לאון-נחום
מספר הודעות : 470
Join date : 30.10.14
 | | נושא: סיכום משיעור בוקר 21.12.2014 חלק א' ( מאמר "מהו ענין הדלקת המנורה, בעבודה" ) 30 דקות Sun Dec 21, 2014 6:59 am | |
| הכנה לשיעור בוקר 21.12.2014 אנחנו קוראים לבורא אחד , יחיד , מיוחד , שם אחד ,אבל שמות ,שאנחנו נותנים ,זה לא שמות שלו ,אלא ,איך אנחנו משיגים אותו , כי אין בורא ללא השגה ולכן מילת חיבור , היא בעצם מילה כללית , תנאי הכללי לכל הגילוי בורא - אחד , יחיד , מיוחד , "אין עוד מלבדו" וכל מני כינויים האלו . הם אומרים על הכלי - באיזו צורה הכלי צריך להיות מאוחד . לכן איחוד , חיבור זו כל המטרה סיכום משיעור בוקר 21.12.2014 חלק א' ( מאמר "מהו ענין הדלקת המנורה, בעבודה" ) 30 דקות ".... אולם אין האדם מסוגל להעריך שום דבר לפי חשיבותו, אלא לפי מה שהמקבל מעריך את הדבר. ועל זה כתוב "כיתרון האור מתוך החושך". היינו, החושך הוא כפי שהאדם מרגיש את החסרון שבו, ולפי הרגש החסרון, הוא יכול אח"כ להנות מהאור.
ואמרתי פעם, שאנו יכולים לראות אצלנו, ברוך ה' שאנו הולכים על הרגלים שלנו, בודאי אנו נהנין מזה, שאנו יכולים להשתמש עם הידים והרגלים. אבל איפוא השמחה שלנו, שאנחנו צריכים להיות בשמחה, שיש לנו כל כך דברים חשובים, שאנו יכולים להשתמש בהם, כמו ידים ורגלים.
למשל, אם אנו היינו נכנסים לבי"ח, שיש שם, לא עלינו, אנשים שהם סובלים על מחלת השיתוק, זה ברגל וזה ביד, או עם שתיהן ביחד, ואם אנו אומרים להם, יש לנו תרופה שמיד שתקבלו את התרופה זו, תיכף אתם בעצמכם יכולים לשמש את עצמכם, היינו שתוכלו ללכת על הרגלים ולהשתמש עם הידים. נתאר לעצמנו, איזו שמחה היתה להם מזה. אין לנו להעריך אפילו את השיעור האמיתי מהשמחה שתהיה להם אז.
נמצא, מה חסר לנו, שאנחנו נהיה שמחים כמוהם. רק חושך. כלומר, שאם אנחנו היינו מרגישים חושך כמוהם, אז גם אנחנו היינו שמחים כמוהם. עתה נשאלת השאלה, מהו באמת, האם זה שאנחנו יכולים להשתמש עם הידים ורגלים, האם יש בזה לשמוח, היינו שזה דבר חשוב באמת, וכדאי לתת להבורא תודה על זה, ולשמוח עם זה.
או נאמר, שבאמת זה הוא דבר קטן, שלא כדאי לשמוח בדבר קטן כזה, ולומר, כמו שאנחנו נוהגים, כך צריך להיות. היינו, שאין עלינו מוטל חוב לשמוח בזה, היות שאין אנו מרגישים את החשיבות שבדבר. או לא, שבאמת אנו כן צריכים להודות לה', ברוך ה' שאין אנו משותקים, ומזה לקבל שמחה.
אולם אנו רואים, שאפילו אנחנו נעשה חשבון לעצמנו וניתן תודה לה', אבל שמחה אין אנו יכולים לקבל מזה, מטעם כנ"ל, "כיתרון האור מתוך החושך". ומזה אנו יכולים לראות, מדוע ענין הבחירה, לבחור בהטוב, היינו בהרצון להשפיע, ולהיות מואס ברע, הוא כל כך קשה. שהוא כדי, שאנו צריכים לטעום טעם חושך. אולם אסור להראות לנו את החושך כמו שהוא בצורה אמיתית, כי אם האדם היה רואה את שיעור הרע שבו, היה תיכף בורח מהעבודה, וממילא לא היה מרגיש חושך. היות שלא מעניין אותו, בזה שהרצון לקבל לעצמו הוא השולט, כי זה לא היה מורגש אצלו לחושך. שרק מי שמתייגע ונותן עבודה עד כמה שיכול, ויש לו עליות וירידות, אצלו שייך לומר, שטועם טעם חושך, בזה שהוא לא יכול להתגבר על הרצון לקבל לעצמו.
נמצא, שהירידות האלו, מה שהאדם מקבל בזמן שהוא רוצה ללכת בדרך האמת, הם כלים להרגשת העזרה, שיקבל. ואנו צריכים להאמין בדברי חז"ל, שאמרו "הבא לטהר, מסייעין אותו". ואסור לאדם שיברח מהמערכה, בזמן שהוא רואה, שאין הוא מתקדם…"
שאלה ראשונה : למה הדרך שלנו היא , בעצם , מתחילה מחושך ? ואחר כך קצת אור אולי ואחר כך שוב חושך , ואנחנו רואים מצבים כאלו ,שלא מסוגלים לעשות כלום, צופים על עצמנו איך שאנחנו נמצאים ללא רוח חיים . למה יש מקום למצבים כאלו ? שאלה : מה יש לנו בזמן ,שיש לנו חושך ? תנסו להרגיש בפנים חושך כזה ,שאתם רוצים לשון ולהתנתק לגמרי ( אם היית נרדם ולא קם בכלל ) . יש דבר כזה ? - כן , יופי . אחר כך מה ? קצת שמח מזה , מה אתם עושים ? רק 12 שעות שינה , אבל בכל זאת לישון אחר כך לקום ולאכול לראות טלוויזיה ( לא שלנו ) מה עוד, איזו תרופה נגד דיכאון ? - ויסקי , ים אז , מגיעים לאפס מה הבדל, כאשר אני עובר את הקו המשווה הזה ? איך אני מרגיש ? באיזה מקום אני נמצא ,באיזה מצב ? מה קורה לי ? אני מגלה ,שיש לי כוח עצמי , קצת במשהו טעם חדש , נכון תנועה פרטית קבוצה , לימוד תנסו לראות בפנים ,איזו סקלא כזאת , ואיך שאנחנו נעים בה ( מימין לשמאל , משמאל לימין, איפה אנחנו נעצרים ) , לא חשוב ,באיזה מצב אני נמצא , אני מתחיל לחשוב ,איך אני היית מתנהג וממצב ללמוד את המצב . כדאי , כי ככה אדם עובד עם החומר שלו "...ולפעמים באות לו מחשבות של מרגלים, שאמרו, שאין עבודה זו בשבילנו, אלא צריכים אנשים מיוחדים, שהם מסוגלים ללכת בדרך של התגברות.
וכל זה בא לו מטעם, שהאדם מבין, שהוא צריך כל פעם לראות, איך שהוא מתקדם. אולם אינו עולה על דעתו של אדם, שהוא צריך להתקדם בהשגת החושך, שרק זהו הכלי שהוא צריך להשיג, כנ"ל, שכלי מכונה "צורך להמילוי". היינו, שאם אין לו המילוי להחסרון, הוא מרגיש שהוא נמצא בחושך. לכן אין להאדם לומר, שהוא לא מתקדם בעבודה.
לכן הוא רוצה לברוח מהמערכה, שזה לא אמת, מטעם, כי זה שהוא רואה כל פעם, איך שהוא מרוחק להשיג את האור, היינו שהקב"ה יתן לו את הכלי, הנקרא "רצון להשפיע", ואין הוא מסוגל להשיג את הרצון להשפיע מכוחות עצמו, שאז הוא בא לידי הרגשה, שהעולם חשך בעדו, אז בא האור, היינו עזרה מלמעלה, כנ"ל "הבא לטהר, מסייעין אותו"..."
אבל אדם צריך להשתדל , לא חשוב ,באיזה מצב הוא נמצא , וגם כן לדעת לחקור את המצב , לראות אותו מהצד ( להסתכל כמו רופא על החולה ) : עכשיו אני נמצא במצב כזה וכזה , לא בא לי שום דבר ,חוץ מלשון ולא רוצה שום דבר לשמוע וטוב טוב לעשות בירור על המצב הנוכחי ולהיות במצב למעלה מהמצב , אפילו שהוא לא יכול לצאת ממנו , בכל זאת , להשתדל לעשות בירור - זה מאוד עוזר "...ובהאמור, שהמנורה בעבודה מרמזת על הגוף, שצריכים להדליק את הגוף, שיאיר, כמו שכתוב "נר ה' נשמת אדם", היינו שהגוף צריך להשיג את הנשמה. ואז נקרא שם ה' על האדם, כנ"ל, נר ה'.
מתי הגוף הוא בחינת נר ה'. הוא, שצריכים להדליק אותו שיאיר. וזהו בזמן שהאדם משיג בחינת הנשמה, היינו שהוא משיג את הרצון להשפיע, וזה נבחן לבחינת נשמה, כמו שאומר הזה"ק "הבא לטהר, מסייעין אותו". ושואל הזה"ק "במה מסייעין אותו". ואומר "בנשמתא קדישא", היינו שנותנים לו מלמעלה בחינת נשמה. ואז נקרא הגוף "נר ה'", מטעם שנשמת ה' מלובש בהגוף,..."
שאלה : באיזה מצב אדם צריך להיות , כדי שיהיה ראוי לקבלת עזרה מלמעלה ? "...ואז נקרא הגוף "נר ה'", מטעם שנשמת ה' מלובש בהגוף, כלומר שמטרם הסיוע מלמעלה, היה הרצון לקבל לעצמו מלובש בגוף, ועתה הרצון להשפיע מלובש בגוף.
אולם, עד שמשיגים עזרה מלמעלה, האדם נמצא בחושך. וכל פעם שהוא מתגבר ומדליק את המנורה, היינו הגוף, שיהא בבחינת "כל מעשיך יהיו לשם שמים", הוא בבחינת עליות וירידות. לכן מכנה הכתוב הדלקת המנורה בשם "בהעלתך את הנרות", היות שהלהבה אינה עולה בפעם אחת בעת שמדליקין אותה, היינו בעת התגברות ומדליק את הגוף, ומתחיל לעבוד בעבודת הקודש, אולם אח"כ הוא יורד ממדרגתו.
נמצא, שהאדם, בזמן שעוסק "בהדלקת המנורה", שהגוף ישמש לעשות נחת רוח ליוצרו, ושתהיה לו אהבת ה', כרשפי אש שלהבת יה, השכל מחייב, שבזמן שהתגבר והתחיל ללכת בדרך לעשות הכל בע"מ להשפיע, אם כן זה שקבל באמצע עבודה ירידה, ושוב נפל לכלי קבלה, והגם לאחר זמן הוא שוב מקבל רצון וחשק לעבוד בע"מ להשפיע, אבל עוד הפעם הוא נופל ממדרגתו.
וכך חוזר חלילה. והוא רואה, שאין לדבר סוף. לכן הוא אומר, שאני רואה, לפי סדר שצריכה להיות התקדמות בעבודה, ושזה סימן שהעבודה הזו, שהוא הולך בה, היא עבודה בשבילו, היינו הוא יגמור את מה שהוא רוצה, היינו שיגיע לעשות הכל לשם שמים. אבל הוא רואה את ההיפך. לכן האדם רוצה לומר, את מה שאני רוצה להדליק את המנורה, היינו הגוף, זה לא בשבילי, אחרת לא היו לי כל כך ירידות בעבודה.
לכן בא הכתוב ואומר לנו "בהעלתך" ולא "בהדלקתן", בכדי להשמיענו, שכל מה שנראה לעיני האדם, בזמן הזה שעוסק בהדלקת המנורה, הכל, היינו כל המצבים, הם עליות. כלומר, אפילו הירידות הכי גדולות, שהוא מקבל באמצע עבודה, הם שייכים לעליות,..."
אבל אנחנו צריכים לדאוג לזרוז הזמן, שלא יהיו ירידות ממושכות , שהעליות יהיו יותר אינטנסיביות וגבוהות ,כמה שאפשר ,- זה עלינו לעשות . אנחנו קובעים את החדות של הירידות ועליות , בזמן קצר ובעוצמה גם עליות וגם ירידות . זה תלוי בתמיכה חברתית , כי אז, אדם לא יפחד לפתוח יותר את הירידה ויהיה לו כוח להדבק לעלייה , אם מרגיש שישנה תמיכה "...כנ"ל, מטעם "כיתרון האור מתוך החושך".
זאת אומרת, שאין האדם יכול לומר, שעבודה זו דלהשפיע אינה בשבילו, מטעם שהוא רואה לפי הירידות שלו. על זה אומר הכתוב "בהעלתך הנרות". וזהו בכדי להשמיענו, שהכל הוא בגדר עליה. לכן, אל יאמר האדם שזהו לא בשבילו אלא לאנשים יותר מוכשרים ממנו. ובכדי לדעת יותר, שכך הוא סדר העבודה דלהשפיע, בא הכתוב ואומר "וזה מעשה המנורה מקשה".
במדרש (בהעלתך) כתוב שם וזה לשונו "מעשה המנורה כיצד היה, שבשעה שעלה משה, היה הקב"ה מראה לו בהר, היאך יעשה את המשכן, כיון שהראה לו הקב"ה מעשה המנורה, נתקשה בה משה. אמר לו הקב"ה, הרי אני עושה לפניך. ואף על פי כן נתקשה בה משה. ואמר, מקשה תיעשה המנורה. כלומר, מה קשה לעשות. אמר לו הקב"ה, השלך את הזהב לאש, והמנורה תיעשה מאליה, שנאמר, מקשה תעשה המנורה".
ורש"י מפרש על הכתוב "כן עשה המנורה" על ידי הקב"ה היא נעשית מאליה. ויש להבין, מה מרמז לנו זה שהיה קשה לעשות את המנורה, בעבודה. אלא כנ"ל, שענין המנורה מרמז לנו על הגוף, שצריכים להדליק את הגוף, שיעבוד בעבודת הקודש, כדוגמת שמדליקין מנורה שתעבוד בגשמיות.
אולם זה קשה מאוד, היות בכדי לעבוד לשם שמים ולא לתועלת עצמו, זהו נגד הטבע, לכן נתקשה משה. כלומר, היאך הוא יכול לומר להכלל ישראל, שיעשו עבודת המנורה, שצריך להאיר אל מול פני המנורה, שמול המנורה הוא ה'…"
שאלה : המנורה הוא דבר יחידי שבורא עושה ? היתר דברים אנחנו עושים בעצמנו ? - גם כן הכל מלמעלה , אין פעולה שאדם עושה בעצמו . אז , מה הוא ההבדל ,בין מה שעושים מנורה , שזה ברור ,שזה הוא עושה ,ומה שאנחנו עושים כל מני דברים אחרים ? תנסו לענות על זה  | |
|
