שאלה : למה אנחנו צריכים לסבול לפני שאנחנו מגיעים לטוב ( כעתרון אור מתוך חושך ) , למה ?
"במה אדע כי ארשנו", שאברהם אבינו שאל , איך אני אגיע לגמר התיקון ,אם אין לי לזה שום רצון , אז, בורא אמר על תדאג , אני אכניס אותך לגלות מצרים , תקבל מכות , תסבול ומשם תצא ברכוש גדול ותוכל להגיע לגמר התיקון .
בפורים גם כן , סובלים , מפוזרים , נמצאים בסכנת השמדה ומגיעה גאולה וכך גם כן בין זה לזה ,בין גלות מצרים וגלות אחרונה ,שזה בבל הכללית , למה אנחנו צריכים ,דווקא ,כך להתפתח ?
הילד קטן אין לו כל כך יסורים גדולים ,אז ,גם כן תענוגים שלו הם קטנים . עד כמה שאדם גודל , קודם כל יותר חסר לו מתוך חסרון ,דווקא, מגיעה הרגשת התענוג . חסרונות קטנים תענוגים קטנים , חסרונות גדולים תענוגים גדולים - זה ברצון לקבל .
ברצון להשפיע ממה הוא החסרון וממה הוא התענוג ?
שחסרון הוא ,בכמה הוא צריך להיות אין סופי , כדי שאני אגיע לתענוג אין סופי ?
אז כאן שתי שאלות לפחות :
למה אני צריך לסבול לפני להנות ?
מה הוא הבדל בין לסבול ולהנות בעולם הגשמי ולסבול ולהנות בעולם הרוחני ?
ישנו עם אחד מפוזר ומפורד בין העמים
1) "...כשבני ישראל נעשין אגודה אחת אין לעמלק שליטה בהם, רק ברפידים [מלשון: רפיון ומלשון: פרודים]. ולכן הלשין המן, "ישנו עם אחד מפוזר ומפורד בין העמים". שכל כח שלהם - האחדות. ועתה הם בפירוד. והאמת כן היה, על ידי החטאים נתעורר כח עמלק ואינו מניח להם להתאחד. ולכן נאמר "כנוס כו' כל היהודים". "להקהל ולעמוד על נפשם". הכל ע"י הכינוס והקהילה. ומרדכי הצדיק איחה אותם ונתאחדו על ידו כי היה לו כח האחדות. לכן נקרא יחידי. כלל כל היהודים. וכן בכל פורים מתעורר כח האחדות ועל שם זה קבעו המצות קריאה בצבור "בכל דור ודור משפחה ומשפחה" כו'. שבזמן הבית היו מתאחדים ממש במקום אחד. ועתה בגלות, התאספות כל מקום ומקום בכח מצות אלו, משלוח מנות ומתנות לאביונים, הכל בעבור האחדות. וכן אומרים, "בראותם יחד תכלת מרדכי", בכח האחדות…" ("שפת אמת", שמות - לפורים)
נראה ,שבכל הכתבים של מקובלים ,בכל הדורות ,בעצם ,דבר אחד :
פורים מסמל לנו חושך נוראי , סכנה נוראית ,כאשר מתעורר המן ,שזה כוח הכי גדול של פירוד , שלפני זה לא היה מתעורר , היו מתעוררים כוחות קטנים יותר ( תקנו אותם , תקנו אותם ) ,עד שמגיעים לתיקונים ,כאשר מתעורר כוח הכי גדול שזה המן ...שנמשך להיות השולט, נעל הכל ולכן הוא גרם ,דווקא ,לאחדות הכי גדולה ,שנקראת גמר התיקון .
כל התהליך ,שאנחנו עוברים זה פרוד אחדות , פרוד אחדות וככה אנחנו צריכים לראות את עצמנו , כל העבודה שלנו זו בנטיה לאחדות על פני פרוד , שמתגלה כל פעם במדרגות , באופנים השונים , יותר ויותר גדולים , בהתאם לכוח שלנו, שמסוגלים להביא על פני פרוד אחדות.
אין יותר מזה בתיקון של הנשמה הכללית , שהיא עברה שבירה ואנחנו צריכים להקים אותה מהשבירה , מה שנקרא להקים שכינתה מעפרה
הכנה לפורים
2) "...ההכנה לפורים, היא הרגשת הרע של המן, שהוא רוצה להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים, מנער ועד זקן, טף, ונשים, ביום אחד…"
מה בעצם רוצים ?
רוצים ,שעם ישראל ,שהוא בגלות , שהוא לא נקרא עם ( אין חיבור , איחוד ) ,שהם מפוזרים , מרוחקים זה מזה , שהם יסכימו לצורה כזאת של הקיום ואז כל אחד הוא התבטל כלפי כל אותם הרצונות אגואיסטיים, שנמצאים בכלי השבור ,הכללי ויעלם שם .
אם הם מתחברים , אפילו שניים, "כי מיעוט רבים שניים " , זה כבר סכנה , הם יכולים לקום ולהקים שוב עניין של העם ישראל , ישר-אל , לפי הרצון ,שיצא מכלים השבורים , אז, הם ימשיכו אחריהם, אפילו ששניים קמים ומתחילים לעבוד על החיבור , כבר מושכים מאור המחזיר למוטב ואחריהם יכולים להימשך עוד אנשים וגם כל האומות העולם , לכן ,חייבים קליל לפזר אותם ומה שנקרא להרוג ישראל ( מושג ישר-אל )
"... לכן האדם צריך לתת תשומת לב לבחינת המן שבלבו. איך שהוא רוצה להשמיד כל דבר ששייך לקדושה, היינו כל מה שיכול לצאת מאיזה דבר, שהוא בחינת קדושה, לא חשוב השיעור שבדבר, אפילו דבר הכי קטן, הוא רוצה להשמיד את זה…"
קדושה זאת תכונה ,שמשיגים בחיבור בינינו , שאין באף אחד ,אלא ,רק בינינו ,כאשר מתגלה השפעה הדדית בין בני אדם , שם מופיע אור , שכינה בינינו , שם התגלה קדושה ( אור החסדים ,שבו מתלבש אור החכמה ) . קדושה זאת השפעה הדדית
"... והוא מצטער על זה, שאין כוח בידו, להתגבר על מחשבת המן, מה שהוא רוצה להשמיד את כל היהודים…"
מחשבת המן זה לעצמו , הוא רואה רק את החושים שלו לעצמו זה נקרא ,שהמן שולט בו , והוא משתדל בכוח ערבות , קבוצה , לימוד , אור מקיף להוציא תשומת לב שלו החוצה , זה נקרא שישראל שולט בו
"...שיש לפרש "כל היהודים", היינו אפילו כל שהוא, שיש שייכות לבחינת לשם שמים, הוא רוצה לאבד…"
לשם שמיים זה נקרא ,שרוצים להתחבר בינינו , כדי שבקשר בינינו יתגלה כוח העליון . ורוצים לעשות את הגילוי הזה , חיבור הזה ,כדי לגלות את הכוח העליון ,לא מטעם ,שיהיה לנו טוב , שאנחנו מזה יכולים להנצל מכל מני צרות ובעיות , שבורא שולח לנו , אלא, כדי לגרום נחת רוח לו
"... וזה נקרא בחינת "הכרת הרע", שהוא בחינת כלי וחסרון. ואח"כ יכולים לקבל על זה מילוי, הנקרא בחינת "אור", הבא למלאות את החסרון שיש בהכלי. לכן אח"כ זכו ישראל אז לבחינת "ונהפוך הוא", אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם, וזכו לקבל התורה בבחינת "קבלו ברצון ולא בכפיה"..."
כמו שכתוב ,שקודם בכפיה ואחר כך ברצון .
כך אנחנו בכל מצב ומצב ,אנחנו תמיד נאלצים לעזוב בכוח מצב האגויסטי שלנו , שבו אנחנו נולדים , שבו אנחנו כל פעם במדרגה ומדרגה דבוקים ואז ע"י צרות ובעיות ,שהבורא שולח לנו , כדי שנתנתק מהרצון לקבל , שבו אנחנו מרגישים יסורים , בעיות , פחדים , חרדות ואחר כך אנחנו צריכים להתעלות לא בגלל בריחה מהיסורים , אלא ,כדי לכבד את הכוח העליון , כוח השפעה ואהבה , זה נקרא, שבתפילה זה בהכרח ואחר כך ברצון
"... ועיקר הנס הוא, אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם. כלומר, בזמן שבחינת היהודים שבלבו של האדם שולטים, אזי ממילא עבודת ה' יכולה להיות ברצון ולא בכפיה…"
איך אנחנו בפועל עושים את זה ?
אם אנחנו מתחברים ,אז ,מתוך מאמצים שלנו של החיבור אנחנו מגיעים למצב, שאור המקיף מאיר על המאמצים שלנו וכבר מסדר לנו כלים החדשים . וודאי ,שבעצמנו אנחנו לא מסוגלים לעשות כלום , אנחנו יכולים רק לברוח מהרע , כמו כל דרגת החי , אבל ,להגיע מזה למצב ,שאנחנו מתעלים לעבודה ע"מ להשפיע ,זה רק ,כאשר אור המקיף מגיע ועוזר לנו , ומתחילים לעבוד מהכרח , מפחד לעבור לעבודה מכבוד
"... נמצא, עיקר הנס הוא בזמן, שהיה במצב, שהמן היה שולט, היה רוצה להשמיד את כל בחינת היהודים. מה שאינו כן כאשר היהודים שולטים בלבו של אדם, אז יכול להיות "קיימו וקבלו ברצון ולא בכפיה"..." (כתבי רב"ש, כרך ב', "מהו שקוראים פרשת זכור לפני פורים, בעבודה")
שאלה : מה זה המשפט ,שהוא אמר שאדם צריך לשים תשומת לב לבחינת ההמן בתוכו ?
תשובה : קודם כל זה רצון לקבל הגולמי ,שבורא ברא , שבו אתה נמצא , עליו אתה צריך לעבור כל התיקונים . התיקונים זה לא שאתה משנה רצון לקבל בעצמו ,אלא ,אתה משנה את היחס שלך אליו . הדבר הזה הוא נמצא וקיים , אלא ,אני כל הזמן עובד ,כדי לשנות את היחס שלי אליו , או , אולי יותר נכון :
איך אני עובד עמו ?
איך אני משתמש בו ?
אני מצמצם אותו
מתעלה מעליו
מתחיל לקחת ממנו חלקים , שבהם אני יכול להתקשר לבורא ,דווקא , עם הרצון לקבל ,שהוא הפוך מהבורא אני הפוך אותו כך ,שאני יכול ע"י להדבק בבורא . אין לי כלי אחר , זה הרצון שלי . זה ,שאתה תגיד יש לי רצון להשפיע - אין לך אף פעם רצון להשפיע , כי הרצון להשפיע זה הבורא , אלא ,אתה עובד עם אותו הכלי , שהוא כבר לא נקרא המן : כי המן זה ע"מ לקבל , לחלק , להתרחק וכו' המשך השבירה . לכן, אנחנו צריכים לדעת ,באיזו צורה רציונלית , הגיונית ,שאנחנו מסתכלים עליו מהצד , כמו חוקר אמיתי .
אתה יודע ,שהיו הרבה חוקרים באנושות שעשו נסיונות על עצמם ... אז ,אנחנו כך צריכים לראות ,עד כמה שאני מפחד מממנו , רוצה לברוח , מתפעל ממנו , כמה שנמעס לי , אבל ,חוץ מהרגשה עצמה ,שנותנים לנו תמיד כזאת הרגשה ,שאנחנו מבולבלים מאוד ( נמצאים רק בהרגשה ) ואחר כך אנחנו יכולים ,בכל זאת ,לצאת להתעלות ולראות את ההרגשה הזאת , למדוד אותה בצורה אוביקטיבית , בלתי תלותית ,עד שאנחנו מזמינים מאור המחזיר למוטב , ,שנותן לנו אפשרות באמת להיות למעלה מרגשות האלו , מרצון לקבל ולהשתמש בו כך נכון .
אנחנו לוקחים אותו המן , הורגים אותו, בכוונה ע"מ לקבל , ובמקומה אנחנו מעלים כוונה ע"מ להשפיע וזה כבר דרך החברה , דרך חיבור לבורא , שיכול להתגלות דרך החיבור בינינו . זו כל העבודה .
איך אתה תימשך לטוב אם אתה לא תעבוד עם הרע ?
רק לא להיות שקוע ברע , שאתה נמצא בו , ובוכה , "כסיל יושב בחיבוק ידיים ואוכל את בשרו", זה לא . כמה שאפשר מהר להתעלות ממנו , אבל ,כאשר אתה מתעלה ממנו ,אתה לא עוזב סתם , אחרת באיזה חומר תעבוד ?
עם מה תתקדם ?
העיקר לנו במשך כל היום להיות לקראת ערב חיבור , שאנחנו במשך היום מבררים
מה זה נקרא חיבור ?
איזה תוצאות הוא צריך להביא לנו ?
באיזה תנאים אנחנו מגיעים לחיבור המרבי ?
מה הוא נותן לנו ?
מה אנחנו מגלים בתוך החיבור ?
מה זה נקרא להביא מתנות , כל אחד לשני ?
למה מתנות האלו נקראות מתנות לאביונים ?
מי כאן אביון ?
חבר שלי ?
כן , הוא באמת אביון, כל אחד ואחד , הוא מסכן , הוא עני , הוא ממש , אין לו כלום ,כי מבחינה רוחנית רק אני יכול לתת לו והוא בעצמו לא מסוגל להשיג , אף אחד .
לכן ,זה מתנות לאביונים , זה גם חסדים וגם חכמה , גם מאכל וגם שתיה וזו הצלה . אם אנחנו נעשה חיבור מספיק עוצמתי , אז, זה השפיע על כל הדרך הרוחנית שלנו .
אנחנו גם לומדים מהמגילה, שעניין הפורים שייך לכולם , שלא צריכים להיות מלומדים , חכמים וכו' .
האדם ,שהוא משתתף בכמה שהוא מסוגל בחיבור זוכה לכל האורות , לכן, אנחנו מזמינים את כולם ומקווים ,שכך שנתאסף בחיבור בערב
משנכנס אדר מרבין בשמחה
3) "אדר", הוא מלשון "אדרת", כמ"ש אצל אליהו "וישלך אדרתו אליו" (מלכים א. יט). שאדרת הוא אדרת שער, שהם בחינת שערות ודינין, שבבחינת עבודה הם דיעות ומחשבות זרות, המרחיקים את האדם מהקב"ה…"
דווקא ע"י בעיות , מחשבות זרות , כל מני צרות ,שמגיעים לאדם , מכינים אותו כך למצב התיקון , כי שערות , דינים , בעיות שמתגלות
"...וכאן נוהג ענין התגברות עליהם. ואע"פ שהוא רואה הרבה סתירות,..."
ורוצה לברוח , ולא רוצה שום דבר ,ולא מסוגל נדמה לו להתעלות מעליהם , כך זה נראה לאדם , מצבים מאוד לא נעימים .
רק שמעניין ,למה אנחנו מתחילת החודש אדר צריכים להיות כבר בשמחה , כי מתגלים צרות , חוץ משלושה יומים אחרונים , שבכלל אנחנו נכנסים לצום , להגבלות למיניהם . כל החודש אדר הוא חודש, שנמצאים בחרדה ,...
איזו שמחה ?
מה דורשים מאיתנו ,שאנחנו על פני זה ,שמתגלים כל הבעיות וצרות על העם ישראל שבגלות , שהוא כבר לא עם ומפוזר ולגמרי ,לא קיים ( כי עם קיים רק בזמן ,שהוא מחובר ) .
אז ,מה דורשים ממנו ?
להיות בשמחה במצב כזה ?
"... שנמצא בהשגחתו ית', מכל מקום הוא צריך להתגבר עליהם על ידי אמונה למעלה מהדעת, ולומר, שהם השגחה בבחינת טוב ומטיב. שזה סוד שכתוב אצל משה "ויסתר משה פניו", היינו שראה כל הסתירות, והחזיקם ע"י התאמצות בכח האמונה למעלה מהדעת…"
למרות שאנחנו מרגישים ,עד כמה שמצבים הם , נעשים יותר ויותר שחורים , לחוצים , מאיימים , אנחנו צריכים להכנס לשמחה מעליהם, להתחבר ולהיות במצב של איחוד בכל חודש אדר .
זה חידוש , ההתגברות הזאת אנחנו צריכים כבר להפעיל על פני כל המצבים במתגלים כך , כאיום
"... וכמו שאמרו חז"ל "בשכר ויסתר משה פניו כי ירא מהביט, זכה לתמונת ה' יביט".
...ובאמת יש לדעת, מה שנתדמה להאדם, דברים שהם בסתירה להשגחת טוב ומטיב, הוא רק בכדי שהאדם יהיה מוכרח להמשיך אור עליון על הסתירות, בזמן שהוא רוצה להתגבר על הסתירות. אחרת אי אפשר לו להתגבר. ושזה נקרא רוממות השם ית', שממשיך בזמן שיש לו הסתירות, הנקרא דינין.
כלומר, שהסתירות יכולים להתבטל, אם הוא רוצה להתגבר עליהם, רק אם הוא ממשיך רוממות ה'. נמצא, שהדינין האלו הם הגורמים להמשכת רוממות ה'. שזה סוד מה שכתוב "וישלך אדרתו אליו". היינו שאח"כ היה מיחס כל האדרת שער אליו, היינו אל ה'. כלומר, שראה עתה, שהקב"ה נתן לו את האדרת הזו, וזה היה בכוונה, כדי להמשיך אור עליון עליהם.
אולם זה יכולים לראות רק אח"כ. היינו, לאחר שכבר זכה להאור השורה על אלה הסתרות והדינין, שהיה לו מתחילה. כי הוא רואה שבלי השערות, היינו הירידות, לא היה מקום, לאור עליון שישרה שם, כי אין אור בלי כלי. לכן הוא רואה שכל הרוממות השם ית' שהשיג, היה בגלל השערות והסתירות שהיה לו, וזה סוד "אדיר במרום ה'", כלומר, שע"י האדרת זוכים לרוממות ה'.
וזה סוד "רוממות אל בגרונם", כלומר שע"י הגרעונות בעבודת ה', זה גורם לו שירומם עצמו לעלות למעלה. כי בלי דחיפה, האדם מתעצל לעשות תנועה, ומסכים להשאר במצב שבו הוא נמצא.
מה שאין כן אם הוא יורד למדרגה יותר נמוכה מכפי שהוא מבין, זה נותן לו כח להתגבר, שאינו יכול להשאר במצב כל כך גרוע, היות שהמצב שבו ירד, הוא לא יכול להסכים להישאר כך. לכן הוא מוכרח כל פעם להתגבר, ולצאת מהמצב של הירידה, ואז עליו להמשיך רוממות ה', זה גורם לו, להמשיך מלמעלה כוחות יותר גבוהים, אחרת הוא נשאר בתכלית השפלות.
נמצא, שכל פעם על ידי השערות, הוא הולך ומגלה את רוממות ה'...." (כתבי בעל הסולם, שמעתי לג. ענין גורלות, שהיה ביום כפורים, ואצל המן)
אינדקס