"...תשנ"א - מאמר מ"ד
1990/91 - מאמר 44
הכתוב אומר (עקב, שלישי) "לא בצדקתך וביושר לבבך אתה בא לרשת את ארצם, כי ברשעת הגוים ה' אלקיך מורישם מפניך, ולמען הקים את הדבר אשר נשבע ה' לאבותיך".
ויש להבין זה, שמכאן משמע, שהסיבה, שה' נתן ירושת הארץ לעם ישראל, היא מטעם כמו שכתוב "כי ברשעת הגוים ה' אלקיך מורישם מפניך". זאת אומרת, אם הסיבה של "רשעת הגוים" לא היתה, אז לא היה ענין לתת ירושת הארץ. ועוד יש להבין, מהי הסיבה השניה. אומר, מטעם "אשר שנשבע ה' לאבותיך". ולולי השבועה, אין ה' צריך לתת את הארץ לעם ישראל…"כאילו אין כאן הצטיינות שלנו , עבודה שלנו , היגיעה שלנו,אלא ,
הגוים לא בסדר ,שהארץ עכשיו נמצא בידיים שלהם מצד אחד ,
ומצד השני ,הבטחת הבורא לאבותינו ולכן הוא נותן .
זאת אומרת, אנחנו כאן ,כאילו עומדים בהצד ומקבלים ,מפני שמי ,שנמצא בארץ ,הוא רע ומפני שבורא הבטיח לאבות .
איפה עבודה שלנו ?
"...זה קשה להבין, הלא חז"ל אמרו "לא נברא העולם אלא בשביל ישראל". משמע, שכל הדברים טובים שישנם בעולם הם בשביל ישראל. ומכאן משמע, שבגלל סיבות אחרות נותנים לעם ישראל ארץ חמדה טובה ורחבה, ארץ זבת חלב ודבש. שהכתוב נותן ב' סיבות:
א) מטעם רשעת הגוים.
ב) מטעם השבועה, שנשבע לאבותיך…"זאת אומרת, אם אנחנו הולכים קדימה וכבר יודעים לפרש נכון ,מה זה נקרא ארץ ( רצון ) , ישראל ישר -אל , הגוים רצונות שלנו האגויסטיים , שלא מכוונים ישר-אל והבטחה היא הבטחה , שבסופו של דבר בטוח ,שמטרת הבריאה היא תתממש , אז , אנחנו צריכים להבין ,שבעצם כל העבודה שלנו היא בשינוי רצון ולעבוד :
מצד אחד ,שינוי רצון , שהוא עכשיו מכוון לכל מני מטרות מחוץ מהשפעה לבורא , לכן, זה נקרא גוים , אומות , 70 אומות העולם ולא ישר-אל
וזה שהבטחת הירושה , שאנחנו צריכים להיות בטוחים ,שמה שאנחנו צריכים לממש , רק להביא רצון שלנו לדבקות בבורא וזה נקרא ירושת הארץ
אז , אם אנחנו מכוונים נכון , שניהם מביאים אותנו למטרה
"
...אבל הכתוב בא לנו לומר, שבל נטעה, שהסיבה שנותן לנו ירושת הארץ, היא מטעם "צדקתך ובישר לבבך אתה בא לרשת את ארצם", אלא מטעם ב' סיבות הנ"ל.
אאמו"ר זצ"ל שאל על מה שכתוב (לך לך, שישי) "ויאמר אליו, לתת לך את הארץ הזאת לרשתה. ויאמר, במה אדע כי אירשנה. ויאמר לאברהם, ידע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם, וענו אותם ארבע מאות שנה, ואחרי כן יצאו ברכוש גדול".
ושאל, מהי התשובה, שה' השיב על מה שאברהם שאל "במה אדע כי אירשנה", שה' אמר לו "ידוע תדע, כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ואחר כן יצאו ברכוש גדול". זאת אומרת, שהתשובה היתה על השאלה "במה אדע". היינו, שאברהם אומר, שהוא רוצה בטוחות על הירושה. אז הקב"ה נתן לו תשובה, שע"י התשובה זו הוא כבר יהיה בטוח על ירושת הארץ. אם כן יש להבין את התשובה, שבה כבר יש הבטחה על הירושה…"השאלה היא , של אברהם על המילוי , איפה הוא ומתי מקבלים ?
מתי זוכים ?
והבורא רוצה להגיד ,זה לא תלוי בי , זה תלוי בכם או בך :
מתי שהחסרון יהיה מתאים ,אז ,אתה תרגיש בתוך חסרון את הירושה . הירושה היא מוכנה , נמצאת כאן .
כמו שאנחנו באיגרת הבן במרתף , ששם יש לך כל הירושה רק להדליק נר ולראות ,שאתה נמצא כבר בעולם הרוחני , במצב אין סוף רק הבעיה שלך ,שאין לך לזה רצון , העין שלך לא מכוונת נכון לראות את העולם אין סוף ,זו כל הבעיה .
אנחנו נמצאים בכל המציאות השלמה ולא מרגישים . זאת אומרת ,הבעיה היא לא איך אני רוכש את זה , אלא, איך אני מקבל רצון לזה , כי אז אני מייד מגלה
"
...ואמר, שהפירוש הוא, שבזמן שה' אמר לו "לתת לך את הארץ הזאת לרשתה", אז אברהם ראה את גדלה וחשיבותה של הארץ הזאת. כי ענין ירושת הארץ, הכוונה על בחינת מלכות, שהיא מקבלת את כל האורות מלמעלה ומשפעת להנשמות. כי מלכות נקראת "כנסת ישראל".
ואברהם ראה, לפי הכלל "שאין אור בלי כלי", כלומר "שאין מילוי בלי חסרון", שאם ה' יתן לישראל קצת הארה והתעוררות מלמעלה, הם יהיו מסתפקין במועט, ולא יהיה להם שום חסרון למדרגות יותר גבוהות. אם כן ראה אברהם, שאין שום אפשרות שעם ישראל יוכלו לקבל את ירושת הארץ, מטעם שאין להם צורך לזה.
וזו היתה השאלה "במה אדע". לא חס ושלום שהוא לא האמין מה שה' אמר לו. אלא שאלתו היתה, שאמר, שהוא לא רואה, שיהיה להם צורך לזה. כמו כשנותנים לאדם איזה דבר יקר ערך, אבל אם אין לו צורך לזה, אין האדם יכול להנות מאותו דבר…"
זאת אומרת ,תחילת העבודה רוחנית היא בזה ,שאדם אחרי הרבה זמן , שהוא נמצא בהכנה ,קובע ממש ,מתוך הנסיון שלו , מתוך הארה , שמשפיע עליו במשך הרבה זמן , שהכל תלוי ברצון שלו ,בעצם, ואין לו מה לחכות מלמעלה שישתנה , אלא ,חייב להשיג רצון , רצון זה הבעיה ולא מילוי . הכיוון הזה של הרגש ושכל לבניית הרצון זה לוקח הרבה זמן , כל ההכנה שלנו היא רק שיתייצב בנו בפנים יחס הנכון לרוחניות , שזה תלוי ברצון שלנו בלבד וכל העולם הרוחני הוא נמצא לפנינו , אנחנו נמצאים בו ושום דבר לא חסר , חוץ מרצון , ברגע שמייצבים רצון נכון , אז ,אנחנו מרגישים ירושה בתוך הרצון . ולייצב רצון נכון
א. גם כן ,שהכל תלוי ברצון בתחתון , ועליון מסייעה לפי חסרון של התחתון
ב. שחסרון של התחתון , הוא החסרון ,שבא מתוך החיבור , חסרון לחיבור , חסרון ,דווקא ,להיות כאחד , לייצב נכון את החסרון הנשבר , הנמצא בצורה של גלות , הרגשת הגלות , הרגשת החוסר רצון השלם , שאנחנו חלקים השבורים , שאנחנו צריכים להתחבר בינינו ואז במידת ההתחברות , אנחנו נרגיש את השפעת המאור מחזיר למוטב ואחר כך הירושה עצמה , המילוי
"... נמצא, אפילו שיתנו להם ירושת הארץ, אם אין להם צורך, אז לא יוכלו להנות מזה. והגם מצד הנותן הכל בסדר, אבל אם אין להתחתון צורך, מה הנותן יכול לעשות. וזהו ששאל אברהם.
והתשובה היתה "ידע תדע, כי גר יהיה זרעך". כלומר, שהם יהיו בגלות אצל המצרים, שזה נקרא "ארץ לא להם". שפירושו, שעם ישראל, שהם רוצים לעבוד לשם שמים, והמצרים יהיו שולטים עליהם. וכל פעם עם ישראל ירצו לצאת מהגלות, כמו שכתוב (שמות, שלישי) "וייאנחו בני ישראל מן העבודה, ותעל שוועתם אל אלקים מן העבודה". שבאופן כללי נקראים "אומות העולם" רצון לקבל לעצמו. אלא בהרצון לקבל יש הרבה רצוניות, שכל רצון בפני עצמו מיוחס ל"אומה" מיוחדת. לכן נקראים באופן כללי "ע' אומות העולם", כנגד ע' בחינות רצון. שזה נמשך בסוד "זה לעומת זה", זאת אומרת כנגד ז' ספירות דקדושה, שהם חג"ת נהי"ם, וכל אחד מהן כולל עשר ספירות, ביחד הם ע' אומות.
וגם יש בחינת "ישראל", שהם נקראים על שם " ישר-אל", שהם ההיפך מהרצון לקבל לעצמו, אלא הם בבחינת רצון להשפיע לה', היינו שהוא רוצה לעשות נחת רוח ליוצרו…"יותר נכון אולי , לא יותר נכון ,אלא, יותר קל , יותר מובן ,אולי ,להגיד כך ,שאין יותר מע' רצונות של אומות העולם , אלא ,כולם מכוונים לטובת עצמם , לטובת האדם ואם הם כל הרצונות האלו מכוונים לטובת הבורא ( ע"מ להשפיע ) וטובת הבורא.
הכוונה, שאנחנו משפיעים זה לזה וסה"כ אם אנחנו משתמשים בכל הרצונות שלנו ע"מ להשפיע נחת רוח לחברים ,סביבה ובזה כל אחד יוצא מבחינת ע' אומות לכוונה ע"מ להשפיע ובסופו של דבר זה ,שאני משפיע לזולת זה נקרא ,שאני משפיע על הבורא , כי אחרי כל אחד וכולם יחד עומד בורא .
בלהשיג אהבת החברים , אהבת החברה , אהבת הבריות ,אדם מייד משיג אהבת ה' ולכן אפשר להגיד ,שישראל זו כוונה , זה לא רצון . אנחנו אומרים ככה, שזה רצון להשפיע נחת רוח לבורא ,אבל, זו כוונה והרצונות לזה אנחנו מקבלים מע' אומות וכוונה מעל הע' הרצונות האלו לבורא , זה נקרא ישר-אל .
זאת אומרת, יותר נכון להגיד כך, שע' אומות העולם זה ע' רצונות מקולקלים ,שבתוך האדם , שבכל אחד כוונה לעצמם , כאשר אנחנו מכוונים ע' רצונות האלו ע"מ להשפיע נחת רוח דרך הזולת לבורא , זה נקרא ,שאנחנו הופכים אותם לישר-אל
"...לכן, כיון שהמצרים היו שולטים עליהם, היו מוכרחים לעשות כל עבודתם לטובת המצרים ולא לתועלת ה'. וזה שאומר "וייאנחו בני ישראל מן העבודה". פירושו, שבני ישראל היו רוצים לעבוד לתועלת ה', והמצריים היו שולטים עליהם, לכן "וייאנחו"..."
עד מתי ?
עד שבני ישראל , אלו שרוצים להיות מכוונים ישר-אל ,הם יבינו ( לא בעצמם הם מסוגלים לעשות את זה ) ,שרק ביחד , בשותפות הנכונה עם כוח העליון בעצמו ( שלא ע"י מלאך ולא ע"י שליח וכו', אלא, ע"י הקב"ה בכבודו ובעצמו שמוציא אותם ממצרים ) ה' מוציא אותם מכוונה לעצמו לכונה להשפיע נחת רוח לבורא
"
... כלומר, שראו, שלא די שלא מתקדמים, אלא הם הולכים אחורה. וזה שאומר "ותעל שוועתם אל אלקים מן העבודה"..."
זאת אומרת ,אם המאמצים שלהם נכונים , אז , בהדרגה ,כאשר הם עושים מאמצים ,הם מגיעים להחלטה ,שמאמצים עצמם לא עוזרים להם , אלא ,הם צריכים ממש כשותף את הבורא . המאמצים מביאים לצורך , שהבורא יעזור לו לאדם .
מתי זה מתגלה ?
מתי שאדם מביא את הרצון שלו לצורה הנכונה , שהוא רוצה להיות מחובר עם אחרים , שמוכן להיות ,כאיש אחד בלב אחד ולגלות בחיבור עם כולם כוח השפעה ואהבה , שנקרא בורא ואז הוא מבין שהכוח הזה הוא נמצא וחייב להתגלות בקשר שלו עם הזולת .
כל הקושי וכל העבודת מצרים , שנמצאים בעבדות זה ,שלא מסוגלים להבין שהחיבור , הקשר זה ,בעצם ,המצב, שאליו צריכים כל הזמן להשתוקק ושבורא נמצא שם בתוך הקשר ועוזר במידה ,שאדם משתוקק בצורה נכונה לזה . אז ,ע"י מאמצים כל פעם יותר ויותר אדם מתחיל לגלות צורה הנכונה , גישה נכונה , חדות , הכיוון הנכון , למה בדיוק הוא צריך לרצות , להשתוקק , לראות כמטרה . לראות מצב הנכון לפניו ולייצב מצב הנכון לפניו , עד כמה שזה ניתן ע"י החברה , לימוד , הפצה וכו' ,כל מה שיש לייצב מצב הנכון .
כמו שאדם שמשתוקק למשהו , לאיזו מטרה מיוחדת בחכמה ,או ,אפילו שילד משתוקק לצעצוע מיוחד , אז , יש את זה לפניו , אומנם שזה עניין השקרי , כאשר אנחנו רוכשים וזה באמת לפי בדמיון . כי בדמיון האגויסטי זה נראה לנו הרבה יותר גדול , טוב , מתנוצץ , מהאיר מדבר בעצמו , כי דמיון הוא בלתי מוגבל וכל הרכוש הוא מוגבל בכלים שלנו
לא כך ברוחניות , אבל , הנטיה היא צריכה להיות אותה נטיה . אנחנו צריכים לאתר לעצמנו מצב הנכון , המתוקן ואליו בקפדנות להשתוקק ושזה יהיה מוסכם לכולם וכך מכוונים
"
...ואז, כשהם רואים שלא יכולים מכוחות עצמם לצאת מהגלות, לכן מבקשים מה', כמו שכתוב "ותעל שוועתם אל אלקים", שפירושו, שה' עזר להם לצאת מגלות מצרים. וזה כמו שאומר הזה"ק על מה שאמרו "הבא לטהר מסייעין אותו". ושאל, במה, והשיב "בנשמתא קדישא".
נמצא, שדוקא בזמן שהם מונחים תחת שליטת הרע, אז רואים בכל פעם יותר את שליטת הרע, ואז האדם בא לידי הרגשת ב' דברים:
א) שהרצון לקבל, שהוא שליטת המצריים, הוא כל כך רע שמרחיק אותו מה'. כלומר, שטרם שהתחיל בעבודה דע"מ להשפיע, עוד לא היה יודע כמה רעות גורם לו הרצון לקבל. וזה מטעם הידוע, שלא מראים לאדם את תוקף הרע בפעם אחת. אלא מעט מעט מראים לו, כי אחרת הוא תיכף יברח מן העבודה, שהוא יגיד, שזה לא בשבילו.
ובהאמור יש לפרש דברי הרמב"ם, שאומר, ש"ענין לשמה לא מגלין לאדם בתחילת עבודה, אלא עד שתרבה דעתן, ויתחכמו חכמה יתירה, מגלין להם רז זה מעט מעט". ויש להבין, מהו הפירוש "מגלים להם רז זה מעט מעט". שיש להבין, איך זה אפשר להיות ענין "מעט מעט". הלא כשאומרים לאדם, שהוא צריך לעשות הכל לשמה, כבר אצלו הכל מגולה, ומה יש עוד לגלות.
אלא שיש לפרש, שענין מה שאומר "מגלים להם", מי הוא המגלה להם רז זה של ענין של לשמה. וגם יש להבין מה שאומר "עד שתרבה דעתן ויתחכמו חכמה יתירה". מי יודע שכבר זכה לבחינת "עד שתרבה דעתן ויתחכמו חכמה יתירה"..."זאת אומרת ,שאנחנו לא הולכים למצב ,שמבינים משהו , אלא ,ההפך ,אנחנו מתקדמים למצב ,שאנחנו פחות ופחות מבינים , פחות מסוגלים , שאין כוח , אין שום יכולת להשיג, מה שרוצים . ,עד כמה שמתקרבים למצב הזה יחד עם זה , אם אדם משקיע ,בכל זאת, ללא הבטחה להשיג שום דבר וכאן זה המקום לבדיקה הראשונה ,עד כמה שאנחנו כן מסוגלים לעמוד במבחן ,מה זה נקרא ע"מ להשפיע .
האם אתה מסוגל לעבוד ,שלא תקבל שכר המובן לכולם ?
איפה תורה , איפה סחורה , איפה שכר , מילוי , אלא ,האם אתה מסוגל לעבוד ושתמורה היא תגיע לכולם , לעולם ?
כאן כבר מתחילים לבדוק את האדם קצת על זה, שצריך להתעלות מעל הכלים דקבלה שלו ,וודאי ,שהכל תלוי כאן מחברה , כי בטבע אדם כן מסוגל את זה לעשות , אם הוא קשור לחברה . אנחנו רואים ,עד כמה אנשים מסוגלים לעשות כל מני פעולות של גבורה וכו' בצורה אגויסטית ,כדי להגיע למטרה ,שמציירים לעצמם , אותו דבר כאן .
אנחנו צריכים רק כאן להבין ,שכל ההצלה למצב הרוחני היא נמצאת במרכז החיבור בינינו , שם זה אותו גלגל ההצלה, שזורקים לאדם ,הטובע בנהר ,ועד כמה שהוא טופס את המרכז החיבור של החברים , אז ,בזה הוא ניצל . וודאי ,שכך זה מסודר מלמעלה , מפני שהבורא וחיבור אנחנו משיגים במרכז החברה .
העיקר כאן שאדם מתנתק מלראות מטרה בתוך כלים שלו ( שכלים שלו זה כלים של ע' אומות ) ורואה מטרה רק בכלי הכללי , המחובר , במרכז החברה ,שהם מייצבים , וזה כבר כלי ,שנקרא ישר-אל . אין רצון חדש , יש כיוון חדש לחיבור
"...אלא זה יכולים להבין, כמו שאמר הזה"ק פשט על מה שכתוב "או הודע לו אשר חטא". ושואל, מי הודע לו. ומשיב, הקב"ה. ויש להבין מה שאומר "שהקב"ה הודע לו אשר חטא". באיזה אופן הודע לו. ויש לפרש זה על דרך שכתוב בהסולם (בראשית חלק ג' דף ס"ד) וזה לשונו "שאם יעסוק אדם בתורה ומצות אפילו להנאתו עצמו, מכל מקום ע"י המאור שבה ירגיש הפחיתות והשחיתות הנוראה, שיש בטבע הקבלה לעצמו. ואז יתן אל לבו לפרוש את עצמו מטבע הקבלה הזו, ויתמסר לגמרי להשפיע נחת רוח ליוצרו. ואז יפקח ה' את עיניו, ויראה לפניו עולם מלא מתכלית השלימות, שאין בו חסרון כל שהוא".
ובהאמור נבין, איך שהקב"ה מודיע לו "אשר חטא". שיש לפרש, זה שהאדם לומד אפילו שלא לשמה, המאור שבה מודיע לו, שהרצון לקבל הוא הגורם לכל הרע, שהוא המפריע, שתהיה יכולת להאדם לקבל טוב ועונג הזה, מה שיש ברצונו יתברך לתת להנבראים. והמאור שבתורה, זה נקרא שהקב"ה מודיע להאדם אשר חטא…"זאת אומרת, אדם אפילו שהוא נמצא עדיין ברצון לקבל ורוצה מטרה אגויסטית ( לזכות , לרכוש , להגיע ) ,כי אני לא יכול לעשות עם עצמי שום דבר , אני מתאר מטרה ,כמילוי ,אבל ,בכל זאת ,המאור המחזיר למוטב בנתיים מביא לאדם ,כאלו מצבים, שכאילו כן אתה תקבל , תתמלא , תשיג , יהיה לך ,אבל בתנאי ,שאתה תתחיל לחפש את המילוי , השגה לא בפנים בכלים האינדיווידואלים ,אלא ,בכלים של החיבור וזו עדיין הכוונה אגויסטית ,אז, לא כאן ,אז ,שם אני אמצא …
כאילו אני בעצמי לא יכול למצא איזה מטמון ( קופסה עם מטבעות זהב ), אלא ,ביחד איתם אני מסוגל את זה לעשות …
אנחנו רוצים ע"מ לקבל , נראת לי ככה תמונה הנכונה, אבל ,כיוון הוא מיוחד, כי אני רואה את עצמי ביחד איתן מגיעים למטמון , והוא קיים רק, אם אנחנו מגיעים יחד , אחרת הוא לא קיים
"...ובזה גם כן יש לפרש, מדוע אומר הרמב"ם, שצריכים להתחיל להרגיל את האדם בעבודה דשלא לשמה ולא בלשמה. וזהו מטעם, שענין לשמה מגלים להאדם ע"י שמקבל מאור התורה. נמצא, ממילא, שאם הוא לא עוסק בתורה אפילו שלא לשמה, מאיפוא הוא יקח מאור התורה. לכן אומר הרמב"ם, שצריכים להתחיל בשלא לשמה…"שאלה : איך אנחנו מכוונים את עצמנו לראות כל המצבים ממצב הנוכחי למצב המתוקן כהתקרבות מ"אני" ל"אנחנו" ?
איך אנחנו משכנעים את עצמנו ,שכל ההתקרבות היא מ"אני" ל"אנחנו" ?
בזה כל הסולם . אפשר להוסיף , אתם יודעים זה ,כמו שאני הולך לפי מפה ,...שאני הולך לדברים יותר מפורטים יותר ויותר . נראה לי ,שאני התקדמתי עכשיו למרכז הקבוצה ואני נמצא ממש במרכז הקבוצה , כאיש אחד בלב אחד , אנחנו מחוברים , יחד , עד הסוף . פתאום, קני מידה פתאום משתנים ברזולוציה יותר מדוייקת ואני רואה ,שאני עוד לא נמצא במרכז , פתאום מתגלה עוד מרחק … ואני שוב צריך להתקדם . אני מגיע למרכז ושוב נעשה שדרוג בקני מידה , ברזולוציה ושוב … זה עניין של סולם המדרגות .
זאת אומרת ,כל פעם אנחנו מכוונים את עצמנו למרכז , כל פעם אנחנו בטוחים ,שאנחנו נמצאים במרכז ואנחנו היגענו לזה ע"מ לקבל מטרת הבריאה , תחלית הבריאה ,שהכל צריך עכשיו להתגלות ועוד ועוד פעם וכך ,125 פעמים ואז מגיעים לאמת .
השאלה היא ממעבר, שאני נמצא עכשיו ,כאילו במרכז הקבוצה , איך אני בעצמי משנה את הקני מידה ?
איך אני בעצמי מתחיל לראות מצב הלא מושלם ?
זה נקרא לרכוש חסרון , נקרא לעורר את השחר . כמה שאנחנו משתוקקים למרכז צריכים לראות אותו ,כאשר משיגים ( הכי ,שאני יכול לתאר לעצמי ) ,איך אני ,בכל זאת , יכול להיות במצב , שלא מרגיע את עצמי ,אלא ,רואה בו יכולת להתפתחות יתרה ?
שאלה : איך אנחנו נותנים הגדרות האלו הנכונות בתוך קבוצה שלנו ( פרעה , משה , אברהם , בורא , מצרים , ארץ ישראל ועוד ) ?
איזה הבחנות אנחנו מכנים בכל השמות האלו בעבודה שלנו הרוחנית בקבוצה ?
שאלה : תחילת גלות מצרים מתחילה מזה ,שלא רוצים להתחבר בני יעקוב , שתקופת האבות הסתיימה ומתחילה תקופת הבנים , שאבות הם קבלו מלמעלה כל הגילוי הזה ובנים זה כבר עביות חדשה , שהם לא רוצים להתחבר , ריב נעשה בין בני יעקוב ומתגלים בהם ,מה שנקרא ,רצונות אגויסטיים , רצונות לקבל בתוך האבות , בתוך רצון ,שנקרא אבות ,מתחיל להתגלות רצון לקבל , שנקרא בנים ורשעים , כן . אומנם שזה בני יעקוב , ראשי שבטים וכו' מתגלה הרע ורע הזה הופך להיות לרע ,שנקרא ממש מצרים , פרעה , שמתגלה בתוך רצון ,שהיה כל כך יפה ומחובר ( אברהם , יצחק , יעקוב ) רצון טוב , אדם נמשך לרוחניות , רוצה .
הכל זה מקבל מלמעלה ואחר כך מתגלה כבר רצון הפוך , שדוחה אותו ,אבל ,מתוך הדחיה הזאת הוא צריך להבין ,שדווקא מתוך הדחיה , שנקראת מצרים , הריחוק הדדי , הפרעה ,שמרחיק ביניהם , השנאה הזאת ,שמתגלה בין כולם ( בין כל האומות העולם כמו בימינו ) ,דווקא, זה המצב רצוי … לכן ,צריכים להתחיל עבודת החיבור , שמתוך המצרים נתחיל עבודת החיבור יותר ויותר גם בכמות וגם האיכות .
איך אנחנו מגיעים לדרגות בעבודה הזאת ?
נגיד ,שיכולים לקבוע ,שחיבור בינינו הוא במצב של בני ישראל , במצרים זה האגו שלנו וכל האגו הכללי סביבינו ,שאנחנו מרגישים כלחצים עלינו , הם אותם הרצונות ,שדווקא על פניהם אנחנו גודלים . איך אנחנו משתמשים ברצונות האלו , האגויסטיים , שבתוכם אנחנו נמצאים , כדי לחזק את הקשר בינינו ?
עד כדי כך ,שבתוך הקשר בינינו תוולד נקודה משותפת, שנקראת משה ,שהיא תמשוך אותנו ממצב של מצרים ?
המצב של מצרים ,שאנחנו מסכימים להיות בזה , אדם לא מוסוגל לזוז מהמקום , אלא ,אם כן יש משהו ,שמושך אותו וככה כל פעם . אז ,איך אנחנו בונים את הקשר בינינו , כמו שכתוב בזכות הגוים , ע"י הגברת הרצון האגויסטי ,משם אנחנו צריכים לראות הכוח הנוסף שלנו להתקדמות הרוחנית ?
איך אנחנו מממשים את זה ?
איך אנחנו מממשים את הכוח האגויסטי שלנו להתקדמות הרוחנית ?
זה נקרא בזכות רשות הגוים יוצאים בני ישראל ממצרים
מצד אחד ,ישנה מטרה, שחייבים אליה להגיע , זה נקרא הבטחה לאבות …
מצד שני ,אתם צריכים למצא מצב ,שנקרא ברשות הגוים , איך אתם מממשים רצונות שלהם שאני בניתי בכם ,כאשר הם מתעוררים בצורה אגויסטית ?
איך אתם הפכים אותם לכוח הדוחה אותכם ממצרים ?
שאלה : באיזה מצב אנחנו נמצאים מכל מה שכתוב במאמר ?
באיזה מצב נמצאת הקבוצה ,פחות או יותר ,לפי מה שאנחנו קראנו במאמר ?
אינדקס 