לאון-נחום
מספר הודעות : 470
Join date : 30.10.14
 | | נושא: סיכום משיעור בוקר 12.04.2016 חלק א' ( מהו, רועה העם הוא כל העם, בעבודה ) 34 דקות Tue Apr 12, 2016 7:36 am | |
| " ...תשמ"ח - מאמר י"ג
1987/88 - מאמר 13
הזה"ק (בשלח דף י"ח, ובסולם אות ס"ח) כתוב שם וזה לשונו, "ויאמר משה אל העם, אל תראו התייצבו וראו את ישועת ה'. אמר ר' שמעון, אשרי חלקם של ישראל, שרועה כמו משה הולך בתוכם. כתוב, ויזכור ימי עולם, משה עמו. ויזכור ימי עולם, זהו הקב"ה. משה עמו, כי שקול היה משה כנגד כל ישראל. ולמדנו מזה, כי רועה העם הוא ממש כל העם . אם הוא זכה, כל העם צדיקים. ואם לא זכה, כל העם אינם זוכים, ונענשים בשבילו", עד כאן לשונו.
ויש להבין זה על דרך העבודה, שלומדים הכל בגוף אחד, כלומר, הן משה והן ישראל נמצאים בגוף אחד. ועוד יש להבין, מדוע אם הוא לא זכה, היינו הרועה של העם, הם נענשים בשבילו. למדנו, אם הרועה הוא צדיק, אז העם גם כן צדיקים. אבל מדוע העם צריך להיענש בשבילו. וכי מה הם עשו, שהם אשמים, בזה שהרועה הוא לא בסדר.
ידוע שמשה נקרא בלשון הזה"ק "משה רעיא מהימנא". ופירש אאמו"ר זצ"ל, שהוא היה מפרנס את עם ישראל עם האמונה. ואמר, שלא חסר להאדם שום כוחות, בכדי שיהיה בידו לקיים תו"מ בכל השלימות, אלא בחינת אמונה. וכפי שיעור האמונה שיש לו, בשיעור זה הוא מסוגל לתת כוחות עבודה.
וכמו שאומר בהקדמה לתע"ס (אות י"ד) וזה לשונו, "פירשתי פעם מליצת חז"ל "מי שתורתו אומנתו", אשר בעסק תורתו ניכר שיעור אמונתו, כי "אומנתו" אותיות "אמונתו". בדומה לאדם, שמאמין לחברו ומלוה לו כסף. אפשר שיאמין לו על לירה אחת. ואם ידרוש שתי לירות, יסרב להלוות לו. ואפשר גם כן שיאמין לו על כל רכושו בלי צל של פחד. ואמונה זו האחרונה נחשבת לאמונה שלימה. אבל באופנים הקודמים נבחנת לאמונה בלתי שלימה, אלא שהיא אמונה חלקית. הרי אנו רואים, שלא חסר לאדם שום כוחות, אלא רק אמונה. וזהו שנותן לאדם כוחות עבודה".
ובזה יש לפרש מה שאמר ר' שמעון "אשרי חלקם של ישראל, שרועה נאמן כמו משה הולך בתוכם", שפירושו, שיש לעם ישראל בתוכם בחינת אמונה , הנקראת "משה רעיא מהימנא" . כי אז, היות שיש להם בחינת אמונה, כבר יש להם כח לעסוק בתו"מ. כלומר שיש בתוך כל אדם בחינת אמונה בה', שזה נקרא "משה רעיא מהימנא". אז יהיה כל העם צדיקים, כלומר כל האברים של האדם, דהיינו המחשבות והרצונות של אדם נקראים "אברים", וזה נקרא "עם".
וזה פירוש מה שכתוב, "ויזכור ימי עולם, זה הקב"ה. משה עמו. כי שקול היה משה נגד כל ישראל". ולמדנו מזה "כי רועה העם, הוא ממש כל העם", כי האמונה שיש באדם זהו כל האדם. כלומר, אם יש לו בחינת משה, הנקראת אמונה, כבר כל העם צדיקים. זה שאומר, אם הוא זכה - כל העם צדיקים. כי זכה נקרא, שרועה שלו הוא בחינת אמונה, הנקרא משה, כנ"ל.
וזה שאומר "אם לא זכה - כל העם אינם זוכים, ונענשים בשבילו". ושאלנו, ידוע שאם יש צדיק הוא מגן על הדור, ואם אין צדיק יכולים לומר שאין מי שיציל את הדור. אבל מדוע הם נענשים בשבילו, אם הוא לא זכה, מה הדור אשם בזה.
ובהאמור כפי הכלל, שאמר אאמו"ר זצ"ל כנ"ל, שכל הכבדות בעבודת ה' היא רק חסרון אמונה. כי כשאדם זוכה לבחינת אמונה שלימה, הוא משתוקק אז להיבטל לה' כנר בפני אבוקה. וממילא כל האברים, היינו המחשבות והרצונות שלו, הולכים לפי מה שכח האמונה מחייבת לעשות, הם עושים. וזה שאומר, אם הוא זכה כל האברים צדיקים, היות מבחינת אמונת ה' נמשכות מחשבות ורצונות של צדיקים.
ובהאמור מובן מאליו, שאם רועה העם אינו זכה, כלומר שהאמונה שלו שצריכה להיות זכה, היינו אמונה שלימה, ואין לו רק אמונה חלקית, כנ"ל (כמו שכתוב בתע"ס אות י"ד), "ממילא כל העם אינם זוכים", שפירושו, שכל האברים שלו עושים מעשים, המתאימים למי שאין לו אמונה שלימה. ונענשים בשבילו, כלומר שהם בעצמם אינם אשמים, בזמן שיש להם מחשבות ורצונות שאינם מתאימים למי שיש לו אמונה.
זאת אומרת, שאם בהרועה שלהם היתה אמונה שלימה, היו האברים שומעים לו, והיו מחשבות ורצונות של צדיקים. ולכן הם סובלים בשבילו, כלומר בשביל שאין לו אמונה שלימה. לכן נולדות מהרועה הזה מחשבות כאלו.
אי לזאת, כשהאדם רוצה ללכת בדרך האמת, אין לו לומר, שיש לו מידות יותר רעות מאחרים, ושכל יותר קטן מאחרים, כלומר אין לו לפטור עצמו מהעבודה, מסיבה שהוא אדם חלש אופי או מיעוט כשרונות. אלא כל הקושי שבהדבר הוא רק מחוסר אמונה. ולכן האדם צריך לתת כל העבודה שלו ולעשות מעשים, בכדי לקנות אמונת ה', שרק זה נותן הכל.
ומשום זה, כשהאדם לומד תורה, או שהוא עוסק במצות, או כשהוא עוסק בתפלה, הוא צריך לרכז את מחשבתו, שהוא רוצה שכר עבור כל המעשים טובים שלו, שהקב"ה יתן לו אמונה שלימה. וזהו כמו שכתוב בהתפלה של רבי אלימלך זצ"ל ("תפילה קודם התפלה") וזה לשונו, "ותקבע אמונתך בלבנו תמיד בלי הפסק, ותהא אמונתך קשורה בלבנו כיתד שלא תמוט". וזה שאומר כי "הרועה של העם הוא ממש כל העם".
ובכדי להגיע לבחינת אמונה שלימה, אמרו "הבא לטהר מסייעין אותו". והטעם הוא כידוע, היות שענין אמונה צריכים לקבל סיוע מהקב"ה. ויש כלל "אין אור בלי כלי". כלומר שאי אפשר לתת מילוי במקום שאין חסרון, הנקרא צורך, שזה מכונה "כלי", כמו שאומר "אין אור בלי כלי", כנ"ל.
ובכדי להגיע להרגשת הצורך לאמונה, האדם צריך מקודם לצייר לעצמו, איזה רווחים הוא יכול להשיג ע"י האמונה, ומה הוא מפסיד בזה, שאין לו יותר מאמונה חלקית. ראשית דבר, הוא צריך לצייר לעצמו מטרת הבריאה, כלומר לאיזה צורך ברא הקב"ה את הבריאה. ואח"כ הוא צריך להאמין באמונת חכמים, בזה שאמרו, שמטרת הבריאה היא בכדי להטיב לנבראיו.
וכשהאדם מתחיל להסתכל על הבריאה בעיניים שלו, כלומר איזו צורה של טוב ומטיב הוא רואה, שהנבראים מקבלים ממנו יתברך, ומה מתראה אז להאדם - דבר הפוך. שהוא רואה, שכל העולם סובל יסורים, וקשה למצוא אדם, שיכול לומר, שהוא מרגיש ורואה איך שהנהגתו יתברך היא בבחינת טוב ומטיב.
ובמצב הזה, כשהוא רואה עולם חשוך, והוא רוצה להאמין בה', שהוא מתנהג עם העולם בהשגחה פרטית בבחינת טוב ומטיב, הוא נשאר עומד על נקודה זו, וכל מיני מחשבות זרות נופלות לו אז במוחו. והוא צריך אז להתגבר למעלה מהדעת, שהשגחה העליונה היא בבחינת טוב ומטיב. אז הוא מקבל צורך, שהקב"ה יתן לו את כח האמונה, שיהיה בידו כח ללכת למעלה מהדעת ולהצדיק את ההשגחה העליונה.
ואז הוא יכול להבין מה זה "שכינתא בעפרא", היות שהוא רואה אז, איך במקום שצריך לעשות משהו לשם שמים ולא לתועלת עצמו, תיכף בא הגוף ושואל טענת "מה עבודה הזאת לכם", ולא רוצה לתת לו כח לעבודה, שזה נקרא "שכינתא בעפרא", היינו לטובת השכינה מה שהוא רוצה לעשות, הוא טועם בזה טעם עפר, ואין לו כח להתגבר על המחשבות והרצונות שלו.
ואז האדם בא לידי הכרה, שלא חסר לו שום דבר, שיהיה לו כח עבודה, אלא שהקב"ה יתן לו את כח האמונה, כנ"ל (בתפלת רבי אלימלך) שצריכים להתפלל "ותקבע אמונתך בלבנו תמיד בלי הפסק", שבמצב הזה הוא בא לידי הכרה "אם אין הקב"ה עוזרו אין יכול לו".
ובהאמור יש לפרש מה שאמרו חז"ל (ברכות ו' ע"ב) "כל אדם שיש בו יראת שמים דבריו נשמעין", שנאמר "סוף דבר הכל נשמע את אלקים ירא". ובפשטות קשה להבין זה, הלא היו הרבה נביאים וצדיקים וגדולי עולם, ומדוע לא נשמעו דבריהם, אלא עמדו ישראל באותו מצב שעומדו, ולא רצו לשמוע בקול המוכיחים. ועל דרך הפשט בטח יש על זה הרבה תרוצים.
אולם בעניני העבודה, שלומדים את התורה כולה בגוף אחד, יש לפרש מאמר הזה, כלומר שמי שרוצה שהגוף שלו, היינו כל האברים, שהם המחשבות והרצונות והמעשים, יהיה הכל על טהרת הקודש, אז העצה לזה, כלומר שהגוף יציית לו לכל מה שהוא דורש ממנו, היא להשיג בחינת אמונה שלימה, שזו נקראת "יראת שמים".
ובעניני יראה יש הרבה מדרגות, כמו שאומר בזה"ק (הקדמת ספר הזהר, דף קפ"ה, ובהסולם אות קצ"א) וזה לשונו "היראה, שהיא עיקר, הוא שאדם ירא מפני אדונו, משום שהוא רב ושליט, העיקר והשורש של כל העולמות, והכל נחשב כאין לפניו". ביאור הדברים מלמדנו, שיש ג' אופנים ביראת ה', שרק אחד מהם נחשב ליראה אמיתית:
א) שמתיירא מהקב"ה ושומר מצותיו, כדי שיחיו בניו, ויהיה נשמר מעונש גופו או ממונו, דהיינו יראה מעונשים שבעוה"ז.
ב) שמתיירא גם מעונשים של גיהינום.
ואלו השתיים אינן יראה אמיתית, כי אינו מקיים היראה מטעם מצות ה', אלא מטעם תועלת עצמו. ונמצא, שתועלת עצמו היא השורש , והיראה היא ענף ומסובבת מתועלת עצמו.
ג) אלא יראה דאיהי עקרא, דהיינו שירא מה' יתברך משום שהוא גדול ומושל בכל, הוא גדול משום שהוא השורש, שממנו מתפשטים כל העולמות.
ובהאמור יוצא, שעיקר יראת שמים היא להאמין בגדלות ה', דגדלות וחשיבות ה' היא הסיבה שמחייבו לקיים תו"מ, ולא לתועלת עצמו. וזה כמו שאומר שם וזה לשונו, "שישים לבו ומאווייו באותו מקום, הנקרא "יראה", שיהיה דבוק ביראתו יתברך ברצון וחשק, המותאם והראוי למצות המלך".
ובזמן שהאדם זוכה לאמונה כזו, כלומר שתהיה מורגשת בלבו גדלות ה' , אז הגוף וכל האברים, היינו הרצונות והמחשבות והמעשים, בטלים נגד המלך כנר בפני אבוקה…"שאלה : ע"י מה רוכשים בחינת אמונה ? תשובה : ע"י המלצות חז"ל , שאמרו לנו לעשות כך וכך . מה זאת אומרת ע"י מה ? ע"י יגיעה שאלה : מה זה גוף וכל האיברים ? זה ישראל ? תשובה : אני לא יודע , יש גוף , איזה גוף ? פיזיולוגי , עם כל האיברים שלו ? או גוף הפנימי ,עם כל הרצונות שלו , רצון הכללי עם כל הרצונות הפרטיים שבו ? על מה אתה מדבר ? האם הוא ישראל או לא ישראל ,אני לא יכול להגיד . אתה תגיד ,באיזה מצב הוא נמצא . על מה אתה מדבר , על איזה מצב ? תלמיד : אני מדבר על מה שהוא כותב רב: על מה שהוא כותב אני לא יודע , אתה חושב אחרת ואני חושב אחרת על מה שהוא כותב תלמיד : יש מקרים ,שהצדיק נופל , כל העם נופל רב: זאת אומרת ,יש בתוך הרצונות שלנו רצון מיוחד והוא העיקר והקובע מצב של כל היתר רצונות , שאם רצון הזה עולה או יורד ,כל היתר רצונות אחריו עולים או יורדים . הרצון הזה העיקרי הוא נקרא משה. למה הוא נקרא משה ? כי הוא צריך למשוך כל האלו אנשים בחצוניות ,או, רצונות פנימיים בתוך האדם אחריו . הרצון הזה מיועד להשיג אמונה , זה נקרא נקודה שבלב . אמונה זה כוח , שעוזר לאותו הרצון להיות למעלה מכל הרצונות האגויסטיים שלו ואז הוא יכול להקרין את הרצון שלו , להיות למעלה מהדעת , מה שנקרא , במוחא ובליבא לכל היתר רצונות , שהם גם כן יכולים להצטרף אליו , הם נכנעים תחתיו וזה נקרא, שהוא רועה העם והם העם . העם לא יודע בדיוק מה קורה כאן , כי הוא מנוהל ע"י אותו כוח ומקבל כוח להצטרף למשה , לכוח הזה המיוחד , לנקודה שבלב ,( נגיד ,אם זה בעם ,למנהיג וללכת אחריו ) . במנהיג יש כוח אמונה ובעם אין כוח אמונה , כמו שבמנהיג ,אלא ,יש לו כוח ללכת אחרי המנהיג ולהשתמש בכוח אמונה ,שישנו במנהיג שאלה : איפה יראה נכנסת בכל התהליך ,שעכשיו הסברת ? תשובה : היראה זה חסרון , שצריך להיות לעם ולמנהיג העם , לרצונות ,או ,לנקודה שבלב ,כדי להשיג כוח אמונה , שזה מתבטא באדם בזה, שחשיבות הבורא מעל כל מה שיכול להתרחש בכל הרצונות תלמיד : אם אני הבנתי נכון את האמונה משיגים דרך היראה רב: היראה זה הכלי והאמונה זה מילוי לחסרון שאלה : אמונה זה כבר גילוי ה' ? תשובה : עוד לא , אמונה זה כלי לגילוי בורא , אמונה זה כמו אור חוזר , שבו מתגלה כוח העליון . אמונה זה כמו אור החסדים , שבו מתגלה אור החכמה , שזה גילוי בורא שאלה : בכל אדם יש כוח אמונה , כוח משה ? תשובה : בכל אדם , אם הוא נקרא אדם ,לפי הגדרת הקבלה , אז , וודאי ,הוא נקרא אדם מתוך זה שיש לו כוח אמונה וכוח המשה . אם אין יכולה להיות דרגת שאחרי השבירה , אבל, אנחנו על זה כבר לא מדברים , זה מצב ,שעוברים אותו בדרך , כדי להגיע לדרגת האדם "אתם קרואים אדם " זה עניין שרוכשים אמונה שאלה : אבל ,גם בשלבים האלו ,כאשר אני רוצה , רוצה זה עדיין רצון לקבל לעצמי תשובה : כן ולא , לאט לאט . אנחנו לא יכולים לשנות רצונות שלנו , לא יכולים לשנות את הכיוון שלהם , אלינו רק לעשות מאמצים, שהרצונות האלו ,עם הכוונה ,עם הכיוון שלהם ישתנו , אבל ,לא שאנחנו משנים אותם בעצמנו , בצורה ישירה , אלא ,אני יכול לגרום לזה . לגרום לזה זה ע"י לימוד בתוך קבוצה, לימוד בתוך חיבור וכו' תלמיד : אז ,מה עושה הבדל , מתי מערכת בכל זאת משנה אותי ? רב: מתי שתקיים את המערכת הזאת ואתה נכלל במערכת , אתה ומערכת ביחד מגיעים למספר ההכרחי של השינוים , מאמצים , היגיעות ,שעשית ואז זה קורה . זה עניין של הצטברות היגיעה , היגיעה , כמו שנקרא "פרוטה ופרוטה מצטברת לחשבון גדול" שאלה : הוא כותה כאן "כשהוא רואה עולם חשוך," אז הוא צריך להתגבר למעלה מהדעת , מאיפה הוא לוקח כוחות ? תשובה : גם " כשהוא רואה עולם חשוך," וגם ,כאשר הוא רואה ,שהוא צריך להתגבר על זה מבחינה למעלה מהדעת ,גם זה בא לו מלמעלה ,ואז ,בהתאם לזה, הוא עושה כל מני פעולות , כדי לזרז את ההתפתחות שלו , שגם זה בא מלמעלה . הכל נותנים לאדם ,רק שישים תשומת לב על מה שהוא מקבל , שזה הכל בא מהבורא והוא חייב להיות דבוק בו בכל מצב ומצב , לא להתנתק ממה שיש בו - זה בא מלמעלה והוא צריך בהתאם לזה רק בעיקר לשמור ,שזה בא מ"אין עוד מלבדו" ו"טוב ומטיב " תלמיד : למרות שבהתחלה הוא אומר "ובכדי להגיע להרגשת הצורך לאמונה, האדם צריך מקודם לצייר לעצמו, איזה רווחים הוא יכול להשיג ע"י האמונה," רב: וודאי ,שרווחים , מי עובד בלי רווח ? רק משוגה או תינוק , שבהם הטבע מדבר בעצמו , אבל ,אדם נורמאלי הוא תמיד מצייר לעצמו רווח . יכול להיות רווח שלו , כמו שהוא כותב , ביראה ראשונה ,או ,שנייה , או ,שרווח שלו ביראה השלישית , שהוא כבר הכל משייך לבורא , אבל ,בכל זאת ,זה הרווח שלו , שהוא יכול לגרום בזה נחת רוח , וודאי, שצריך לעשות את זה דרך כל הכלי הכללי , שהבורא רוצה להטיב לנבראיו ,אז, אדם הולך ומארגן כל מה שאפשר ,רק כדי להטיב לנבראיו של הבורא שאלה : הכבדות בעבודה היא נובעת מתחושת משה או מכבדות העם ? תשובה : הכבדות בעבודה היא באה מתוך זה , תלוי איזו כבדות ? כאשר אדם רואה ,שהוא לא מסוגל לבצע פעולה הנדרשת ממנו , כי היא נמצאת למעלה מכוחותיו תלמיד : זה אומר, שכוח משה הוא חלש מידי , שהעם כבד מידי , אני מנסה להבין את היחס בין שניהם רב: שאין לו כוח לזה , זה לא נמצא בטבע . אם אני סתם רואה ,שיש לפני איזו משקולת 50 קילו ואני לא יכול להרים , אז , אני לא יכול להרים אותה ואני לוקח מישהו ומרימים , זאת אומרת ,זה לא נקרא למעלה מהדעת , זה לא נקרא למעלה מהטבע - זה בתוך הטבע . משהו ,שלמעלה מהטבע אנחנו לא יכולים לתאר , כי כל החיים שלנו הם בתוך הטבע ואחרי הרבה היגיעות אדם ,פתאום ,מתחיל לגלות את הנקודה מיוחדת הזאת , שהיא נמצאת למעלה מהטבע, שדורשים ממנו, מה שאי אפשר לבצע , שבפעולה הזאת הוא תלוי בעצמו . כאשר יתנו לו את זה ,אז ,וודאי שתהיה איזו תכונה, שהיא לא נמצאת בעולם הזה והיא נקראת למעלה מהדעת ואז ברור לו, שבכל דבר הוא יכול לקרוא למישהו יותר חזק , יותר חכם , כל אחד מאיתנו מוגבל במשהו , אבל ,זה הכל בדרגות בעולם הזה . מה שאם כן ,באמונה למעלה מהדעת זה ברור לו ,שזה לא נמצא חוץ מאנשים ,שהישיגו את זה , שקבלו את זה מלמעלה כמתנה מיוחדת מהבורא ושהוא אם יקבל את זה, אז ,יהיה לו , אם לא יקבל ,אז ,לא יהיה לו , חד וחלק . כאן ברור ,שזה כוח אלוקים , טבע הבורא ולא טבע הנברא שאלה : כל הנושא הזה למעלה מהדעת תמון סתירה , אין פה רווח לעצמי , אין גדלות ,שאני משתמש בה תשובה : אין ,אתה צודק , כבר זה טוב ,מה שאתה אומר , זו השגה טובה תלמיד : אבל, בכל המאמר כתוב ,שצריכים לדרוש גדלות רב: רווח תמיד , בלי רווח לא יכולים לעבוד , גם אמונה למעלה מהדעת זה רווח , גם לאהוב את כולם זה נקרא רווח , גם לעשות נחת רוח לבורא זה רווח הכי גדול , לא בכלים דקבלה , בינתיים זה בכלים דקבלה , כך אנחנו מתארים את זה - גדלות הבורא בכלים דקבלה , לעשות נחת רוח לו בכלים דקבלה , ככה זה דרכנו תלמיד : אז, איפה התפילה הזאת יכולה להתקיים בכלל , אני כאילו מבקש לעצמי ? רב: אז מה ? אני יודע ,שמה שאני מבקש ,זה הכל אלי , בנתיים אני לא יכול להתפטר מזה , בנתיים זה מה שהבורא נותן לי ואני עובד בזה , אבל ,אני לומד , אני עושה פעולות , אני מתקדם ,אמנם שבנתיים ברצון לקבל , בעבודת הפרך , בעבודת פרעה גם , בסדר . אני עושה עכשיו נחת רוח לפרעה במקום נחת רוח לבורא, בסדר , הוא שולט ברצון לקבל ואני עושה לו נחת רוח , אני עובד רק בשבלו . אבל ,באיזשהו מקום ולפעמים אני עושה חשבון ,שזה הכל בתוך האגו שלי , אפילו רגע הזה אחד כבר מחסה את הכל ,מה שאני עשיתי היגיעה ונהנתי בעצמי . אני לאט לאט מגיע למצב , ,עניין של הצטברות , שאני רואה ,שעשיתי מלא מלא מצבים עברתי , עבודות , מאמצים והכל זה לא לעניין , אלא ,בכל זאת ,כדי לגלות את הנקודה הזאת , שאני הכל עשיתי לעצמי וזה נקרא "ויאנחו בני ישראל מן העבודה ויזעקו" ואז מגיעים לחסרון בנכון הבקשה לגדלות הבורא ביניכם גם זה אגויסטי , אבל ,לפחות שזה יהיה כך  | |
|
