סיכום משיעור בוקר 21.10.2016 חלק א' ( קטעים נבחרים בנושא סבלנות ) 20 דקות + פסוקים שהיו בשיעור
Leiderman Leon-Nahum·21 أكتوبر، 2016
1) חכמת הקבלה, צריכה לחכמים גדולים חוקרי לב, שיהגו בה עשרים שלושים שנה, ורק אז יוכלו להעיד עליה... כי החכמה עמוקה, ואין לה פתחון פה להגלות על-ידי עדות, או על-ידי נסיון שינסו אותה. ורק לאותם מאמינים המוסרים עצמם עליה בכל כוחם ומאודם.
(בעל הסולם, חכמת הקבלה והפילוסופיה)
בחכמת הקבלה אנחנו עובדים עם הכלים שונים ממה שבעולם הזה ,שרוכשים איזו חכמה , מדע , ידיעה , תכונה . לא יעזור לנו כאן סתם התמדה , כמו שבעולם הזה להיות מוזיקאי טוב צריכים 10-12 שעות ביום להיות בתרגילים , להיות מדען טוב אתה צריך לשבת וללמוד גם כן 10-12 שעות , אולי יותר, בכל יום . כאן אצלנו סבלנות היא אחרת - זה ,דווקא ,ללכת כנגד רצון , זה לא לראות בקרוב את התוצאות .
לקנות מידת הסבלנות הרוחנית , בואו נגיד , שהיא אחרת מסבלנות הגשמית , כי אין לך בדרך מישהו שתומך , אלא , ההפך ,כולם מזלזלים , אף אחד לא מבין ,שאתה עוסק במשהו חשוב ,אלא ,ההפך , אתה עוד רואה הרבה הפרעות בדרך מכל מיני אנשים , ארגונים , מבעיות מילדים , שכנים ועד ,בכלל מכל העולם .
זאת אומרת ,אין כאן תומכים ,כמו במקרה מוזיקאי או מדען , עוד מישהו ,שרוצה להגיע לאיזה ההישגים גשמיים ,שהם מובנים לכולם וישנם דוגמאות ברורות וכו' . לכן ,וודאי ,שכאן שצריכים חוץ מנקודה שבלב חזקה ,שישנה באדם מעת הלידה , זו ממש מתנה מלמעלה , גם כן צריכה להיות כאן התמדה גדולה בלבנות את הסבלנות , סבלנות לסבול , סבלנות לעמוד , סבלנות לחזור שוב ושוב על אותם דברים וזה לא שיך לסבלנות הגשמית .
בסבלנות הגשמית יכול להיות אדם כמוני ללא שום סבלנות , ממש , רגזן , כעס וכו' ואין שום קשר ,כמו שאני גיליתי , ממש ככה , בין זה לסבלנות רוחנית . שם צריכים להגיע למצב ,ששתוק ותמשיך וזה כל פעם . מזה מתחילה מדרגה חדשה תמיד , מצב חדש , כי בין המדרגות ישנם הרבה מצבים , שגם הם בעליות ,ירידות כאלו משניות . וכל פעם זה שתוק תמשיך , שתוק תמשיך .
למה ? כי התעלות מעל האגו , שמושך לכיוון הפוך ותמשיך שוב לכיוון של חיבור , למעלה מהדעת , לערכים ,שהם לא נמצאים בנו מהתחלה . לכן ,יש כאן משחק מסוים בין סבלנות וביטחון , שהביטחון שלי הוא בזה ,שרכשתי סבלנות , סבלנות יכולה לגדול על פני הביטחון , נעלם אחד מהם השני עוזר יותר וכו' גם כן סבלנות נגד מה ומי , סבלנות כנגד העולם שמפריע , בכל מה שהבורא מביא לנו בצורות חיצוניות ( דומם , צומח , חי מדבר ) במיוחד ,וודאי ,שזה מחברה אנושית .
ואחר כך אנחנו נראה סבלנות כלפי הפרעות רוחניות ממש , לא גשמיות ,ששם זה עניין הקליפות וצריכים מידת הסבלנות יותר גבוהה , מיוחדת , חדשה
זאת אומרת ,תכונות שאנחנו צריכים לרכוש ,הן תכונות מאוד עוצמתיות , שהן מלוות אותנו במשך כל הסולם וכולן הן חשובות וביניהן היא מידת הסבלנות . כמו שכתוב ,אם מידת הסבלנות עמדה להם , אז ,הם יהפכו לגיבורים והגיעו להיכל המלך . אז, בואו ניכנס קצת לתוך במידה הזאת : איך קונים אותה ? איך היא מתרשמת בתוך הכלים שלנו ? היא כל פעם צריכה להיעלם ואני צריך להתחיל מחדש .
איפה בעשר ספירות שאני רוכש מידת הסבלנות ? בצמצום במסך , באור חוזר ? במידת האור ,שמאיר עלי ? צריכים להתחיל להרגיש ולא לחשוב על זה בשכל , לא , אלא להשתדל לגלות בקשר בינינו . מה היא הסבלנות ,שאני מקבל מחברה , מאור מקיף ? איזו תמיכה יש לי בזה ? למה אנחנו קוראים ,שכדי שנשיג רוחניות, אנחנו צריכים 10. 20 אפילו 30 שנה אולי למישהו ? למה אנחנו צריכים כל כך לטרוח יותר ,ממה שבעולם הזה לכל מיקצוע אחר ?
שאלה : מהי מידת הסבלנות ,שאנחנו צריכים ,כדי לרכוש חכמת הקבלה במשך כל כך הרבה שנים ? למה ? מה מוסיפה לנו מידת הסבלנות הזאת , שאנחנו כל פעם ממדרגה למדרגה רוכשים יותר ויותר ,עד שנעשים ממש סבלנים לכל דבר ,מה שיכול להופיע במלכות לעומת הבורא , אפילו צורות לגמרי הפוכות , לא מתקבלות, לא ברגש ולא בשכל , בכלום ,ואני ,בכל זאת ,אוחז באיזה עיקרון , בנקודה ,שממנה אני מפתח מידת הסבלנות ? תנסו , בבקשה .
שאלה : איך אנחנו בונים מידת הסבלנות על פני הסבלנות לכל נושא חכמת הקבלה - שיעור , ישיבת חברים , סעודות , הפצה , כל דבר ודבר ,שאני צריך לעשות ,בסופו של דבר ,הם דברים ,שאין לי אליהם משיכה טבעית ,ובכל זאת אני חייב לעשות את זה , לקבל אותם כדברים הכרחיים להתקדמות וכמה שאני יותר מתגבר על כל הפרטים האלו , אני יותר ויותר בונה בי מידת הסבלנות .
כל אותם פרטים , שהם סה"כ ,כאיזה מין ייסוד להתקדמות הרוחנית , אליהם אני צריך קודם כל לבנות מידת הסבלנות בחיי : שיעור בוקר , מאמר צהריים , עוד איזו ישיבה בערב , או הפצה ,או עוד משהו ואני משתדל לא לפספס שום דבר , כי ,דווקא ,בסבלנות והתמדה שזה ,בעצם ,אותו דבר ( סבלנות זו תכונה והתמדה זה יותר קרוב לפעולה ) אנחנו בזה בונים את הכלי שלנו .
איך אנחנו יכולים בעזרת הקבוצה לבנות כבר מידת הסבלנות לפחות לפעולות גשמיות ? איך ערבות עוזרת לי בזה ? תמיכת הקבוצה עוזרת לי בזה ? בושה ? וכו' , בבניית הסבלנות הגשמית שלנו ?
2) האדם הבלתי מפותח כל צרכו, לא יוכל לחכות לפרעונו זמן רב, והוא בוחר בעבודות המשתלמות לו מיד, ואף אם יהיו במחירים נמוכים יותר. והאדם המפותח ביותר, יוכל להתאפק ולבחור בעבודות שמחירם גבוה, גם אם זמן פרעונם ממושך וארוך מאד. ותדע, שזוהי אמת המידה לבעלי החכמה, כי דבר זה תלוי בהתפתחות חומרי של כל אחד. וכל מי שיכול להאריך זמן פרעונו יכול להשיג מחיר יותר גדול. (כתבי בעל הסולם, תכונתה של חוכמת הנסתר בכללה)
3) עיקר נקודת הכובד בעבודת השי"ת היא, האחיזה הראשונה.
(בעל הסולם, מצווה אחת)
4) ומתוך שהחכמה הוא יקר הקנינים ומבחר המעלות, מובן עם האמור אשר המחיר בעדה הוא שיעור היותר גדול שביסורין ומכאובים הרגיל לתשלומין בעד קניני עולם. ואצ"ל בינה הרוחנית שהוא מבחר כל חכמות העולם, הרי המחיר שלה עוד מעלה מעלה ממחיר החכמה החיצונית. וע"כ יש לשאול מנין הבטחון והאמונה עצמית שיסגל לילוד אשה לקבל עליו סבלנות גדולה כזו? והענין הוא שלזה צריכים באמת להופעת רוח ממרום, שפירושו שיעור של חיים הבלתי רגיל בדרך הטבע של הבריאה, שבזה משיג כח סבלנות במדה מספיקה לסבול כל המכאובים והיסורין הקצובים למחיר של החכמה ובינה עליונה.
וכיון שכן, יש לו ג"כ הבטחון והאמונה עצמית לרדוף אחר החכמה כי זה תלוי בזה, כי הרגש האדם בעצמו הוא ענין אמיתי כמו הרגש הרעב והשובע, וכל שיש לו חיים מרובים יש לו כח הסבלנות למכאובים, וע"כ יש לו בטחון ואמונה עצמית. ולהיפך, כל שחייו מועסים אין לו כח הסבלנות ואין בו אמונה עצמית. ולפיכך אי אפשר לזכות לחכמה עליונה, זולת ע"י מתנת רוח הקודש ממרומים.
(בעל הסולם, אור הבהיר, בטחון).
5) לעולם אין לקוות שיגיע הזמן ושימצא הפתרון שיוכלו להתחיל את עבודת השי"ת מתוך "לשמה", אלא כמאז כן עתה, וכן לעתיד, מוכרח כל עובד ה' להתחיל בעסק העבודה, "מתוך שלא לשמה", אשר מתוכה יבוא אל ה"לשמה". והדרך להגיע לדרגה זו, אינה מוגבלת בזמן, אלא במכשירים אותו, ובמידת שליטתו על לבו, ועל כן רבים חללים נפלו ויפלו על שדה העסק "שלא לשמה", וימותו בלי חכמה. ועם כל זה, שכרם גדול מאד, כי אין מחשבתו של אדם מסוגל להעריך אותו היקר והערך של עשיית נחת רוח ליוצרו. ואפילו העושה שלא על תנאי זה, מכל מקום, מתוך שאינו ראוי באופן אחר, עושה גם כן נחת רוח ליוצרו. וזה נקרא שלא מדעתו.
(בעל הסולם, מצווה אחת)
6) האדם הוא רק אורח. וה' הוא בעל הבית. וידוע מה שאמרו חז"ל, "כל מה שאומר לך בעל הבית עשה", שכך נהוג, "חוץ מצא". כי בזמן שהאדם יוצא מרשותו של בעל הבית, כבר אין הוא בעל הבית שלו, שישמע בקולו. (רב"ש ג', חוץ מ"צא")
7) עניין ה' תתאה בעיניים. היינו, שנעשה בחינת מסך וכיסוי על העיניים, שהעיניים הוא סוד השגחה, שרואה בחינת השגחה מסותרת.עניין ניסיון. היינו, שאין לאדם צד הכרעה, לא לכאן ולא לכאן. שאינו יכול לברר את רצון ה', ואת כוונת רבו. הגם שמסוגל לעשות עבודות במסירות נפש, אבל אין בידו להכריע, אם עבודה זו של מסירות נפש היא במקומה. או להיפך, שעבודה הקשה זאת, תהיה בניגוד לדעת רבו, ולדעת ה'.וכדי להכריע בדבר, הוא מכריע בדבר המוסיף יגיעה. זאת אומרת, שהוא צריך לפעול בהתאם לרבו. שרק היגיעה מוטלת על האדם, ולא שום דבר אחר.
אם כן, אין לו כל מקום לפקפק במעשיו, ובמחשבותיו, ובדיבוריו. אלא הוא צריך תמיד להרבות יגיעה. (בעל הסולם, שמעתי קפז. להכריע ביגיעה)
דַע, שֶׁתֵּכֶף כְּשֶׁאָדָם רוֹצֶה לִכָּנֵס בַּעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ, אֲזַי תֵּכֶף הִיא עֲבֵרָה גְּדוֹלָה כְּשֶׁיֵּשׁ לוֹ עַצְבוּת, חַס וְשָׁלוֹם, כִּי 'עַצְבוּת הִיא סִטְרָא - אָחָרָא (זֹהַר נֹחַ דַף עא), וְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שׂוֹנֵא אוֹתָהּ.וְצָרִיךְ לִהְיוֹת עַקְשָׁן גָּדוֹל בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם, לִבְלִי לְהָנִיחַ אֶת מְקוֹמוֹ, דְּהַיְנוּ מְעַט מִקְצָת עֲבוֹדָתוֹ שֶׁהִתְחִיל, אַף אִם יַעֲבֹר עָלָיו מָה. וּזְכֹר דָּבָר זֶה הֵיטֵב, כִּי תִּצְטָרֵךְ לָזֶה מְאֹד, כְּשֶׁתַּתְחִיל קְצָת בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם.
כִּי צָרִיךְ עַקְשָׁנוּת גָּדוֹל מְאֹד מְאֹד לִהְיוֹת חָזָק וְאַמִּיץ, לֶאֱחֹז עַצְמוֹ, לַעֲמֹד עַל עָמְדוֹ, אַף אִם מַפִּילִין אוֹתוֹ, חַס וְשָׁלוֹם, בְּכָל פַּעַם. כִּי לִפְעָמִים יֵשׁ שֶׁמַּפִּילִין אֶחָד מֵעֲבוֹדַת הַשֵּׁם, כַּיָּדוּעַ, אעפ"כ עָלָיו לַעֲשׂוֹת אֶת שֶׁלּוֹ, לַעֲשׂוֹת מַה שֶׁיּוּכַל בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם, וְאַל יָנִיחַ עַצְמוֹ לִפֹּל לְגַמְרֵי, חַס וְשָׁלוֹם. כִּי כָל אֵלּוּ הַנְּפִילוֹת וְהַיְרִידוֹת וְהַבִּלְבּוּלִים וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה צְרִיכִים בְּהֶכְרֵחַ לַעֲבֹר בָּהֶם, קֹדֶם שֶׁנִּכְנָסִין בְּשַׁעֲרֵי הַקְּדֻשָּׁה, וְגַם הַצַּדִּיקִים הָאֲמִתִּיִּים עָבְרוּ בְּכָל זֶה.
(ליקוטי מוהר"ן - מהדורא בתרא סימן מח )
9) משל למלך, שחשק לבחור לעצמו, כל אוהביו הנאמנים לו ביותר שבמדינה, ולהכניסם לעבודתו בהיכלו פנימה. מה עשה, נתן צו גלוי במדינה, שכל הרוצה כקטן כגדול, יבא אליו לעסוק בעבודות הפנימיות שבהיכלו. אבל העמיד מעבדיו שומרים רבים, על פתחו של ההיכל, ובכל הדרכים המובילים להיכלו. וציווה אותם להטעות בערמה את כל המתקרבים להיכלו, ולהדיחם מהדרך המוביל להיכל.וכמובן, שכל בני המדינה התחילו לרוץ להיכל המלך. אמנם, נידחו בערמת השומרים החרוצים. ורבים מהם התגברו עליהם, עד שהצליחו להתקרב אל פתח ההיכל.
אלא ששומרי הפתח היו חרוצים ביותר. ומי שהוא שהתקרב אל הפתח, הסיתו אותו והדיחו אותו במזימה רבה, עד ששב כלעומת שבא.וכן חזרו ובאו ושבו, ושוב התחזקו וחזרו ובאו ושבו, וכן חזרו חלילה כמה ימים ושנים, עד שנלאו מלנסות יותר. ורק הגבורים מהם, אשר מידת סבלנותם עמדה להם, וניצחו את השומרים ההם, ופתחו הפתח, זכו תיכף לקבל פני המלך, שמינה כל אחד על משמרתו המתאימה לו.וכמובן, שמאז ואילך, לא היו להם עוד עסקים עם השומרים הללו, שהסיתו והדיחו אותם ומררו את חייהם כמה ימים ושנים, בהלוך ושוב על הפתח, כי זכו לעבוד ולשמש מול הדר אור פני המלך בהיכלו פנימה. (בעל הסולם, הקדמה לתע"ס, אות קל"ג)
10) השכל מחייב, שבכל יום ויום האדם צריך להתקדם וללכת קדימה, והאדם רואה שזהו ממש להיפך, שכל יום הוא הולך אחורה. אם כן השכל מחייב לאדם לומר, שהעבודה זו, היינו ללכת בבחינת השפעה, זהו לא בשבילו. אלא זוהי עבודה בשביל יחידי סגולה. והוא מבין שיותר כדאי לו לברוח מהמערכה. ומה אומרים לו, שהוא צריך עוד פעם ללכת באמונה למעלה מהדעת, ולא להסתכל על מה שהדעת מחייבת אותו לעשות. וכמו שכתוב במאמר "אמונת רבו" (משנת תש"ג), שאין האדם מסוגל לראות את מצבו האמיתי, אלא צריך ללכת למעלה מהדעת, ורק באופן כזה יכולים להגיע להמטרה לזכות לדביקות ה'. (רב"ש ב', מהו שדוקא בליל פסח, שואלים ד' קשיות)
11) כשאדם רוצה להתקרב לה' יתברך ולשוב בתשובה צריך שיעברו עליו אלפים ורבבות ירידות בלי שעור, וצריך שיהיה גבור חזק לחזק לבבו בכל פעם לבלי להניח את מקומו משום ירידה שבעולם... והעיקר הוא התחזקות לחזק את עצמו תמיד אף אם הוא כמו שהוא להאמין באמונה שלמה, שאין שום ירידה בעולם, כי בכל מקום יכולין למצא את ה' יתברך... כי אפילו כשנופל לשאול תחתיות, אעפ"כ צריך לחזק את עצמו תמיד ולבלי ליאש את עצמו לעולם, כי גם שם ה' יתברך... וזה עיקר הכלל בעבודת ה' והיסוד, שהכל תלוי בו לבלי ליפול בדעתו לעולם, אף אם יעבר עליו מה.
וכל הצדיקים שהיו מימות עולם שזכו למה שזכו - אשרי להם אשרי חלקם, כולם לא באו לשלמותם כי אם על ידי בחינה זו, על ידי שלא היו מיאשין עצמן לעולם, כי גם עליהם עברו ירידות ונפילות הרבה, רק שהם התחזקו עצמן בכל פעם אף על פי שעבר עליהם מה שעבר.
ועל ידי התחזקות שלהם זכו למה שזכו - אשרי להם. (ליקוטי הלכות, אונאה, הלכה ג')
12) כתוב "אל דמי לכם, ואל תתנו דמי לו, עד יכונן, ועד ישים את ירושלים תהלה בארץ", וכן אנו מריצים בקשותינו למרומים, דפיקו בתר דפיקו [הכאה אחר הכאה], בלי עייפות, ובלי הרף, ואין אנו נרפים כלל וכלל, מזה שאינו עונה לנו. באמונתינו ששומע תפלה הנו ית', אלא שממתין לנו, לעת שיהיה לנו הכלים לקבל השפע הנאמן.
ואז נשיג מענה על כל תפלה ותפלה, בפעם אחת כי "יד ה' לא תקצר" ח"ו.וז"ש הכתוב: "ילדים אשר אין בהם כל מאום וכו' ואשר כח בהם לעמוד בהיכל המלך", ללמדך אפילו אותם שזכו למחילת עוונות, שנעשים כזכויות, שבזה אגלאי מילתא [מתגלה הענין] למפרע, שאין בהם כל מום, ועם כל זה, צריכים עוד כוח לעמוד בהיכל המלך, כלומר, לעמוד ולהתפלל ולחכות, בלי עייפות, אלא בדפיקו בתר דפיקו [בהכאה אחר הכאה], עד שמפיקים רצון השלם מהשי"ת.
ועל כן צריכים ללמוד מלאכה זו בטרם שנכנסים להיכל המלך, דהיינו לאזור כוח ועוז, לעמוד כעמוד של ברזל, עדי נפיק [נוציא] רצון מהשי"ת, כמ"ש "אל דמי לכם", אף על גב שהשי"ת נראה ששותק ואינו עונה, אל יעלה על דעתכם משום זה, לידום גם כן ח"ו, "אל דמי לכם", לא לזה כיוון השי"ת בדממה שלו, אלא להמציא לכם כח אחר כך, לעמוד בהיכל המלך, באותו שעה שלא יהיה לכם שום מום, ועל כן "אל תתני דמי לו"
(בעל הסולם, אגרת ל"ד)
אינדקס