , לשלוט בהם , לכופף אותם תחתי , יכול להיות ,שאני רוצה להיות איש גדול בכלל , בעולם , יכול להיות ,שאני יכול להגיע לדבקות בבורא .
מי יודע ?
יכול להיות ,שאני גם כן מסתיר את הכוונות שלי אמתיות , שאני רוצה להיות באמת דבוק בבורא ועושה את זה במכוון מבחוץ כך , שיחשבו ,שאני רוצה להיות גדול בחברה , ככה להיות השולט בהם , הבולט בהם . הכוונות הן נסתרות מאיש לרעהו , וגם מאותו איש ,שמבצע .
מאיפה הוא יודע ,מה בדיוק הכוונות שלו הפנימיות ?
אחר כך מתגלה לו יותר ויותר מדי פעם , למה הוא עשה את זה ?
ואז הוא ממש בוער מבפנים עד כמה שהכוונות שלו הן מלוכלכות , לא נקיות , זדוניות . וזה ככה מתגלה .
זאת אומרת , פעולות , כל אחד כלפי החברה , כלפי החברים ,אנחנו צריכים לעשות את בצורה ,שכמה שיותר בולט והכוונות ,כמה שנגלה , נסתיר בכל זאת זה חלק הנסתר , שאותו אנחנו באמת באמת לא יכולים לגלות והן מתגלות בהתאם לעבודה שלנו במשך כל המדרגות , זה העיקר .
כי הפעולות אין בהן שוני , לעזור לחברים , לספר להם על הגדלות , לעורר אותם , לסדר שולחנות , מטבח , כל מני דברים , הפצה . גם מי שמתחיל וגם מי שנמצא כבר עשר שנים , יכולים לעשות כמעת אותו דבר .
הכוונות לאט לאט מתגלות ובדרך כלל מתגלות ככוונות אגויסטיות ואז אדם איכשהו מתקן אותן .
ותיקון הכוונות הוא רק ע"י מאור המחזיר למוטב , כאן אנחנו לא יכולים לעשות כלום . אם על הפעולות אני יכול ללמוד על האחרים ואני ירצה לעשות כמוהם ולזכות לחיבור , ליחס יפה אלי , אז ,פעולות אני יכול לשנות וכוונות לא יכול לשנות . זה רק בתוך חיבור בינינו באמת והמאור המחזיר למוטב ,שמופיע דרך מרכז החיבור . אז ,כאן זה עניין של "הנסתרות לה' אלקינו והנגלות לנו ולבנינו עד עולם, לעשות את כל דברי התורה הזאת".


"...מה שאם כן בחינת כוונה. היינו לכוון, שהמעשים האלו יהיו לשם שמים, את הכוונה אין האדם רואה את האמת. ויכול לרמאות את עצמו, שאין האדם מסוגל לראות את האמת. כי "אין אדם רואה חוב לעצמו". נמצא, שענין הכוונה נקרא " חלק הנסתר". כלומר שנסתר מהאדם עצמו, שאינו יכול לדעת את האמת. ובפרט שנסתרת הכוונה מחבירו, שאין האדם יכול לראות את מה שחבירו מכוון בעת עשיית המצות. לכן נקרא זה " חלק הנסתר בעבודה".
ובהאמור, שבעבודה יש לנו להבחין חלק הנגלה, שנקרא "מעשים", " חלק הנסתר, שנקרא "כוונה לשם שמים", יש להבחין בין עבודת הכלל ל עבודת הפרט. שבעבודת הכלל, האדם רואה שיש לו התקדמות. היינו, שכל פעם הוא רוכש יותר תורה, יותר מצות, וממילא יש לו חומרי דלק לעבודה, וממילא הוא נמצא תמיד בשמחה. והוא לא יכול להבין, מדוע אין כל אנשים מתחברים לתו"מ, כי הוא מרגיש טעם בתורה ועבודה.
והטעם הזה מאיר להכלל מבחינת אור מקיף, וזה נקרא "דומם דקדושה". היינו כמו בגשמיות, כל הצמחים יוצאים מהדומם, כמו כן בעבודה, כל בחינת "צומח" בעבודה, בא מבחינת "דומם דקדושה". ובלי "דומם" אין "צומח". ואור מקיף הזה מאיר בהכלל, אם הם מקבלים על עצמם עול תו"מ.
והעיקר, שאין להם כוונות, שיהיו לנגד "הגוף", הנקרא "תועלת עצמו", משום שעם הכלל צריכים ללמוד, כמו שאומר הרמב"ם "היינו, בכדי לקבל שכר". ובשיעור שמאמינים בשכר ועונש, כבר יש להם חומרי דלק ללכת בעבודה בשמחה וחשק.
מה שאם כן בו בזמן שהאדם רוצה ללכת בדרך לזכות לבחינת בע"מ להשפיע, שזהו נגד טבע הגוף, אז הגוף תיכף מתחיל להתנגד להדרך שלו. ואז לא מספיקה לו בחינת האמונה, שהיתה מאירה לו מבחינת אור מקיף. אלא הוא רואה אז, שחסרה לו אמונה בגדלות ה', שיהיה לו כח התגברות על השאלות של הגוף.
ואז מתחיל סדר של עליות וירידות. והאדם חושב אז, שהוא אינו ראוי להיות עובד ה' על הכוונה, שיוכל לעשות הכל לשם שמים. והוא רואה זה, שכל פעם באים לו מחשבות זרות, שאין בידו להתגבר עליהם.
אולם לפי מה שאמר אאמו"ר זצ"ל "אנו צריכים להאמין, שהבורא שולח לנו את המחשבות האלו. וזהו בכדי שעל ידי זה אנחנו נקבל רצון להתפלל אליו, בשיעור שיהא זה מעומק הלב", כמו שכתוב במאמר "אלהים אחרים", משנת תש"ה. אם כן מוטל עלינו רק להרבות בתפלה לה', שהוא יתן לנו את הרצון להשפיע, ואין אנו מסוגלים להשיג את הרצון הזה בכח עצמנו. ואנו צריכים רק לעשות עצות על ב' אופנים:
א) לעשות עצות, איך שנרגיש כי חסר לנו רק הכח דלהשפיע.
ב) שנבקש ממנו, שיתן לנו את הכח הזה. וזה נקרא בשם "תרי"ג עיטין", היינו "תרי"ג עצות", איך להגיע שיהיה לנו כלי, המכונה "חסרון", ומילוי הנקרא "אור".
היינו, מה שהבורא נותן את הרצון להשפיע, שזה נקרא "כל אשר בידך ובכוחך לעשות עשה". אז הבורא נותן לו את הטבע השני, הנקרא "רצון להשפיע". ורק לאחר זה שמשיגים את הרצון להשפיע, יכולים להגיע לזכות לבחינת תרי"ג פקודין, שזהו האור המלובש בתרי"ג מצות.
ובהאמור יש לפרש מה שכתוב "הנסתרות לה' אלקינו". היינו חלק הכוונה, שהוא לכוון, שכל מעשיו יהיו לשם שמים, זה שייך להבורא. כלומר, שאין זה בידי אדם להשיג את הכח הזה מעצמו. לכן האדם צריך לדעת, כשהוא רואה שאי אפשר להגיע אף פעם שיהיה בידו כח לעשות לשם שמים, אז האדם רוצה לברוח מהמערכה. כי הוא רואה, שאף פעם לא יגיע לזה. לכן אומר הכתוב "הנסתרות לה' אלקינו". זאת אומרת, את החלק הנסתר, היינו הכוונה דלהשפיע, אין זה בידי אדם, אלא ביד ה', לתת את הטבע השני, הנקרא "רצון להשפיע". וזה שכתוב "הנסתרות" זה שייך לה' אלקינו, שהוא יתן זה.
אולם בזמן שהאדם זוכה לרצון להשפיע, אין לו להתפלל שהרצון לקבל ימות. כי אז, אם הרצון לקבל ימות, אז אין האדם יכול לראות את השפלות של הרצון לקבל. ונמצא, שהרצון לקבל שיש לו, ימות בלי תשובה. והאדם רוצה, שהרצון לקבל יחזור בתשובה. כי בזה האדם לוקח את הנקמה בהרצון לקבל.
היינו, שהאדם רואה, איך שהרצון לקבל מוכרח לעבוד כרצונו של הרצון להשפיע, ש"תשובה" נקרא, שהרצון לקבל נכנע להרצון להשפיע, והרצון לקבל מוכרח לעבוד עכשיו בצורה של מקבל בע"מ להשפיע. מה שאם כן אם הרצון לקבל ימות מטרם שהאדם יכול להכניעו, שיהיה מקבל בע"מ להשפיע, נמצא, שהאדם לא תיקן את הרצון לקבל…"

שאלה : אתה יכול להסביר מה פה מילה נקמה ?
תשובה : לא זה הנושא , עוד לא הגענו זה

"...ובהאמור יש לפרש מה שכתוב (תהילים נ"ט, י"א) "אלקי חסדי יקדמני".
ופרש"י "יקדים לי עזרתי", קודם שישלוט בי יד שונאי. "יראני בשררי", מה שאני תאב לראות. "אל תהרגם", שאין זו נקמה הנכרת. "פן ישכחו עמי" כי כל המתים משתכחים. "הניעמו בחילך והורידמו", אלא הניעמו מנכסיהון, שיהיו עניים. והיא נקמה שתזכר לאורך ימים.
ויש להבין, את מי קילל דוד כל כך, ואמר לה', שלא להרוג את שונאיו, אלא שישאירם בחיים, ויהיו עניים. מה שאם כן אם יהרגם, הם לא יסבלו. לכן הוא מבקש, שה' ישאירם בחיים ויהיו עניים. רק באופן הזה יהיה בידו לקבל נקמה מהם, מזה שהורידם משליטתם, כמו שכתוב "והורידם".
איך מפרשים הענין הזה בעבודה. יש להבין קודם כל, מי הוא דוד. וידוע ש"דוד" נקרא מלכות, שהיא מלכות שמים. שמלכות דקדושה היא הרצון להשפיע, והלעומתה היא הרצון לקבל לעצמו, שזה נקרא "סטרא אחרא", שהיא ההיפוך דקדושה, והיא השונא דקדושה, כמו שכתוב "צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו", פירושו, שהרצון לקבל רוצה להרוג את הרצון להשפיע.
אז דוד , שהוא המרכבה למלכות דקדושה, התפלל, שהשונא שלו, שהוא הרצון לקבל, והוא רוצה להרוג את הרצון להשפיע, שהוא קדושה, שהבורא יקדים את ישועתו, בכדי שהרצון לקבל, היינו השונא, לא תוכל לשלוט עליו. וזה שכתוב "אלקי חסדו יקדמני".
היינו שהבורא יקדים לעשות לי חסד. היינו שהרצון להשפיע, הנקרא "חסד", שהוא ישלוט על הרצון לקבל.
אולם "אל תהרגם", שאין זו נקמה הנכרת. "פן ישכחו עמי",כי כל המתים משתכחים. "הניעמו בחילך והורידמו",אלא הניעמו מנכסיהון, שיהיו עניים". והיא נקמה שתזכור לאורך ימים.
ולהבין הקללות האלו בדרך עבודה, יש לפרש, שהוא קילל את השונא, היינו הרצון לקבל לעצמו, שלא ימות. זאת אומרת, אם יתבטל הרצון לקבל, נמצא, שאין הרצון לקבל רואה את השליטה של הרצון להשפיע. כלומר, "הנקמה" נקרא, שהשני רואה איך שהוא מוכרח להיות נכנע תחתון. וכאן הכוונה, שעיקר שלימות היא המתקת הדינים, שזה נקרא בשם "גבורות משמחות".
לכן, אם הרצון לקבל יתבטל, ורק הרצון להשפיע הוא יהיה השולט, אין זה שלימות המטרה. וזה מטעם, שמטרת הבריאה היתה, בכדי להטיב לנבראיו, ולא שהנבראים ישפיעו להבורא הנאה ותענוג. כידוע, שענין מה שהנבראים צריכים להשפיע נחת רוח ליוצרו, הוא רק תיקון לצורך הנבראים. אם כן אין כאן נקמה נכרת, היות שהרצון לקבל אינו נכנע להרצון להשפיע, מסיבת שהרצון לקבל כבר אינו במציאות.
מה שאין כן כשהרצון לקבל חי, והוא מוכרח לקבל שליטתו של הרצון להשפיע, זה נקרא "נקמה נכרת". היינו שניכר לכל, שהרצון לקבל הוא עתה משמש רק בזכותו, היינו בזה שקיבל על עצמו את הרצון להשפיע. וזה נקרא בשם "מקבל בע"מ להשפיע". היינו, שקיבל את מטרת הבריאה, שהיא להטיב לנבראיו, ויחד עם זה הוא בדביקות ה', שכוונתו היא, שרוצה להשפיע נחת רוח ליוצרו. והוא מרגיש אז, מה הוא יכול לתת להבורא, שהוא יהנה. והוא רואה, שרק מזה, שהוא יקבל מהבורא טוב ועונג, מזה יש הנאה להבורא, כי זאת היתה מטרת הבריאה.
ובהאמור יש להבין ענין המתקת הגבורות. שענין גבורות פירושו התגברות, שזה שייך בעיקר בזמן שהאדם עוסק ומשמש עם כלים דקבלה. שבדרך כלל לומדים, שהמעשים פועלים על הכוונה. לכן בזמן שהוא משמש בכלים דקבלה, ורוצה לכוון בכוונה הפוכה מהמעשה, היינו להשפיע, אז צריכים להתגברות יתירה, שבדרך כלל גבורות נקראות "דינים", מטעם שעל הכלי קבלה נעשה צמצום ודין, שאסור להשתמש עמהם בלי הכוונה דע"מ להשפיע.
לכן בזמן שהאדם מונח תחת שליטת הרצון לקבל, הרצונות האלו גורמים לו מצב של מרירות. והוא רוצה להפטר מהם. ותמיד הוא חושב, איך אפשר להפטר מהם. והם מנקרים את ראשו. ואם היה בידו להרוג אותם, שיתעלמו מהאופק, כמה מאושר הוא היה אז.
וזהו מה שאומר דוד "אל תהרגם פן ישכחו עמי, הניעמו בחילך והורידמו".
שפירוש "הניעמו", הניעם ממקום למקום. והורידם ממעלת עושרם, שיהיו עניים. כלומר, שלא יקבלו כלום לתוך הכלי קבלה שלהם, אלא שיהיו עניים בלי שום שפע. והנקמה שלו תהיה, שהרצון לקבל יכנע, ויקבל על עצמו את השליטה בע"מ להשפיע.והקללה שלו תהיה, שכולם יכנסו לתוך הקדושה, הנקראת "קבלה בע"מ להשפיע". וזה נקרא "גבורות ממותקות"..."

שאלה : איך בא ע"י ביטוי מוות של הרצון לקבל ,לפני תיקונו ? מה בדיוק קורה ?
תשובה : זה אתם צריכים לחשוב , העניין הוא, ששום דבר לא מת ושום דבר לא נולד , שום דבר לא חי , אנחנו מדברים כך אף ורק כלפי המקבלים במידה ,שהם משתמשים בזה ,או ,לא משתמשים , האדם קובע זה מת או חי ובאיזו צורה . זה לא קורה מעצמו ,אלא ,לפי בחירת האדם , עד כמה שהוא משתמש
תלמיד : רב"ש נותן הסבר ,שלא צריך להרוג את הרצון לקבל , שהוא ימות , הרי אי אפשר להרוג אותו
רב: כאשר אני ניגש לתיקון , אני צריך קודם כל לראות , שכל מה שבורא ברא הכל לטובה ואין שום דבר ,שהוא מיותר , אלא ,אני צריך להשתמש בכל היוצרות שלי , בכמה ,שאפשר ,כדי להשיג את המטרה .
אם אני יכול ,כדי להיות דבוק העליון רק להשפיע ע"מ להשפיע , זאת אומרת ,לא לקבל כלום ממנו , אז אני עושה את זה , כי אחרת זה אי אפשר , אני לא יכול להרשות לעצמי משהו לקבל , כי במידה הזאת אני חושב על עצמו .
אם אני כבר יכול עם הרצון שלי לקבל וגם כן להשפיע על העליון ולקבל ממנו ,להנות ממה שאני לקבל ,כדי לעשות לו נחת רוח , כמו לבעל הבית , שאני מרגיש בכל חתיכה ,שאני מקבל ממנו ,עד כמה שאני עושה לו נעים , בזה ,שאני מרגיש ,עד כמה שזה טעים , אני לא יכול לשקר , שזה לא טעים , אני חייב להפעיל כלים דקבלה שלי ולהרגיש כל טעם מה שיש , בכל דבר ודבר , בכל נקודה ונקודה ואז יוצא ,שאני בזה עושה לו נחת רוח .
זאת אומרת ,הכל תלוי בכמה שאני פותח או סוגר את הרצון לקבל שלי , אין לי יותר כלום בידיים שלי , רק אני מבקש מהבורא , שיתן לי כוח לעשות פעולות לרצון לקבל ,לפי יכולת לכוון אותו נכון לדבקות , זה הכל .
עכשיו ,כאשר בורא יתגלה , אז אני אחשוב ,וודאי ,עליו , אז דבקות בשבילי תהיה המטרה האגויסטית הגדולה ,שיכולה להיות ואז אני ארוץ לזה .
מה ,יכול להיות תענוג יותר גדול ?
אין תענוג יותר גדול ממה שלהיות במקור של התענוגים .
לכן הבורא הוא נסתר , כדי לאפשר לי להיות דומה לו , למעלה מהתענוגים , שגם האור ,שמגיע וממלא את התענוג וגם רצון ,שמקבל את התענוג ( את האור ) ,שניהם אני משתמש בהם כאמצעי בלבד לקשר בינינו
( כמו שאני עכשיו לוקח טלפון שלי ומתקשר אליך ואתה לוקח טלפון שלך ועונה אז מה כל הקו זהה של הקשר , זה קו , דומם , אמצעי , שלבבות שלנו יהיו יותר מחוברים )
כך כל העניין הזה של לקבל , להשפיע , כוונה כזאת , קשר כזה , כל המדרגות של הקשר , עד שמשיגים אין סוף ,שאין שום מחיצה בינינו - זה הכל אמצעי והכל נעלם אחר כך , העולמות האלו נעלמות וכל העבודה היא אף ורק לבנות קשר בין שניהם ( בין אדם לבורא ) כך, שהקשר הזה הוא אמצעי . העיקר זה להגיע להרגשה משותפת .

שאלה : הוא נותן עצה "הניעמו בחילך והורידמו" , איך מבצעים את העצה הזאתי ?
תשובה : כל העצות אנחנו צריכים ללמוד אותם בין אדם לחברו , אין לנו שום סיכוי לעשות משהו חוץ מזה ולהשתדל לבצע רצון עליון .
אני לא יודע ,מה זה רצון עליון , רצון של הבורא :
להגיע לדבקות , אהבה , דברים אולי גדולים , אבל , אם יום יום אני מבצע משהו לטובת הקשר בין חברים
הוא רוצה ,שכל הנבראים יבואו לדבקות ?
אני משתדל לעשות כל יום עוד איזה צד , אפילו קטן .
הוא רוצה שידיעה עליו יתפרסם בכל העולם ?
אני משתדל בכל יום לעשות את זה וכו' ,אנחנו לא יודעים בדיוק ,מה שאנחנו עושים , לכן ,באים מקובלים ומסבירים לנו , מה היא באמת הכוונה

שאלה : אמרת עכשיו ,שאדם צריך על יום
תשובה : כל יום חייב לעשות חשבון , זה נקרא נגלה לנו ולבנינו .
מה זה נגלה ?
עד כמה שאני עושה פעולות ,כדי להביא את העולם ( לא את עצמי , את העולם ) לקרוב עם הבורא . זה אתה יכול לספור
תלמיד : למדוד את המאמצים שלי
רב: כן
תלמיד : אמרת מימוש בין אדם לחברו ובלהביא את העולם לידיעת הבורא .
אדם יכול לבדוק את עצמו ולעשות בקורת יום יום , האם גם חברה צריכה לעשות בקורת , על עצמה ?
רב: בחברה זה קצת יותר קשה , מתחיל להיות בלגן , חשבון , חלוקי דעות , כל אחד שוקל ,לפי השומשום משלו , לכן ,נחנו לא יכולים בדיוק להגיע , לשקול כולם יחד אנחנו עדיין לא יכולים .
אחר כך ,כאשר נגיע ע"י מאור המחזיר למוטב לחיבור בינינו , אז ,הסיכום העבודה הוא יהיה כבר המדרגה רוחנית , שאנחנו משיגים , בנתיים זה כל אחד , אבל סיכום חייב להיות ( עוד מאמר , עוד פעולה , עוד מעשה - מה אני עשיתי בזה ? בכל דבר ודבר וזה חייב להיות מוחשי , במה גרמתי להתקרבות האדם לבורא
תלמיד : המעקב, שאני צריך לעשות על עצמי ,הוא בנגלה
רב: כן , זה הכל בנגלה , אין כאן שום דבר נסתר . בפעולות שלנו אין שום דבר נסתר , הכל אפשר לחשב
תלמיד : עשירייה כן יכולה לעשות באיזשהי צורה , נגיד ,משבוע לשבוע להסתכל ?
רב: משובע לשבוע אולי כן , אבל ,הם דברים גם כן נעלמים ( מה שאתה מתפעל היום ,מחר אתה כבר שוכח )

תודה לאון לחיים!!!!

לחיים לאון