סיכום משיעור בוקר 22.02.2015 חלק א' ( סדנא ) , חלק ב' ( מאמר "מהו שקוראים פרשת זכור לפני פורים, בעבודה" ) 17 דקות

סדנא :

שאלה : כאשר אנחנו מתחילים להרגיש , אחרי תקופה ראשונה ,שבאים ללימוד חכמת הקבלה , שנמצאים באיזו רוממות , התלהבות ומתחילים להרגיש דכדוך , חוסר כוח , חוסר רצון - אנחנו לא מסכימים עם זה, לא רוצים , לא אוהבים את זה , לא מסוגלים להבין ,שזה מגיע לנו ,כמו בהתעמלות ,כאשר מעמן כל הזמן מוסיף לספורטאי עוד ועוד משקלות , עומס .

למה אנחנו לא מסוגלים במקרה שלנו לקבל את זה בהבנה , להתגבר על זה ולהמשיך קדימה ?

בספורט מסכימים , בלימודים מסכימים ולמה אצלנו לא ?


יש לזה כמה סיבות :

סיבה אחת - זה נגד האגו שלי

אני לא רואה ,שזאת צריכה להיות התוצאה , אני לא רואה שכר


שאלה : אז איך ,בכל זאת , כאשר אין לי חומר דלק ואין לפניי המטרה הרצוייה לי , כאשר מכבידים עלי בלי שכר, איך אני אתקדם ?

לפי איזה חומר דלק אני אתקדם - בלי לראות מטרה , הרצויה לרצון לקבל , בלי לראות שכר בכל מאמץ ?


שאלה : כמה שאני לא אסתובב , זה תמיד יהיה מכוון לאגו שלי , אני לא יכול לצאת מחוצה לו . אין שום אפשרות לא לדבר מתוך האגו ,ולא לכוון את עצמי , אלא , לאגו שלי - זה הרצון לקבל ,שזה כל החומר שלי במוח ובלב ( בכל הכוחות שלי , בכל הטבע שלי ) . הוא מכוון אותי רק להיות בתוך האגו שלי ( בתוכו ובשבילו ) .

איך אני , אם כך , בכל זאת , מתוך הדחף , שיש לי ( שאני קיבלתי מנקודה שבלב ) מכוון את עצמי לצאת ממנו , כמו התולעת מצנון ?

איך אני , בכל זאת , מכוון את עצמי לצאת מהצנון לאור השמש , אם אני כולי נמצא בצנון ?

איזה יוצרות יש לי ?


אם אני רוצה לצאת מהצנון , אני יכול לעשות את זה אף ורק בתנאי , שאני משתמש :

א. ברשימו , בנטיה שלי לצאת , שנתנו לי מלמעלה את ההתעוררות הזאת

ב. ואני מממש את הנטיה הזאת ממרכז הקבוצה , כי זאת המטרה ,בעצם ,לגלות שם את הבורא ולצאת מהצנון - זה נקרא להגיע למרכז הקבוצה

ג. אם אני מכוון נכון , במידה , שאני מתכוון למאור המחזיר למוטב , לכוח הבורא , שאותו אני רוצה לגלות שם ( שזאת תכונת ההשפעה , יציאה מהצנון ), אז , כך זה קורה .



שאלה : אם אנחנו רוצים משהו להחליט , איך אנחנו מסדרים מקום הנכון להחלטה ?

למצא כל תשובה , כל פתרון , שבאים לנו בחיים הפרטיים , בקבוצה , בעבודה , אם אני רוצה לייצב את עצמי ליציאה מהצנון ?

איך אני בונה מחשבות שלי והחלטות שלי ? באיזו צורה ?


שאלה : כתוב "שומרים ושוטרים תעשה לך בכל שעריך" , מה זאת אומר ואיך אנחנו מממשים את זה בפועל לא במילים ?

איך שומרים על עצמנו בדרך בלי לצאת , לברוח , לחסוך את הזמן ומאמצים ?


ברור לנו ,שכל דבר שקורה לנו בחיים זה קורה לנו רק מתוך שבירת הכלים וצורך שלנו להיות בתיקון שלהם ולהגיע למצב המתוקן .

זה לא חשוב איך זה קורה ( בעבודה , בבית , בחיים הפרטיים , בבריאות וכו' במה שלא יהיה ). ברור שכל זה מכוון אותנו למטרה ואם היינו מתקנים את עצמנו ,אז , לא היינו מקבלים את המכות .

אלא ,אם כן הבכיה היא ,שאנחנו מקבלים אותן גם עבור כל הכלי ולא רק ספציפית שלנו , כי הכלי הוא אינטגראלי ,אז ,אם ישנה בעיה ברגל ,אז כל הגוף סובל והעיקר הכאב הוא בראש .



שאלה : איך אנחנו בחיים שלנו , היוםיומיים ,לא שוכחים ומסדרים כל הבעיות וצרות מהקטנות ביותר עד הגלובליות ביותר , שבחיינו , שהם כולם מכוונות למטרה ולזה יש להן כל הצורך ?

ואיך אנחנו מקבלים אותם בצורה ,שזה יעזור לנו להתקדם למטרה הנכונה ?

לא לחשוב ,שזה בעבודה ,אז ,שם אני צריך להשקיע כוחות יותר , זה במשפחה וכו' וכך אני מחלק את עצמי באלף חלקים ונעלם בפתרון של כל הבעיות , והן לא נעלמות , אלא , אני נעלם מהדרך .

איך אנחנו מגבשים , מקבצים , מחברים את כל הבעיות השונות לבעיה אחת , שאין לנו כיוון הנכון , מטרה הנכונה ?

באיזה יסוד אנחנו מתחילים לפתור את הבעיה - מקבץ את עצמי , מחבר את עצמי, ומתחיל ליישם את הפתרון ?



התשובה היא פחות יותר ברורה , שזה להחזיק ב"אין עוד מלבדו" , אבל , אנחנו צריכים להבין , שאין עוד מלבדו מושג רק במרכז הקבוצה והוא לא קיים סתם , באיזה מקום מעורפל .

אם אנחנו רוצים לגלות אין עוד מלבדו , אז ,צריך להיות מיקום ברור איפה הוא . כל מה שאנחנו למדים בחכמת הקבלה , זה הכל נמצא במרכז החיבור בינינו וכאשר אנחנו יצאים דרך מרכז החיבור בינינו ופורצים לתכונת ההשפעה , אז ,שם אנחנו מתחילים לגלות כל מה שאנחנו לומדים בחכמת הקבלה ( הבחנות , ספירות , פרצופים וכו' ) .

לא להגיד סתם אין עוד מלבדו - זה לא אומר כלום ( זה כתוב בספר , מודפס ) , אלא , על איזו הבחנה אני מדבר ? איפה היא מתממשת ? באיזו צורה ? עד כמה שאפשר יותר לאתר אותה ולתאר אותה .




"...הכתוב אומר "זכור את אשר עשה לך עמלק בדרך, בצאתכם ממצרים, אשר קרה בדרך. תמחה את זכר עמלק מתחת השמים, לא תשכח".

ויש להבין, מהו הענין שצריכים לזכור "מה שעשה לנו עמלק", בכדי לקיים "תמחה את זכר עמלק". כלומר, שמשמע, באם לא זוכרים מה שעשה לנו, לא יכולים למחוק. אלא דוקא בדיוק כמה שיש לנו ממנו זכר, את זה יכולים למחוק, ולא יותר…"


כנראה, שיש נחיצות גם לסבול וגם לזכור ולמחוק


"...ויש להבין, בעבודה מהו שאומר "תמחה את זכר עמלק". ואם אין לנו זכר, לא יכולים למחוק. לכן ניתנה לנו מקודם מצוה "זכור את אשר עשה לך עמלק", ואח"כ, שכבר יש לנו בחינת "זכר עמלק", אז יכולים לקיים מצות "מחיקת עמלק".

הנה ידוע, ש"אין אור בלי כלי, אין מלוי בלי חסרון". לכן אין אדם מסוגל לעשות שום דבר, אם אין לו צורך לאותו דבר. אם כן, איך אפשר לקיים מחיית עמלק, אם אין לו צורך למחקו. כלומר, שהאדם לא יודע מה זה עמלק, ובשביל מה צריכים לעשות פעולה של מחיית עמלק. לכן צריכים מקודם לדעת, מה זה עמלק. ולדעת, איזה צרות הוא עשה לנו. ואח"כ, בשיעור שאנו מבינים, שהוא עושה לנו צרות, בשיעור זה אדם מוכן לקיים "תמחה זכר עמלק".

כלומר, לפי מה שהאדם זוכר, איזה צרות שהוא עשה לו, בשיעור זה האדם מוכן למחות אותו. היינו, בדיוק לפי מה שהוא זוכר, שהוא עשה לו רע, בשיעור זה הוא רוצה להעבירו מן העולם. ואם האדם אינו זוכר, שהוא עשה לו צרות רבות, אין לו צורך למחותו. ובשיעור זה שהוא זוכר, הוא יכול למחותו, ולא יותר.

נמצא, שאי אפשר לקיים מחיית עמלק, רק בשיעור שהוא זוכר את הצרות, שהוא עשה לו. לכן ההכנה למחיית עמלק צריכה להיות, שהאדם צריך לדעת מהו עמלק. היינו, מהו תפקידו של עמלק נגד עם ישראל. על זה אומר הכתוב "זכור את אשר עשה לך עמלק בדרך בצאתכם ממצרים, אשר קרך בדרך".

ובשיעור שהאדם מרגיש את כל "אשר עשה לך עמלק", בשיעור זה האדם יכול לקיים "תמחה זכר עמלק". זאת אומרת, באם האדם לא זוכר, שעמלק עשה לו רע, ממילא אין לו מה למחוק אותו. זאת אומרת, כשהאדם עשה חשבון לנפשו, ורוצה לראות, מי הוא השונא של האדם, וגורם לו רק רע, הוא הרצון לקבל לתועלת עצמו, והוא נקרא "יצר הרע", מסיבת שהוא מפריע לאדם, שיהיה בידו להגיע לקבל את הטוב ועונג, מה שהבורא רוצה לתת לו.

לכן כשהאדם מתבונן בזה, בשיעור שהוא מרגיש, שהרצון לקבל הוא השונא שלו, בשיעור ההכנה לזה לידע ולהרגיש את היסורים מה שהוא גרם לו. רק בשיעור זה האדם מוכן לבערו מן העולם…"


זאת הבעיה , כי אנחנו לא מבינים ,למה מביאים לנו כל כך הרבה צרות בהבחנות שונות , כי כאן ,דווקא ,כל העבודה שלנו היא ללכת ולברר אותם ( לא סתם כתוב ספור ) . אנחנו צריכים כל הזמן לאתר את הבעיות וצרות ולפי זה אנחנו מזהים כל פעם את המטרה בצורה יותר איכותית .

בהתחלה אני מגלה אותה ( הפרעה ) , כי מפריע לי בכל מני דברים , כי ישנן הפרעות בעבודה , במשפחה , בבית וכו' , אני לא כל כך יודע ללמוד , לא כל כך מבין מה שקורה . עד שאני יותר ויותר מתחיל לזהות ,שההפרעות האלו הן מכוונות אותי . לא לשזה ,שאני אתיחס אליהן ,אלא , אני עולה מעלהן ,שזה בשבילי איזה גובה , כאשר אני מגלה ,שכל פעם מעלים לי את הגובה הזו ( אבל לא בגובה ,אלא בגובה האיכותית ) .

עמלק הוא נועד בשביל להראות לנו בעיות יותר איכותיות , שאנחנו ע"י נוכל להבחן אותם ואז להתעלות ביתר החיבור , ליתר "אין עוד מלבדו" , ליתר אור מקיף וכו' . שאנחנו נהיה יותר ויותר קפדניים כאלו , מלומדים בלגשת למטרה , שמצד אחד היא נראת ,לא יודע איפה ,מצד השני ,זה ,כמו אצל רופא עיניים , שכל פעם מוסיף עדשות ,בשביל לרכז את הראייה שלנו , אז ,זה ,מה שעושה יצר הרע . הוא כל הזמן מחייב אותנו להתרכז יותר ויותר חזק למטרה .

לכן ישנה מצווה לא לברוח ממנו : לאתר אותו , לאתר אותו בצורה הנכונה , להתגבר מעליו וזו עבודה קשה ,שאנחנו רוצים לברוח , כאילו לסגור עיניים ולהגיד לא קיים . כך הרצון שלנו רוצה למחוק את הדברים ,אז , לא כך מוחקים את עמלק :

קודם זכור , מה שעשה לך

אחר כך מגיעים למחוק כתיקון , ולא לפני תיקון שרוצים למחוק


"... וזה שכתוב "תמחה זכר עמלק". כלומר, שזה מרמז לנו לדעת, שאין אנו יכולים למחוק, רק בשיעור שאנו זוכרים, מהו שיעור הרע, שהוא עשה לנו.

ובהאמור נבין, מהו הטעם, שפרשת "זכור" קוראים לפני פורים. קודם כל צריכים להבין מהו פורים בעבודה. הנה ענין חשיבות של פורים מובא בדברי האר"י (בתע"ס, חלק ט"ו, דף א-תתי"ג) "וזה סוד מה שכתוב, וזכרם לא יסוף מזרעם. כי אותה ההארה היא בימי הפורים שבכל שנה ושנה. לכן לעתיד לבוא, כל המועדים יתבטלו, חוץ ממגילת אסתר. והטעם הוא, כי לעולם לא היה נס גדול כזה, לא בשבתות ולא ביום טוב, להתקיים הארה זו. ובבחינה זו יש יתרון גדול אל פורים על כל שאר הימים, אפילו בשבתות ויום טוב".

ובפירוש "אור פנימי" מפרש שם, שענין האור הזה, שהיה בימי פורים, יכול להאיר רק בגמר התיקון ולא לפני זה. והאור הזה נקרא "אור של מטרת הבריאה". פירוש, אור החכמה המתלבש בכלים דקבלה. היינו, שהוא רוצה לקבל את הטוב ועונג, מה שיש שמה, שזה באה מכח מטרת הבריאה. והאור הזה של מטרת הבריאה, הנקרא "אור החכמה", אינו יכול להאיר בלי לבוש, שהוא מתלבש באור תיקון הבריאה, הנקרא "אור דחסדים". ולפני גמר התיקון אור החכמה הזו, הנקרא "גדלות דחכמה", אינו יכול להאיר ביחד עם אור דחסדים…"


זה צריך להיות מובן . אנחנו אומרים הבורא הוא כוח השפעה , תכונת השפעה או תכונת האהבה וזה נקרא אור החכמה . אנחנו ,כאשר אנחנו רוצים להגיע לכוח השפעה , למה ההשפעה שלנו נקראת אור החסדים ? מפני שזה על פני האגו שלנו ( הרצון לקבל שלנו ) .

אצלו זה רצון להשפעה הטבע וההשפעה עצמה נקראה אהבה , אור החכמה

אצלנו זה רצון לקבל הטבע , ההשפעה מתוך רצון לקבל ,זה רק ע"י התגברות והחסדים . זאת אומרת ,אצלנו זה לא בצורה טבעית , אלא , על-טבעי



"...ואז היה נס, מחמת דברי הצומות וזעקתם, שהמשיכו גם אור דחסדים. ואז אור החכמה היה יכול להתלבש בתוך אור דחסדים, וזה נקרא, שהיה נס, בזה שהיה מאיר האור עוד לפני גמר התיקון, היות שמצד הטבע האור הזה יכול להאיר רק בגמר התיקון, שזה נקרא "לעתיד לבוא". והיה נס, שהיה מאיר עוד מטרם גמר התיקון. לכן אמרו חז"ל "כל המועדים יתבטלו חוץ ממגילת אסתר", היות האור של פורים הוא האור שיאיר לעתיד לבוא.

כתוב (שבת, דף פ"ח) "ויתייצבו בתחתית ההר. מלמד, שכפה עליהם הר כגיגית. ואמר להם, אם אתם מקבלים התורה, מוטב. ואם לאו, שם תהא קבורתכם. אמר רבא, אף על פי כן הדור קיבלוה בימי אחשורוש, דכתיב, קיימו מה שקבלו כבר".

רואים אנו מכאן את חשיבות של פורים, שקבלו את התורה ברצון, מה שאם כן עד אז לא היה אלא על דרך הכפיה. ובזה יש לפרש מה ששאלנו, מהו ענין של פרשת "זכור" לפני פורים. וזהו הטעם, שאין אור בלי כלי. לכן צריכים מקודם לזכור מה שעשה עמלק, שבעבודה נקרא "עמלק" היצר הרע, ולזכור, מה שעשה צרות לעם ישראל. ואח"כ, שיש לנו כלי, היינו חסרון, יש מקום לתפלה, כמו שהיה אז "דברי צומות וזעקתם", ואח"כ זכו לבחינת "קיימו וקבלו ברצון, מחמת אהבת הנס".

ובהאמור יוצא, שאנו צריכים לעשות הכנה לפורים. צריכים לומר, שההכנה היא הצורך והכלי לקבלת האור. זאת אומרת, בהרגשת החסרון יכולים לקבל את המילוי. וכמו שיש ששת ימי המעשה, ואח"כ יכולים לבוא לבחינת שבת, והוא על דרך שאמרו חז"ל "מי שלא טרח בערב שבת, מה יאכל בשבת", שרק מתי שיש ששת ימי המעשה, ואח"כ כשבאה שבת, באה מנוחה.

לכן מי שעושה מלאכה בשבת, הוא נקרא "מחלל שבת". היינו שהוא חילל את המנוחה. כמו כן ההכנה לפורים, היא גם כן הרגשת הרע של המן, שהוא רוצה להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים, מנער ועד זקן, טף, ונשים, ביום אחד…"

לחיים לאון תודה לך