"...כי לא ניתנה להם התורה בטרם שנשאל כל אחד ואחד מישראל אם מסכים הוא לקבל עליו את המצוה של אהבת הזולת…"
שאלה : מה זה אומר ,שכל אחד נשאל ?
הבורא עבר מכל אחד לאחד ושאל ?
באיזו צורה בורא שואל ?
באיזה אופן הבורא פונה לאדם ושואל ?
אולי ,אנחנו לא נמצאים בזה בכלל ,אז ,אין לנו דאגה לזה , שיבואו ושישאל , אז , נדאג ?
זה נכון או לא ?
אולי יש כאלו ,שבורא כבר שואל אותם ?
מה זה נקרא ,שבורא פונה לאדם ושואל אותו ,האם הוא מוכן לערבות ?
באיזו הרגשה , שאלה פנימית , מצב ,אדם מרגיש , שיש כאן באמת שאלה מלמעלה , שהוא חייב לענות עליה וזאת התחייבות ?
שאלה : נגיד ,שאדם מרגיש ,שהוא מקבל את השאלה הזאת מקבוצה ( אנחנו שומעים את הבורא דרך קבוצה , אז ,איך הוא עונה , הוא צריך להגיד משהו ( בסדר גמור וכו' ) , מה אומרים בדרך כלל ?
איך אדם עונה , למי הוא עונה , באיזו צורה הוא עונה ומה זה נקרא ,שהוא עונה "נעשה ונשמע " ?
כנגד השאלה ,שגילינו על הערבות אנחנו עכשיו צריכים לתת תשובה , לאותה שאלה . השאלה היא מתבארת כחסרון בקבוצה , איך אני נותן תשובה לאותו חסרון ?
זאת אומרת ,חסרון שמתגלה מהקבוצה , זה חסרון ,שחברים ישפיעו עלי עד כדי כך , שאני מאבד את הרצון לקבל שלי , שאם ישנה בקבוצה כזאת שאלה , איך אנחנו עושים צמצום על עצמנו ? מאבדים את הרצון לקבל שלנו , מתעלים מעליו , אז , כאן אנחנו צריכים להרגיש את התלות של כל אחד בכולם
"...ובו בזמן שמתחילים להרגיש את אהבת חברו, תיכף מתעוררת בו בחינת שמחה ותענוג. כי זה כלל: עם דבר חידוש משתעשעים. כי זה שחברו אוהבו זה דבר חדש אצלו, כי תמיד הוא יודע שרק הוא לבדו דואג עבור שלומו וטובתו, אבל ברגע שמגלה שחברו דואג עבורו זה מעורר בו שמחה שאין לשערה, וכבר אינו יכול לדאוג עבור עצמו,..." ( אגרת מ' )
הוא לא יכול לדאוג עבור עצמו , זאת אומרת, אנחנו יכולים בצורה מכוונת לנטרל אגו של כל אחד ואחד . אף אחד לא יכול לעשות את זה לעצמו , שיצעק עד לא יודע מתי , זה לא יעזור , אלא ,רק "איש לרעהו יעזורו " ,שאם אני מראה לשני , אמנם ,שאין לי שום דבר , אבל ,אני מראה לו ,שאני דואג לו, זהו ,אני בזה מנטרל דאגתו על עצמו וזה ערבות , כי הוא לא יכול להשיג מצב כזה . זאת אומרת ,אני מביא לו כוח להיות למעלה מהרצון לקבל שלו
"...בשיעור הכתוב, "ואהבת לרעך כמוך" בכל שיעורו (כפי המתבאר באות ב' וג' עש"ה מלה במלה). דהיינו שכל אחד מישראל יקבל על עצמו, לדאוג ולעבוד בעד כל אחד מחברי האומה למלאות כל צרכיו לא פחות ממה שהוטבע באדם לדאוג בעד צרכי עצמו, ואחר שכל האומה הסכימו פה אחד ואמרו נעשה ונשמע, הרי שכל אחד מישראל נעשה ערב שלא יחסר דבר מה לשום חבר מחברי האומה, אשר רק אז נעשו ראויים לקבלת התורה ולא זולת, משום שבערבות הכללית הזאת נפטר כל יחיד מהאומה מכל דאגותיו לצרכי גופו עצמו, ויכול לקיים מצות ואהבת לרעך כמוך בכל שיעורו וליתן כל מה שיש לו לכל נצרך, היות שאינו דואג עוד בעד קיום גופו עצמו…"
שאלה : יש שני חלקים שבורים , אז איך יוצא ,שחבר אחד ...?
תשובה : תאטרון , אני צריך להראות לשני ,שאני דואג לו . אני לא יכול לדאוג ואין לי במה למלאות אותו , אלא ,עבודה בעיניים , ממש , לכן ,אף אחד לא יכול להגיד ,שהוא לא מסוגל . והמערכת בנויה בצורה כזאת ,שהשני מתפעל מזה בהכרח ולא מסוגל לעמוד נגד זה . אם אתה פועל עליו ככה אתה מנטרל את האגו שלו .
מה הוא ?
כן רוצה , לא רוצה - זה לא שייך , זה חוק הטבע , כמו שקטן מתבטל כלפי גדול , תינוק ברחם אימא , ממש אותם החוקים , כי חוק ערבות הוא קיים בתוך המערכת . אתם יכולים לענות על השאלה , מאיפה זה נובע ?
זה נובע ממערכת המתוקנת , ששם זה באמת בצורה כזאת מתקיים , שאף אחד לא יכול למלאות את עצמו ,אלא ,כל אחד ממלא את הזולת , כי זו מערכת אינטגרלית ולכן אצלנו ,אפילו אם אנחנו עושים את זה בצורה מלאכותית , בכל זאת ,האור העליון פועל עליו מרחוק ועושה את זה
,או ,אפשר להגיד אחרת ,שאנחנו מעוררים את המערכת הזאת , שקיימת באמת רק נסתרת מאיתנו ,שאנחנו רואים אותה כשבורה , אבל ,נמצאים אנחנו גם עכשיו בעולם אין סוף , בכל התפארת
...
כל אחד הוא אפס, שיכול לקבוע משהו לעצמו , זה מאה אחוז מקביעת המצב בזולת , לכן ,ערבות זה התנאי של המערכת אינטגראלית
"...כי יודע ובטוח הוא ששש מאות אלף אוהבים נאמנים נמצאים בסביבתו עומדים הכן לדאוג בשבילו, (כמבואר באות ט"ז עש"ה).
ומטעם זה לא היו מוכנים כלל לקבל התורה מזמן אברהם יצחק ויעקב, אלא עד שיצאו ממצרים והיו לאומה שלימה בפני עצמה,.."
עד שהתגלה באמת רצון הגדול , שאין ספק ,שאי אפשר להתמודד עמו , אלא ,חייבים ממש איזושהי שיטה וכוחות מיוחדים ,כדי לעבוד עמו . מה שאם כן ,לפני זה לא היה תנאי ערבות , הכוח התורה היה מאיר להם לפי עבודה יחסית אישית של כל אחד . הם גם כן היו עובדים בקבוצה , אבל ,עדיין לא היית דרישה לקו האמצעי , לכן ,לא היו קוראים לעצמם ישראל - להשתמש בשני כוחות הבריאה ומחברים אותם ביניהם
"...כי אז נעשתה המציאות שכל אחד יהי' מובטח בכל צרכיו בלי שום דאגה והרהור כלל, משא"כ בהיותם עוד מעורבים בין המצריים הכרח הוא אשר חלק מסוים מצרכיהם היה מסור בידי הנכרים הפראים הללו המלאים אהבה עצמית, …"
זאת אומרת ,רצון לקבל היה בצורה כזאת ,שאי אפשר היה לתקן אותו , מצרים ,שאותם כלים שעדיין לא היינו מרגישים בהם צורך ויכולת לערבות
"...ונמצא שאותו שיעור המסור בידי הנכרים יהיה בלתי מובטח כלל לכל יחיד מישראל, כי חבריו לא יוכלו למלאות לו מחסוריו אלו משום שאינם בידיהם, וכבר נתבאר שכל עוד שהיחיד מוטרד בדאגותיו עצמו אינו מוכשר כלל אפילו להתחיל בקיום המצוה של ואהבת לרעך כמוך…"
אנחנו חייבים לספק לחברים ההרגשה מלאה בערבות , שהיא מנטרלת רצון לקבל שלהם , מנתקת אותם מכל הדאגות על עצמם וחוץ מזה מחייבת אותם לדאוג לזולת ,עד ליחס של אהבה
"...והנך מוצא בעליל, אשר ענין מתן התורה, היה מוכרח להתעכב עד זמן יציאתם ממצרים והיו לאומה בפני עצמה, דהיינו עד שכל צרכיהם יהיו מסורים בידיהם בלי תלות באחרים, אשר אז הוכשרו לקבלת הערבות האמורה ואז ניתנה להם התורה,..."
זאת אומרת, הקבוצה ובתוך הקבוצה ברור לנו ,שאף אחד לא יכול לעשות כלום , אלא, כולם תלויים בכולם וכל אחד יכול רק לתקן את הזולת ,שאז חסר רק כוח ערבות
"...ונמצא משום זה, אשר גם אחר קבלת התורה, אם יבגדו מעטים מישראל, ויחזרו לזוהמת האהבה העצמית מבלי להתחשב עם זולתם, הרי אותו שיעור הצטרכות המסור בידי המעטים מטרידים לכל יחיד מישראל לדאוג עליו בעצמו, כי אותם המעטים לא יחמלו עליו כלל, וממילא נמנע קיום המצוה של אהבת זולתו לכל ישראל כולם…"
שאלה : איך הפרעה עובד נגד ערבות ? או ההפך איך הוא עוזר , שאני ארגיש שאני דווקא חייב את הערבות ? איך האגו יכול להגיד לי שאני חייב ערבות ?
שאלה : אם נגיד בעולם שלנו היום היית מתגלה מערכת הזאת , מערכת ערבות , מה היינו עושים ? ,נגיד ,שכולם ערבים זה לזה ,אחרת בהרגע זה והלאה ,או,מכות ,או ,שפעה בצורה אגואיסטית , מה היינו עושים ?
איך היינו מסתדרים ?
איך היינו מגיעים להדברות למשהו ?
היינו עושים את זה , היינו יכולים לעשות את זה ?
כאילו כולנו מבינים ,שאם אני עושה משהו אגואיסטי ,אני גורם רע וזה חוזר אלי פי מיליון יותר גדול , גרוע , אז , כל העולם נכנס למיתה , להקפאה , כי כל הזמן אגו עובד ?
תתארו לעצמכם ,אם המצב הזה היה מגולה ולא נסתר : היה מגולה ,שאם אני לא משלים את הערבות שלי למישהו , אז ,אני גורם רע לכולם ורע הזה חוזר אלי . וזה באמת נכון , כי את עצמי אני אף פעם לא יכול לתקן , אני רק יכול לגרום לתיקון לזולת , לכן ,ברור שבקלקול שלי אני קודם כל מקלקל את המערכת . אנחנו נמצאים במערכת ,שכולנו תלויים בכולם :
מה הוא הבדל להיות בזה בצורה של בהמה ( כמו מרכיבים ,נגיד ,במערכת אלקטרונית ) , כמו שאנחנו עכשיו נמצאים ולא מרגישים מערכת והיא מערכת מצוינת , שלמה ואין בה שום קלקול , אלא , מתגלה קלקול כלפי השתתתפות הכרתית שלנו מתוך המערכת הזאת ברגש ובשכל ומערכת אז מתחילה להתגלות במידה ,שאנחנו יכולים במוח ולב ( רגש ושכל ) להיות יחד עם העבודה שלה . זאת אומרת ,סה"כ אנחנו רוכשים ראש , רוכשים ידיעת המערכת ,זה נקרא ידיעת הבורא
במה הוא הקלקול שלנו ?
באי הסכמה שלנו בעבודה המתוקנת , לכן ,אנחנו רואים "כל הפוסל במומו פוסל " , רואה פסילת העולם אין סוף בתכונות שלי ולא יכול לראות אותו בצורה אחרת . התיקון הוא סה"כ הבנה , הסכמה , קריאה קודם כל ברצונות שלי להשפיע אחר כך ברצונות שלי לקבל , שאני ממש מתקן את עצמי כלפי מערכת הקיימת ומתוקנת , רק מצב ב' אני צריך לתקן ,כדי להשלים את עצמי ,אבל ,א' וג' הם קיימים ונמצאים באין סוף
אינדקס