סיכום משיעור בוקר 01.09.2015 חלק א' ( מאמר "מהי מלחמת הרשות, בעבודה - ב") 30 דקות

"...היות שענין דביקות בה' הוא בחינת ביטול רשות של עצמו. היות כי האדם מצד הטבע נולד, שהוא מרגיש רק את רשותו, כלומר שהוא בעל הבית, מה שהוא רוצה הוא עושה. ובכדי שידע, שיש רשותו של הבורא, שהוא המנהיג העולם, את זה האדם צריך להאמין, שהבורא הוא מלך העולם.

והאדם צריך להאמין, שהסתרה הזו, שאין האדם מרגיש שיש מלך העולם, זה הבורא עשה, שזה נקרא "תיקון הצמצום". אלא האדם מוכרח להאמין ולתת יגיעה גדולה על זה, עד שיהיה מורגש באבריו, שהקב"ה הוא המנהיג העולם…"


זאת אומרת, אנחנו צריכים לעשות פעולות , שהם נקראות פעולות אמונה , שע"י פעולות האלו אנחנו נגיע למה שמאמינים וככה אמונה הופכת להיות לידיעה . אמונה - זה נקרא השפעה , שכל העניין עבודה הרוחנית היא בזה ,שאני לא רואה מה שאני עושה, ( אני לא יודע ,האם אני משפיע , אני לא יודע למי אני משפיע , אני לא יודע תוצאה מהפעולה שלי ), עד שאני לא עושה את זה רק לטובת הזולת ( זה יכול להיות חבר , קבוצה ,בורא ) , כי אם היית יודע ,שזה אני מבצע ,או ,למי אני מבצע , או תוצאות ,מה שקורה לי מזה ובכלל סה"כ ,אז ,היית נהנה מזה והייתי מקבל את זה ,כפעולה ,שמגיע לי משהו וזה בטוח היה נכנס לרצון לקבל שלי .

לכן ,לפני שאדם מתרומם , בניתוק מהרצון לקבל שלו ומסוגל לעשות פעולה ,שהיא לא נוגעת לו בשום צורה , הפעולה היא נקראת גשמית ורק אם מסוגל לקבל מלמעלה המאור המחזיר למוטב , שמביא לו כוח נתינה , השפעה או אמונה ( לא חשוב ,איך לקרא לזה ), אז ,הוא מסוגל לעשות פעולה שהיא נקראת מצווה


"...ולא סתם מנהיג, אלא האדם צריך להאמין, שהנהגתו יתברך היא בבחינת טוב ומטיב. ולזה האדם צריך לעשות כל שביכולתו, עד שתהא בידו יכולת להשיג זה, כי זה מתבטא בב' אופנים:

א) האדם צריך לתת עבודה, שיהיה לו רצון וחשק, שירצה לבטל את רשותו, על דרך שאמרו חז"ל על הכתוב "אדם כי ימות באוהל", "כי אין התורה מתקיימת, אלא במי שממית עצמו עליה". שפירושו הוא, שהוא רוצה לבטל את העצמיותו, היינו שהאדם צריך להגיע, שאין לו אלא רשות אחד, שהוא רשותו של הבורא. כלומר שאין האדם עושה שום מעשה לתועלת עצמו, אלא הוא דואג אך ורק לתועלת הבורא. וזה נקרא "רשות היחיד", שזאת נקראת "מלחמת הרשות". היינו הוא לוחם עם עצמו להשיג את הרשות היחיד, וזוהי נקראת "מלחמת הרשות" בעבודה.

ב) שאחרי כל היגיעות שהאדם נותן, בכדי להשיג את הרשות הזה, שזה נקרא, שהאדם מקבל "טבע שני". כלומר, במקום שהיה לו מקודם רצון לקבל לתועלת עצמו, הוא רצה לבטל את הרשות הזו, ולקבל רשות חדשה, שהוא הרצון להשפיע להבורא, שזהו ענין של דביקות. כלומר כמו שהבורא הוא המשפיע, כמו כן האדם רוצה להשפיע להבורא.

אבל אין זה בידי אדם לקבל את הרשות הזו. אלא רק הבורא, כמו שנתן לו מקודם הרשות של רצון לקבל לתועלת עצמו, הבורא יכול לתת לו רשות אחרת, היינו רשות היחיד של הבורא, שזה נקרא, שהבורא נתן לו "טבע שני", שהוא "הרצון להשפיע להבורא".

נמצא, כשהאדם נולד יש לו רק רשות אחד, היינו רשות שלו. ואח"כ, כשמקבל על עצמו מלכות שמים, לשמור את התו"מ, אז הוא בא לידי שתי רשויות. היינו שהוא עובד בעמ"נ לקבל שכר, כמו שאומר הרמב"ם "שמלמדים את הקטנים ונשים וכלל עמי הארץ, בכדי לקבל שכר".

ואח"כ מתחילה העבודה בבחינת מלחמת הרשות, היינו לבטל את הרשות עצמו, הנקראת "תועלת עצמו", ולהשתוקק שהבורא יתן לו את הרשות היחיד, היינו רשות של הבורא, שזה נקרא, שהאדם צריך לזכות לטבע שני הנקרא "רצון להשפיע",..."


זה ,בעצם ,ככה אנחנו נחלק את האנשים

אלו ,שהם לא מאמינים בכלום , זאת אומרת ,שיש לו רשות משלו בלבד . הוא עומד מול הטבע ,כדי לקבל ממנו הכל , מה שאפשר ,ע"מ להנות מהחיים

יש כאלו ,שלמדו אותם , שהם נמצאים בשתי רשויות , זאת אומרת ,אני צריך לבצע רשות העליונה ,כדי לקבל ,מה שאני רוצה ( כמו אצל מלך , מנהל וכו' ), אם אני מבצע מה שהוא רוצה , אני מקבל על זה שכר ,או במקום ,או בעולם הבא

ויש רשות הבורא ,שאז זה כבר מקובלים , שהם מבטלים את עצמם ( רשות עצמו וודאי , שתי רשויות וודאי ), אלא ,רוצים להעביר הכל לבורא ,כי משתוקקים לדבקות , כי הם בעצמם נכנסים לאותה רשות אחת , שגם רצונות ומחשבות ,שיש לאדם זה יהיה בדיוק ,בהתאם עם הבורא , ללכת ,אפילו לא מאחריו ,אלא ,בדיוק בהתאם אליו . הדבקות היא ,שאין הבדל , אדם משתוקק אפילו להיות לפניו , לפני רצון של העליון



"...שהאדם צריך לזכות לטבע שני הנקרא "רצון להשפיע", שיהיה לו רצון לעשות נחת רוח ליוצרו.

וזה שכתוב "כי תצא למלחמה על אויביך", היינו במלחמת הרשות, כנ"ל. וזה אי אפשר לכבוש את האויב, הנקרא "רצון לקבל לעצמו", היינו לבטל את הרשות הזו. אלא הכתוב מבטיח לנו "ונתנו ה' אלקיך בידך". כלומר, שה' יתן לך את הכח הזה, היינו הרשות הזו, הנקראת "רשות היחיד", היינו שהבורא יתן לך "טבע שני", כנ"ל.

ובכדי שיהיה האדם מוכן לבקש על הרשות הזו, צריכים תפלה מעומק הלב. היינו שהאדם ירגיש עד כמה שחסר לו הכח הזה, הנקרא "רצון להשפיע". ועל זה ניתן לנו את התרי"ג מצות בבחינת עיטין, הנקרא "תרי"ג עצות", שע"י יקח האדם חסרון, להרגיש עד כמה שנחוץ לו את הרצון להשפיע, היות שזהו כל המעכב, להגיע לשלימות המטרה.

ועוד גם על זה, היינו גם על זה שאינו מרגיש את החסרון אמיתי, בזה שאין לו הצורך אמיתי להרצון להשפיע, גם האדם צריך על זה להתפלל, שה' ישפיע לו את החסרון, על מה שאין לו חסרון להשיג את הרצון להשפיע.

ולפי האמת, בזמן שיש להאדם אמונה בה', והאדם מאמין שהוא מלך גדול, האדם מוכרח להתבטל "כנר בפני אבוקה". ואז לא שייך בחירה, כי הוא מתבטל מאליו. אלא בזמן שהאדם מתחיל לעבוד בע"מ להשפיע, באות לו אז מחשבות זרות, והאמונה שלו נחלשת, על ידי זה. נמצא, זה שהאדם לא יכול לעבוד בע"מ להשפיע, הוא מסיבת חסרון אמונה.

וזהו כמו שכתוב (תהילים מ"ב) "היתה לי דמעתי לחם יומם ולילה, באמור אלי כל היום, איה אלקיך". כלומר, שבאו לו מחשבות של פרעה, שאמר "מי ה' אשר אשמע בקולו". נמצא, שהאדם צריך להתפלל אז על ב' דברים ביחד:.."


זאת אומרת ,הפרעה לא אומר ,שאין בורא באדם , הוא אומר, שכן רק אתה צריך לקבל ולהנות , פרעה זה אור החכמה ללא לבוש החסדים , זאת אומרת ,הוא אומר ,שצריכים להנות בצורה גלויה וכל העבודה במצרים זה להשתוקק ללבוש , לאור החסדים מעל גילוי חכמה , לכן ,זה מכות מצרים , חושך מצרים …




"...א) על האמונה, שה' לא יסתיר עצמו ממנו, כמו שכתוב "אל תסתר פניך ממני".

ב) שיקרב אותו, היינו שיתן לו את כח של הרצון להשפיע, שע"י הרצון הזה האדם מתקרב לה', הנקרא "השתוות הצורה"..."


כל העבודה שלנו זה ,בעצם, לדרוש את המאור המחזיר למוטב , שהוא יביא לנו אור החסדים , ליבוש . אנחנו לא צריכים לדאוג שיבוא אור החכמה , כי החושך ,שאנחנו מרגישים ,זה חוסר חסדים . הואר החכמה הוא ממלא את הכל וזה ,מה שאנחנו לא מרגישים , זה מחוסר חסדים , אז , רק לזה צריכים לדאוג , זה נקרא אמונה


"...והסיבה, למה בזמן שהאדם רוצה לעבוד בע"מ להשפיע, באות לו מחשבות זרות, זהו מטעם, שכל זמן שהאדם עובד לתועלת עצמו, אז אין הגוף מתנגד לו כל כך, היות שהאדם מבטיח להגוף, שיקבל הרבה שכר, שכדאי לקיים תו"מ, היות שהשכר ממתיק את היגיעה, כמו בעבודה ויגיעה הגשמית. לכן אין הגוף שואל שום שאלות על עבודתו בתו"מ, והאדם חי בשלוה, והוא שבע רצון מעבודתו, היות שהוא מאמין, שהשכר שלו מתגדל בכל יום ויום. לכן הוא חי חיים שקטים, והוא מרגיש שלוות הנפש בהחיים שלו. ואם יש לו עוד מקום, שהוא יכול לקיים את המצוה "הוכח תוכיח את עמיתיך", בוודאי הוא שבע רצון.

מה שאם כן בזמן שהאדם אומר לגופו, עד עכשיו עבדתי לטובתך, כלומר, שבכל מה שעסקתי, הן בדברים גשמיים והן בתו"מ, הכל היה על הכוונה שיהיה לך טוב. היינו שכל דאגותי היו רק בשביל הרצון לקבל לעצמו, שזה מכונה "אהבה עצמית" או "תועלת עצמו".

אבל עתה, היינו מכאן ואילך, אין אני רוצה לעבוד עוד בשביל תועלת הגוף, אלא רק לתועלת ה'. אז הגוף מתחיל להתנגד, מדוע הוא זורק אותו, וכל מה שביכולתו הוא עושה. הוא מביא לו קושיות מכל העולם. היינו טענת פרעה, ששאל "מי ה' אשר אשמע בקולו", וכן טענת הרשע, ששואל "מה עבודה הזאת לכם". המחשבות האלו מכבידות את העבודה על האדם, עד כדי כך שהרבה פעמים על ידי הירידות והעליות, שיש לו להאדם, ורואה שהוא דבר שאין לו סוף, הוא רוצה לברוח מהמערכה…"


כי הבורא פותח לו רצון יותר גדול , לא מתוקן , שבו אדם מרגיש ,שאין לו השתוקקות לרוחניות , שברצון לקבל הזה הנוסף ,שפותחים לו עוד ועוד פעם , הוא מרגיש חסרונות של רצון לקבל ( אוכל , מין , משפחה , כסף , כבוד , מושכלות ) ועוד יותר מזה יכול להרגיש, שלא רוצה כלום , שגם מכל הרצונות האלו הגשמיים , הוא גם לא רוצה שום דבר ואז נכנס ליאוש וכאן, דווקא , במקום החושך הזה , הוא צריך להשתדל לקצר את הזמן , כי בזה אנחנו מפסידים הרבה , שנמצאים בזמני ירידה ,כאילו ללא שום פעולה ומחכים ,שזה יעבור מעצמו וכאן זה ,דווקא ,מקום הבחירה ומקום לחיזוק ש" איש את רעהו יעזורו ".

החברה צריכה להשתדל להיות במצב ,שכל אחד מקבל ממנה אז מרץ , דחף , בקיצור ,כל אחד יכול להתמלאות בחומר דלק במטרה , זה מאוד חשוב . מה שכן , אנחנו כבר נמצאים בזה במשהו ,ואנחנו צריכים לראות ,עד כמה שכל אחד ואחד שידאג ,שהוא יהיה עסוק , שהחיים לפי הסדר , לפי לו"ז הם ,שעוזרים לנו לקצר את ירידות , שאני חייב לקום ולעשות משהו וכך אני מתקדם ( כמו בחיים שלנו ,אם לא היינו צריכים אוכל מין משפחה וכו' ,אז ,מי היה קם בכלל ועושה משהו , אלא הכרחיות , שאני חייב לקום , חייב לכולם וכו' ) . אדם צריך להשתדל לעשות כך ,שדווקא בזמן הירידה ,לא יהיה לו אפשרות לברוח , ,אלא ,לעשות כל מני פעולות ,שהם יקצרו לו את הזמן הירידה , אפילו פעולות מכאניות ביותר , שיכול להיות ,שרק אותם הוא מסוגל לעשות


"...וכל מה שהאדם יכול לענות להגוף, הוא, שהוא רוצה לעבוד בבחינת יראה אמיתית, הנקרא בזה"ק "בגין דאיהו רב ושליט", היינו שתהיה לו לזכיה גדולה, שהוא משמש מלך גדול, והוא רוצה לעשות נחת ליוצרו, וזה יהיה כל דאגותיו, ולא רוצה עוד לדאוג בשביל עצמו.

ובהאמור נבין מה שכתוב, (תבוא, שלישי) "היום הזה ה' אלקיך מצווך לעשות את החוקים האלה, ואת המשפטים. ושמרת ועשית אותם בכל לבבך ובכל נפשך". ופירש רש"י "היום הזה", היינו "בכל יום יהיו בעיניך חדשים, כאילו בו ביום נצטווית עליהם". ויש להבין, מה מוסיף לנו זה, כלומר מה אנו מרויחים, בזה שאנו צריכים להשתדל, שכל יום יהיה כאילו נצטווית בו ביום.

והענין הוא, כנ"ל, שיש לפנינו ב' בחינות בעבודה:

א) כדי לקבל שכר,

ב) שלא לקבל שכר, אלא מטעם גדלות ה'.

אלו שעבודה שלהם היא בבחינת לקבל שכר, אין צורך "שיהיה כל יום כחדשים". אלא כשהאדם מאמין, שהוא יקבל שכר תמורת עבודתו, כבר יש לו כח לעבודה, כי השכר זה הוא הגורם לקיים תו"מ. אם כן, אין הפרש, אם הוא מאמין בהשכר שהבטיחו לנו התורה, ואין לו צורך לחדש את הציווי בכל יום, כי מה יוסיף לו זה.

מה שאם כן אלו האנשים, שרוצים לעבוד מטעם "בגין דאיהו רב ושליט", שזהו מטעם גדלות ה', על סיבה זו כן יש צורך "כאילו נצטווית בו ביום". וזהו מטעם, היות שהאדם, כשעוסק בתורה ומצות בע"מ להשפיע, אז כל יום ויום יש להבחין, עד כמה שהוא משער את גדלות ה'…"


שאלה : למה אנחנו יכולים לבדוק מדרגות שלנו ,לפי הקצב ,שאנחנו מקבלים שינוים ?

מה הוא הקשר בין תדירות התחלפות המצבים , שינויים של המצבים וגובה של המדרגה ?


שאלה : האיזה מצבים בירידות ועליות אנחנו יכולים לתת היגיעה ולשנות את התהליך ?

באיזה מצבים בירידה ,עלייה אנחנו יכולים להשפיע אל הטיב של ההתקדמות שלנו ?

צריכים לדבר מתוך נסיון , זה לא פילוסופיה


שאלה : למה הסדר הנכון להתקדמות לא בירידה ולא בעלייה , אלא בקו האמצעי , שאני בזמן ( בדרך כלל בעלייה ) משייך את עצמי לקבוצה , משתמש בהם , כדי לסדר איתם הליכה המשותפת ובזה אני קובע התקדמות הנכונה שלי ?

למה ,דווקא ,את זה לעומת כל היתר אפשרויות ?

בזמן הירידה אדם לא מסוגל לעשות כלום , אם זו הירידה האמיתית , אז ,הוא בחוסר אונים . בזמן העלייה ,דווקא ,אז הוא יכול לקבוע את הקשר שלו . גם בירידה זה אפשרי , תלוי באיזה שלב הוא נמצא , אבל ,העיקר כל העבודה שלנו

איך אנחנו מצבים הפרטים שלנו משייכים לקבוצה , כי שם אנחנו יכולים לבטא את עצמנו ,או ,בחסרון נוסף , או ,באור נוסף ,שמקבלים ואז ממשיכים עם זה נכון .

אז ,לא ירידות , לא עליות , אלא אני נמצא כל הזמן במצב , שכל מה שיש לי אני עובר , עובד בקבוצה וכך משמש את עצמי בצורה האופטימאלית . בבקשה

לאון תודה ולחיים!!!!

לאון .....אין כמוך .....לחיים