לאון-נחום
מספר הודעות : 470
Join date : 30.10.14
 | | נושא: סיכום משיעור בוקר 4.11.2014 חלק א' 34 דקות ( מאמר וכאשר יענו אותו) Thu Dec 04, 2014 1:25 pm | |
| סיכום משיעור בוקר 4.11.2014 חלק א' 34 דקות ( מאמר וכאשר יענו אותו) "...הנה כתוב, "וכאשר יענו אותו, כן ירבה, וכן יפרוץ, ויקוצו מפני בני ישראל" (שמות א'). משמעות הפסוק, משמע "וכאשר יענו אותו", היינו בשיעור ש"יענו אותו", כן באותו שיעור "ירבה ויפרוץ". נראה, כאילו זה תנאי, שאי אפשר להיות פריה ורביה בעבודה, מבלי שיש מקודם התשתית של עינויים.
ולהבין את הנ"ל, צריכים לדעת את העיקר שלנו, היינו מה היא מהותינו. וכפי שמבואר בהקדמות, היא רק הרצון לקבל שלנו. ובטח מה שהרצון לקבל ממלא את מבוקשו, המילוי לא נקרא עבודה, כי עבודה נקראת מה שמקבלים עליה שכר.
זאת אומרת, עבודה נקראת פעולות מה שהאדם מוכן לוותר עליהם, והוא עושה אותם, רק מטעם אין ברירה, היות שהוא משתוקק לקבל איזה שכר. ושכר נקרא, לדבר שמשתוקק. וכל חפצו ורצונו הוא לדבר זה. והשתוקקות אמיתית נקראת, שדבר זה נוגע ללבו, עד כדי כך, שאומר "טוב לי מותי מחיי", אם לא תהיה לו האפשרות להשיג. נמצא, שאם אין לו עינויים ומכאובים, בזה שחסר לו את הדבר, למה שהוא משתוקק, אין זה נקרא השתוקקות. ובשיעור היסורים, כך היא נמדדת מידת ההשתוקקות שלו.
לכן יוצא לפי זה, אם האדם רוצה לקבל איזה מילוי, מוכרח להיות לו מקודם חסרון. כי אין אור בלי כלי, ואין יכול למלאות עם משהו, אם אין חסרון. כדוגמת, אין אדם יכול לאכול בלי תאוה, ולהנות מהמנוחה בלי עייפות.
לכן, אם אין האדם סובל יסורים, ממה שהמצרים שבתוך גופו מצערים אותו, אם הוא לא רוצה לשמוע בקולם, וללכת בדרך שהיא לא לרצונם, כי שורש הקבלה שבאדם, הנקרא "אהבה עצמית", הוא בחינת מצרים, כי הגם שיש הרבה אומות, שבאופן כללי נקראות "שבעים אומות", שהם הלאומת דקדושה, שהם ז' ספירות, וכל בחינה כלולה מעשר, זהו המספר של ע' אומות. ולכל אומה יש לה תאוה משלה המיוחדת לבחינתה.
וקליפת מצרים, היא קליפה כללית, ששם נפלו ניצוצין דקדושה, שעם ישראל, שהיה במצרים, היו צריכים לתקן אותם. ואז צריך להיות מקודם כאב ומכאוב, בזה שהם לא יכולים לצאת משליטתם, כמו שכתוב "ויאנחו בני ישראל מן העבודה, ויזעקו, ותעל שועתם אל אלקים מן העבודה, וישמע אלקים את נאקתם".
ויש לדייק בזה שכתוב "מן העבודה" שתי פעמים. צריכים לפרש, שכל האנחות היו מן העבודה, היינו שלא יכלו לעבוד לשם שמים, אלא היו היסורים שלהם, היינו מזה, שהעבודה שהיו עושים, לא היו יכולים (לעשותה) לשם שמים, מסיבת קליפת מצרים. ומשום זה כתוב שתי פעמים "מן העבודה":
א) שכל אנחות לא היו על שום דבר, שהיה חסר להם, רק דבר אחד היה חסר להם, זאת אומרת, שלא היו רוצים שום מותרות ושום שכר, רק החסרון שלהם, שהיו מרגישים יסורים וכאבים היה על שלא יכלו לעשות שום דבר לשם שמים, שפירושו במילים אחרות, שהיו רוצים שיהיה להם רצון להשפיע נחת רוח לה' ולא לתועלת עצמו, ולא יכלו, ובזה הצטערו. וזה נקרא, שהיו רוצים קצת אחיזה ברוחניות.
ב) "מן העבודה" השני, בא ללמד "ותעל שועתם אל אלקים", זה שהאלקים שמע נאקתם, היה מזה, שביקשו רק עבודה. ולזה בא לרמז "מן העבודה" השני. נמצא, שכל הגלות שהרגישו, היה רק מזה, שהיו תחת שליטת קליפת מצרים, ולא היו יכולים לעשות שום דבר, שיהיה רק בעל מנת להשפיע.
הנה בזהר (שמות דף ק"ח, ובהסולם אות שמ"א) וזה לשונו, "אמר ר' יהודה, בוא וראה, שכך הוא, כמו שאמר ר' יהושע דסכנין, כי כל זמן שניתנה להשר שלהם שררה על ישראל, לא נשמעה צעקתם של ישראל. כיון שנפל השר שלהם, כתוב "וימת מלך מצרים" ומיד "ויאנחו בני ישראל מן העבודה, ויזעקו, ותעל שועתם אל האלקים". אבל עד אותה שעה לא נענו בצעקתם".
ולפי זה יש פתחון פה לומר, אם אין הזמן הגיע להוריד את שרו של מצרים, אין מקום לבחירה, שיחזרו בתשובה ושיכלו לצאת מהגלות. כי (באות ש"מ בהסולם) אומר, "בימים הרבים ההם, שהיו רבים לשהיית ישראל במצרים, דהיינו שהגיע הקץ, וכיון שנשתלם קץ גלותם, מה כתוב "וימת מלך מצרים". מהו הפירוש, הוא שהורד שר מצרים ממעלתו, ונפל מגאותו. ועל כן אומר הכתוב עליו "וימת מלך מצרים", כי הירידה נחשבת לו למיתה. וכיון שנפל מלך מצרים, שהוא השר שלהם, זכר הקב"ה את ישראל ושמע תפילתם".
והזהר שואל שאלה זו על פסוק "בצר לך ומצאוך כל הדברים האלה" (דברים ד'), שמשמע, שמטרם שיתקיימו כל הדברים אי אפשר להגיע לשלימות, נמצא, שאתה נותן פתחון פה. ומתרץ, שכל הדברים, מה שהם צריכים לעבור, יכולים לעבור זה לפי הרגשת היסורים וזה לא נבחן לא בזמן ולא בכמות היסורים, אלא בשיעור ההרגשה. (עיין זהר).
וזה יכולים להבין על דרך משל. אם האדם צריך לתת יגיעה של קילו, שהם אלף גרם יסורים, שאז בא על זה השכר, כמו שאמרו חז"ל "לפום צערא אגרא", שפירושו, שהיגיעה, מה שהאדם צריך לגלות מטרם שמקבל השכר, היא מטעם, שאין אור בלי כלי, כי אין מילוי בלי חסרון. והיגיעה, מה שהאדם נותן, זוהי הכשרה לקבל חסרון, כדי שאח"כ תהיה לו היכולת לקבל לתוכה מילוי.
ונגיד, שהאלף גרם חסרון, האדם יכול לתת אותם בשיעורים, שהם הבחנות בכמות ובאיכות. אדם יכול לתת כל יום עשר דקות יגיעה, היינו להצטער על מה שהוא מרוחק מה'. ויכול להצטער עשר דקות בשבוע על מה שהוא מרוחק מה', או עשר דקות בחודש הוא זוכר שהוא מרוחק מה', ואז הוא מצטער, וכדומה.
וכמו כן הוא באיכות היסורים, שהוא מצטער בעת שהוא זוכר, שהוא מרוחק מה'. הגם שכואב לו מזה, אבל לא נורא, יש דברים שכואב לו יותר, שהוא משתוקק להם. נמצא, שגם באיכות יש לאדם לתת חשבון, היינו מה שיש לאדם בחירה, הגם שהוא צריך לעבור כל תהליך של יגיעה ויסורים עד לבסוף, הוא מגיע לבחינת "ושבת עד ה' אלקיך ושמעת בקולו".
אי לזאת, יש בחירה לאדם, לקצר את הזמן של התהליך של היסורים, על ידי הוספות הזמן, כנ"ל שזה נקרא כמות. וכמו כן להוסיף באיכות, שהיא הרגשת היסורים, מזה שהוא מרוחק מה'.
אבל יש לדעת, שיש הפרש גדול בין כמות לאיכות באופן בצוע. כי בכמות הזמן, אדם יכול לעשות לו סדר הזמנים, כמה זמן שהוא להקציב לעצמו, אפילו על דרך הכפיה. זאת אומרת, אפילו שהגוף לא רוצה לשבת את שיעור הזמן, שהוא הקציב לעצמו, שצריך לשבת כמה דקות או שעות, לשבת ולהצטער על זה שהוא מרוחק מה', אם יש לו רצון חזק והוא לא בעל חלש אופי, הוא יכול לשבת ולקיים את הסדר שעשה לעצמו. היות שזוהי בחינת מעשה, ועל מעשה יש בכוחו של אדם לעשות דבר בדרך הכפיה.
אבל בבחינת האיכות, זה קשה מאוד. כי אין אדם מסוגל לכוף את עצמו, שירגיש אחרת משהוא מרגיש. נמצא לפי זה, אם הוא בא לעיין את שיעור הרגשה שלו, עד כמה הוא מרגיש כאב וסבל, מזה שנתרחק מה', לפעמים הוא בא לידי מצב של לא איכפת לו. ואז הוא לא יודע מה לעשות, כי הוא לא יכול לשנות את ההרגשה שלו, מכפי שהוא מרגיש. ואז הוא נמצא במבוכה.
ומזה נמשך אורך הגלות. כי קשה לנו לתת הכמות הדרושה, ומכל שכן האיכות. ובזמן שמתחיל לתת חשבון על שיעור האיכות החסרון, ורואה שאין לו כאב, אלא שהוא בבחינת מחוסר הכרה, שלא מרגיש, שאם מרוחקים מה' זה נקרא שאין לו חיים, אבל לא כואב לו מזה שאין לו חיים, אז אין עצה אחרת, אלא להתפלל לה', שיתן לו קצת חיים, שירגיש שהוא חולה מסוכן והוא זקוק לרפואת הנפש.
ולפעמים אדם בא לידי מצב, שהוא כל כך במצב של ירידה, שאפילו להתפלל על זה, גם כן אין לו כח. אלא במצב שלא איכפת לו שום דבר. וזה נקרא שבא למצב של דומם, היינו שאין לו שום תנועה.
ובמצב כזה רק חברה יכולה לעזור לו. היינו, אם נכנס לבין החברים, ואינו עושה עליהם שום בקורת, היינו לבדוק אותם, אם גם להם יש אותן הפרעות ומחשבות, והם כן מתגברים עליהם, או סתם, זאת אומרת, משום שאין להם ענין לתת חשבון נפש לעצמם, לכן הם יכולים לעסוק בתורה ומצות, ואיך אני יכול לדמות אליהם.
ואז אין הוא יכול לקבל שום סיוע מהחברה, כי אין לו שום דביקות עמהם, משום שהם קטנים יותר מדי, שהם יהיו חברים שלו, וממילא הוא לא מקבל מהם שום השפעה…"
סדנא שאלה ראשונה : האם חשוב ,באיזו סביבה יהיה אדם , כדי לבנות לעצמו כלי לגילוי בורא , כלי לגילוי תכונת ההשפעה ? האם חשוב באיזו סביבה יהיה אדם ? או ,שזה תלוי באדם עצמו , איך שהוא מתאר את הסביבה , או שזה בכל זאת תלוי בסביבה , עד כמה שהיא מציגה את עצמה כלפי אדם ? מה הוא היחס בין שניהם , כדי לייצר כלי הנכון לגילוי הבורא ( תכונת ההשפעה ואהבה ) שבאדם ? "...מה שאין כן אם הוא נכנס להחברים לא בקומה זקופה, שהוא חכם והחברים טפשים, אלא הוא זורק אז הגאוה שלו, שיש כלל "בתר עניא אזלא עניותא", לכן לא די שהוא במצב של ירידה, ואין לו הרגשת חסרון רוחניות, באות לו אז גם כן מחשבות של גאוה, היינו שהוא יותר חכם מכל החברה שלו.
ונחזור להשאלה הראשונה, ממה שאומר הזהר "וכיון שנשתלם קץ גלותם", מה כתוב "וימת מלך מצרים", כי הירידה נחשבת לו למיתה. וכיון שנפל מלך מצרים, שהוא השר שלהם, זכר הקב"ה את ישראל, ושמע תפילתם. נמצא, שיש פתחון פה, שלא תעזור שום תפילה, מטרם שהגיע הזמן, אם כן אין מה לעשות דבר, כי ה' לא ישמע תפילתם.
ובהנ"ל נבין הדברים כפשוטם, שזה הוא אותו ענין שדרשו חז"ל על פסוק "אני ה', בעיתה אחישנה. זכו, אחישנה. לא זכו, בעיתה". היינו, כשיבוא הזמן, אז תבוא התעוררות מצד הבורא, שעל ידה ישראל יחזרו בתשובה. נמצא, שהבחירה היא על הזמן, כמו שאומר בהקדמה לספר הזהר (אות ט"ז).
היוצא מכל הנ"ל, שאין להאדם להסתכל על הזמן של הגאולה, שמטרם זה כתוב, "שלא נתקבלה תפילתם", הכוונה על זמן של כמות ואיכות היסורים, שיש זמן מסויים, שבזה הזמן ישתלם היסורים. אבל יכולים לקצר את הזמן, שהכוונה היא, שכל הכמות והאיכות, שבזה יתגלו היסורים, יכולים לקצר אותם, בצורה, שכל היסורים באים בזמן קצר, אבל כל היסורים נתגלו שם, כנ"ל…"
שאלה : אם אנחנו הולכים בדרך ההתפתחות המודעת , האם אנחנו ,עדיין ,עוברים מכות ? תשובה : אני לא ידע בדיוק ,מה הוא מתכוון ,וגם לא יודע מה הוא מתכוון למכות . סה"כ מתוך זה ,שאנחנו נמצאים במערכת סגורה , שכולה עובדת ,כדי להביא לנו כל הנתונים ,כדי שאנחנו נוכל לגלות צער , כלפי השגת המטרה ( שאין לנו , שלא משיגים ) והמטרה היא להיות דומים לבורא ( בהשפעה , באהבה ) , שזה מתבטא כלפי הזולת . אז , השאלה היא ,עד כמה שאנחנו בעצמנו נמשכים לאותו המצב ובזה אנחנו מקצרים את הזמן . וודאי ,שאדם לא מסוגל מטבעו להתקרב ליסורים , אלא , ע"י הסביבה הוא יכול לדרג את ההבחנות : מה זה נקרא יסורים ? מה עדיף ומה לא ? עד כדי כך ,שמה שטוב לגופו , הוא יכבד פחות ממה שטוב לסביבה . אנחנו רואים ,שאנשים הורגים את עצמם ( במאמצי כל יום והשתדלת ) ,העיקר ,לא להיות פחות מהסביבה . זאת אומרת ,הם יכולים לעשות הכל ,רק לזכות לאותם ערכים , מה שחשוב לעיניה סביבה . כך אדם עושה , מעל כורחו , לכן ,חשוב לנו לארגן סביבינו כזאת קבוצה , סביבה , השפעה ,שהיא ממש תחייב אותנו לעבוד למען ערכים , שהם חשובים בעיניו של הבורא . בזה כל העיניין , כל השאלה : האם אנחנו בונים כזאת חברה או לא ? יכולים להיות תחת השפעתה או לא ? זה כל המפתח להצלחה וכולם צריכים לבנות אותה , כולם צריכים לשחק בזה , כולם צריכים להשקיע בזה - זה העיקר . אחרי שסביבה משפיע על כל אחד וכל אחד מוכן להכניע את עצמו ,כדי לקבל השפעתה ( זה הדדית ,כל אחד על כולם , וכולם על כל אחד ) אז , כבר לא בעיה . אם ,באמת ,זה נעשה חשוב ( תכונת ההשפעה ,היא נעשת חשובה בעיני האדם , מפני שסביבה משפיע עליו ) אז , כבר אין לו בעיה , הוא מוכן להשקיע . שאלה : האם אפשר ,בבקשה ,להסביר איכות ברוחניות ? תשובה : יכול להיות, שזה קשה לפעמים להבדיל , אבל, הם גם כן תלויים זה בזה . האיכות -זה ,בעצם ,עד כמה ,שאני עובד על הכאב , שמוכן לעבור כל מני עינויים , כדי לגלות חסרון הנכון מתוך עצמי . הכל נמדד כלפי תענוג ויסורים , אין לנו כלי אחר . הכמות נמדדת ,לפי מספר פעמים ,שאני משתדל כל פעם לחזור במשך הזמן לאותה המסימה , לאותה המטרה , לאותה פעולה . אדם בסוף היום עושה חשבון , אז ,הוא יכול להגיד ,שחצי מהיום היה מנותק מעניין הרוחני ובחצי , שהיה קשור ,גם כן ,היה קשור בצורה שטחית ( כמה אני צריך לשמוע , לקרא וכו' ) . אבל ,כמה זמן אני הגדשתי ,כדי להגיע לחיסרון הנכון ? כי זו העבודה שלי . העבודה הזאת ,היא צריכה להיות בתנאים שנקראים מצרים : מצבים לא נעימים , כי שום דבר בי לא מסכים עם זה ואני , בכל זאת , מחייב את עצמי , נלחם נגד פרעה . אבל פרעה עוזר , כי אם הפרעה לא היה , לא היה מישהו שהוא נגדי , לא היית יכול להבחין איך אני צריך לעבוד נגד האגו שלי , אם לא היה נגד ורק בעד . הבורא הוא נסתר . האדם יכול למדוד את האיכות וכמות , יש לו במה למדוד את היגיעה שלו . שאלה : האם הכמות משפיע על האיכות ? תשובה : וודאי וגם הפוך . תלמיד : לפי , מה שכתוב פה , אנחנו יכולים לשלוט על הכמות , אבל האיכות היא נפתחת בעצמה ? רב: כן ולא . גם קשה לנו לפעמים להבחין ( זה כמותי או איכותי ) . לא לחשוב ,שכמות זו עבודה ללא שכל ורגש . הכמות - אני צריך לבנות לעצמי כל מני הגבלות , הגדרות , סייגים , שהם החזירו אותי לעבודה , שאני צריך להיות מחובר עם הסביבה , זו עבודה גדולה . כמות ,זה לחזור לבירורים מאתים פעמים ביום או עשרים פעמים ביום ? הבדל גדול .  | |
|
