בעל הסולם מתחיל את ההקדמה הזאת מהשאלה, שהיא מתעוררת בכל אדם בסופו של דבר , מהשאלה
"מה טעם בחיי ? "
ואומר ,שלפתרון השאלה הסתומה הזאת , שאנחנו מתקיימים בה כל הזמן ולא מוצאים פתרון ובתורה אנחנו מוציאם פתרון ,שהוא "טעמו וראו כי טוב השם" .
זאת אומרת ,גילוי בורא לנברא הוא מגלה לאדם מטרת החיים , תחלית החיים , מהות החיים , מילוי חיים ,הכל . זה באמת הגיוני ,אם ישנו מקור , כוח ,שהוא מסדר את כל הבריאה ואנחנו נמצאים בתוך הכוח הזה , כי אנחנו סה"כ אחד מחלקי הטבע ונמצאים בתוך הטבע ומושפעים ומנוהלים ע"י הטבע ,אז ,וודאי ש"טעמו וראו כי טוב השם" תגלו ,עד כמה שכוח ,שמנהל את הבריאה הוא נכון , טוב , יפה , מטיב , כאשר אתם תגלו אותו ,אתם תגלו אותו בצורה כזאת , אז , זה כנראה עונה על כל הציפיות שלנו "מה טעם בחיינו ? "
וכך אנחנו רק צריכים עכשיו לפתור את הבעיה , מה זה נקרא "טעמו וראו כי טוב השם" וזה הכל מה שיש לאדם . זאת אומרת ,כל החיים שלנו מסודרים כך , שאנחנו נרגיש צער ובעיות ,שהם בעצמם מכוונות אותנו לחיפוש הבורא והכירות בו .
למה בצורה כזאת זה נעשה ?
גם זה אנחנו לומדים , אבל ,גם כן ברור לנו שבחיפוש הזה , לאתר אותו , להכיר אותו , להרגיש אותו כוח ,שכולל הכל ומנהל הכל ,בזה אנחנו לומדים גם כן מי הוא , מה הוא וכו' בפרט ,שכדי להגיע להכירות הזאת אנחנו צריכים לתקן את עצמנו , לשנות את עצמנו , להגיע למצב ,שאנחנו מבינים , מרגישים , נעשים כמו הכוח בעצמנו .
כל זה נעשה ,כדי לקדם אותנו לדרגה הגבוהה הזאת ועכשיו אנחנו דנים איך מממשים את זה
"...ד) ובאמור תבין דברי חז"ל על הכתוב ובחרת בחיים …"
שאנחנו צריכים למצא את הדרך , כדי להגיע ל"טעמו וראו כי טוב השם" , שזה הפתרון לשאלה שלנו מה טעם בחיי ?
"...הנ"ל (עי' שם בפירוש רש"י ז"ל), וז"ל, אני מורה לכם, שתבחרו בחלק החיים כאדם האומר לבנו בחר לך חלק יפה בנחלתי, ומעמידו על החלק היפה, ואומר לו את זה ברור לך…"
זאת אומרת, שבעיני ה' זה נקרא חיים , שהוא צריך לכוון אותנו . זה לא שאנחנו רואים את זה , כי בתכונות אגויסטיות לא מסוגלים להבין ולראות ,אבל, הבורא מכוון אותנו לחלק היפה בעיניו ולא בעינינו ,כי אנחנו הפוכים ממנו בטבענו
"... ועל זה נאמר, ה' מנת חלקי וכוסי אתה תומך גורלי, הנחת ידי על הגורל הטוב, לומר את זה קח לך,..."
הבורא מכוון אותנו לבחור בדרך הכנונה , שהיא ,דווקא, לא נראת לנו לפי טבענו הרצויה והנכונה
"... שלכאורה הדברים תמוהים, כי הכתוב אומר ובחרת בחיים, שהמשמעות היא, שהאדם בוחר מעצמו, והם אומרים, שמעמידו על החלק היפה, א"כ כבר אין כאן בחירה. ולא עוד אלא שאומרים, אשר השי"ת מניח ידו של אדם על גורל הטוב, וזה מפליא מאד, דא"כ היכן הבחירה שבאדם…"
אם זה גורל הטוב , בורא מניח ידו של אדם על הגורל הטוב , אז ,בהכרח אדם מבצע ,
מי אנחנו בסה"כ ?
אנחנו נמצאים תחת השגחה , הנהגה עליונה , אנחנו לא יודעים מה אנחנו עושים , מה חושבים , מכניסים בנו כל מני מחשבות , רצונות ואנחנו מופעלים ע"י, עוד נתנו לנו כוח הבקורת, שאנחנו יכולים ע"י זה לדבר ,שאנחנו מנוהלים , אבל, גם על זה שאנחנו מנוהלים , שמנהלים אותנו ,כדי שאנחנו באמת נעלה למעלה מעליות מנוהלים
"... ובמבואר תבין דבריהם כמשמעם, כי אמת הדבר ונכון מאד, שהשי"ת בעצמו מניח ידו של אדם על גורל הטוב, דהיינו על ידי שנותן לו חיי נחת ועונג, בתוך החיים הגשמיים המלאים יסורים ומכאובים וריקנים מכל תוכן, שבהכרח נעתק האדם ובורח מהם, בזמן שיראה לו אפילו כמציץ מן החרכים איזה מקום שלוה, להמלט שמה מהחיים האלו הקשים ממות, שאין לך הנחת ידו של אדם מצדו ית' גדולה מזו…"
זה אנחנו לא כל כך רואים , כאילו יש חיים מלאים יסורים ויש איזשהו שביל יפה , נוח , טוב , רגוע , שאנחנו יכולים לראות אותו , לברוח אליו וממש לשמור את עצמנו להתקדם רק בו , כאילו איזה שביל יפה כזה ובצדדיו חיים סוערים , נוראים וכו'
אנחנו לא כל כך מבינים את זה , אבל ,הוא אומר ,שבעצם ההכוונה מלמעלה אותנו היא, דווקא ,בצורה כזאת , כנראה שנצטרך לראות את זה
"... ודבר הבחירה של האדם היא רק לענין החיזוק, כי ודאי עבודה גדולה ויגיעה רבה יש כאן, עד שיזכך גופו ויוכל לקיים התורה ומצוות כהלכתם, דהיינו לא להנאת עצמו אלא כדי להשפיע נחת רוח ליוצרו, שנקרא "לשמה", שרק באופן זה, זוכה לחיי אושר ונועם המלווים עם קיום התורה,..."
זאת אומרת ,שאותו השביל זה לעשות הכל בע"מ להשפיע , לעשות נחת רוח לבורא ואם אנחנו מקבלים את הדרך הזאת ,אז, אנחנו מתחילים לראות ,עד כמה שחיים שלנו בצדדי השביל הם ממש סוערים , בוערים , נוראים , מסוכנים וכו' ,שאין בהם שום תועלת , לא בהם ולא כתמורה ורק התקדמות בתיקון עצמנו ,ע"מ להזדהות עם הבורא ,אלו החיים , ובחרת בחיים
"... ובטרם שמגיע לזכוך הזה, נוהג ודאי בחירה להתחזק בדרך הטוב בכל מיני אמצעים ותחבולות, ויעשה כל מה שתמצא ידו לעשות בכחו, עד שיגמור את מלאכת הזכוך, ולא יפול ח"ו תחת משאו באמצע הדרך…"
זאת אומרת ,כל התהליך הוא תהליך הדרגתי , התקדמות בשביל הזה ,עד גמר התיקון , עד גמר הזדהות שלנו עם הבורא , שזו המלאכה גדולה , ארוכה , לא פשוטה , קשה וצריכים כאן הרבה מאוד תומכים , חיזוקים , שאדם צריך ,כנראה, לרכוש אותם ,כדי להתקדם בבטחון, עד סוף הדרך
שאלה : במה בדיוק הבחירה , ובחרת בחיים ?
איך אנחנו מזהים את בחירה , הבחירה היא בין זה לזה ואיך אנחנו מממשים אותה , ואיך ע"י אנחנו מתקדמים ?
שאלה : מתי אני נמצא במקום הבחירה , בנקודת הבחירה , שאני רואה ,שהתקדמות בע"מ להשפיע ולהדמות לבורא למעלה מהיצר שלי , היא התקדמות נוחה , יפה , טובה, לעומת מה שאני נמצא בתוך חיים האלו סוערים ונראים לי גרועים ממות ?
מתי זו נקודת הבחירה קיימת ?
כמו שהוא כותב "...שהשי"ת בעצמו מניח ידו של אדם על גורל הטוב, דהיינו על ידי שנותן לו חיי נחת ועונג, בתוך החיים הגשמיים המלאים יסורים ומכאובים וריקנים מכל תוכן, שבהכרח נעתק האדם ובורח מהם, בזמן שיראה לו אפילו כמציץ מן החרכים איזה מקום שלוה, להמלט שמה מהחיים האלו הקשים ממות, שאין לך הנחת ידו של אדם מצדו ית' גדולה מזו…"
איפה אנחנו מרגישים דבר כזה ?
"...ה) וע"פ המתבאר, תבין דברי חז"ל במס' אבות, "כך היא דרכה של תורה, פת במלח תאכל, ומים במשורה תשתה, ועל הארץ תישן, וחיי צער תחיה, ובתורה אתה עמל, אם אתה עושה כן, אשריך וטוב לך, אשריך בעולם הזה, וטוב לך בעולם הבא". ויש לשאול על דבריהם אלו, מה נשתנתה חכמת התורה, משאר חכמות העולם שאינן צריכות לסיגופים הללו ולחיי צער, אלא העמל לבד מספיק לגמרי בחכמות הללו לזכות בהן, וחכמת התורה אע"פ שאנו עמלים בה במדה רבה, עדיין אינו מספיק לזכות בה, זולת על ידי הסיגופים של פת במלח וכו' וחיי צער וכו'..."
זאת אומרת, למה דרכה של תורה דורשת סיגופים ?
להכניס את עצמם לחיי צער ממש ,פשוטו כמשמעו ,ושאדם ירגיש את זה ולא ,שאני אוכל חצי ויושן שעתיים פחות ,ועוד משהו , אלא , זה לא נמדד לפי כמה פחות ,אלא ,לפי צער ,שאני מרגיש בפעולות מסויימות וזה לא פעולות ,שאני ממציא לעצמי , אלא ,זה צריך להיות בדרכה של תורה
"... וסיומם של הדברים מפליא עוד יותר, שאמרו "אם אתה עושה כן אשריך בעולם הזה וטוב לך לעולם הבא", כי בשלמא בעולם הבא אפשר שיהיה טוב לי, אכן בעוה"ז בעת שאני מסגף עצמי באכילה ושתיה ושינה ואני חי בצער רב, יאמרו על חיים כאלו, אשריך בעולם הזה, הכאלו, חיים מאושרים יקראו, במובן שבעולם הזה…"
יש כאן שאלה , מה בכלל הגישה הזאת ליסורים , לסיגופים ?
צריכים לעשות אותם , צריכים להגיע אליהם ?
או שהם באים בעצמם ?
אם אני עושה אותם ומביא את עצמי לסיגופים, אני בזה מגיע למשהו ?
אם אני עושה אותם ,אז ,האגו שלי , רצון לקבל ,וודאי, שמוכן לזה מהתחלה , אם אני עושה אותם , אז , למה זה נקרא סיגופים ?
ברור , זה איזה מין תשלום , חליפין ,אני נותן את זה מקבל את זה אחרת רצון לקבל לא יביא אותי למשהו , אני מוכן לתת היגיעה רק אם אני רואה שכר , לכן ,זה כבר לא בדרכה של תורה . ,אז ,מדובר כנראה על הסוג , על היגיעה אחרת , שאני מגיע לבעיות סיגופים , יסורים , חיי צער , שהם מלווים עבודה שלי ולא שאני מזמין אותם ,אלא, הם באים לקראתי , אני מגלה אותם בזמן התיקון
שאלה : אני עדיין לא מבין ,מה קשר בין חיי צער , סיגופים ועבודה רוחנית ?
תשובה : גם אני לא יודע , אבל ,הם אומרים , שיש בזה איזה קשר , שכך היא דרכה של תורה . הוא אומר ,שזה בניגוד לכל היתר חכחמות , שכל היתר חכמות אתה יכול להיות בריאה ,שמן , שמח , עושה חיים ויחד עם זה מצליח במדע , בחכמה ,מקבל פרס נובל וכו'
מה שאם כן להיות חכם בתורה , לרכוש את התורה , להבין , להרגיש אתה צריך לעבור חיי צער , זה לא כל כך מובן . למה ?
בסופו של דבר אנחנו מבינים ,כנראה ,שבדרך יש איזה מין הגבלות גדולות ,שאדם צריך לעבור , כי הוא בסה"כ הולך לתקן את האגו שלו , לתקן את הרצון לקבל שלו , אבל ,למה זה צריך להיות בצער , זאת השאלה ?
תכף הוא יסביר לנו ,שצער הזה הוא היה מורגש והכרחי רק במצבים התחלתיים , שמקובלים כך היו מקבילים את עצמם בדרגות הראשונות , שתקנו את עצמם ע"י מאור המחזיר למוטב , בקיצור ,תכף הוא יסביר , אני לא רוצה לקפוץ לזה .
אבל באמת ,לפי הגישה , אם אני הולך לתקן את האגו שלי , את הטבע שלי , אז ,אני הולך לתקן כל דבר, שאני מזה נהנה , שאני בזה חי , שזה נקרא בשבילי חיים ואושר , ועונג , שלווה וכל מה שאני יכול להגיד עליו טוב , אני הולך לעשות על זה בקורת , בירור , רוויזיה השלמה ואז להגיע להבחנות , הגדרות, או ,ערכים חדשים לגמרי, ואז לבנות חיים שלי ,לפי ערכים החדשים , שכבר טוב הוא אחר ורע זה אחר והתקדמות , כל מושג ומושג, שהיה אצלי מקובל מקודם ברצון לקבל שלי שהיית חי בו , כאשר אני עובר עכשיו לרצון להשפיע ,אז ,מושגים האלו הם מתחלפים ומשתנים לגמרי
אינדקס 