סיכום משיעור בוקר 01.10.2015 חלק א' (מאמר "מהו שהקב"ה נושא פנים, בעבודה" )

"...ובהאמור נבין מהו ענין של תשובה. זאת אומרת, מה האדם צריך להשיב ש"תשובה" פירושה, שקבל משהו והוא צריך (להחזיר) מה שקבל. והענין הוא כנ"ל, היות שהאדם נולד עם טבע שהוא רצון לקבל לתועלת עצמו, לכן האדם רוצה לעבוד רק לתועלת האדם, היינו שהוא רוצה שה' ימלא את הכלי קבלה שלו. ועל דבר זה האדם צריך לעשות תשובה, היינו לעשות הכל לשם שמים, כלומר מה שהוא מקבל אין הוא רוצה לקבל לתועלת עצמו, אלא כל מה שהוא מקבל הוא בכדי לתת להבורא נחת רוח, היות שהבורא רוצה שהאדם יקבל, כמו שכתוב "רצונו להטיב לנבראיו". נמצא, שכל מה שהוא מקבל הוא רק בע"מ להחזיר, אחרת הוא לא רוצה לקבל. וזה נקרא "תשובה", היינו שהוא מחזיר כל מה שהוא מקבל.

וזהו על דרך שכתוב בזה"ק (נשא דף ח' ובהסולם אות כ"ח) וזה לשונו "וכל מי שחוזר בתשובה הוא כאילו השיב אות ה', שהיא המלכות, אל אות ו', שהוא ז"א, שהוא בן י"ה, ונשלם בו הויה, וזו היא תשובה ודאי, שהיא אותיות תשוב ה' אל ה-ו'".

ובזה"ק (נשא, ובהסולם אות ל"א) אומר וזה לשונו "ותשובה זו, שהיא המלכות וה' דהויה, נקראת " חיים", שכתוב "כי ממנו תוצאות חיים", שהן נשמת ישראל, שהן תוצאות של המלכות, הנקראת "חיים", והיא הבל היוצא ונכנס בפיו של אדם בלא עמל ובלא יגיעה, שהוא סוד ה' דהבראם, כי אות ה' מתבטאת מן הפה בקלות יותר מכל האותיות, ועליה נאמר "ותמונת ה' יביט". כי המלכות נקראת "תמונת ה'". וכן "אך בצלם יתהלך איש", ומשום שהיא על ראשו של האדם, אסור לו לאדם ללכת ד' אמות בגילוי ראש, כי אם היא מסתלקת מעל ראשו של אדם, מיד מסתלקים החיים ממנו".

ויש לפרש דברי הזה"ק מה שאומר "שתשובה נקראת תשוב ה' לגבי ו'". והענין הוא כנ"ל, כי כל עבודתינו היא לקבל עלינו עול מלכות שמים אף על פי שהיא בבחינת העלם והסתר, כלומר הגם שמחשבת הבריאה היא להטיב לנבראיו, מכל מקום נעשה צמצום והסתר על מלכות שמים, מטעם שיהיה מקום לבחירה, היינו שלאדם תהיה היכולת לומר, זה שהוא מקבל עול מלכות שמים אין זה מטעם אהבה עצמית, אלא מטעם לעשות נחת רוח ליוצרו. ואם המלך היה מגולה, בטח האדם היה מקבל את התגלות המלך מטעם אהבה עצמית, כי אנו צריכים להאמין, שאין תענוג יותר גדול בעולם מראות פני המלך. נמצא, שבזמן קבלת מלכות שמים היה האדם מוכרח להיות בפרודא מטעם שינוי צורה, כידוע ששינוי עושה פירוד ברוחניות.

נמצא, ההסתר הזה גורם לנו שקשה לקבל את עול מלכות שמים ולהאמין שהשגחתו יתברך היא בבחינת טוב ומטיב. ורק בזמן שהאדם הולך על דרך להגיע לבחינת השתוות הצורה, היינו שכל מעשיו יהיו לשם שמים, בשיעור שכוונתו היא להשפיע, בשיעור זה מסתלק ממנו ההעלם והצמצום. ואז האדם יכול להשיג את הטוב ועונג, כי הוא מקבל אז בבחינת אור חוזר, היינו שכל מה שהוא נהנה הוא רק מטעם שרוצה לעשות נחת רוח ליוצרו. לכן אין קבלת התענוג עושה בחינת פירוד. אז האדם מקבל את השפע כפי הכלל "יותר משהעגל רוצה לינוק הפרה רוצה להניק". לכן אז כבר אין להאדם עבודה בכדי להשיג משהו, היות שכבר העליון יכול לתת, מטעם שכבר יש לו הכלים דהשתוות הצורה. נמצא שעיקר עבודת האדם היא להשיג את הכלים דהשפעה…"


בואו אנחנו נחשוב ,אם אני מקבל תענוג ממישהו , אז, אני אוהב אותו ,או תענוג ,שאני מקבל ?

איך אני יכול לבדוק ?

אם אני מקבל ממנו תענוג , אבל, מסירת התענוג באה ממנו , אבל אותו בעצמו אני לא אוהב , אז , ברור לי ,שאני אוהב תענוג ולא אוהב אותו . אם אני מקבל ממנו משהו לא נעים , אז ,אני שונא אותו . אם אני מקבל ממנו משהו רע ובכל זאת אוהב אותו - זה סימן ,שאני באמת אוהב אותו , למרות שמקבל באיזו צורת הרע ואז אני מבדיל בי שני דברים :

מצד אחד הרגשת הרע , שאני מקבל ממנו

מצד השני האהבה ,שיש לי אליו

הדואליות הזאת ישנה תמיד , גם בחינוך , אחרת לא יתקיים חינוך ובכל מני מצבים , צורות היחסים . לכן ,היחס שלנו כאן עם הבורא הוא לא משהו ,שאין יותר דוגמאות בעולם שלנו . גם אנחנו רוצים ,שיאהבו אותנו כמו שאנחנו ולא ,שאני צריך להיות יפה , טוב ולפרגן למישהו , אלא , הרצון האגואיסטי שלנו הוא אומר ,שיאהבו אותנו כמונו .

לכן אנחנו צריכים להבין ,שכאן , דווקא ,בזה שיש לנו רצון לקבל ויכולת לפתח אהבה מעל הרצון לקבל - זה סימן ומדד , זה יכולת באמת לשלוט במצב ולהגיע לאהבה לא תלויה בדבר וכו'


שאלה : בואו אנחנו נברר כאן ד' בחינות של אהבה , שיכולות להיות בין איש לרעהו , איש לבורא ?

תנסו ללסדר את זה כרוצה ומתכוון , רוצה ולא מתכוון וכו' , אוהב ומקבל טוב , שונא ומקבל טוב , אוהב ומקבל רע , שונא ומקבל רע



שאלה : למה בעולם שלנו דרגה הכי גבוהה זה ,שאמנם אני מקבל רע מהאדם , אני אוהב אותו וברוחניות הדרגה הכי גבוהה אני מקבל מהאדם כל טוב ואני אוהב אותו ?

למה הפער הזה קיים בין שני עולמות ?


שאלה : איך הסדר של התיקון ,שאנחנו מקבלים טוב , מקבלים רע , מקבלים רע וחושבים שזה טוב , מתקנים את הטעמים שלנו ובקשר לאהבה , שקודם חושבים ששונאים , שהוא לא בסדר ואחר כך ,שהוא בסדר וטוב , אז ,אנחנו אוהבים אותו על זה ,שהוא טוב ,או ,אהבה לא תלויה בזה שהוא טוב ?

מה הוא היחס בין מה שמקבלים לאיך שמתיחסים ?

באיזו צורה אנחנו מפתחים את היחסים הנכונים לבורא , לחבר ?

וודאי ,שממנו לא משתנה כלום , אלא , איך אנחנו מפתחים את הכלים שלנו להרגיש טוב ורע ?

איך אנחנו מפתחים יחס שלנו להרגיש אותו כשונא או כאוהב ?

מאיזה מצב אנחנו מתחילים ובאיזה מצב אנחנו מסיימים ?

באיזה תהליך בדרך קורה לנו את טרנספורמציה הזאת ?


שאלה : איך אנחנו יכולים לתת למצבים ,שאנחנו עוברים בקביעת ההרגשה ובקביעת היחס אמת ושקר ומר ומתוק ?


אז אנחנו בבית נשתדל לבנות טבלה עם כל ההבחנות



"...ובהאמור יש לפרש, מהי תשובה, זה שאומר "תשוב ה'", שהיא המלכות, שהיא נמצאת בפרוד משם הויה, היינו מלכות שהיא כלל הנשמות, שהיא צריכה לפרנס את הנשמות. ואם הנבראים עובדים (כפי) מה שמוטל עליהם, היינו לעשות הכל בע"מ להשפיע, אז הם גורמים, כל אחד בשורש נשמתו, בחינת רצון להשפיע. אז המלכות מקבלת השתוות הצורה לגבי הקב"ה, שהוא המשפיע.

נמצא שהשפע מושפע לתחתונים בלי שום עמל ויגיעה, כנ"ל בדברי הזה"ק, היות שנתינת השפע שייכת להבורא, שהוא יתן, ואין להאדם שום עבודה להשיג את זה, אלא כל עבודת האדם היא בבחינת הכלים, שתהיה להם בחינת השתוות הצורה, שזה נקרא "עבודת הארץ", היינו שהעבודה היא, שהמלכות שמים שלהם תהיה בע"מ להשפיע.

וזהו כמו שכתוב (ברכות ל"ג) "הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים", שיש לפרש "הכל" הכוונה על המלוי שנותן ה'. ויש הרבה מינים בהשפע. ובאופן כללי הם נקראים "נרנח"י", או "חכמה", או "חסדים". וכל אלו ה' נותן בלי טורח מהאדם, חוץ מיראת שמים, שענין יראה פירושה, שהאדם צריך לעבוד, שתהיה לו יראה "אולי הוא לא יכול לעשות בע"מ להשפיע". זה שייך לעבודת האדם.

כלומר, האדם מתיירא לקבל "אולי הוא לא יוכל לכוון בע"מ להשפיע". ענין "שלא לקבל" זה אנו מיחסים להאדם, וענין "הנתינה" אנו מיחסים להבורא. נמצא, יראת שמים, שהוא מפחד לקבל "אולי הוא יבוא על ידי זה לידי פירוד מה'", עבודה זו (אנחנו) מיחסים להאדם. כלומר, שזוהי כל עבודת האדם, איך להשיג כלים דהשפעה. אבל אין להאדם לחפש עצות איך להשיג שפע, כי על זה אין לדאוג, אלא כל דאגותיו של אדם צריכות להיות איך להשיג את הרצון להשפיע. כי המלכות נקראת "חיים", ממנה תוצאות חיים.

וזהו לאחר שהאדם כבר השיג את הכלים דהשפעה, בזה שהחזיר את המלכות, הנקראת "כלי המקבל", שתהיה עכשיו בבחינת "כלי המשפיע". היינו, שהנבראים תקנו בשורש נשמתם, שהיא המלכות, שתהיה בע"מ להשפיע ולא לקבל. אז מלכות משפעת להם חיים, כמו שכתוב "כי ממנו תוצאות חיים". וזה האדם מקבל בלי עמל ובלי יגיעה, שהוא סוד ה' דהבראם. היינו כנ"ל, כי לאחר שהאדם תיקן את המלכות, שהיא ה' אחרונה, בבחינת השתוות הצורה עם יה"ו, אז כבר נמשך שפע לאדם, שתיקן אותה בלי עמל ובלי יגיעה.

וזה שאומר "ועליה נאמר "ותמונת ה' יביט"", כי המלכות נקראת "תמונת ה'". ויש לפרש, שרוצה להשמיענו, שכל העבודה היא רק בבחינת "יראה", היינו "שלא לקבל את השפע פן לא יהא בידו כח לכוון בע"מ להשפיע". וזה הוא כמו שכתוב אצל משה (ברכות ז') "ויסתר משה פניו כי ירא מהביט. אמרו, בשכר, ויסתר משה פניו, כי ירא מהביט, זכה, לתמונת ה' יביט".

היינו כנ"ל, היגיעה היא על בחינת יראה, כמו שכתוב "כי ירא מהביט" ואח"כ באה הזכיה בלי עמל ויגיעה, שזכה לתמונת ה' יביט, שהיא בחינת מלכות, כמו שאומר "כי מלכות נקראת "תמונת ה'". נמצא, שכל החיים באו אח"כ ממלכות, כמו שאומר "ו-ה' דהוי"ה נקראת חיים", שזה בא בלי עמל ויגיעה.

וזה שכתוב "אך בצלם יתהלך איש", שענין "צלם" הוא כמו שאמר אאמו"ר זצ"ל, שצלם הוא מלשון "צל", שצל הוא במקום שאין השמש זורחת, שהיא בחינת הסתרה. כלומר, לאחר שהאדם מקבל מלכות שמים בבחינת ההסתר למעלה מהדעת, אז הוא זוכה לדעת דקדושה. וזה שכתוב "אך בצלם יתהלך איש", היינו דוקא כשהאדם מקבל על עצמו מלכות שמים בבחינת "צלם", על ידי זה האדם יכול ללכת במעלות הקודש, שזה פירוש "יתהלך איש".

וכמו כן יש לפרש מה שכתוב "אסור לו לאדם ללכת ד' אמות בגילוי ראש", ש"ראש" פירושו דעת ושכל. "כיסוי ראש" הוא שמכסה על השכל ולא מסתכל עליו, אלא הוא הולך למעלה מהדעת. "ד' אמות" נקרא האדם, שזוהי קומתו של האדם, שהכוונה, שלאדם אסור ללכת בלי אמונה למעלה מהדעת. ואם הוא הולך בתוך הדעת, היינו "גילוי ראש", "מיד מסתלקים החיים ממנו". אלא דוקא ע"י "כיסוי ראש" הוא יזכה לדעת דקדושה.

אולם עבודה זו של האמונה למעלה מהדעת צריכה להיות בישוב הדעת, כי רק אז האדם יכול להבין מה זה למעלה מהדעת, אחרת האדם טועה בהמובן של למעלה מהדעת. וזהו כמו שאמרו חז"ל (אבות פרק ד', כ"ג) "אל תרצה את חברך בשעת כעסו". לכן, בזמן שהאדם הוא בכעס, היינו שאין הוא מרוצה ממצבו שבו הוא נמצא ומתחיל לעשות חשבון הנפש, אז הוא בא לכלל טעות ואין הוא מסוגל לעשות חשבון אמיתי, כמו שאמרו חז"ל (ספרי מטות) "כיון שבא לכלל כעס בא לכל טעות".

ועיקר כעסו של אדם על עצמו מתבטא בעבודה בעצבות ממצבו שבו הוא נמצא. לכן כל החשבונות שהוא עושה הם לא בסדר, מטעם שהוא בעצמו נמצא במצב שאין בו ישוב הדעת. ובמצב הזה אין לו לעשות שום חשבונות, אלא לקבל על עצמו מלכות שמים בלי שום חשבונות. ורק לאחר שקבל על עצמו עול מלכות שמים בכפיה וכאשר נח רוגזיה, אז הוא יכול לעשות חשבונות, לדעת מה זה למעלה מהדעת, ומה זה למטה מהדעת, ומהו בתוך הדעת.

כי יש לדעת, שבזמן שהאדם מרוגז על איזה דבר, הוא מרגיש אז שהוא נמצא במצב שלא נח לו. ואי אפשר בזמן כזה להאמין בהשגחה פרטית, שה' הוא מנהיג את העולם בבחינת טוב ומטיב. לכן במצב הזה הוא מדבר לשון הרע על השגחתו יתברך. וממילא האדם נפרד מהאמונה. כי יש תיקון מלמעלה, הנקרא בדברי חז"ל "אין אדם חוטא אלא אם כן נכנס בו רוח שטות". שפירושו, שרוח הקדושה, שהיתה לו, נסתלקה ממנו. וזה נעשה לטובת האדם, כי בזמן שאין להאדם את רוח הקדושה, אין הוא יכול לפגום במה שאין לו.

לכן כשהאדם נופל למצב של עצבות, כלומר שאין לו ממה לקבל שמחה, הוא נפרד אז מקדושה. אז יש להאדם רק עצה אחת, שיקבל על עצמו בכפיה את עול מלכות שמים, ויתן תפלה לה' שיעזור לו, שהכפיה הזאת שקבל על עצמו, ה' יעזור לו שתהיה בשמחה, כמו שכתוב "עבדו את ה' בשמחה". והיות שהעבודה הזו עכשיו אצלו בכפיה, אם כן מאיפוא יקח שמחה.

לכן על האדם להתפלל לה' שיעזור לו, שיוכל לקיים מה שכתוב "עבדו את ה' בשמחה". וגם האדם צריך להתגבר אז בבחינת "אתערותא דלתתא", ויאמין שזוהי זכיה גדולה שהיה בידו כח להתגבר על מצבו ולעשות משהו נגד השכל, שזה נקרא "למעלה מהדעת". וגם להאמין, אחר שהוא התגבר בבחינת למעלה מהדעת, שזה נקרא שהוא "עובד ה'". היינו, שהתגברות הזו מה שהוא עשה עכשיו, זה נקרא "עבודת ה'", היות שהוא עובד עכשיו עם בחינת אמונה למעלה מהדעת. כלומר, שרק עכשיו הוא נקרא "בעל עבודה", היות שהגוף לא מסכים לעבודה זו.

ובהאמור יוצא, שבזמן שהאדם בא לידי מצב שהגוף לא רוצה לעבוד עבודת הקודש, והאדם אז במצב שאין לו רוח חיים, זהו זמן שהאדם נקרא שאין לו אמונה בה'. כי האמונה בה' מביאה שמחה. לכן בזמן שהוא מרוגז ובכעס על עצמו, עד כדי שלא יכול לסבול שום דבר שנמצא בסביבתו, אז הוא בבחינת "עובד עבודה זרה".

וזהו כמו שאמרו חז"ל "כל הכועס כאלו עובד עבודה זרה". וזהו כנ"ל, שהוא מטעם שאין לו אמונה. לכן האדם ישתדל על כל מגע שיש לו עם רוחניות, שיתן תודה לה'. אז הוא מיחד את הקשר עם הבורא. כלומר, אפילו שהוא נמצא במצב שהגוף דוחה כל דבר שבקדושה, גם על זה הוא יכול לקיים קשר עם הבורא, היינו שהאדם צריך לומר אז, זה שאני מרגיש שאין לי שום רצון לעבודה, גם זה נקרא "מגע".

כלומר, האדם רואה שלא תמיד הוא חושב על עבודה, היינו, אם הוא כן רוצה לעבוד או לא, אלא שיש לו לחשוב ולדאוג על שאר ענינים, שאין להם שייכות לרוחניות. לכן עתה שיש לו מגע, על זה הוא נותן תודה, אז על ידי זה האדם יכול להכנס שוב לעבודה ויתחיל לחיות בחיים דקדושה…"


שאלה : מתי אנחנו יכולים להגיד ,שאנחנו נמצאים בעבודה ? לפי איזה הבחן ?


שאלה : מה הבדל המינימאלי בין עובד ה' ללא עובדו ?


רמז : מה הוא צריך להבדיל בתוך עצמו ? בתוכו ? כדי להיות עובד ה' .

מה ,שבאדם רגיש מחובר לאחד , אצל עובד ה' מתפצל לשניים


"...והגם יש הרבה בחינות בהקשר שהאדם מקשר עצמו להבורא. אבל כל מגע הוא דבר גדול ועל זה כתוב (תהילים מ"ח, י"א) "כשמך אלקים כן תהלתך", שפירושו, כמה שהאדם יכול להעריך את גדלותו וחשיבותו של הבורא, בשיעור זה הוא יכול להודות ולהלל לה'. ובודאי שאם האדם יכול לצייר לעצמו יותר את גדלותו וחשיבותו של הבורא, בטח שיהיה בידו לתת שבחים יותר גדולים לה'. אולם על ידי זה שהאדם מתגבר ונותן שבח לה' על משהו, לא חשוב על מה שהוא נותן את התודה לה', הפעולה הזו כבר נותנת קשר לה', שעל ידי זה הוא יכול להכנס לעבוד עבודת הקודש על דרך האמת. לכן בכל המצבים רק תפלה עוזרת…"


שאלה : אנחנו יכולים להשפיע, כאשר אנחנו נמצאים בהסתרה , פניו מוסתרות . האם אתה יכול להסביר מדוע , למה זה ככה ? מה היא המטרה של הבורא כאן ?

תשובה : הוא לא מסתיר את עצמו , אנחנו מסתירים אותו . זה מה שאנחנו אומרים עליו כמסתתר , זה לא ,שהוא מסתיר , יש לו עניין ,שאנחנו נגלה אותו , הוא נסתר ע:י האגו שבנו ולא שהוא מלביש על עצמו הסתרה .

אתה יכול להגיד כך, שיש לו תנאי , שצמצום א' לא יפסק , לכן, עושה ככה ,אבל ,בעצם מוזמן לגילוי , רוצה את זה, שאתה תגלה אותו . רק ,כדי לגלות אותו ,אתה צריך להיות בצמצום , במסך , באור חוזר וזה הכל תקונים על הרצון לקבל שלך , כדי שתוכל לגלות , כי גילוי הוא ,לפי השתוות הצורה . בעולם שלנו אתה יכול לגלות הכל לפי השתוות הצורה עמו , כי הכל ,מה שיש לך בעולם הזה ,במסגרת , במעגל , בעיגול של העולם הזה - זה אתה מגלה באגו שלך , יותר גדול , יותר קטן , אתה בונה מכשירים וכו' .

הבורא נמצא בתכונה אחרת , לכן ,אתה ,כדי לגלות אותו חייב לרכוש אותה תכונה , אבל חוק זה אותו חוק השתוות הצורה …

תלמיד : כתוב והסתר משה פניו ואז אוכל להביט

רב: כן , כי ככה הוא תיקן את התכונה שלו , בזה הוא התאים את עצמו לבורא : הוא עשה צמצום והסתר על האגו שלו ובנה את הכלי קליטה מעל האגו שלו , הוא מקבל אז את הגילוי בורא , לכן, זה נקרא חכמת הקבלה…


שאלה : מה זה אומר ,בשלב הזה להודות לבורא ואיך אני יודע ,שאני לא מודה לפרעה ?

תשובה : בכמה שאתה יכול להודות זה טוב , יותר תתקרב לאמת . זה ,שאתה עדיין לא יכול להבדיל בין פרעה לבורא לא נורא - זה בסדר לילד …


שאלה : כותב ,שיש רק עצה אחת לקבל על עצמו עול מלכות שמיים בכפיה , איזו כפיה הוא מתכוון ?

תשובה : כפיה , כי אתה לא רוצה את זה מתוך רצון , אלא ,מתוך ,שאין ברירה וזה נקרא בכפיה .

מה , היית רוצה לעשות כך ?

היית רוצה לבדר את כל החוקים האלו וכל התנאים האלו ,לפי הבנתך , שלא אתה משתנה ,אלא ,תנאים משתנים ולקבל כמו שיש , אבל ,אין ברירה . גם בעולם שלנו זה ככה ...

לחיים לאון

לחיים לאון

לחיים