סיכום משיעור בוקר 25.09.2015 חלק א' ( מאמר "מהו, סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה" ) 36 דקות

סולם זה מושג מאוד מאוד חשוב ,העיקרי בחכמת הקבלה . זה כל הדרך שלנו כל השינויים שלנו ,שאנחנו עוברים , הכל תלוי בסולם , כאשר אנחנו מגיעים מעולם התחתון לעולם העליון .

המצבנו הנוכחי הוא למטה מהסולם ( אנחנו לא נמצאים במדרגות , אפילו לא במדרגה הראשונה ) , גם בתחתית הסולם ישנם תנאים ,שעוד צריכים אליהם להגיע , אבל, הסולם עצמו הוא מושג העיקרוני ( סולם יעקוב ) ,כל העניין של קשר התפתחות בין המדרגות , בין הפרצופים , עולמות , ספרות , שינוים שלנו - הכל תלוי בסולם .

סולם זו מערכת , היררכיה , שבסולם תלוים כל החוקים , על הסולם תלוים כל המצבים , סולם כולל ג' קווים , גם כלים פנימיים , חצוניים , אורות הפנימיים, אורות המקיפים ועוד הרבה מערכות , הכל זה תלוי על הסולם . גם כן העולם אין סוף וכל מה שאנחנו לא מודעים ובכלל ,לא נמצא בחכמת הקבלה, שנמסרה לנו ( כי לא על הכל מקובלים כותבים ) .

אפילו אין סוף נמצא בסולם ,כי סוף מעשה במחשבת תחילה , העיקר איפה שתחתונים יכולים לממש את עצמם , שזה הסולם . לכן ,מתחילת הבריאה , מחשבת הבריאה ,הסולם נמצא במרכז של החשיבות מצד הבורא למסור את זה לנבראים , שהנבראים ע"י הסולם הזה יגיעו למצבו , למטרת הבריאה , לדבקות


"...הזה"ק (וירא דף כ"ט, ובהסולם אות נ"ב) אומר וזה לשונו "והנה סולם מוצב ארצה". מהו סולם. הוא מדרגה, שכל שאר המדרגות תלויות בו, דהיינו הנוקבא, שהיא השער לכל המדרגות. (ובאות נ"ג) עיין שם וזה לשונו "והנה מלאכי אלקים עולים ויורדים בו. אלו הם הממונים של כל העמים, העולים ויורדים בסולם הזה. וכאשר ישראל חוטאים, נשפל הסולם, ואלו הממונים עולים. וכשישראל מטיבים מעשיהם, מתעלה הסולם, וכל הממונים יורדים למטה, והממשלה שלהם מתבטלת. הכל תלוי בסולם הזה". עד כאן לשונו.

ויש להבין את כל הנ"ל על דרך העבודה:

א) מדוע הכל תלוי בהסולם. שאם "ישראל חוטאים, נשפל הסולם", וכש"ישראל מטיבים מעשיהם, מתעלה הסולם".

ב) מהי המשמעות שאומר, שהסולם עולה או יורד. מה מלמדנו זה בדרך העבודה.

ידוע שהאדם צריך להשתדל להגיע לדרגת דביקות בה', שענינה הוא השתוות הצורה. ובזמן שהאדם זוכה לדביקות ה', עיין בספר מתן תורה (דף ק"ל, במאמר לסיום הזהר) וזה לשונו, "מעלת האיש, שזכה שוב להידבק בו, שפירושו, שזוכה להשואת הצורה עם ה' יתברך, ע"י זה שבכח התורה והמצות הפך את הרצון לקבל, המוטבע בו, אשר הוא שהפריד אותו מעצמותו יתברך, ועשה אותו לרצון להשפיע, נמצא, ממש בדומה לאותו אבר, שנחתך פעם מהגוף, וחזר ונתחבר שוב עם הגוף, שחוזר לדעת מחשבותיו של כללות הגוף, כמו שהיה יודע טרם שנפרד מהגוף. אף הנשמה כך, אחר שקנתה השוואה אליו יתברך, הנה חוזרת ויודעת מחשבותיו יתברך, כמו שידעה מקודם שנפרדה ממנו. ואז מקויים בו הכתוב, דע אלקי אביך. כי אז זוכה לדעת השלמה, שהיא דעת אלקית. וזוכה לכל סודות התורה, כי מחשבותיו יתברך הן סודות התורה".

ובכדי שתהיה מציאות להאדם, שיבוא לידי השתוות הצורה, והיות שזהו ענין קשה מאוד, מסיבת שהוא נגד הטבע, מה שהקב"ה ברא, כמו שלמדנו, שבכדי שהנבראים יהנו מהטוב ועונג, שהוא רוצה לתת להם, שזו היתה סיבת בריאת העולם, שהוא מטעם שרצונו להטיב לנבראיו, ובלי רצון והשתוקקות אין האדם יכול להנות. לכן עיקר הבריאה, שברא יש מאין, הוא הרצון לקבל לעצמו. וזהו בהפכיות הצורה מהבורא, שרצונו הוא להשפיע להנבראים. לכן התיקון היה בחינת צמצום והסתר, שהאדם מוכרח קודם כל להאמין בה', ואח"כ יכולים לדבר מענין לעבוד לתועלת ה' ולא לתועלת עצמו…"


כאן מייד נשאלת שאלה : מאיפה אני אקח רצון ?

כי מה שמתעורר באדם לא יותר מהנקודה ( חסרון הראשון ) , כל היתר חסרונות שלו ,הם נמצאים באחרים , כי זה חלקי הכלי ואליהם הוא צריך להתחבר , לכן, אי אפשר להתקדם ברוחניות בלי לצרף לעצמו יותר ויותר חלקים , יותר חסרונות של בני אדם .

אמנם ,שאתם יכולים להגיד ,שחסרונות יכולים להיות אגואיסטיים , לא מתוקנים , חסרונות לעולם הזה ולא לעולם הרוחני - זה לא חשוב , האדם יכול לעבד את זה ועל פניהם לעלות , לכן נקרא "בתוך עמי אנכי יושבת " , שאפילו מהעם אפשר לקבל כל מני חסרונות , רצונות, אם אדם מעלה אותם מעלה , אז ,כך מתקדם .

העיקר זה להבין שכל האנושות - זה אותו הכלי ,שנקרא אדם, ועל פני כל הרצונות האלו צריכים לעלות



"...ובעבודת האמונה יש הרבה שיעורים, כמו שכותב בהקדמה לתע"ס (אות י"ד) עיין שם, "היינו שיש אמונה חלקית ויש אמונה שלמה". לכן עיקר עבודת האדם, שיהיה בידו לבטל את עצמו ולקבל את עול מלכות שמים, תלוי כמה הוא מעריך את גדלות ה', כמו שכתוב בזה"ק, "שעיקר היראה צריכה להיות בגין דאיהו רב ושליט, שפירוש, שהאדם צריך לקיים תו"מ, בכדי לשמש את מלך גדול. לכן עיקר עבודת האדם היא רק לעבוד לזכות לבחינת אמונה שלמה, שרק אז, אם ידע האדם, שיש לו מלך גדול, אז הגוף מתבטל אליו, ויש לו תענוג גדול, בזה שהוא משמש מלך גדול"..."


אבל ,מלך לא מתגלה כגדול ובכלל לא יתגלה , אלא ,אדם צריך לבנות את הדמות של המלך כגדול , שיש כוח בעולם, שממלא את העולם ש"אין עוד מלבדו" ו "טוב ומטיב" ,ושקובע את הכל, " אני הראשון ואני אחרון " ומתוך זה להתחיל לעבוד מול הכוח הזה .

ובכמה שאדם מתאר את זה נכון , אז ,מתחיל לגלות ,שזה באמת כך . אבל ,שלב הראשון הוא , שאדם הולך על משהו, שהוא לא רואה ולא יודע , ולא מרגיש אחרת הכל יהיה בגלל הרצון לקבל שלו . לכן ,רק החברה יכולה לעורר אותו ולתת לו אפשרות להתעורר ולבנות הרגשת המלך הגדול ,שעובדים עליו ואז הוא מסוגל להגיע למצב ,שעומד לפני המלך . ממש כך, כי תיאר את זה לעצמו ואם רוכש בזה תכונת ההשפעה ( מה שנקרא אמונה ) ,אז ,מגלה את המלך , הוא בונה אותו מהקשר שלו עם אחרים , כי אין לנו חוש להרגשת הבורא . בזה, שאנחנו בונים קשר נכון עם הזולת , אנחנו בונים בזה חוש לייצב את הבורא ( בו-רא)


"...ועבודה זו נקראת בזה"ק, שהאדם צריך לעבוד עבודת הקודש, כדי "לאקמא שכינתא מעפרא". וכמו שכתוב בסליחות "אזכרה אלקים, ואהמיה, בראותי כל עיר על תילה בנויה, ועיר אלקים מושפלת עד שאול תחתיה", ש"עיר אלקים" נקראת בחינת מלכות שמים, שהיא בתכלית השפלות אצל הנבראים. וממילא כשהיא בשפלות, איך אפשר לעבוד עבור מלך שפל. מה שאם כן אם המלך הוא מלך גדול, אז יש רצון, לפי חשיבות וגדלות המלך, כן יש אנשים שרוצים לשמשו ומבטלים את תועלת עצמם לצורך טובת המלך.

ובהאמור נבין, שעיקר עבודת האדם הוא, איך להגיע לבחינת אמונה, שיש לו מלך גדול. וזה נקרא, שהשכינה היא בגדלות. נמצא, שהעבודה של האדם היא "לאקמא שכינתא מעפרא". ואז כל מעשיו הם יכולים להיות בע"מ להשפיע. ואם אין האדם עובד בתו"מ בע"מ לאקמא שכינתא מעפרא, אלא שהמלכות שמים היא חשובה כעפר, אז יש מקום להסטרא אחרא לשלוט על בחינת ישראל, שהם מכריחים את האדם לעבוד עבור מלך זקן וכסיל, ולא עבור מלך מלכי המלכים…"


יש כאן כך - הבורא נסתר , המושג הזה לא מובן ולא מורגש . כל אחד מתאר לעצמו דמויות ,שהן ח"ו אין להן שום קשר עם המציאות האמיתית , כי לא יכולים לתאר משהו מהאלוקות ברצון לקבל שלנו המקולקל ( זה תמיד יהיה קלקול ולא אמת ) .


שאלה : איך אנחנו יכולים ,בכל זאת ,לעזור לעצמנו להתחיל להתעורר לקראת הבורא , להתקשר בינינו ע"י חיבור בינינו ומאור המחזיר למוטב , כדי לעשות פעולות הנכונות כאלו , שמאור המחזיר למוטב יחד עם המאמץ שלנו , שהוא לא נכון ולא חשוב ,כי הוא כל הזמן יתקן אותנו, והוא יבנה בינינו הצורה שהיא נקראת בורא ?

איך אנחנו עושים את זה ? איך אנחנו במאמצים שלנו ובעזרת ה' ,מה שנקרא ,( במאור המחזיר למוטב ) בונים את המציאות הזאת , שנקראת כלי האמונה , השפעה הדדית , שבה מתגלה בורא ( דמות הבורא ) ?


"...נמצא, שעיקר עבודת האדם הוא, שהאדם צריך לתת על ענין הכוונה והמטרה, מה שהאדם רוצה להרויח, מזה שהוא עוסק בתו"מ. על זה באה התשובה, שעיקר מה שיש להאדם, עבודה עם היצר הרע, שהוא בא מכח שליטת הסטרא אחרא, היא חסרון אמונה בגדלות הבורא יתברך, כנ"ל, שזה מכונה בלשון הזה"ק "לאקמא שכינתא מעפרא", כמו שאמרו חז"ל "בא חבקוק והעמידן על אחת, צדיק באמונתו יחיה" (מכות כ"ד).

ואמונה נקראת בחינת מלכות, בלשון הזה"ק. ומלכות נקראת בחינת יראה. וזהו כמו שאמרו חז"ל, "מה ה' אלקיך שואל מעמך, כי אם ליראה אותו". זאת אומרת, שהאדם צריך לדעת, שלא חסר לו שום דבר, שיהיה בידו להתקדם בעבודת ה', אלא בחינת יראה, הנקראת אמונה. וזה כמו שאמרו חז"ל (ברכות ו') "כל אדם שיש בו יראת שמים, דבריו נשמעין".

ובפשטיות קשה להבין, והלא הרבה צדיקים היו לישראל, ולמה לא החזירן בתשובה, הלא מי שיש לו יראת שמים, דבריו נשמעין. אלא על דרך העבודה יש לפרש, שהדבר נאמר על אדם פרטי לגבי עצמו, כשהוא רואה, כל מה שהוא אומר להגוף שלו, אינו רוצה לשמוע בקולו, ועושה הכל מה שביכולתו, ואינו יכול להתגבר על הגוף. אז חז"ל אומרים לו, מה שחסר לו, שכן יהיה בידו להשתלט על הגוף, והוא רק דבר אחד, שהוא יראת שמים. שרק בזמן שיהיה לו יראת שמים, אז דבריו נשמעין, אצל הגוף שלו.

ובהאמור יש לפרש דברי הזה"ק, ששאלנו, מהו הפירוש מה שכתוב "מהו סולם, היא דרגא, שכל שאר המדרגות תלויות בו, דהיינו הנוקבא, שהיא השער לכל המדרגות. התשובה היא, כי סולם, שהיא נוקבא, הכוונה על מלכות שמים, הנקראת אמונה, ונקראת יראת שמים. כלומר, שכל המדרגות, שיהיה אפשרות, שהאדם יוכל לזכות בהם, תלויות רק בהסולם. כי היא השער לכל המדרגות. היינו הכל תלוי לפי אמונה, שיש לו כנ"ל. היינו שיש הבדל בין מי שאין לו, רק אמונה חלקית, או אמונה שלימה. נמצא, הכל תלוי בהסולם, שהכוונה על המלכות שמים, שזהו כל הבסיס של הקדושה. וזהו השער לכל המדרגות".

וזה שאומר על פסוק, "והנה מלאכי אלקים עולים ויורדים בו, אלו הם הממונים של כל העמים, העולים ויורדים בסולם הזה. וכאשר ישראל חוטאים, נשפל הסולם, ואלו הממונים עולים". שפירושו, שאם המלכות, שהיא השכינה הקדושה, נשפלת, מחמת החטאים, שענין "חטאים" פירושו, שעוסקים אך ורק לתועלת עצמם ולא לתועלת הבורא, אז הם גורמים, כל אחד בשורש נשמתו, בחינת פירוד.

כלומר, במקום שצריכים לעשות יחוד ע"י עבודה בתו"מ, והם גורמים פירוד. כלומר, כל אלו, היינו "הממונים של אומות העולם", שכל רצונם הוא בהרצון לקבל לעצמו, הם עולים בחשיבותם. לכן הם שולטים. כי מי שהוא חשוב, הוא השולט. לכן כשעם ישראל עוסקים בהשפעה, הם גורמים בחינת אתערותא דלתתא, שהקדושה תתגלה, היינו מלכות, מבחינת שהיא רוצה להיות ביחוד עם בחינת קודשא בריך הוא, היא תעלה. וממילא הסטרא אחרא, שהיא בחינת קבלה לעצמה, יורדת מהחשיבות.

וזה נקרא "וכל הממונים יורדים למטה, והממשלה שלהם מתבטלת, והכל תלוי בהסולם". שפירושו כנ"ל, שהכל תלוי לפי גדלות האמונה, הנקראת סולם. וזה שאומר, "וכאשר ישראל חוטאים, נשפל הסולם", שפירושו, שהם גורמים שהשכינה מושפלת, שזה נקרא, שהסולם נשפל, "והס"א והקליפות עולים בחשיבות", שפירושו, שכל מה ששייך לאהבה עצמית, זה עולה בחשיבות, וכל מה ששייך לתועלת הבורא, האדם מרגיש בחינת טעם של שפלות ומצב של אי נעימות, ואי אפשר לעשות שום דבר, מה ששייך רק לתועלת ה'. וזה נקרא "שהסולם נשפל".

"וכשמטיבים מעשיהם, מתעלה הסולם". היינו, שעל ידי אתערותא דלתתא, הם גורמים בחינת לאקמא שכינתא מעפרא. וכל הממונים יורדים למטה, שפירושו, כל המחשבות והרצונות והמעשים, השייכים לס"א, היינו כל מה ששייך לקבלה עצמית, נראה בעיניו לבחינת שפלות, ולדבר מאוס, ולדבר בזיון, אם הוא יעסוק בדברים אלו, השייכים לקבלה עצמית…"


שאלה : איפה כאן נקודת השבירה בין שבע שנות שובע ושבע שנות רעב ?

איפה כאן צריך להיות ( באיזה הבחן , באיזה רצונות , באיזה מחשבות , תכונות , החלטות , רגשות חדשות ) היפוך משבע שנות שובע לשבע שנות רעב ?

במה ,שהיה קודם חייב להתהפך לערכים חדשים ?

דברו אתם תמצאו את זה


שאלה : מה הוא הבדל בין מעלים מעלה את המלאכים ,או ,מורידים אותם מטה ?

זה הסולם ,שכל הזמן עולה ויורד

איפה נקודת השבירה , כאשר אדם מתחיל להסתכל על החיים שלו , על המטרה שלו , על הדרך שלו בצורה חדשה ,ששבע שנות שובע הופכים להיות לשבע שנות רעב ?

שמלך טוב הופך להיות למלך הרע ?

והוא מקבל את זה , זה ברצונו והוא מחליט ,שהוא נכנס לזה



"...ובהאמור יוצא, שהסולם הוא כמו מאזניים, שאם כף אחד עולה, כף השני יורד. לכן, אם יש מעשים טובים, היינו שעוסקים, שהמעשים יעלו למעלה להבורא, זה נקרא, שהסולם עולה, היינו המלכות שמים היא אצלו בעליה. ואז כף השני, השייך לקבלה עצמית, שהוא בחינת ההיפך מהקדושה, יורד. היינו, הממונים של אומות העולם יורדים. כלומר, שיורדים מהערך שיהיה כדאי לעבוד בשבילם, שזה נקרא, שבחינת ישראל שבאדם שולטת עליהם, היינו על המחשבות ורצונות של אומות העולם שהם בחינת קבלה עצמית.

ואז האדם, כל דאגותיו הן איך לעשות נחת רוח להבורא. ובזמן שבאות לו מחשבות של קבלה עצמית, תיכף עם שליטת האמונה, שהיא בחינת הסולם, מבטלת אותם. לכן כל עבודת האדם, מה שהוא עושה, הוא צריך לכוון, שזה יביא אמונה, איך להאמין בגדלות ה'. ומזה הוא יגיע להמטרה, כי זה הוא השער לכל המדרגות שהאדם רוצה לזכות בהם…"


כמה מחשבות עכשיו עוברות בראש של כל אחדג ואחד ?

וזה הכל בגלל שגדלות הבורא לא מכסה כל מחשבה ומחשבה . אם היה ברור לנו ומורגש בנו גדלות הבורא , אף מחשבה לא היית יכולה לעלות מאיזה סיבות ( שזה הכל ,וודאי ,מהשמיים ) ולהתעורר באדם . הכל תלוי בגדלות הבורא , אין שום צורה אחרת ,שאני יכול לכסות את העולם הזה ולא לחשוב עליו , אלא רק חשיבות , גדלות הבורא היא צריכה להיות חשובה בעיני .

איך אנחנו בכל זאת מגיעים לזה ?


שאלה : למה ,כאשר אני יושב בקהל כל כך גדול של אלפי אנשים בכל העולם , למה אני בכל זאת סובל ממחשבות אחרות , שטויות שעולים לי עכשיו בראש ואני לא יכול נקי ?

איך אנחנו בונים חשיבות הבורא ע"מ להתגבר על המחשבות הזרות ?

מה שעכשיו אנחנו מרגישים זה נשלח לנו מלמעלה בכוונה , שאנחנו נראה את ההכרחיות בגדלות הבורא .


שאלה : איך אנחנו מעלים אותה חשיבות כך , שאני אתנתק ,אחרת איך אני מזמין מאור המחזיר למוטב ?

דווקא בזה, שבאות מחשבות ואני רוצה גדלות הבורא , איך במאבק על מאזניים אני מזמין המאור המחזיר למוטב , מעלה מ"ן ?

איך אני מבקש ( מעלה מ"ן ) ,שיהיה לי גדלות הבורא בזמן הלימוד ,בעזרת מחשבות הזרות ובעזרת תמיכת החברים ?