סיכום משיעור בוקר 03.04.2017 חלק א' ( נושא הכנה לפסח ) 30 דקות
LEIDERMAN LEON-NAHUM·יום שני 3 אפריל 2017
"...הזה"ק (בשלח דף י"ח, ובסולם אות ס"ח) כתוב שם וזה לשונו, "ויאמר משה אל העם, אל תראו התייצבו וראו את ישועת ה'. אמר ר' שמעון, אשרי חלקם של ישראל, שרועה כמו משה הולך בתוכם. כתוב, ויזכור ימי עולם, משה עמו. ויזכור ימי עולם, זהו הקב"ה. משה עמו, כי שקול היה משה כנגד כל ישראל. ולמדנו מזה, כי רועה העם הוא ממש כל העם . אם הוא זכה, כל העם צדיקים. ואם לא זכה, כל העם אינם זוכים, ונענשים בשבילו", עד כאן לשונו.
ויש להבין זה על דרך העבודה, שלומדים הכל בגוף אחד, כלומר, הן משה והן ישראל נמצאים בגוף אחד. ועוד יש להבין, מדוע אם הוא לא זכה, היינו הרועה של העם, הם נענשים בשבילו. למדנו, אם הרועה הוא צדיק, אז העם גם כן צדיקים. אבל מדוע העם צריך להיענש בשבילו. וכי מה הם עשו, שהם אשמים, בזה שהרועה הוא לא בסדר.
ידוע שמשה נקרא בלשון הזה"ק "משה רעיא מהימנא". ופירש אאמו"ר זצ"ל, שהוא היה מפרנס את עם ישראל עם האמונה. ואמר, שלא חסר להאדם שום כוחות, בכדי שיהיה בידו לקיים תו"מ בכל השלימות, אלא בחינת אמונה. וכפי שיעור האמונה שיש לו, בשיעור זה הוא מסוגל לתת כוחות עבודה.
וכמו שאומר בהקדמה לתע"ס (אות י"ד) וזה לשונו, "פירשתי פעם מליצת חז"ל "מי שתורתו אומנתו", אשר בעסק תורתו ניכר שיעור אמונתו, כי "אומנתו" אותיות "אמונתו". בדומה לאדם, שמאמין לחברו ומלוה לו כסף. אפשר שיאמין לו על לירה אחת. ואם ידרוש שתי לירות, יסרב להלוות לו. ואפשר גם כן שיאמין לו על כל רכושו בלי צל של פחד. ואמונה זו האחרונה נחשבת לאמונה שלימה. אבל באופנים הקודמים נבחנת לאמונה בלתי שלימה, אלא שהיא אמונה חלקית. הרי אנו רואים, שלא חסר לאדם שום כוחות, אלא רק אמונה. וזהו שנותן לאדם כוחות עבודה".
ובזה יש לפרש מה שאמר ר' שמעון "אשרי חלקם של ישראל, שרועה נאמן כמו משה הולך בתוכם", שפירושו, שיש לעם ישראל בתוכם בחינת אמונה , הנקראת "משה רעיא מהימנא" . כי אז, היות שיש להם בחינת אמונה, כבר יש להם כח לעסוק בתו"מ. כלומר שיש בתוך כל אדם בחינת אמונה בה', שזה נקרא "משה רעיא מהימנא". אז יהיה כל העם צדיקים, כלומר כל האברים של האדם, דהיינו המחשבות והרצונות של אדם נקראים "אברים", וזה נקרא "עם".
וזה פירוש מה שכתוב, "ויזכור ימי עולם, זה הקב"ה. משה עמו. כי שקול היה משה נגד כל ישראל". ולמדנו מזה "כי רועה העם, הוא ממש כל העם", כי האמונה שיש באדם זהו כל האדם. כלומר, אם יש לו בחינת משה, הנקראת אמונה, כבר כל העם צדיקים. זה שאומר, אם הוא זכה - כל העם צדיקים. כי זכה נקרא, שרועה שלו הוא בחינת אמונה, הנקרא משה, כנ"ל.
וזה שאומר "אם לא זכה - כל העם אינם זוכים, ונענשים בשבילו". ושאלנו, ידוע שאם יש צדיק הוא מגן על הדור, ואם אין צדיק יכולים לומר שאין מי שיציל את הדור. אבל מדוע הם נענשים בשבילו, אם הוא לא זכה, מה הדור אשם בזה.
ובהאמור כפי הכלל, שאמר אאמו"ר זצ"ל כנ"ל, שכל הכבדות בעבודת ה' היא רק חסרון אמונה. כי כשאדם זוכה לבחינת אמונה שלימה, הוא משתוקק אז להיבטל לה' כנר בפני אבוקה. וממילא כל האברים, היינו המחשבות והרצונות שלו, הולכים לפי מה שכח האמונה מחייבת לעשות, הם עושים. וזה שאומר, אם הוא זכה כל האברים צדיקים, היות מבחינת אמונת ה' נמשכות מחשבות ורצונות של צדיקים.
ובהאמור מובן מאליו, שאם רועה העם אינו זכה, כלומר שהאמונה שלו שצריכה להיות זכה, היינו אמונה שלימה, ואין לו רק אמונה חלקית, כנ"ל (כמו שכתוב בתע"ס אות י"ד), "ממילא כל העם אינם זוכים", שפירושו, שכל האברים שלו עושים מעשים, המתאימים למי שאין לו אמונה שלימה. ונענשים בשבילו, כלומר שהם בעצמם אינם אשמים, בזמן שיש להם מחשבות ורצונות שאינם מתאימים למי שיש לו אמונה.
זאת אומרת, שאם בהרועה שלהם היתה אמונה שלימה, היו האברים שומעים לו, והיו מחשבות ורצונות של צדיקים. ולכן הם סובלים בשבילו, כלומר בשביל שאין לו אמונה שלימה. לכן נולדות מהרועה הזה מחשבות כאלו.
אי לזאת, כשהאדם רוצה ללכת בדרך האמת, אין לו לומר, שיש לו מידות יותר רעות מאחרים, ושכל יותר קטן מאחרים, כלומר אין לו לפטור עצמו מהעבודה, מסיבה שהוא אדם חלש אופי או מיעוט כשרונות. אלא כל הקושי שבהדבר הוא רק מחוסר אמונה. ולכן האדם צריך לתת כל העבודה שלו ולעשות מעשים, בכדי לקנות אמונת ה', שרק זה נותן הכל.
ומשום זה, כשהאדם לומד תורה, או שהוא עוסק במצות, או כשהוא עוסק בתפלה, הוא צריך לרכז את מחשבתו, שהוא רוצה שכר עבור כל המעשים טובים שלו, שהקב"ה יתן לו אמונה שלימה. וזהו כמו שכתוב בהתפלה של רבי אלימלך זצ"ל ("תפילה קודם התפלה") וזה לשונו, "ותקבע אמונתך בלבנו תמיד בלי הפסק, ותהא אמונתך קשורה בלבנו כיתד שלא תמוט". וזה שאומר כי "הרועה של העם הוא ממש כל העם".
ובכדי להגיע לבחינת אמונה שלימה, אמרו "הבא לטהר מסייעין אותו". והטעם הוא כידוע, היות שענין אמונה צריכים לקבל סיוע מהקב"ה. ויש כלל "אין אור בלי כלי". כלומר שאי אפשר לתת מילוי במקום שאין חסרון, הנקרא צורך, שזה מכונה "כלי", כמו שאומר "אין אור בלי כלי", כנ"ל.
ובכדי להגיע להרגשת הצורך לאמונה, האדם צריך מקודם לצייר לעצמו, איזה רווחים הוא יכול להשיג ע"י האמונה, ומה הוא מפסיד בזה, שאין לו יותר מאמונה חלקית. ראשית דבר, הוא צריך לצייר לעצמו מטרת הבריאה, כלומר לאיזה צורך ברא הקב"ה את הבריאה. ואח"כ הוא צריך להאמין באמונת חכמים, בזה שאמרו, שמטרת הבריאה היא בכדי להטיב לנבראיו.
וכשהאדם מתחיל להסתכל על הבריאה בעיניים שלו, כלומר איזו צורה של טוב ומטיב הוא רואה, שהנבראים מקבלים ממנו יתברך, ומה מתראה אז להאדם - דבר הפוך. שהוא רואה, שכל העולם סובל יסורים, וקשה למצוא אדם, שיכול לומר, שהוא מרגיש ורואה איך שהנהגתו יתברך היא בבחינת טוב ומטיב.
ובמצב הזה, כשהוא רואה עולם חשוך, והוא רוצה להאמין בה', שהוא מתנהג עם העולם בהשגחה פרטית בבחינת טוב ומטיב, הוא נשאר עומד על נקודה זו, וכל מיני מחשבות זרות נופלות לו אז במוחו. והוא צריך אז להתגבר למעלה מהדעת, שהשגחה העליונה היא בבחינת טוב ומטיב. אז הוא מקבל צורך, שהקב"ה יתן לו את כח האמונה, שיהיה בידו כח ללכת למעלה מהדעת ולהצדיק את ההשגחה העליונה.
ואז הוא יכול להבין מה זה "שכינתא בעפרא", היות שהוא רואה אז, איך במקום שצריך לעשות משהו לשם שמים ולא לתועלת עצמו, תיכף בא הגוף ושואל טענת "מה עבודה הזאת לכם", ולא רוצה לתת לו כח לעבודה, שזה נקרא "שכינתא בעפרא", היינו לטובת השכינה מה שהוא רוצה לעשות, הוא טועם בזה טעם עפר, ואין לו כח להתגבר על המחשבות והרצונות שלו.
ואז האדם בא לידי הכרה, שלא חסר לו שום דבר, שיהיה לו כח עבודה, אלא שהקב"ה יתן לו את כח האמונה, כנ"ל (בתפלת רבי אלימלך) שצריכים להתפלל "ותקבע אמונתך בלבנו תמיד בלי הפסק", שבמצב הזה הוא בא לידי הכרה "אם אין הקב"ה עוזרו אין יכול לו".
ובהאמור יש לפרש מה שאמרו חז"ל (ברכות ו' ע"ב) "כל אדם שיש בו יראת שמים דבריו נשמעין", שנאמר "סוף דבר הכל נשמע את אלקים ירא". ובפשטות קשה להבין זה, הלא היו הרבה נביאים וצדיקים וגדולי עולם, ומדוע לא נשמעו דבריהם, אלא עמדו ישראל באותו מצב שעומדו, ולא רצו לשמוע בקול המוכיחים. ועל דרך הפשט בטח יש על זה הרבה תרוצים.
אולם בעניני העבודה, שלומדים את התורה כולה בגוף אחד, יש לפרש מאמר הזה, כלומר שמי שרוצה שהגוף שלו, היינו כל האברים, שהם המחשבות והרצונות והמעשים, יהיה הכל על טהרת הקודש, אז העצה לזה, כלומר שהגוף יציית לו לכל מה שהוא דורש ממנו, היא להשיג בחינת אמונה שלימה, שזו נקראת "יראת שמים".
ובעניני יראה יש הרבה מדרגות, כמו שאומר בזה"ק (הקדמת ספר הזהר, דף קפ"ה, ובהסולם אות קצ"א) וזה לשונו "היראה, שהיא עיקר, הוא שאדם ירא מפני אדונו, משום שהוא רב ושליט, העיקר והשורש של כל העולמות, והכל נחשב כאין לפניו". ביאור הדברים מלמדנו, שיש ג' אופנים ביראת ה', שרק אחד מהם נחשב ליראה אמיתית:
א) שמתיירא מהקב"ה ושומר מצותיו, כדי שיחיו בניו, ויהיה נשמר מעונש גופו או ממונו, דהיינו יראה מעונשים שבעוה"ז.
ב) שמתיירא גם מעונשים של גיהינום.
ואלו השתיים אינן יראה אמיתית, כי אינו מקיים היראה מטעם מצות ה', אלא מטעם תועלת עצמו. ונמצא, שתועלת עצמו היא השורש , והיראה היא ענף ומסובבת מתועלת עצמו.
ג) אלא יראה דאיהי עקרא, דהיינו שירא מה' יתברך משום שהוא גדול ומושל בכל, הוא גדול משום שהוא השורש, שממנו מתפשטים כל העולמות.
ובהאמור יוצא, שעיקר יראת שמים היא להאמין בגדלות ה', דגדלות וחשיבות ה' היא הסיבה שמחייבו לקיים תו"מ, ולא לתועלת עצמו. וזה כמו שאומר שם וזה לשונו, "שישים לבו ומאווייו באותו מקום, הנקרא "יראה", שיהיה דבוק ביראתו יתברך ברצון וחשק, המותאם והראוי למצות המלך".
ובזמן שהאדם זוכה לאמונה כזו, כלומר שתהיה מורגשת בלבו גדלות ה' , אז הגוף וכל האברים, היינו הרצונות והמחשבות והמעשים, בטלים נגד המלך כנר בפני אבוקה…" ( מהו, רועה העם הוא כל העם, בעבודה)
שאלה : אתה מלמד אותנו שאמונה זו השפעה
תשובה : אמונה זה כוח , שהוא בא כנגד רצון לקבל ונותן לאדם לעשות פעולות , שהם נגד הרצון לקבל , לכן 'אנחנו אומרים שאמונה זאת השפעה , כי כוח האמונה הוא נותן לאדם אפשרות לעשות פעולות השפעה , אבל ' אמונה עצמה זה הכוח
תלמיד : מה ההבדל שהוא כותב ,נגיד ,אמונת ה' או אמונה בה'
רב: אני לא הייתי נכנס לזה , אין לנו אבחנות כאלו : ה' או בה' זה דברים ,שהם בתוך האמונה , מספיק לנו לדעת ,שאמונה זה כוח ,שבא לאדם , שאדם מתחיל להרגיש ,שהוא מסוגל להיות מסור לבורא , שבורא נעשה בעיניו חשוב עד כדי כך , שכל מה שיש לו , או באמונה חלקית באיזו מידה , הוא יכול לבצע פעולות , שלא לעצמו ,אלא ,רק לטובת הבורא . הכוח הזה ,שמאפשר לו לעשות את זה ,נקרא כוח האמונה . לכן, וודאי ,שאם אנחנו מקבלים כוח הזה אנחנו מסוגלים לעשות פעולות ע"מ להשפיע , אם לא מקבלים כוח הזה ,לא יכולים לעשות שום פעולה ע"מ להשפיע . הכל תלוי בקבלת כוח האמונה
תלמיד : מה זה אומר ,שבלי כוח האמונה אדם לא יכול לעסוק בתורה ומצות ?
רב: פעולות בתורה ומצות זה פעולות ע"מ להשפיע , שמצות זה נקרא רצונות שמכוונים ע"מ להשפיע לזולת ובדרך לזולת לבורא ולעשות אותן אפשר רק בכוח התורה , שמאור העליון הזה מחזיר רצון של האדם מע"מ לקבל לע"מ להשפיע , למוטב . אז ,ככה אנחנו עובדים . לכן, רק בכוח אמונה אפשר לבצע תורה ומצות , לדרוש כוח התיקון ,שזה נקרא תורה ,ולבצע פעולות ע"מ להשפיע לזולת ולבורא ,זה נקרא מצות
תלמיד : האם לפני שזוכים לאמונה צריכים לזכות לגדלות ה' ?
רב : גדלות הבורא תלויה בכוח האמונה ,שאדם מקבל , לא יכול להיות גדלות הבורא סתם , הוא גדול , אלא, רק כאשר אני מקבל כוח האמונה מלמעלה מהבורא , אז , בהתאם לזה ,אני יכול להגיד ,שהוא גדול בעיני , אני מרגיש ,שהוא גדול בעיני ,במידת כוח האמונה , אלא ,במה עוד אני יכול מלהגיד שהוא גדול ? שהוא מספק אותי בכל ,מה שאני רוצה ? זה לא נקרא שהוא גדול . הוא גדול הכוונה היא ,שאני יכול להגיד, שאני מסור לו באיזו מידה , באיזו מידה ? במידת הכוח אמונה ,שאני קבלתי ,במידה הזאת אני יכול להיות מסור לו , במידה הזאת הוא גדול בעיני
תלמיד : אז ,מה בדיוק השלבים ,שצריכים לעבור לפני שזוכים לאמונת ה' ?
רב: צורך לזה , צורך לאמונה מקבלים דרך עבודה בקבוצה , שמשתדלים להשפיע לחברים , להחזיק אותם , להתמסר אליהם , להתכלל בהם , לדאוג ,שהם יגיעו לאמונה , שהבורא ייתן להם ( זה נקרא תפילת רבים ) כוח אמונה ,שאז יוכלו באיזושהי צורה להיות מחוברים זה עם זה מעל רצון לקבל שלהם ואז ,במידה הזאת ,בורא ייהנה מהם , שיוכל להתלבש בהם וליהנות מזה , ההנאה היא מזה, שיוכל להתגלות בנבראים , אם אדם פועל מזה ( אפילו בזמנינו זה לא רק בקבצה שלו הקטנה ,אלא ,בקבוצה הגדולה שלנו , גם בכל העולם , אם הוא דואג לזה לא מפני שיש לו רצון אפילו, אלא ,מפני שהוא שומע ממקובלים ,שזה רצון ה' , הוא לומד את זה מכל הספרים שלנו , שכתבו גדולים, שבורא ברא הכל ,כדי לקרב בריאה לעצמו והוא פועל בזה בהתאם לרצון ה' , אז , כל זה מביא אותו לזכייה ,שמקבל כוח האמונה . מי שמקבל כוח האמנה הוא מבין ,שהוא קיבל , מרגיש שקיבל , כי במידה הזאת יש לו מסירות . ומי שלא מקבל כוח האמונה ,אז ,הוא נמצא בחשבון רק לטובת עצמו . אין יותר כאן לאדם שום אפשרות להחליט
אם נמצא בטבע שלו, אז ,כל החשבונות לעצמו
אם מקבל איזשהו כוח אמונה , לפי כוח הזה כבר יכול לעשות חשבון לטובת הזולת ( כולל לטובת ה' ) שזה אותו דבר
תלמיד : יש קושי להבין ,מה קודם למה ? איך התהליכים האלו ? מה בדיוק אמונה חלקית או שלמה ? לא לשמה ולשמה ?
רב : לא שיש קושי , אלא ,היית אומר ,שזאת אשליה . נכון שאי אפשר בכלל לפני שמקבלים כוח האמונה לתאר לעצמנו מה זה . זה מביא חשיבות , חשיבות ,פשוט פתאום נעשה דבר אחד יותר חשוב משני וזהו ,ולפי זה אדם מחליט , הוא לא יכול כבר להחליט אחרת . אם בורא נעשה אצלי 20 אחוז יותר חשוב מהאגו שלי , אז ,אני מ20 אחוז מהרצון לקבל שלי חושב עליו . למה ? ככה , כי הכוח אמונה מחייב אותי . זה נקרא אמונה חלקית
תלמיד : כאשר אתה אומר אני חושב עליו , מה זה ?
רב: זה אומר ,שאני עושה חשבון ,במה אני יכול לעזור לו , מה אני יכול לתת לו , במה אני יכול להיות מסור לו , נגיד ב20 אחוז , או ב100 אחוז - זה תלוי לפי הרגשת הכוח אמונה . אחרי כוח אמונה אין לנו על מה לדבר , כי אנחנו כבר נפעל לפי כוח הזה , אלא ,אנחנו צריכים לחשוב ,איך אנחנו מקבלים את הכוח הזה . אפשר להגיד ,שכל מה שאנחנו לומדים ,זה אף ורק ,כדי לקבל כוח האמונה
תלמיד : בסופו של דבר מסתכם בתפילה נכונה
רב: כן ,אבל ,כדי להגיע לתפילה נכונה , התפילה הזאת לא מרגישים דווקא , האדם יכול לא להרגיש את התפילה ,אלא, כמו שכתוב כל עצמותי תאמרנה ,אלא ,יכול להיות ,שהוא פועל הרבה שנים ,אפילו בתוך קבוצה , בתוך חיבור , הפצה ,לימוד , להשתדל להיות מסור ,כמה שיותר ,למורה שלו , לקבוצה שלו ולאט ,לאט מצטברת הנכונות הזאת להיות באמת דבוק אליהם ודרכם לבורא , זו הצטברות של הכוחות ,מאמצים , אבל ,כאשר מתחיל לקבל תגובה ככוח האמונה , אז ,הוא מתחיל להבין ,מה זה , זאת אומרת ,כוח השפעה . אבל ,לפני זה הוא לא מבין בדיוק ,מה זה ואחרי זה כבר ברור לו שכן מסוגל . אז ,יכולה להיות אמונה חלקית , אמונה שלמה , יכולה להיות אמונה זמנית ,אמונה קבועה , יש בזה הרבה מאוד אופנים ואז ,לפי כוח האמונה , לפי אופנים , לפי אופי אדם , באיזה רצונות , כוונות הוא מרגיש את הכוח האמונה ,שיכול להתלבש בו , לפי זה הוא נראה בכל מיני צורות ,שרואה את העולם הזה לעומת עולם הבא ( כוח קבלה כנגד כוח השפעה ) , רואה איך יכול להתקדם , הכל נפתח רק מזה . זה מפתח לחיים חדשים
אינדקס 