"...תחילה, כשמתאספים, צריך להיות סדר היום. היינו, שכל אחד ואחד, כפי יכולתו, ידבר בחשיבות החברה. היינו, איזה רווחים יביאו לו החברה. ולפי מה שהוא מקווה, שהחברה יביאו לו דברים חשובים, מה שהוא בעצמו לא מסוגל להשיג, וכפי שיעור זה, הוא מחשיב את החברה…"
אז , איזה רווחים אנחנו יכולים באמת להשיג , שאדם לא מסוגל להשיג בעצמו ורק ע"י החברה הוא יכול ?
דיברנו על זה הרבה : זה סה"כ אותו הרווח מהחיבור שלנו דרך ערבות , ברית , דרך הלב אחד , רצון אחד . מה אנחנו מקבלים ?
יוצא, שישיבה או חיבור הוא בחשיבות כמו הבורא , שרק דרך החיבור , דרך הישיבה כזאת הוא מתגלה ומשפיע , שבשום צורה אחרת אני לא יכול להשיג אותו , לגלות את הכוח השפעה , שגם ישרה בי ואני יוכל להיות כמוהו
"...וזהו כמו שאמרו חז"ל (ברכות, ל"ב) וזה לשונם "דרש רבי שמלאי, לעולם יסדר אדם שבחו של הקב"ה ואח"כ יתפלל…"
כאן הוא מדבר כבר על הביצוע , איך אנחנו יכולים להשיג גדלות החברה , שבח הכלי הזה הגדול , שאנחנו בונים
"... מנא לן ממשה, דכתיב ואתחנן אל ה' בעת ההיא. וכתיב, ה' אלקים אתה החילות. וכתיב, אעברה נא ואראה את הארץ הטובה".
והטעם, שצריכים מקודם לסדר שבחו של מקום הוא, כי מדרך העולם הוא, מי שמבקש משהו ממישהו, צריך להיות ב' תנאים:
א) שיש לו מה שאני מבקש ממנו. למשל, עושר, ובעל יכולת, והוא מפורסם ברוב עושרו ותפארתו.
ב) שיהיה לו לב טוב, היינו שיש לו רצון להשפיע לאחרים.
מאיש כזה יש מקום לבקש טובה. לכן אמרו "לעולם יסדר אדם שבחו של הקב"ה ואח"כ יתפלל". זאת אומרת, שלאחר שהאדם מאמין בגדלות הקב"ה, שיש לו כל מיני תענוגים לתת להנבראים, ורצונו להטיב, אז ששיך לומר, שמתפלל להקב"ה, שבודאי יעזור לו, כי רצונו להטיב, לכן יש בידו של הקב"ה לתת לו, מה שלבו חפץ. ואז יכולה להיות התפילה בבטחון, שהקב"ה יקבל תפילתו…"
כאן ,וודאי ,שאנחנו לא משנים בזה שום דבר חוץ מעצמנו , מקרבים את עצמנו למאור הקבוע וקיים , לפעמים אנחנו אומרים ,שאנחנו מקרבים את המאור , אבל ,בעצם אנחנו סה"כ משנים את הקשר בינינו למאור - זאת כל ההכנה . כל העבודה אנחנו עושים על עצמנו , אמנם ,שלפעמים נוח לנו יותר לדבר על משהו שכנגדנו , שבזה נשנה את היחס שלנו , אבל ,בעצם תמיד זה שינוי בנו
"...וכמו כן אצל אהבת חברים, שמקודם תחילת הכל כשמתאספים, צריכים לסדר שבחו של החברים, את חשיבותו של כל אחד מהחברים. ובשיעור שמשער את גדלות של החברה, בשיעור זה הוא יכול לכבד את החברה. ואח"כ יתפלל. היינו, שכל אחד צריך לעשות בקורת על עצמו, עד כמה הוא נותן כוחות עבור החברה. ואז, כשרואים, שאין להם כח לעשות מה שהוא לטובת החברה, אז יש מקום לתפילה, שהקב"ה יעזור לו, שיתן לו כח ורצון לעסוק באהבת הזולת…"
כאן אדם צריך תמיד להרגיש את עצמו , שהמטרה שלו זו חברה וכלפי החברה הוא חייב לפעול ,עד האפס כוחות ובמאה אחוז רצונות ומחשבות , אז , כאן כבר השותף שלו הוא הבורא -
פעם אנחנו עושים שותפות עם החברה , כדי להשפיע לבורא ולדבר ולעבוד כלפיו
פעם אנחנו עושים קשר עם הבורא ,כדי לעבוד כלפי החברה
"...ואח"כ הוא צריך, כל אחד, להתנהג כמו בג' אחרונות של תפלת "שמונה עשרה". היינו, לאחר שסדר את כל מבוקשו לה', אמרו בזוהר הקדוש, שבג' אחרונות של תפלת "שמונה עשרה" יהא דומה אצלו, כאילו הקב"ה כבר נתן לו את מבוקשו, והוא הלך ממנו.
כן באהבת חברים צריכים להתנהג כן. שלאחר שעשה בקורת על עצמו, ועשה את העצה הידועה, שהתפלל, יחשוב עכשיו, כאילו תפלתו נתקבלה, וישבו בשמחה עם החברים, כאילו שכל החברים הם גוף אחד. וכמו שהגוף רצה, שכל האברים יהנו, כמו כן הוא רוצה, שכל החברים יהנו עכשיו.
לכן אחרי כל החשבונות, בא הזמן של שמחה של אהבת חברים. ואז כל אחד צריך להרגיש את עצמו, שהוא מאושר, כאילו עשה עכשיו עסק טוב, שעל ידי העסק הזה ירויח הרבה כסף. ומדרך העולם הוא, שנותן אז משקה להחברים.
כמו כן כאן, כל אחד צריך, שחברו ישתה משקה ויאכל עוגות, וכדומה, מטעם שעכשיו הוא מאושר, אז הוא רוצה, שגם החברים ירגישו את עצמם בטוב. לכן צריך להיות, בזמן שהאסיפה מתפזרת, צריך להיות מתוך שמחה והתרוממות.
וזהו על דרך "זמן של תורה" ו"זמן של תפלה". כי "זמן של תורה" הוא בחינת שלימות, שאין שום חסרון. וזה נקרא בחינת "ימין". כמו שכתוב "מימינו אש דת למו". מה שאין כן "זמן של תפלה" נקרא "שמאל". כי מקום החסרון הוא מקום הצריך תיקון. וזה נקרא "תיקון הכלים". מה שאין כן בחינת "תורה", שנקרא, "ימין", אין מקום לתיקונים. לכן נקראת תורה "מתנה".
והדרך הוא, שנותנים מתנות למי שאוהבים. והדרך העולם הוא, שאין אוהבים בעל חסרון. לכן ב"זמן של תורה" אין מקום לחשוב על תיקונים. ובזמן שעוזבים את האסיפה, צריך להיות כמו בג' אחרונות של שמונה עשרה כנ"ל. ומשום זה כולם ירגישו שלימות…"
רואים אנחנו מכאן ,שעבודה היא בין שלושתנו - אדם , קבוצה , בורא וכל פעם יכול להיות ,שצריכים לשנות את הסדר . וודאי ,שכל פעם האדם הוא המפעיל את התהליך ,אבל -
או דרך קבוצה לבורא
או דרך בורא אל עצמו
או דרך קבוצה אל עצמו
או דרך בורא אל הקבוצה
וכל פעם הוא נמצא בעצם בזה גם כן ,כמין ג' קווים ,שאדם הוא רואה את עצמו כשמאל , הקבוצה כימין , הבורא כקו האמצעי , יש בזה הרבה שינוים , ווריאציות , אבל , העבודה היא כך ,שיותר קל ,יכול להיות ,להתחיל לאדם עם הבורא ולדרוש ממנו את התיקונים ואז להתקרב לחברה . לפעמים הוא מרגיש יותר בהכנה להיות קרוב לחברה ואז דרכה הוא מתפעל מהבורא , אבל ,חשיבות של מטרת הבריאה , שמושגת בתוך החברה , שמושגת הדבקות עם הבורא , שנעשים כאחד , שזה ,בעצם ,המקור ,שממנו הוא נפעל גם עכשיו וכל העולם נפעל משם , מתוך מרכז הקבוצה שלו , שכל המציאות היא ניפעלת מכאן וזו הנקודה ,שאליה צריכים להגיע ולהתכלל שם ממש להיטמע שם , ששם זה כוח הבריאה ,שורש הבריאה ומצב הסופי של הבריאה .
אדם צריך לדבר על זה , לתת לזה חשיבות ,בעיקר בזה, שאין לו רגע בחיים באף תא שלו שבגוף ,וברצון , ובמחשבה שלא ניזונים ,אלא, רק משם , מאותו מקור , מאותו מרכז הקבוצה וזה ,שהוא עדיין לא יכול למצוא אותו זה לא אומר ,שהוא לא קיים ומשם כל התופעות בחיים ,שהוא רואה כל רגע ורגע , אין מקור אחר , אין כוח אחר , שפועל עליו ולכן הוא עכשיו ,בעצם ,מחפש מקור החיים שלו .
לכן, חשיבות של הקשר , מגע עם המקור הכוח הזה זה דבר החשוב ביותר . אם הוא מאתר אותו לעצמו זה ,כאילו שבחיים שלנו להבדיל , אבל ,בכל זאת אדם מצא דבר החשוב ,שמשם הוא כל הזמן מקבל הכנות , הבחנות , אבחונים למיניהם , פקודות , שינוים שהכל תלוי בזה .
לדבר על החברה , בשבח החברה זה צריכים כמה שיותר לתת ציורים , שאנחנו בחיים נמצאים בהסתרה מאותו מושג החברה , מרכז , כלי מרכז הכלי זה לא מקום גאומטרי , אלא ,זה אותו מקור ,ששמה אור וכלי נמצאים בחיבור ביניהם , בהשתוות הצורה ולכן האור וכלי ששם ,הם משתווים ,דרך הכלי מגיע אור לכל חלקיה הכלים .
המצב הזה הוא קיים . אתם יכולים לשאול , אבל ישנן הרבה קבוצות בעולם ובכלל כל העולם זה גם כן קבוצה , אז ,איך יכול להיות שדרך העשירייה שלי הפרטית אני כך חושב ,שזה מקור העולם , מרכז העולם .
אז גם כן החברים שלי בעשירייה סמוכה גם כן כך יחשבו ? אז מי צודק ?
אנחנו לא רואים ,שדברים האלו הם זהים . אנחנו עדיין לא יכולים לראות ,שהכל זה אותו דבר , שאמנם ,שהם יושבים לחוד ואנחנו יושבים לחוד ויש לנו עשירייה ומרכז שלה , והם עושים כך , אבל ,זה רק מכוח השבירה כך אנחנו מתארים את זה בינתיים , שאם לא היה כוח השבירה ,אז ,היינו נמצאים ממש , מרגישים את עצמנו כנמצאים יחד .
אז ,שבח החברה - מקור החיים , מקור ,איפה שנברא נמצא במגע , בדבקות בבורא, שמשם מקבלים מאור המחזיר למוטב , שלשם נמשכים ושם נבלעים , כמו באיזה חור שחור , ששם רצון לקבל שלנו מתבטל בגבול ממש , רק בגבול של המרכז הקבוצה , כאשר נכנסים לשם ,אז ,מאבדים את ה"אני " של כל אחד והופכים להיות לאנחנו ומזה מזדהים עם הבורא .
זה דבר הראשון ,שכך צריכים להגיע לחשיבות החברה . כאשר מגיעים לזה ,אז ,נמצאים בנקודה הפנימית הזאת כך , שאין קשר בין חברים בצורה חיצונה ,הכוונה היא ,שיש רק נקודה אחת ששם כולנו קשורים יחד ואז הבורא הוא הופך להיות המקיים של כל הדברים האלו , מכין , מגיש , מסדר , מתקן , מקיים את קשר בינינו , מוביל אותנו לזה , הכין מראש ופעל כל הדרך בזה ,שאנחנו צריכים לגלות , שנכללים לאותה נקודה המרכזית , שמשם , ממצבים רחוקים , תכונות הפוכות מהחיבור , הוא הביא אותנו לאט לאט לחיבור ואנחנו מתחילים בחיבור הזה להשיג תכונה חדשה , שנמצאת מעבר לרצון שלנו הפרטי של כל אחד ואחד , משיגים את תכונת ההשפעה , זאת אומרת , תכונת אמונה , כוח הבינה , שע"י האור סה"כ אנחנו מתעלים מעל הרצון לקבל שלנו , רוכבים מעליו ( הוא עוזר לנו בזה ) וכך אנחנו מתקשרים בינינו . בהתקשרות בינינו מרגישים מציאות החדשה , איכות החדשה , שזה כבר איכות הרוחנית . אז ,הכלי הוא נעשה חשוב כמו האור , הבורא ואז ,בתוך הכלי הזה ,כאשר נמצאים במשותף ,אנחנו כבר יכולים לזהות כניסות ויציאות האורות , שינוים באורות - אור פנימי איך שהוא נכנס , יוצא , טעמים , נקודות , תגים , אותיות אנחנו מתחילים לזהות אלמנטים האלו בכלי המשותף שהתייצב בנו ( הנכון ,שאנחנו התייצבנו בו ) וממש מרגישים את עצמנו ככלי שבו מתרחשים פעולות שבתוך הפרצוף ( חשבונות בראש , פעולות בגוף הפרצוף ) . אז ,כל זה אנחנו צריכים לממש בתוך ישיבת החברה ולזה להשתוקק , לחלק אולי כל הדברים האלו לפרטים ולא חשוב ,עד כמה שאנחנו מבולבלים , מתבלבלים בזה , אלא חשוב ,שאנחנו נשתדל . נגיד בכל ההפרעות ( יהיו הפרעות גדולות גם כן ) כך להרגיש את עצמנו שיש לנו מטרה להרגיש פעולת הפרצוף , מה שאנחנו לומדים בחכמת הקבלה , שזה מתרחש עלינו ואנחנו כמרכיבים שלו .
אז ,מתחילים מתחילת החיבור ושבח ומסיימים בפעולה ,שאנחנו הגענו למימוש
שאלה : "... אז יש מקום לתפילה, שהקב"ה יעזור לו, שיתן לו כח ורצון לעסוק באהבת הזולת…" אחר כך הוא כותב "... כאילו הקב"ה כבר נתן לו את מבוקשו, והוא הלך ממנו…" , מה זה ההפוך הזה ?
תשובה : מה אתה שואל
תלמיד : אחרי שהוא סידר לו חסרון לאהבת הזולת , וחסרון קיים , אז ,כאילו הקב"ה כבר נותן לו
רב: כן , כי עכשיו הוא ,כאילו יכול לעבוד עם הכוח שקיבל , כי אם הוא מבין ,אז ,יש לו כוחות האלו ורק היה חסר לו לממש .
כאשר אנחנו פונים לבורא , הפניה שלנו נקראת תפילה , להתפלל זה נקרא לדון את עצמו .
מה זאת אומרת לדון את עצמו ? בשביל מה ? מה אני צריך ?
אני עומד ,כאילו לקבל משהו מהבורא , אבל ,באמת זה לא נכון ( כמו בכל החכמת הקבלה , בכל הפעולות ) - הדברים האלו כבר נמצאים בך , אתה צריך רק לגלות אותם . לכן , כאשר אתה פונה ,אתה לא מקבל ממנו שום דבר , אלא , אתה מקבל כוחות ורשות לגלות ,במה שאתה נמצא כבר "ואכלתם ישן נושן" . פנית ? עכשיו אתה צריך להאמין , שיש לך כוחות האלו ואתה פועל אתם , אבל ,אין לי ואני מרגיש שלא קבלתי כלום
אם אתה חושב על כוחות הקבלה , לא קבלת כלום ,
אם אתה חושב על כוחות השפעה , אם פנית נכון , אתה צריך לצאת עם בטחון ,שקיבלת ותתחיל לעבוד
אולי זה מידי , מבלבל ככה להסביר
אבל ,שוב אני אומר , אנחנו נמצאים בעולם המתוקן , שאין בו שום פגם , כל הפגמים הם בתפיסת העולם שלנו ואותה אנחנו מתקנים , את התפיסה . כאשר אתה פונה לבורא , אתה בזה מפתח כלים לראות ,שיש לך עם מה לעבוד , לראות ,שאתה מסוגל לעבוד ( הכוונה היא לא ,שאתה רואה בעיניים ,או ,בחוש האגויסטי ) ,אלא, אם התפללת נכון , כבר אתה בזה מעלה את עצמך למצב ,שאתה יכול להשפיע , תלך ותעשה , אחרת הפעולות ,שאתה מחכה הן יהיו פעולות גשמיות , בתוך הדעת . איפה הכוח ,שאני אפעיל אותו ?
איפה המקום שאני עובד עמו ?
ואז יוצא ,שאתה מצפה עבודה רוחנית לבצע אותה ,כמו עבודה גשמית . תחשבו קצת יותר
אנחנו לא משנים שום דבר במציאות ,חוץ מיחס שלנו , אין שום שינוי אחר . רק היחס שלנו הוא פותח לנו כל המערכת ואז מתגלים נשמה , עולמות , כוח העליון
שאלה : זה נשמע ,כמו שאמרת עכשיו לפני הפניה , לפני ישיבת חברים , לפני פניה לבורא יש יכולת לפעול, אבל ,זה בטוח לקבלה עצמית ואחרי ישיבה קרה משהו ,שנפתח גשר להשפעה ?
תשובה : זה כל העניין של התפילה , בזה אתה משנה יחס שלך ,שהיה קודם אגואיסטי ,ואתה משתמש בהכנה , מה שבורא הכין , כדי להביא לקשר הנכון . כן , זה עשית בזכות התפילה
תלמיד : וזה נקרא אמונה ?
רב: התוצאה מזה היא האמונה , שתשפיע האור ויביא כוח האמונה . האמונה זה כוח לעבוד למעלה מהמצב ריאלי הקודם . יש כאן משבר פסיכולוגי , שאנחנו צריכים אותו לעבור , שלא מתיישב בשכל שלנו הגשמי , אבל ,מסתדר עם השגה רוחנית והשגה רוחנית היא לא תסדר לך מחשבה גשמית , לא , אלו שני דברים יהיו מנוגדים
אינדקס 