לאון-נחום
מספר הודעות : 470
Join date : 30.10.14
 | | נושא: סיכום משיעור בוקר 10.12.2014 חלק א' ( מאמר "מהו "מסרת גבורים ביד חלשים" בעבודה" ) 32 דקות Wed Dec 10, 2014 7:46 am | |
| "...הנה סדר העבודה. בזמן שהאדם רוצה לעשות הכל לשם שמים, היינו שהמעשים שלו יהיו בע"מ להשפיע, ולא לקבל שכר, היות שזהו נגד הטבע, מטעם שהאדם נברא ברצון לקבל לתועלת עצמו, לכן ניתן לנו עבודה, לצאת מאהבה עצמית ולעבוד רק להשפיע לטובת ה'.
ובכדי שנוכל לעבוד עבודה זו, היינו לצאת משליטת אהבה עצמית, ניתן לנו מצוה של "ואהבת לרעך כמוך", כמו שאומר רבי עקיבא, שזה "כלל גדול בתורה". וכמו שמפורש בספר "מתן תורה", שבסגולה זו נצא משליטת הרצון לקבל לעצמו, ונוכל לעבוד לתועלת ה'. ובענין "ואהבת לרעך כמוך" יש לפרש ב' פירושים:
א) כפשוטו בין אדם לחבירו,
ב) בין אדם למקום, כמאמר חז"ל (מדרש רבא, יתרו, כ"ז, א') "רעך ורע אביך אל תעזוב". רעך זה הקב"ה, כמו שכתוב "למען אחי ורעי", שמפרשים, זה הקב"ה, שקרא אותם "אחים" ו"רעים". נמצא, שענין "ואהבת לרעך כמוך", הכוונה היא "להגיע לאהוב את ה' כמוך". נמצא, שיש ב' בחינות "ואהבת לרעך כמוך":
א) צריכים לומר, בתור סגולה. כלומר, מה שצריכים לאהוב את חבירו, הוא רק שעל ידו נוכל להגיע גם כן לאהוב את ה', כמובא בספר "מתן תורה". לכן, כמו באהבת חברים, האדם כשרוצה להתדבק עם חברים, הוא בוחר לעצמו עם מי להתחבר. היינו, שהאדם בורר לעצמו חברים, הוא מחפש חברים, שיהיו בהם מעלות טובות.
כמו כן האדם, כשרוצה לאהוב את ה', האדם צריך להשתדל לראות את הגדלות וחשיבות של ה'. וזה מעורר באדם אהבת ה'. ואם אין האדם מסוגל לראות את גדלות וחשיבות הבורא, מטעם שהרע שבאדם מראה לשון הרע על הבורא, אז האדם צריך להתפלל לה', שה' יעזור לו, שיהיה בידו כח להתגבר, ולומר למעלה מהדעת "אני רוצה להאמין בגדלות וחשיבות ה', כדי שאני אוכל לאהוב אותו", כמו שכתוב "ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך". זאת אומרת, אהבת חברים היא אמצעי, שעל ידה יכולים להגיע להמטרה, שהיא אהבת ה'.
ובזה יש לפרש מה שאמרו חז"ל "טוב תורה עם דרך ארץ, שיגיעת שניהם משכחת עוון". כלומר, בזה שהאדם מתייגע בדרך ארץ, שהוא ענין עבודה בין אדם לחבירו, זוהי סגולה, שיכול לבוא לאהבת ה', הנקרא בחינת "תורה". שעיקר התורה היא, שע"י התורה מתחברים ל"הנותן התורה". שעל זה אמרו חז"ל "אמר הקב"ה, בראתי יצה"ר, בראתי תורה תבלין". כלומר, שע"י התורה, שהיא בחינת תבלין, זוכים לבחינת דביקות בה', שזהו נקרא "מחזירו למוטב".
וזהו "ע"י יגיעת שניהם משכחת עוון". היינו ע"י יגיעה בין אדם לחבירו ובין אדם למקום, שהיא ע"י יגיעה בתורה, "משכח עוון". כלומר, העוון של עץ הדעת, שמזה נמשכות העוונות, מתתקן על ידי שניהם.
הנה הכתוב אומר (תהילים ל"ג, "רננו צדיקים") "הנה עין ה' אל יראיו, למייחלים לחסדו, להציל ממות נפשם, ולהחיותם ברעב". ויש להבין, מהו "עין ה' אל יראיו" דוקא. הלא עיני ה' משוטטות בכל. ויש להאמין, שה' משגיח על כל העולם בהשגחה פרטית, בבחינת "טוב ומטיב", ולאו דוקא אל יראיו.
ויש לפרש זה, שאין אנו מדברים מה', אלא מבחינת "ממעשיך הכרנוך". כלומר, שדוקא ה"יראיו", הם המרגישים שעין ה' משגיח על כל העולם. היינו, שרק אלו שהם יראי ה', משיגים שה' משגיח על העולם בבחינת השגחה פרטית, בבחינת טוב ומטיב. מה שאינו כן אצל כלל העולם, שעליהם שורה בחינת הסתר פנים על ההשגחה, שאינם יכולים להשיג את השגחתו יתברך, שהיא בבחינת טוב ומטיב.
וזהו כמו שכתוב בהקדמת ספר הזהר (דף קל"ח) "וכל עוד שהמקבלים לא באו לידי השלמה, שיוכלו לקבל שלימות הטבתו, שחשב עלינו במחשבת הבריאה, מוכרחה ההנהגה להיות בדרך טוב ורע".
היינו, שכל זמן שהכלי קבלה שלנו מלוכלכים עוד בקבלה עצמית, אי אפשר לראות את ההשגחה בבחינת טוב ומטיב. אלא כנ"ל, היינו מי יכול לראות את עין ה', שהשגחתו יתברך היא בבחינת טוב ומטיב, רק אלה שהם "המייחלים לחסדו". כי "חסדו" פירושו, שהם מייחלים לקבל מידת החסד מה', היינו שהם מייחלים לקבל מה' מידת השפעה, הנקראת "השתוות הצורה", המכונה "דבקות בה'".
לכן כשהם זוכים למידת השפעה, כבר הכלי קבלה שלהם אינם מלוכלכים. אז הם זוכים ל"עין ה'", היינו להרגיש שהשגחתו יתברך היא בבחינת טוב ומטיב. מה שאם כן לאנשים שאינם מייחלים להשיג את מידת החסד, היינו לכלים דהשפעה, הם נמצאים תחת שליטת טוב ורע.
אולם למי הבורא נותן את החסד, הנקרא "כלים דהשפעה", שהוא טבע שני. לא לכולם. כלומר, שיש הרבה אנשים, שמייחלים לחסדו, היינו שהבורא יתן להם את מידת החסד. אולם לאלה אנשים, שהם חושבים, שענין החסד הוא רק לבחינת תוספות, זאת אומרת, הם מחזיקים את עצמם לשלמים, אלא הם צריכים את מידת החסד, שהבורא יתן להם, שזה יהיה אצלם בחינת תוספות טובה, לאלו אנשים אין הבורא נותן להם את החסד, הנקרא "כלים דהשפעה".
וזהו מטעם, שמלמעלה נותנים רק לאלו שיש להם כלים להמילוי. זאת אומרת, אם אין חסרון אמיתי, אין באפשרות למלאות. אלא דוקא מתי אפשר למלאות את החסרון. שהאדם אינו מבקש מותרות, אלא הכרחיות, אז האדם מקבל, כי מותרות לא נקרא "חסרון".
וזה שכתוב "עין ה' אל יראיו, למייחלים לחסדו". באיזה אנשים מדברים, שמייחלים לחסדו. כלומר, לאיזה צורך הם מייחלים, שה' יתן להם את מידת החסד. זהו דוקא באלו אנשים, שמרגישים, שצריכים את מידת החסד, בכדי "להציל ממות נפשם".
היינו דוקא באלו אנשים שרוצים להגיע לדביקות ה', היינו להיות דבוקים בחיי החיים. אחרת, אם אין להם דביקות, הם מרגישים עצמם, שהם בחינת "מתים", כמו שאמרו חז"ל "רשעים בחייהם נקראים מתים", לכן הם מבקשים מהבורא שיציל אותם ממות, כי שינוי צורה מפריד אותם מחיי החיים.
מה שאם כן דביקות ה' הוא בחינת חיים, כמו שכתוב "ואתם, הדבקים בה' אלקיכם, חיים כולכם היום". נמצא, מה שהם מבקשים את מידת החסד, הוא מטעם, שלא רוצים להיות בחינת "רשעים בחייהם נקראים מתים". להם הבורא נותן את מידת החסד, היינו כלים דהשפעה.
וזה שכתוב "להציל ממות נפשם". היינו כנ"ל, זה שהוא מבקש מה' שיתן לו את מידת החסד, הוא מטעם "להציל ממות נפשם", זה נקרא "חסרון", שהוא כלי שיכול לקבל מילוי. מה שאם כן אלו אנשים, שהם צריכים לעזרת ה' מטעם מותרות, אין להם כלים אמיתיים, היינו חסרון אמיתי, שה' יתן להם את הכלים, מטעם "להציל ממות נפשם", אלא מטעם מותרות.
לכן הם נשארים עם הכלי קבלה, שהם דואגים רק לתועלת עצמם. והם אינם מרגישים, שיש להם כלים מלוכלכים, שאי אפשר לכנס לתוך הכלים האלו קדושה, כי קדושה ותועלת עצמו הם שני הפוכים זה לזה.
ובהאמור יוצא, שרק אלה שהם מבינים, שאם אין הם מסוגלים לעשות מעשים להשפיע, הם נפרדים מחיי החיים, והם מבקשים מה', שיתן להם את הכח דלהשפיע, שזהו טבע שני, כמו שאמר אאמו"ר זצ"ל, שכמו שהטבע הראשון, שהוא הרצון לקבל, נתן הבורא, כמו כן אי אפשר לשנות את הטבע הראשון לטבע שני, אלא זה יכול רק הבורא בעצמו.
וכמו שהיה ביציאת מצרים, שה' בעצמו הוציא אותם משליטת פרעה מלך מצרים, כמו שאמרו חז"ל (ב"הגדה של פסח") "ויוציאנו ה' ממצרים, לא על ידי מלאך, ולא ע"י שרף, ולא ע"י שליח, אלא הקב"ה בכבודו ובעצמו".
אולם מתי האדם מקבל את העזרה, שה' יוציא אותו משליטת מצרים, שהוא הרצון לקבל לעצמו. זהו דוקא בזמן שיש להאדם חסרון אמיתי כנ"ל, ולא מותרות. לכן, אם האדם רוצה להגיע לדביקות ה', אז האדם מקבל עזרה על בחינת חסרון. היינו, שירגיש, שהוא בעל חסרון. כלומר, לא שחסר לו איזו שלימות, אלא שחסרים לו חיים, מחמת שהרע שבו הוא במידה מרובה. לכן מודיעים לו מלמעלה, שהוא חוטא. כמו שכתוב בזה"ק, על מה שנאמר "או הודע אליו חטאתו". ושואל "מי הודע לו". ומשיב "הקב"ה הודע אליו, שהוא חטא".
שהפירוש הוא, שהקב"ה מראה לו את האמת, איך שהוא מרוחק מה', וממש חסרים לו חיים דקדושה. נמצא, שהאדם מבקש אז מה', שיעזור לו, ושיתן לו את הרצון להשפיע, מטעם שחסרים לו חיים. ואז, היות שכבר יש לו חסרון אמיתי, אז הקב"ה נותן לו את הרצון להשפיע, שהוא בחינת טבע שני.
ובהאמור יש לפרש מה שכתוב (ב"ועל הנסים") "ואתה ברחמיך הרבים מסרת גבורים ביד חלשים, ורבים ביד מעטים, וטמאים ביד טהורים", שזה בא להודיענו, שמטרם שהאדם בא לידי מצב, שהוא רואה, איך שהוא חלש, ורואה, איך שהרע אצלו כל כך מרובה, שאין לו שום אפשרות להתגבר, ואיך שהוא טמא, אי אפשר לקבל מילוי מלמעלה, כי עדיין אין לו כלי שלם, שיוכל לקבל את המילוי, השייך לחסרון הכלי.
וזה שכתוב "כי אתם המעט מכל העמים", שפירושו כנ"ל, היינו "לא מרובכם מכל העמים חשק ה' בכם ויבחר בכם", היות "כי אתם המעט מכל העמים". היינו, שהאדם רואה, שהוא יותר גרוע מכל העולם. ודוקא במצב של שפלות, ה' בוחר בכם, והוציא אתכם משליטת מצרים, כמו שכתוב "אני ה' אלקיכם, אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים, להיות לכם לאלקים"...."
שאלה : מה זה אומר לאהוב את הבורא ? תשובה : זה אומר , שאני משתוקק לתכונת ההשפעה , גם אפילו בכלים של הקבלה שלי , לקלב ע"מ להשפיע - זה נקרא דרגת האהבה שאלה : איזה תנאים צריכים להתקיים ,כדי שאדם יזכה לכלים דהשפעה ? תשובה : רצון לכלים האלה . תתחיל מהסוף להתחלה - סיום של כל העבודה שלנו זו דביקות . דביקות זו השתוות הצורה השתוות הצורה זה "אתה רחום , כי הוא רחום" . איך אני מגיע לתכונות האלו ? ע"י האור , שום דבר אני לא יכול לעשות בעצמי , אלא ,רק לאסוף קצת חסרון , שגם זה לא חסרון , אלא , חסרון לחסרון , כי החסרון האמיתי לשינוי רוחני אין לי , כי אני רצון לקבל והוא לא יכול פתאום כך להתעורר בי , אלא ,ע"י כל מני פעולות אלטרנטיביות אני מגיע למצב ,שהאור העליון משפיע ומביא חיסרון . החסרון לרוחניות הוא מגיע אלינו לא כחסרון לרוחניות ממש , אלא ,כהכרת הרע ברצון האגויסטי . בעצם , יכול להיות ,שבמקום משיכה ע"מ להשפיע ,יהיה לי סלידה מע"מ לקבל וכך אנחנו מתקדמים שאלה : איך אדם מגיע לאהבת הבורא דרך לאהוב את החברים שלו ? תשובה : גם לאהוב חברים זה דבר על טבעי . זה כבר לא בעיה ,אם יש אהבת חברים , להגיע לאהבת ה' , כי הן כבר תכונות ,שמעבר למחסום . אבל ,אהבת חברים היא עוזרת לנו בזה ,שיש כאן תובעים , אני יכול לעבוד ולעשות פעולות נגד הרצון . אני יכול לבדוק : עשיתי לא עשיתי , מה הם עשו , השפעה הדדית . ועם הבורא אין מה לבדוק , עד שהוא לא מתגלה . להגיע מאהבת הבריות לאהבת ה' זו כבר לא שאלה , שיראה, איך הוא מגיע לאהבת הבריות ושם כבר הכל שייך לטבע של ההשפעה . שאלה : מה אדם צריך לקבל בשביל להשפיע לה' ? תשובה : הוא מקבל הזדמנות להשפיע לה' תלמיד : זה בהפצה ? רב: כדי להשפיע להבורא , אדם צריך להרגיש את הגדלות הבורא ובמידת הרגשת הגדלות הבורא ( השולט , הגדול וכו' ) יש לו נטיה להשפיע לבורא , אחרת הוא דורש תמורה : מוכן להשפיע כמו סבל , שסוחב מזוודה ומקבל 10 דולר , אז הוא סוחב וחסיד סוחב מזוודה בגלל ,שיש לו גדלות הרב שלו . כל אחד מקבל תשלום , אבל , תלוי איזה . החסיד גם צריך חומר דלק , ,אחרת לא יוכל להשפיע , אבל ,הוא דורש חומר דלק רק כדי להשפיע , בגלל שהטבע שלו דורש . הוא לא בעל הבית על הטבע שלו , הוא לא בורא ,אלא ,נברא ובתוכו ישנו יסוד רצון לקבל . רצון לקבל ,כדי שיעבוד ע"מ להשפיע , בכל זאת , הוא חייב חומר דלק שאלה : מה זה ,שיוצאים ממצרים ע"י ה' ולא ע"י שליח ? תשובה : שהתרוממות במחשבות ורצונות מע"מ לקבל לע"מ להשפיע , אפילו לא ע"מ להשפיע ,אלא ,נתוק מע"מ לקבל , הפעולה הזאת ,היא יכולה להיות רק ע"י האור העליון . זה כמו שבשבירה היה אור העליון ,שהוא היה מיועד למלאות כל הכלים ,אז ,גם כן ,כדי להוציא את האדם מתוך ע"מ לקבל ( מתוך מצרים ) צריך להיות כאן אור העליון ולא איזו פעולה משנית . אנחנו צריכים להשתדל לראות כל היסטורייה הזאת ( מצרים וכו' ) בכלל ,מה שעברנו ,בתור תהליך הרוחני . זה לא ,שקרה בארץ ישראל , לעם ישראל - זה נכון ,שזה קרה ,אבל ,לא זה שמעניין אותנו , לעינייננו זה לא עובד , מה יש לי ,שזה קרה עד היום ? היה , היה תלמיד : מזה ,שאנחנו מבקשים רוחניות מבחינת מותרות ולא הכרחיות ? רב: נכון , זה מותרות ,מפני שאם לא נקבל תשובה , אז ,רצון עדיין לא שלם . האור העליון הוא פועל לפי מנות . גם אנחנו ,כאשר מצטיידים ברצונות , מחשבות ,אנחנו עושים היגיעה ואחר כך מגיעים לשינוי . כך זה קורה . לא רוצה להיכנס יותר מדי לזה , כי זה עניין אנולוגי וספרתי ולכן אנחנו צריכים להיות כאן בסבלנות ובמעבר בין המדרגות צריכים להשקיע כוחות , למרות שלא רואים שינויים . תלמיד : איך זה קורה ,שאני ארגיש רצון לעבור להשפעה ? רב: זה ע"י מאור , וודאי, שזה לא קורה בצורה ,שאתה יכול לראות את זה , להבין את זה . זה קורה ,כי כל הזמן המאור משפיע עליך ובמידה ,שאתה מזרז השפעתו , שאתה כל הזמן מסובב את עצמך ע"י הסביבה להשפעת המאור יותר ויותר מועילה, אז ,אתה מזרז את הזמן תלמיד : מה זה נקרא ,שיש להם כלים מלוכלכים ? רב: עדיין לא נקיים , שאי אפשר להשפיע בהם , שברצון לקבל ישנה כוונה ,עדיין ,ע"מ לקבל ולא ,שרוצה להתרומם מעל רצון לקבל או אפילו לרכוש כוונה ע"מ להשפיע . לכלוך זה נקרא תוספת כוונה האגויסטית בתוך הרצון . שאלה : אמרת עכשיו ,שאדם צריך לסובב את עצמו ע"י סביבה ,כמו אדם שמשתזף , מה זה אומר ? תשובה : האור העליון נמצא במנוחה מוחלטת . יש תוכנית ולפי התוכנית הוא משפיע על הכלים ובמשך 6000 שנה הוא מביא אותנו לגמר התיקון - זה הכל . אבל ,הפעולות האלו ,הן פעולות ,שצריכות בהשפעה על הדומם , צומח , חי ומדבר ( בעיקר על האדם , המדבר ) ולחייב את הכלים להתפתח לעומתו , להבין ולהרגיש ,מי מפעיל אותם ? לאיזו מטרה ? ע"י איזה כוחות ? מאיזו תכונה לאיזו תכונה הם משתנים ? כאן אנחנו צריכים לגלות , שהאור העליון שמשפיע עלינו , הוא הופך את היחס שלנו לחיים אם בהתחלה היינו מתעניינים רק ,כדי לחיות , לסרוד , להנות מהחיים בכל מני צורות אנחנו לאט ,לאט מתחילים לאבד את היחס לזה , החיים מתחילים להיות פחות ופחות מהותיים , הם לא מושכים אותנו , כמו שזה היה פעם כך אנחנו מתחילים לראות את החיים שלנו מצד האור קצת , זאת אומרת : בשביל מה ? ולמה ? מה הוא הטעפ בחיים ? וכו' . מתוך החיפוש הזה, אני מתחיל לראות ע"י מה אני יכול לשנות את החיים , אני לא סתם זורם ,אלא ,אני רוצה לשנות מהות של החיים ...אלו דרגות ההתפתחות ,שאנושות עוברת , כל אחד עובר ע"י השפעת האור  | |
|
