סיכום משיעור בוקר 11.10.2016 חלק א' ( מטרת החברה - ב' ) 22 דקות + שאלות סדנא
Leiderman Leon-Nahum·11 أكتوبر، 2016
אנחנו אתמול למדנו מטרת החברה א' , מאוד מורכב , וודאי ,שאנחנו לא יכולים להגיד ,שאנחנו הרבה הבנו , ומכל שכן קיימנו . לכן ,אנחנו עוברים את המאמרים האלו , אני מקווה שכל אחד ואחד רושם לעצמו נקודות חשובות מכל מאמר , שבלי לקיימם הוא מבין ,שלא יתקדם ושהם יהיו ממש לפניו הנקודות האלו , ושידע ,שצריך את זה לקיים , כדי להתקדם . זה ברור , ולא שום טענות סרק על מה שלא קיבל , על מה שמגיע לו
"...היות שהאדם נברא עם כלי, שנקרא "אהבה עצמית", ובמקום שאדם אינו רואה, שמפעולה תצא משהו לתועלת עצמו, אין לו חומרי דלק ליגיעה לעשות תנועה קלה.ובלי ביטול אהבה עצמית, אי אפשר להגיע לידי דביקות בה', שהוא ענין השתוות הצורה.והיות שזה נגד הטבע שלנו, לכן צריכים חברה, שיהיו כולם כח גדול, שנוכל לעבוד ביחד, לבטל הרצון לקבל, שהוא נקרא "רע", מטעם שהוא המונע להגיע להמטרה, שבשבילה נברא האדם.
לכן צריכה החברה להיות כלולה מיחידים, שכולם בדיעה אחת, שצריכים להגיע לזה. אז מכל היחידים נעשה כח גדול אחד, שיכול להילחם עם עצמו, מטעם שכל אחד כלול מכולם. נמצא, שכל אחד הוא מיוסד על רצון גדול, שהוא רוצה להגיע להמטרה.ובכדי שתהיה התכללות אחד מהשני, אז כל אחד צריך לבטל את עצמו נגד השני. וזהו על ידי זה שכל אחד רואה מעלות חבירו ולא חסרונו.
אבל מי שחושב, שהוא קצת גבוה מהחברים, כבר הוא לא יכול להתאחד עמהם.וכמו כן בעת ההתאספות, צריכים להיות רציניים, בכדי לא לצאת מהכוונה, שעל הכוונה זו נתאספו. ומטעם הצנע לכת, שזה ענין גדול מאוד, היו רגילים להראות מבחוץ, שהוא לא רציני. אבל באמת בתוך ליבם היה אש בוערת.אבל לאנשים קטנים, על כל פנים בעת האסיפה, צריכים להיזהר, לא להמשך אחרי דיבורים ומעשים, שלא מביאים את המטרה, שהתאספו, שהוא, שעל ידי זה צריכים להגיע לדביקות ה'. וענין דביקות עיין בספר "מתן תורה" (דף קס"ח, דברי המתחיל "ובאמת").
רק בזמן שנמצאים לא עם החברים, אז יותר טוב שלא להראות לחוץ את הכוונה שיש בליבם, ולהיות בחיצוניות כמו כולם, שזה סוד "והצנע לכת עם ה' אלקיך". הגם שיש על זה פירושים יותר גבוהים, אבל הפירוש הפשוט הוא גם כן ענין גדול.לכן כדאי, שבין החברים, שמתחברים, תהיה להם השתוות אחד עם השני, בכדי שיוכל להיבטל אחד לפני השני. ובהחברה צריכה להיות שמירה יתרה, שלא יכנס בתוכם ענין של קלות ראש, משום שקלות ראש הורס את הכל. אבל כנ"ל, זה צריך להיות ענין פנימי.
אבל בזמן שנמצא מי שהוא, אם הוא אינו מחברה זו, צריכים לא להראות שום רצינות, אלא להשתוות מבחוץ עם אדם שבא עכשיו. היינו, שלא לדבר מדברים רציניים, אלא מדברים שמתאימים לאדם שבא עכשיו. שהוא נקרא "אורח בלתי קרוא"..."
רב"ש נותן לנו כאן כללים , מאוד קצרים קומפקטיים , כל משפט הוא משפט עמוק , שאומר על סיבה , תוצאה ובאמצע ע"י מה סיבה הופכת להיות לתוצאה וכו' .
אבל ,הוא אומר קודם כל דבר פשוט בשבילנו , בואו נראה ביחד ,מה שכתב , שקודם כל אנשים ,שמגיעים לחברה ,הם חייבים להתבטל , הם צריכים ביטול טוטלי , זאת אומרת ,כללי ושלם - כל אחד כלפי החברה . רק בצורה כזאת אפשר להגיד ,שחברה קיימת . עכשיו ,בתוך הביטול זה סה"כ הם מבשרים את הצמצום , עכשיו מעל הצמצום ,עד כמה שהם מתקשרים .
זה שאני מבטל את עצמי כלפי כולם ,זה לא נקרא ,שאני נקשר לכולם . אני רק מבטל את האגו שלי ולא נכנס עם האגו שלי לאחרים . כאילו ,שכל אחד מעשרה זה איזשהו מכשיר חשמלי ואני כיביתי את עצמי , אני לא נמצא ברשת אתם יחד . זהו , זה ביטול . עכשיו ,איך אני נכנס עכשיו בחיבור אתם ? זה כבר עבודה מעבר לביטול . איך אני יכול לעשות את זה ? זה אני צריך ,כמו מכשיר , כמו חלק מהמערכת , איך הוא יכול להיות קשור למערכת ? קודם היית קשור לאגו שלי , אז ,אני לא התחשבתי באף אחד , אלא ,ראיתי מכל אחר ואחר ,עד כמה שאני יכול לקבל , להנות , לצרוח .
אם אני רוצה להתכלל בהם בצורה ,שאנחנו בונים רשת קשר רוחנית, אז , אין לי רצון לקבל שלי , שאני ביטלתי אותו ואיך אני עכשיו יכול להתקשר אליהם ? עם הרצון שלי אני לא יכול , איך כן ? אז, אני צריך לדעת ,מה הם רוצים ולפי זה להתחיל קשר אתם . הם רוצים חיבור , רוצים אהבה , רוצים השפעה הדדית , אז אני צריך אם כך להשתדל להיות בזה .
עם איזה כוחות , אם אין לי ? וכאן כבר מתחילה להיות עבודה משותפת , " איש את רעהו יעזרו " , שאנחנו צריכים להראות אחד לשני ,כמה שכל אחד כן רוצה להשפיע לקבוצה , כדי להשפיע לקבוצה אנחנו צריכים את הבורא - אין לנו באף אחד רצון להשפיע . הבורא מגיע לנו בצורה שנקראת המאור המחזיר למוטב , כוח , שנותן לנו אפשרות להתחבר . האם אנחנו מבקשים אותו נכון , כולם , יפה , בהתמדה ? ואז הוא מגיע . בעצם ,זה העניין . איזה נקודות אתם רואים עוד במאמר הזה ? תקרא שוב ואנחנו ניכנס לסדנה
"...היות שהאדם נברא עם כלי, שנקרא "אהבה עצמית", ובמקום שאדם אינו רואה, שמפעולה תצא משהו לתועלת עצמו, אין לו חומרי דלק ליגיעה לעשות תנועה קלה…"
זה הטבע שלנו
"...ובלי ביטול אהבה עצמית, אי אפשר להגיע לידי דביקות בה', שהוא ענין השתוות הצורה…"
זה להשגת המטרה , חייבים לבטל את הטבע שלנו כדי להגיע לדבקות
"...והיות שזה נגד הטבע שלנו, לכן צריכים חברה, שיהיו כולם כח גדול, שנוכל לעבוד ביחד, לבטל הרצון לקבל, שהוא נקרא "רע", מטעם שהוא המונע להגיע להמטרה, שבשבילה נברא האדם…"
זאת אומרת, חברה זה אמצעי להגיע לבורא
"...לכן צריכה החברה להיות כלולה מיחידים, שכולם בדיעה אחת, שצריכים להגיע לזה. אז מכל היחידים נעשה כח גדול אחד, שיכול להילחם עם עצמו, מטעם שכל אחד כלול מכולם. נמצא, שכל אחד הוא מיוסד על רצון גדול, שהוא רוצה להגיע להמטרה…"
אז, מצד אחד כל אחד הוא אגואיסט , מצד שני כל אחד מבין ,שהוא צריך להגיע למטרה ( יש לו נקודה שבלב ) . כדי להגיע למטרה הוא צריך עזרה מהחברה , מכולה , כי אף אחד לא יכול להגיע לבד . וכמה שחברה יותר גדולה, אז ,ברוב העם הדרת המלך , זאת אומרת ,חשיבות ואז יותר קל להגיע ,ולכן החברה היא האמצעי הכרחי לכל אחד להגיע למטרה
"...ובכדי שתהיה התכללות אחד מהשני, אז כל אחד צריך לבטל את עצמו נגד השני. וזהו על ידי זה שכל אחד רואה מעלות חבירו ולא חסרונו. אבל מי שחושב, שהוא קצת גבוה מהחברים, כבר הוא לא יכול להתאחד עמהם…"
כדי להגיע לדבקות בבורא אני צריך עזרה מהסביבה , אז, אני צריך לבטל את עצמי , כדי לקבל את המעלות שלהם , חשיבות שלהם כלפי הבורא , לחץ , משיכה ואז אני אוכל להגיע . זאת אומרת, יש כאן תנאי להיות בחברה ולהתבטל כלפיה ,כדי לקבל מהם את המעלות שבלעדיהם אני לא יכול להגיע לדבקות
"...וכמו כן בעת ההתאספות, צריכים להיות רציניים, בכדי לא לצאת מהכוונה, שעל הכוונה זו נתאספו. ומטעם הצנע לכת, שזה ענין גדול מאוד, היו רגילים להראות מבחוץ, שהוא לא רציני. אבל באמת בתוך ליבם היה אש בוערת…"
זאת אומרת , מי שרוצה להגיע למטרה , אז , כל החיים שלו , הנטייה שלו ,זה לאותה המטרה ובזמן שמתאספים , שזה מעמד מאוד גדול , שאין יותר חשוב בעולם שלנו מאספת החברים , שאז הם עובדים , על החיבור ביניהם , שכל אחד עובד על הביטול עצמו ,כדי להגיע לזה ,שכל אחד מקבל מאחרים עזרה וכל אחד מספק לאחרים את העזרה שלו ואז ע"י זה נעשה ביניהם רשת הנכונה , שבה הם מקווים לקבל את עזרת ה' , שנקרא מאור המחזיר למוטב , אור חוזר ואחר כך באור חוזר הזה הם יגלו את הבורא בעצמו .
אז ,כל העבודה הזאת היא עבודה מאוד רצינית ופנימית , כדי לא להפריע בזה אחד לשני , אלא ,להיות רק ברצונות ומחשבות , אז עשו את זה בצנעת לכת . זאת אומרת, מבחוץ היו מדברים על כל מיני דברים וכאילו שלא קורה כלום ולמה כך ? שזה נתן להם, דווקא, יותר ויותר רצינות פנימית , כמו שעולם הזה הוא הפוך מרוחניות , כך הם עשו התנהגות שלהם חיצונה הפוכה ממאמצים הפנימיים . זה היו ככה מתנהגים אנשים גדולים עד לפני , נגיד , מאתיים , שלוש מאות שנה המנהג הזה היה עדיין בתוקף בין המקובלים
"...אבל לאנשים קטנים, על כל פנים בעת האסיפה, צריכים להיזהר, לא להמשך אחרי דיבורים ומעשים, שלא מביאים את המטרה, שהתאספו, שהוא, שעל ידי זה צריכים להגיע לדביקות ה'. וענין דביקות עיין בספר "מתן תורה" (דף קס"ח, דברי המתחיל "ובאמת").רק בזמן שנמצאים לא עם החברים, אז יותר טוב שלא להראות לחוץ את הכוונה שיש בליבם, ולהיות בחיצוניות כמו כולם, שזה סוד "והצנע לכת עם ה' אלקיך". הגם שיש על זה פירושים יותר גבוהים, אבל הפירוש הפשוט הוא גם כן ענין גדול…"
אם אנשים הם קטנים ולא יכולים להבדיל ממה שאצלם בפנים ובחוץ , אלא ,מה שכתוב : פיו וליבו שווים , בצורה כזאת שלא יכולים , כמו ילדים קטנים : רע לו הוא בוכה , שמחה הוא צוחק . אנשים גדולים, אז ,הם יכולים להיות קצת יותר מאופקים , מופנמים , בקיצור מסתירים ,מה שמרגישים בפנים וכך היו מתנהגים ביניהם ,אפילו שלא היו אנשים זרים בקרבתם , היו ,בכל זאת ,מסתירים כוונות הפנימיות . כל אחד ואחד ,מי יודע באיזה מצב נמצא חבר , שיכול להיות בזה שהיצר הרע שלו יטפס על היצר הטוב שלו , יש בזה הרבה דברים , זה לא איזה מסטיקה , אלא , כוחות השפעה .
ואז ככה היו מתנהגים בצנעת לכת , אבל ,אנחנו הקטנים יכולים להתנהג אחרת , כאילו שבואו נדבר , נשיר , נראה אחד לשני, עד כמה שכל אחד ואחד הוא משתוקק , רוצה , שרוף ממש למטרת הבריאה אף ורק בתנאי ,שאנחנו נמצאים לבד . אם בא אורח בלתי קרואי , זה צריכה להיות שמירה יתרה ,כנגד אנשים הזרים משתי סיבות : קודם כל ,כדי שלא לקבל ממנו את ההשפעה החיצונה , אז אנחנו בכלל לא מדברים על הדברים הרציניים מצד השני אנחנו גם לא רוצים להשפיע ולהפריע לו ולקלקל אותו , שאין לו לזה עדיין שום עניין ,אז ,צריכה להיות שמירה יתרה ,אבל ,בכל זאת , שלא להיות בקלות ראש .
זה חייבים אנחנו לדעת , בכל זאת רצינות פנימית חייבת להיות קבועה
"...לכן כדאי, שבין החברים, שמתחברים, תהיה להם השתוות אחד עם השני, בכדי שיוכל להיבטל אחד לפני השני. ובהחברה צריכה להיות שמירה יתרה, שלא יכנס בתוכם ענין של קלות ראש, משום שקלות ראש הורס את הכל. אבל כנ"ל, זה צריך להיות ענין פנימי.אבל בזמן שנמצא מי שהוא, אם הוא אינו מחברה זו, צריכים לא להראות שום רצינות, אלא להשתוות מבחוץ עם אדם שבא עכשיו. היינו, שלא לדבר מדברים רציניים, אלא מדברים שמתאימים לאדם שבא עכשיו. שהוא נקרא "אורח בלתי קרוא"..."
...
שאלה : מאיזה רגע אנחנו קוראים לעצמנו חברה ? ואם כן כבר הגענו לזה או לא ?
שאלה : אם ברור לנו ,מאיזה מצב והלאה אנחנו יכולים להיקרא חברה , אז , מאיזה גבול אנחנו קובעים ,שנמצאים בקלות ראש או לא ? מה הוא מצב ,שממנו ומטה נקרא קלות ראש וממנו ומעלה נקרא כבר קדושה ,או ,כובד ראש ?
שאלה : מה זה נקרא ראש כבר וראש קל ? מתי אנחנו מרגישים שראש כבד , שיש לי איזו דאגה , מטרה גדולה ,אז ,זה נקרא כובד ראש . ואם אין משהו ,שנמצא כל הזמן אצלי בראש - ראש קל , מוכן לכל דבר נכון ? אז ,ממתי אנחנו מתחילים להיות בכובד ראש ומתי לא ? באיזה מצב אנחנו נמצאים ? שיהיה לנו ברור ,מה קורה אתנו , אולי אנחנו סתם חושבים ,שאנחנו לא יודע מה , נמצאים בכיתה גבוהה ולא התחלנו עוד להיכנס לבית ספר ?
שאלה : איך אני משכנע את עצמי ,שמטרת הבריאה היא מתממשת בתוך עשירייה ולא בשום צורה או מקום אחר ? איך אני משכנע את עצמי שמטרת הבריאה ( גילוי , דבקות בבורא , כל הדרגות של הסולם ) מתממש בקשר בינינו ,עד הקשר השלם בגמר התיקון ? איך אני משכנע את עצמי שכך זה , זה המקום ?
שאלה : מטרת הבריאה היא להשפיע על הבורא , אז ,למה היא מתבטא בזה ,שאני משפיע על החברים ?
אינדקס