לאון-נחום
מספר הודעות : 470
Join date : 30.10.14
 | | נושא: סיכום משיעור בוקר 31.03.2016 חלק א' ( מהו ''לחם רע עין''בעבודה Thu Mar 31, 2016 7:47 am | |
| אנחנו קוראים עכשיו מאמרים במסגרת ההכנה שלנו לפסח 2016 , שצריכים כל פעם להשתדל לבנות תמונה יותר ויותר ברורה : איפה אנחנו נמצאים ? מה זה נקרא פסח ( אנחנו עוברים כאן איזו מדרגה , מצב ) ? ואיך אנחנו נכנסים למצב הזה ? ואיך אנחנו יוצאים מזה ? שכניסה לזה נקראת כניסה למצרים ויציאה מזה יציאת מצרים מה זה נותן לנו כל העניין הזה גלות מצרים , שליטת פרעה ? שאנחנו עוברים ונכללים בו ובמה אנחנו יוצאים בדיוק מהמצרים ? גם אז מזכות המצרים ,שאנחנו צריכים להגיד בכל מצווה ,לזכר יציאת מצרים , שאנחנו לקחנו משהו מהמצרים שע"י , דווקא ,בזכות שלו אנחנו כן יכולים לעלות בעוד ועוד מדרגות , שזה נקרא לעשות מצוות . וחייב אדם להרגיש את עצמו כל יום, כאילו שהוא יוצא מהמצרים ,מה כל כך העניין הזה הוא חשוב לנו ? שזה יסוד לכל היסטוריה שלנו , לכל הדרך שלנו הרוחנית . במגמה לבנות יותר ויותר תמונה הזאת בשלמות , בצורה רגשית , בהבנה , בואו אנחנו נשמע ,מה הוא אומר לנו רב"ש "...בזהר שמות (דף ז' ובהסולם אות כ"א) כתוב שם וזה לשונו, "ר' חייא פתח, אל תלחם את לחם רע עין, משום שהלחם או ההנאה, מאותו בן אדם שהוא רע עין, אינו כדאי לאכול ולהנות ממנו. ואם כשירדו ישראל למצרים, לא היו טועמים את לחם המצרים, לא היו נעזבים בגלות במצרים, ולא היו יכולים להרע להם". (ובאות כ"ג) אומר שם וזה לשונו, "כי אין לחם רע בעולם זולת הלחם של רע עין. מה כתוב, כי לא יוכלון המצרים לאכל את העברים לחם, כי תועבה היא למצרים, כלומר, שלא יכלו לראות כשהעברים אוכלים. הנה לך לחם רע עין", עד כאן לשונו.
ויש להבין את האיסור של "לחם רע עין". עד כדי כך, שאם לא היו ישראל טועמים את לחם המצרים, לא היו עם ישראל נשארים בגלות. זה תמוה מאוד, מהו הקשר של "לחם רע עין" לגלות. כלומר, מדוע זה גורם, שיהיו בגלות עבור דבר זה, שמשמע, שזהו איסור חמור, האם זה בכלל מצות לא תעשה מדאורייתא או מדרבנן, שמגיע בגלל זה גלות.
ובכדי להבין זה על דרך העבודה, צריכים לזכור את ב' דברים שיש לפנינו. ואת זה צריכים לזכור תמיד:
א) הוא מטרת הבריאה, שהיא להטיב לנבראיו. וזה מזכיר לנו, שאנו צריכים להגיע לידי שלימות, ולזכות להגיע לקבל את הטוב והעונג, שישנם במטרת הבריאה. ומטרם זה האדם נבחן לבעל חסרון, היות שלא הגיע למטרת הבריאה. והוא נמצא עדיין באמצע עבודה. וזה נקרא בלשון הקבלה, שהאדם צריך לזכות להשיג את בחינת "נרנח"י שבשורש נשמתו".
ב) הוא תיקון הבריאה. היות ששינוי צורה עושה פירוד, והיות שהאדם נברא בכדי שיוכל לקבל את הטוב והעונג, שמוכרח שיהיה לו רצון וחשק לקבל תענוג, והרצון לקבל הזה, מפריד אותו מהשורש, כי הבורא רוצה להשפיע, והנבראים יש להם רצון לקבל, וזה גורם פירוד, שמרחק את הנבראים מהבורא. לכן נעשה תיקון, המכונה "צמצום והסתר", שאין הנבראים יכולים להרגיש את השורש שלהם, כלומר "מי ברא אותם", מטרם שמתקנים את הפירוד.
וכמו שכתוב (בפתיחה לחכמת הקבלה, אות י') וזה לשונו, "והנך מוצא, איך שהנפש הזאת, שהיא אור החיים, המלובש בהגוף, נמשכת יש מיש מעצמותו יתברך ממש, ובעברה דרך ד' עולמות אבי"ע, כן היא הולכת ומתרחקת מאור פניו יתברך, עד שבאה בכלי המיוחד לה, הנקרא "גוף". ואם אמנם גם האור שבה נתמעט מאד, עד שאין ניכר בו עוד שורש מוצאו, עם כל זה ע"י העסק בתו"מ, ע"מ להשפיע נחת רוח ליוצרו, הוא הולך ומזכך את הכלי שלו, הנקרא "גוף", עד שראוי לקבל את השפע הגדול, בכל השיעור הכלול במחשבת הבריאה בעת שבראה".
ובהאמור נבין, שהעבודה שלנו היא לצאת מקבלה עצמית, היינו שהפרנסה שלנו תהיה ממה שאנחנו מפרנסים את הגוף, שיהיו לו חיים, שיכול להנות מחיים, לא יהיה מזה, שהרצון לקבל לעצמו נהנה, שהוא נקרא "רע עין", כלומר, שלא רוצה להיות משפיע, אלא כל חשקו הוא לקבל לעצמו, שזה נקרא "רע עין", שלא רוצה לתת משהו לאחרים, אלא הוא משוקע באהבה עצמית.
וזה נקרא "רע עין". ולכן, אם המזונות, מה שהאדם אוכל, הנקרא "לחם", אסור לאדם להנות מהלחם הזה, שהוא "לחם רע עין". כלומר, שהאדם נהנה וסועד את לבו מהלחם של "רע עין". זאת אומרת, מזה ש"הרע עין" נהנה, היא תהיה הנאה של אדם. כלומר, מזה שהרצון לקבל, הנקרא "רע עין", נהנה, שמזה תהיה כל השמחה, והמצב רוח, שהאדם מקבל על זה, הוא לא מסכים לקבל, משום שהנאה הזו גורמת לאדם שיהיה נפרד מהקדושה מסיבת שינוי צורה, כנ"ל.
ובזה נבין את מה ששאלנו, מהו כל כך גודל האיסור של "אל תלחם לחם רע עין", שבגלל זה נשארו ישראל בגלות, כמו שאומר "ואם כשירדו ישראל למצרים, לא היו טועמים את לחם המצרים, לא היו נעזבים בגלות מצרים". היות שענין "גלות" נקרא בזה, שעם ישראל לא היו יכולים לעבוד בע"מ להשפיע לה', אלא רק לקבל לעצמו. וזה נקרא "גלות מצרים", שלא יכלו לצאת משליטתם, אלא הרצון לקבל לעצמו, היה שולט. לכן אומר הזה"ק, שאם בזמן שירדו בגלות מצרים, היו נזהרים שלא יאכלו, היינו שלא יהנו מזה שהמצרים נהנין, כלומר "מרע עין", שהוא הרצון לקבל לעצמו, לא היו נכנסים תחת שליטתם, בגלות.
נמצא, שגודל האיסור של רע עין הוא, שהלחם שלו כולו בע"מ לקבל, וזה גורם כל הפירוד מהקדושה. וזהו כל האיסור של "אל תלחם את לחם רע עין". זאת אומרת, שכל עבודה שלנו בתו"מ, היא בכדי שנצא מגלות של הרצון לקבל לעצמו. כלומר, שאנו צריכים לכוון בעת שאנו עוסקים בתו"מ, שהשכר שלנו יהיה, שע"י זה נזכה לצאת מגלות והשעבוד של הרצון לקבל לעצמו, ונוכל לעבוד הכל בע"מ, שיצמח מזה נחת רוח להבורא, ושכר אחר אין אנו דורשים עבור העבודה בתו"מ.
היינו, שאנו רוצים לזכות, להרגיש בעת שאנו עוסקים בתו"מ, שאנחנו משמשים למלך גדול וחשוב, ושתהיה בנו בזה אהבת ה', מזה שאנו מרגישים את רוממותו יתברך. אבל כל הנאה שלנו תהיה מזה, שאנחנו משמשים את הבורא, זה יהיה השכר שלנו, ולא שהוא יתן לנו איזו תמורה עבור העבודה. אלא שנרגיש, כי העבודה בעצמה היא השכר, ואין שום שכר יותר גדול בעולם, מזה שזוכים לשמש את הקב"ה.
מה שאם כן "לחם המצרים" הוא, בדרך העבודה, ממש להיפך, כמו שכתוב "כי לא יוכלון המצרים, לאכל את העברים לחם, כי תועבה היא למצרים". "כי תועבה" הוא מלשון "תועבת מצרים כל רועה צאן", שפירושו, מבזים היו בעיניהם הרועים. לכן הפירוש יהיה, שהמצרים היו מבזים את המאכלים של העברים, כי העברים כל הלחם היינו המזונות, היו בע"מ להשפיע, ואצל המצרים כל הלחם הוא בבחינת "רע עין", שהוא לקבל. וכששמעו, שהלחם עברים הוא להשפיע, דבר של להשפיע הוא מאוס ובזוי, כי בזמן שצריכים לעשות בע"מ להשפיע ולא לקבל לתועלת עצמו, עבודה זו בזויה אצלם. ולא מרגישים בזה שום טעם.
לכן בזמן שהמצרים היו רק שומעים, שצריכים לעבוד בע"מ להשפיע, הם באים לידי הרגשה, שהם צריכים להשפיל עצמם. היינו, שכל הדעת שלהם, שהיא מחייבת, שהאדם צריך לדאוג לתועלת עצמו, ומה שאינו יצמח מזה משהו לתועלת עצמו, זה אין הם מסוגלים לעשות, לכן הגוף, בזמן שהוא נמצא תחת שליטת המצרים, בזמן שהוא שומע אפילו רק רמז קל, שצריכים לעשות להשפיע, תיכף הגוף מבזה את עבודה זו, והוא טוען, שהוא עדיין בשכל המלא שלו, ולא יכנע לאכול לחם של עברים, שאצלו הלחם הזה לחם תועבה, משום שהלחם הזה הוא נגד הדעת…"שאלה : מדובר פה על רע עין , האם יש קשר לעין הרע מה שקורה ? תשובה : לא , לא , זה משהו אחר . בשביל מה נכנסים למצרים ? רצון לקבל הוא מתפתח בתוך הנברא אף ורק כדי להביא אותו למטרה . המטרה היא לא תלויה ברצון לקבל , אלא , בכוונה ע"מ להשפיע , שנברא רוכש . אז, רצון לקבל גדול ,או, קטן באיזה אופן הוא מתראה באדם ,הוא אף ורק באותה הגובה , גודל , צורה ,שאדם מסוגל לרכוש עליו כוונה ע"מ להשפיע , לכן ,על הרצון לקבל בעצמו אנחנו לא מדברים . זה לא חשוב איזה מעשים אנחנו עושים ( יש אלו ,שרוצים להרוג אנשים עם סכינים ויש כאלו אנשים, שעובדים עם סכינים , מנתחים ,שמקבלים על זה הרבה כסף וכולם מכבדים אותם . זאת אומרת, הכוונה היא לטובת עצמו ,או ,לטובת האדם ) . זאת אומרת, הכוונה היא קובעת המעשה ולכן אנחנו צריכים להבין , כאשר אנחנו יורדים למצרים הכוונה היא ,שאנחנו הולכים לרכוש כוונה ע"מ לקבל , שבלי כוונה ע"מ לקבל לא יהיה לנו מה לתקן , לכן ,כל המצוות הן בנויות אחר כך על זכר מיציאת מצרים . זה לא גודל רצון לקבל ( לפעמים ככה אומרים ) ,אבל ,הכוונה היא ,שרכשו על זה כוונה ע"מ לקבל ואז הם ,כאשר מתקרבים לסיום ( אדם ,שמתקרב לסיום של גלות מצרים ,אז, יש לו רצון לקבל גדול , הכוונה ,שהוא קונה על פניו כוונה ע"מ לקבל גדולה , עד כדי כך ,שהוא רואה ,שלא מסוגל יותר להיות בה , אז ,"וייאנחו בני ישראל מעבודה" ובורח מכאן . אבל איך יכול להיות, שהוא בורח ? הוא מקבל כוונה ע"מ לקבל ורצון לקבל גדול יותר ויותר מיום ליום , וכוונה יותר גדולה ע"מ לקבל וככה זה בכל העולם . למה לא נקרא ,שכל העולם נמצא בגלות מצרים , אלא ,רק עם ישראל , אדם ,שנקרא ישר-אל ? נקרא עם ישראל ,שבגלות מצרים מה הבדל ? ההבדל הוא ,שבעצם האדם כל הזמן נלחם ( נגיד לומד , נמצא במעגל חברה , עושה כל הפעולות ,מה שחכמת הקבלה דורשת ממנו , כדי להגיע לתיקון ) ורואה ,שבכל זאת, מיום ליום נעשה יותר גרוע ולמרות זאת, מיום ליום הוא יותר ויותר רוצה להתגבר ולהגיע לע"מ להשפיע , מחפש מה זה , לא יודע בדיוק , לא מבין , זה חושך , זה גלות . מצבים קשים ,כי אין עדיין תשובה , ידיעה , הרגשה מה בדיוק קורה לו ? איפה הוא נמצא ? אין הצדקה בכלים דקבלה על מה שהוא עובר , הוא לא רואה שום רווח וגם בכלים דהשפעה הוא לא רואה שום רווח , כי אם יקבל רווחים ,אז ,יהיה לקבל ע"מ לקבל ,או ,להשפיע ע"מ לקבל ולכן הוא קירח מכאן וקירח מכאן , לכן ,הגלות היא הופכת להיות ממש בלתי נסבלת . כאשר היא מגיעה לסיומה ,אז ,הוא מרגיש ,שלא יכול יותר לסבול אותה . זאת אומרת ,שמנסים לכל דבר : להתפטר מכל ,מה שיש לו בכלים דקבלה , רק להגיע לכוונה ע"מ להשפיע הכי קטנה מאיפה זה בא ? זה בא מזה, שמתגלה לו כוח העליון , שהוא השולט והוא יכול להכות את הפרעה שלו , הוא שולט על פרעה ואדם מוכן , להכנע , להשתחוות לפני הבורא ואז הוא מוכן ליציאה מהמצרים , כי הוא מוכן לתת הכל , להשאר בכלי ריק לגמרי , רק שיהיה לו איזה מין שייכות לע"מ להשפיע , לעשות נחת רוח לבורא במקום לעשות נחת רוח לפרעה , כי רואה את עצמו ,כעומד בין פרעה ובורא , כמו משה , שכבר מבדיל את עצמו במשך גלות מצרים לאט לאט . בהתחלה הוא מחבר את עצמו לפרעה ברצון לקבל , אחר כך מתחיל להבדיל את עצמו בשבע שנות רעב מהפרעה , בורח ממנו , חוזר אליו . כי רק בזה ,שנמצא בין בורא לפרעה ( זה נקרא בא אל פרעה ) ,אז, יכול לקבוע ,שבורא אצלו חשוב מהפרעה ומוכן לוותר על פרעה על הכל . מה זה פרעה ? זה כל הכלי דקבלה עם כל המילוי שלו , כל המילוי שיכול להיות בכל המציאות והוא מוכן לוותר על זה רק להיות דבוק כנקודה אחת לבורא . זה נקרא, שמוכן לצמצום, ניתוק מהפרעה . לכן יציאת מצרים נקראת לידת הנשמה , כאשר מתנתק מע"מ לקבל . לכן ,כל העבודה היא לא בלחם עצמו , אלא ,בלחם רע עין , זאת אומרת בכוונה , שהכוונה ע"מ לקבל ,או ,להשפיע רוכבת על הרצון לקבל ,או זאת ,או זאת . אז ,אנחנו צריכים לראות את עצמנו , שעוברים תהליך שהרצון לקבל שלנו הוא הכלי ,שניתן לנו וכל הדאגה שלנו היא על הכוונה לטובת הרצון לקבל, או ,לטובת הבורא ? ולראות את עצמנו הנמצאים ביניהם , שרצון לקבל הוא נבדל ממני ואז הוא נקרא פרעה , עומד מצד שמאל והבורא ( כוח השפעה ) מצד ימין ואני ביניהם ובוחר מה לעשות . ואז , כאשר אני מתנתק מהשמאל ורוצה לשייך את עצמי לימין ,זאת הפעולה הראשונה רוחנית ,אבל ,אחר כך אני צריך לחזור ולקבל משם כוחות , שיהיה לי ע"י מה לשייך את עצמי לבורא , לימין , בצורה יותר חזקה , בכוח הקבלה וכך אני כל פעם עושה שמאל ימין , שמאל ימין וכך אני משתמש כל פעם בכוח פרעה , כדי להיות יותר ויותר דבוק בבורא . לכן ,צריכים תמיד לראות את עצמנו כעומדים בין שניהם ( בא אל פרעה ) וכך לברר את המצב ולהזהר לא לאכול לחם מצרים . זאת אומרת ,ע"מ לקבל אני לא רוצה לעבוד זה שאני צריך לתת לגוף שלי , מה שמגיע לו , אין שום בעיה , השאלה היא לשם מה אני ממלא אותו ? זו העבודה שלנו ולכן היא מאור מיוחדת ולא מובנת לאנשים מבחוץ … מה היא מטרת הבריאה ? לרכוש , לכבוש את כל המציאות בכוונה ע"מ להשפיע . מי שמסתכל מהצד חושב ,האדם הזה רוצה לבלוע כל העולם , יכולם להגיד עלינו גם כן : אתם מפרסמים חכמת הקבלה ,כי אתם רוצים לשלוט על כל העולם - צודקים , לפי עין האגויסטי זה כך נראה . לכן ,נלחמים נגדנו . מה שאם כן ,המקובלים ,כאשר מסתכלים , וודאי ,שכמה שיותר רכוש ע"מ להשפיע , אז , זה תיקון וקדושה , כי הכל זה שייך לבורא ולא לאדם ולא לפרעה שאלה : אפשר לוותר על מצרים בלי לקבל מכות ? תשובה : איך ? איך אפשר להתנתק ? עשרת מכות זה ,שאדם מתנתק מהרצון לקבל שלו , שהוא כלול מעשרה הבחנות , שזה עשר ספרות, שהן ע"י המכות הופכות להיות לעשר ספרות דקדושה . אדם ,שמתנזר מע"מ לקבל ע"י כל מכה ,והן הופכות להיות ההבחנות האלו , הרצונות , הספרות האלו לספרות של הנשמה . מה הבדל בין נשמה ולא נשמה ? רצון לקבל ע"מ לקבל נקרא גוף , רצון לקבל ע"מ להשפיע נקרא נשמה . רצון לקבל היחידי , הוא הנברא בלבד תלמיד : איך הוא יכול לוותר , מה זה וויתור ? רב: רצון לקבל הוא חומר ורק ע"י הבחנות בין טוב ורע ,כלפי האגו שלו , כלפי הנאה שלו ,או ,יסורים , הוא יכול להגיד ,שזה יותר טוב ,או, פחות טוב , אז ,כאן העניין : איך רצון לקבל הוא מתחיל להיות כל כך חכם , שהוא ,פתאום ,קובע שכוונה ע"מ לקבל היא רעה , וכוונה ע"מ להשפיע היא טובה ? בזה ,שמקבל מכות מצד אחד וסוכריות מצד השני ? כאן זה האבן המכשול בהסברה שלנו ,שעוד לא הגענו לזה . שמי המברר ? הרצון לקבל, שאומר לא ,מזה אני מקבל מכות , זה פרעה ואני לא רוצה להיות איתו מזה אני מקבל ממתקים , מילוים , דברים טובים , ליטופים , אהבה - זה הבורא ואני אוהב אותו , אם הרצון לקבל כך חושב, אז ,הוא מחליף פרה בחמור . יש כאן קניין מיוחד , שנקרא כוח ההשפעה , שהוא לא נמצא בנו ואנחנו לא יכולים אותו עכשיו לאבחן , אבל ,אדם שמקבל אותו , זה נקרא טעמו וראו כטוב ה' , שמי שטועם הוא רואה , אחרת לא ,ולזה אנחנו צריכים להתקרב . כאשר אנחנו מקבלים את התכונה הזאת , הכוח הזה ,אנחנו רואים ,שזה כוח ,שקודם לא היה בנו : הרגשה , הבחנה , טעם ,שקודם לא טעמנו ,ועכשיו ע"י אנחנו יכולים אחרת להסתכל על המציאות . אבל ,לפני זה אדם לא מבין, מה מביא אותו והכוח הזה מגיע ע"י מאור המחזיר למוטב . לזה אנחנו צריכים כל הזמן לעבוד : איך להגיע לאותה הבחנה רוחנית הראשונה ,שהיא סוף סוף תתלבש בנו ותיתן לנו הסתכלות בעיניים אחרות לראות את העולם ? בנתיים אנחנו אומרים זה טוב, או ,רע ,לפי הרצון לקבל שלנו , אז, בסדר ,בורחים מהמכות בגלל שמכות , באים לחכמת הקבלה, מפני שכל העולם לא שווה כלום , בנתיים אנחנו מחליפים פרה לחמור , זאת אומרת ,מגיעים למקום איפה שיותר טוב , בטוח , יותר חכמה , יותר תקווה , יותר ערך במשהו גבוה … עדיין כל ההבחנות בתוך רצון לקבל ...  | |
|
