סכום שעור בוקר 28.2.17
18 דקות
אנחנו יודעים שבלימוד חכמת הקבלה חשוב לנו שהחומר של רב"ש ובעל הסולם יהיו מונחים אצלינו גם במח וגם בלב ואנחנו נוכל להשתמש בזה בצורה חופשית זתמיד כמו שכתוב מונחים בקופסא. ככה כמו בארכיון שבכל זאת אחר כך זה עולה מלב ובמוח ואנחנו נוכל לקשור כל המצבים שאנחנו עוברים פנימיים ממה שכותבים לנו המורים שלנו , ולכן אנחנו החלטנו שנעבור ב"ה כל האגרות של בעל הסולם בינתיים, ונשתדל יום יום לעשות את זה כן?, לעומת הכנס ועוד ימים שבהם אנחנו אולי נעשה איזה יציאה מן הכלל, אבל בעצם תוכניתנו בינתיים זה לעבור אגרות בעל הסולם ונמשיך, שוב הכר יותר פנימי עם המקורות שלנו. בבקשה
"עתה בעת הצהרים קבלתי מכתבו רשום מיום שמיני בחדש הראשון, ודבריך עלי בתורעמותא כעני - הוא תפלה המקובלת, כאיתא בזוהר.
כבר הוכחתי לך במכתבי הקודמים, שעד שאתה מוכיחני על שאני נמנע מלכתוב, יש לך להוכיח את רפיונך עצמך. ראה, שמיום שבעה בשבט עד יום שמונה בניסן, היינו יותר משני חודשים, לא כתבת לי כלום. ואנכי כתבתי לך במשך הזמן הזה ד' מכתבים, בכ"ב שבט, בעשרה באדר, בר"ח ניסן, ובשמונה בניסן.
ואם הקומץ הזה עדיין משביע את הארי, הוא כמו שכתוב: "כי גבה מעל גבה שמר וגבהים עליהם", ולמענה הנדרש בחזקה הימנו, אשיבך שהכל מאמינים בהשגחה פרטית, אבל אינם דבקים בה כלל"
זה בעצם הנושא שהכל מאמינים בהשגה פרטית אבל אינם דבקים בה כלל אז יש עניין של האמונה ויש עניין של דבקות, לפני זה זה ידיעה לפחות שזה קיים דבר כזה , השגחה פרטית זה נושא של המכתב איך מגיעים מהידיעה לאמונה, כן? ומאמונה לדבקות בבורא, בהשגחה פרטית זה הבורא , יחס הבורא אישי לאדם.
"הטעם הוא, כי איך אפשר ליחס מחשבה זרה ומטונפת... לבורא ית', שהוא תכלית הטוב והמטיב"
זה בעצם הקושי , שאם מתגברים על קושי הזה אז רוכשים את ההשגחה הפרטית, שהבורא נותן כל מיני הפרעות בכל מיני רמות, צורות, ואנחנו צריכים עלייהם להתגבר כדי לזהות שדווקא ממנו זה יוצא אמנם שהם מאוד שונות ממה שאנחנו יכולים לתאר שזה בא מהבורא.
"אלא רק לעובדי ה' אמיתיים, נפתח להם בתחילה ידיעה בהשגחה פרטית, שהוא היה המסבב כל הסבות שקדמו לזה, מהטובות והרעות יחד, ואז המה דבוקים בהשגחה פרטית, כי כל המחובר לטהור-טהור"
זאת אומרת בהתחלה זה בא כהידיעה ואחר כך כאמונה ואחר כך כהשגה
"וכיון שנתיחד המשגיח על השגחתו, אין ניכר כלל חילוק בין רע לטוב, וכולם אהובים וכולם ברורים, כי כולם נושאי כלי ה' מוכנים לפאר גילוי יחודו ית', וזה נודע בחוש, ובערך הזה יש להם ידיעה בסוף, שכל הפעולות והמחשבות, הן הטובות והן הרעות המה נושאי כלי ה', והוא הכין אותם ומפיו יצאו, וזה יוודע לעין כל בגמר התיקון"
ואז בעצם אנחנו רואים שאין הבדל בין טוב ורע אלא כל דבר אנחנו היינו צריכים כדי להגיע לדבקות, להשגחת הבורא , ליחס הבורא אלינו.
"אבל ביני לביני היא גלות ארוכה ומאוימה, ועיקר הצרה היא, שכאשר רואה איזו גילוי פעולה שלא כשורה, נופל ממדרגתו (ונאחז בשקר מפורסם ושוכח שהוא כגרזן ביד החוצב בו). כי חושב את עצמו לבעל הפעולה הזו, ושוכח במסבב כל הסבות שהכל ממנו, ואין שום פועל אחר בעולם זולתו"
כשעולה הבחנה חדשה מהרצון לקבל שלנו להדבק בהשגחה אז אנחנו מתנתקים מהשגחה שזה בא מהבורא שזה טוב ומייטיב וכן הלאה , ואנחנו אז רואים דרך ההבחנה הזו החדשה ברצון לקבל שהתגלה את העולם מקולקל את הבורא מקולקל , בכלל שנמצא או לא נמצא וכן הלאה, ולכן אין ברירה תמיד אנחנו מתנתקים מהכח העליון , אין עוד מלבדו וחייבים לחזור ולתקן את היחס שלנו, וכך כל פעם על פני כל הבחנה והבחנה חדשה ברצון לקבל בעל מנת לקבל שעולה לתיקון.
"וזהו הלימוד הגם שעמד בה בבחינת ידיעה מתחילה, מכל מקום בעת הצורך, לא ישלוט בידיעתו ליחד הכל למסבב, ביחוד, שהוא מכריע לכף זכות. וזה כל המענה על מכתבו.
מכבר אמרתי לך פנים בפנים משל אמיתי על ענין ב' הידיעות הנ"ל, שבא זה ולימד על זה. ומכל מקום מתגבר ושולט כח ההעלם בינותם. כמ"ש חז"ל בהני ב' בדיחי דהוי קדם דרבי, דהוי מבדחי לכל מאן דהוה עציב.
משל למלך שעבדו נשא חן בעיניו עד שביקש לגדלו ולנשאו על כל השרים, כי הכיר בלבו אהבה נאמנה בל - תמוט.
אבל אין זה מנימוסי המלכות לרומם אדם לרום המעלות בפעם אחת, ובלי סיבה נראית לעין. אלא שנימוסי המלכות לגלות טעמו לעין כל בחכמה עמוקה"
זאת אומרת עכשיו הוא מסביר איך הבורא על ידי כל מיני פעולות מעורר את הרצון לקבל גדול כל פעם יותר ויותר גדול, אדם מתנתק מהשגחה ואיך על ידי כל מיני תחבולות הבורא מביא את האדם בחזרה גם לידיעה גם לאמונה גם להשגה , לגילויי, וכך אדם נעשה מבין לאט לאט בבהתגברות לכל היחס הבורא אליו שזה בעצם מטרת הבריאה שעל ידי הגילויי היחס הזה אנחנו דבוקים בו.
"מה עשה? הפקיד את העבד לשומר - סף בבתי בראי. ואמר לשר אחד חכם בחכמת הבדחנות שיתחפש וישים עצמו כמורד במלכות, ויצא למלחמה לכבוש הבית בשעה שאין אנשי החיל מוכנים.
השר עשה כמצוות המלך, ובתחבולות ובחכמה גדולה שם עצמו נלחם על בית המלך. והעבד שומר הסף שם נפשו בכפו, ומילט את המלך, ולחם נגד השר בגבורה נפלאה ומסירות נפש עצומה, עד שנגלה לעין כל אהבת לבו למלך"
זאת אומרת ישנה הפרעה מגיעים לאדם כל מיני בעיות, צרות , בלבולים מכל החיים שלו בית, מקום עבודה , משטרה , קבוצה , רוחניים , גשמיים לא חשוב מה כולנו כאחד מנתקים אותו מזה שאין עוד מלבדו, שתופס אותו שמקיים לו את כל החיים כן? ואז אדם נלחם נגד כל האלו ההפרעות כן? שהם מפרידות אותו מהבורא ונלחם נגדם , נלחם עבור מה ? שרק כח אחד הבורא עושה לו את זה בכוונה שהוא יתחזק ודרכם יקבע שאין עוד מלבדו, דווקא שמתגבר על כל ההפרעות אז הוא יותר נתפס בבורא ומגיע אליו לדבקות בדרגה הזאת שעכשיו נגלה כהפרעה , זאת אומרת ההפרעה הופכת להיות לחיבור כן?
"אז פשט השר לבושו"
אחרי שסיים את המאבק הזה נתן הפרעות כולם
" ונעשה שחוק גדול (כי נלחם בעוז רוח ובגבורה רבה ועתה נוכח אשר דמיון ולא ממשות היה כאן). וביותר צחקו כאשר סיפר השר עמקות הדמיונות מאכזריותו ומרוב הפחד שדימה לעיניו. וכל פרט ופרט במלחמה נוראה זו היתה לסבב שחוק ושמחה גדולה.
אבל עם כל זה - עבד הוא! ואינו מלומד. ואיך אפשר לנשאו על כל השרים ועבדי המלך?"
אז רק שנייה , חסרה לנו הרגשת הקשר ביננו, עכשיו גם כן ועכשיו זה חוץ ממה שאנחנו לומדים, הלימוד אפילו שהוא מאוד מיוחד ושייך לנו זה רק תוספת למה שאנחנו צריכים להרגיש לב אחד, זה העיקר על רקע זה אני שומע על הפרעות אז איזה הפרעות יש לי עכשיו נגיד כדי להרגיש שאני נכלל בקבוצה נמצא שם ולא מרגיש את עצמי, מרגיש אותם בלבד.ואני מבקש מהמאור המחזיר למוטב שישפיע עליי אני וודאי שלא מסוגל לבד , כן? להיות כמו אותו העבד נלחם , אני נלחם ב"ה שהוא עושה את זה מלחמה ואני כל הזמן מגלה את עצמי , חייב לגלות את עצמי ונכלל עם הקבוצה. זה העיקר, אני לא בחכמה לומד את האגרת אלא ממש במצב שאני נמצא עכשיו כלפי קשר עם החברים.
"חשב המלך בלבו, ואמר לאותו השר שהוא מחוייב להתחפש בלבושי גזלן ורוצח, ויעשה עמו מלחמה כבושה. כי יודע המלך אשר במלחמה השניה יגלה לו חכמה נפלאה, עד שיהיה ראוי לעמוד בראש כל השרים.
על כן מינה את העבד לממונה על אוצר המלכות. ואותו השר התחפש הפעם בלבוש אכזרי ורוצח. ובא לבוז את גנזי המלך.
הממונה האומלל נלחם עמו בכל עוז ובמסירות נפש, עד שנתמלאה הסאה. אז פשט השר לבושו, ונעשה שמחה גדולה ושחוק עצום בהיכלא דמלכא, עוד יותר מקודם. כי מעשי תחבולות השר עד פרטיהם מעוררים צחוק רב, מחמת שעתה היה צריך השר להתחכם יותר מלפנים, כי עתה ידוע המנהג בעליל שאין שום אכזר במדינת המלך, וכל מיני האכזרים אך בדחנים המה, עד שאותו השר בתחבולות עמוקות סיגל לו כח התהפכות לבגדי רשע.
אבל ביני לביני"
זאת אומרת מגלים שאין גנב אין הרוצח בעולם, כן ? אלא רק הכח אחד, עליון שהוא מסובב לנו את זה בכוונה כדי שאנחנו נתגבר על הרצון לקבל שלנו ונתדבק בו, ועד כמה שאנחנו משתדלים כל הדברים האלה שאנחנו מפעילים זה הכל נעשים ככוחות הנפש שלנו שעל ידם אנחנו דווקא מגלים את הבורא , זאת אומרת המלחמה הזאת היא הכרחית כדי לגלות , כדי לגלות מהמסתור שנמצא כח העליון שבאותם המאמצים , בסוג המאמצים שיש לכל אחד שונים אנחנו מגלים את הבורא, שאין לו צורה ואין כח אלא רק שיתגלה דרך המאמצעים שלנו, לכן אי אפשר בלי המלחמה הזאת בלי היגיעה ואנחנו צריכים לשים לזה לב כמה שיותר להתייגע כך שזרוז ההתפתחות תלוי בנו, וכולו במאמץ של האדם להתכלל בעשירייה שלו.
"אבל ביני לביני, יורש העבד "חכמה" - מידיעה שבסוף. "ואהבה" - מידיעה שבתחילה. ואז הוקם לנצחיות.
והאמת שמראה נפלא הוא כל המלחמות, שבאותו הגלות, והכל יודעים בטוב פנימיותם שהכל מין בדחנות ושמחה המביאים רק טוב. ומכל מקום אין שום תחבולה, להקל על עצמו כובד המלחמה והאיום"
זאת אומרת למרות שאנחנו יודעים למרות שאנחנו מבינים וכבר עברנו הרבה פעמים כל פעם שבאה הבחנה חדשה שאנחנו עוד לא גילינו את התיקון שלנו מעל ההבחנה הזאת , ההפרעה הזאת , הרצון לקבל , מחשבה , אז אנחנו נכללים בכל זאת בתוך זה ואין לנו , הכל שוכחים והכל שוב נלחמים ולא יודעים מאיפה ולמה , וכל העבודה שלנו זה שוב להיות דבוקים לאין עוד מלבדו במאמץ שלנו ובטוב ומייטיב , כמו שהוא אומר אין עוד מלבדו זה התחלה וטוב ומייטיב , אהבה זה בסוף , כך אנחנו משיגים בכל פעולה קטנה ובכל הפעולות יחד.
אינדקס 